מה שנעשה בשבוע ושבוע הבא,
אז סעדה זה יהיה בשבילך חזרה, אתה יכול להחליט אם אתה פה או שאתה...
מה שנעשה השבוע ושבוע הבא זה ננסה לראות את יציאת מצרים מזווית קצת שונה,
שמופיע כמובן בתורה, לדעתי זה ציר מאוד מאוד מרכזי שמטבע הדברים אנחנו לא כל כך
שמים אליו לב כי האדם קרוב אצל עצמו.
ואנחנו די עסוקים במה שקורה לעם ישראל.
אבל בעצם יציאת מצרים, הרב קוק כותב במשפט שלו
לחודש ניסן, יציאת מצרים תישאר לדורות אביב העולם כולו.
באמת הרושם של יציאת מצרים נמצא עד היום, כולל בהצהרת העצמאות האמריקאית ונאומי הנשיאים האמריקאים. מישהו בדק וראה שכמעט בכל נאום של הכתרה של נשיא אמריקאי זה מוזכר בצורה כזו או אחרת,
העניין של יציאת מצרים.
אז יש ביציאת מצרים גם יסוד מאוד מאוד אוניברסלי חזק.
כן,
יסוד אוניברסלי חזק. אנחנו ננסה בעצם לעמוד על הציר שלו, ואנחנו נתחיל ברצף שאלות
שאנחנו ננסה בעצם לענות עליהן.
השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול
זה מדוע משה מסרב
ללכת ולגאול את עם ישראל.
כלומר, אחר הענווה ההכרחית, ומי אני ולא אני וכל זה, הבנו,
לפי חז״ל,
שבעה ימים הקדוש ברוך הוא צריך
לשכנע אותו שיסכים ללכת ולגאול את עם ישראל ממצרים,
שזה נראה תמוה מאוד.
מציעים לך את התפקיד הכי חשוב בעולם, לגאול את האחים שלך ממצרים. מה פשוט הסירוב הזה? הוא מתעקש, מתעקש, מתעקש עוד ועוד ועוד,
וכן על זה הדרך.
מדוע משה רבנו מסרב?
דבר שני,
אני עכשיו מציף את השאלות דווקא לא לפי סדר או משהו כזה, אבל אני זורק ככה, אחרי זה אנחנו נתחיל.
דבר שני,
שאני רוצה לשאול זה הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו כשהוא כבר
מסכים ללכת
אז הוא אומר לו לך לפרעה ואמרת אליו
אדוני אלוהי העברים נקרא עלינו ועתה נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לאדוני אלוהינו.
ההצעה הזאת היא שלושת ימים במדבר מה זה?
זה בעצם זה לעבוד על פרעה נגיד לו שלושה ימים הוא יגיד כן אנחנו נברח ולא נחזור
אז זה קצת בעיה, כי הקדוש ברוך הוא אומר את זה.
כן, כביכול, מה הקדוש ברוך הוא צריך לפחד מפרעה?
ואז אם תגיד שזו הצעה אמיתית,
אז מה בדיוק הייתה ההצעה? בוא נגיד שפרעה היה אומר, תודה רבה, אין בעיה, סבבה, לכו,
בשלושה ימים תחזרו, או לא בטוח שזה שלושה ימים, דרך שלושת ימים יכול,
זה כאילו דרך שעושה אדם יחיד בשלושה ימים, אבל יכול להיות שלעם זה היה לוקח שבוע או שבועיים, לא משנה.
אז מה, היינו יוצאים וחוזרים?
מה פשר ההצעה הזאת? זה נראה ככה, אנחנו,
על פניו זה נראה סוג של איזושהי קריצה כזאת מסוימת, נכון?
שאלה שלישית שאני רוצה לשאול,
זה מה פשר המכות
המשונות מאוד שהקדוש ברוך הוא מביא על מצרים?
אנחנו מושפעים מליל הסדר ומההצגות שאנחנו עושים לילדים, וזה נראה עניין גדול וכל זה. רבותיי, כשהקדוש ברוך הוא רוצה להכות,
הוא יודע להכות,
הוא יודע להביא מבול, כמובן,
ולהפוך את סדום כשצריך.
יד השם לא תקצר.
מכות מצרים,
מכילה מכבוד תורת כולכם, זה ממש ליטופים.
ליטופים כאלה עם אזהרות לפני, עם אזהרות אחרי,
עם כל מיני זה, עם התרעות.
אולי הדבר הכי בולט, הכי משונה מכל המכות, כל המכות, במירכאות, סובלות מהתופעה הזאת.
הדבר הרבה יותר זה מכת ברד,
כן? תראו, אני רק אקרא לכם את הפסוקים, שמנו לב לזה אי פעם.
מכת ברד, כן?
אם אני ממתיר כעת מחר ברד כבד מאוד אשר לא היה כמוהו ממצרים למנהיום היווסתה ועד עתה.
כן, אתם מכירים, יש איזה מערכון
שעשו בצוק איתן
על הקש בדלת של צה״ל,
קש בגג, כן?
ושמתקשר לזה משפחה פלסטינית, ומתי אפשר לבוא להפציץ?
לא, לא עכשיו, אחרי צהריים יש לנו עורכים, טוב, אז אולי בערב נבוא, לא, טוב, תפציצו, תראו, אנחנו גם ככה משבצים את הסלון, אז תפציצו שם להרוס,
כאילו, הכל זה, ואלה הדברים האלה.
אז גם פה הוא אומר, הנני ממתיר כעת מחר וכולי, ועתה שלח העז את מקנך ואת כל אשר לך בשדה,
וכל האדם והבהמה אשר יימצא בשדה ולא יאסף הביתה, וירד מהברד ומתו.
משה רבינו אומר לפה, תקשיב, תכניס אותם הביתה, שלא יקר להם נזק.
זו בדיחה.
בוודאי גם המכות לפני כן, ניתופים כאלה, בעדינות, כאילו שלא מת מצרי אחד
עד מכת בכורות.
במכת ברד מת מי שלא נכנס.
אבל משה רבנו הזהיר לפני כן, הוא שלח כרוזים, אנחנו מפציצים.
אז כאילו זה נראה משהו,
כן, הרתעתי. זה נראה שמכות מצרים בעיקר, זה נראה כמו דוידקה כזה, כאילו הרבה רעש, הרבה צבע, הרבה עשן, אבל לא באמת
פוגעים פה במצרים.
מה זה הדברים האלה?
ביטופים הללו.
שאלה שלישית הנוספת שאני רוצה לשאול
זה למה
התורה בוחרת
לפתוח את ספר שמות
בנרטיב המצרי,
כן?
והיא אפילו לא,
היא לא מביעה איזושהי התנגדות לנרטיב, היא פשוט מספרת סיפור,
כן?
בא כל מיני חדש נמצא ללילת יוסף, תכף נתייחס מה זה ללילת יוסף,
ויאמר אל עמוין, עם בני ישראל ועצו ממנו, אבא נתחכמה לו, פן ירבה. כאילו שמים פה את כל, את הטיעונים המצריים, ואין פה איזושהי שום התנגדות וכולי.
אלה כל השאלות. אז כדי להבין את השאלות הללו ולהתחיל לענות עליהן,
אנחנו צריכים להבין את תמונת הפתיחה, בסדר?
את תמונת הפתיחה של כל הסיפור יציאת מצרים, ואז משם אנחנו נלך ונתקדם.
אולי נתחיל מהפסוק
ביקום מלך חדש ממצרים אשר לא ידע את יוסף.
מה הכוונה לא לדעת את יוסף? איך אפשר לא לדעת את יוסף?
זה אפשרי, יוסף
הוא עשה כאן את, הוא שמר על מצרים.
זה הולך ככה, הטענה המצרית היא כזאת,
אומרים מצרים,
אנחנו היינו אנשים נחמדים
ולפני בערך 150 שנה קיבלנו לתוכנו משפחה עם 70 נפשות יהודים,
אחים של יוסף,
זה בסדר גמור.
כעבור 100, 120, 150 שנה,
זה נהיה מאות ואלפים,
כי בני ישראל פרעו וישרצו וירבו ויעצבו מאוד מאוד,
וזה מאיים עלינו.
מה?
דווקא לא התכוונתי להגיד את זה, אלא התכוונתי להגיד,
כמו האריטראים.
כל הטענות שכתובים כאן, אתה עכשיו בדרום תל אביב,
על הכותרות, בגלל אחיה דטינגר שאני קורא לדבר,
אז שם 30 אלף עוד כמה אלף.
כל מה שכתוב כאן אנחנו אומרים עליהם.
הם צריכים לעוף מפה כי הם
לוקחים עבודה ליהודים,
כן, רע ועצום ממנו, כי הם
סכנה דמוגרפית, רע ועצום,
כי אם תהיה פה מלחמה אתה לא יכול לדעת מה האנשים האלה, עם מי הם יהיו, מה הם יהיו, הם יכולים לעשות כאן בלאגן, ביטחון פנים,
אבל אנחנו היינו רוצים שמישהו כאן ייקח אותם וכו'.
אני רק רוצה להגיד כאן עוד הערה נוספת קטנה,
עוד הערה נוספת קטנה לגבי אשר לא ידע את יוסף,
חייבים להבין את זה,
זה דבר חשוב להכיר.
כשיוסף פותר את החלום לפרעה,
הוא בעצם אומר לו, תקשיב, יהיה שבע שנים ושבע שנים,
נכון?
הכרחי שהפתרון של יוסף,
כדי שהפתרון של יוסף יוכל להתקיים.
מהו התנאי?
שמה?
לא, זה ברור שהוא יעשה.
ככה לא ידע. שאף אחד לא ידע על זה.
הוא חייב לשמור על זה בסוד.
מפני שאם אנשים ידעו על זה, אז מה יקרה?
כולם יקנו, כולם יקנו,
עשירים יקנו אוכל, יהיה הרבה ביקוש לאוכל, ואז מחיר האוכל יעלה, ושוב פעם, אי אפשר יהיה לזון את העם.
אז התנאי שהמהלך של יוסף יצליח
הוא שאף אחד לא ידע על זה.
ולכן יוסף נקרא צופנת פענח ולא מפענח צפונות.
אם קוראים אותו על שם,
זה שהוא מגלה את הסוד, צריך לקרוא לו מפענח צפונות.
הוא נקרא צופנת פענח, כלומר שומר הסודות, צופנת, אבל רק הוא אצלו.
לעכשיו, אבל אתה רוצה לשמור לעתיד.
קונים, קונים...
לא, לדעתי הפוך. יש לך, עצר הביקוש פשוט. יוסף כאילו רוצה להעביר את העם לכלכלת חירום, אבל בלי שהם ידעו.
אז עצר הביקוש. עכשיו, בוא נראה מה קורה כשהם לא יודעים. כשהם לא יודעים...
זה פשוט יצר ביקוש פשוט. אתה יודע שבעוד שבע שנים הולך להיות חסר אוכל, אז לכולם עכשיו יש ביקוש לסוג מסוים של אוכל שנשמר.
המחיר של... הוא לא יצר מונופול מטורף.
הוא לא יצר מונופול מטורף. לא, זה הוא עשה בשנות הרעב. בשנות הסבה מה שהוא עשה זה דבר מאוד מאוד פשוט שקורה גם בימינו.
פתאום יש מלא מלא תוצרת, בסדר?
החקלאי עולה לו 2 שקל לגדל עגבניות, אבל יש כל כך הרבה עגבניות בשוק שהמחיר בשוק הוא 1.5 שקל.
באה המדינה, אומרת לחקלאי, אני אגן עליך.
כמה עלה לך לגדל? שתיים? אני אגן לך בשתיים וחצי.
וככה יוסף כאילו מגן על החקלאים המצריים וקונה מהם את התבואה, והם מבסוטים.
ואז מי יכול להתאגד?
החזקים, שיש לו כסף. כי יש ביקוש והמחיר עולה.
ברגע שאף אחד לא יודע, יש מלא אוכל, המדינה כאילו היא מגינה על החקלאים.
ברגע שיש לך, גם אתה יודע שיש לך, אתה מתחיל מניפולציה,
בואו רק אנחנו נייצר, בואו נעשה את זה, עוד שבע שנים זה יהיה הרבה, זה מה שקורה, כן? זה מין, תתחיל איזה בהלה לזהב כזאתי.
רגע שאף אחד לא יודע מזה, הכל סבבה.
יש מלא מלא אוכל,
יוסף קונה את הכול, המדינה, וכולם מאוד מאוד אוהבים ליוסף שהוא מגן עליהם, ואז מגיעות שנות הרעב.
אז מגיעות, שנייה אחת, שנות הרעב, ובשנתיים
קורה דבר נפלא מאוד.
שימו לב מה קורה בשנתיים.
בהתחלה, כל הכסף.
הוא מלאים את מצרים, הוא הופך אותה לכלכלת חירום. דבר ראשון, כל הכסף עובר אליו. יפה מאוד.
אחרי זה הם אומרים לו,
קנה אותנו בסוסים, קונה את כל הסוסים.
אחרי זה, בחר מורים.
אחרי זה אומרים לו, קנה את אדמתנו.
ויוסף מלאים את כל האדמות
ומעביר את העם מקצה לקצה, ואז מגיע השלב המתבקש הבא מאליו, שמבקשים ממנו מה?
קנה אותנו לעבדים.
קנה אותנו לעבדים.
מבחינתם, מבחינת המצרים זה הכי טוב ברגע שהם יהיו עבדים של פרעה.
הקיום שלהם מובטח.
ואז יוסף מלמד אותם את הלקח הגדול ביותר שהעם היהודי יכול ללמד את האנושות.
לא סוחרים בחירות של בני אדם.
אני לא אקנה אתכם לעבדים.
והוא עושה את זה בפיק הכי מתבקש.
שם זה כאילו, זה היה חמאה. כאילו, הם רוצים, המצב מאפשר, הכל כאילו זה.
והוא אומר להם, לא.
אתם תהיו עריסים.
אתם, אה לכם לחם וזרעתם ולחמת אפכם,
והיה בתבואות, ונתתם ארבע עדות לפרעה, ונתתם חמישית לפרעה, וארבע עדות יהיה לכם,
ולאכול ולאשר לטפיכם ולאכול ולאשר לביתכם. כלומר, הוא אומר להם, תשלמו עשרים אחוז מס,
ארבע שמונים אחוזים יהיה לכם, ואני לא קונה אתכם לעבדים. ובעצם מה שיוצא,
שיוסף ניסה להוציא את מצרים ממצרים לפני שמוציאים את ישראל ממצרים.
כבר שם זה התחיל,
שיוסף ניסה לקבוע איזשהו עיקרון על שלא משנה מה יהיה המצב, אתה לא סוחר בחירויות של בני אדם. זה לא עומד על הפרק, זה לא חלק מהאפשרויות.
וזה דבר אדיר,
והוא נתן להם גם אפשרות אחרת מאוד מאוד מכובדת,
הפך אותם להריסים,
לשכירים, בסדר, אז זה כלכלה, כלכלת חירום,
המדינה היא הבעלת הקרקעות וההון וכו', אבל האנשים הם לא עבדים,
הם שכירים.
יפה.
אז כשאתה אומר לא ידע את יוסף, זה אומר שמשהו מהלקח הזה נשמט.
מה נשמט?
הנציב אומר בכמה מקומות,
שאוקיי, בואו נעבור רגע מאה שנים הלאה, בסדר?
המצרי אין לו אדמה, אין לו אדמה שלו,
אין לו,
יש לו, הוא עובד, מקבל משכורת, אבל אין לו אדמה וגם אין לו מקנה.
כי את כל המקנה והסוסים פרעה לקח.
כשאחרי יוסף מגיעים הוא פרעה מאוד מוטרד, מי יהיה שר המקנים שלי?
כי פתאום נהיה לו מלא מלא צאן והוא צריך אנשים,
גיוס כספים.
כשמגיעים
אחרי יוסף,
מה הם מקבלים?
יש להם מרעה והם מקבלים אדמה.
מקבלים, טוב, זה 70 אנשים, משהו קטן, אבל הם פרים ורבים ושורצים ומתעצמים.
ואז המצרי מסתכל בחלון
והוא רואה את העברי מעבד אדמה,
הוא רואה את העברי שיש לו נחלה,
הוא רואה את העברי שיש לו צאן.
בסדר, הוא מקבל משכורת מהמדינה,
אבל הוא רואה את העברי שהוא גר בווילות.
ואז המצרי מתחיל לגרד בראש
ואומר לעצמו, רגע, רגע, רגע.
יש מצב שמישהו כאן עבד אלינו.
כי אנחנו הרי יודעים שהרעב בסוף נמשך כמה?
שנתיים. וזה לא דרש של חז״ל,
הדרשות הן קודש קודשים, אבל בהקשר הזה זה ממש פשט.
מפני שבסוף פרשת וייגש, מה המשמעות של רעב במצרים?
רעב במצרים הכוונה שכנראה נילוס מתייבש בצורה כזו או אחרת
ואי אפשר לזרוע.
אבל בסוף פרשת בר ייגש יוסף אומר למצויים, אם אין לכם זרע וזרעתם את האדמה.
זה אומר שבשנה השנייה בסופה כבר אפשר לזרוע את האדמה.
וחז״ל אומרים שכשהגיע יעקב עלה נילוס לרגליו ונפסק הרב, אגב רבנו הנציב אומר שזה כבר היה רמוז בחלום.
כי כתוב, ותבלנה הפרות הרעות את שבע הפרות הבריות. לא כתוב ותבלנה שבע הפרות הרעות את שבע הפרות הבריות,
אלא ותבלנה הפרות הרעות את שבע הפרות הבריות. יוסף אומר מיעוט רבים שתיים,
אז יכול מאוד להיות שהפרות הרעות יהיו רק שתיים.
אבל אני חייב להערך, בגלל שיש לי גם שיבולים לאפשרות הגרועה, אז אני אומר לפרעה, תקשיב, שבע ושבע.
אם יהיה שנתיים, כולם ישמחו, אבל בואו נערך לגרוע מכל.
ועכשיו,
היום אתה חזק אני רואה, מחודד.
אז בסדר.
ואז מה יכול להגיד לעצמו המצרי? רגע, רגע, רגע. עכשיו אני רוצה רגע להיכנס לנרטיב המצרי.
אם הוא היה אומר לי מראש שזה שנתיים,
הייתי מחזיק מעמד. לא הייתי מוכר את השדה של אבותיי ואבות אבותיי. היינו מצמצמים, אוכלים צנונים, לא יודע מה,
עוברים את זה.
אבל הוא אמר לי שבע,
יוסף.
אז שבע אני ראיתי.
אם עוד חמש שנים כמו שהשנתיים שהיו, אני מת מרעב, היה לי ברירה.
זה הוא אמר לאחים, זה הוא אמר לאחים,
הוא אמר לאחים להגיד ליעקב, ברגע שיעקב מגיע,
אז הרעב נפסק, נכון?
מהרו, אני אגיד לך את הפסוק, מהרו ועלו אל אביו ויראו אליו, כה אמר בנך יוסף שמעני אלוהים, אדון לכל מצרים רדאי עלי אל תעמוד, כי עוד שנתיים,
כי עוד חמש שנים רעב, כי זה שנתיים אשר אין חמש קציר ועוד חמש שנים אשר יש רעב, זה הפסוקים.
חשבים שברו את זה, זה הרכיב לך, הרכיב.
בסדר, כן, אמרו, ברמה מקומית, לא ברמה לאומית.
ועכשיו בואו נספר את הנרטיב המצרי. עובר לעצמו המצרי.
היה פה איזה אחד שקראו לו יוסף.
סיפר לנו אגדות על שבע שנים רעה, בפועל זה היה שנתיים.
על הדרך הלאים לי את כל הרכוש,
הטיל עליי מיסים, הטיל עליי עבודות,
הטיל עליי כל זה. לאחים שלו הוא הביא אותם, דאג להם לקרקעות, דאג להם לצאן, הם אוכלים בשר כל היום
וכל זה, והם פטורים ממיסים, והם נמצאים באיזה ארץ,
ואני פה אוכל את כל הקש.
כן? והוא גם רימה אותי,
אומר המצרי על יוסף, כי אם הוא היה מרדיץ לשנתיים לא הייתי מוכר את האדמה. וככה מתחילה להתפתח איזו
תסיסה אנטישמית כזאת בתוך מצרים,
שבעצם אומרת, הם אוכלים מאיתנו.
ולא לזה התכוונו.
התכווננו לשבעים נפש, נהיה פה 600,000.
ולכן,
ולכן,
תראו מה כתוב כאן, זה ממש פשט הפסוקים.
וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם.
מה זה סבלותם?
כאילו הם אומרים, אוקיי, דבר ראשון בוא נעשה מה?
החלף, גזור הדבק.
במקום שאנחנו נסבול מהמיסים,
הם יסבלו מהמיסים, שהם ישלמו מיסים.
למען ענותו את בני ישראל בסבלותם של מי?
של המצרים.
המצרים שסבלו ממיסים, אומרים עכשיו אנחנו רוצים לגלת על העברים.
זה דבר אחד. אחר כך,
ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך,
וימררו את חייהם ועבודה קשה וכו', את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. מי זה עבודתם? עבודתם של מי?
של המצרים.
המצרי שעובד בפרך מבחינתו כבר הרבה מאוד שנים, כי אין לו קרקעות,
הוא לא יכול לקנות קרקעות,
אומר לו, עכשיו אני אטיל את זה על העברי,
הוא יעבוד בפרך ולא אני.
כלומר, הם עושים פה כל מיני צעדי הגנה כלכליים מפני האיום העברי שהשתלט עליהם, או מאיים להשתלט עליהם מבפנים,
בדיוק כמו שאנחנו מדברים היום על האריתראים, אנחנו מפחדים שהם זה, ואם לא הייתה גדר אז כבר היה כאן מאה אלף אולי,
ופרים ורבים וכולי וכולי, לא רוצים אותם כאן.
הטענה הזאת היא טענה קבילה.
התורה מתייחסת אליה ברצינות.
היא לא שואלת אותה.
לא רק שהיא לא שואלת אותה כאן בספר שמות, היא גם לא שואלת אותה בספר דברים.
כי שם כתוב,
כתוב אומר על המצרים, זה בפרשת כי תצא כמדומני,
אומרת התורה שם בכל הרצפים של האיסורי ביעה בקהל,
לא תתעב אדומי כי אחיך ההוא, לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.
בנים אשר יבלדו להם דור שלישי יבוא להם בקהל אדוני, לא תתעב מצרי.
גר היית בארצו.
גרנו בארץ שלנו. זה התורה אומרת אחרי מכות מצרים ואחרי זה, אפילו אחרי, בוודאי לפני.
כלומר יש כאן טענה מצרית שהיא טענה שנשמעת.
וכדי להוציא את עם ישראל ממצרים צריך להתמודד עם הטענה הזאת.
אחרת יציאת מצרים תהיה אקט בלתי מוסרי. כביכול, אין לקדוש ברוך הוא בעיה לבוא,
לפרק את מצרים ולהוציא את עם ישראל אבל אז הטענה תהיה בסדר. אז האלוהים של העברים האלה הוא לא מוסרי כי אנחנו קיבלנו אותם, הצלנו אותם מהרעב,
נתנו להם כאן נחלה,
נתנו להם כאן אדמה ובסוף פעם קיבלנו חורבן.
איפה הצדק? איפה המוסר? איפה היושר?
אז התורה פותחת בטיעון המצרי מפני שהיא מעוניינת להתייחס אליו
ולתת לו מענה.
וזה מביא אותנו לנסות להסביר את הסירוב של משה רבנו.
משה רבנו גדל בבית פרעה, בסדר?
עכשיו,
משה רבנו נולד, כתוב ותרא אותו כי טוב הוא,
נשמה מיוחדת מעולם האצילות שכל-כולה טוב מוחלט,
אין ספק כלל ועיקר.
אבל משה רבנו גדל בתור תינוק עברי,
נכון?
הוא יונק מאימא שלו נגיד שלוש שנים, הוא יונק את הזהות העברית שלו מחלב אמו,
אבל הוא גדל בתור אדם בוגר מצרי.
הוא גדל בתור ארמון פרעה.
בתיה קוראת, לפי האבן עזרא וגם לפי הנציב, היא קוראת למשה רבנו שם כפול.
שם כפול. המילה משה היא מילה כפולה.
זו מילה שיש לה משמעות גם במצרית
וגם בלשון הקודש, כמו נגיד המילה דור.
אתה יכול להגיד דור,
דור, מדור לדור, או נצח נצחים.
אתה יכול להגיד דור, דלת.
אז כשאתה קורא למישהו דור, אתה מתכוון דלת או מתכוון נצח?
יש כאלה היום שקוראים לילדים שלהם שמות...
מה?
דור. אם הוא ירצה לרדת, טוב, זה דווקא שם טוב, זה טוב ודעת למדני,
אבל אם הוא ירצה, שאם הוא ירצה זה, אז יסתדר גם בעולם, כן?
היא קוראת לו,
אז אומר הנציב שהמילה משה במצרית הכוונה היורש, הנסיך, הילד,
בסדר?
ובעברית זה הגאול, המשוי מן המים.
היא אומרת לו, תקשיב, כלפי חוץ...
כן, כבודו צודק, המהרל אומר,
זה בדיוק העניין, אני אומרת לו,
המהרל אומר, אתה לא משוי, אתה תהיה, תוכל להיות משה אחרים.
תוכל להיות משה אחרים.
אבל עדיין, משה רבנו נמצא בתוך
איזושהי זהות כפולה.
הוא גדל בתוך ארמון פרעה,
הוא חייב את החיים שלו לבתיה,
ממילא גם לפרעה,
הוא נמצא שם,
ואומר רשי, בעקבות חזל,
שכשכתוב
פעמיים ויגדל, כתוב ככה
ותאמר לבת פרעה הליכי את הילד הזה והניקי הוא לי בן תקסיכו וכו',
ותיקח את הבת הניקר, ויגדל הילד ותיבאו לבת פרעה ואהי לה לבן,
ותקרא שמו משה ותאמר כי מן המים אשי תהיו. אז זה ויגדל הכוונה למי ילד בני הנער. אבל אחרי זה כתוב עוד פעם ויהי בימים ההם ויגדל משה.
מה זה ויגדל משה? הוא אומר כנראה שבעקבות חז״ל
עלה לגדולה.
איזה גדולה?
פרעה מינה אותו
שר העבדים.
כלומר משה רבנו הוא,
עדיין לא רבנו,
אבל הוא האחראי על כל העסק הדרמטי הזה של השעבוד של היהודים.
בתוכו זהות
עברית שהוא מודע אליה בזכותה של בתיה,
בחיצוניות שלו
הוא זהות מצרית.
בסדר?
בוא נגיד שעכשיו מגיע איזה מישהו
לאחד ממפקדי איזה מחנה עבודה במלחמת העולם השנייה ולוחש לו,
תקשיב, אתה יהודי.
אז מה זה אומר? שהוא באותו רגע מוריד את השוט,
פושט את המדים ועולה על הדרגש בתוך הצריף.
בדרך כלל הם היו הכי גרועים.
הם הסתירו את היהדות שלהם.
אז משה רבנו נמצא כאן באיזשהו... והמדרש מתאר איך
המדרש מתאר את ההתלבטות של משה רבנו,
איך הוא מנסה להקל על האחים שלו.
המדרש מתאר את זה, שהוא היה מגיע לפה, הוא אומר לו, תקשיב, הם נגמרים.
אתה חייבת להם איזה יום מנוחה,
שיהיה להם כוח לעבוד, ואז הוא סידר להם את השבת.
ואחרי זה הוא אומר, תקשיב, אתה לא רוצה שימרדו בך, נכון?
אז בואו נעשה להם ברית מילה כדי שהם יהיו יותר חלשים, והוא סידר להם אפשרות של מילה. כאילו משה רבנו מנסה להקל עליהם מתוך התפקיד שלו. להשפיע עם בפנים קוראים לזה, כן?
צ'רצ'יל מספר שבאיזה מקום הוא כותב,
אחרי מלחמת העולם השנייה, אז היה ויכוח איך להתייחס לדוב הרוסי.
צ'רצ'יל רצה לפתוח נגדם במלחמה.
ואחרים אמרו, לא, זה יהיה בסדר גמור, אנחנו נסתדר איתו.
אז הוא אמר שפעם זה זאב אחד רדף אחרי עדר כבשים.
ופתאום רואים, זקיפה אחת נעצרת.
אז החברות שלו אמרות לה, מה נסגר איתך? הוא יאכל אותך? הוא יאכל אותך? לא, אני אשנה אותה מבפנים.
אני אשנה אותה מבפנים.
אחרי שהוא יאכל אותה.
אז משה מנסה לשנות מבפנים.
עד שמגיע איזשהו רגע ששם נדרשת הכרעה.
מהו הרגע הזה?
אתם איתי?
אתם מרדמים לי פה?
חלילה.
מה?
ביקשתם יציאת מצרים.
ויהי בימים וחולה ויהר בסבלותם ויהר איש מצרי מכה איש עברי מלכה ויהי פנקו בחור ויהר כי אין איש ויהכת מצרי ויתמנהו בחול. ויהי פנקו בחור ויהר כי אין איש הפשט הוא מסתכל שאף אחד לא רואה אותו.
הנציב אומר כאן פירוש הנציב כאן הוא נפלא מאוד בכלל פירוש הנציב הוא נפלא הוא אומר משה רבנו מחפש איזה מערכת קבילות הוא בתור שר העבדים רואה
שהעבדים האלה אין להם זכויות בכלל הוא רואה איזה איש סתם מכה איש עברי זה חד מהזה
תסתכל יורה בו
אז הוא מחפש למי לכבול עליו, והוא מעיף עין כה וכה.
משה מבין שבמצרים העבדים העבריים הם אנשים ללא שום זכויות כלל.
אין למי לפנות, אין למי לדבר, אין איש, אין איזה בית דין שאתה יכול לכבול עליו.
וברגע הזה הוא מכריע,
זאת הכרעה שאי אפשר להפריז בחשיבותה,
לעבור צד.
לעבור צד.
הוא חוצה את הקו,
ומכה את המצרי, ובעצם
מתחבר באופן שלם, למה?
לזהות העברית שלו.
המעשה שלו, ברור.
גם לפני כן
כולו היה טוב, גם לפני כן הוא ניסה, זה, אבל הוא ניסה לפעול בתוך המסגרת שהיה נתון בראשי רבנו, הוא גדל בתוך מצרים,
בתוך הארמון. אבל עכשיו הוא מחליט,
החלטה שהיא דרמה עצומה, לעבור מהמשעבדים למשועבדים.
למחרת,
בואו תבינו את עומק הסיבוך פה,
עומק הטרגדיה במובן, למחרת הוא יוצא, והוא רואה איש עברי מכה איש עברי.
ואז הוא אומר, ויאמר לרשע למטקי רעיך.
ויאמר משמך לשר ולשופט, הלא הורגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי. כמובן, כולם שואלים, איך האיש הזה יודע שמשה רבנו הרג את המצרי? הרי משה רבנו
לא יפינקו בחוויה, כי אין איש, אף אחד לא ראה אותו.
אז אומרים על זה שזה היה, הוא היה בעצמו.
אותו אחד שמשה רבנו הציל,
הוא זה שאמר לו, מי, מי אתה בכלל?
אז על פניו זה נראה כמובן כפיות טובה, אבל אולי זה חושף בפנינו את העמדה הנפשית של עם ישראל כלפי משה רבנו. הם הרי ידעו
שהוא עברי.
אז מבחינתם
הוא בגד בהם.
כאילו זה איש עברי שנמצא בארמון מצרים וממונה.
כן, אנחנו יודעים שלאורך ההיסטוריה אויבי ישראל תמיד ידעו לקחת איזה יהודי מומר, כן,
ולהעמיד אותו בדיוק בראש ה... איך קוראים לזה? ירסצקיה.
איך?
ירסצקיה. המשטרה לענייני היהודים, כן?
נחמנסון ולולף, זה השמות של שני המויסטרים שמסרו את ה...
תראה, בארייץ.
נחמנסון ולולף, זה היו של... שני יהודים שבאו ועצרו את האדמו״ר ארייץ.
אז מבחינת היהודים זה משה רבנו, שם הוא נמצא.
מי שמך לאיש שר וצופת.
ואז ברגע הזה אתם מבינים שמשה רבנו איבד את כל עולמו.
למצרים הוא כבר לא יכול לחזור, כי הוא חצה את הקו,
אבל היהודים, העברים, לא מקבלים אותו,
כי מבחינתם הוא...
זהו.
ואז הוא בורח למדיין.
כשהקדוש ברוך הוא פונה למשה רבנו
ואומר לו, ופרעה רוצה להרוג אותך,
ואומר לו, לך תוציא את עם ישראל ממצרים,
משה רבנו מסרב.
למה הוא מסרב?
משה רבנו מסרב בגלל מה שכתוב עליו, תראה אותו כי טוב הוא.
ויסוד המידות הטובות בעולם,
הדבר הכי בסיסי הוא הכרת הטוב.
משה רב בן אדם אל הקדוש ברוך הוא, אתה רוצה שאני אלך להכות את המקום שהציל את החיים שלי.
אני לא אומר, ודאי צריך ללכות איתה עם ישראל ממצרים וזה נכון וכולי, אבל יש לך שם את אהרון הכהן,
נחשון בנמינדב,
אנשים שסבלו מפרעה, הם יסמכו גם להכות אותו.
אני לא יכול להכות אותו כי הוא הציל את החיים שלי, מה אני יכול לעשות?
בתיה הצילו את החיים שלי, פרעה הציל את החיים שלי, אז אני לא יכול.
משה רבנו מתנגד כי זה עומד באופן מהותי נגד האישיות העמוקה שלו שהיא מלאה בטוב, והדבר הכי בסיסי בטוב זה הכרת הטוב.
אז אתה שולח אותי להכות מי שהציל את החיים שלי?
גדלתי שם, לא אני תכננתי את מהלך חיי, אומר משה רבנו. ככה, אתה תכננת שאני אדול במצרים, אז אתה שולח אותי להכות? אני אמור להכות את פרעה, את בתייה אני אמור להכות,
את אמא שלי שגידלה אותי, אני לא יכול.
ואומר הקבוצה ברוך הוא למשה רבנו, דווקא בגלל זה אני רוצה לשלוח אותך.
בגלל שיש טענה מצרית שצריך להתייחס אליה,
אני רוצה מישהו שמכיר את הטענה מבפנים,
ושידבר בכבוד אל פרעה, ויוביל את התהליך בצורה מאוד מאוד מודרגת,
כדי לתת,
אליבא דאמת, כדי לתת למצרים הזדמנות
לצאת בעצמה ממצרים ולהיות חלק מתהליך הגאולה של עם ישראל.
בואו ננסה רגע לדמיין את זה לאור תקופתנו.
אני עכשיו רוצה לספר לכם את ההיסטוריה,
איך שהייתה יכולה להיות אם היינו זוכים.
ב-1917 נאמרת הצהרת בלפור על ידי הלורד ג'יימס בלפור הנמסרת לברון רוטשילד.
לא של צרפת אלא רוטשילד של אנגליה.
אחיו נדמה לי.
יפה.
אנגליה בעקבות הדבר הזה מקבלת את המנדט על ארץ ישראל
בוועידת סן רמה.
ברגע שאנגליה מקבלת את הדבר הזה מתוך תודעה תנכית עמוקה,
הם פותחים פה את השערים, מאפשרים לכל היהודים לעלות,
בונים פה את הארץ, תקנו שווקים,
תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות, עוזרים לנו להקים פה כל מיני מוסדות שלטונאים, לוקחים את הכוח העברי,
מאמנים אותו בצבא האנגלי.
הם עשו את זה עד זמן מסוים. עד המרץ ארולה. יפה, אז אני אדבר אחרי, אחרי, גם אחרי. אנחנו לא בערבית. נכון, אני מסכים איתך, מסכים, מסכים, מסכים. הם התחילו טוב, אבל באמצע הם הראו את דרכם וקראו מאיתנו את זה. אז אני עכשיו רוצה רגע לספר את ההיסטוריה כמו שהייתה. והם לא קוראים את איבר הירדן המזרחית וכולי. ובשלב מסוים הם אומרים לנו, תקשיבו, זה נראה שאתם כבר ממש לגמרי בעניינים. זהו, אז בואו רק נסכם תאריך מתי אנחנו יוצאים מכאן,
ואתם מקימים מדינה, ואנחנו נמשיך ללוות אתכם ולתמוך בכם כמה שצריך.
אנגליה הייתה זוכה לתהילת עולמים,
והייתה עד היום כנראה המעצמה הגדולה בעולם.
אבל בשלב מסוים, במרד הערבים הופכים את עורם,
תומכים בערבים, קוראים את עבר הירדן המזרחי,
ספר לבן אחד, ספר לבן שני, ספר לבן שלישי,
וכו' וכו' וכו' וכו', וקרה מה שקרה.
המגמה הייתה שאנגליה תהיה חלק מתהליך הגאולה, המגמה הייתה שמצרים תהיה חלק מתהליך הגאולה, שמצרים תצא בעצמה ממצרים ותשחרר את העבדים. עכשיו צריך להתחשב, יש כאן מציאות.
עכשיו,
על מה זה יושב?
דיברנו רגע על האריתריאים, נכון? בואו נחזור רגע לאריתריאים.
אמרנו שהם מהווים סוג של סכנה, ואנחנו, נכון, הם לא חוקיים פה וכולי.
אז על פניו,
אם היה מגיע איזה מנהיג אריתראי
ואומר פה לשר, לא יודע, משר הפנים, תשמע, תן לי אותם, אני אקח אותם.
אז נפתרה בעיה.
כולנו היינו שמחים על הדבר הזה ומאושרים.
האם זה כך היום?
מי יתנגד לזה?
בעלי המלונות, בעלי המסעדות, כל האנשים שהיום החבר'ה האלה עובדים אצלהם,
והם עבודה, כוח עבודה זול ויעיל.
הם יגידו, רגע, רגע, לאן אתה לוקח לי את האנשים האלה? מה אני עכשיו, מי ישתפיק עליהם במסעדה? מי יחשבי החומים?
לא עוד דבר, תתחיל התנגדות.
קרה, נכון.
אז גם בזה צריך להתחשב.
כלומר, יש כאן איזו טענה מורכבת. מצד אחד המצרים אומרים, תשמע, הם נהיו יותר מדי,
והם כאילו מאבילים אותנו. מצד שני, ברגע שהם התחילו כבר לשעבד את עם ישראל, לשלם מיסים ולהביא לפעם עבודת פרך, הם כבר התרגלו לעובדה שיש להם איזה עבדים.
גם בטענה הזאת רוצה הקדוש ברוך הוא להתחשב.
ולכן הוא קורא למשה רבנו, הוא אומר לו, אני רוצה שדווקא אתה תלך.
והוא מצווה אותו, רש״י אומר,
משני מקומות הקדוש ברוך הוא ציווה את משה רבנו לדבר בכבוד לפרעה.
רש״י אומר את זה, ציווה אותו לחלוק
כבוד למלכות.
לבוא ולדבר איתו בצורה מכובדת,
בצורה מתונה.
ואני רוצה לטעון כאן,
כמו שדיברנו על הצהרת בלפור,
שכשהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, תבקש מפרעה שלושה ימים, הוא מתכוון לזה ברצינות.
זה לא איזה הונאה.
עוד פעם, שלושה ימים זה לא,
שלושה ימים ללכת ולחזור. זה דרך שלושת ימים.
דרך שלושת ימים, נגיד, שאדם עושה ביום כ-25 קילומטר,
אז שלושת ימים זה 75-80 קילומטר הלוך וחזור.
אז נגיד 80 קילומטר הלוך וחזור, לוקח לעם לעשות שבועיים, לא יודע, משהו כזה, אבל זה הכוונה.
ואז אפשר לתאר את התהליך בצורה הבאה.
משה רבנו מגיע לפרעה, הוא אומר לו, תקשיב,
אנחנו זה, והקדוש ברוך הוא ציווה אליי, אני לוקח אותם.
פרעה קצת קשה לו, יש לו התנגדויות,
הוא אמר, טוב, אני מבין, לא הכל בבת אחת, אנחנו נלך ונחזור.
ואז הם הולכים וחוזרים.
היו חוזרים.
ואז היה עוד שליחות אלוקית, עכשיו לא שלושת ימים, אלא שבועיים.
הולכים וחוזרים.
וככה לאט לאט גומלים את מצרים מהזה, ובסוף היו יוצאים.
זה לא הונאה, זה באמת.
כלומר, מציעים,
מציעים למשה רבנו,
אמור להגיע לפרעה, לדבר אליו בכבוד,
לדבר אליו בדרך ארץ, ולהציע לו איזושהי הצעה שהיא באמת ריאלית.
ופרעה יוכל לעמוד בה.
ופרעה יוכל לעמוד בה.
זה מה שהוא עושה.
משה מסרב בגלל שהוא לא רוצה להכות את מצרים, אומר לקדוש ברוך הוא, דווקא בגלל זה אני רוצה אותך, כי גם אני לא רוצה להכות את מצרים, אני רוצה שזה ילך בטוב.
בנחת, הכי בעדינות שאפשר.
כי אני מעוניין שמצרים תהיה חלק מתהליך יציאת מצרים.
הלוואי.
אתה תראה שלא יקרה ולא יקרה ולא יקרה, אבל...
ולכן הקדוש ברוך הוא מתעקש על משה רבנו דווקא.
דווקא מי שמכיר את מצרים מבפנים ואומר,
כל שלב,
כאילו הקדוש ברוך הוא אומר, אני צריך שאתה תחתום לי פה שאני יכול לעבור לשלב הבא.
ועכשיו בואו נראה
איך הדברים עובדים בצורה הכי הכי באמת
עדינה ומינורית כמעט.
משה רבנו בא לפרעה,
אה, רגע, סליחה, עוד משהו אחד,
וזה האותות.
הקדוש ברוך הוא מבקש ממשה רבנו,
הוא מסרב, אז הוא עושה לו שני אותות. אות אחד זה היעד ואות שנייה זה המטה,
נכון?
אות שני זה המטה.
סליחה, האות הראשון זה המטה והאות השנייה זה היעד. מהו המטה?
המטה, יש לו מטה ביד, והמטה הזה נהפך לנחש,
ואז הוא אחוז בזנבו והוא נהפך שוב למטה,
נכון?
לעולם המופת קשור לעניין.
זה לא סתם איזה הוקוס פוקוס שהקדוש ברוך הוא עושה כדי להוכיח.
המופת קשור לעניין.
מהו המופת פה?
נחש זה הסמל המצרי.
חרטומים, היה להם כזה סיוון של נחש מלמעלה.
ומטה,
מטה האלוהים, גם משה ומטה, זה אותיות מתחלפות, משה הוא כאילו המטה האלוהי.
אומר הקדוש ברוך הוא למשה אבינו, דווקא בגלל שאתה גם נחש וגם מטה,
כלומר, אתה מכיר גם את הצד המצרי וגם אתה מגיע בשליחותי,
זה מה שאני צריך.
מי שיודע להיות, גם וגם.
מי שיודע לדבר את השפה המצרית, להכיר את השפה המצרית, להכיר גם את הנרטיב המצרי,
לאחוז בזנבו של הנחש ולהפוך אותו למטה.
אני רוצה שגם אתה תהפוך את מצרים למטה.
זה אות אחד כלפי השליחות. עוד שנייה, אומר לקדוש ברוך הוא, תקשיב, אתה לא רוצה ללכת לא רק בגלל הסיבות של הכרת הטוב, אלא בעומק, בעומק, בעומק, אתה לא כל כך מאמין שהעיוורים ירצו להיגאל. אז כנגד זה ההצהרה.
יפה.
אני מזכיר לכם, רבותיי,
ש...
איזה מין דבר פלא, כן?
מכות מצרים, בצורה שיטתית,
מופסקות רק ככה שמשה רבנו מתפלל על פרעה.
האם אתם מכירים עוד עברי,
עדיין אין יהודים, עברי אחד בעולם
שמסוגל להתפלל על פרעה, חוץ ממשה רבנו,
שחי, שנמצא,
שקיים?
איזה עברי יתפלל על פרעה? שילך לגני גיהנום וישרף וכל זה?
הייתי רוצה להיות זבוב על הקיר ליד משה רבנו, מה היה הנוסח?
ריבונו של עולם, תרחם על פרעה, פרעה בן פיג'מה,
באמצע הלילה, הוא מבטיח לי שהוא יהיה אדם יותר טוב, אני מאמין לו, הוא נראה לי אדם רצינייה,
אחרת מה זה תפילה?
העתיר בעדך, העתיר עליך, הוא מתפלל על פרעה ומבקש עליו.
אז הנה,
שער המנו מגיע לפרעה, אומר לו תקשיב, בוא תשלח, ופרעה, בסדר,
פייר פליי, כן?
אז מה עושים?
מכת דם.
שבעה ימים, היהור יש לו צבע לא נעים וריח לא נעים.
אתם מבינים שזה בעיקר עניינים של צבע וריח, זה עניין של הרתעה, אין פה באמת משהו ממשי, אף אחד פה לא מת.
וגם המצרים יכולים לקנות מים מהיהודים, כאילו אף אחד שם לא צמא באמת,
נכון?
כאילו זה מין נגיעה כזאת קטנה, נגיעה קלה, ככה לעודד את פרעה.
עכשיו הרב מידן מסביר, שאני מאוד אוהב את ההסבר הזה,
לכל אורך מכות מצרים
הקשיית הלב של פרעה נועדה להשאיר אותו על נקודת האמצע כל הזמן,
על נקודת הבחירה. כלומר, יש לו מכה, הוא מקבל מכה,
אז המכה בעצם מה עושה?
מה?
מפירת האיזון.
ואנחנו הרי רוצים שפרעה יבחר בטוב
מכוח עצמו, אז הקב' מקשה אותו כדי שיחזור שוב לנקודת האמצע
ויבחר.
זה הסיפור.
ולא לוקח לו את הבחירה, אלא להפך. הבחירה נלקחה לו כשהוא קיבל מכה. עכשיו, אתה רוצה להחזיר לו את הבחירה, אז אתה טיפה מקשה אותו.
אז הנה מגיע משה לפרעה,
ואומר לו להטים וחרטומים,
שלח עמים וכולי,
והנה
אייאור, ופרעה לא מתרגש מזה, חזק לפרעה,
מעיף פרעה בבוא אל ביתו ונושא בו גם הזאת,
שבעה ימים,
שבעה ימים,
וכתוב פה גם וימלא שבעת ימים אחרי הכות אדוני את אייאור, שם י' כו' כזה שם של רחמים,
כאילו הקדוש ברוך הוא מלטף את המצרים,
ביטוף כזה.
ואחר כך מכת צפרדעים.
לא נעים, אני מסכים.
לא נעים, צפרדעים זה איכסה,
כן,
וכל זה,
וכיסתה את מצרים.
אבל מישהו מת?
מישהו הפציצו אותו?
מישהו זה?
לא נעים.
אבל הנה, הנה מתחילה כאן איזושהי תזוזה.
ויקרא פרעה למשה ולאהרון ויאמר,
העתירו אל אדוני ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלך את העם ויזבחו אל אדוני.
או,
הלב של פרעה מתחיל קצת ככה להתרכך.
הוא מבקש שמשה יתפלל עליו,
שיוסיר את זה, הוא מוכן לשלוח את העם לזבוח. הנה, מתחיל.
ויאמר משה לפרעה, התפאר עליי,
למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להאכית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביור תישאר נא?
ויאמר למחר,
הוא אומר כדברך, למען תדע, כי אין כדוני אלוהינו. שמעתם?
פרעה, אתה הכתובת.
אני רוצה שאתה תדע כשאין כה' אלוהינו. אז בוא תגיד לי מתי אתה רוצה. כאילו משה רבנו עושה לו ממש תרגיל באמונה.
פרעה הוא כתובת. האנושות היא כתובת.
היא כתובת.
אנחנו מעוניינים כמו שהתחלנו.
כמו שיוסף
ניסה להוציא את מצרים ממצרים 200 שנים קודם,
על זה שהוא הביא אותם מבחינה כלכלית לאיזה פיק,
שהם ירצו להימחר לעבדים ויגיד להם, לא עבדים,
אין עבדות, לא סוחרים בבני אדם.
ככה עכשיו אנחנו מבינים, אחרי שעברו פה איזה 200 שנה שצריך להעביר כאן את המצרים איזשהו תהליך,
שהם יבינו שעבדות זה לא חלק מהאפשרויות.
אז משה רבנו אומר, תדע, אין כהשם אלוהינו,
ורק הקדוש ברוך הוא,
הוא האלוקים היחיד, ורק אליו משתעבדים, ולא משתעבדים לבשר ודם, ובואו נתפלל, ממש פרעה הוא הכתובת.
ויצא משה ואהרון מעם פרעה ויצעק משה אל אדוני על דבר הצפרדעים אשר שם לפרעה. מה הייתה התפילה?
תרחם עליו.
הוא מסכן, הוא הבטיח, הוא עושה תשובה.
פרעה, אי רצון, שככה משה התפלל עליו.
וירא פרעה כי הייתה הרווחה ואכבד את ליבור לשמיים אליהם וכו'.
ואז מגיעה מכת קינים.
שוב פעם, מכת קינים, אחד מהם יש לנו את המכה הזאת.
בא לזה מקדקינים, מגרדירים קצת פה שם, מישהו סובל מזה. זה מה קרה, הכל זה דברים כאלה בהיקף.
זה קטן, המצרים יכולים לעשות את זה.
הקדוש ברוך הוא אומר למשה, אתה רואה?
תראה כמה אפשרות אתה נותן לפרות, תסתכל.
מה ביקשתי ממנו?
אני בדיוק עונה על הטענות שלו. הטענות שלו היו שבני ישראל הם זה, אז אני מציע לו לקחת אותם. אה, קשה כי הוא יתרגל לעבדים? אז רק לתקופה קצרה, והוא לא מסכים.
הגיע הזמן,
טיפה לערער אותו, את פרעה. בואו נעשה פקל דירדור.
מכירים פקל דירדור?
פקל דירדור.
אתה בהתחלה כורז למחבל, אם הוא לא, אתה מתחיל
לירות עליו, אם לא, אתה מתחיל לנער אותו בית עם איזה D9, ואז אתה מוריד עליו טיר. אתה מתחיל לדרדר את ה... דירדור אמצעים, זה נקרא.
יפה?
יפה. מה הדירדור האמצעים הראשון?
הוא נפוח מחשיבות עצמית, פרעה. בואו קצת,
אומר משה לקדוש ברוך הוא למשה, בואו קצת
קצת נוציא את האוויר מהבלון הנפוח הזה.
ויאמר אדוני אל משה השכם בבוקר והתייצל בפני פרעה, הנה יוצא המימה ואמרת אליו,
כה אמר אדוני שלח עמי ויעבדוני, הכל בשם השם, שם הוויה.
אז חז״ל כאן,
משלימים במדרש, דבר שהוא באמת כמעט מתבקש מאליו,
מה זה יוצא המימה? אז פרעה משחק אותה אלוהים שהוא לא צריך לשירותים וכל זה, וכל בוקר הוא היה קם מוקדם
בשביל ללכת ליאור וכולי. ואז בדיוק כשהוא על הדרך, משה עומד מולו.
עכשיו, רבנים הם אוהבים להעריך בדרשות, כן?
אז משה אומר לפרעה, טוב, יש לי דרשה להגיד לך.
פרעה הוא בדרך לשירותים.
ומשה מתחיל להעריך, להגיד, הם מקשים קושייה, ויש ארבעה תירוצים,
שאפשר לתארץ באופן הזה, שאפשר לתארץ באופן הזה, שאפשר לתארץ ככה, שאפשר לתארץ ככה, ועדיין פרדמנט.
כאילו הוא קצת אומר לו, מה קורה?
אתה בשר ודם.
בוא תרד מהזה שלך ותעשה מה שצריך ותשחרר את העניינים וכאילו הוא משה רבנו קצת לועג לו
כדי קצת לפרק את הפוזה הזאת כי אולי דרך כלל זה יתרכך.
זאת אומרת שבא ואומר לו הנה יוצא המימה,
תן לו דרשה רבנית ארוכה של שעה וארבעים, אבא שלי קורא לזה רבני כידוע.
אתה חושב שהוא מסיים ואז הוא אומר וכידוע עוד חצי שעה.
וכידוע עוד חצי שעה. אז הוא אומר לו כמה כידוע כאלה ככה עד שהוא ניער אותו היטב היטב.
צריך משהו דני,
ביקורת, רבותיי, מי שכאן רשום,
אז זה, כן.
גם אתה יכול להירשם, בוא תתחזה למה שזה, אתה יודע.
אז, בסדר?
זה כאילו, אבל הכול עדיין, הכול, הכול בעדינות.
הכול בעדינות.
אנחנו נראה, בעזרת השם, בשבוע הבא איך המהלך הזה ממשיך,
ואיך מכות מצרים ממשיכות, כאילו בפקד הדרדור הזה מאוד מאוד עדין,
עד למקום שבעצם משהו שם משתנה, וזה בעיקר בקריעת ים סוף.
על שבוע הבא, בעזרת השם, נמשיך את הדברים, חזקו ואמצעים.
תודה רבה.
