אנחנו מתקדמים,
סיימנו את תקופת המלך עשה,
ניסינו להבין מה גרם לפספוס, מה גרם לטעות, נכון?
היכולת לא להשתמש בכוח כשיש לך אותו, נכון? דיברנו על זה?
נסכלת, עשינו את ההשוואה, נסכלת, נסכלת, יפה.
ארבעים ואחת שנים שהסם הולך, גם התקופה אגב שהסם הולך, ארבעים ואחת שנים זה בעצם מלמד,
שיש לו, שיש לו, ניתנה לו,
תקופה מספיק ארוכה כדי לבצע את המשימה שלשמה הוא נשלח, אפילו יותר מדוד, יותר משלמה,
ארבעים ואחת שנים.
אז גם זה מלמד על החשיבות, אבל בזמן שעשה מולך ארבעים ואחת שנים,
מולכים בממלכת ישראל לא פחות משישה מלכים.
לא פחות משישה מלכים, הלא המה ירבעם,
שמולך בשנתיים הראשונות לעשה,
ואחר כך נדב בן ירבעם,
ואחריו בעשה,
ואחרי באשה אלה ואחרי אלה זמרי ואחרי זמרי עמרי ותבני
מולכים ביחד כחמש שנים עד שעמרי מתגבר והוא
המלך של עם ישראל. כלומר במשך 41 שנות מלכותו של עשה יש תחלופה רבה בממלכת ישראל
שגם זה מהווה עבורנו סוד של סימן שבעצם היה כאן איזה עת רצון כי ממלכת ישראל סובלת מחוסר יציבות וממילא זה מעיד שהיא לקראת סוג של איזושהי התפרקות
ויכול להיות שממלכת יהודה עשה להשתלט עליה ולחבר אותה אליו חזרה, זה לא קורה.
היה יכול לקרות אבל זה לא קורה.
ולכן אחרי העיסוק המרובה בממלכת עשה אנחנו עכשיו ניתן את דעתנו לאותם מלכים, ששת המלכים
שמולכים באותה תקופה בממלכת ישראל
ונתחיל מבעשה,
בסדר?
נתחיל מבעשה ונראה לאן נגיע בעזרת השם.
אז אנחנו נמצאים בפרק ט״ו פסוק כ״ה בספר מלכים א',
בסדר? כולם מוקי?
מלכים א', פרק ט״ו פסוק כ״ה
ונדב במרובם הלך על ישראל בשנת שתיים לעשה מלך יהודה ולמלוך על ישראל שנתיים. ויעש הרע בעיני אדוני וילך בדרך אביו ובחטאתו אשר החטיא את ישראל ויקשור עליו באהשה בן אחיה לבית ישכר
ויכאו באהשה בגיבטון אשר לפלישתים ונדב וכל ישראל צרים על גיבטון
וימיטהו באשה בשנת שלוש לעשה מלך יהודה בא ימלוך תחתיו.
ויהי כמלכו היכה את כל בית ירבעם, לא השאיר כל נשמה לירבעם עד השמידו.
כי דבר אדוני אשר דיבר ביד עבדו אחייה השילוני.
על חטאות ירבעם אשר חטא ואשר החטא את ישראל
בכעסו אשר הכעיס את אדוני אלוהי ישראל.
ויתר דברי נדב וכל אשר עשה אלוהים כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.
ומלחמה הייתה בן אשר בן באשה מלך ישראל כל ימיהם.
בשנת שלוש לעשה מלך יהודה מלך בעשה בן אחייה על כל ישראל בתרצה.
עשרים וארבעה שנה. ויהיה עשרה בני אדוני וילך בדרך ירבעם ובחטאתו אשר החטא את ישראל.
ויהי דבר אדוני אלוהים וחנני על בעשה לאמר יען אשר ארימותיך מני עפר.
ואת עיניך נגיד על עמי ישראל ותלך בדרך ירבעם והתחטי את עמי ישראל
להכיסני בחטאותם ענייני מביר אחרי בעשה ואחרי ביתו.
ונתתי את ביתך כבית ירבעם בן נבט.
המת לבעשה בעיר יוכלו הכל עבים, והמת לו בשדה יוכלו עוף השמיים.
ויתר דברי בעשה ואשר עשו וגבורתו אלוהים כתובים על ספר דברי הימים מלכי ישראל.
וישכב באשר עם אבותיו ויקבה בתרצה וימלוך אליו ולא תחתיו וגם ביד יהוא בן חנני הנביא דבר אדוני יהיה אל בעשה ואל ביתו ועל כל הרע אשר עשה בעיני אדוני להכיסו במעשה ידיו להיות כבית ירובעם ועל אשר היכה אותו.
הפסוק הזה הסיום הוא סיום מאוד מאוד תמוה ואנחנו צריכים להבין מה קורה כאן, בסדר?
יש פה כל מיני אפשרויות להבין
את הפרק הזה.
אולי נקרא עוד כמה פסוקים, אתם יודעים מה?
עד פסוק ט״ו.
בשנת 26 לאסה מלך יהודה המלך אלה בן באשה על ישראל בתרצה שנתיים, זה הבן של באשה.
ביקשור עליו עבדו זמרי שר מחצית הרחב והוא בתרצה שותה שיכור בית ארצה,
אשר על הבית בתרצה. ויבוא זמרי ביקר ובימיתהו בשנת עשרים ושבע לאסר מלך יהודה וימלוך תחתיו.
ויהי במלכו כשבטו על כיסאו הכה את כל בית באשה ולא השאיר לו משתין בקיר וגואליו הרנאהו.
וישמט זמרי את כל בית באשה כי דבר אדוני אשר דיבר אל באשה ביד יהוא הנביא אל כל חטאות באשה וחטאות אלה בינו אשר כתוב אשר חטאו את ישראל להכעיס את אדוני אלוהי ישראל באבליהם.
ויתר דברי אלה וכל אשר עשה, אלוהים כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל.
כן, את כל הדברים הנוראים האלה, את כל הפעולה הגדולה הזאת של להשמיד את כל בית באשה, עשה זמרי בשבעה ימים.
כי הפסוק הבא,
בשנת 27 לשנה לעשה מלך יהודה מלך זמרי שבעת ימים בתרצה,
והעם חונים על גיבטון אשר לפלישתים. בואו נעצור כאן, כי זה סוגר לנו איזושהי פינה עם גיבטון שאיתה התחלנו.
מה קשה כאן בפרק הזה? מה צריך לשים לב? בסדר?
מה שקשה זה שני דברים.
הדבר הראשון הוא שבפסוק ז', משמע שבעשן נענש על זה שהוא הרג את ירובעם.
נכון?
על כל הרעש שנשה בעיני ה' להכיסו במעשה ידיו, להיות כבד ירובעם ועל אשר היכה אותו.
אנחנו לא מבינים מדוע, אבל הוא עשה את מה שאמר החייאה השילוני.
השאלה השנייה שקשה זה הסדר כאן.
אני רוצה לשאול שאלה.
האם באמת
יהוא בן חנני בא לבעשה לפני שהוא תפס את המלוכה ואמר לו,
כה אמר השם אתה הולך להיות מלך ולהיות נגיד על עמי ישראל וכולי,
כלומר האם הוא תפס את המלוכה תוך כדי שיש לו הוראה מפורשת ומינוי מהנביא,
שככה זה נראה בפרק טס מפסוק א', נכון?
יען אשר הרי מותיך מיני עפר ואתנך להגיד עליה מישראל. משהו שהוא,
זה נעשה, זה לא שהוא השתלט על הממלכה בצורה עצמאית,
וזה לא, היה כאן איזשהו סוג של מינוי. אבל אם זה ככה, אז למה זה לא כתוב במקום?
היה צריך להיות כתוב בהתחלה,
כן?
באמצע פרק ט״ו, שבא הנביא, כמו שאחיה בא לירובעם ואמר לו, תקשיב, כך וכך הולך להיות,
אתה הולך לקבל עשרה שבטים,
ואני הולך להשאיר שני שבטים אצל יהודה, למעניות מיר לדוד עבדי.
למה זה לא כתוב ככה? למה זה כתוב רק אחר מעשה?
אז אפשר להסביר את זה בכל מיני דרכים.
בואו נבחר דרך אחת, בסדר?
הדרך הנוחה,
או הפשוטה יותר להגיד, זה שבאמת הייתה הוראה, הייתה נבואה
קודמת
לבאשה על ידי יהוב בן חנני. הוא ידע שהוא אמור לתפוס את המלוכה.
הוא ידע.
והוא גם הכיר את ההוראה כפולה.
גם של אחיה, סליחה, הוא הכיר את ההוראה הכפולה של אחיה, את ההוראה של אחיה השילוני,
שבית ירובעם אמור להיות מושמד.
למה? בואו נפתח פה רגע איזה סוגריים.
למה משמידים את בית ירובעם?
מה הסיבה?
התיאור כאן הוא תיאור קשה מאוד, כן?
היכה את כל בית ירובעם, לא השאיר כל נשמה לירובעם, עד השמידו.
תיאורים קשים מאוד.
אנחנו מכירים בתורה,
סוגיה של עיר הנידחת.
עיר הנידחת.
עיר שכולה
הופכת להיות עיר של עובדי עבודה זרה.
אנחנו מכירים גם סוגיה של הסתה.
כי הסיתך אחיך
בין אימך הקרוב אליך, נכון?
לאמור לך ונעבדה אלוהים אחרים.
יש כאילו איזה,
גם שם לא תחמול ולא תכסה. התורה מתייחסת
בחריפות יתרה לאפשרות הזאת שבתוך עם ישראל יהיו כוחות
שלא רק שיעבדו עבודה זרה בעצמם, שזה כנראה היה לכל אורך התקופה, כי היה קשה להתאפק אל השם, יהיו איזה מין מנוע של עבודה זרה ויסיתו אחרים כנגדם.
זה,
כיוון שהאזור הוא אזור נגוע בעבודה זרה,
חזקה,
דומיננטית, בעל, אשתורת.
אתם יודעים שעבודה זרה זה כאילו למה אתה סוגד?
כאן סוגדים לכוחות החיים הכלכליים,
לכוחות החיים המיניים.
כן?
איפה ראיתי את זה השבוע?
לא זוכר איפה.
משה רבנו קבור מול בעל פאר.
נכון?
מה הקשר ביניהם? למה משה קבור מול בעל פאר?
אז התשובה היא משה הוא אמת.
משה אמת ותורתו אמת.
משה הוא אמת.
איפה שהאמת, אם האמת קבורה,
אז אין גבולות בכלל.
הרי מה זה בעל פאר? בעל פאר זה,
יש עבודות זרות שיש להן.
איזשהו ניחוח כזה,
לא, כאילו ניחוח אסתטי, כן, כל מיני כנסיות, זה הדבר הכי הכי מאוס, זה הכל בר תרבות לכאורה היה אמור להיגאל מזה, אבל אתה רואה שאם אין לך מקור של אמת נצחי,
אז גם זה יכול להיות לגיטימי,
כן, גם זה,
אם אין גבולות ואין אמת ואין זה, אז למה לא?
אז הכל מותר, אז נעשה גם את זה.
אתם יודעים מה, שמעתי את זה מזה נהג מונית.
לפני שבועיים שלושה נוסעתי עם גזירה הגמונית,
מה שנקרא האמת של החיים הפשוטה. אז דיברנו כל הדרך, דיברנו. נסענו לכנס בכל לבבך, הוא לקח אותי לכנס.
מרדכי קראו לו.
אז הוא סיפר לי
ש... איך אני אספר לכם את זה בצורה מעודנת?
הוא לקח איתו שלושה נוסעים,
הוא אומר, אני לא מתערב,
אני שומע שהם מדברים ביניהם על כל מיני,
שהם רואים דברים לא צנועים בטלפון, כאילו הוא מבין שלא אינשי דה מעלה, נקרא לזה ככה.
שלושה אנשים, דיברו ביניהם גם בצורה מאוד מאוד גסה, מאוד זה,
והיה להם ויכוח האם יש גבולות או אין גבולות.
שם, אחד אמר, כן, יש גבולות, לא כל דבר, ואמרתי לו, פתאום אין גבולות, זה הכל הבנויות חברתיות, תעשה מה שבא לך, תעשה, כאילו,
והנהג אומר, אני שותק, מה, אני אדבר איתו?
בשלב מסוים, אותו אחד אמר לנהג, הוא אומר, תשמע, אתה יכול רגע לעצור לי, אולי אני צריך רגע לשירותים.
אז הוא אומר, אני התפוצצתי.
תחילה מכבודכם, כן אמרתי לו, למה אתה צריך שירותים? תעשה כאן.
אין גבולות, נכון?
הרגע אמרת שאין גבולות, אז מה אתה צריך?
נכנס לי ולא יצלח להתפוצץ.
יהודי פשוט, טבעי, מה זה הדבר הזה? אין גבולות, הכל מותר?
אז הוא ככה,
הוא אומר לי, עשיתי אותו כזה קטן.
אז אם אין משה,
אז יש גם בעל פה אור, זו אפשרות.
טוב, איך הגעתי לזה? לא זוכר.
אה, אז, אה, לא, סליחה, אז דיברנו על עיר הנידחת.
אז התורה מאוד מאוד מזהירה אותנו מההתמכרות אחרי סוג העבודה זרה הזה של ארץ כנען,
שמתמכר לכוחות החיים הנמוכים ביותר.
הרי זה סוג העבודה זרה. מה זה בעל?
בעל זה בעצם
התמכרות ליצר המין.
מה זה אשתורת?
אשתורת זה אשתרות צונעך,
זה התמכרות לכוח הכלכלי, הכלכלה זה הכל.
וכן, אז זה הדרך,
כל הדברים הללו. אז התורה מאוד מאוד מזהירה אותנו מהדבר הזה, דווקא בגלל שזה דבר מאוד מאוד עוצמתי.
ולכן, אם יש עירה נידחת, זה הטיפול בה, ואם יש אפילו משפחה נידחת.
רואים שהנביא דן את ירובעם כמסית ומדיח.
אתם זוכרים שראינו,
היה לזה רמז.
איפה ראינו את הרמז לזה?
בבית אל.
כשהגיע איש האלוהים לבית אל,
ששם ירובעם עשה מזבח וכו',
וירובעם ביקש ממנו בוא תאכל אצלי משהו, והוא אמר לו אני לא יכול אפילו כוס מים לשתות פה.
שם כל הסיפור עם איש האלוהים והנביא הזקן אשר בבית אל.
אמרנו שבעצם איש האלוהים אומר לירובעם, תדע לך, כרגע מבחינתי אתה עיר הנידחת.
אם תחזור בתשובה, הכל בסדר, אבל אני קיבלתי הוראה להתנהג פה כאילו זו עיר הנידחת. כלומר, אני כאילו מטרים פה את מה שעלול להתפתח אם לא תחזור בתשובה. פה הולכת להיות עיר הנידחת, תעצור.
ירובעם לא עוצר, ולכן התנ״ך דן אותו בעצם כסוג של מסית ומדיח, וזה העונש. זה ממש העתק ההדבק מהתורה, לא תחמול ולא תכסה ולא זה,
רבי שלמה, רק אנשים גדולים יכולים לעשות צרות גדולות.
אם הוא היה אדם קטן, אולי...
בסדר? יפה.
עכשיו, את כל זה יודע בעשן. נגיד שהוא יודע.
אפשר להגיד שהוא גם לא ידע.
בואו ננסה לסרטט את שתי האפשרויות. אפשרות אחת להגיד שבעשן לא ידע מהנבואה.
הוא פשוט רצה להשתלט על הממלכה, והשתלט.
חיסל את ירובעם כי הוא רצה לחסל את כל המתנגדים ואז מגיע לבן אבי ואומר לו, שמע, מה שנראה לך שעשית מכוח עצמך בעצם זה הקדוש ברוך הוא. זו אפשרות פחות נוחה להגיד כי כתוב, ארימותיך מן האפר ואתנך נגיד על עמי ישראל.
זה ברור, לדעתי,
שבאשה הייתה לו את הנבואה של יהוא בן חנן, הוא הבין שהוא הולך, יש לו תפקיד, יש לו משימה.
כמו שקרה אחר כך עם יהוא המלך, יהוא בן אמשי,
כלפי בית החנן.
לא,
דוד המלך
זו אפשרות אחת,
אבל יש כאן אפשרות נוספת.
קודם כל,
נבואת יהוא בן חנני אומרת רק דבר אחד,
הרימותיך מן האפר ויתנך נגיד על עמי ישראל.
לא כתוב כאן שהוא קיבל את הציווי לחסל את ירובעם.
לא כתוב.
יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.
אבל הדבר היותר בעייתי כאן הוא הדבר הבא.
יכול להיות שהזכרנו את זה גם בשיעור שעבר, אני לא זוכר.
יש דברים שכשאתה מתעסק איתם,
אין מקום לזיופים ואין מקום להשתלול לגמרי לשם שמיים.
זה חייב להיות 100% לשם שמיים, אחרת
זה צובע את כל המעשה רטרואקטיבית בצורה מאוד מאוד בעייתית. בואו ניתן דוגמה, בסדר?
יש מצוות תוכחה בתורה, שמעתם עליה?
מצוות תוכחה.
יש גם מצוות צדקה.
אם אני נותן צדקה לעני, ותוך כדי שאני נותן צדקה לעני אני חושב עכשיו עוד גאווה,
ימחאו לי כפיים, כולם יראו מי אני וזה.
זה לא בסדר, אבל הכל... העיקר שאני קיבל את הכסף.
העיקר שיש לו ממה לקנות ארוחת צהריים.
אם אתה בא לקיים מצוות תוכחה במישהו,
ויש לך קצת הנאה מזה, טיפה גשמק, כמו שאומרים ביידיש,
זה לא שלך.
כדי לתת תוכחה אתה צריך להיות נקי 100%. 100%. הייתי אומר, אתה צריך לסבול.
אם אתה סובל, אתה צריך להגיד למישהו תוכחה, אתה סובל, אתה היית מעדיף שזה לא יקרה.
אתה ראוי לתת תוכחה, אבל אם אתה אומר, אני גם קצת נהנה מהעניין הזה.
תוכחה זה סוג של כאב.
מי התיר לך לגרום כאב למישהו כשאתה טיפה נהנה מזה?
תארו לעצמכם רופא,
נכון?
יש ברוך השם כאלה רופאים צדיקים.
ניסה לי להיות כמה פעמים עם הילדים,
כל מיני, אתה יודע, מיון, טרם וזה, תפירות, מה שמצאו אצל ילדים.
אז הרבה פעמים רופאים שככה תופרים וכל זה, והם אומרים,
אני ממש מבקש סליחה, אני עכשיו הולך לגרום לך קצת כאב, אני ממש, סליחה.
מה סליחה? אנחנו צריכים להגיד לך תודה, אתה עוזר.
אבל הוא אומר, בסדר, אבל אני עכשיו גורם לך כאב, אז אני מבקש סליחה.
שלא תחשב לרגע שאני נהנה, אה, איזה יופי.
מתי יבוא אלי אדיב הקיימנה לתפור איזה מישהו? או, חיכיתי לך ש...
הוא מבקש סליחה.
אז יש דברים שאתה לא עושה אותם אם אתה לא 100%. ואם אתה לא 100%, אל תעשה אותם. יש לקדוש ברוך הוא הרבה דרכים במקום, הרבה דובים, הרבה עריות,
הרבה נמרים, הרבה פלישתים, לסגור את הפינות.
אם אתה עושה את זה ברמות מאוד מאוד חמורות,
חייב להיות נקי 100%. חייב להיות נקי 100%. זה נכון גם למוסר מלחמה.
נכון למוסר מלחמה.
במלחמה כנראה נהרגים אזרחים.
אתה צריך להשתגל כמה שיותר שיהרגו פחות.
בסדר? אם אתה מילד, נהרוג, נפיל.
זה לא רציני.
זה לא רציני.
צריך להשתדל.
תעשו את המעמד שלך,
כי זה חיי אדם.
עכשיו,
באשה הולך לנקום את נקמת השם מירובעם.
זה הלגיטימציה. הרי ירובעם, ראינו, היו בו דברים טובים.
התנ״ך בעצמו אומר את זה, נכון?
יען נמצא בו דבר טוב אל אדוני אלוהי ישראל לבית ירובעם. ירובעם עשה גם דברים טובים. הוא ניהל את הממלכה,
הוא עשה מה שהוא הבין.
הוא טעה, הוא חטא וכולי, אבל היו בו.
ההיתר היחיד לפגוע ככה בירובעם הוא דבר השם.
באשה ממלא את רצון השם והולך ופוגע בירובעם.
ברגע שאתה ממלא את דבר השם,
במירכאות,
והעגלים ממשיכים לעמוד בבית אל,
זה אומר שאתה רוצח.
זה אומר שאתה רוצח,
שאסור היה לך לעשות את זה.
לא לך להרוג את ירובעם, אם העגלים עדיין נשארים. והיה לבאשה, כמה שנים הוא מלך? 24 שנים.
נכון?
24 שנים הוא מלך, היה לו מספיק זמן כדי להסיר את העגלים הללו.
אז זה מאוד מעניין, לרוץ להרוג את ירום העם אתה רץ,
אבל את העגלים אתה משאיר, יש לך זמן.
זה כמו סדרי עדיפויות, יש כאן עניין של סדרי עדיפויות.
בסדר? יש כל מיני עניינים, יש מישהו שרץ,
דבר ראשון,
וזה מבסס את השלטון שלו,
זה ייתן לו כבוד ומעמד וכולם יראו איזה גיבור הוא,
אבל להרוג, להרוס את הסיבה שבגללה אמרו לך להרוג את ירובעם, זה יש לך זמן, 24, 24 שנים.
עכשיו תראו כמה הדבר הזה הוא חזק.
כמה הדבר הזה הוא חזק. בואו נלך רגע לזמרי.
דלגו איתי לזמרי. הרי אמרנו כמה ימים הלך זמרי?
שבעה ימים הוא מלך, נכון? תראו מה הכתוב אומר עליו.
פסוק יב.
וישמע את זמרי את כל בית בעשה, כי דבר אדוני אשר דיבר אל בעשה ביד יהוא הנביא,
אל כל חטות בה השעה וחטות אלה בעינו אשר חטאו ואשר החטיאו את ישראל וכו', נכון? סליחה, דלגו רגע לפסוק
י״ח,
זמרי, מות זמרי.
ויהי כירות זמרי כי נלכדה העיר ואבו אל ארמון בית המלך וישרוף עליו את בית המלך באש וימות על חטאותיו אשר חטאה לעשות הרע בעיני אדוני ללכת בדרך יהוב העם ובחטאתו אשר עשה לאחטו את ישראל וכו'. אתה אומר לעצמך, מה כבר הספיק זמרי?
בשבעה ימים לעשות.
חטא והחטיא את ישראל וזה, מה רוצים ממנו? הוא מלך כולה שבעה ימים.
תשובה,
באותם שבעה ימים הוא דווקא הספיק לא מעט.
מה הוא הספיק?
להרוג את כל בית באשה.
בן אדם חרוץ,
הספיק, נתן עבודה מה שנקרא.
אז את זה הספקת לעשות,
אבל לתת פקודה לפחות, או הוראה, או לגדל את המקום,
או לשבור את העגלים, זה לא.
אתה לא יכול לטפל בבעיות
בן אדם לחברו, כאילו,
במתחרים שלך,
בשם השם, כשאתה משאיר את העגלים.
זה דבר אחד.
מה?
לכולם הייתה בעיה, כן, נכון. שאם יחזרו למקדש, אין להם מלכות.
יפה. אז כולם, כל אחד יורד את השני, אבל משאיר את הסיבה אצלו. עכשיו, ברגע שאתה יורד את השני, אתה נהיה רוצח בהקשר הזה.
בסדר?
וכולם, כמו שאתה אומר, רבי שלמה, לא רוצים להסיר את העגלים, כי העגלים זה מה?
זה מוקד כוח.
זה גם כסף.
אנשים מגיעים, נותנים תרומות,
כן?
תרומות!
שלעים ערב, שלעים ערב, יש שם זוזים!
שמעתי בדיחה, רוצים להשמע בדיחה?
10 אגורות ו-200 שקל עולים לשמיים.
10 אגורות ו-200 שקל.
ה-200 שקל אומרים להם, טוב, תלכו שם במקום שלכם. ה-10 אגורות, כולם באים, רוקדים, אודי שמה וזה, כולם...
אז 200 שקל מתעצבנים, מה זה צריך להיות? מה, זה אפליה?
מה, כי אני כחול?
אז אומרים לו, תקשיב אותך, אף פעם לא ראינו בבית הכנסת.
יש גם צדדים כלכליים לעניין הזה.
יש גם צדדים כלכליים.
אף אחד לא רוצה לוותר על מוקד הכוח הזה.
מתאים לו.
אז אתה הורג ומשאיר, אז זה רוצח.
זה דבר אחד.
כן, כן, כן.
יש גם דבר נוסף גם.
האם עולה בדעתכם,
אני שואל אותך,
האם עולה בדעתכם,
עולה בדעתכם האפשרות
שהנביא יהוא בן חנני אמר לבעשה,
לחסל את נדב בן ירובעם
תוך כדי מלחמה,
שזה המעשה השפל ביותר שיכול להיות.
זה בגידה מהסוג הגרוע ביותר.
נדב וכל העם צרים על גיבטון. עכשיו, מה זה גיבטון?
זה, פה הפרשנים מתלבטים,
מה זה המקום הזה?
הפשט הוא כנראה שזו עיר שמוזכרת
בנחלת שבט דן בספר יהושע,
ככה מופיע בדעת מקרא, ואנחנו מבינים שממלכת ישראל,
תדמיינו את המפה,
היא מתפשטת לכיוון מערב, לעבר ציר החוף,
והולכת טיפה לכיוון דרום.
כשנדב בן ירובעם נלחם בגיבטון,
בפלישתים, מי מרוויח מזה?
מי מרוויח מזה? מי יכול להרוויח מזה הכי הרבה? יהודה.
הרי פלישתים יותר קרובים ליהודה מאשר לממלכת ישראל. אז הוא כאילו עושה את העבודה,
יש לו גם את הסיבות שלו, הוא רוצה, לא יודע, הוא רוצה לכבוש וכו', אבל ודאי שגם כולם מרוויחים מזה.
מלחמה עכשיו.
לסגור חשבונות פנימיים תוך כדי מלחמה,
זה אחד המעשים השפלים ביותר שיכולים להיות.
האם עולה בדעתנו שכשהנביא אמר לו, שמע, אתה הולך להיות מלך,
וכשתהיה מלך אז תכה את נדב בן ירובעם, לדבר הזה הוא התכוון?
קודם כל יכול מאוד להיות שנדב בן ירובעם היה באמת במלחמה עם גיבטון, עם פלישתים, אולי פלישתים היו הורגים גם את בני ביתו.
יכול להיות שהעבודה הייתה נעשית באופן אחר, אבל זה ברור,
ותכף אני אוכיח את זה, למה זה ברור,
זה ברור שלא לזו הייתה הכוונה, זה דבר נורא ואיום.
כלומר, באשה חוצה פה את כל הקווים האדומים.
ללכת ול... אתם מבינים שנדב בן ירובעם,
כנראה שבאשה היה חלק מהכוח, חלק, שר צבא כזה או אחר.
אז נדב בן ירובעם הוא כל כולו פונה קדימה אל האויב,
וכנראה באחד הקרבות, באחד ההסתערויות,
הוא ירה לו בגב.
הוא ירה לו בגב.
הרג אותו תוך כדי מלחמה. זה עולה על הדעת דבר כזה?
זה מזכיר לנו,
מתחיל להזכיר לנו את הסיפורים הנוראים ביותר מחורבן בית שני שהיו נלחמים אחד בשני ויורים אחד על השני ושורפים זה לזה את האוצרות שעל זה נחרבה ירושלים
אבל כאן זה התחיל
האם לזה הייתה הכוונה?
ודאי שלא
מה עומד מאחורי השאלה?
שאם מלך הוא רשע אז הקדוש ברוך הוא מיד ייקח אותו?
כן אז בואו נענה על זה בסדר?
אנחנו נענה על זה.
בואו נראה רק את ההשוואה, בסדר?
מכיוון שבאשה עשה מעשה כזה מגעיל,
כזה בוגדני,
אז חייב להיות
שהוא יקבל על זה תגובה.
מהי התגובה?
עכשיו, אני פותח כאן סוגריים.
כשאתה רוצה להעניש מלך,
אז יש אפשרות אחת להעניש אותו. בדרך כלל התנ״ך מעדיף להעניש את מי?
את הבן שלו.
למה?
כי זה מהות המלוכה.
כל מהות המלוכה וכל הציפייה של המלך זה שיהיה לו בן שימשיך אותו.
תזכור רגע בשאול ויונתן, בסדר?
כל המדיניות של שאול מופנית כלפי זה שיונתן ימלוך אחריו.
אז אם אתה רוצה כאילו לפגוע
בתפיסה העצמית של האדם הזה כמלך, אתה תפגע לו בבן.
הוא רשק כמותו. נכון, אם הוא רשק כמותו.
אז מה קורה? בואו נראה איך מת אלה.
קראנו את זה.
בשנת 26,
שנה למלך עשה, בפסוק ח',
מלך יהודה מלך אלה בן בעשע על ישראל בתרצה שנתיים.
מה?
שומרון, שומרון.
שומרון.
נחל תרצה.
נחל גדול, ברור, עולה מ...
אין פוקה תחתה, עולה לכיוון
אלון מורה, הר כביר.
אומרים שמשם הבני ישראל עלו כשנכנסו לארץ, שם הם עלו לכיוון הר גריזים והר עיבל.
ברור על המפה, קשה לפספס אותו.
מה?
תרצה, נכון, מקום יפה.
ויקשור עליו עבדו זמרי שר מחצית הרחב והוא בתרצה שותה שיכור בית ארצה אשר על הבית בתרצה.
בסדר?
הוא נמצא בתרצה מסטול.
איפה העם נמצא
בזמן הזה שהוא בתרצה?
איפה העם נמצא?
רבי שלמה לא יודע.
בואו נראה, הרי זמרי מולך בסך הכל
שבעה ימים, נכון?
דרגו רגע לפסוק יז,
פסוק ט״ז, וישמע העם החונים, סליחה, פסוק ט״ו בשנת 27 השנה לאסה מלך יהודה מלאך זמרי שבעת ימים בתרצה, והעם חונים על גיבטון אשר לפלישתים. כלומר, כבר 24 שנים אנחנו תקועים עם הגיבטון הזה.
כנראה המלחמה הראשונה לא הצליחה, למה?
בגלל שבאשה המהולל הרג את נדב בן ירובעם באמצע המלחמה.
ממילא כנראה הייתה נפילת מתח,
עם ישראל נסוג, ופלישתים ייצבו שם האחיזה.
24 שנים מנסים לכבוש את המקום הזה. כנראה היה מקום אסטרטגי
ממנו פלישתים יכלו לקפוץ או לזנק לעבר ממלכת ישראל או יהודה וכל זה.
הבן של באשה, הגיבור הגדול,
כן?
אנחנו מוצאים אותו כשהעם נמצא במלחמה. אנחנו עכשיו עסוקים בהשוואה, כן? נדב בן ירובעם היה עם העם במלחמה ואתה הרגת אותו. אז אנחנו נמצפים שאתה,
אחרי שעשית דבר כזה,
לא תוציא את האף שלך ממחנה הצבא ותהיה עם העם.
מה אנחנו מגלים?
שהבן שלו שולח את העם להילחם, והוא עושה מסיבות בתרצה בארמון, והוא יושב שם מסטול.
יושב שם שיכור.
אז התנ״ך בכוונה מקביל כדי להראות
גם את העונש, כאילו העונש המזוזל הוא מת שיכור.
יש גורסים שככה הרגו את סטאלין, ככה אומרים,
שהתנקשו בו אולי.
כל פנים, מה?
הרעילו אותו המשרתים שלו, האלה שהיו שם.
לא טיפלו בו זה מוסכם על כולם שהוא קיבל אירוע מוחי ופחדו לגשת אליו אבל השאלה למה הוא קיבל אירוע מוחי יש כאלה שהרעילו אותו
שתי הרעילו אותו
הוא מת בצורה מבוזר בסופו של דבר
שכב בבוס של עצמו שלושה ימים
אבל מה שאנו אומרים זה שזה מאוד מאוד בולט שהכתוב משווה
כלומר אתה ביזית את ישראל פגעת בישראל
הרגת את נדב בן ירבעם בזמן מלחמה
זרעך ימות במוות מבוזה, תוך כדי שהוא שיכור ותוך כדי שכולם יודעים, כנראה הוא הרי מכר ללוחמים שלו שקרים, הוא אמר להם לא, אני בפגישות מדיניות,
אני חותם על הסכמי יבוא נשק, הוא מכר להם כל מיני דברים כדי להסביר למה הוא עולה איתם בשדה הקרב ובסוף הרגעו אותו כשהוא שיכור וכולם ידעו מה הוא עשה בזמן שהעם שלו נלחם.
אז אם כך, בעשה,
החטאים שלו, החטא שלו הוא כפול.
הוא הרג את בית ירבעם בלי שהוא ניקה את העגלים, ובזה הוא הפך את עצמו לרוצח ולא ללוחם במלחמת השם.
והוא הרג את נדב בן ירבעם בזמן מלחמה, ומעולם לא ציווה הנביא לעשות דבר כזה.
יש גבולות שלא עוברים אותם, שלא עושים אותם.
ועל זה הוא נענש.
בעשה.
וגם השם שלו קצת בעשה, אתם שומעים מסוג של עובש, ריקבון.
הוא הכניס את הריקבון לבית ישראל.
על נדב בן ירבעם, אפילו על ירבעם,
אז הם היו אנשים,
לא שמעת שהם גנבו או גזלו או לקחו דברים לכיס הפרטי. פה כבר נכנס ריקבון.
פה כבר נכנס אדם שדואג לעצמו.
מה?
כן, כן.
טוב,
נמשיך.
כן, נמשיך. אנחנו מגיעים ל...
מה רציתי עוד להגיד?
אה, רגע, סליחה, הכי חשוב לא עניתי.
שאלנו את עצמנו, אז למה הנבואה כתובה כאן, במקום הזה, ולא בתחילת הפרק?
נכון?
למה זה לא כתוב כסדר?
בא הנביא יוגל חנני,
אמר לבעשה, תקשיב, אני הולך להרים אותך מהעם וכו',
והתשובה לדעתי זה הדרך של הנביא להגיד,
שאל תראה
במה שעשה בעשה איזה סטייה מדברי הנביא, הנביא ציווה אותו,
והוא עשה, אבל לא בדיוק.
תראה את זה כאילו הוא השתלט על הממלכה, השתלטות עוינת.
תקרא את זה, אם אנחנו קוראים את פרק ט״ו,
זה נראה שבעשה כאילו עשה את זה מעצמו, השתלט על הממלכה, הרג, רצח וכו'.
ככה תקרא את זה.
תדע שבאמת היה לו ציווי מהנביא,
אבל הוא עשה כל כך רחוק מה שהנביא ציווה אותו,
כל כך הפוך ממה שהנביא ציווה אותו,
הוא ניצל את זה לרעה שאני מעדיף לשים את הנבואה אחרי ולא לפני, כדי לנתק כביכול בין ההמלכה לבין הנבואה.
זה הדרך של התנ״ך להגיד לנו כמה רחוק הוא הלך מדברי הנביא, הרבה יותר מירובעם.
ירובעם עוד איכשהו התכתב עם דברי הנביא, הוא הרגיש שהוא ממלא את שליחותו,
הוא, כמו שאמרנו, לא ניסה לעשות עבודה זרה, הוא כל הזמן עומד ביחס לנבואת אחייה.
באשה, לא.
האם היה עולה דבר כזה על ליבו של ירובעם,
או על נדב בן ירובעם,
ללכת
ולראות למישהו בגב בזמן מלחמה?
כאילו זה...
אתם יודעים, יש מוזיאון מורשת מנחם בגין,
פה בירושלים,
מקום יפה,
כדאי להיות בו.
לקחת את הילדים, את הנכדים,
במיוחד למי שזוכר את התקופה, אז...
נוסטלגיה.
האקדמיה ללשון עברית מחפשת מילה עברית למילה נוסטלגיה.
אתם מוזמנים להציע.
אפשר לפנות לגברת רבקה גדיש,
מזכירת האקדמיה ללשון העברית, ולהציע מילה עברית, הציעו רפקת.
רפקת. כאילו התרפקות על העבר, אבל זה נשמע כמו שהיא מחלה רפקת.
שחזרת.
שחזרת אולי.
אבל נוסטלגיה זה לא רק שחזור, זה געגוע, זה עם כאב,
אך הימים שלו, כן, אז מחפשים לזה, לגרפיטי ול...
לא, אז אקדמיה, שאלו פעם את הפרופסור בן אשר,
מדוע אתם קוראים למקום שלכם אקדמיה?
אז הוא אמר שהם בחנו את האפשרות, ככה נדבר בזה, של המילה מוסד,
ומכיוון שחל פיחות
במעמדה של המילה מוסד,
כי היא מזכירה מוסד לעבריינים, מוסד פה, אז הם החליטו להישאר אקדמיה,
כי זה מוסד מכובד.
מה?
הוועד הרשמה העברית זה דווקא יותר מוצלח,
אבל נהיה אקדמי.
אני אומר את זה בהערכה, אני מאוד אוהב את הדברים האלו.
יש מילים בעברית שלקחו חבל על הזמן, ממש מוצלחות.
עיצומים, מסוק, במקום הליקופטר. בדרך כלל צריכה להיות מילה קצרה, יותר מהלועזית,
ועם איזה ערך מוסף כלשהו.
ואז אתה מרוויח,
כן?
טוב, מצווה לדבר עברית.
נסגור את, סגרנו את פינת רגע של עברית. אה, כן, תודה.
אז יהודי כמו מנחם בגין עשה הרבה דברים בחיים
ובסוף אתה צריך לבחור מה לשים בכניסה
יש שם איזה אמירה בכניסה, עכשיו הוא עשה הרבה דברים, היה מפקד האצל
היה ראש הממשלה הראשון של הליכוד, הסכם שלום עם מצרים,
תקף את הכור העיראקי,
עשה שיקום שכונות, עשה הרבה דברים
מה אתה בוחר, מה הם בחרו, הייתם שם מן הסתם לעולם לא מלחמת אחים, מבחינתם התייעצות עם המשפחה אני מניח,
אנחנו עם בגין עצמו אולי.
גולת הכותרת שלו, זה שהוא מנה מלחמת אחים.
באלטלנה, מה?
באלטלנה.
לא, לא, לעולם לא מלחמת אחים, שם תסתכל בהתחלה וכתוב שם.
זה כאילו גולת הכותרת וראיתי...
לבניין
למוזיאון, כן.
למוזיאון. לעולם לא מלחמת אחים, זה כאילו ה...
זו האמירה. זה רוצה כאילו שיזכרו,
מלחמת אחים, העולה על דעתו של איזה מישהו לעשות דבר כזה זה...
כשזה קורה לעם ישראל,
זה התקופות האפלות ביותר, החשוכות ביותר, שמביאות לחורבן בדרך כלל,
כמו שבבית שני. באהשה עשה את זה.
ולכן,
יש כאן עובש,
עובש חמור מאוד.
טוב,
אז בואו כבר נקדם את המנהלות וננסה להגיע, יש לנו עוד כמה דקות,
לכ...
מה?
כן, כן, אבל זה,
אבל זה,
אז קודם כל אנחנו דנו את המעשה הזה לחומרה וראינו שזה הגיע עד זה, אבל שם אחרי הכל זה משהו עקיף. פה הוא ירה לו בגב,
הוא ירה לו בגב,
תוך כדי הסתערות, הוא ירד לו בגב והרג אותו.
יש לך דבר יותר חמור מהדבר הזה?
טוב, בואו נסיים את הפרק, פסוק ט״ו, בפרק ט״ז.
בשנת 27 לאסה מלך יהודה מלך זמרי שבעת ימים בתרצה,
ועם חולים על גיצון אשר לפלישתים. סברנו את זה?
וישמע מכונים לאמור קשר זמרי וגם הכה את המלך, וימליכו כל ישראל את עמרי שר צבא על ישראל ביום ההוא במחנה.
וזה תמיד מזכיר את העובדה שבסופו של דבר מי שנמצא בשטח עם הלוחמים,
יש לו הרבה יותר כוח ועוצמה.
ואומרי, הוא שר הצבא,
מצטרף לשרי צבאות אחרים, בעלי עוצמה,
יואב בן צרויה,
אבנר בנר, אבישי בן צרויה, בניהו בן יהוידע, אלה שאיתם, אלה שבשטח.
ויעלה אורי וכל ישראל עמו מגיבטון ויצור על תרצה.
ויהי כראות זמרי כי נלכדה העיר ויבוא אל ארמון בית המלך וישרוף עליו את בית המלך באש וימות
על חטאותיו אשר חטא לעשותה רע בעיני ה' ללכת בדרך ירובם ובחטאותו אשר עשה לאחתי את ישראל.
ויתר דברי זמרי וכישרו אשר קשר, הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל".
עכשיו תראו,
יש כאן עוד איזה משהו, עברי אחרון נעים שצריך להתייחס אליו.
הכתוב דואג להדגיש את כישרו אשר קשר.
כלומר,
זמרי מוגדר כאן שר מחצית הרכב והוא בתרצה,
נכון?
כנראה שסר מחצית הרכב זה משרת אמון מאוד מאוד קרובה.
מאוד קרובה.
והוא הורג את
אלה בן באשה.
זה בגידה גם כן מסוג נורא. אז שוב פעם זה שיקוף פשוט של מה שעשה באשה לנדב בן ירובעם. מה שעשה באשה לנדב בן ירובעם עושים לבן שלו.
כן, הוא הרג אותו בזמן מלחמה, הורגים את הבן שלו בזמן שעם ישראל במלחמה וחושפים את הנפסדות שלו שהוא שיכור.
הוא כנראה היה קרוב לנדב בן ירובעם ולכן הצליח להתקרב אליו ולהרוג אותו,
הורג אותו, זמרי,
שר מחצית הרכב. איך אני יודע שזה כזו בגידה נוראה?
כי זה נהיה משל.
תראו מה קורה,
איפה, איפה זה כתוב? יפה.
עם איזבל.
כשמגיע מי?
כשמגיע יהוא
להרוג את
איזבל,
איפה זה היה?
בואו נראה עוד שנייה.
כן,
בפרק ט' במלכים ב' ויבואו יזרעאלה ואיזבל שמועה ותסם בפוך עיניה ותיטב את ראשיו ותשקף ועד החלון ויהו בא בשער ותאמר השלום זמרי הורג אדוניו.
אומרת לו אתה מזכיר לי בוגדים אחרים בזה שבגדת כאילו באחיו אתה מזכיר לי את זמרי שהרג את אדוניו.
אז מזה אנחנו למדים שזמרי היה דמות מאוד מאוד קרובה לאלה בן באשה ובגד בו.
למה הוא בגד בו?
זו הדינמיקה.
כשאתה עושה איזה רעיון,
הוגה איזה רעיון, תיקח בחשבון שישתמשו בו גם נגדך.
ומכיוון שבאשה הגה וביסס ויישם והעמיק את אפשרות הבגידה לשיאים שלא היו לפניו,
תוך כדי מלחמה וכולי, הוא בעצם פתח את האפשרות שיעשו את זה כלפיו.
וכך אנחנו רואים אותם ללכת ישראל, הולכת ומסתבכת.
הסיומת שהגענו אליה היום זה בעצם עמרי ותבני, שניהם הולכים חמש שנים במקביל.
אין הכרעה,
בפרק ט״ז, בואו נסיים אותו, אז יחלק העם לחצי,
חצי העם היה אחרי טבני, בן גינת להמליכו, והחצי אחרי עמרי,
ויחזק העם אשר אחרי עמרי, את העם אשר אחרי טבני בן גינת, ויעמוד טבני וימלוך עמרי,
וזה קורה בשנה שלושים ואחת שנה למלך עשה, אנחנו מבינים שחמש שנים,
כי התחנה הקודמת הייתה עשרים ושבע, המלך עשה, חמש שנים ממלכת ישראל הייתה מפוצלת בין טבני לבין עמרי,
בסופו של דבר אומרים משתלט, וברגע שאומרים משתלט מתחילה תקופה חדשה בממלכת ישראל,
תקופה של עוצמה ותקופה של שיתוף פעולה
עם ממלכת יהודה.
שיתוף פעולה שהוא מורכב ובעייתי, אבל תראו מאיפה עברנו ולאן. עברנו ממצב שבו ממלכת יהודה יכלה להשתלט
על ממלכת ישראל,
ואנחנו כרגע מתחילים תקופה שבה ממלכת ישראל וממלכת יהודה יעבדו כשוות כוח זו מזו,
ובחלק מהזמנים ממלכת ישראל אפילו תהיה חזקה מממלכת יהודה, והדבר הזה יהיה לו השפעות.
זה נראה כבר בעזרת השם.
מה?
ועדיין לא עולים.
וזה נראה כבר בעזרת השם בשבוע.
