כי, מה כל הקטע במדרש?
שהוא בא כאילו לחשוף כל מיני,
כל מיני כוונות,
כל מיני דברים שהם מפריעים בפשט, נכון אמרנו? ואז הוא כאילו, עכשיו.
בואו ננסה רגע, אני כרגע,
אני רוצה כרגע לתאר לכם דמות, בסדר? תגידו לי בבקשה את החווה דעת שלכם לגבי הדמותות.
בן אדם עם כוחות מעשיים ככה לא רעים בכלל,
שמשתדל מאוד לכבד את ההורים שלו,
חיכה עד גיל 40 שידאגו לו לאישה ולא,
הוא עושה מה שהוא מבין להתחתן.
אבא שלו ביקש ממנו שיביא לו אוכל כדי שיברך ונכנס אח שלו וגנב לו את הברכות.
אי אפשר להגיד שהוא לא התאכזב,
הוא לא כעס,
הוא לא פה, הוא לא שם,
אבל בסופו של דבר הוא אפילו השלים עם אח שלו וחיבק אותו ונשק אותו.
וזהו. מה יש לכם להגיד עליו?
בן אדם, כאילו, סבבה, לא?
וחז״ל, כאילו, קוראים לעשו תצורה.
נכנסים בו חבל על הזמן.
נכון?
רש״י מביא מדרשי חז״ל.
השאלה היא למה?
כלומר, מה, זה הכול מדרשים, מה הדליק את חז״ל שהם,
נכון,
כבר מריבים בשתי עולמות וכל זה.
מכיר את הבדיחה, מספרים אותה על מה היא פחדה.
אמרו לה, כשהיא הולכת לזה, אומר לה, שני גויים בביתנך,
ושני לאומים, עם אייך ייפרדו. אז מה הרגיע אותה? עדיין הם ממשיכים להתרוצץ, עדיין כהן.
אומרים שפחדת שיש להם מזרוחניק בבית.
עוברים ליד בית כנסת, הוא מתלהב, תפיעה לקניין בגינרה. עוברים ליד מגרש של ביתר, הוא מתלהב, הוא צועק. אמרו לה, זה שניים! בסדר?
אז זו בעצם השאלה שאנחנו בעצם ננסה לברר אותה במדרש. מאיפה המדרש, מאיפה גילה הדרשן, מאיפה הם זיהו נקודות
שגרמו להם בעצם להסיק
שלכל אורך הדרך,
עשיו בעצם,
זה לא מה שרואים.
עכשיו, זה לא כתוב כאן, אבל אני משתמש בזה.
מי שרוצה לראות איפה זה כתוב, זה כתוב בפירוש הרשע רעשי בצורה נפלאה מאוד. בואו,
אני רק רוצה לשאול את כמה דברים ואנחנו נענה עליהם בסוף.
רבקה אומרת ליעקב,
לך תגנוב את הברכות מעשו, בסדר?
שזה פה, מה? מה קורה?
מה זה, של הרב, רן ישועה? מה זה?
אה, זה ידוע, כן. זה הרשער שכולם חולקים עליו.
רבקה אומרת, תקשיבו, רבקה אומרת ליעקב,
לך תגנוב את הברכות.
עכשיו, יעקב מפחד, יעקב מפחד שיצחק יתפוס אותו, נכון?
ואז הוא יביא קללה ולעוד ברכה.
אז רגע, רגע.
הרי ברור שיצחק יתפוס אותו, נכון?
הוא לא יתפוס אותו מיד, הוא יתפוס אותו חמש דקות אחר כך, הרי עשיו יגיע וזה תוך שנייה יתברר, אז מה הקטע?
מה הקטע? כאילו, מה היא חושבת שזה...
ברור שיתפסו את יעקב, איך יעקב לא מפחד שיתפסו אותו?
וחוץ מזה,
נגיד שהיא מצליחה לעבוד על יצחק, אבל
מה באמת חושבים? שהקדוש ברוך הוא ייתן ברכה למי שגנב אותה? כלומר, הברכה היא שפע אלוקי, אז מה, אם נצליח כאילו לעבוד את יצחק, אז הברכה...
הברכה, זה, תחול, מה הייתה הסברה שלה?
וזה גם, וגם כתוב ככה,
ויחרד יצחק חרדה גדולה.
זה המדרש כאילו אומר את זה,
נלמד את המדרש הזה.
מה החרדה? המילה חרדה היא מילה מאוד דרמטית.
ועוד דבר שכתוב, וגם פה אנחנו נתייחס לזה,
יש שתי מילים מיוחדות בפרשה שלנו שלא מופיעות,
נדמה לי, בשום מקום בתורה.
והן תובעות אצלנו פעמיים.
זו המילה איפה.
מי איפהו הצד ציד והאבל ויאכל מכל בטרם אברכך,
ואחרי זה הוא לך איפה מה אעשה בני.
פעמיים המילה איפה,
שלא מופיע נראה לי, אם אני זוכר נכון,
לא מופיע בהמשך התורה אפילו עוד פעם אחת.
ומה פתאום יצחק מיד אומר גם ברוך יהיה, כאילו אם רימו אותך,
מה הולך כאן? זה לא ברור.
מה קורה? תסביר את זה. אתה אומר מה? זה עוזר.
מה זה איפה?
שאלה טובה.
זה כתוב, מי איפה הוא הצד-צד, אפילו מה פירוש המילה אנחנו לא מבינים, מה זה,
רשי מסתבך לזה, אנחנו נגיד בהמשך.
אז אנחנו שואלים כמה שאלות כאן, שאלות פשט.
שאלות פשט,
מה עוזר מה שרבקה כאילו אומרת ליעקב, הרי ברור שיצחק יגלה את זה,
מה היא חשבה?
מדוע יצחק חרד חרדה גדולה ולמה הוא אומר גם ברוך יהיה וכולי, בסדר? אז זה,
מה?
ולמה בדיוק? למה רבקה לא אומרת ליצחק? תקשיב, פשוט אתה טועה.
אז בואו ננסה להבין את המדרש.
נתחיל.
ויהי עשה בן ארבעים שנה.
בסדר?
מה מפריע לדרשן?
לא.
תביאי תנך, תביאי תנך, הנה התנך מאחוריך.
לא. עוד פעם, אתם צריכים להתחפש לדרשנים.
אתם כרגע דרשנים בבית מדרש של תנאים. קוראים את התורה, משהו קופץ לכם? אתם זה. מה קופץ לכם כשאתם קוראים את הפסוק הזה?
למה לחכות ארבעים שנה זה ודאי דבר אחד. ודאי, מקסים.
מה עוד לפני כן?
למה שווה להזכיר את הגיל הזה? איך, איך, איך, אומר תומר?
למה שווה להזכיר?
למה זה מעניין אותי באיזה גיל הוא התחתן? אם הוא בן 40? אם הוא בן 50? מה זה משנה הגיל הזה?
אצל אף אחד לא היה כתוב לפני כן
את הגיל.
כלומר, לא כתוב מתי אברהם מתחתן עם שרה. לא כתוב.
לא, שנייה, תכף נראה מה כתוב אצל יצחק.
לא כתוב אצל אברהם מתי הוא התחתן עם שרה, לא כתוב אצל נוח מתי הוא התחתן עם נעמה, לא כתוב אף אחד מתי הוא התחתן עם אף אחד.
יש רק אחד שכתוב עליו מתי הוא התחתן, וגם בהמשך לא כתוב אגב.
לא כתוב באיזה גיל התחתן יעקב, רשי עושה חשבון.
שיעקב היה בן זה, וזה, ועד שהוא יצא הוא היה בן 80. אבל לא כתוב באף אחד באיזה גיל הוא התחתן. זה לא רלוונטי, מה זה משנה מתי התחתנת?
כתוב אולי מתי נולדו לך הילדים, בסדר?
אם רוצים להדגיש את הנס, אז אברהם בן מאה, בן תשעים ותשע, זה כתוב.
אבל לא קשור מתי התחתנת, מה הגיל.
היחיד שכתוב אצלו את הגיל, זה מי?
יצחק, איפה זה כתוב?
לא, בן שישים בלגת אותם.
ויהי יצחק בן ארבעים שנה, בדיוק. ויקחתו את רבקה,
בת בתוהל הארמי.
בדיוק.
כן, כתוב, ויהי יצחק בן ארבעים שנה.
ויקחתו את רבקה וכולי, ויתר, ואז עכשיו אצל יצחק,
זה כנראה כתוב כדי לדעת שהיו עשרים שנות הקרוב.
אז עכשיו, הדרשן אומר גזירה שווה, מה גזירה שווה?
עשו חיכה לגיל ארבעים,
אז הוא מתחתן. עכשיו, מה זה אומר גיל ארבעים? הוא אומר כאילו שאני,
כל הפולינג אראונד של העניינים של הרעיון, זה לא אני, התחתן בגיל ארבעים זה התחתן כאילו מתוך יישוב דעת,
מתוך איזו קדושה,
כן, זה מה שהוא עושה.
הוא מסכים.
כן.
ויהי בן ארבעים שנה, אני כאילו,
אומר המדרש, יכרסמנה, הדעות הכתיב, יכרסמנה חזיר מיער.
רבי פנחס בשם רבי סימון, מכל הנביאים לא פרסמוה אלא שניים,
משה ואסף.
משה אמר, בית החזיר כי מפריס פרסאו.
אסף אמר, יכרסמנה חזיר מיער.
למה הוא מושלם בחזיר?
אלא מה החזיר הזה, בשעה שהוא רובץ, הוא מפשיט את אלפיו, כלומר שנית האור.
כך עושים פה הקבלה כמובן בין עשו לבין רומא.
מלכות, הזאת הרשעה, גוזלת וחומסת
ונראית כאילו מצאת את הבימה.
כלומר, וואלה,
היו מלכויות עד רומא שלא התביישו להגיד, אנחנו גונבים, אנחנו גוזלים, אנחנו לא מבלבלים. כאילו,
רומא היא צבעה את זה בצבעים יפים. לא, לא, אנחנו לא, אנחנו מטילים מיסים. מיסים!
זה בשביל, לדרכים, לפה, לשם, אנחנו...
הכול כאילו חוקי.
אבל באמת, מה?
זה אותו דבר.
אותה נטיית גזלנות, אותה רצחנות,
אותו זה אבל עטוף יפה מי גרוע ממי ברור שבדיוק המכובס כך עשו
כל ארבעים שנה
לא הם קוראים לזה מיסים אבל המיסים האלה בעצם הם
כך עשו
כל ארבעים שנה צד נשי אנשים
הוא מענה אותם
וכיוון שהגיע לארבעים שנה דימה עצמו לאביו ואמר מה אבא נשא אישה בן ארבעים שנה
אף אני נושא אישה בן ארבעים שנה, הדר דכתיב ויהי עשו בן ארבעים שנה, כן?
אז הנה כבר יש כאן, המדרש כאן מזהה איזושהי רמאות. עכשיו, מאיפה המדרש יודע את זה?
כי כתוב, בהמשך הפסוק, כתוב ויהי עשו בן ארבעים שנה,
בסדר, אז יצחק חיכה,
אבל כשיתחק התחתן, התחתן עם מישהי טובה, מה כתוב אצל עשו?
ויהי עשו בן ארבעים שנה,
ויקח את מי?
בוסמת וכל האלה,
איפה זה כתוב?
כן,
כן, אבל איפה זה, הפסוק הזה?
כן, ויהי עשה בן ארבעים שנה, אבא ייקח את יהודית בת בארי החיתי ואת בוסמת בת עליון החיתי.
ותהיינה מורת רוח, מה?
כן, ותהיינה מורת רוח
ליצחק ולרבקה. כלומר, מה הקטע? הרי אתה אומר, אני כמו אבא שלי.
אבל אבא שלך,
זה שהוא חיכה ארבעים שנה לפרט הטכני.
הפרט המהותי באבא שלך, שהוא לא הסכים לסבא, לא הסכים שהוא יתחתן עם מי?
עם הכנעניות, למה הוא התעכב בעצם, הסבא? כי הוא חיכה שרבקה תיוולד ותגדל, לכן הוא התמהמה עם יצחק, כי רבקה עוד לא נולדה.
אז אתה לוקח את המסגרת החיצונית, זה בדיוק, זה הבעיה, שאתה לוקח את המסגרת החיצונית, ואומר, הנה, אני כמוהו.
אבל במהות, אתה בדיוק הפוך.
מכאן חזר מתחילים לזהות את הזיוף.
אם אתה כמו אבא שלך, היינו אומרים,
אז בוא תיקח אישה, תלך ל...
מה?
כן, אז זה הם דרשו, זה לא היבט את המדרש, אבל זה דרשו
ויבוא עשיו מן השדה והוא עייף.
הוא היה בן חמש עשרה.
מה זה עייף?
עייף עד חמש עשרה?
מה העייפות?
אז אומרים, העייפות היא
עייפה נפשי להורגים.
זו עייפות של מישהו כל הזמן באיזה מתח, בסכנות,
של רצח, של גזל, של אונס, של, כאילו, זה, זה ה, זה ה, בסדר, מכאן הם לוקחים את זה. מה זה עייף?
בן אדם בן חמש עשרה עייף?
מה קרה? הוא צריך להיות בשיא כוחו והוא גם גיבור.
ממה אתה עייף?
שם הם לוקחים את זה.
טוב,
הלאה.
אז הנה אנחנו מתחילים להבין.
מצדיק רשע ומרשיע צדיק,
תועבת השם גם שניהם.
מי שמצדיק את הרשע
או מי שמרשיע את הצדיק,
שניהם הקב' אוהב אותם.
אמר רבי יהושע בן לוי,
לא ממה שהייתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשיו עשתה את הדבר הזה.
לא.
אלא אמרה לא יעול ויתעי בהאו סבא
על שם תועבת השם גם שניהם,
ועל ידי שהצדיק את הרשע יצחק קהו עיניו,
ויהי כי זקן יצחק ותיכה נא עיניו.
עכשיו פה יש, המדרש מקדם אותנו עוד צעד,
בסדר?
בואו ננסה רגע להבין איפה גדל יצחק, איפה גדלה רבקה.
איפה גדל יצחק, אצל מי?
אברהם.
כל פעם שיש איזה משהו שמאיים עליו,
אברהם ושרה מגינים על יצחק.
ישמעאל, שולחים אותו. בני הפילגשים, שולחים אותה.
יצחק ידל אצל אברהם.
אברהם זה כולו עין טובה.
יצחק מסתכל על כולם בעין טובה.
איפה גדל הרבקה?
מי האח שלה?
לבן.
אתם יודעים, בדרך כלל הרמאים קודם כל מרמים בבני המשפחה, הם מתמקצעים על בבני המשפחה,
אחרי זה הם יוצאים הלאה לשוק.
זאת אומרת, הראשונה שסבלה מנחת זרועו של לבן הרמאי זה רבקה.
היא מבינה ברמאים.
עכשיו, כשהיא מזהה אצל עשו את ה... היא מזהה שהוא מרמה.
היא מזהה את זה.
אפשר להגיד לפי המדרש הזה,
שהיא... זה בדיוק מה שהיא מנסה להגיד ליצחק הומן, תקשיב, הוא עובד עליך.
הוא עובד עליך. אני אומר לך, אני מבינה ברמאים, סמוך עליי. הוא עובד עליך.
אתה הולך להצדיק רשע.
ויצחק הומן, מה פתאום? למה את אומרת את זה? לא, מה? בסדר, יש לו כאלה, אבל אנחנו נוכל לסדר אותו.
כלומר, רבקה מנסה.
רבקה מנסה.
להגיד ליצחק, אבל יצחק לא מקבל את זה, כי יצחק רגיל להסתכל על כולם, זה כמו תמימות של ילד, כאילו אתה מספר לו שיש רבאים בעולם וכל זה,
הוא לא לוקח את זה, ילד הוא מאמין, אז יצחק יש לו את התמימות הזאת, בגלל שהוא גדל
בבית אברהם ומאמין לכולם, ואברהם יש לו עין טובה, גם אצל אברהם ראינו את זה,
שקשה לו לגרש את ישמעאל, קשה לקבל את העובדה שישמעאל מנסה להרוג את...
הרב מידן, יש לו... איך ישמעאל רוצה להרוג את יצחק? כתוב, ויהי כי הוא מצחק.
ישמעאל הוא בן 13. פתאום נולד איזה תינוק.
ומספרים לו שהתינוק הזה הולך לרשת את הכול.
אז הוא מצחק, כמו זה מצחק, אז הרב מידן אומר.
הוא כאילו עושה ליצחק קוקו.
שמנו כרית עליו, הוא צוחק, הוא צוחק, אז נעשה לו.
שתיים, שלוש, ארבע. קוקו. נהיה קצת כחול, טוב מאוד.
אחת, שתיים, שלוש, ארבע, קו, קו, קו, קו, מה בדבר, מה בדבר עריסה, גם אז היה.
זה נקרא מצחק.
אז שרה מזהה את זה, תעיף אותו מפה, הוא מסוכן,
לאברהם זה קשה.
יצחק גדל בבית של אברהם,
במיוחד ששרה מתה בגיל 127,
אז מי שמגדל את יצחק בעצם,
זה אברהם,
אז הוא מתקשה להאמין שיש דבר כזה, שעשו הוא כזה.
במיוחד שעשו
כל הזמן שומר על המסגרות הנכונות.
התחתן בגיל 40,
ואז יכול להיות שמה שהמדרש אומר,
ויהי כי זקן יצחק ותכהנה עיניו,
כלומר, זה פסוק.
זה שיצחק לא ראה טוב זה פסוק,
אבל המדרש רוצה לקחת את הפסוק הזה, ומה?
ולהגיד שזה לא רק משהו פיזי, אלא גם משהו,
הוא לא רואה,
הוא לא מזהה.
ותכהנה עיניו, הוא לא מזהה.
עשו מצליח לשים לו...
כאן איתו.
מה?
ואולי גם וגם. כלומר, אתם יודעים שזקנים,
אתם יודעים שזה תהליך מאוד מעניין, שזקנים נהיים מאוד,
כשהם מזדקנים אז נהיים מאוד רגישים כאלה ומאוד...
אנשים מזדקנים אז הם נהיים קצת כמו ילדים.
התמימות מתגברת בזקנה.
אז ויהי כי זקן יצחק,
ותיכן עיניו מראות. זה לא רק איזרון פיזי, אלא הוא גם מתקשה לראות שעשו עובד עליו קולוסלית.
כן?
כן.
יפה. עכשיו, מה זה מורת רוח?
אז,
יש כאלה שאומרים שמורת רוח זה שיצחק לקח על עצמו,
הוא אומר, אוקיי, למה זה קרה? כי עשו חיכה עד גיל 40,
כמו שאני חיכיתי,
אבל בגיל 40 אבא שלי דאג לי,
וחיתם אותי, ואני לא דאגתי לבן שלי, אז הוא התחתן, ועכשיו תראו מה קרה לו, הוא נפל עם זה, אז יצחק גם לוקח על עצמו רגשת אשם אולי כלפי עשו.
מורת רוח, מה זה מורת רוח?
כאילו, כן, אני לא דאגתי לו, אתה מבין?
ורבקה אומרת לו, תקשיב, הוא עובד עליך לכל אורך הדרך. ויצחק אומר, לא, מה פתאום, אני אומר, בסדר?
כן, אבל המדרש, תסתכל.
קודם כל, המדרש אומר, הסיבה היא ש...
זה מדרש חשוב, כי המדרש אומר,
מה שרבקה שולחת את יעקב,
זה כדי שלא ייכנס עשיו ויטעה את יצחק.
כדי שלא יצחק חטאי לא ליפול במקום של תועבה.
ועל ידי שהצדיק את הרשע, כהוא עיניו.
כלומר,
אנחנו רוצים לפרט שזה קהות העיניים, שהוא מצדיק את הרשע.
עכשיו, למה יצחק מצדיק את הרשע?
כי הוא תמים.
עולה תמימה.
בטח, בטח.
כמו תמימות כזאת. כן, מה זאת אומרת? הוא...
כן, כן.
טוב.
כן, נכון.
טוב.
עכשיו,
בואו נלך רגע למדרש האחרון, ואז נחזור למדרש שלפניו.
יש פסוק אחד בפרשה,
שכנראה זה הפסוק
שגרם לחז״ל ללכת אחורה ולחפש את עשו לכל אורך הדרך.
מה הפסוק?
אוקיי, יעקב גנב את הברכות וזה לא בסדר, ועשו מאוד מאוד כועס עליו,
אבל אז עשו אומר פסוק כזה,
התחלה יותר חשובה.
ויאמר עשו בליבו,
יקרבו ימי אבל אחי אבי והרגה את יעקב אחי.
עכשיו, זה כמובן הכי הכי נורא, הוא רוצה לרצוח,
כמו קין ואב,
ואין לו רחמים,
הוא כאילו מתואר בתור זה שדואג להורים,
וכיבוד הורים וכו'.
להרוג את הבן זה כאילו אתה הולך לגרום את הצער הכי גדול להורים שלך.
מה?
או!
או!
יפה.
יפה. אז זה מה שאתה אומר עכשיו, היה קשה למדרש.
מה היה קשה? מה זה יקריבו ימי אבל אבי?
אתה לא יכול לשלוט על זה.
אבא שלך ימות, שהוא ימות.
איך תקרב את זה?
אומר למדרש הסבא, אני אקרב גם את ימי האבל של אבא שלי.
עכשיו, יש הרבה דברים לך לקרב. אתה יודע, אדם זקן, עיוור,
אתה יכול לדאוג שהוא... יקראו לו הרבה תקלות בדרך, זה לא בעיה.
זה נקרא יקרבו ימי אבל אבי. אני אקרב, כלומר, הוא אומר, וואו וואו וואו, זה כאילו,
עכשיו פתאום יצא לו משפט, הוא הצליח, הצליח, הצליח.
תוכנית שלו, הוא כאילו עשה איזה build up לתוכנית,
ככה, איך אני מקבל את הברכות,
וכשזה יתפקשש לו,
הכל השפריץ החוצה,
והוא אמר, אני אהרוג גם את אבא וגם את הבן.
זה יקרבו ימי אבל אבי.
הלוואי כבר.
בין אם אתה מפרש את זה בתור תפילה, יאללה, שכבר ימות ואני אוכל להרוג אותו, בין אם אתה מפרש את זה בתור פעולה. עכשיו, המדרש מספר סיפור מדהים.
תראו את המדרש, זה מדרש תהילים.
למנצח דוד אמר נבל בליבו.
אמר הקב' לרשעים אתם בליבכם ואני בליבי.
אתם אומרים,
אמרו בליבם נינם יחד ואני בליבי ומנקם בליבי.
ורבונן עמרי אמר הקב' לרשעים אתם בלב ואף אני בלב.
אני פורע מכם, חרבמת בו בליבם.
דבר אחר, אמר נבא בליבו זה עשו,
שנאמר ויאמר עשו בליבו. עכשיו, ויאמר עשו בליבו, הכוונה,
הוא מנסה לתכנן את זה בצורה סמויה.
רבקה, דווקא בגלל שרבקה היא גדלה בבית של רשעים והיא יודעת,
היא מבינה וכל זה, אז היא עולה על זה.
אבל יצחק לא היה עולה על זה.
ויאמר עשו בליבו, מה חשב?
אמר, אין דרך שיהרוג את אבא,
אני לא יכול להרוג.
אלא אני אומר לישמעאל אחיו והוא הורגו,
ואני ארוג את ישמעאל ואחר כך ארוג את אחי.
אתם מבינים איזה מרחץ דרים הוא מתכנן פה?
הוא מתכנן ללכת לישמעאל ולשכנע אותו באמת לבוא ולהרוג את יצחק.
הוא אומר לו, תשמע, מה קרה לך?
הוא זה, בוא אני אעשה איתך, אני אעשה איתך ברית וכל זה.
עכשיו, כנראה המדרש,
המדרש יונק את זה מכך שמיד אחרי הברכות,
מה עשיו עושה?
וילך עשיו
אל ישמעאל, וייקח את מחלת בת ישמעאל בן אברהם, אחות נביאות, אל נשב לו לאישה.
הוא יוצר איזה קשר עם ישמעאל.
אז כנראה מפה הם לוקחים את זה, מה פתאום זה אומר? הוא כאילו,
אני עכשיו אלך וישכנע את ישמעאל שבעצם יצחק בענבותו וכל זה, ישמעאל יהרוג את יצחק, ואז אני אהיה הגואל אדם של ישמעאל,
של אישה, ואני ארוג את ישמעאל, ואני ארוג גם את יעקב.
ואני ארעש את כל העולם לבדי.
זה כאילו, זו תוכנית גרנדיוזית, מטורפת, בסדר?
אבל גם אם נפרש את זה בצורה יותר מצומצמת,
זה ברור שהמילים יקרבו ימי הבל אבי, מילים בעייתיות, הוא רוצה לקרב אותן.
ואחר כך הרגועות אחי, שאמר יקרבו ימי לבי, בירשת עולם לבדי. מה הוא אמר בליבו, והקדוש ברוך הוא פרסמו,
שנאמר, זה פסוקים ביחזקאל, כי אני חשפתי את עשיו, גיליתי את מסתריו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, חייך שאני יודע את מחשבותיך,
שנאמר יען, אומרך שני הגויים על דבי תהיינה, מי יודיע השם שם, השם היה שם.
אז אנחנו מבינים שעשו יש לו יכולת הסתרה אדירה,
בלתי נגמרת.
פעם אחת זה הציץ,
וכולנו מבינים את זה, אבל רבקה קלטה את זה עוד מההתחלה.
ועכשיו, תראו מה אומר הרשער הירש, ואיך זה בנוי על המדרש.
אומר הרשער הירש,
למה?
הקרבו ימי הבל אבי.
בסדר, אני...
כלומר, אתה יודע, בסוף
זה הציץ.
בסוף התברר שכל מה שעשיו עושה,
הכל היה כסות כדי לקבל את העוצמה.
ברגע שהוא לא מקבל את העוצמה,
זהו, הוא היה זורק את כולם.
וכשלוקחים לו את זה,
בסדר, עשו לך משהו, לקחו לך את הברכה. האם זה מצדיק להרוג את אחיך ולגרום צער אינסופי להורים שלך?
לבד.
כן.
עכשיו, מה הסיכוי היחיד
של רבקה
לשכנע את יצחק שהיא צודקת
ושעשו עובד עליו לכל אורך הדרך.
מה, מה, איזה מעשה היא יכולה לעשות?
תשובה,
היא צריכה להראות ליצחק
כמה קל לעבוד עליו.
זה הכול.
אם היא תצליח להראות איתך כמה קל לעבוד עליו,
אז הוא יבין ש...
אז מה היא עושה?
היא לוקחת את יעקב ואתה תקשיבו.
שימה לך כאלה, בסדר?
שאתה אומר מה זה כאלה זה מה? מי? מי? אתה ממשש. מה, עשו היה עד כאן כך שעיר כמו עיזה?
כמו זה, לא יכול להיות, נכון?
זה לא יתבטא בתור ניסיון, זה אתה בתור לחתוך את הברכה.
זה מה שאתה אומר.
לא, המדרש אומר כאן משהו אחר.
היא אומרת לו, שים עליך, ולך זה.
אז יעקב אומר, מה יקרה אם יצחק יגלה את זה אונליין? מזה יעקב מפחד, כי אם יצחק יגלה את זה אונליין,
אז מה,
אי אפשר לעבוד עליי, אז הנה, אני יודע מה אני עושה.
אז זה, ואז הוא באמת יקלל את יעקב, עשה וקבל את הברכה. רבקה אומרת לו, אל תדאג, אני אומר לך, הוא לא יגלה.
עלי כי ילדך, לך קח לי, עשה מה שאני אומרת לך.
עכשיו,
יעקב הוא גם אחד שלא יודע על רמות.
הוא מגמגם, הוא מסמיק,
הוא לא יודע, יש כאלה שקר בעליין טבעי.
כאילו, הוא זורם להם, הם הפוך, אם יוצא להם באמת, הם מסמיקים.
נכון, אבל יעקב הוא אנוס, כפוף, בוכה.
עכשיו, כשיעקב נכנס, אז יצחק אומר לו, אני יודע ממש יש אותו,
ואז הוא שומע קול קול יעקב, נכון?
אז אם אתה ממשש ולא יודע, והכול, לפי מה אתה הולך?
הכול זה הרבה יותר עצמי לאדם מאשר,
מאשר הזה.
והוא אומר, טוב, אני לא יודע, איך מקירח שדה, והוא...
בסדר?
כאילו,
יעקב, שהוא האדם שהכי לא יודע לעבוד על אף אחד,
עם איזה רבע תחפושת די מצ'וקמקת,
שהוא אפילו לא שינה את הקול שלו,
הצליח לקחת את הברכות.
ואז כשנכנס עשיו,
אז יצחק מבין.
הוא אומר, וואי,
ככה עבדו עליי.
כאילו, בלי מאמץ.
היא צודקת.
חרדה זאת מילה שמופיעה פעמיים.
פעם אחת אצלנו,
פעם שנייה אצל אחים עם יוסף, ויחרדו.
ויצא ליבם ויחרדו, ויאמרו, מה זאת עשה אלוהים לנו. חרדה זה משהו שקורה לאדם כשהוא מבין
שכל תפיסת העולם שלו שגויה.
נגיד, לפעמים זה קורה כשאתה
מבין,
בקטנה, כן? כשאתה מבין ש...
הדוגמה שעולה לי זה שהייתי פעם באיזה טיול, ביום שישי, נסענו לבני נצרים, ובאמצע הדרך, ביום שישי ב-1100, אני מקבל טלפון.
כן, הרב ורד, כן.
שלום, מדברים מהאולם זה וזה, אתה מגיע?
אתה יודע, כאילו, חרדה.
כאילו, יש לי חופה היום, אני צריך לערוך.
אני מתקשר למנהל האירועים מהאולם.
ואני, איך שכחתי, כאילו, פתאום, אתה מבין שכל תפיסת הזמן שלך
והמרחב שלך היא בטעות.
כאילו, אני לא במקום.
אתה בהלם, חרדה.
אומר לו, סליחה, מה, אבל כן.
מי, אז
נפששתי רגע, ונזכרתי שזה בית היה זוג שהתחילו תהליך איתי,
ובשלב מסוים הם הודיעו שיש להם איזה רב אחר,
אבל בינתיים כשהם התחילו איתי, הם כבר העבירו את השם שלי לאולם.
אז האולם מתקשר אליי, אבל אתה פתאום נמצא מול איזה,
בוא'נה, יכול להיות שאני חי בסרט לא נכון, שאני עכשיו מול איזה אולם בכלל בכפר סבא, ואני עכשיו ב...
ואיך נמצא רב עוד עשרים דקות החופה, אתה יודע, זה חרדה.
זה חרדה. האחים
שמגלים שכנראה הם
חיו בסרט הזוי לגבי יוסף, וזה הולך,
זה חרדה. ויצחק,
כשעשו נכנס, והוא מגלה שיעקב עבד עליו בכלום, ככה,
בזה, הוא פתאום מבין,
מה הוא מבין?
זאת המילה איפה.
איפה זה בעצם איפה.
איפה אני בעולם?
אני לא, אני...
אני לא פה, תראו את המדרש. וחרד יצחק חרדה גדולה.
אמר רבי חמא ורבי חיסדא,
חרדה גדולה מאוד.
מה זה מאוד?
מאוד יותר גדולה אפילו מהחרדה שחרד על גבי המזבח.
אמר, מי הוא זה שנעשה סרסור ביני לבין המקום,
שיטול יעקב את הברכות
כלפי רבקה? כן, הוא כך אומר, מי עשה את זה?
אמר רבי יוחנן,
מי שיש לו שני בנים,
אחד יוצא ואחד נכנס, חריד?
הוא נהיה חרד?
אתמהה, אני תמה.
אלא בשעה שנכנס עשיו אצל אביו,
נכנסה עימו גיהנום, כן?
רבי יחה אמר, התחילו כותלי הבית מרטיטים,
הדאודה אמר, מי איפה?
מי הוא זה שעתיד להאפות כאן, אני או בן יעקב?
אמרו לה הקב' הוא לא אתה ולא בנך, אלא הוא הצד צי.
כלומר, תבין שמי שחשבת עד היום שהוא גן עדן,
הוא גיהנום, זו החרדה.
הקב' אומר לו, תקשיב, אתה יודע, עכשיו איך הקב' אומר לו, דרך סדרת המאורעות שרבקה העבירה אותו.
וזה המדרש הקודם. רבקה רק אומרת, אני לא רוצה שיעטעו את יצחק. אז כדי להבין,
שכדי שיצחק יבין שלא יעטעו אותו, אני חייבת להטעות אותו, ולהראות לו כמה קל להטעות אותו.
ואז הוא סוף סוף יאמין לי.
ואז הוא מיד אומר, גם ברוך יהיה.
אם זה ככה, אז רבקה צודקת, אז גם ברוך יהיה.
הוא צריך לברך את... אה, הוא לא מברך אותו באמת.
הוא אומר לו, אין שם ברכה, אין לי ברכה לתת לך, אלא בעצם הוא אומר לו, הברכה היחידה שלך היא אם תסכים לקבל את העול של אח שלך,
אז תהיה מבורך.
זה בעצם מה שהוא אומר. ולכן כתוב, ויסתום עשו,
עשו שונא את יעקב על הברכה שהוא קיבל.
כי בעצם יצחק אמר לו, תקשיב, הכל אצלו.
הברכה שלך תהיה רק אם אתה תהיה כפוף אליו.
ואז זה מסביר יפה מאוד את כל המהלך כולו.
כלומר, יצחק, הייתה תמיהות גדולה מאוד, היה בסדר גמור.
ורבקה כל הזמן אמרת, תקשיב, עשר עובד עליך.
חז״ל ראו את הפסוק הזה,
יקרבו ימי אבל, אבי והרגתי אחוי, יעקב אחיו, ואמרו, הנה מכאן הציץ האישיות האמיתית של עש״ו.
עכשיו עוד נתחיל ללכת אחורה ונזהה איך בכל המקרים זה בעצם הכול, הוא שומר רק על המסגרת,
אבל הוא מסתיר את התוכן כדי לקבל את הברכה.
ורבקה הצילה את יצחק בשנייה האחרונה.
איך? היא הכינה לו איזה רמאות דה מיקולו שכל אחד מאיתנו היה עולה עליה תוך שנייה וחצי, ויצחק את הדבר הכי יקר נתן למי שבא ונתן לו אותה.
ואז שהוא מגלה ואומר, וואי,
ככה הצליחו לעבוד עליי.
שבת שלום, אחי ורעי, ברוכים תהיו.
כן, אבל הם מתחילים להבין שהעולם שלהם מתחיל להזדעזע.
כן, התחילת התהליך.
כן, אני בלוב.
ברכה נשמתם.
פה תפיסת העולם שלהם מתחילה להזדעזע.
מה קורה כאן? איך זה יכול להיות?
זו שאלה טובה, איך הגענו מעשו לאדום לאדום.
איך הגענו? התשובה לזה היא ככה כתוב פחות במצטרפלת תלמודית.
עשו,
אבל עשו הוא שמי, ואדום זה בכלל יפת.
נכון? רומא.
עשו הוא אח שלנו, הוא שמי.
אדום זה ירדן של היום וכולי.
אלא מה?
לא, לא.
זה מאוד פשוט.
האדומיים,
עם ישראל הרי כבש אותם בחלק מהזמן וכולי.
בימי בית שני,
הורדוס, שהיה אדומי, היה אדומי, היה שמי,
היה נציב רומאי,
בעצם הרומאים מינו אותו לנציב, ואז בגלל השנאה להורדוס
ולרומא גם יחד, אז הדביקו להם את השם אדומי. ואז במדרש, אדום, הכוונה רומי.
כאילו, בסדר, למרות שהורדוס היה שמי בכלל.
מה?
זה ברור.
כן,
כן, בפנים הם, כן, אבל בפנים הם מחזיר מיער, כן, חזק וברוך,
כן תהיו, אה, אה, נדרש.
