כמו שאמרנו כמה פעמים, לימוד מדרש זה כמו לימוד גמרא.
מה שמופיע על הדרשן,
בעקבות זה הוא מייצר דרשה.
בסדר?
ואלה המשפטים.
מה מפריע לדרשן במילים האלו?
מה מסובך?
מה יכול להיות?
איך?
עבר.
עבר החיבור. מה זה אומר?
זה המשך של הפרשה הקודמת.
מה זה אומר?
שבמעמד הר סיני,
היו לו שני חלקים.
חלק אחד דרמטי שכולנו מכירים,
עשרת הדיברות, קולות וברקים, כמה זמן זה יכול לקחת?
כמה זמן זה יכול לקחת? שעה?
נגיד,
חצי שעה. כמה זמן זה לוקח, נגיד, עשרת הדיברות?
בקריאה בתורה זה לוקח חמש דקות. נגיד שזה היה יותר איטי,
זה לקח יותר זמן.
וחלק שני, בו ביום,
מאוד מאוד מפורט, מאוד דקדקני, עושה ככה, עושה ככה.
זה מה שיש לקדוש ברוך הוא להגיד לנו דקה אחרי מתן תורה.
אני הייתי יכול לבחור בפרשיות אחרות טיפה יותר כלליות,
נקרא לזה ככה.
לדוגמה,
אם בחוקותיי תלכו, אם תנתתם שמורה, עשיתם אותם, תגיש לכם בעיטה. זה יותר מתאים, נכון?
או לדוגמה, שמע ישראל,
בספר דברים, אהבת את שמותיך ובכל אובבך ובכל נפשך ובכל מועדיך.
דברים כלליים,
מתאים.
במקום זה, יורדים איתנו לרזולוציות,
מה זה קטנות?
עם שור, נגחו מטמול שלשום,
ואם הוא אוהד בבהלה ולא הוא אוהד בבהלה. כאילו זה כמו, לא יודע מה, טקס הכרזת המדינה,
שהרשע בן גולון גומר להגיד אנו מכריזים,
פתאום קם איזה מישהו ואומר עכשיו אנחנו מבקשים מכולם לצאת מדלת ימין ולא מדלת שמאל ובחניה לא לשכוח לכרטס את הכרטיס.
מה זה עכשיו?
לכאורה, נכון?
והתורה מדגישה,
כלומר אם היה כתוב אלה המשפטים היית יכול להגיד, שמע, זה היה כאילו שני מעמדים נפרדים.
ו׳ החיבור בא להגיד שזה המשכי, זה המשך.
תנסה להבין את המשמעות של זה.
זה מה שמפריע לדרשיו. בואו נראה מה הוא אומר.
ואלה המשפטים
ויהי ביום השלישי,
ביות הבוקר. בבוקר ניתנה תורה ובערב ניתנו המשפטים.
באותו יום.
הדאות הכתיב מבוקר לערב יוקטו.
למשל, יש שניים שירדו למקמה, אין לי שם של מקום כנראה.
אחד אומן ואחד אדיוט.
מי גרם לאדיוט ללקוט?
לפי שלא היה לו מי שילמדנו.
ככה הקדוש מוחמד על הר סינאוי מחזיק בדין שנאמר,
בתוך אז, במשפט ידי.
אמר דוד, שופטני השם כצדקי.
בדק,
כצדקי,
כצדק,
מה? בדק, אה סליחה.
בדק ולא היה לו מי שילמדנו, ולקה.
התחיל צווח דוד, ואל תבוא במשפט יתעמדך.
כל כך המתי, התיאורס ידע לפניו את המשפטים.
לקיים מה שנאמר, מבוקר לערב יוקטעו.
כן?
אז מה הפתרון שהדרושה מציע?
הפתרון שהוא מציע,
למתח הזה בין פרט לכלל, בין כלל לפרט, זה,
הייתי אומר, קורא לזה לקיחת אחריות.
בסדר?
אתה יודע, כשאתה אומר דברים כלליים,
אף אחד לא מתנגד.
הכל נכון.
צריך שיהיה והכל.
ובסוף, אם אין
לקיחת אחריות,
אז זה לא יקרה.
מי לא מסכים עם הסרט הדיברות?
מי לא מסכים לא תגנוב? בוודאי לא תגנוב.
האם לא תגנוב אומר?
אז לכן אומר המדרש,
אלה המשפטים, הכוונה,
איך הוא אומר?
הקב' ברוך הוא עמד על הר סיני, הוא מחזיק בדים.
בתוך אז במשפט ידי. זה היישום של הסרט הדיברות.
ומיידית,
כדי שאנשים לא יוכלו לברוח מהאחריות.
להגיד, אה, אנחנו, זה צריך להיות באופן המיידי ביותר. זה דבר אחד.
דבר אחר,
אלה המשפטים, מהו מבלי ניסים לנצח יאבדו. אמר איוב לקדוש ברוך הוא, מי יתן ידעתי באמצעיהו, הערכה לפניו משפט.
כן, איוב טוען לחוסר צדק מהקדוש ברוך הוא.
משל לביריון שהיה שיכור,
בעט בפלקי
והוציא איסרין ורגע מקונים של משה לעיר,
קילל השוטר ואמר, הודיעני באיזה מקום משה לעיר, שרוי.
ועניים ולמדו את הדין, כאילו אני אראה לו מה זה, שיקום.
נכנס, הראו לו את משה לעיר, יושב בבימה,
ואז משה לעיר
סגר למטרונה, הוא העניש את המלכה,
וטרד את היפרקוס, העניש את השר שלו,
וסיימה לדוכוס, נתן עונש לסגן, ונתן כטריקי לכרטוס,
וקירב כיסים למגיסטיר. בקיצור, הוא רואה את המלך, מעניש את הקרובים אליו ביותר.
אמר,
כיוון שראה, משה לעיר עושה כך,
נתיירא,
אמר בבקשה מכם, שיכור הייתי ולא ידעתי כוח משה לעיר.
כך היה איוב עומד וצווח. מי יתן ידעתי ואמצעיהו.
הערכה לפניו משפט.
רגם האיכונים של המלך שנאמר יאבד יום ייוולד בו.
בעד בפילקי והוציא איסרין.
יחשכו כוכבי נשפו.
קילל לשלטון.
עלה להו איתך אור אפל.
כן?
אין משפט.
ראה המלך יושד בבימה וסגר למטרונה.
זאת מרים, מצורעת קשה עליהם.
טרד לשר, למשה, לכן לא תביאו את הקהל הזה.
סימל עדו כוס זה יצחק, שנאמר ותיכן עיניו יראות.
נתן קטריקי לאברהם, שנאמר ידע תדע כי גר יהיה זרעך.
קרב קיסין על יעקב, שנאמר והוא צולל ירכו.
כשראה איוב, אמר בבקשה ממך שיכור הייתי.
ונאמר, ואף אמנם שגיתי איתי תלין משוגתי.
כל כך למה?
שלא היו יודעים כוחו של דין.
הווי, אם יבנים עשים, לנצח יאבד.
תכל'ס זה המשך של הדרשה הקודמת,
אבל מה הכוונה לא יהודים כוחו של דין?
מה הכוונה לא יהודים כוחו של דין?
מה הטענה שאיוב טוען כלפי הקדוש ברוך הוא בעצם? מה הטענה?
יש לו טענה.
מה?
אתה כבר בנמשל,
במשל.
אני שואל, מה איוב רוצה לטעון כלפי הקדוש ברוך הוא? שמה?
אז ישראל אומר,
שמה?
שהדין לא צודק.
אני חושב שהוא טוען טענה אחרת. מה?
התוצאה?
מה עוד יכול לטעון?
אולי? לא יודע.
מדויק מדי.
או שאין דין בכלל.
או אם למעלה,
מתעסק עם טראמפ, מתעסק עם איראן, לא יודע מי מתעסק.
ואותי הוא שכח.
ואז קראו לי כל מה שקרה לי. ולכן הוא אומר, אני רוצה להזמין אותו למשפט.
ולהגיד לו, תראה, מה עשית?
מה עשית לי?
בסדר? כאילו...
ברור לאיוב שאם יש משפט הוא יוצא זכאי. סימן שמה הוא חושב?
ואין משפט.
הוא הפקיר אותי.
ואז שאיוב רואה איך הקדוש ברוך הוא עושה משפט עם הקרובים אליו ביותר,
אז הוא מתפייס.
או,
עכשיו למה זה נותן פרשת מענה אצלנו?
כי הוא מבין שמה שבא עליו זה במשפט,
זה לא היה חוסר תשומת לב.
למה זה עונה על מה שקורה אצלנו?
כי בעצם,
צריך את המשך של הדברים הקודמים,
במה נמדדת חברה?
חברה אנושית או שיטה.
השיטה נמדדת ביכולת בסוף לפרק אותה להמון המון פרטים,
ושהיא תיגע בכמה שיותר נקודות בחיים.
יש לזה אמירה כוללת, אבל היא לא מצליחה לחלחל עד למטה, בסדר?
תמיד זה, נגיד, בפיקוד או בניהול, תמיד זו סוגיה... איך אני דואג שמה שהמפקד רוצה יגיע עד אחרון החיילים?
חלוץ כותב בספר שלו,
חלוץ,
הוא כותב בספר שלו שהוא לא ידע,
ככה הוא כותב,
כשנותנים פקודה בצבא, בתור המטכ״ל,
אתה צריך לוודא שהיא תבוצע.
הוא היה רגיל בחיל האוויר, שנותן פקודה, וזה מבוצע.
אז אייזנקוט אמר לו, תשמע, אתה לא מכיר פה את הירוקים,
זה שאתה נותן פקודה, זה לא אומר כלום.
אם לא תדאג שהיא תבוצע, היא לא תבוצע.
הוא התפלל, למה הוא אומר לאוגדות לתקוף? היא אומרת, תוקפות.
מה זה הדבר הזה?
הוא אומר לו, אתה ברוך הבא, פה זה לא חיל אוויר, שאתה לוחץ וזה זז.
צריך לבוא לשטח, לדאוג שזה מבוצע, להתפלל.
אז אתה מלמעלה נותן פקודות, ולמטה לא קורה כלום.
אז העובדה שהתורה מיד אחרי עשרת הדיברות מאוד מאוד מפרטת ומפרקת את הכל לגורמי גורמים, זה כאילו שהעיקרון הגדול של לא תגנוב,
תפרט אותו בסוף עד
לא תגנוב מיליון דולר, זה גם
שור של החבר שלך, ולא תנעף ולא תרצה, כל הדברים האלו מתפרטים מאוד מאוד.
אז כשאיוב רואה את הפירוט הזה,
אז הטענה שלו נסתתמת. הוא לא יכול לטעון שהקדוש ברוך הוא רק בכללים.
הוא גם אלוהי הפרטים הקטנים.
יפה, בואו רגע נדלג על הדיבור הבא ונעבור לדיבור אחריו
ונחזור לזה בהמשך.
טוב, בואו נראה גם אותו. זה המשך של הקודם. אמר רבי אלעזר, כל התורה תלויה במשפט.
וכך נתן הקב' הוא דיני נאחר עשרת הדיברות.
לפי שהבריאות מעבירים על הדין והוא נפרע מהם.
הבריאות מה אומרים? בסדר, אני בעיקרון, אני מזדהה עם העיקרון.
אני בעיקרון. ישראל רוצה, ישראל, הוא ערזה.
חביבי, אם אתה לא יורד אל הפרטים, אז הקדוש ברוך הוא נפרע ממך.
מלמד את בעי עולם, עד שלא הפך את סדום, עד שעברה את הדין שנאמר,
גאון, סביבת לחם ושלווה השקט,
אף שירושלים וגולתה, עד שעברה את הדין שנאמר,
יתום לא ישפוטו וריב על מנה לא יבוא עליהם.
ולמה נתן הקדוש ברוך הוא כתר ליהודה?
למה יהודה המנהיג?
ולא לבדו הוא גיבור מכל אחד,
אלא שמביא גיבורים ואחרים,
אלא שדן דין אמת לטמם.
לכן עשה דיין העולם.
למשל לדיין שבת דין של יתמר לפניו וזיכה אותה.
כך יהודה בת דין תמר לפניו שתישרף, הוא זיכה אותה.
מפני שמצא לה זכות.
כיצד?
יצחק ויעקב יושבים שם.
וכל אחד,
והיו מכפים אותו.
מה זה מכפים אותו?
אני מבין שהמדרש אומר שאם יהודה היה אומר שהיא צריכה להישרף, הם היו מגבים אותו.
מכפר עליי, קאבר מי. כאילו, מה?
וגם היו מכפים אותו, היו סביבו, כלומר, בזה שהוא מודה.
אני מודה על האמת, אז הוא עכשיו הולך להתבייש מאוד.
קיר יהודה למקום ואמר, אמיתת הדבר,
ואמר, צדקה ממני,
ועשאו הקדוש ברוך הוא נשיא.
יהודה דבוק בדין ובאמת, למרות הבושה,
זכה להנהגה.
למה רשי זכה שהתפרסם הפירוש שלו ב'קול ישראל' במשך כל הדורות?
כי רשי כותב בחלק גדול, בחלק מהמקומות, לא ידעתי פירושו.
לא מתבייש להגיד, אני לא יודע.
הוא לא יכול לכתוב לא ידעתי, הוא יכול לדלג על זה.
הוא כותב לא ידעתי.
כי במקומות שהוא מדלג זה, כי הוא חושב שלא צריך לפרש כלום,
וכאן יש לו קושי והוא לא מצליח לפתור אותו.
אז הוא אומר, לא ידעתי.
וכן היה בן זומא אומר ודורש,
נתביישת בעולם הזה, אין אתה מתבייש.
הנה הקדוש ברוך הוא לעולם הבא.
שהוא אש אוכלה.
למה? שאין בושתו של העולם הזה כלום,
אלא בושת עמידתו
של העולם הבא.
שנאמר, על זאת תתפלל לך כל חסיד לעת מוצו.
זה העניין.
זה הכל תלוי במשפט.
המשפט זה האמת.
כשולחים למשפט, בבית דין,
בית דין רגיל,
אני מולו,
העבודה שלי, מול הערוכים שלו, כל אחד רוצה לזכור.
בית דין של זה יש גם נוכחות אלוקית. אני גם מחויב לאמת, לא רק ל...
אני מחויב לאמת, לא רק לרצון שלי.
לצורך העניין, האדם גם, הוא לא אמור להיות מעוניין
שיגיע אליו כסף שהוא לא שלו, הוא לא רוצה להיות גזלן.
הכל תלוי במשפט.
טוב, מחרתי עוד פסוק אחד שנעיין בו קצת,
מעניין מאוד. אם כסף תלווה את עמי את העני עימך.
מה קשה לכם עם הפסוק הזה?
תחבירית, לשונית, עניינית.
א', אם כסף תלווה את עמי.
מי מלווה כסף לעם?
משהו מאוד אישי.
פעם אחת.
מה קשה לדרשן?
הפסוק הולך, אם כסף תלווה את עמי את העני עימך,
לא תהיה לו כראשה, לא תסימון עליו נשק. זה הפסוק.
אם היית דרשן, בבית מדרש אל תנאי.
מה היית דורש על הפסוק הזה?
מה קשה לך?
המילה עת מיותרת פה.
זה היה צריך להיות ל- אם כסף תלווה לעני או לעמי לעני עמך,
לא יודעת מה זה עת וגם מה זה עמך?
את העני עמך. מה זה עמך? מה זה קשור לעמך?
כסף תלווה לעני.
מה זה עמך? שהוא נמצא לידי עני. התורה צריכה לספר לי איפה הוא נמצא.
זה פסוק קשה ביותר, הפסוק הזה. סורבל.
אומר המדרש,
אם כסף תלווה את עמי ידע ודכתיב טוב איש כונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט.
אין, עכשיו זה מדרש נפלא מאוד,
הוא תובע מאיתנו, הוא תביע, תכף תראו מה.
אין בריאה שאינה חייבת לאלוהים,
אלא שהוא חנון ורחום ומוחל על כל הראשונים.
אנחנו תמיד צריכים להבין איך הוא יקרא את הפסוק.
כלומר,
אנחנו עוסקים כאן ב...
חייבים לי.
אלוות יחי כסף אתה חייב לי.
אומר הקדוש ברוך הוא, תקשיב לשם הכפרה, אין בעיה, הכל טוב.
אני רק אבקש ממך דבר אחד.
כשאתה מתעסק עם העני שחייב לך,
תזכור, שמה?
שגם אתה חייב לי.
ויש מצב שאני מתנהג איתך כמו שאתה מתנהג עם העני.
אם אתה מתעקש איתו,
יש מצב שגם אני מתעקש איתך.
תיקח את זה בחשבון, בסדר?
ואז איך קורה את הפסוק?
אם כסף תווה את עמי את העני,
מי עמך?
עמך?
אל תשכח אותי.
כשאתה בא לעני,
רגע, לפני שאתה דורס אותו,
מוציא אותו מהבית,
מפיע עליו הוצאה לפועל,
אל תיקח שגם אני בתמונה,
ואתה גם חייב להביא כל מיני דברים, כי נתתי לך פרנסה ובריאות, ואתם יודעים, הקב' הוא,
השכר שלו הוא אחר.
פה אנחנו מתעסקים בכסף, הוא מתעסק בבנה איך היום זוני.
הוא נותן לאדם פה בריאות, הוא נותן לו בנים, הוא נותן לו... אה, אתה מתעקן?
יש, טוב, אז זאת הבריאות, היא מגיעה בחינם.
אז זה מה שאומרים.
משל לאחד שלווה מן דיוסטוס.
אדם לווה מהקדוש ברוך הוא, שכח חור.
הדיוסטוס שכח את ההלוואה.
לאחר זמן, בא ועמד לפניו, אמר לו, יודע, אני חניך, אני חייב לך.
אמר לו, למה הזכרת לי חוב ראשון כבר בטל ומליבי?
ככה אדון העולם.
הבריאות חוטאים לפניו.
הוא מסתכל, שהם עושים תשובה, ומניח להם ראשון-ראשון.
וכשהם שווים, באים להזכיר החוב שעשו בראשונה. הוא אומר להם, אל תזכירו ראשונות.
אה, אני כבר שכחתי את זה.
מעביר, הוא אוכל.
אבל אם אדם מתעקש בעצמו על החובות שחייבים לו,
אז הקדוש ברוך הוא אומר, טוב, אז גם אני אתעקש.
מידה כנגד מידה.
מניין אתה אומר ששימשה אדם ועשה תשובה, אפילו יש בידו הבנות הרבה.
הוא עושה אותם זכויות, כשנאמר, נכתיב, ושוב רשם ירישתו.
ועשה משפט וצדקה, עליהם הוא יחיה, כל פשע אשר עשה לו ייזכרו לו.
ולכך הוא מזהיר עלי עני, לא תהיה לו כנושה,
לא תעמידנו ערום,
והכי יצעק אליי, וכן דוד אומר, צעקו בהשם שמיע.
אם העני יצעק אליי, הוא יגרום לי, אומר הקדוש ברוך הוא, מה?
להיזכר בכל החבוד שאתה חייב לי.
אז למה לך?
מה?
מה זה?
כי זה משהו אחר, בנקים שחייבים לך, או אתה חייב לזה משהו אחר. אני מדבר איתך על מישהו כסף.
אני, אז לא היה בנקים כבר, לא יודע אם שוק יסף, אני, עכשיו הוא זכור.
מותר לבקש את הכסף חזרה, אבל להתחיל לרדות אותו ולנשול אותו.
כאילו, מה שהמדרש בעצם לומר, גם פה וגם בקטעים הבאים, זה שהמדרש דורש מאיתנו,
גם בתוך מערכות היחסים של ההלוואה,
לזכור את הקדוש ברוך הוא. גם הוא בתמונה.
ואיך שאתה מתנהג,
קח בחשבון שגם אתה יכול להיות שאתה בא, אתה לא רק לא אוהד, אבל יכול להיות שגם אתה בא לאכול.
נתנו לך ילדים, נתנו לך...
אתם יודעים, כשיש לנו איזה דיבור כזה בבית,
כשאתה בתקופה שנולדים לך ילדים,
אז זה נראה טבעי.
יש ילד, בא, נולד, טיטולים, כאילו, זה נראה הדבר הכי טבעי בעולם. אבל אחרי שעוברות כמה שנים, הילד האחרון שנולד לך,
אתה מסתכל אחורה, אתה אומר לעצמך,
הרי זה ברור שזה נס גמור.
מאיפה הגיעו כל הילדים?
זה פלא גמור, כאילו, מאיפה באו הילדים האלה? מאיפה הם באו? פתאום יש פה בני אדם? אני כאילו, קשור אליי?
זה נראה לך פלא עצום וחסד השם לגמרי, לא מובן מאליו בכלל.
כאילו הקדוש ברוך הוא מסתיר את זה ממך כשאתה בשלב ההולדה, זה נראה כזה טבעי, כן, מתחתנים, יולדים, הריון, אבל פתאום, כשאתה פעם מתרחק,
שישה ניסים, לא יודע, כל אחד עם הניסים שיש לו.
אז אם אדם כאילו מתעקש,
אומר לקדוש ברוך הוא טוב, אתה מתעקש, אני מתעקש איתך.
אם חבול תחבול,
גם כאן, מה אתה ראשון, את מה?
את הכפילות.
מה זה, פואטיקה פה?
משה רבינו דיבר שירה, חבול תחבול, אם תחבול שלמת רעיך, מה צריך להגיד פעמיים?
אם אתה חובל, אז מה יקרה?
יחבלו לך.
זו הכפילות.
תמיד
תנוע על ציר כפול, תמיד תזכור מה שקורה למטה, קורה למעלה.
אמר לו האלוהים, אם חייב הוא לך, אף אתה חייב לי.
שנאמר, כי יחטאו לך,
כי אין אדם אשר לא יהיה חטאה.
שני דברים יש כאן, חבול תחבול.
לימדך הכתוב שהוא נוטל יתד של מחרשה,
מה זה שהוא נוטל יתד של מחרשה, השכים
הוא ישיבון, כתוב אחד אומר, עד בוא השמש תשיבנו לו,
וכתוב אחד אומר, וכבוא השמש, וכבוא השמש.
אמרו מעתה שאתה צריך להחזיר לו במה שעישן,
שאמר הכתוב עד בוא השמש,
ובבוקר אתה צריך להחזיר לו יתד של מחרשה, כלומר, אתה לא יכול למנוע ממנו להתפרנס.
עכשיו, אתם יודעים, גם המעמד הזה של למשכן מישהו, להיכנס אליו הביתה, זה גם מעמד מביש קצר.
לכן אומרים
הוא יצא אליך.
וכן אתה רואה ופועל ביומות ייתן שכרו. למה?
כי עני הוא.
ואומר כי היא כסותו לבדו.
שאין לו במה ישכב.
הוא יושב כל הלילה ויהיה צינה פוגעת בו.
והוא צועק עליי ואני עונה אותו שנאמר ושמעתי כי חנון אני.
אתה יודע?
אז תיזהר
שאני לא אחבול אותך בחזרה אומר הקדוש ברוך הוא.
שני דברים יש כאן דומים זה לזה.
בשכיר כתוב ביומות ייתן שכרו.
כגון שהיה מהלך והחמור אחריו, מכרו לו אלומה אחת ונתנה בכתפו
והחמור בא בדרך אחר,
בדרך אחר האלומה ומקבל לאוכלה.
מה עשה לו אדונו? קשר לו כל האלומה למעלה ממנו.
אמרו לו, רשע,
כל הדרך רץ בשביליו ונתת בפניו?
כן,
החמור, כל הדרך רואה את האלומה, בסוף בא בעל הבית, לקח את האלומה, קשר לו את הבגר.
החמור כל היום ציפה לאלומה, עכשיו אתה לוקח לו.
ככה מי שעובד שכיר יום,
בסוף היום הוא בא לקבל את הכסף, ובסוף היום הוא אמר לו, לא, אני אשלם לך בסוף החודש.
אתה מאכזב אותו. היום אין כמעט דוגמאות כאלה.
מה?
כן, זה לא בעיות.
יש מקצוע.
בעל אחד, שתי דקות או משהו,
או בייביסיטר. בייביסיטר, זהו.
בייביסיטר זה בעיה, למה? כי זה נערים,
נערות, והם בישיבה מבקש אחר כך. אתה שוכח, זה נהיה גם גזל.
הם נורא נפגעים, כאילו, נפגע להם מהאימון. מה אתה אומר?
בוא, שתגמור את הכול.
עוד יצחק סיפר לנו, יש לנו דוד כזה,
שהוא בנה איזה בית,
היה איזה רצף, אמרו לו, אל תעבוד איתו,
כל יום הייתי קונה לו שווארמה,
וילו, שיכל, משלמים לו כל יום, ועוד,
אבסורד.
בא אליך בן אדם, פועל, צופה לשכר הזה, תן לו, תשלם לו.
הבן שלי עובד כל יום שישי במוטי,
במעדנים,
במעדניה של מוטי.
אז הוא לא עובר, תשמע, עוד סוף החודש.
כל יום שישי הוא מגיע הביתה עם 250 שקל, מבסורד,
מביח את היומית שלי.
מצטער, אליו הוא נושא את נפשו. דבר אחר, את העני עימך.
אז אמרנו, העני עימך, תראו קריאה אחת,
תראו איך הדרשן קורא. קריאה אחת, את העני עימך, כשאתה הולך לעני,
קח את הקדוש ברוך הוא עימך, איתך.
חבול תחבול, כפילות.
אתה חובל, יחבלו בך.
עכשיו הוא קורא קריאה אחרת את העני עימך.
מה?
אדם הולך,
השיר הולך להלוות לעני.
אומרת לו עתירא תדע לך, אדון השיר,
העני נמצא אצלך גם, עימך.
לא, גם אתה יכול להיות עני.
קח איתך את העני,
קח איתך את התודעה שאתה יכול להיות עני בעצמך,
אם לא תמלא תפקידך.
בסדר?
דבר אחרת העני עמך אדם ודכתיד כי אלוהים שופט,
זה ישפיל וזה יריב.
למה דומה העולם הזה לגלגל שבגינה,
כלי חרס שבו התחתונים עולים מלאים והאלונים יורדים ריקנים.
כך.
לא כל מי שהוא עשיר היום הוא עשיר למחר.
אל תעוף על עצמך, חבוב!
קח איתך את העני כשאתה בא לתת זה לעני. יכול להיות שזה יכול להתהפך, הגלגל.
ולא מי שהוא עני היום או עני למחר,
שגלגל הוא בעולם.
כי בגלל הדבר הזה, בגלל,
אז איך הוא דורש את זה?
יש פסוק, כי בגלל הדבר הזה השם אלוהיך,
נכון? בגלל, זה קורא לזה כאילו גלגל.
בגלל זה גלגל.
אל תקריא בגלל,
אמר רבי יחק, גלגל הוא בעולם,
שנאמר מזרע רשעים מלך חכם וישב עליהם אופן ואין אופן אלא גלגל
שנאמר ויאסר את אופן מרכבותיו אשריו
כל מי שידו פשוטה לעניים
ראה מכתיב עשיר ורש נפגשו עושה כולם אשם
מי עשה את העשיר?
אשם. מי עשה את העני? גם אשם. כמו שהוא עשה את זה עשיר וזה עני
ומכובסת החלפות
וכן רש ואיש תככים, איש תככים זה עשיר, יש לו הרבה תוך
נפגשו
מעיר עיני שניהם אשם
העני קנה חיי העולם הזה, והעשיר קנה חיי העולם הבא.
אם העשיר נותן צדקה לעני, אז העשיר קיבל עולם הבא, ואני מקבל עולם הזה.
והעני שפשט ידו,
ואין בעל הבית רוצה ליתן לו,
עושה כולם השם.
מי שעשה את זה עשיר,
הוא עתיד לעשותו עני.
ומי שעשה את זה עני,
הוא עתיד לעשותו עשיר.
וואי, וואי, וואי. עכשיו, אתם יודעים, יש כלל,
כדאי להכיר אותו.
אדם את הצדקות שלו צריך לתת לעני עגון.
כלומר, לברר את הסכומים הגדולים, לברר אם אתה נותן לתת את זה לאנשים ראויים או לגופים ראויים וכו' וכו'. נקודה. למה? כי יש גם הרבה רמאים בדבר הזה. מצד שני, כתוב על יש אובדח נכלם.
מישהו פושט יד, תיתן לו.
תכין לך בכיס כאלה מלא עשר אגורות כאלה.
עכשיו, תוך כדי שאני אדבר איתכם, כשיש לי...
מישהו יותן לי כסף, להביא למכון מלא כסף קטן, ושכחתי את זה באוטו.
אז כן, יש לך כאלה מטבעות קטנים בזה, בוא נראה לך איזה מישהו פושט יד, והוא נראה לך קצת ככה, לא מאה,
תן לו עשר אגורות.
בשבילי, כדי שאני לא אהיה בקפיצת יד.
תנו, עשר אגורות, בסדר, מה קרה, עשר אגורות?
ולפעמים זה בפני עצמו מעליב.
לא, למה מעליב?
מי שנעלב בעשר אגורות, אז אין לי בעיה, אם הוא יאסוף עשר אגורות במשך שעה,
כמה כסף הוא ירוויח?
יותר מבן אדם שעובד בשקט?
אינם ממוצע מרוויח בדרקאי זה בשלושים גורות, נח כתובה. כן.
אז ממש להשתכחי, נפגשנו מעיר אלה שניים השם, העני קנה חיה על העם הזה ועשיר קנה חיי העולם הבאה.
אומר המדרש,
אין לך מידה קשה מן העניות,
שכל מי שהוא מדוקדק בעניות,
עושה חשבונות של עניים,
כאילו דבוקים בו כל האיסורים שבעולם,
וכאילו באו עליו כל הקלדות של משנה תורה.
ואמרו רבותינו,
אילו נתקבצו כל איסורים מצד אחד ועניות מצד אחר, העניות מכרעת לכולם.
להיות עני זה, זה נורא.
אדם אין לו כסף, כל דבר עושה חשבונות וכל זה. אתה רוצה להיות עני?
אתה לא רוצה להיות עני? תיתן!
תחלוק!
תן צדקה! תהיה לך שפע ברכה.
ביום של החתונה של ביתנו הקדושה, היה פעם מנהג לעשות סעודת עניים.
הלכנו לגמח,
נתנו סכום כסף נכבד,
היא אמרה לנו, תראו, בדיוק ביום שבאתם, התקשרה מישהי שיש לה ברית, לבן, ואין לה כסף לממן, תבואו, אז זה עבר לשם.
אה?
בואו רגע, כל מי שהוא מלווה בריבית עובר על כל העבירות שבתורה, ואינו מוצא מי שילמד עליו זכות. כיצד?
אדם שחטא אחת מכל העבירות ועומד לפני הקדוש ברוך הוא בדין,
אבל אנחנו עומדים, אלו מלמדים עליו זכות, אלו מלמדים חובה.
שנאמר, ראיתי את השם יושב על כיסאו וכל צבא השמאן עומדים על מינו ושמאלו.
אבל מי שמלווה לישראל בריבית,
אין אחד מהם מלמד לו זכות, שנאמר, בנשק נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה. למה?
שימו לב, רבותיי, זה לא מדובר פה על ריבית עסקית
של בנקים וכו'. אם אדם עושה עסקה,
קונה בית, ובשביל זה הוא קונה כסף מהבנק, אין בזה בעיה.
מדובר על אדם שנמצא במצוקה,
ולכן הוא בא לחבר שלו וביקש ממנו הלוואה.
תשמע, אני כרגע במצוקה, תן לי הלוואה, אני אצא, אני אחזיר לך.
אתה עכשיו עושה עליו סיבוב?
הוא לא בא לעשות עסקים, הוא בא במצוקה.
הוא צריך ממך הלוואה כדי לצאת מהמצוקה, אתה עושה עליו סיבוב?
אין לימוד זכות למי שמנצל את חולשתו של חברו כדי להרוויח עליו.
אי אפשר ללמד על זה זכות.
אתה לא מדבר על ריבית עסקית. אם אדם בא לעשות איזה עסקה,
אתה מרוויח, הבנק מרוויח, כולם מרוויחים, זה נקרא יותר עסקה.
ולכן הצביע על איסור לקיחת ריבית תמיד מדבר על השם אחיך.
אחיך, אחיך, כי יאמרו לך אחיך.
מה אתה עכשיו מנצל את החולשה שלו כדי לעשות עליו סיבוב?
קניית בית זו עסקה.
אתה מרוויח, והבנק מרוויח.
לא יש לך איפה לגור, אתה יכול לגור בשכירות.
אתה רוצה לקנות בית.
אגב, יש בזה דיונים האם זה כלכלי או לא לקנות בית, תלוי באיזה מקום.
יש מקומות שזה לא כל כך לקרות בית, עדיף לזכור.
ברור במקרים אבל זה עדיף.
לא. תלוי איפה. זה אותו במקרים.
גם בתל אביב, אמנם. תלוי איפה. תלוי איפה. בבני ברק יש שיטה לאנשים,
בינם, כאילו, יש כוללים ש... בינם עכשיו מתחתן, עושים כסף,
הוא קונה בית, ואחר כך כל אחד עוזר לשני. כל פעם רץ, כדי לקודם בתים.
רכישת בית, מבחינה כלכלית,
היא לא תמיד עסקה משתלמת. יש לה צדדים אחרים, שזה נותן לאדם יציבות,
הוא לא צריך לעבור דירה בגלל שכירויות.
זה בלתי טענה שהיא לא מדויקת.
יציבות,
והערך של הבית יכול גם מאוד לעלות,
ואז אתה מרוויח מה שלא תרוויח משום תוכנית חיסכון.
אבל אם נגיד אדם קונה דירה במקום שפוטנציאל העליית מחירים נגמר,
פחות או יותר, אפשר נגיד להעריץ, או הדר גנים, זה כבר לא יעלה יותר,
בסדר?
אז אתה אומר ככה, תלוי מה זה. אם אדם צריך לוקח משכנתא גדולה מאוד,
גדולה מאוד, ואז הוא בעצם לקח משכנתא של חצי מיליון שקל,
אבל הוא מחזיר בעצם כמעט מיליון בהחזרים,
אז לא בטוח. יכול להיות שעדיף לו לשכור דירה ב-2,500 שקל,
נגיד שהמחיר של השכירות יותר זול, ואת הכסף שהוא כאילו היה נותן
למשכנתא את העוד
תשלום זה, את זה הוא חוסך. ואז בסוף 25 השנה האלה,
אם נקזז את כל הסכומים,
יהיה לו סכום יותר גדול, שבו הוא יוכל לקנות בית, שוב, בהנחה שמחירי הדירות לא יעלו, כמו שזה לפעמים קורה.
עכשיו, בכל זאת הדירות קופצים, ואז אין לך...
אבל לא תמיד קניית בית זו עסקה משתלמת, צריך לבדוק כל דבר לגופו, בסדר?
קניית דירה משתלמת,
שזה נמצא במקום שיש פוטנציאל שערך הנכס יעלה,
ואז זה משתלם עד.
לא משנה, אז זו עסקה. אתה קונה דירה, אם הערך שלה יעלה, הרווחת.
אז הבנק אומר, אני גם רוצה להשתתף בחגיגה.
לגיטימי!
אבל אם אתה בא לחבר אדם... עכשיו, למה מצוות הלוואה היא הרבה יותר גבוהה ממצוות צדקה?
כשמישהו בא לבקש ממך צדקה, כמה תיתן לו? תן לו 100 שקל,
2 שקל.
אבל אם מישהו אומר לך, תקשיב, אני במצוקה,
אני צריך איזה הלוואה,
אני צריך הלוואה,
אני אחזיר לך את ההלוואה, אני צריך הלוואה.
איזה הלוואה אתה יכול לתת לו יותר,
5,000, לא יודע.
גם בהלוואה אומרים, אל תיתן אף פעם הלוואה סכום,
שאתה לא יכול לוותר עליו.
אם הוא לא יחזיר לך, אתה יכול להסתדר בלי זה. אל תיתן סכומים שאתה שומר כסף לדירה, בדיוק הוא שוכב לך בחשבון, זה לא טוב.
אבל עדיין, אתה יכול לתת לבן אדם חמשת אלפים, ספק שהוא משמעותי.
גם חלק גם מחזירים.
עד אגב יש על חלק?
חלק, כן, חלק.
מה באמת אבל עושים בן אדם לא מחזיר?
מה? תלוי מתי. אם האדם הזה יש לו,
יש לו, אתה רואה, אתה נוסע לחו״ל,
יש לו, אז זה סדרי עדיפויות.
תתחיל עליו דין תורה, הוצאה לפועל, אם אין לו, אין לו.
אתה רואה שבט נתקע ואין לו.
אתה יכול לשאול איזה מסר כספים?
אם אתה יודע שאתה מדבר ואתה לא יכול לחזור על זה, אל תעמדו. אל תעמדו. איך הקראתם? זה ממש לפני עברייה.
תן לו צדקה.
תגיד לו, אני לא יכול לעלות אותך, קח צדקה.
100, 200, כל השבוע, אל תעמדו.
בכלל, אבל כל הלוואה בראש אמורה להיות כאילו ברמה של צדקה. אני יודע שנותן לו את זה. לא נכון. שהוא יחזיר. לא נכון. יש פעמים, אתה נותן הלוואה.
מכירים את הבדיחה. אחד לווה כסף, נגמח.
הגיע הזמן להחזיר, לא היה לו. זה הולך לגמח אחר, זה לבן, נחזיר לגמח ההוא.
הגיע הזמן, לא היה לו, אז הולך לגמח אחר,
והגיע הזמן, הגמח מתקשר, אמר, שמע, בואו דברו ביניכם ישירות, למה אתם,
מה אני קש...
סגרו את הפינות שלהם.
זה נקרא לגלגל, לגלגל הלוואות.
טוב, מה שאני אומר זה, בנם נותן הלוואה,
אז הוא צריך לקחת בחשבון שבאמת הבנם לא יחזירו לו את זה, אז הוא מראש נותן את זה כצדקה,
אבל בנם פשוט יחזירו לו את זה.
לא?
צדקה, אתה לא תיתן סכום גבוה.
אבל מי שמלווה לישראל בריבית, אין אחד מהם מלווה את זה וכו'.
וכל אדם ישראל שמלווה חברו בריבית נותן ריבית, כאילו כי הם כל המצוות.
כן, דוד אומר, השם יגור באוהליך,
וכתיב כספו לא נתן בנשק. אגב, אתה יודע שהמועחים, כן, אז אבא סיפר לי שהוא מלווה לאנשים והחזירו לו אחרי חמש שנים.
מה מישהו החזיר?
הוא לא ביקש ממנו, הוא אמר, לא, לא, לא אחזיר, אני ויתרתי אחרי חמש שנים יום אחד הוא דופק, הוא אומר, לא שכחתי, לקח חמש שנים, סתם מלווה שלושים יום.
רבותיי, שבת שלום.
