שלום, אנחנו חוזרים אל הסוגיות
שבהמסכת נדרים,
בין הסוגיות הנלמדות והדף היומי.
היום בחרתי לדבר על סוגיה מסוימת שאיננה נוגעת ישירות לנושאים של נדרים,
אבל כדרכו של תלמוד הדברים עוברים מעניין לעניין.
יש לנו כאן הזדמנות לדבר על סוגיה שהיא מאוד חשובה,
יסודית ומעניינת,
היא הנושא, עוסקת בנושא של דינא דמלכותא דינא.
הנושא מתחילתו מתחיל בגמרא בדף כ"ח,
עמוד א' במסכת נדרים,
וכאן אנחנו מוצאים בגמרא,
הגמרא מדברת על מה שנאמר במשנה,
שאפשר לצורך התחמקות מתשלום של מוכסים שדורשים מכס, כפי שהגמרא דנה בזה מיד,
כאילו, כדי להתחמק מהתשלום אפשר אפילו לנדור נדר שהוא לא נדר אמיתי,
שמתירים לנדור נדר, וזה הגמרא דנה, איך נודרים את הנדר שהוא לא נדר אמיתי,
הוא לא מחייב.
אבל בתוך הדברים, לפני הבירור הפרטי הזה,
הגמרא שואלת למה בכלל מותר להתחמק מן התשלום כלפי המוכסים, כאשר ההנחה היא שאלה שבאים ודורשים את המכס הם נציגי המלך והשלטון,
ואז שואלת הגמרא, עומר שמואל, דינא דמלכותא דינא.
דינא דמלכותא דינא, זאת אומרת שלכאורה אם המלך קובע חוקים שעל פיהם צריך לשלם מיסים או לשלם מכס בכל מיני מצבים,
זה דבר מחייב. אז אם כן, למה בכלל באים ואומרים כאן שיעשו נדר בשביל להתחמק ודנים איך מתחמקים, כאילו איך מתחמקים מהצורך החוקי הזה?
ואז אומרת הגמרא שמדובר במוחש שאין לו קצבה שלא כל מלך לא כל מי שגובה תשלומים על הדרכים הוא נחשב לנציג המלך כאן מדובר על מוחש שאין לו קצבה זאת אומרת שהוא בעצם לא מייצג את המלך ממש שעושה את הדברים לפי קצבה אלא כמו איזה ליסטים אנשים שהם סתם עומדים בדרכים ומנסים להוציא כסף מן האנשים אז כך שזו הסיבה
ועל זה מדובר בסוגיה.
אבל מתוך כך, הנה אנחנו לומדים שהגמרא בכל אופן מבינה שכאשר מדובר בנציג של המלך בעצמו,
של המלכות המקובלת והמסודרת,
אז בוודאי שאומרים דינא דמלכותא דינא.
וכאן באמת יש לנו כמה סוגיות בגמרא בכמה מסכתות
שעוסקים בעניין הזה של דינא דמלכותא דינא.
אחד מהם, מלבד כאן, יש לנו סוגיה במסכת גיטין,
יש לנו סוגיה במסכת בבא בתרא,
יש לנו סוגיה במסכת בבא קמא, אני חושב שארבע פעמים אולי בש"ס מופיע העניין הזה של דינא דמלכותא דינא,
ובאמת ידוע שאחת הסוגיות שדווקא נוטים לדבר או לברר את העניין זה דווקא מתוך הסוגיה הזו.
וכל כך למה?
מפני שפה יש לנו, בגמרא, על הגמרא בנדרים,
את הגמרא שאנחנו לומדים אותה עכשיו,
יש לנו פה פירוש של הר"ן שהוא מפורסם וידוע,
ועל זה ממילא יש שמדברים,
מפני שהער"ן וגם הרשב"א בעצם בפירוש שלו למסכת נדרים בסוגיה הזו,
הם באים ומסבירים לנו למה באמת דינא דמלכותא דינא. זו שאלה מעניינת, דינא דמלכותא דינא. מדובר פה על מלכים שהם אינם יהודים, מלכים של אומות העולם בכל מיני מקומות.
מדוע או מה הסיבה שאומרים באמת שדינא דמלכותא דינא.
אז הר"ן אומר פה סברה מאוד מעניינת,
הוא מסביר שלמה דינא דמלכותא דינא, אומר הר"ן, מפני שהארץ שלו.
הוא יכול לומר להם, אם לא תעשו מצוותי, אגרש אתכם מן הארץ.
ובכן, הר"ן מסביר שזה מבוסס על כך שהמלכים הם היו אדוני הארץ,
כיוון שהם אדוני הארץ, אתה צריך לנהוג בכל מקום, לפי החוקים והכללים שבעל הבית קובע, כמו שאתה נכנס לבית של מישהו פרטי,
ואתה צריך כל מה שבעל הבית אומר לך, עשה,
כך אנחנו אומרים,
אז גם בארץ, כשמדובר בארץ, במקום שיש בו מלך, צריך לשמוע בקול המלך.
אז זה חידוש, שזה בעצם הפירוש של דינא דמלכותא דינא,
ועל כך הר"ן ממילא מוסיף חידוש נוסף,
שזה דווקא נכון אם כן רק במלכי אומות העולם.
דהיינו במלכים שהם גויים בארצות הגויים, בארצות הגולה, כפי שזה יוצא.
אבל במלכי ישראל, בארץ ישראל,
הוא אומר, לא יהיה דין של דינא דמלכותא דינא.
מדוע?
מפני שבארץ ישראל אנחנו לא אומרים שהמלך, אפילו אם הוא מלך ישראל,
שהארץ שלו, אפילו דוד המלך וכל המלכים האחרים אינם נחשבים בעלי בתים של הארץ, הם אינם אדוני הארץ,
אלא הם מלכים שיש להם דיני מלכות,
אבל הם אינם נחשבים לאדוני הארץ, הם לא בעלי בתים.
אז ממילא כל מה שאמרנו,
שדינא דמלכותא דינא לגבי מלכי אומות העולם זה לא נכון לגבי מלכי ארץ ישראל.
ככה אומר גם, כפי שאמרנו, הר"ן על הגמרא פה,
וגם הרשב"א.
וזה כידוע דבר שאנחנו יכולים לשמוע אותו הרבה מאנשים הרבה במציאותנו פה בארץ, כאשר שואלים את השאלה האם אומרים דינא דמלכותא דינא למשל היום במדינת ישראל,
אז יבואו ויאמרו, הר"ן אומר לפי הר"ן זה לא נכון.
למה?
כי זה רק במלכים הגויים ולא במלכי ישראל,
בארץ ישראל, כפי שאמרנו.
ועל כך אני רוצה לרגע לדבר ולברר את העניין, האם זה נכון.
כאן אנחנו באמת מגלים שאומנם הר"ן אומר פה את מה שהוא אומר, וזה חידוש גדול,
אבל לעומת זאת, אם אנחנו נתבונן במפרשים אחרים ובסוגיות אחרות,
אנחנו נמצא שזה לא לגמרי אותו דבר,
ולא כולם אומרים את אותה נוסחה.
הנוסחה האחרת בדף המקורות שאנחנו מצרפים לשיעור,
אנחנו נמצא שם את הסוגיה במסכת בבא בתרא בדף נ"ד עמוד ב', גם שם מדובר על העניין הזה של דינא דמלכותא דינא,
ושם יש לנו פירוש של הרשב"ם.
הרשב"ם על הדף שם מסביר מה זה דינא דמלכותא דינא,
הוא מסביר בכיוון אחר, לא כמו שהר"ן אומר,
הוא מסביר שדינא דמלכותא דינא אומרים,
מפני שהציבור כאילו מקבל את דיני המלכות.
ישנה כאילו הסכמה חברתית כללית של כל הציבור לקבל את דיני המלכות, וזה בעצם צורך די מובן,
מפני שהחברה לא יכולה להתקיים בלי שיהיו חוקים מסודרים,
וממילא החברה מסכימה מראש לקבל את דיני המלכות.
דיני המלכות זהו הדבר המוסכם והמקובל על החברה, על האוכלוסייה בכל מקום.
וממילא הרשב"ם אומר שזוהי הסברה והמקור, מדוע אנחנו אומרים שדינא דמלכותא דינא דבר שהוא מחייב.
אם אנחנו כמובן מתבוננים בדבר והולכים לפי שיטת הרשב"ם הזו,
אז אנחנו ממילא נגלה ונבין שלא יהיה הבדל לפי זה בין מלכות של הגויים בארצות שלהם,
לבין מלכות ישראל בארץ ישראל, מפני שהסברה הזו היא סברה שאיננה נוגעת דווקא למלכי הגויים. הסידורים החברתיים והחוקיים שנוגעים לסדרי חברה לגבי גם תשלום של מיסים וכל הדברים האלה, הם לכאורה, תכף אנחנו נדון על פרטיהם,
הם בעצם שייכים גם בארץ ישראל. ממילא לפי הרשב"ם,
אז הסיבה הזו שהוא אומר שכולם מקבלים את דיני המלכות ומסכימים, זה כאילו הסכמה שמחייבת את הציבור,
כי כולם מסכימים,
אז ממילא זה דבר ששייך גם בארץ ישראל.
ואם אנחנו באמת נמצא ונתבונן למשל בהלכה,
אנחנו נראה למשל אצל הרמב״ם בהלכות גזלה,
בהלכה שהוא עוסק שם בעניינים של דיני מלכות בתוך הדברים,
הוא מזכיר בפירוש שזה בין מלכי ישראל לבין מלכי אומות העולם. זאת אומרת, הרמב״ם בכל מקרה איננו מבדיל בין מלכות ישראל לבין מלכות אומות העולם.
בכולם הוא אומר את הסברה של דינא דמלכותא דינא,
וזה בעצם צריך להסביר לפי זה,
על פי מה שאומר הרשב"ם,
כפי שאמרנו במסכת בבא בתרא.
על כך באמת אני חושב שצריך להוסיף דבר,
מפני שקודם כל יכול להיות שיגידו, יש כאן מחלוקת,
מחלוקת בין הראן והרשב"א במסכת נדרים,
שלפיהם יש סברה שדינא דמלכותא דינא,
בגלל שהמלכים עם אדוני הארץ דבר שלא שייך בארץ ישראל,
לעומת הסברה של הרשב"ם, שהדינא דמלכותא דינא זו סברה שהיא מבוססת
על הסכמה חברתית של כל הציבור, כל תושבי הארץ שמקבלים את דיני המלכות. אז יש מחלוקת.
כפי שראינו, הרמב״ם באמת פוסק שדינא דמלכותא דינא נוהג גם במלכי ארץ ישראל.
על כך צריך באמת להוסיף דבר,
וזהו דבר שנמצא בתשובה של חת"ם סופר בדף המקורות. אני מציין, מי שימצא את התשובה הזו ברשות של חת"ם סופר בחלק חושן משפט בסימן מ"ד,
הוא אומר שם דברים מאוד מעניינים בהקשר הזה.
הוא אומר ככה,
שאומנם נכון, אנחנו רואים פה שני טעמים,
הטעמו של הר"ן מצד אחד,
וטעמו של הרשב"ם מצד שני,
אבל הוא רוצה לומר שאין מחלוקת קיצונית מקצה לקצה.
זאת אומרת שגם הר"ן מסכים לשיטה של הרשב"ם,
שדינא דמלכותא דינא מבוסס על ההסכמה החברתית.
ככה אומר החתם סופר, רק כיצד? הרי ראינו שלא.
אומר החתם סופר, מסתבר לו שמה שאומר הר"ן נוגע לנושא הנדון במסכת נדרים.
במסכת נדרים אנחנו מדברים על עניין של תשלום מסים.
אומר החתם סופר,
תשלום של מסים הציבור לא מעוניין לשלם.
מכיוון שהוא לא מעוניין לשלם,
אז אי אפשר להסביר את העניין של דינא דמנחותא דינא בתשלום המיסים,
אלא רק בגלל העובדה שהמלך הוא אדוני הארץ,
שצריך לשמוע בקולו ולתת לו את מה שהוא דורש כתשלום של מיסים.
אבל במה שנוגע לחוקים שנוגעים לסדרי חברה וכלכלה,
אז אלה, עליהם באמת מדובר במסכת בבא בתרא כפי שציינו,
באלה אנחנו לא נאמר שזה דבר שהציבור לא מסכים להפך, גם הר"ן יאמר וגם הר"ן מבין שהציבור באמת מסכים. אפילו ניקח לדוגמה חוקים פשוטים כמו חוקי תנועה שעוברים באור אדום או לא עוברים באור אדום, דברים כאלה. מה הציבור לא מסכים? אנחנו מבינים שכולם מסכימים.
כולם הרי רוצים, כי להפך מבינים שאם לא יקבלו את החוקים כפי שהם נקבעו על ידי המדינה,
הרי תהיה הפקרות למשל אפילו בסדרי תחבורה, שזה דבר כל כך חשוב לנו למנוע גם תאונות.
אז כולם מבינים שהדברים האלה מוסכמים.
אז החתם סופר, אם כן, אומר שלגבי הדברים האלה גם הר"ן מקבל את העיקרון של הרשבן שכולם מסכימים,
וממילא דינא דמלכותא דינא יחול במקום של ארץ ישראל כמו במקום של אומות העולם.
זה דבר. אומנם בעניין הזה כאן מן הראוי לציין,
אם אנחנו מבינים שדין הנהלכות הדין נחל גם במדינת ישראל, צריך כמובן לומר את ההסתייגות שזה דבר שהוא מחייב ובלבד שלא מתנגד לחוקי התורה.
אם הוא מתנגד לחוקי התורה זה כבר משהו אחר. וישנה עוד שאלה, בדינים ממוניים, האם יכול להיות שלא כדיני תורה, מפני שבדינים ממוניים יכול להיות שההסכמה היא נכונה בדבר שבממון אפילו כנגד דיני תורה וזה נושא בפני עצמו שאין כאן המקום להאריך בו.
רק הדבר שאני חושב שאם ככה, על פי הרעיון הזה של החת"ם סופר,
אנחנו יכולים להמשיך ולומר שגם מה שהר"ן אמר במסכת נדרים,
שהדינא דמלכותא דינא לגבי מיסים הוא לא מבוסס על ההסכמה,
אלא רק מבוסס על המלך שהוא הבעלים של הארץ, דבר שלא שייך בארץ ישראל, אפילו הדבר הזה,
אנחנו יכולים לומר שלמשל היום,
שכאשר המסגרת היא מסגרת של קבלת חוקים ומסגרת של, נגיד, של הכנסת,
של קבלת חוקים על ידי הסכמה ציבורית רחבה,
אז ממילא זה נקרא שכל הציבור מסכים גם לגבי תשלום מיסים. זה נכון שאם המלך מטיל מיסים, בדרך כלל לא רוצים לשלם,
אבל ברגע שזה מבוסס על הסכמה רחבה של הציבור בהחלטה, כפי שאנחנו אומרים היום, אפילו דמוקרטית,
בעניין הזה יש לנו אם כן להבין שכאן גם הר"ן היום מודה שדינא דמלכותא דינא גם לגבי התשלום
המיסים יחול גם בארץ ישראל כאשר הדבר מבוסס על הסברה של החתם סופר בדעתו של הר"ן,
שהר"ן מסכים כאשר יש הסכמה רחבה של הציבור.
אז מה שהיה נכון אצל החתם סופר לגבי חוקים שמסדרים את החברה ואת הכלכלה,
זה יהיה נכון אולי היום גם לגבי נושא של תשלום המיסים.
ויתרה מזו, אני חושב שבהחלט
יכול להיות שגם במלכות ישראל המתוקנת והאידיאלית,
ישנה מסגרת של הציבור שקובעת ומסכימה בשם הציבור לדברים כמו אלה ואפשר גם את זה ללמוד ולהוסיף ולהרחיב אבל נשאר פה בזה מפני שהיום הדברים בכל אופן נאמרים פה בצורה על קצה המזלג וזה מה שרק רציתי להציג את מה שאנחנו מוצאים פה ביסוד של דינא דמלכותא דינא במלכות אצל מלכות הגויים ובארץ ישראל על פי הדברים היסודיים ועוד אפשר ללמוד ולהוסיף
גם לפי המקורות שנמצאים פה בדף המקורות המצורף,
ותמיד יש עוד מה להוסיף וללמוד.
נשאר בזה.
טוב ושלום.
טוב ושלום.
