ויהי דבר אדוני עליונה שנית לאמר, פרק ג', קום לך אל ננבה העיר הגדולה וקרא אליה את הקריאה אשר אנוכי דובר אליך. שימו לב שמקודם היה קרא עליה ועכשיו קרא אליה.
התקדמנו.
ויהי כמונה ולך אל ננבה גדבר אדוני וננבה את העיר גדולה לאלוהים מהלך
שלושת ימים וגם את הפסוק הזה ביארנו למה עיר גדולה לאלוהים ולמה זה משנה שהיא שלושת ימים עיר בנויה לרוחב
ויחל יונה לבוא בעיר מהלך יום אחד, ויקרא ביומר עוד ארבעים יום וננבה נאפחת.
כלומר, הוא הספיק שליש עיר.
הרי זו עיר גדולה לאלוהים מהלך שלושת ימים.
הוא הולך רק שליש.
כבר בשליש הראשון הם יתעוררו.
ניקוי שליש, כן?
ויאמינו אנשי ננבה באלוהים.
ויקרעו צאן. וילבשו שקים מגד עולם ועד קטנם.
ויגע הדבר אל מלך ננבה ויעקב מכיסאו ויעבר הדרתו מעליו. ויכס שק וישב על האפר.
ויזעק ויאמר בנינווה מטעם המלך וגדוליו לאמור האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה על ערעור מים על אשתו
ויתכסו שקים האדם והבהמה ויקראו אל אלוהים בחוזקה וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם מי יודע ישוב וניחם האלוהים ושב מחרון אפו ולא נובד
וירא אלוהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלוהים על הרעב
אשר דיבר לעשות להם
ולא עשה
וירא אל יונה רעה גדולה ואיחר לו. אני אקרא עוד שני פסוקים,
או שלושה.
ויתפלל אל אדוני ויאמר אנא אדוני אל עוזב דברי עד היותי
על אדמתי על כן קידמתי לברוח תרשישה כי ידעתי כי אתה אל חנום ורחום ערך אפיים ורב חסד
וניחמה לרעה.
ועתה אדוני קח נא את נפשי ממני כי טוב מותי מחיי.
ויאמר ה' היטב חרא לך ויצא יונה מן העיר ואשם מקדם לעיר ויעשת שם סוכה וישם תחתיה בבצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר.
מה כאב ליונה?
מה, מה...
ישראל חזרו בשער, וישראל לא חזר בשער.
שערות אחת,
עדיין, מה כל כך...
אז כדי להבין את זה,
אז כדי להבין את זה,
צריך לדקדק פה בפסוקים.
מהר מאוד באמת הם מאמינים באלוהים וחוזרים בתשובה,
והדבר גם מגיע אל מלך ננבה והוא מתחסה שק וכן על זה הדרך.
אבל אז פסוק ז' הוא פסוק מאוד חשוב.
אני קורא אותו עוד פעם. ועל זה כבר יאמר בננבה מטעם המלך וגדוליו לאמור. האדם והבהמה, הבקר והצון, אל יטעמו מאומה.
אל יראו מים אל ישתו.
אם אדם חטא, בהמה מחטאה.
אם בהמה חטאה, בקר מחטא.
אם בקר חטא, צון מחטא.
מה הקשר לבעלי החיים הללו?
והתכסו שקים האדם והבהמה.
שוב פעם חוזרת כאן הבהמה,
ויקראו אל אלוהים בחוזקה,
מה זה לקרוא אל אלוהים בחוזקה? מה בדיוק הפעולה הזאת?
ורק בסוף, וישובו איש מדרכו הרעה ומן חמת אשר בכפיהם.
כלומר, תהליך התשובה המתואר כאן הוא תהליך תשובה קיצוני,
אלים,
ברוטלי,
שמתעלל גם בבעלי חיים.
ממילא אתה שומע כאן איזה סוג של, אה,
אתה רוצה לפגוע בנו?
אנחנו,
זה לא ייעצר רק אצלנו, רק תדע לך, זה ייעצר גם אצלהם,
אצל בעלי החיים,
הקדוש ברוך הוא. כלומר, יש כאן איזה,
אם אתה לא מרחם עלינו, אנחנו לא נרחם על אחרים.
והביטוי הזה בחוזקה,
הוא מתאר גם איזושהי טוטליות שברור לכולי עלמא שלא יכולה להחזיק מעמד לטווח ארוך.
תשובה הרי היא שינוי המעשים, שינוי הדעות, שינוי ההנהגות,
לטווח ארוך, זה לא מבצע,
זה לא קניות לחגים, יאללה, קנה.
והפסוקים כאן, וחז״ל עוד מוסיפים על זה שהם פירקו את כל ה...
בעצם חז״ל ממש מדגישים את הנקודה הזאת, שהם פשוט פירקו את העיר,
כי הכל היה מלא גזל.
וכל בית היה בנוי מבלוקים גזולים, אז הם פשוט פירקו את הבתים.
כנגד הדבר הזה יש במסכת בבא קמא תקנה הפוכה של רבי יהודה,
כשרבי ראה שרבו הגזלנים וכולי,
ואם אנשים יצטרכו לשוב בתשובה,
יצטרך לפרק את הבתים, אז הוא תיקן תקנת מרעיש הגזול.
בדרך כלל כתוב והשיב את הגזלה, אתה אמור להשיב את הגזלה בעצמה.
אמר רבי, תשיב, מה?
אם היה שינוי, אבל אם אין שינוי,
אז צריך להחזיר את הגזלה בעצמה. אז אם הקרש הוא כמות שהוא,
לא שינית, לא ניסרת אותו, אז צריך להחזיר אותו, הבלוק, צריך להחזיר אותו.
הלך רבי, הוא תיקן תקנת מרעיש הגזול,
שהיא תקנת השבים,
שאומר אוקיי תיתן ממון במקום כדי לעודד שהדבר הזה לא יהיה איזה מבצע חד פעמי ואחרי זה אי אפשר יהיה לעמוד ברף הזה.
מתואר כאן רף תשובה גבוה מאוד מאוד בעצם שהוא בלתי אפשרי להחזקה לאורך זמן.
צום של בקר במוות צאן שכאילו לגרום להם גם סבל.
פסק,
אפר,
פסקים, אדם, בהמה, ו-ויקראו לאלוהים בחוזקה. אז חז'ל מבינים שויקראו לאלוהים בחוזקה זה לא רק שהם צעקו חזק לקדוש ברוך הוא, אלא הם קראו לאלוהים באמצעות
חוזק בסוג של איום.
כאילו או שתקבל את התשובה שלנו או שכאן כולם יסבלו.
ולכן זה גם אולי מי יודע ישוב ונלחם האלוהים ושם מחרון הפה ולא נובד. מי יודע?
זה לא תשובה מהעבר, ראינו קודם שתשובה מהעבר בפרק
הקודם היא מתקבלת מיד, יונה מדבר לשון עבר, נכון?
שיבעתי, שמעת קולי, וכאן, זה אולי, זה מסופק.
הם מבינים שאלוהים יותר חזק מהם,
והם מנסים להדוף את הגזרה
במגוון אמצעים,
אמצעים דרסטיים, אמצעים טוטאליים. אתם יודעים מה זה מזכיר?
הדוגמה אולי הכי טובה,
שנראה לי שמוכרת כאן אולי לחלקנו,
זה בן אדם שרוצה לשנות את משקל גופו.
אבל הוא נכנס לדיאטה דרסטית,
בסדר?
מה שכתוב כאן, מים לא אוכל ואוכל לא אוכל ומים לא שותה. לאט אתה מתכווץ, מתכווץ, מתכווץ, נהיה רזה.
כולם פוגשים אותו, איזה רזה. אתה פוגש אותו אחרי שנה, מה מצבו?
פי שתיים.
זה נהיה אקורדיון.
אחוזי, גם אני מתכוון.
יא חביבי, זה לא עובד. אין דבר כזה דיאטה. אין דבר כזה, צריך לדעת. אין דבר כזה דיאטה. אין דבר כזה.
יש תזונה נכונה.
אתה רוצה להרחיב את התזונה? בוא, תתחיל לעשות את התזונה שלך.
יש מצב שגם תרד במשקל, כנראה תרד במשקל לאורך זמן, תרד במשקל, אבל המשקל הוא לא מטרה בשום שלב.
המטרה היא לאכול בריא, זאת המטרה.
הרי כשאתה עושה דיאטה הוא גם בדרך כלל פוגע בעצמו, הוא לא אוכל,
הוא אוכל דברים שלא מזינים אותו, מה?
הוא עצמני, הוא פוגע בעצמו.
בוא תשנה את התזונה שלך, בוא תאכל דברים בריאים, תאכל דברים סמכים,
יש תלד ממשקל, יש לא תלד ממשקל, כנראה תלד ממשקל, כי כשאוכלים בריא אז הגוף יודע גם להיות שבע ומסופק,
אבל זה לא המטרה, המשקל. בדרך כלל כשעושים דיאטה, התוצאה היא קטסטרופה, היא אחרי זה אדם חוזר את המשקל ועוד תוספת נוספת.
זה מה שקורה כאן, זה מין דיאטה תשובה כזאתי,
ש... ומה יהיה אחרי?
ויונה רואה את זה,
הוא רואה שזה שקוף, הוא רואה שהם עושים כאן איזה הצגה או מבצע.
זה מבצע, מבצע תשובה.
אי אפשר להחזיק בזה מעמד לאורך זמן.
זה... אלוקים גם יודע את זה. מה?
או! אז כבודו שואל,
אז מה, אז אלוקים לא יודע את זה?
אז יונה,
בדיוק זה מה שהוא שואל.
ויתפלל, וירא אל יונה רעה גדולה וייחר לו.
למה רשעים, דרך רשעים צלח?
למה אתה נותן מקום לרמאים?
למה אתה נותן שיעבדו עליך?
מה זה, כיצד? אתה לא רואה שהם דקה אחרי שאנחנו, זה יקרה?
זה ברור לי עונה, זה פשוט לא שהם, בשנייה שתרד מהם חרב האיום הם יחזרו לסולם.
ולכן ויתפלל אל אדוני ויאמר אנא אדוני הלא זו דברי הדעותיה לדמתי על כן קידמתי לברוח תרשישה כי ידעתי כי אתה אלחמום ורחום ערך אפיים ורב חסד ונרחב על הרעב ומה חסר?
אמת.
ויהנה עבוד אמיתי.
איפה האמת?
זו תשובה? ככה נראית תשובה?
ככה בונים חומה? כן.
זה לא רציני.
נכון שיש כאן איזה קוסמטיקה, אתה יודע, נשרפה העוגה, לוקחת בעלת הבית קצפת, מוכחת מלמעלה, שמה דובדבן,
כמה כאלה, ומגישה.
זה שרוף בפנים הכול, קצפת מלמעלה, הכול שרוף בפנים.
זה שאתה יודע לעטוף את זה בעטיפות יפות, זה לא עוזר שום דבר.
חורה ליונה על הדבר הזה.
לא מצאה יונה מנוח לכף רגלה בהקשר הזה.
תראו שיש
דמיון אותיות בין יונה לניבא.
לפעמים דווקא הדומים מאוד מאוד שונים.
מתנגדים.
ואז הקושייה מתהפכת על הקדוש ברוך הוא. באמת, למה הקדוש ברוך הוא,
למה הוא שלח את יונה מראש, אז ענינו, הייתה לנניבי,
היו להן זכויות קודמות.
אבל למה הוא מקבל את תשובת הרמייה הזאת?
דיברנו בשיעור הקודם,
לפני שבוע.
בגלל שהם יצאו, עזבו את בקעת שנהר בתקופת נמרוד והקימו עיר לרוחב.
יונה כל כך בטוח,
שזה אפילו לא עניין של יותר מדי זמן שהם יחזרו לסורם,
שמה הוא עושה?
הוא מקים סוכה
ויש לו סוכה
וישב תחתיה בצל עד אשר יראה מה יהיה בעיר. כמה זמן שאתה מקים סוכה, זה לא איזה משהו, לא הקים בית יום, יומיים,
שלושה, ארבעה, שבוע, לא צריך כל כך יותר מדי זמן אתה תתחיל לראות את העיר הזאת, הוא רוצה לראות בעיניים אני רוצה להראות לקבל את העיניים את הרמאות שלהם, שהוא יסתכל בעיניים ויראה כמה הם שקרנים
אני לא צריך פה חכות יותר מודי זמן. אני שם פה סוכר,
נראה בעיניים.
אתה רואה, אני יודע, רק אהפת,
רק הורדת את החרב ממנו.
לא, אבל אתה רוצה... שנייה, אבל זה לא... הרי ננבי היה לה נקודת מוצא, נכון?
אני אגיד אולי מה נקודת המוצא.
זה חשוב, ההערה שלך היא הערה חשובה.
וזה גם דבר שלא כתוב כאן.
קחו לכם כנתון. מתי בתנ״ך מקום נהפך?
אין מקום לאבד את זכות הקיום שלו.
כן, סתור, אבל מה המרכיב?
עבודה זרה? לא.
אפילו עריות, כן, אבל זה היעדר חסד.
מקום שאין בו חסד, שגזל זה הקצה הכי חריף של, לא רק שאתה לא נותן, אתה גם לוקח,
גורם למקום לאבד את זכות הקיום, כי הדבר הכי בסיסי בקיום העולם זה חסד.
כי אמרתי עולם חסד ייבנה שמיים תכין אמונתך בהם. במקום שאין בו חסד, איבד את זכות הקיום. ומכיוון שבסדוב לא היה חסד,
בצורה טוטאלית,
וגם אתנאות שהיה שם איזה גרעין תורני של חסד, הם סימנו,
אז איבד את זכות הקיום.
מקומות ללא חסדים לא מתקיימים.
צריך לדעת את זה. איך כותב הרמב״ם בהלכות צדקה?
שורה נפלאה ברמב״ם, כל הרמב״ם הוא נפלא.
כל הרמב״ם עוד, אבל פה הרמב״ם עוד זה ספר הלכה, הוא לא כותב,
בלכות צדקה הרמב״ם כותב מעולם לא ראינו ולא שמענו קהל מישראל שאין להם קופה של צדקה.
שמעתם? זה דיווח.
אין דבר, קהילה בלי גמ״ח? לא שמעתי דבר כזה, לא יכול להיות.
חסד, אומה של חסדים.
אז נווה זוהיר ללא חסד.
כל אחד עסוק בלקחת.
התיקון הכי גדול צריך להיות חסדים, זה לא כתוב כאן. אין פה תיקון, חבר'ה, בואו נסתכל יותר בעין טובה, בואו... התיקון מחסך אותנו, בין אדם לחברו ובין אדם למקום.
והם עסוקים באיזה תיקון?
בין אדם למקום. והם קוראים בחוזקה, והם צמים ומטענים. מי ביקש מכם לטענות? מי ביקש מכם לצום?
זה מזכיר לנו את מה את ישעיהו, איזה פרק?
לא.
לא.
זה, כן.
איזה ישעיהו זה?
לא ב', מה ב'?
ישעיהו מומחת,
נא לזכור את זה בבקשה.
למה צמנו ולא ראית? עינינו נפשנו ולא תדע.
הם צמים כל היום והקדוש ברוך הוא לא רואה.
הוא אומר להם, הם ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצמכם תנגוסו. אתם מצאתם חפץ בצום עצמו. זה מעולם לא הייתה מטרה. צום הוא לא מטרה בפני עצמה.
הם ריבו ומצא תצומו. אתם צמים כדי להמשיך לריב.
להכות באגרוף רשע לא תצומו כיום להשמיע בברום קולכם. אתם צמים וממשיכים להכות אחד את השני באגרוף רשע.
איך אמר הרב עובדיה, הספרתי כאן שבוע שעבר, יום חמישי,
שמעתי את זה ממונה בכיתה יא' הוא היה בפתח תקווה, כשהייתי בכיתה יא' הוא היה בפתח תקווה באיזה עצרת, באלול,
ואז הוא סיפר סיפור על הווידוי,
משל,
אומר אחד הולך לחנות
ורוצה עשרה קילו קמח,
אז המחלק אומר לו, הנה יש שם שק, תרים את ה... תיקח.
אז הוא ממלא, אז הוא אומר לו, אדוני,
זה רק תשעה קילו, זה לא עשרה. אומר לו, זוזוז, לוקח את השק, נותן ככה מכה מפה וזה, מזוועטה,
קמח יורד, אמרו לו, תפאדל בבקשה, יש לך פה מקום לעוד קילו.
ככה הוא אומר, יש אנשים, העבירות שלהם יגיעו עד לפה, אז הם עושים ככה, יורד,
יש מקום לעבירות חדשות.
זה לא הבידוי, הבידוי זה באמת. אתה צם במכה בגוף רשע,
יש מקום להתחדש.
אז אומר להם הנביא,
כזה יצום לבחריהו יום ענות אדם נפשו הלחוף כאגמון ראשו ושק ואפר יציע כן זה הלזה תקרא צום ויום רצון לה' זה מה שקדוש ברוך הוא רוצה הלא זאת צום לבחריהו מה אני בוחר פתח חרצובות רשע תפסיקו להיות רשעים התר אגודות מותה כלומר את השיעבוד שאתם משתלמדים אחד את השני שלח רצוצים חופשיים עובדי קבלן למיניהם וכל מותה תנתקו כן מותה זה
הם מוטות עול, זה שעבודים.
הלא פרוס לרעב לחמך, ואני אם מרודים תביא בית, כי תראה אהרון מכיסיתו, מבשרך לא תתעלם.
אז בבקע קשה אחר אוריך, וארוחתך מהירה תצמח,
והלך לפניך צדקיך, כבוד אדוני יאספך.
אז תקרב אדוני יענה, תשבע ויאמר הנני, זה פסוק
מאוד מזכיר את, נכון? שבעתי מבטן, שמעת קולי?
אם תסיר מתוכך מותה,
שלח אצבע ודבר עוון ותפק לרעיב נפשך ונפש נענה תשביע, אז זרח בחושך הוריך ואפל את חג הצהריים וכו' וכו'.
זהו.
אז יהיה כל הישועות,
לא הצום. וננווה, הם צמים.
קוראים לה שם בחוזקה.
הרי אם נגזרה עליהם גזירת חורבן זה לא בגלל בן אדם למקום, הם גויים.
זה בגלל בן אדם וחברו.
אז יונה אומר, זה לא עניין של זמן שהם יתחילו לתפוס אחד את השני ולשעבד אחד את השני ולגנוב אחד את השני ולגזול אחד את השני.
זה רק יש זמן, אין פה יותר מדי מה, אין פה יותר מדי מה להסס.
ולכן הוא יושב בסוכה.
וכאן מגיע סיפור הקיקיון.
ויעש לו שם סוכה,
וישב תחתיה בצלעת אשר יראה מה יהיה בעיר.
וימן אדוני אלוהים קיקיון ויעל מעל יונה להיות צלע על ראשו להצילו מרעתו וישמח יונה לה קיקיון שמחה גדולה.
וימן האלוהים תולעת ועלות השחר למחרת ותחת הקיקיון ויבאש.
ויהי כי זרוח השמש
וימיין אלוהים ברוח קדים לך ראשית, ותח השמש על ראש יונה ויתעלף.
וישאל את נפשו למות, ויאמר טוב מותי מחיי.
ויאמר אלוהים אל יונה, היטב חרא לך על הקיקיון, ויאמר היטב חרא לי עד מוות.
ויאמר אדוני,
שם רחמים,
אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו, שבן לילה היה ובן לילה עבד.
ואני לא אחוס על ננבי העיר הגדולה,
אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבו אדם,
אשר לא ידע בין ימינו ושמאלו ובין ארבע.
אז המשל הזה עם הקיקיון, הסיפור הזה עם הקיקיון, הוא סיפור באמת, הרבה מאוד, הפרשנים דנו, מה בדיוק רצה הקדוש ברוך הוא ללמד אותו, תיאונה.
כן,
קיקיון צמח שצומח מהר,
צמח רעיל,
כמו הרדוף הנחלים.
לפני שבוע איזה מישהו עשה לעצמו, היה בטיול שטח, חשב שהוא מגניב,
עשה תה עם הרדוף הנחלים, זה צמח רעיל, צמחה מטורפת, קיבל דומלט.
הוא גדל בכל מקום, לא יודע איך להוציאו את הצמח הזה מחוץ לחוק.
שישתלו במקום הרדוף הנכדים, קצת גראס ככה בדרכים.
מה יש כאן?
אני רוצה להציע כאן אפשרות,
אפשר כמובן אפשרויות נוספות.
כתוב כך
ויצא יונה מן העיר וישב מקדם לעיר ויעש לו שם סוכה וישב תחתיה בצל.
זה אומר שהיה צל.
יונה בנה סוכה והיה לו צל.
אז מה בדיוק עשה הקיקיון?
אם כבר היה לו צל לפני כן, עוד קצת צל זה מה שהוא עשה היה לפני כן היה סוכה סוכה הגדרה של סוכה צילתה ורובה מחמתה
אבל זה ככה אתה יודע זה כמו בצבא
כשאתה יושב לך חוטר חזק לטאש אתה יושב מתחת ליש לך רשת הזוועה הזאת נכון?
שהנגמשים עושים והטנקים אתה יושב ככה תפס לך את הזווית עם הרוח שבדיוק נכנסת שמת את השק שינה כזה מגולגל על הקבע של הנגמש תופס כזה ראש טוב
אבל עדיין דרך הרשת הסוואה שזה חור קטן שהרסף לא זה, אז נכנס לזה קרן שמש.
ואז החבר שלך בדיוק עובר, איך שהוא עובר הוא מסתיר את הקרן שמש. אתה אומר, אחי, אחי, אתה יכול רגל שער לעמוד ואומר, אתה בדיוק מסתיר לי את הקרן שמש בעלי בעין, זה מה מתאים.
לא היה ציפה.
נכון? הוא ציפה שזה יגדם תוך חצי יום? לא, הוא לא ציפה, אין בעיה.
זה גדל בנס, מהר מאוד.
אבל מה זה עשה כשזה גדל?
האם יונה היה בשמש, מת מחום, פתאום,
צמח לו קיקיון עם מזגנים וקיררו אותו?
לא, הוא ישב בסוכה והיה לו צל,
ועכשיו נהיה לו עוד קצת צל.
ועל העוד קצת הזה היה לו מאוד אכפת.
היה לו יקר בעיניו הצל הזה.
וכשלקחו לו את העוד קצת הזה,
חרה לו עד מוות.
אז אומר הקב' הוא לעונה,
אני רואה שאתה יודע להעריך דברים קטנים.
אני רואה שגם אם זה לא דרמה גדולה,
גם אם זה לא תשובה מלאה,
גם אם זה לא כל הסיפור כולו מההתחלה ועד הסוף, זה רק צעד אחד קטן,
זה רק תוספת קטנה.
אתה יודע לשים לדבר הזה לב, נכון?
זה יקר בעיניך, זה משמעותי.
אתה יודע, ועכשיו מסיפת...
כן.
אני רואה שזה נוגע לך ללב, ההיעדר של הדבר הקטן,
שלא טרחת עליו ולא עמלת בו,
ובלילה היה ובלילה עבד.
אז שואל הקב' את יונה, אני רוצה לשאול אותך,
אין בנינווה כלום,
זה מבחינתך אפס, זה טוהו, זה לא שווה שום דבר. התשובה הזאת, תשובת הרמייה, תשובת המבצע, תשובה וחוזקה, תשובה שמאוד מאוד גילינו אותה מקודם, היא אפס
או שהיא משהו בכל אופן?
כי אם היא משהו,
אז תכפיל את המשהו הזה ב-12 ריבו אדם, זה 120 אלף איש,
ובבהמה זה משהו אבל של 120 אלף.
זה דקה אחת של מחשבה טובה של 120 אלף בני אדם,
120 אלף דקות, זו חתיכת זמן.
כן, כן, כן. תכף נראה מה ההשוואה לישראל, אבל זה...
רגע, צריך להגיע איזה מפסד היופי.
צריך להגיע איזה ממונית, לקחת אותי, נראה ש...
אוי, איזה הודעה.
השיעור עד שיגמר השיעור.
אז כאילו, שיכול להיות, אנחנו מחכים לך מחוץ ממכון מאיר בטויוטה לבנה.
זה נשמע כמו...
את הכסף לתוך הזה, עם הדולרים, נכון.
טויוטה לבנה, רכב מפחיד.
אז זה מה שהקב' ברוך הוא שואל את יונה, אין לזה שום ערך, שום תכלית.
כלום, כלום, זה שווה.
או שבכל אופן יש בזה ערך, וכשאתה מחמיא את זה ב-120 אלף
בני אדם, איש ואישה,
שחשבו דקה או חמש דקות או יום להתנהג אחרת.
ומה האפשרות השנייה?
האפשרות השנייה היא מה?
להשמיד את נינווה.
זה עולמו של הקדוש ברוך הוא.
עולמו של הקדוש ברוך הוא יהיה חסר.
הבעל שם טוב אומר, העצם כשאתה נוגע במקצתו אתה נוגע בכולו.
גם כשאתה פוגם,
אם גם מורידים לאדם את הקצה של האצבע הקטנה שברגל,
שלא פוגע לו בתפקוד ולא בשום דבר, אבל זה פוגם אותו. עכשיו הוא פסול לכהונה לצורך העניין.
זה פוגם, זהו, אתה עכשיו, שלם זה לא.
אז נינווה כזאת, עיר שהיא לא עיר קטנה, היא עיר גדולה לאלוהים,
זה לא איזה כפר קטן,
אם נוריד אותה.
וכי לא יהיה עולמו של הקדוש ברוך הוא חסר?
האם לא שווה להיאבק?
כן, רואים שרופא שיניים טוב, זה אחד שלא עוקר שיניים, שהוא נאבק על השיניים, לעקור הכי קל, אבל תנסה להציל את השן.
האם לא שווה להיאבק ולמתוח את הקו האחרון עד המיצוי? כי עדיין יש כאן איזה דופק חיים.
איזה פעימה, איזה כיוון, נכון, פגום, חלקי, רדוד, מה שאתם לא רוצים.
אבל זה משהו.
זה משהו.
זה פחות מקיקיון?
וממילא,
מה אנחנו?
האם הקיקיון זה לא משל לכל אחד ואחד מאיתנו?
כשיש לנו רצונות,
יש לנו מחשבות,
ואנחנו מתחילים הרבה דברים, ומפסיקים אותם באמצע,
ומתחילים ולא גומרים, ו... קיקיון! קיקיונות, מהלכים פה, בני אדם.
אדם להבל דמה,
ימיו כצל עובר, חצי וירוס הוא כבר שוכב במיטה.
אמרתי ולא התכוונתי, התכוונתי ולא הכלל, שכחתי, הייתי, חזרתי, באתי.
כי עונות מהלכים כולנו.
מישהו רואה את הכוונות הטובות שרצינו לפחות,
את ההתחלות, הן בעלות ערך, הן שוות משהו, שכאן אנחנו חיים רק בעולם שבו, איך אומרים, בשייטת, יש סיפורים ויש הצלחות.
אל תספר סיפורים, תביא הצלחות. זה הכול, לא מעניין את אף אחד הסיפורים שלך בדרך כלל.
אז יכול להיות שזה ככה מתנהלת יחידה מובחרת, בסדר? יכול להיות.
ואגב,
היא ככה מתנהלת היחידה הזאתי,
וזה מאוד מאוד משפיע על מי שמגיע אליה אחרי זה בחיים,
כי בחיים זה לא ככה.
בחיים יש גם סיפורים, לא רק הצלחות.
ומי שרק הולך על הצלחות בחיים, הוא נתקל,
אין לו רקות, הוא לא ייתן למישהו הזדמנות שנייה.
הזכרנו כמה פעמים שישנם אזורים בעולם שהם אזורים נעדרי חסד.
בי דפינישן בהגדרה,
יפן, כל האזור של המזרח, אין שם מקום לבעלי תשובה.
נכללת, הציפייה שתעשה אחר הקירי, שתעוף לנו מהעיניים. אין ציפייה בי. אין ציפייה, זה כאילו, זה ברור, אין פה... במזרח? במזרח, כן.
ממילא האזורים האלה הם אזורים בלי חסד, אז לכן כדור הארץ בועט שם חזק מאוד, המון רעידות אדמה וסופות, כאילו,
טיפה תרחמור, טיפה קצת איזה רחמנות.
קיקיון.
נכון.
התשובה שלהם היא מקיקיון. קיקיון שווה משהו. הנה, אתה יודע עכשיו.
תשובה, גם שהיא חלקית,
גם שהיא מועטה,
גם שהיא בגלל הסיבות הלא נכונות, גם שהיא בגלל יראת העונש.
לא כולם נביאים כמוך, לא כולם יודעים להגיד את תפילת יונה ממאה הדגה.
יש כאלה ש...
בדרך לכאן אספתי איזה יהודי טרמפ.
אני כל כולי נמצא בראש השנה של ההמלאכה ולהמליך את המלך ובכלל לא עסוקים בעצמנו.
אז זהו, תפס טרמפ בפתח תקווה.
הוא אמר לי, אתה נוסע לי לרושה? אמרתי לו, בכבוד.
אמרתי לו, לאן כבוד הנוסע? אמרתי לו, לכותל.
אמרתי לו, איזה יופי? הוא אומר לי, כן, אתה יודע, ככה קצת לאסוף זכויות לפני ראש השנה.
לאסוף זכויות.
אז מה, לתת לו עכשיו שיעור כללי? לא עוסקים בראש השנה או בזכויות הפרטיות וזה, הכל עניין של המלאכה?
הדבר הזה הוא בעל ערך, ערך גדול.
והנה הוא טורח ללכת לקיקיון,
קיקיון דיונה.
אתה חסת על הקיקיון אשר לא עמלת בו ולא גידלתו,
שבין לילה היה ובין לילה אבד.
ואני לא אחוס על ננווה העיר הגדולה אשר יש בה הרבה משתים עשרה ריבו אדם אשר לידה בין ימינו לשמאלו ובימה רבה.
לחוס,
עמל מסביר מה ההבדל בין לחוס לרחם ללחמול.
כן?
אצל שאול בעמלק.
זאת אומרת שלחמול, כן?
שאול חמל על עמלק ועל הגג ועל מיטב הצאן והכרים.
לחמול זה כאילו היגיון.
זה לא הגיוני להרוג את החבל, אפשר בצאן הזה לעשות קורבנות.
ולחוס ולרחם זה עניינים של לב
ומותר, לחמול אסור היה לו, אבל לחוס ולרחם מותר.
כביכול הקדוש ברוך הוא אומר לי אונם, מה נראה לך שההנהגה האלוקית זה איזה מין מכונה כזאתי?
שרק כשמכניסים את הכרטיס הנכון היא נותנת את הפתקית?
כביכול אין לקדוש ברוך הוא לב?
כן?
לך אמר ליבי בקשו פניי את פניך אשר ובבקש ויית עצב האלוהים אל ליבו.
כתוב בטרם כביכול את הלב של השם יתברך.
הוא אומר, אלה בנים שלי, גם אלה בנים שלי.
ואם זה היית מתייחס אליהם בתור בנים, היית רואה גם את המעשים הקטנים שלהם והזה, כבעלי ערך.
זה לא רק עולם של 0-1 פה, שמתכנתים.
זה אומר שיש בו גם לב, אז אני חס עליהם.
לא סתם, גם אליהו וגם יונה מתוארים כאנשים עריריים,
שלא הייתה להם אישה ולא היה להם ילדים.
אצל אליהו אנחנו יודעים שהוא לא היה נשוי.
לא כתוב.
לא בחזל ולא ב...
אבל אצל אליהם אנחנו יודעים.
בקלות שהוא ברח, כן, זה נסע לאומן, כאילו.
בגלל זה הוא ברח.
אני רק רוצה להגיד לכם, כל מי שמספר בדיחה, שידע שהוא מספר אותה על עצמו, אז שייזהר, אז זהו.
בגלל דין ייחוד, בגלל... תיאורטית, אם הוא היה נשוי, האם אשתו...
מנהג, כן.
ומשליכים אותו ל... נכון. וזה פעם שנייה אומר עוד פעם שהוא טוב מוטים לחייל, ופעם שלישית שלוש פעמים הוא עובד את זה. כן. לא, לא. כן.
נו?
נו, שנייה, לא, לא, לא.
הוא רוצה למות, ובאמת לא מתחשבים לך. אז אמרנו ש... קצת צל, אחרי שאתה מוט... אז זה ההערה שמקודם כבודו העיר, שכאילו זה, כן.
אז זה התלבש על הכל, כאילו גם התשובת רמייה, וגם זה, וכאילו, מה אתה... איבד את ה...
איש האמת, שהוא רואה שהעולם הוא מלא שקר, הוא מואס
מואס בעולם הזה.
בואו רגע נראה, נסיים.
המנהג הוא בסוף קריאת ספר יונה להוסיף
את שלושת הפסוקים האחרונים מספר מיכה.
י״ג מידות של רחמים. מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו,
לא יחזיק ליד אפו כי חפץ חסד הוא.
ישוב יהיה רחמנו, יכבוש עוונותינו ותשליך מנצולות ים כל חטאותם,
תיתן אמת ליעקב, חסיד לאברהם, אשר נשבעת על אבותינו ימי קדם. המילה אמת מופיעה כאן, אבל אתם יודעים שזה כאן י״ג מידות של רחמים בעצם.
נכון? מקביל להשם השמן רחום וחנון.
מה מקביל המילה אמת במי אל כמוך?
בחלק מהסידורים זה ממש מופיע אחד מעל השני.
המידה המקבילה למידה אמת היא המידה ישוב ירחמנו.
מה היא האמת האלוקית הגדולה?
שהוא שב ומרחם, שב ומאמין,
שב ורואה גם את תנועת החיים הקטנה ביותר, גם אותה הוא מייקר.
זו האמת האלוקית הגדולה.
זה תיתן אמת ליעקב.
וממילא,
בהפוך על הפוך, דווקא תשובת אנשי ננווה והקריאה שלנו עד כמה רחוק מוכן ללכת הקדוש ברוך הוא כדי לראות תנועה של תשובה מגויים, רחוקי תשובה,
היא הלימוד זכות הכי גדולה לעם ישראל. אז תבינו כמה פעולה, אפילו הכי קטנה של כל אחד מכם, כמה היא יקרה בעיניו. אומר הרב קוק,
עיקר המניעות באות מפני שאינו מאמין בקלותה של התשובה.
כי אדם מזלזל במעשים קטנים של תשובה. תלמד מהאנשי נלווה, תראה כמה הקדוש ברוך הוא רואה, כל פעולה ופעולה.
מספרים על אשתו של הגרה וחברה שלה שסיכמו ביניהם שהראשונה שתעלה לעולם האמת תחזור לחברתה ותספר לה על הדין.
לא זוכר מי נפטרה ראשונה והיא באה לחברתה ואמרה לה
אני לא יכולה לספר לך על עומק הדין שבשמיים אבל
את זוכרת שפעם הלכנו ברחוב וראינו חברה בצד השני ועשינו לה שלום,
גם את זה ספרו לי במעשים הטובים.
מי אל כמוך נושא, ישוב יהיה רחמנו,
עוד רחמים ועוד רחמים,
זה עומק האמת ועומק הדין.
נברך את כל משתתפי השיעור הזה כאן ובערוץ מאיר, בשנה טובה ומתוקה,
שנה של לימוד תנ״ך,
הרחבת הידיעות בתנ״ך, דבקות בתנ״ך, קדוש ברוך הוא יגזור עלינו גזרות טובות,
ישועות ונחמות, אמן ואמן.
ברוכים תהיו.
תרגש לי תרגש לי תרגש לי תרגש לי
