כשמדברים על אביי אי אפשר שלא לדבר על רבא וכשמדברים על רבא אי אפשר שלא לדבר על אביי.
אביי ורבא, שני אמוראים מהדור הרביעי של תקופת האמוראים. הם מהווים מפנה משמעותי מאוד במסירת התורה שבע"פ.
בימיהם של אביי ורבא כנראה הועלה על הכתב התלמוד הירושלמי – כלומר תורת ארץ ישראל הגיעה לידי התגבשותה אבל תורת בבל עוד לא הגיעה לידי התגבשותה.
הישוב בארץ ישראל הולך ומתדלדל והישוב היהודי בבבל הולך ועולה – מתחיל להיות ברור לכולם שהגלות תהיה ארוכה… ושהמרכז העיקרי שיחזיק את העולם היהודי יהיה המרכז הבבלי.
אביי ורבא לוקחים ברצינות את העמדה החדשה הזו. הם מתחילים לאסוף את כל המסורות הלימודיות שהיו עד ימיהם ובזה למעשה מתחיל התלמוד להיערך.
הם מתחילים לפלפל בחריפות עצומה ("הוויות דאביי ורבא") בכל הדעות והרעיונות והאמירות התורניות שנאמרו עד ימיהם.
כך הם הולכים וממלאים את כל דפי התלמוד והם המבססים את לימוד התורה לדורות.
