טוב, אנחנו היום נעשה עוד כל מיני השלמות לממלכת עשה,
שעסקנו בה בשני שיעורים האחרונים,
ונתקדם.
נתקדם. בפעם הקודמת
אנחנו במלכים א', פרק ט״ו, ט״ז,
בעיקר פרק ט״ו.
בפעם הקודמת ראינו את
הציפייה הגדולה שהייתה מתקופת המלך עשה,
ואת הנתונים שפעלו לטובתו, איך הכל נבנה,
ובסופו של דבר את הטעות החמורה שנעשתה,
שהייתה טעות כפולה, גם נקרא לזה בן אדם למקום וגם
בן אדם לחברו. בן אדם למקום זה העובדה שעשה,
פנה,
תודה רבה, ברוך תהיה,
שעשה פנה למלך ארם וקראת איתו ברית תוך כדי שהוא לוקח כסף מאוצרות בית השם ונותן לו, שזה חילול השם.
ואמרנו שהציר המרכזי בתנ״ך, אפילו יותר מהציר של עם ישראל, זה הציר של חילול השם וקידוש השם.
כן, המטרה של התנ״ך היא בעצם לגלות את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם. עם ישראל הוא שחקן מרכזי בסיפור הזה,
אבל גם אם עם ישראל משום מה מחוץ למשחק, היום בגלות,
הקדוש ברוך הוא מתגלה דרך נבוכדנצר, דרך דניאל וכן זה הדרך לקחת.
כספים מאוצרות בית השם ולמסור אותם לבין הדת זה בעצם להגיד,
אתה חזק מהקדוש ברוך הוא,
זה חילול השם שאין כדוגמתו, אז זה דבר אחד.
הדבר השני שראינו בין אדם לחברו זה שבעצם התוכנית המבצעית של אסא הייתה לכרות ברית עם בן אדד,
כן?
להפר את הברית של בן אדד עם באשה.
באיזה אופן?
האופן הוא שבעצם בן אדד מתחיל להילחם בשבטי ישראל הצפוניים, ובכך הוא בעצם מעסיק את באשה
וגורם לו לרדת מהרמה שהוא בנה וללכת להגן על עצמו
בגבולות הצפון. ובעצם זאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים בה
שמלך
מעם ישראל סוחר שירותים של מלך גוי כנגד מלך אחר מעם ישראל.
אחרי זה, לטריק הזה, היו עוד הרבה ממשיכים.
המפורסמים שבהם זה הורקינוס ואריסטובלוס אחים,
שניהם בניו של שמעון החשמונאי,
שרבו ביניהם מי ימשיך את הממלכה החשבונאית ואחד מהם עשה את הטעות
וקרא לפומפאוס
שהיה אז, הוא היה כסר הומו, הוא היה מצביא, שיבוא ויתערב. כשפומפאוס הגיע הוא כבר לא בדיוק זכר מי קרא לו, הורקנוס, אריסטולוס, הוא כבר פה.
והנה רומא הגיעה, ובעצם מי שהכניס את רומא
נתן לה כאן בריכת רגל
זה יהודים.
וראינו עוד בפעם הקודמת שהרושם של המעשה הזה מלווה אותנו עד
עד אחרי חורבן בית ראשון,
עד ימי גדליה בן אחיקם,
כי כשישמעאל בן נתניה הולך בשליחותו של בעליס,
מלך בני עמון,
להרוג את גדליה ואת כל מי שהגיע אליו הרגל 80 איש,
הוא זורק אותם לבור,
והתנ״ך מציין שזה הבור אשר עשה עשה עשה מפני באשה מלך ישראל. לא צריך לציין לנו שזה נ״צ מיוחדת,
כי כשאתה שואל את עצמך מאיפה התחיל,
ממיניין התחיל המנהג המגונה הזה,
ללכת להלשין
על גויים כנגד יהודים אחרים,
מה שנקרא להיות מוסר,
אז זה התחיל משם, זה התחיל מעשה, כן.
מה?
איפה?
אין שם עדיין עם,
זה לא פונקציה של עם, שם זה עבדים.
מה שלא הסברנו זה למה זה קורה.
מדוע עשתה? זה שהוא טען אנחנו מבינים.
את המחיר, אבל למה זה קרה? מה הייתה הסיבה?
אז כדי להבין מה הייתה הסיבה, אני רוצה שנחזור רגע לפרק
וננסה רגע להבין שיש איזשהו תיאור משונה כאן,
ואז כתוצאה מהדבר הזה נוכל להבין מה הייתה הטעות
ולמה באמת זה ניסיון.
אז בואו תדלגו איתי רגע לדברי הימים עוד פעם, פרק ב',
דברי הימים ב', פרק י״ד,
דברי הימים ב', פרק י״ד.
אני רק מזכיר לנו שבשבוע שעבר עשינו, גם סידרנו כרונולוגית את תקופתו של המלך עשה, נכון?
וראינו מה? ראינו שהעשה התחיל למלוך בגיל מאוד צעיר, בגיל עשר בעצם,
ולכן בעצם התנ״ך בוחר להתעלם מהשנים הראשונות שלו, כי מי שמנהל את הממלכה בשנים הראשונות, מי זאת?
מאכה אם בת אבישלום,
שהיא הגבירה והיא בונה עבודה זרה, ועל השנים האלו נאמר ימים רבים לישראל, אין כהן, הוא מורה,
ונכון אין שלום ליוצא ולבא אלה השנים שהיא בעצם מנהלת הממלכה והשנים האלו התנ״ך כאילו בוחר להתעלם. התנ״ך בוחר לתאר את עשה מהרגע שהוא מתחיל לתפוס את העניינים בידיים.
מתי זה קורה? אנחנו מבינים שזה קורה כך כשהוא הולך בן עשר אז הוא מתחיל להיות בן חמש עשרה בן שמונה עשרה הוא מתחיל להיכנס לעניינים ואז מה הוא עושה?
מה הוא עושה?
התנ״ך מתאר הוא מעביר את העבודה הזרה מן העולם הוא אפילו מעביר את הפסל של אם המלך וכן על זה הדרך.
ואז באמצע התהליך, בשנת חמש עשרה למולכו,
כשהוא בן עשרים וחמש, מה קורה?
עולה זרח הכושי למלחמה.
עכשיו,
בלי רגע להסתכל בפנים,
מה לפי דעתכם המצב הצבאי של עשה בשלב הזה?
חלש,
חלש, יפה מאוד. אנחנו הרי ראינו ימים רבים לישראל ללא כהן ולא מורה. ראינו שבעשר שנים האלו מי שניצל היטב את החולשה של עשה,
זה מי?
זה בעשע בעצמו, שעולה למלוח בשנת שתיים לעשה,
והוא מתחיל לקחת חזרה את כל המקומות ששבטי ישראל הפסידו במלחמה הקודמת של אביה וירובעם.
אז הוא חלש מאוד יחסית.
הוא חלש, יש לו צבא חלש וכן על זה הדרך.
ובדיוק ברגע הזה שהוא חלש מגיע מי?
מגיע זרח הכושי.
לכן זה מאוד מאוד משונה מה שכתוב בפרק י״ד פסוק ז'. בואו תראו.
ויהי להעשה חיל נושא ציניו הרומח מיהודה 300 אלף ומבנימין נושא מגן בדורכי קשת
280 אלף.
כל אלה גיבורי חיל.
אז יש לו צבא של כמעט 600 אלף לוחמים.
ויוצא עליהם זרח הכושי בחיל אלף אלפים ומרכבות שלוש מאות
ויבוא עד מרעישה. אז נכון שזרח הכושי הוא יותר גדול, זה מיליון,
אבל עדיין 600 אלף מול מיליון,
אם יש לך 600 אלף שהם איכותיים,
אז הם לוקחים, לדוגמה,
בקרב המפורסם, אחד הקרבות המפורסמים ביותר במלחמת העולם השנייה.
קרב שהיווה אבן דרך.
קרב שייבא, קו פרשת המים,
במלחמת העולם השנייה.
איזה קרב אני מתכוון?
לא סטלינגרד, לא נורמנדי. נורמנדי כבר הכל היה גמור, אכן זה רק...
קורסק! יש פה יהודי שמבין עניינים, קרב קורסק.
קרב קורסק זה קרב שבו הגרמנים ניסו ליישר מובלעת רוסית, הם אספו הרבה מאוד כוחות, אבל הם לא ידעו שהגנרל ז'וקוב,
המצביא הנעלה של הצבא הרוסי,
הרוסים עלו על התוכניות שלהם,
והוא הכין להם שמה, הוא הכין צבא של מיליון חיילים
מאחורי הקווים ועשה תנועת מלקחיים ופשוט ניתק אותם מאחורה והקרב הזה היה קרב ניצחון גדול. ממנו בעצם גרמניה רק התחילה להידרדר ונסוגה עוד ועוד.
אז עד כדי כך היה הצלחה של ג'וקוב שסטלין
ביקש ממנו שהוא ירכב על הסוס הלבן
במצעד הניצחון הגדול שהיה במוסקבה אחרי המלחמה. הוא הוביל את המצעד ולא סטלין.
יש איקא דה אמרי שסטלין פחד לעלות על הסוס, כי הוא נפל לפני כמה חודשים מהסוס,
לא אהב אותו וכו', לא משנה, זה לא הפריע מסטלין אחרי זה לנסות לרצוח את ג'וקוב כמנהגם של הסובייטים ולהגלות אותו, אבל הוא גיבור על שם.
אז זה קרב גדול מאוד.
הגרמנים היה להם צבא קטן מהרוסים, היה להם 600-700, אבל הם היו,
היה להם טנקי פנתר וטיגר מאוד מאוד מיוחדים,
והטכניקות שלהם היו בטוחים שהם הצליחו.
לא לקחו בחשבון את העורף האסטרטגי הבלתי נגמר של הרוסים.
אז בסדר, 600 אלף מול מיליון זה דבר שהוא בגדר הסביר.
אבל זה לא הגיוני לתאר את זה. לא יכול להיות שהתנ״ך מתאר פה משהו שהוא לא מסתדר לנו, מפני שבזמן שזרח הכושי עולה על הסע, עשינו את החשבון,
הסע היה רק בתחילת הדרך שלו.
הוא מנהל את העניינים בסך הכל עשר שנים או משהו כזה, נגיד מגיל 15 עד גיל 25. זה ברור שהצבא שלו עדיין לא מספיק גדול.
אז למה התנ״ך מתאר את זה כך?
התיאור הזה בעצם, בפרק הזה, לא שייך לפה, אלא הוא שייך לעשר שנים הבאות. אחרי הניצחון הגדול בקרב מול זרח הכושי,
אז ישנן עשר שנות שקט, ואז בשנים הללו עשה, באמת יכול לבנות כוח צבאי גדול וכולי, וזה בעצם מה שמתואר כאן. איך אני יודע? בואו תראו.
ויצא עשה לפניו ויערכו מלחמה בגיי צפת עליהם מראש. ויקרא עשה אל אדוני אלוהיו ויאמר, אדוני,
אני קורא בפסוק ט', פסוק ט', בי״ד.
ויקרא אסע אל אדוני אלוהיו ויאמר אדוני אין עמך לעזור בין רב לעין כוח
עוזרנו אדוני אלוהינו כי עליך נשענו ובשמך באנו
על ההמון הזה אדוני אלוהינו אתה אל יעצור עמך אנוש אז זה לא ברור
אסע מדבר פה כאחד שאין לו שום כוח
נכון?
אין לו שום כוח לא יכול מה אין לך כוח יש לך 600 אלף חיילים גיבורי חיל
זה לא קרב אבוד
אז אתם רואים מהדיבור של עשה,
שבאמת הוא היה מאוד מאוד חלש, זה לא היה בכלל בערך.
היה לו צבא חלש, ובאמת, מה הוא עשה?
הוא נשען על השם והתפלל, והקדוש ברוך הוא עשה נס,
ניצחון נשיא.
ויגוף אדוני את הכושים לפני עשיו ולפני יהודה,
וינוסו הכושים,
וירדפם עשיו והעם אשר עמו עד לגרר,
ויפול מכושים לעין לעין מחיה, כי נשברו לפני אדוני ולפני מחנהו. אז אם כך, ממש מתואר כאן ניצחון נשיא.
ניצחון ניסי חייב להגיד שאין פה צבא כי כשיש צבא חזק אז הקדוש ברוך הוא בדרך כלל לא עושה ניסים הוא ייתן הצלחה לצבא ייתן ברכה אבל לא יהיה ניסים
אז אם כך ברור שבמלחמת זרח הכושי
לאסל לא היה צבא
הוא היה לו צבא חלש מאוד
זה גם מסתדר עם דברי הנביא מיד אחר כך ועזריהו בן עודד הייתה עליו רוח אלוהים בתחילת פרק ט״ו
ויצא לפני עשה ויאמר לו שמעוני עשה בכל יהודה ובנימין אדוני ימכם בהיותכם עמו
אם תדרשו, יימצא לכם, ואם תעזבו, יעזוב אתכם, כן? כלומר, כל הכבוד שנשענתם עליו וכולי.
תמשיכו בדרך הזאת, יהיה מצוין.
בסדר?
אז עכשיו אנחנו רוצים לשאול את עצמנו,
אז למה זה מתואר כך?
למה התנ״ך כאילו מטעה אותנו ומתאר את זה בצורה אחרת?
אם נבין למה זה מתואר כך, נוכל גם להבין מה הייתה הטעות של עשה.
בואו ננסה להבין מה הייתה הטעות שלו,
ואחרי זה נענה על השאלה הראשונה, למה זה מתואר כך.
אחד הניסיונות הגדולים,
גם של האדם הפרטי,
ובטח של האומה,
של מלך,
זה לא להשתמש בכוח שיש לך.
כשאין לך כוח,
אז זה מובן שהדבר, אין לי כוח, מה אני יכול לעשות?
אז אני...
אבל כשיש לך כוח,
יש לך.
יש לך את היכולת.
ואתה נמנע מלהשתמש ביכולת הזאת בגלל אלף ואחת סיבות.
זה הניסיון הכי גדול.
איך הגדיר רוסו
וגם הובס, שני ההרוגים הגדולים של העת החדשה של הפוליטיקה,
איך הם הגדירו את המדינה?
מה זה מדינה?
אז הם הגדירו שמדינה זה הסכמת הפרטים למסור את הכוח לגוף מרכזי.
כי למסור עליו את הכוח. כלומר ההגדרה של מדינה זה גוף שאצלו נמצא הכוח.
הכוח הצבאי, הכוח המשטרתי.
ואז הטענה שלהם היא,
שהיא צריכה כמובן דיון, שאם כולם מוסרים את הכוח לגוף אחד שהוא כללי,
אז אף אחד לא ימשועבד לאף אחד.
בסדר?
כמובן, אני יכול גם להוליד דיקטטורות.
יש כאלה שאמרו שההגות שלהם בדיוק הולידה את הדיקטטורות,
אבל
יש מקום לדון בזה.
כל פנים, כל הסיפור של מדינה זה הפעלת כוח.
זה העניין שלה.
אז אתה עכשיו, אם אין לך כוח, אז אין לך כוח, אז אתה מתפלל.
אבל כשיש לך כוח
להצליח לא להשתמש בו בגלל סיבות כאלה ואחרות,
זה ניסיון קשה מאוד.
כי אתה כול כולך רוצה להוכיח את היכולות שלך, את הגבורה שלך,
את התוקף שלך וכו' וכו'.
דוד המלך היה אומן בזה.
זה ממש אפשר להגיד, הייתה האומנות שלו, גם היה לו ניסיון בדבר הזה בדיוק. היה לו הרבה מאוד ניסיונות. היה לו את הכוח,
הוא יכול היה לפגוע בשאול,
אבל הייתה לו החלטה ערכית שהוא לא נוגע בשאול.
אז הוא עצר את הכוח שלו.
הקב' הוא ניסה את דוד בדיוק בדבר הזה. היה לדוד שני קרבות דומים לחלוטין נגד פלישתים,
במקום שנקרא עמק רפאים או בחיים.
בקרב הראשון הוא הולך, יוצא ומצליח.
בקו השני הקדוש ברוך הוא אומר לו, מנסה אותו, אומר לו, אתה לא יכול לירות כדור אחד עד שאני לא אתן לך פקודה,
עד שלא תקבל הוראה מהנביא. ודוד שוכב במארב, שוכב, שוכב בפלישתים, ועוד רגע מגלים אותו.
וכל הלוחמים שלו אמרו לו, נו, מה קורה? וזה, הוא אומר לו, לא מעניין אותי, אני לא זז.
עד שלא אקבל פקודה, הוא יודע לעצור את הכוח,
ורק אז.
למה זה חשוב?
זה חשוב
כי כשיש לנו מלכות
שהיא מלכות ישראל, מלכות יהודה, והיא כפופה לקדוש ברוך הוא, אז הסימן היכר שלה שהיא מכפיפה את הכוח לקדוש ברוך הוא, בסדר? היא לא מתנהלת בצורה עצמית, היא מכפיפה את הכוח.
איך בא לידי ביטוי הכפפת הכוח?
הכפפת הכוח באה לידי ביטוי בזה שיש לי כוח,
ואני מדי פעם כפוף לציווי הנביא,
לא משתמש בו.
תראו, זה ממש חוט חורס. לדוגמה, אצל שמואל,
בואו נחזור רגע לשמואל, אתם זוכרים? שמואל ושאול.
שמואל ושאול, שאול אומר לשמואל, תקשיב, אני מבין שאתה רוצה,
שמואל אומר לשאול, אתה רוצה לפתוח מלחמה עם פלישתים? בשום פנים ואופן,
תחכה לי שבעה ימים, אני אגיד לך מה לעשות.
בזמן הזה קורים דברים, יונתן מכה את נציב פלישתים, פלישתים מתחילים לצבור כוח, כאילו שאול רואה את שדה הקרב משתנה מול עיניו, הוא כל רגע יקר, ולכן בסופו של דבר הוא לא עומד
בהמתנה הזאת, אומר אל הכהן, אסוף ידיך ויוצא למלחמה.
שמואל מגיע ואומר, לא נסכלת,
טעית, לא סתם אמרתי לך להמתין.
ברגע שנמסר לך הכוח, אני רוצה לדעת
שאתה יודע למסור את הכוח הזה לקדוש ברוך הוא.
ואיך אני אדע?
אם אין לך כוח הזה, לא חוכמה, רק אם יש לך כוח
ואתה מצליח להימנע מלהשתמש בו, זו ההוכחה שאתה מבין שמקור הכוח שייך למי?
לריבונו של עולם.
זה כאילו ההבחנה שאתה מלך מיוחד, מלך מבית דוד,
כמו שדוד עמד בניסיון הזה.
הרבה מאוד פעמים הוא עמד בניסיון הזה.
כוח זה בהבלגה, כן, ניפוק זה כוח, פעם אמר שרון.
אבל עוד דוגמה, כן, שדוד... עכשיו, ראינו את זה גם אצל רחבעם, נכון? אצל רחבעם ראינו את זה בצורה מפורשת. רחבעם יוצא למלחמה על ירבעם ומנצח במלחמה.
אם הוא הולך למלחמה ומנצח, בא הנביא ואומר לו, עצור.
אל תלך למלחמה, זה מת, השם יתברך. ורחבעם עושה את זה, מבליג, ועל זה הכתוב משבח אותו.
דוד, כשאבשלום מורד בו,
ברור שדוד יכול לנצח את אבשלום, זה לא כוחות.
כאילו, אם הוא מתארגן, הוא...
לא, הוא אומר, אם הוא מורד בי, אני מבין שכרגע אני באיזה בעיה, אני יוצא.
אם הקב' ירצה, יחזיר אותי.
היכולת לחסום את הכוח
לנוכח ציווי אלוקי, היא הניסיון.
ועליה כנראה נאמר דברים שרואים מכאן, לא רואים משם, וכו' וכו'.
כן, רבי חיים, נכון,
חד משמעי, צודק, אבל פה יש ציווי.
בכל המקומות שציינו היה ציווי מפורש, גם אצל שמואל וגם פה. לכן באה נבואת עזריהו.
הרי מה עזריהו אומר? הם קראנו את זה, נכון?
ועזריהו בן עודד, הייתה עליו רוח אלוהים,
ויצא לפני השר ויאמר לו שמעוני עשה בכל יהודה ובנימין,
אדוני עמכם ביה אתכם עמו,
אם תדרשו יימצא לכם, ואם תעזבו יעזוב אתכם. כלומר, אתם רואים, ניצחתם במלחמה, תמשיכו בדרך הזאת.
ציווי מפורש. עכשיו, למה זה חשוב? כי דווקא העובדה שעשה הולך להחזיר את הממלכה החזרה לתוקפה ולתפארתה הראשון, חשוב לנו מאוד שלא יקרה לו מה שקרה לשלמה ומה שקרה לעוד מלכים שחטאו בחטא העבריס וחשבו שהכל תלוי בהם והם הכי גדולים וכו'. חשוב מאוד שעשה, המלך הזה, בואו נקרא לו בשם האמיתי שלו,
יהושיהו, כן?
הוא יהיה מבין שהכוח שלו משועבד לרצון השם יתברך ולכן מעמידים אותו כאן במבחן. אמר המבחן
בפעם הקודמת שבה היה לך זרח הכושי, לא היה לך כוח, אז ברור שנשענת על השם.
עכשיו יש לך כוח,
בוא נראה אם אתה מסוגל גם עכשיו להישען על השם.
למרות שיש לך כוח.
בוא נראה.
בסדר?
איך הכתוב
מנכיח לנו את זה?
הוא מתאר לנו את מלחמת זרח הכושי סמוך לתיאור הצבא הגדול שעשה בונה.
כאילו, ככה זה היה אמור להיראות.
יש לך צבא של 600,000 איש,
ובכל אופן אתה לא משתמש בו או שם אותו רגע בצד ומתפלל לקדוש ברוך הוא. נשען על השם.
הוראת שעה, אני מסכים איתך שזה לא מדיניות. הוראת שעה זה מין איזה אקט יציאה לדרך,
ואחרי שהדבר הזה נבנה, אחרי שהקומות היא נבנתה,
תוכל גם להשתמש בצבא שלך.
אבל קודם כל רוצים לראות שאתה מסוגל להישען על השם.
וזה ניסיון מאוד קשה.
ניסיון מאוד קשה למי שיש לו את הכוח לוותר עליו.
לוותר עליו.
בגלל ציווי אלוקי זה ניסיון קשה זה לא ריאלי זה נראה לא ריאלי
וזה מה שאומר לו הנביא אותו נביא נביא אחר סליחה בפרק ט״ז תדלגו ובעת ההיא בחנני הרועל עשה מלך יהודה ויאמר אליו פרק ט״ז פסוק ז' בדברי הימים ב'
ובעת ההיא בא חנני הרועל עשה מלך יהודה ויאמר אליו וישענך על מלך ארם פעם אחת
ולא נשענתה על אדוני אלוהיך אלא מה?
שעכשיו הוא לא צריך להישען על הקדוש ברוך הוא.
עכשיו יש לו כבר צבא, אבל זה בדיוק הניסיון.
יש לך, בכל אופן תישען.
ולא נשענת על אדוני אלוהיך, על כן נמלטך אל הרם,
מלך הרם מידיך.
הלוא הכושים והלווים היו לחי, לרוב, רכב פרשים להרבה מאוד, ובישענך על אדוני נתנם בידיך,
כי אדוני עיניו משטטות בכל הארץ,
להתחזק עם לבבם שלם אליו,
נסכלת על זאת כי מעתה יש שימך מלחמות.
אנחנו כרגע מבינים למה הוא נסכל.
הוא נסכל כי היה לו את הכוח, והוא לא השכיל,
למרות שיש לו את הכוח, לא להשתמש בכוח.
וזה ניסיון קשה.
בטח במונחים של אז.
בטח בעולם המונחים של אז.
בסדר? אז זה מובן?
אז הבנו בעצם, קודם כל, למה הנביא תובע את זה ממנו?
כדי לצרוב את מלכות עשה כמשועבדת למלכות שמיים,
אז תבלום.
ולמה זה קשה מאוד לעשה?
היה לעמוד בניסיון הזה. וגם הרווחנו למה כתוב מתאר את צבא
עשה הגדול בסמוך למלחמת זרח הכושי, כי זה בעצם היה אמור להיות המבנה השלם. יש לך צבא, ובכל אופן אתה יודע כאילו להתעלם ממנו ולהישען על הקדוש ברוך הוא, בתור הוראת שעה, לא בתור זה מסכים איתך, תמיד, ודאי, יש צבא וצריך להילחם,
אבל למי אתה משועבד?
מנין מקור הכוח? מה הסמכות שמשעבדת אותך?
כמו בהרבה מאוד דברים,
יש מעגל גדול ויש מעגל קטן, הסיפור גדול וסיפור קטן.
הסיפור הגדול זה העובדה שעשה,
לא מוכן להישען על השם ברמת המלחמה.
הסיפור הקטן זה שהשא לא מוכן להישען על השם ברמת החולי שלו.
ויחלה שא בשנת שלושים ותשע למלכותו ברגליו עד למעלה חוליו.
וגם בחוליו לא דרש את אדוני כי ברופאים. מה הבעיה?
מה הבעיה?
יש איזה איסור לדרוש ברופאים?
ניתנה רשות לרופא לרפא, אין שום בעיה.
מה? למה? למה הכתוב בעיה בתלונות?
מה?
מה זה?
כבוד? למה זה כבוד?
כן, כן. אז אני חושב שהתשובה לזה היא שאצל עשה, באמת אפשר ללכת לרופאים, אין שום בעיה,
אבל עשה, אצל עשה, בהתחלה הייתה איזושהי ציפייה שהמלך הזה,
שמתחיל מחדש כאילו את השושלת, הוא יהיה רק נשען על השם.
רק.
שיראה לכולם, חבר'ה, ברור, הרופא יכול לרפא, אבל אצלי יש איזו הוראת שעה שאני חייב בראשית הדרך, כמו שדוד היה מאוד מאוד נשען על השם בכל מעשיו, ככה גם עשה בעצם, מצפים מהם את אותו דבר.
ולכן, למרות שהוא יכול לדרוש ברופאים,
הציפייה הייתה שתדרוש בהשם, ילך לנביא,
ישוב בתשובה, כמו חזקיהו,
יתפלל אל השם מקירות ליבו, הקדוש ברוך הוא ירושה אותו, וכולם יראו שגם הכוח של הרופאים לרפא בעצם ניתן מהשם ידבר.
בואו נעשה רגע עוד איזה, נסגור עוד איזה מעגל אחד קטן,
ואז נוכל להתקדם הלאה.
עשה חולה ברגליו.
מה?
כן, הוא חולה ברגליו.
הוא חולה ברגליו,
וכמובן צריך לשאול, צריך לשאול,
צריך לשאול למה הוא חולה ברגליו. הרי התנ״ך,
התנ״ך הוא ספר מדויק, כן?
המחלות בדרך כלל הן בהקשר לעבירות, לעוונות בדרך כלל, נכון?
אז מה הייתה, מלך ארם כרת ברית היא מלך ישראל, בעשה יפה, אז עכשיו השר רוצה להוריד את זה ממנו,
אז הוא משלם לו, הוא אומר לו, אופי, במקום להילחם בי, תילחם בבעשה.
זה מה שהוא עשה. אסטרטגית, כן, מהלך אסטרטגי. יכול להיות שהוא נכון למהלך הזה, אסטרטגית, אבל לא כאן.
לא כאן, כאן זה חילול השם, כי הוא נותן לו כסף מאוצרות השם, וגם פגיעה בתוך עם ישראל.
מה יכולה להיות? אנחנו פה מדברים על שנה 39 לעשה. כלומר,
נגיד שמגיע לו איזה עונש לעשה,
בכל אופן, רואים שהכתוב מחכה לסוף תקופת מלכותו,
שנתיים האחרונות.
מה יכול להיות
העונש
שמגיע לו? אנחנו יודעים שהעונשים קשורים לעניין עצמו. לדוגמה, אצל עוזיהו,
שרצה להיות כהן גדול,
אז הצרעת זרחה בנצחו,
שזה חטא של גאווה וכו'.
גם כאן יש איזשהו חטא שצריך להבין מהו.
אז מה יכול להיות קשור לפגיעה ברגליים?
מה?
הרגלים, מידות, אתה... מה? פשט, פשט, פשט.
לא, אל ת... אתם כבר הולכים לשיעורי מוסר. פשט, מה?
הליכה, הליכה.
לאן הולכים בדרך כלל?
ובארץ ישראל לאן הולכים?
איך קוראים לזה?
עלייה לרגל, נכון?
עלייה לרגל.
למה עשה נפגע ברגליים כנראה קשור לסוגיית העלייה לרגל.
מה? מה הקשר?
מי פגע אנושות
באפשרות לעלות לרגל?
ירובעם.
מי אחריו?
באשה.
נכון?
יפה. ירובעם פגע בעלייה לרגל בזה שהוא בנה שני עגלים. הוא בנה מרכז דתי, דיברנו על זה הרבה,
בנה מרכז דתי אלטרנטיבי
לעם ישראל ולכן...
באשה פגע בזה שהוא ניסה לבנות חומה.
עכשיו עשה,
וגם אביה לפניו, וגם עשה,
אבל ודאי עשה,
בסופו של דבר עובדתית הוא מנצח את באשה,
מפרק את החומה, בונה ממנה ערים,
אבל לא הורס את העגלים.
הוא לא הורס את העגלים הללו.
כלומר הוא משאיר את המרכזים הדתיים האלו, האלטרנטיביים, שאמרנו בהתחלה שהם לא קמו כעבודה זרה, אלא הם קמו כאלטרנטיבה
לעבודת השם. יש
עבודת השם בירושלים דרך
הכוהנים והלווים,
יש את עבודת השם דרך העגלים, שזה כאילו דרך החקלאות, אבל מהר מאוד זה מידרדר לעבודה הזו. הוא משאיר אותם על עומדם.
משאיר אותם על עומדם.
ומכיוון שכך, הוא חולה ברגליו.
הוא חולה ברגליו. אחת הראיות החזקות לזה,
דלגו רגע בספר מלכים,
נדלג שני מלכים קדימה,
במלכי ישראל,
בפרק טז, פסוק טו.
בשנת עשרים ושבע שנה לאסה מלך יהודה,
בסדר? פרק טז, פסוק טו בספר מלכים. הגעתם? מצאתם? נחתתם?
בשנת עשרים ושבע שנה לאסה מלך יהודה, בתוך תקופתנו,
מלך זמרי שבעת ימים בתרצה.
הוא מלך שבעה ימים.
בסדר?
מצאתם? רבי שלמה,
פסוק טו, פסוק טו.
בשנת עשרים ושבע שנה לאסה מלך יהודה,
מלך זמרי שבעת ימים בתרצה,
והעם חונים על גיבטון אשר לפלישתים.
וישמע העם החונים לאמור קשר זמרי וגמיקה את המלך,
וימליכו את כל ישראל את עמרי שר צבא על ישראל ביום ההוא במחנה.
ויעלה עמרי וכל ישראל עמו בגיבטון ויצור על תרצה וכולי. בקיצור, עמרי זה,
ואז ויהי קירות זמרי כי נלכדה העיר ויבוא אל ארמון בית המלך ויאסוף עליו את בית המלך באש וימות על חטאותיו אשר חטא לעשות הרע בעיני אדוני ללכת בדרך ירבעם וחטאו אשר עשה לאחתי את ישראל.
הזמרי הזה מלך בסך הכל שבעה ימים.
מה הוא כבר הספיק לעשות?
כבר הכתוב יודע להגיד שהוא הלך בדרך ירבעם וכל חטאותיו, כולו שבעה ימים מלך.
אז אפשרות אחת להגיד שזה סיכום של כל התפקידים הקודמים שלו עד ה...
אבל אפשרות שנייה להגיד שכשאתה מדבר על ללכת בדרך חטאות ירובעם, בסוף זה נוגע בנקודה אחת.
ירובעם עשה הרבה דברים,
אבל הנקודה המרכזית שהיא מגדירה את ירובעם כחוטא ומחטיא,
זה העגלים.
העובדה שהוא יצר אלטרנטיבה דתית ובעצם פילג את הממלכה, ולכן כל מלך שלא מסיר את העגלים הולך בדרך ירובעם. ושבעה ימים זה מספיק זמן כדי להסיר את העגלים, זה כן.
אם זמרי היה רוצה, הוא היה מסיר אותם תוך שבעה ימים.
יום, יומיים, שלושה, אפשר להסיר את העגלים הללו.
אז עשיית העגלים, השערת העגלים, היא בעצם הפוקה, המכשול,
שמלווה את כל ספר מלכים,
עד אושיהו שהוא יסיר אותם.
מכיוון שגם עשה לא הסיר אותם,
ממילא שוב נפגעה העלייה לרגל,
ולכן עשה חולה ברגליו.
נסכם ונאמר,
הייתה כאן תקופה עם פוטנציאל אדיר
לחזרת הממלכה,
תקופה שהתחילה בצורה מורכבת עם שלטונה של מעכה עם הגבירה, אבל המשיכה בצורה מופלאה.
הקדוש ברוך הוא ליווה את התקופה הזאת, היא תקופה שיש לה ציפייה עוד מימי בראשית, כמו שאמרנו,
ביום הרביעי,
שזה האלף הרביעי שקורה בתקופת עשה.
עשה מתחיל טוב,
אבל
מהרגע שיש לו את הכוח ביד,
את העוצמה, גם הדיפלומטית וגם הצבאית,
הוא מסרב להישען על השם
ומעדיף להשתמש בכוח ובדיפלומטיה שלו,
ובזה הוא בעצם מפסיד את ההזדמנות.
המבחן שלו היה אם הוא יצליח
לא להשתמש בכוח למרות שיש לו כוח.
זה מאוד קשה, אני חייב לומר, זה מאוד קשה.
כאילו,
יש לי כוח, אני יכול לעשות, אני יכול ללכן, אף אחד לא ישתמש בו.
לא להשתמש.
בוא, לרגע אחד תישען לגמרי על הקדוש ברוך הוא, ואחר כך תקבל את הרשות.
ראינו שהדבר הזה חוזר על עצמו בכל המלאכים. גם אצל שאול, שבעת ימים תוחלת בואי אליך,
גם אצל דוד בהכרעה שלו לא לגעת במשיח השם,
גם אצל דוד בקרב בבחיים,
בעין הקרפאים,
גם אצל דוד כשהוא אבשלום מורד בו. היכולת, למרות שיש לך יכולת אקטיבית, להיות פסיבי.
לעצור.
ובזה עשה נכשל. זה כישלון קשה,
כן?
ועוד ראינו שבעצם אם היינו זוכים אז עשה היה המלך יהושיהו.
יש פסוקים,
פשוט אותו דבר.
אני אקרא לכם, אתם יודעים, בחידון התנ״ך הם מתים על הדברים האלה,
נותנים לך פסוקים דומים, לאיזה מלך זה שייך.
אז לדוגמה,
אני אקרא לכם פסוקים מעשה,
ואני אקרא לכם פסוקים מיאשיהו,
ותראו שזה כמעט אותם פסוקים.
אתם לא צריכים לרצת אחריי, רק תאמינו לי שאני לא עובד עליכם, בסדר?
לדוגמה,
הנה,
במלכות עשה,
בדברי הימים טו יא,
ויקבצו ירושלים בחודש שלישי,
בשנת חמש סמכות עשה,
ויזבחו על ה' ביומו וכו', ויבואו בברית לדרוש את ה' אלוהי אבותיהם בכל לבבם ובכל נפשם.
זה כתוב אצל עשה.
ואילו מה כתוב אצל יהושפט,
אצל יהושיהו, סליחה,
מדלג אליו רגע.
ויכרות את הברית לפני ה' ללכת אחרי ה' ולשמור את מצוותיו וילדיו וחוקותיו בכל לבבו ובכל נפשו.
לעשות את דברי הברית הכתובים על הספר הזה. ממש כמעט אותו פסוק.
כן?
אז אם היינו זוכרים, בעצם עשה היה יאשיהו,
המלך הגדול שהיה משמיד את כל העבודה זרה של ירובעם ומחבר את הממלכה ומאושש אותה וכולי, ומקנה עם ישראל לעיר. אבל זה לא קורה, עשה,
כמו שאמרנו, נכשל בניסיון האחרון, ואנחנו בעצם ממשיכים הלאה לסיבוב ארוך מאוד.
בואו נחזור לספר מלכים.
אנחנו נמצאים כרגע בפרק ט״ו, פסוק כ״ב.
המצלמה עוברת לאן?
ממלכת ישראל.
ונדב בן ירובעם הלך על ישראל בשנת שתיים לעשה מלך יהודה וימלוך על ישראל שנתיים.
היה עשרה ביני אדוני וילך בדרך חביב וחטאתו אשר החטיא את ישראל.
ויקשור עליו בעשה בין אחיה לבית יששכר ויכהו בעשה בגיבטון אשר לפלשתים.
ונדב וכל ישראל צרים על גיבטון.
וימיתהו בעשה בשנת שלוש לעשה מלך יהודה וימלוך תחתיו.
ויקים הלכו הכה את כל בית ירובעם לו השאיר כל נשמה לירובעם עד השמידו.
כי דבר אדוני אשר דיבר ביד עבדו אחיה השילוני.
על חטאתי ירובם אשר חטא,
ואשר החטא את ישראל בכעסו אשר הכיס את אדוני אלוהי ישראל.
ואת דברי נדב וכל אשר עשה אלוהים כתובים על ספר דברי ימים למלכי ישראל,
ומלכה ביתה בן עשה ובן באשם אליך ישראל כל ימיהם.
טוב, נדב חולף עובר מהר מן העולם.
לשנת שלוש לאסם אל יחיהודה מלך באשה בן אחיה על כל ישראל בתרצה.
עשרים וארבע שנה.
ויהא עשרה בני ה' וילך בדרך ירבעם ובחטתו אשר חטא את ישראל
ויהא דבר ה' אל יהוא בן חנני על בעשה לאמור יען אשר ארימותיך מן העפר
ויתנך נגיד על עמי על ישראל
ותלך בדרך ירבעם ותחתי את עמי ישראל להכיסני בחטאותם
הנני מאוויר אחרי בעשה ואחרי ביתו ונתתי את ביתך כבת ירבעם בנבט
המת לבעשה בעיר יאכלו הכלבים והמת לו בשדה יאכל עוף השמיים
ויתר דברי בעשה אשר עשה וגבורתו אליהם כתובים אוספת דבריהם אחרי ישראל וישכב בעשה עם אבותיו ויקבר בתרצה וימלוך אליו בנות תחתיו
וגם ביד יהובל חנני הנביא אשר דבר אדוני היה על בעשה ולביתו על כל הרע אשר עשה בעיני אדוני להכעיסו במעשה ידיו
להיות כבית ירבעם ועל אשר היכה אותו".
או,
הפסוק האחרון הוא פסוק חשוב מאוד.
בסדר?
בואו ננסה להבין מה היו הטעויות של בעשה.
אז טעות אחת כבר
ציינו מקודם.
לא יכול להיות
שאתה תנקום את נקמת השם
על פי נביאיו
מירובעם בן נבט
ותשאיר את העגלים.
ברגע שהוא משאיר את העגלים זה הופך אותו לרוצח.
בסדר?
חד משמעי.
כל ההיתר שלו לחסל את ירובעם ולהרוג את כל משפחתו זה
כי הוא מקיים את דברי הנביא שאמר,
אחיה השילוני שאמר לאם
נדב, אשתו של ירבעם, כשבאה אליו, כשהבן שלה הקודם, אביה,
היה חולה, הוא אמר לה, ככה, תראי מה יהיה לך.
בסדר, אז אם הוא חלק מהתהליך של ניקוי ממלכת ישראל מעבודה זרה, הוא גם הורג את ירבעם וכו', וגם מבאר את העגלים, זה בסדר גמור, אבל אם הוא רק הורג את ירבעם,
אבל את העגלים הוא משאיר, אז מה זה הופך אותו למה?
הוא הופך אותו לרוצח.
ולא תגידו שלא היה לו זמן, היה לו הרבה מאוד זמן, היה לו 24 שנים, מטפל בעניין הזה, הוא לא מטפל בזה, הוא משאיר גם כן את העגלים.
זה דבר אחד. אבל דבר שני, יש פה לא פחות גרוע.
זה הדבר הראשון של יהוא בן חנני.
אבל הדבר השני, פסוק ז', קראנו אותו.
וגם ביד יהוא בן חנני הנביא, דבר ה' היה אל באשיו ולביתו ועל כל הרע שנשא בעיני ה' להכעיסו במעשי ידיו, כלומר הוא מכעיס את הקדוש ברוך הוא במעשי ידיו,
בזה שהוא ממשיך לעבוד את העגלים,
להיות כבית ירבעם בסדר ועל אשר הכה אותו.
כלומר בעשן נענש על שהוא הכה את ירבעם או את נדב בן ירבעם.
אז אמרנו, אפשרות אחת שהוא נענש בגלל שהוא לא
ביאר את העגלים, ממילא הוא בעצמו סוג של רוצח, אבל האפשרות השנייה לדעתי
היא על האופן שבו הוא עשה את זה.
מתי הוא עושה את זה?
מתי הוא פוגע בנדב בן ירבעם?
מה הסיטואציה?
כשעם ישראל במלחמה ונדב בן ירבעם, אפשר להגיד עליו הרבה דברים,
אבל הוא איתם במלחמה.
לנצל את הזמן הזה שעם ישראל נמצאים בסוג של פיקוח נפש
כדי ללכת ולהרוג את ירובעם,
זה שפלות.
את נדב בן ירובעם זה שפלות.
זה שפלות.
ואתם יודעים,
כמו בהרבה מאוד דברים מוסריים, כשקו נפרץ,
אתה פורץ אותו,
אחרי זה עוד אחרים ילכו בדרך הזאת.
לפתוח אפשרות של חיסולי חשבונות
בינינו בזמן שהעם בישראל נמצא במלחמה.
זה דבר חמור מאוד.
גם אם אתה נציג של איזה נביא שאמר לך שצריך לפגוע בירובעם, מישהו אמר לך לעשות את זה בצורה הזאת?
כשעם ישראל נמצא במלחמה?
ולכן הכתוב אומר ככה, ויקשור על הבעשה בין אחיה לבית ישכר,
ויכהו בבעשה בגיבטון אשר לפלישתים, ונדב וכל ישראל צרים על גיבטון. תוך כדי שנדב נלחם, בסדר, הוא לא ביאר את העגלים, אבל אחרי הכל הוא נמצא עכשיו במלחמה
עם עם ישראל, זה פיקוח נפש. אז אתה מוצא את הזמן ואת השעת כושר להרוג את נדם.
זה מריח עובש.
השם של בעשה, כאילו, זה...
יש פה איזה עובש, יש פה איזה ריקבון.
יש פה אדם רקוב.
גילה סופו על תחילתו. תראו מה כתוב על בעשה הזה.
בשנת 26 שנה לאסה מלך יהודה מלאך אלה בן בעשה על ישראל,
בתרצה שנתיים,
ויקשור עליו עבדו זמרי שר מחצית הרכב,
והוא בתרצה שותה שיכור בית ארצה אשר על הבית בתרצה.
כאילו הבן של באשה, כנראה ממשיך את אבא שלו,
מה הוא עושה? יש לו ארמון בתרצה,
והוא שם שיכור, מסטול,
לא נמצא עם הלוחמים, לא נמצא עם הצבא, ואז גם הורגים אותו. כאילו מחזירים לו בעצם מה שהוא עשה לאביו,
מה שאביו עשה לאחרים.
מה זה?
מה שבאשה עשה לנדב,
אלא, כן, עכשיו זו תמיד שאלה למה הבן נענש ולא האבא,
למה זה לא קורה אצל,
למה באשה עצמו לא נענש כך.
התשובה לזה היא שכל הסיפור של מלכות זה שושלת.
אז אתה רוצה להגדיר שיש כאן איזה מלכות,
אז חייב שזה כאילו יהיה שושלת והשושלת תיפגע.
אבל, כן, אז מה שעושה בעצם באשה הוא מדרדר את ממלכת ישראל. עכשיו למה זה חשוב הלימוד הזה?
אנחנו בעצם כבר מעכשיו מתחילים לבנות פה את
התשתיות למלכות אחאב.
מה יקרה
כשיקום מלך בממלכת ישראל, שהוא יהיה עובד עבודה זרה גדול,
אבל הוא יהיה מאוד מאוד מסור לעם ישראל?
אני יודע, הרגע אמרתי אחר, השנייה אמרתי את המילה הזאת, הרגע.
מה יקרה?
זה יכניס אותנו לסיטואציה מאוד מורכבת. כלומר,
קל לנו להבין את ההידרדרות של ממלכת ישראל בשילוב של עבודה זרה ובוגדנות ורצחנות, ההוא הורג את זה, ההוא הורג את זה,
זה רוצח את זה, זה רוצח את זה.
אנחנו מבינים שהיא לקראת פירוק. אבל אחאב יציב לפנינו איזשהו אתגר מאוד מאוד גדול בלימוד.
מלך שמצד אחד הוא עובד עבודה זרה,
מרשיע כמעט כמו ירובעם,
ובמקרים מסוימים אפילו יותר מירובעם, ומצד שני הוא מסור עד כלות
לאומה הישראלית.
הרב קוק לא סתם ראה באחאב איזה מודל התייחסות
למורכבות הציונית בימיו, והיום זה כבר הרבה יותר התמתן,
של קבוצה, זה לא פוסט, זה ממש לא, זה הציונות עצמה,
של קבוצת אנשים שמסורה עד כלות למען עם ישראל,
ייבוש ביצות, צבא וזה, אבל הם בזים ולועגים לקודשי ישראל.
היום, אבל אנחנו לא דיברנו עליהם, דיברנו על זה.
אז זה בעצם הסיפור של באשה, וכל הדברים האלה קורים. עכשיו יש עוד תלונה אחת על באשה, כמובן,
שגם בגללה הוא נענש, וזו העובדה שבמקום,
אולי זו ציפייה קשה,
אבל במקום שבאשה גם הוא יבין לאן הדברים הולכים ויראה שיש כבר תנועה גדולה של שבטי ישראל, ראינו את זה לכיוונו של עשה,
והוא ישתף פעולה,
ישתף פעולה,
יבוא לעשה, כמו שאמרנו,
יגיד לו אתה המהור הגדול,
אני המהור הקטן,
בוא ניצור ביחד איזה שיתוף פעולה, בוא תמנה אותי להיות המשנה שלך,
והוא יהיה גם כן חלק מאיחוד הממלכה.
באשה עושה אפילו מה שירובען לא עשה, כי ירובען העמיד שומרים ובאשה בונה חומה.
הוא מגיב לדליפה הזאת, למעבר של שבטי ישראל ממנו אל שבטי יהודה, אפילו לא בשומרים אליו, הוא ממש בונה חומה פיזית.
כן? כלומר, יש כאן ניסיון תקיף מאוד לחצות את הממלכה לנצח.
מכל הדברים האלו גם יחד, גם הניסיון שלו לחצות את הממלכה, גם העובדה שהוא הרג את ירובעם ובעצמו השאיר את העגלים, מה שמאיר אותו באור שלילי ביותר,
וגם העובדה שאת הפעולות האלו הוא עושה בגלל שעם ישראל נמצאים בקרב,
כל הדברים האלו,
האלו גם יחד מביאים לכך שבאשה ובאשה הוא מנמת אבל בנו אחריו נרצח וזמרי מבער בעצם זמרי עושה לבית באשה מה שעשה באשה לבית ירבעם כן היכה את כל בית באשה לא השאיר לו משתין בקיר וגואליו ורעהו וישמד זמרי את כל בית באשה כדבר אדוני אשר דיבר אל באשה ביד יהוא הנביא אל כל חטות באשה וחטות אלה בנו אשר חטאו
ואשר הכתיבו את ישראל להכעיס את אדוני אלוהי ישראל באבליהם ואת הדברי אליו וכל אשר עשה אלוהים כתובים על ספר דברי הימים למלכי ישראל. אז בשבוע הבא נוכל להמשיך עוד טיפה במלכי ישראל ולעבור למלך הבא במלכות יהודה המלך יהושפט מלך צדיק שגם אצלו יש הרבה מה ללמוד חזק וברוך.
