[fwdevp preset_id="meirtv" video_path="https://vimeo.com/232865757" start_at_video="1" playback_rate_speed="1" video_ad_path="{source:'https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4', url:", target:'_blank', start_time:'00:00:01', fwdevp_time_to_hold_add:'0', fwdevp_add_duration:'00:00:07'}"]
"רבן יוחנן בן זכאי – אישיות מיוחדת, ידוע כמי שמציל את היהדות בזמנו.
כאשר חרבה ירושלים ועמדה בפני כיליון, הוא זה שדואג להמשכה של היהדות במהלך הגלות על ידי שהבין שזה הזמן לעבור ממלכות לגלות.
רבן יוחנן בן זכאי מסדר את הלכותיה של הגלות, מגיע לאספסיאנוס קיסר באמצע המצור על ירושלים, ומבקש ממנו לחתום על חוזה שיאפשר את קיומה של היהדות במהלך הגלות.
רבן יוחנן בן זכאי לקח על עצמו אחריות אדירה, וכאשר הוא העריך שלא ניתן לבקש מאספסיאנוס להציל את ירושלים הוא החליט להקים את היהדות הגלותית, שהמשיכה את הקיום היהודי במשך כל הגלות הארוכה.
הדבר הזה אינו פשוט. רבי עקיבא דורש עליו בתלמוד את הפסוק: "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" וטוען שרבן יוחנן בן זכאי היה צריך לבקש את ירושלים ולא את יבנה.
אז אולי באמת רבן יוחנן בן זכאי טעה?
התלמוד מספר שבשעת פטירתו הוא התחיל לבכות. שאלו אותו תלמידיו: מה יש לך לבכות? אתה פטיש החזק, עמוד ישראל, נר הימיני?
אמר להם: אני הולך לפני מלך גדול שאינני יכול לשחד אותו. יש לפניי שתי דרכים ואינני יודע באיזו אני נכנס.
איך ייתכן שגדול כרבן יוחנן בן זכאי לא יודע אם הוא נכנס לגן עדן או לגהינום?
אלא נראה שהוא התלבט בגלל אותו מעשה ושאל את עצמו האם הוא לא היה צריך לנהוג כמו חזקיהו המלך בשעתו (שלא נכנס לסנחריב)?
ואז מספרת הגמרא "בשעת פטירתו, אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא".
ומסביר רש"י שכאשר אדם נפטר באים לקראתו כל הנשמות שאיתן הוא יישב בגן עדן.
מתברר אם כן שחזקיהו מלך יהודה הסכים עם רבן יוחנן בן זכאי.
לאמור, שישנן תקופות שצריך לנהוג כחזקיה וישנן תקופות שצריך לנהוג כירמיהו וכרבן יוחנן בן זכאי.
זהו ההבדל בין שעת חורבן לשעת בניין ומוטלת עלינו אחריות גדולה לדעת להעריך נכון מהו האופי של התקופה שבה אנו חיים".
