אמרנו שבדרך כלל המדרש הוא בא לענות על איזה שהם קשיים בפשט
וזה ברור שיש כאן פסוק
שנקרא אותו.
אני אתחיל מההתחלה. בסדר? ויעבי יעקב שלם עיר שכם באשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם ויהי כאן את פני העיר ויהי כן את חלקת השדה אשר נטה שם העולה ומיעד בני חמור אבי שכם במאה כסיתה
ויעטב שם מזבח ויקרא לו אל אלוהי ישראל
ותצא דינה בת לאה אשר ילדה ליעקב לראות בבנות הארץ.
מה קשר בפסוק, אם הייתם דרשני, מה היה לכם קשר בפסוקים?
בפסוק האחרון לפחות?
מה הקשר בין הדברים?
זה הכי קלאסי, מה זה דינה בת לאה? יודעים, יש דינה, יודעים שהיא בת לאה, יודעים שלאה נשואה ליעקב, קראנו את זה בשבוע שעבר. מה זה כל התיאור הזה?
והדבר הנוסף זה, מה זה ותצא? לאן היא יצאה?
מה זה הדבר הזה?
אז על הרקע הזה, המדרש,
המדרש בא לענות.
עכשיו, הרבה פעמים המדרש נותן איזשהן הקדמות,
הוא לא מתחיל ישר מהעניין עצמו, והוא שם מתגלגל.
וכחכי איש גדודים חבר כהנים דרך ירצחו שכמה, כי זימה עשו.
זה פסוק באושע.
כשם שהליסטים הללו יושבים על הדרך והורגים בני אדם
ונוטלים ממונם,
כך עשו שמעון ולוי לשכם.
כן?
אז זה בסדר. זה מתאים לפסוק.
הפסוק אומר, כחכי איש גדודים.
כמו שאיש גדודים,
איש גדודים זה ליסטים, מחכה על אם הדרך כדי לשדוד מישהו, להרוג מישהו ולשדוד אותו,
כך עשו שמעון ולוי.
אבל הפסוק יש לו גם המשך.
וכחבר איש כהנים, אבל כחבר כהנים מטבעה.
מה זה כחבר כהנים? חבר כהנים זה מחמאה.
מקודם אמרת לי ששמעון ולוי היו כאנשי גדודים, אז אני מבין,
אבל מה זה, כשם שהכהנים הללו נחברים על הגורן ליטול את חלקם,
כך עשו שמעון ולוי לשכם,
שנאמר דרך ירצחו שכמה,
מדרך ירצחו שמעון ולוי לשכם,
הכזונה וגומר, אמרו מה הם נוהגים בנו כבני אדם של הפקר?
כלומר,
בעצם מה המדרש בא להגיד? שבמעשה שמעון ולוי יש מעשה מורכב,
יש מוסד שהוא נראה מעשה ליסטים,
מעשה של רצח,
זה לא טוב.
זה קצת שהוא נראה מעשה של כהנים,
של קנאות, של גבורה, של חשמונאים כאלה, אני יודע.
נכון?
זה הפסוק.
התורה אומרת, זהו, יש פה קצת של מרמה, ויש פה,
נכון, יש פה,
כלומר, אתה מעיר הערה נכונה שגם הפסוק בעצמו, התורה בעצמה
מתארת מעשה מורכב.
יעקב אומר להם, לא, מה עשיתם?
והם אומרים, הכזונה יעשה את אחותינו. כלומר, המעשה עצמו, בתוך הפסוקים, יש מורכבות.
כן, זה יעקב אומר להם.
מי אמר שזה
כל התמונה?
אז מי גרם?
מי גרם לבני יעקב להגיע לכזה מצב מורכב?
מי גרם?
בתצא דינה בת לאה.
היא כאילו...
כלומר, יש כאן איזה דינה נכנסה בעצמה למצב מורכב, וזה גרם לבני יעקב בעצמם להיות במעשה שיש פה צדדים כאלה וכאלה.
עדיין לא הבנו מה זה בתצא.
אז תראו מה אומר כאן המדרש, זה מדרש פבעי.
רבי יהודה בר סימון פתח, אל תתהלל ביום מחר.
ואת אמרת, וענתה בי צדקתי ביום מחר.
מחר ביתך יוצאת ומטענה.
אתה עוד הכתיב,
ותצא דינה.
כלומר,
מה?
יעקב אומר ללבן, וענתה בי צדקתי ליום מחר. הוא אומר, הכל יהיה בסדר, אני...
אה?
מה זה?
על הגל.
כן, אני זה, אני זה.
הוא אומר לקדוש ברוך הוא, מה, אתה יודע מה יקרה מחר?
אתה כזה בטוח. רואים, לאורך הדרך יש רצף מדרשים כאלה, שכל פעם שהאבות הרגישו כאילו בטוחים בעצמם ופיזרו הבטחות,
הקדוש ברוך הוא ערבב להם.
כמו אברהם, אברהם קורא את ברית עם אבימלך,
הוא אומר לו, אם תשקור לי ולניני ולנכדי,
הוא אומר לקדוש ברוך הוא, אה, אתה כבר מבטיח הבטחות לנינים,
אתה עושה עקדה.
איך תשחט במשר?
כן.
ואתה כאילו,
המעמד שלך, אז מטלטלים לך את זה.
אבל מה הסיבה?
יש פה דרמה גדולה, רבותיי.
הדאוד הכתיב ולצאתי דינה רבי חנינא בשם רבי אבא הכהן ברבי אליעזר פתח ואמר, למס
מרעהו חסד.
למס זה גזל, מי שגוזל חסד מרעהו.
מנע את החסד מאחיך.
למה?
מה?
לא, בגלל שכשהוא פגש את עשיו,
אז חזל אומרים, כתוב שם את כל הילדים ודינה.
הוא החביא את דינה. הוא אמר, השם הרשע הזה ירצה להתחתן איתה.
אמר לו, היא נישבת ל...
היא מתחתנת לאויב שאינו לא גר ולא מהול.
לא ביקשת להשיאה למאול, הרי היא נישאת לערל.
לא ביקשת להשיאה דרך היתר, הרי היא נישאת דרך איסור,
ותצא דינה.
אתם מבינים?
לא, לא...
יותר מזה, זה קשור למה שדיברנו מקודם, בשיעור הקודם.
לאה הייתה אמורה להיות אשתו של עשיו,
נכון?
המדולל הגדול והקטנה לקטן.
התחתנה עם יעקב.
עכשיו, היא יולדת בנים, אבל גם יולדת לה בת.
ואיך קוראים לה בת?
דינה.
מה זה דינה?
דינים.
כלומר, האדם שהכי מזכיר
בבית יעקב את עשיו,
זה דינה.
מהשם, דינים.
מה זה דין?
יעקב הוא חסד, יעקב כולו חסדים, כולו מתינות, כולו זה, ועשיו הוא דין, אין לו, לא רואה בעיניים.
דין זה תקיפות.
לכן יצחק שהוא דין, אוהב את עשו שהוא דין, שניהם דינים.
אבל תאוו זה גם דין, ודאי.
הקדוש ברוך הוא רוצה לברוא את העולם במידת הדין,
ראה שהעולם לא עומד,
עמד ומשיתף במידת הרחמים.
הדין זה הכל עכשיו כאן לכיוון אחד.
רחמים, לאט לאט, סבלנות, תהליך, רגע, בוא נתחשב, בסדר?
הדין זה כאילו קו אחד שהולך עד הסוף, חורז.
אז כאילו...
תראה, זה בדיוק קשור לדינה.
מה קורה אצל דינה?
בגלל שהיא דימית, בגלל שהיא,
בעצם יש את התכונות של עשו הזימה,
היא יוצאת.
ותצא.
מה זה ותצא?
היא כמו עשף.
איש יודע צייג, איש שדה. כלומר, אצל יעקב, מה מעניין את יעקב?
יעקב מעניין אותו במדרש,
ספרייה, כן, אוהלי, אוהל כזה, אוהל אחר.
יעקב אוהל ספרייה, חס, ספרייה, יושב, לומד, קורא.
עשו, כל הזמן מסתכל מהחלון, מה קורה בחוץ, מה זה, איפה יש בלגן,
איפה יש עניינים, איפה זה, יש כאלה,
נכון, יש כאלה, איפה יש בלגן, אתה תראה אותם.
כל פעם אתה רואה שזה אקשן התרחשות, הם שם.
אז המדינה היא גם כזאת.
אז אומר, אומר, אומר המדרש,
אתה במקום לחתן אותה עם עשיו,
ואז אולי זה היה קצת ממטקת עשיו, ומתן את עשיו, אולי כן היה נוצר איזה חיבור, הסתרת אותה,
בסדר?
אז מה?
למה? למה שנייה, אתה מרצה שזה יהיה כזה נפתח? למה לא?
מה?
למה לא?
מה עם האחריות הלך עכשיו, מה עם זה? מה עם זה? יש לו כבר אנשים, כאילו.
אבל זה טבעי גם ש... יפה, ואתה רואה בכל אופן, למרות מה שאתה אומר, שהמדרש
מבקר את יעקב על זה.
הוא אומר לו, אתה לא יכול כאילו רק לרצות, אתה יודע, הכל יהיה.
זה כמו מישהו שהציעו לו, לבת שלו, איזה בעל תשובה.
הוא אומר, לא, בעל תשובה,
בעל תשובה.
ההורים שלו היו חילוניים,
אתה יודע מה הוא עשה, מה הוא עבר, לא רוצה.
לא ביקשת להסיעה לבעל תשובה.
בסוף היא תתחתן עם איזה...
אתה רוצה לשמור את הכול סטרילי, נקי, רק מהדרין?
אין דבר כזה.
בעולם הזה יש גם...
עכשיו, האמת שזה גם מאוד קשור לפסוקים שלפניכם, כי מה כתוב לפניכם?
על פניו זה נראה בדיוק.
ואז מה זה נראה? זה נראה שיעקב מתכוון להישאר בשכם,
ובכלל לא להגיע לקריית ארבע,
לאביו.
בבית אל ובקריית ארבע. זה נראה שהוא מתכוון להישאר שם,
כי הוא גם קונה שדה
וגם חונה וגם מתקן מטבעות, אומרים, נכון?
וגם בונה מזבח.
זה נראה שהוא אומר, אתה יודע מה, וואלה, טוב לי פה.
נראה לי זה יהיה המקום שלך.
המקום שלך מיד מתחיל,
ביקש שיעקב ישבת בשלווה.
כן.
זה לא המקום שלך פה.
הלאה.
רבי תנחומא פתח ואמר,
אדם אחד מאלף מצאתי ואישה בחודל לא מצאתי
רבי יהושע בן לוי פתח ותפרעו כל יצאתי עד דעו דכתי ויבן השם אלוהים את הצלה ויבן התבונן מהיכן לבוראה
רשת לקיש שמעתי לה מאחה ויבן שם מזבח
רבי ברכיה בן לוי אמר זה הכל על הפסוק הזה כן אדם אחד מאלף וכו'
משל לאחד שהיה בידו ליטרה אחת של בשר
כיוון שגילה אותה ירד האוף וחטפה ממנו
כך ותצא דינה בת לאה מיד וירא אותה שכם בן חמור
רבי שמואל בר נחמן אמר שגילה ודרועה וישכב אותה ויעניה וישכב אותה כדרכה ויעניה שלא כדרכה.
כן?
עכשיו המדרש הזה הוא לדעתי הוא רומז על סוג של ביקורת על יעקב קצת.
מכל השבעים נפש
שכתובים בפרשת ויגש
של בית יעקב שירדו ממצרים יש בסך הכל שתי נשים.
שתיים.
סרח בת אשר ודינה.
כלומר, בית יעקב זה בית של בנים בעיקר.
וכאילו הוא לא מספיק מוגע ל...
מה זה בת? מה זה אישה? מה זה היופי הזה?
הוא לא מספיק מוגע, ניקח לי מדינה עם הבנים וכל זה. הוא לא מבין שצריך הרבה יותר זה.
כאילו בעצם מטטי דינה, הכוונה מטטי עם אחיה.
היא עשתה מה שהאחים שלה עשו.
הם יצאו, גם היא יצאה.
כלומר, היו בשדה. אז כאילו, הבית של יעקב התנהל
לפי קריטריונים של בנים ולא של בנות.
אז אומר המדרש,
משל לאחד שהיה בידו ליטרה של בשר,
כיוון שגילה אותה,
ירד האופך חטפה, קח ותצא דינה לאה, מיד, וירא אותה שכם בן חמור.
כן, מיד.
היה כאן כאילו ליעקב, למה לא שמרת עליה כמו ששומרים עליה?
אתם יודעים שחינוך הבנות,
יש לנו חמש בנות, הוא הרבה יותר קל מלחנך בנים,
הרבה יותר קל, אבל כשבת יורדת לבעיה, כשבת נכנסת לבעיה, זה סרט חבל על הזמן.
זה משהו הכי חמורים, הדברים החמורים ביותר שיש.
באופן טבעי יותר קל לחלך בנות, אבל אם בת נפלה לאיזושהי בעיה,
ולכן נגיד לגבי פנימייה וזה,
בנות, להוציא לפנימייה,
צריך חיור רב, אה?
להוציא לפנימייה בנות צריך בדיקה מדוקדקת,
ממש, כי זה כתובלים אחרים.
מה שרואים את זה?
יש שיעור לבת אחת שהיא לא...
חוסרותה.
כן, שומרים,
משגיחים וכל זה, כן.
אבל אם, כן.
אם יש בעיות עם בנות, זה דברים חמורים ביותר.
חמורים ביותר.
יש פה ספר, גם בגלל המרכיב המיני שיש בסיפור הזה.
יש פה איזה ספר ששמו כאן בחדר רמי,
כבר איזה נגלה שלישית שהם מביאים, זה נקרא עיני זאבים באפלה, משהו כזה.
זה איזה יומן שכתבה אימא,
הכל בעילום שם שם, הכל בשמות בדואים.
כתבה אימא,
שהבת שלה נפלה לכל מיני, נפלה לסוחרי סמים כאלו,
הם פשוט לא עשו כדי, ממש, היא כותבת איומן, ואיך היא,
כדי להזהיר מה...
אז זה כאילו המדרש, איזה מין ביקורת, הערה, עם לב.
בת זה משהו אחר.
יותר לשמור, יותר בפנים, יותר צניעות.
אדם אחד מאלף מצאתי, ואישה בכל אלה לא מצאתי. כאילו, היחס כאילו אחד לאלף, בסדר?
לא ראיתי, כאילו...
כן, אדם אחד מאלף...
מצאתי אחד מאלף,
אתה מוצא אדם, ואישה עוד יותר נדיר, בסדר? כאילו צריך עוד יותר זהירות, עוד יותר השגחה.
טוב,
אה...
שבעים נפש.
כן. זה לא אומר שלא היה יותר נשים,
נכון?
הם לא מנויות, כן. למה דווקא הם לא מנויות? לא, אבל לא, היה להם נשים, אבל א',
הנשים שלהם לא מנויות, כי הן היו כנעניות.
רק הבנים שלהם מנויים, ואתה רואה שהילדים שהם ילדו, כולם היו בנים,
חוץ משתי בנות.
יש מדרש כזה, כן.
טוב,
טוב, עכשיו אני אקרא לכם פסוק, תגידו לי מה קשה לכם, בתור דרשני.
וידבר חמור איתם לאמר, שכם בני חשקה נפשו בביתכם.
תנו נא אותה לו לאישה, וגם לפני כן כתוב,
ותדבק נפשו בדינה ויאהב את הנערה וידבר עליו הנערה.
אם הייתם דרשני, מה היה קשה לכם על הפסוקים האלה?
נגיד, ותדבק נפשו, פסוק ג',
ותדבק נפשו בדינה, אחרי זה חשקה נפשי,
חשקה נפשו בביתכם,
ואז מה קשה לך?
מה זה נפשו?
מה זה יפה?
נכון. ומה עוד?
באותו כיוון,
המילים תדבק, חשקה,
זה מילים גבקות.
זה נאמר על הקדוש ברוך הוא, ויהיו, כן. כלומר, יש פה משהו משונה. מצד אחד הוא אונס אותה וכל זה, מצד שני הוא מתאר מערכות יחסים
של אהבה אמיתית. הוא אוהב אותה, כן?
הוא דבק בה, חשק בה.
אז הדרשייה קוראה לזה, וזה כאילו קצת מפריע לו.
אבל הרבה יותר הגיוני לנו מה שאנחנו מוצאים בארנון ותמר,
שאחרי שהוא אנס אותה הוא שנא אותה. אז זה הגיוני, זה עושה הגיוני, הוא ניצל, ואז הוא... אבל פה, כאילו, יש פה איזה...
במילים גבוהות, כן, רק לגבי זה דינה בת לאה, אז חז'ל אומרים יצנית בת יצנית, נכון?
לא יודע, שנייה, תכף נראה.
וידבר חמור איתם לאמור, רצה לומר, ריש לקיש אמר בג' לשנות של חיבה,
חיבה והקדוש ברוך הוא את ישראל, בדבקה, בחשקה ובחפיצה.
כלומר, ממש הלשונות של הקשר בין הקדוש ברוך הוא לבין עם ישראל לקוחות מפה.
בדבקה כתוב ואתם הדבקים ועל שם אלוקיכם,
בחשיקה לא מרובכם מכל עמים חשק השם,
ובחפצה,
כן כתוב כי חפץ בבת יעקב מאוד, נכון?
גם זה כתוב אצלנו.
איפה זה?
כי חפץ, כן, אז גם עוד מילה גבוהה, יפה.
בחפצה ואשרו אתכם ככל הגויים,
והיינו למדים מאותה, מפרשה של רשע הזה,
בדבקה ודבק נפשו, בחשקה שכם לחשקה נפשו, בבטחם,
בחפיצה כחפץ לבית יעקב.
רבי אבא בר אלישם הוסיף,
אף תרטין, באהבה ודיבור, באהבה, דכתיב אהבתי אתכם,
וכתוב ויהיה אב,
בדיבור כתוב דברו על לב ירושלים, ואנו למדים מפרשתו של רשע הזה, באהבה,
באהב את הנערה, בדיבור וידבר על לב הנערה.
וכי יש לך אדם שמדבר על הלב,
אלא דברים שמיישבים את הלב.
הוא ככה פיתה אותה. אמר לה, אביך,
בשביל שדה אחד,
ראי כמה בזבז וכמה ממון הכריע,
אני יש לי לתת לך כמה נטעים וכמה שדה בזרע, אחת כמה וכמה,
חתנו אותנו.
כן?
אז מה המדרש רוצה להגיד כאן בעצם?
היה להם דיבור.
כלומר,
לדעתי המדרש רוצה להגיד כאן שהיה פה סוג קשר מפוספס,
שבאמת,
אם זה היה, היה יכול להיות שזה יהיה בצורה מתוקנת.
כן.
מה?
פשוט פעולה כאילו, כן,
אבל מצד שני כתוב ויהווה וידבר ליבם,
אבל מה שאומר ישראל זה מה שכתוב כאן.
אמר רבי אלעזר, לעולם אין ישראל נותן אצבעו בתוך פיו של עובד כוכבים,
אלא אם כן נתן עובד כוכבים אצבעו תחילה בתוך פיו של ישראל.
כלומר,
אתם מבינים מה הוא אומר כאן?
גם דינה מתפתת,
אבל זה בגלל שהוא קודם כל פיתה אותה.
כלומר, לעולם אין יהודי מתבולל עם גוי,
אלא אם כן, היא כאילו פיתתה אותו לפני כן, ואז הוא כבר קשור אחריה, בסדר?
יש כאן, כן, סוג של ביקורת על דינה.
בתצא דינה, כן, בכל אופן.
מה זה בנות הארץ, לדעתך?
איך אתה מסביר את זה?
זה היה שם תנועת אריאל, זה היה נפרד.
בנות הארץ, איפה שמסתובבים גם בני הארץ,
שם זה קורה.
זה בנות הארץ, זה כנעניות, זה פרוצות.
כן.
ואז אתה אומר, זה קרה בתהליך, זה לא היה אירוע אחד.
היא יצאה מבנות הארץ, לאט לאט.
לדעתי מה שהמדרש כאן רוצה להגיד זה שגם הייתה אפשרות שדינה
תתחתן עם שכם בן חמור,
ובאמת הוא יאהב אותה וידבק בה, וזה יהיה קשר מתוקן אם הוא לא היה,
כאילו, אז המדרש שונה בעצם היא יצאה, היא קצת כאילו פרצה את עצמה, ואז הוא...
אבל אם היא הייתה שומרת,
יכול להיות שהיה כמו עשו, אז היה כאן משהו אמיתי.
ועכשיו איך אני יודע את זה? אתם מכירים את הרמז מרבנו הארי?
רבנו הארי אומר, והארץ רחבת ידיים,
רחבת ראשי תיבות,
רבי חנינא בן תרדיון,
שהוא ניצוץ של נשמתו של שכם בן חמור.
כאילו הוא אומר, יש אצל הגויים ניצוץ,
ניצוצות של גרים שצריכים להיכנס לעם ישראל,
ויעקב צריך לשלוח גם איזה זרוע לכיוון הגרות.
אז היה אמור להיות דינה עם עשו,
לא היה עם עשו, אז זה קרה עם אשכם.
לא, היא לא התחתנה.
לא התחתנה, אבל יש מאן דאמר שהיא ילדה לו ילד,
שאול בן הכנענית.
כתוב, לשמעון יש לו בן שנקרא שאול בן הכנענית.
אז דינה זו הכנענית שנבעלה לכנעני ונולד לה בן, ושמעון גידל אותה.
כן, ככה אומרים במדרש, בן הכנענית זה כאילו דינה.
אבל גם אם לא נזדקק למדרשים הללו,
זה ברור שזה...
קראתי באיזה מקום שיש סברה שהיטלר, יש לו ילד.
נתן לו איזה מאהבת, וילדה ילד, ואז לא רשמו את זה, ויש איזה מישהו שחושדים בו, שהוא הבן של היטלר.
התחתנו אותנו, לא התחתן בהם,
הם אמרו, התחתנו אותנו, הם תבעו תחילה הרבה עליי מאוד מוהר,
ומתן מוהר, פרנון, מתן פרפורנון, לא הבנתי את זה.
כן, זה ידוע, כן,
כן, הם משנים פה בלשון.
עכשיו, כל זה בעצם היה הכנה למדרש האחרון, בסדר?
כי איך שאנחנו מסובבים את זה? ברור שדינה היא עשתה מעשה לא בסדר,
נכון?
עשתה מעשה לא בסדר.
מה היא עשתה?
היא יצאה, היא פה, גם יעקור אולי היה לא בסדר, אבל גם ודאי דינה הייתה לא בסדר.
עכשיו, לא צריך ללכת רחוק.
אפשר לנסות לראות מה קורה אצל הבדואים
כשאחת מהבנות שלהם עושה משהו לא בסדר.
איפה?
כן?
אחים מפמקים, מה שנקרא.
דודים, אחים, כן, משהו כזה.
כן, נגמר הסיפור.
זהו,
הם פה משחקים,
נראה להם משהו לא זה, בום.
היה יכול להיות, בני יעקב יגידו. בסדר, אם היא ככה וזה, אז אתה רואה.
בואו נהרג אותה, הוא לא מחלץ אותה.
כן, משה.
ויקחו שני בני יעקב, שמעון ולוי.
ממש מה שנאמר, שמעון ולוי, ידענו שבני יעקב הם,
אלא בני יעקב,
שלא נטלו עצה מיעקב
שמעון ולוי
שלא נטלו
המדרש קורא, ויקחו שני בני יעקב, ויקחו בני יעקב, מה זה שני?
שני בני יעקב, הכוונה הם כל אחד כאילו פיצול כזה
שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה
כלומר, הם לא, שניהם מעצמם זה כאילו נדחפו, הם לא עשו על זה דיון, הם כאילו נדחפו לזה מעצמם אחרי דינה
ואחרי אחות שניהם הייתה
ולא אחות כל השבטים הייתה
אלא לפי שנתנו אלו נפשם עליה, נקראת על שמם.
הם מסרו את הנפש על מי שהיא שנכשלה.
על פניו זה ברור, מי יציל אותה? אחותכם.
אבל היא נכשלה, דינה,
ובכל אופן מסרו עליה את הנפש.
בכל אופן הם הלכו להציל אותה.
לא הזניחו אותה.
ודקבתי ותיקח מרים הנביאה אחות אהרן,
ואיך אחות אהרן הייתה, אבל לא אחות שניהם הייתה.
אלא לפי שנתן אהרן נפשו עליה,
לפיכך נקראת על שמו.
ודקבאתה על דבר כוזבות נשיא מדינה חותם,
וישר אחותם הייתה, לא בת אומתם הייתה,
ולפי שנתנה נפשה על אומתה,
כן,
נקראת אומתה לשמה.
יפה.
זה האיש חרבו.
רב אלעזר אומר, בן 13 שנה היו.
זה המקור, לפי חלק מהדעות, לבר מצווה.
שהפעם הראשונה שכתוב איש
על מישהו שהוא כבר בוגר,
זה שמעון ולוי,
אתה יודע שהוא יהיה בן 13. אז זה המקור לבר מצווה.
כן, גיבורים, היו קאסטים.
למה ארבע?
שבע שנים הוא עבד בשביל רחל, אז הוא התחתן,
ואז נולדו ראובן, שמעון ולוי.
הוא עבד עוד שבע שנים
לצאן.
והם נולדו באבא,
הם לא ראובן, אז בכלל הם באזור 13. אחד קצת טיפה לפני, אחד טיפה אחרי.
שמואל שאל ללוי בר סיסי, אמר לו, מהו דין דכתיב
ויבואו על העיר בטח?
מה זה הדבר הזה? אמר לו,
בטוחים היו על כוחו של זקן.
ולא יאבינו יעקב רוצה שיעשו בנה באותו המעשה.
וכיוון שיעשו בנה באותו המעשה, אמר,
מה, אני מניח את בניי ליפול ביד אומות העולם?
מה עשה?
נטל חרבו וקשתו ועמד לו על פתחה של שכם ואמר,
אם יבואו אומות העולם להזדווג להם לבניי,
אני נלחם כנגדם. כלומר, כל המדרש הזה הוא סיפור,
אתם יודעים, היה ויכוח בצהל
בין...
עמירם לוין הוביל את הוויכוח הזה, הוא אומר, מה אתה עושה עם קצין ששגה?
שגה, לא שגה ערכית, גנב או טיל מינית,
אלא שגה מבצעית, צה... טעות.
אז עמירם לוין אומר, אני מזהה בצהל תופעה שכל קצין שטועה,
מעיפים אותו, עורפים את ראשו.
אומרים לו, בדיוק הפוך, אני רוצה קטינים שטעו, כי א', אני יודע שאותה טעות הם כבר לא עשו פעמיים,
וככה הם התקדמו, אני מגבה את הקצינים שלי, הם אה...
מה?
אם אתה מחנך של כל מי שטועה אז מעיפים אותו, אז אנשים פחדנים, ולא טועים, ולא מנסים, ולא זה.
אז כל המדרש הזה הוא בעצם סיפור של גיבוי למי שעשה טעות.
מדינה עשתה טעות, מגבים אותה.
שימעון מלווי עשו טעות בעיני יעקב,
הוא מגבה אותה.
יעקב מגבה אותה.
נפלא.
מה, אני מניח את בניי
ליפול ביד אומות העולם?
מה עשה נתן חרבו וקשתו ועמדו על פתחה של שכם ואמר אם יבואו אומות העולם להזדווג להם
לבנה, אני נלחם כנגד העוזר, יפה, יפה, יפה מאוד, מקסי, מה שאמרת עכשיו, אז זה ממש מעגל כזה.
מה אנחנו עושים כשמישהו לידינו נכשל?
בדרך כלל הנטייה היא, בטח אצל הפוליטיקאים, מיד מבודדים אותו, לא, זה קשור אלינו, זה לא זה, פתאום,
תגבה אותו, תגיד נכון, נכשל, אני מאחוריו,
קדימה, תרים את הראש, לא קרה כלום, פעם הבאה תצליח,
אתה נותן לו חיזוק,
הוא לומד מהטעות, ככה אתה בונה אנשים,
הם בעלי תשובה.
אנחנו לא עולם של צדיקים.
מתפתח פה איזה ז'אנר שמי שטועה פעם אחת, זהו, גמר.
כן, לא, לא מודים.
אבל בזמן מעשה הוא גיבה אותם.
ויכול להיות שבגלל זה, מה שאתה מעיר, בגלל שהוא גיבה אותם בזמן מעשה,
הם גם קיבלו את הנזיפה שלו בפרשת ויחי.
כי הוא אמר להם, תראו, בזמן נתון הייתי איתכם.
זה מפריע, אני אומר לכם.
הם מתווכחים איתו.
ולדעתי זה ויכוח לא מוכרע.
כלומר, הם באמת לא חושבים שהם טעו.
אתה יודע, כל אחד רואה את זה מהזווית שלו.
הם אומרים, אנחנו לא מוכנים, והוא אומר, יש לנו שיקולים יותר רחבים.
בסוף הוא לא לגמרי מקלל אותם, הוא אומר,
כזאת עוצמה,
מקום אחד זה מסוכן, ברור.
הוא לא אומר שהם טעו, הוא אומר להם בעצם שהמקום שלהם מזיז, אתה מפגיז. כן.
הוא לא מבנה ערכית את מקום הזה, זה לא ככה.
ואז יש פה דיון.
אמירה ערכית מול אמירה פרקטית,
מה גובר, התורה בדרך כלל נוטה לכיוון האמירות הערכיות,
הם כאילו יוצאים הצודקים בסיפור.
ממש יפה שהוא מגבה אותם.
עשו מה שלא, הוא מגבה אותם,
מגבה אותם, ואחרי זה נותן לו גם את התוקף להעיר להם.
זה חזק מאוד העניין הזה.
אודי אמר לו ליוסף,
ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך.
היכן מצינו שנטל אבינו יעקב חרבו וקשתו? בשכם.
בשכם. שנאמר,
שלקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ואת חמו ואת שכן בנו, כן. אז יעקב מדבר על מלחמה שהוא עשה,
כלומר שימעון ולוי גררו אותו למלחמה,
אולי אמר להם, טוב עכשיו צהר עזר להם,
גיבה אותם,
היה השותף למלחמה.
למה השותף לבנתי?
עכשיו הדבר הזה הוא בעצם התחלה של איזשהו מהלך בתוך בית יעקב,
שבו
הרי בתוך יעקב יש איזושהי בעיה, מה הבעיה? מכיוון שיעקב רימה את עשיו,
את יצחק,
אז מתחיל פה איזה גלגל שלא נגמר.
לאה מרמה אותו, אחרי זה הילדים שלו
מרמים אותו עם הקטונת בנחה,
ואחרי זה אצל יהודה גם כן הבנים שלו מרמים אותו,
כי יש לו בן שמתחתן עם זה והוא מת, ואז הוא אומר לבן השני תיאבם את האישה והוא לא,
ואז הקלה מרמה אותו.
אתה רואה איך משהו עובר בירושה.
לפני איזה כמה זמן באו אליי איזה משפחה לדבר איתי על סכסוכי ירושה.
אתה רואה שזה התחיל כבר מהסבא.
הם רבים מהסבא.
מהסבא, האחים של הסבא רבו עם הסבא,
ואז הוא יורד,
והאחים של האבא רבו עם האבא, ועכשיו האחים האלה רבים ביניהם.
ועכשיו הוא רוצה להמשיך לריב.
אז אמרתי לו, אתה תעצור את זה, סליחה זה יעצר, אחרת גם הילדים שלך יריבו.
כאילו איך, עד שמישהו אחד, יהודה, כשהוא אומר צדקה ממני והוא עוצר את זה,
זה נעצר אצלו.
פרץ וזרח, שהם שני האחים שהכי אמורים לריב ביניהם.
כי פרץ, זרח יצא ראשון,
ואז פרץ,
איזה סם מרוקאי, הוא אומר, לא, אני הייתי לפניך, זוז מפה הוא.
אז אמר, מה פרצת עליך פרץ? אתה תקרא את שמו פרץ, הייתה התפרצות, הייתה, המתפרץ.
אז הם הכי אמורים לריב, זה ממש כמו יעקב ועשיו, יותר גרוע מיעקב ועשיו.
הרי ההוא שיצא ראשון,
היא שמה לו את החוט על היד,
נכון?
אחד הוציא יד ושמה לו את החוט, פתאום אחים אומרים לו בואנה אתה, ויצא לפניו.
אז ההוא עם החוט יוצא שני, עכשיו כל החיים הם הולכים,
הם לא רבים.
למה הם לא רבים? כי זה הילדים שהם יודעים אחרי שיהודה מודה לתמר.
אז אתה רואה איך אתה יכול לעצור משהו.
אז גם כאן יעקב בעצם מנסה לעצור את הקטסטרופה, דינה טועה.
אז עכשיו דינה טועה, שמעון ילדים מגבים אותה,
יעקב מגבה את שמעון ולוי, הקדוש ברוך הוא מגבה את כולם.
שבת שלום.
שעה חמש, הוא ראש של מופת הדור הרב אורי שרקי.
לא, אין. זה הבעיה, לכן, בגלל שאין קנאות בהמשך, אז כאילו זה שם באור בעייתי את הקנאות הראשונה שלו.
לוי הוא קנאי תמיד, אז אתה אומר, אוקיי, שיטתי.
אבל שמעון, במיוחד ששמעון
נשיא בית אב לשמעוני, לוקח את המדיינית, אז כאילו,
אתה לא יכול,
אתה לא יכול, אתה יודע, להטיף לכולם
אז מה שהוא מסיר לי בעצמך לעשות הפוך.
