פרק יב,
פסוק א', בספר מלכים א',
פרק יב. וילך רחבעם שכם,
כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו. ויהי כי שמוע ירבעם בן נבט ועודנו במצרים אשר ברח
מפני המלך שלמה וישב ירבעם במצרים.
וישלחו ויקראו לו ויבוא ירבעם וכל קהל ישראל וידברו אל רחבעם לאמור.
אביך הקשה את עולנו
ועתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעולו הכבד אשר נתן עלינו ונעבדך.
ויאמר אליהם לכו עוד שלושה ימים ושובו אליי וילכו העם. ויבעץ המלך רחבעם את הזקנים אשר היו עומדים את פני שלמה אביו
בהיותו חי לאמור איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר.
וידברו אליו לאמור אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם ועניתם ודיברת אליהם דברים טובים והיו לך עבדים כל הימים.
ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצו ויבעט את הילדים אשר גדלו איתו אשר העומדים לפניו
ויאמר עליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה אשר דיברו אלי לאמור הקל מן העול אשר נתן אביך עלינו
ודברו אליו הילדים אשר גדלו איתו לאמור כה תאמר לעם הזה אשר דיברו אליך לאמור אביך הכביד את עולנו ואתה הקל מעלינו כה תדבר עליהם כתני עבה ממותני אבי
ועתה אבי העמיס עליכם עול כבד ואני אוסיף על עולכם
אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים.
ויבוא ירבעם וכל העם אל רחבעם ביום השלישי כאשר דיבר המלך לאמור שובו אלי ביום השלישי.
ויען המלך את העם קשה ויעזוב את עצת הזקנים אשר יעצו.
וידבר עליהם כי האצת הילדים לאמור אבי יכביד את עוליכם ואני אוסיף על עוליכם אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים.
ולא שמע המלך אל העם כי הייתה סיבה מעם אדוני למענקים את דברו אשר דיבר אדוני ביד אחייה השילוני אל ירובם בנבט.
וירא כל ישראל כי לא שמע המלך עליהם וישיבו העם את המלך דבר לאמור מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאוהליך ישראל.
עתה ראה ואיתך דוד וילך ישראל לאוהליו.
ובני ישראל יושבים בערי יהודה וימלוך עליהם רחבם. וישלח המלך רחבם את אדורם אשר על המס
וירגמו כל ישראל בו אבן וימות
והמלך רחבה מתאמץ לעלות במרכבה לנוס ירושלים ויפשו ישראל בבית דוד עד היום הזה.
עוד אחת ההוכחות הגדולות
שכשכתוב במקרא עד היום הזה אין הכוונה עד היום, עד כד שבט היום,
תשע״ט אלא עד היום שבו הדברים נכתבו בתנ״ך.
תראו את הסוגיה הזאת
מי מה?
כג היום.
הקלה התחתנה בכא.
רבי שלמה איך אתה לא יושב פה? זאת השאלה.
אה?
את הפסוק רואה שהפסוק אומר במפורש,
אתר ורחמם בנין, נערים, נענה, נענה על זה, נענה, נענה. אז איך זה הולך ביחד? ידיעה ובחירה. אנחנו ודאי נענה על זה. בסדר? אבל אני מבקש ממך לשבת פה תמיד.
שיהיה...
לא, לא תחליף נתת שפה, כאן, בכיסא הזה. הוא יתקדם לכבוד.
לא, המקום שלך פה, נו.
למה לא נעים? מה לא נעים? נעים מאוד. מה, זה המקום שלך.
יש לך קביעות.
אני צריך לשמוע בקול הלך.
טוב, מי יחליף את שלמה זאת סוגיה שהעסיקה את שלמה בעצמו והיא באמת סוגיה היסטורית מעניינת.
אפשר להגיד שמהפכות בדרך כלל
לא קורות בדור אחד אלא הן צריכות
לפחות דור והמשכו.
דוגמאות לדבר יש הרבה מאוד,
לדוגמה הארי ורבי חיים ויטל,
רבי נחמן ורבי נתן,
הבעל שם טוב ותלמידיו, הרב המגיד או האדמו״ר הזקן, גם בדרך כלל זה דבר והיפוכו.
כלומר, בדרך כלל, אפשר להתחיל מאברהם ויצחק, בסדר?
יש את הראשון שהוא המהפכה, הסוער,
הדינמי, כמעט לא כותב, או כותב בצורה של שטף,
ואחריו תלמידו או בנו הנאמן, המסור, שמבטל את עצמו לגמרי ולוקח את כל המעיין הזה
ומארגן אותו בצורה שיטתית, בצורה מסודרת, ממשיך אותו.
אפשר בעצם להתחיל מההתחלה, ממשה ויהושע.
משה רבנו הוא כל המהפכה, ויהושע אחרי זה מסדר את זה במציאות, בארץ ישראל, מנכיח את הדברים.
אז אמרנו משה ויהושע, דיברנו על רבי שמעון ותלמידיו, דיברנו על, יש שאלות יותר ארוכות,
כמו שלט של הילר הזקן, שזה שבעה דורות של נשיאים.
וכן מה שהזכרנו,
רבי נחמן מעיד שהוא לא כתב מילה בעצמו.
הוא אומר, אם לא היה רבי נתן שטרנהלץ,
לא היה נשאר ממני כלום בעולם.
וגם הארי הקדוש לא כתב כלום בעצמו. הארי כתב שירים, זה מה שהוא כתב.
כל הפיוטים של שבת זה הארי כתב, וכל השאר זה הכול. תלמידו, רבי חיים ויטל, כתב
מה ששמע ממנו.
והזכרנו את הבעל שם טוב שגם כן לא כתב כלום. אין כלום מהבעל שם טוב כתוב, זה הכל תלמידיו.
כתר שם טוב ותולדות יעקב יוסף. הבעל שם טוב על התורה זה מתולדות יעקב יוסף. הוא היה מעיין לנו. אבל התלמידים כבר
בנו את זה בצורת שיטה.
ובדור שלנו זה ודאי הרב קוק והרב צבי יהודה. זו הדוגמה אולי הבולטת ביותר למבנה כזה של אבא ובן. האבא הוא מעיין, זורם, אין-סופי. והבן מסדר את זה בצורה שיטתית, בונה מזה מוסדות חינוך,
ישיבה וכן גם זה הדרך,
וגם הפוך זה קיים, גם זה.
כלומר, יש בתולדות אגרא ורבי חיים וולוז'ין.
אגרא כתב מעט מאוד, הוא כתב בעיקר, פירוש פה, פירוש שם, הפירוש של השולחן ערוך,
השיטה השלמה זה רבי חיים וולוז'ין.
וגם הפוך,
יש גדולי ישראל עצומים שהיו,
הרעישו את העולם בשעתם, אבל לא העמידו תלמידים, אולי גם כי הם לא יכלו להעמיד, כי הם היו מאוד מאוד מקוריים,
ולכן באמת אין להם כל כך המשך.
הרבי מלובביץ', זה בדיוק הפוך.
אין לו המשך, אין רבי שזה, אבל הוא,
אמרו שהרבי לא העמיד חסידים, הוא העמיד מנהיגים.
יש המשך לשיטה,
ולא רק שיש המשך, אלא היא מתגברת.
אתה יודע, אומרים שתשובה יפה ששמעתי מחבדניק,
שאמרו לו, מה, אומרים, הרבי חי, הרבי, מה זה הדבר הזה?
אז הוא שאל, תגיד לי, מה ההגדרה של חי?
מה ההגדרה של חי?
איך יודעים אם דבר חי או מת? מה התשובה?
אם דבר הוא גדל, מתפתח, אז הוא חי.
מאז שהרבי נפטר,
אז לא רק גדל, מתפתח, אז הוא חי.
בהקשר הזה הוא חי.
תשובה יפה, כמו יעקב אבינו.
הדוגמה היותר בולטת בדור שלנו זה הרב גורן.
זכר צדיק לברכה, שהיה גאון עצום בכל חלקי התורה, בלי יוצא מן הכלל.
מופלא מאוד, כבר מגיל 17 הוא חיבר ספר על מסכת נזיר, חיבור והסכמה של הרב קוק.
אבל לגודל גאונותו וגדלותו וכו', לא היה לו תלמידים כל כך. ובאמת אין איזה בית מדרש, ישיבה, המשך,
שרוצים את הספרים שלו,
אז זה הולך משני צדדים. מהפכה בדרך כלל זקוקה לאיזושהי המשכיות.
אם אני חוזר חזרה לעולם ההלכתי,
אז נגיד הרב עובדיה.
הרב עובדיה, האנשים היותר מבוגרים כאן, הספרדים,
הם יודעים איזה מהפכה הוא עשה, מה?
נכון, נכון, נכון.
אני אומר, בית מדרש כמו, נכון, נכין להם, הוא עושה מהפכה בצבא,
וזה רץ קדימה.
כמוהו,
אחריו אין.
אתה מבין? כלומר,
כמו מהסוג הזה, משהו היה, כמו בן גוריון כזה של הצבא, הוא היה.
גם הרב עובדיה, הרב עובדיה הרי עשה מהפכה שלמה בעולם הספרדי, בעיקר העביר את הבלבתים מבין איש חי למרן. הרי הספר הנלמד בבתי הכנסת עד
הרב עובדיה. בין מיכל לערבית, מה למדו?
למדו בן איש חת. למדו בן איש חת. זה גם ספר, גם מתוק, גם פרשת שבוע, גם מוסר, גם קבלה, גם הלכה.
בא הרב עובדיה ובגודל תנופתו הזיז את הכול ושינה את הכול. אבל לבד וכנראה לא היה מצליח.
הספרים של הרב עובדיה,
יביע עומר,
זה ספרים עמוקים ביותר. כל תשובה ביביע עומר, אתה צריך להחזיק חבל,
שתדע איך נכנסת ואיך אתה יוצא, מאות ואלפי מקורות.
בלי ילקוט יוסף,
שזו הסדרה שמתרגמת הכול לשפה ברורה ונגישה,
וקיצור על כות יוסף.
אז זה לא היה, זה היה נשאר שייך לצולת תלמידי החכמים, זה לא היה מחלחל למטה.
אז יש גם את הבן, כמה בנים, לא רק אחד.
וגם התלמידים של הרב עובדיה היו גם רבנים ראשיים לאורך הדרך, הרב עמאר והרב בקשי וכו'.
אז כבר 40 שנה שהשיטה עובדת, אז היא מצליחה
בצורה כזו או אחרת לחלחל. אז זה ככה הולך.
שלמה בלי ספק,
אני חוזר חזרה אלינו אחרי הדוגמאות הרבות,
שלמה המלך בלי ספק עשה מהפכה עצומה,
וזה מטריד אותו על משכבו בלילות,
מי ימשיך את המהפכה הזאת?
מי ייכנס לנעליים הענקיות האלה שהוא השאיר אחריו?
ואיפה בא לזה ביטוי ההתלבטות,
זה שהוא עוסק בזה, איפה זה בא לזה ביטוי?
יפה, רב שבתאי, אומר ביפה. בקהלת,
בקהלת פרק ב', מה כתוב?
אומר שלמה המלך,
בפסוק י״ד נגיד,
החכם עיניו בראשו, והכסיל בחושך הולך
וידעתי גם אני שמקרה אחד אקרה את כולם.
ואמרתי אני בליבי, כמקרה הכסיל גם אני אקרני בלמה חכמתי אז יותר ודיברתי בליבי שגם זה הבל.
שנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש,
ושנאתי את כל עמלי שאני אעמל תחת השמש שאני כן הוא לאדם שיהיה אחריי.
ומי יודע
החכם יהיה או שחל
וישלוף בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש, גם זה העוול.
אז תבותי אני לייאש את ליבי על כל העמל שעמלתי את החדשים הזה. אני אעבוד, אעבוד, אעבוד, אחריי יבוא איזה מישהו
ייהרוס הכול.
אז למה?
אתם מכירים את ה... יש איזה גלגל כזה
שאומר ככה,
הנער היה עני,
מרוד.
זו הייתה לו מוטיבציה להצליח בחיים כדי שיהיה לו כסף, אז הוא הלך ועבוד וגדל והצליח להיות איש עסקים ונהיה אדם עמיד,
ואז הוא מגדל ילדים.
ואז מה הוא אומר לעצמו?
אני אתן לילדים שלי כל מה שלא היה לי.
אז הוא מגדל אותם
בפינוק יתר, כל מה שהם רוצים יש להם.
אז כשהם גדלים הם נהיים מבוגרים, מה?
נכשלים ובטלנים, חושבים שהכל מגיע להם.
ואז אחרי שהוא נפטר, אז הם יורשים אותו ומבזבזים לו את כל הכסף,
ואז הנכד הוא עוד פעם עני, ואז הנכד יש לו את הגנים, אז הוא אומר, טוב עניי,
גלגל חוזר הוא בעולם. אדם שהוא עשיר, אם הוא רוצה לשמור על העושר שלו,
שישלח את הילדים שלו לעבוד,
להשיג את הכסף שלהם בעצמם.
ואז יש מצב שהם יצליחו,
בעזרת השם. אתם מבינים? יש איזה מין, הפוך על הפוך. ככל שיותר טוב, יותר רע.
וככל שיותר רע, יותר טוב.
אז אם אתה, נכון, חנך את הילדים, ללכת לעבוד, לקחת אחריות,
לקחת זה, ככה זה חינוך.
יותר מכל השיעורי חינוך שעברתי בבית ספר, מה שעזר לי זה שהייתי עובד עם אבא שלי.
חביבי, זה איך אתה עבוד, אתה עושה פה, אתה עושה שם, קח אחריות.
אז שלמה הר-המלך מסתכל ואומר, תשמע,
הוא הניח פה אימפריה אדירה, מי יבוא אחריו?
זה דרמה, זה אירוע.
רבי שלמה, אתה מצויד במדרשים ורוצה לגלות את כל הסוף בהתחלה. המדרשים, הם לא באים להגיד מה יהיה.
אתה מבין?
המדרשים באים לנעוץ איפה התחיל הזרע שממנו נווט, אבל אתה תמיד צריך לחפש בלעוד, כלומדי תנ״ך,
אנחנו צריכים כלומדי תנ״ך לחפש איך התהליכים קורים,
איך זה קרה בסופו של דבר.
טוב, אז בואו ננסה לראות
אחר ההקדמות הללו, איך זה קרה בפועל, בסדר?
ואני רוצה דווקא להשתמש בשאלה של רבי שלמה ולהתחיל ממנה,
לא לענות עליה עכשיו, רק להדגיש אותה.
אין בעיה.
את הספרדים רבי שלמה זה לא כוונה,
ספרדים זה כאילו כינוי. לכולנו אתה תורי שבתאי, יותר... אני קורא לו רב שבתאי,
רב שבתאי אני קורא.
גדול מרבן שמו.
מי לא יודע מי זה שם?
אין בעיה, בסדר גמור.
אז אני לא יכול, לא יוצא לי מהפר, אני יכול. יוצא לי רבי שלמה.
שאלת שאלה טובה, ומה השאלה?
אנחנו נקרא את הפרק ותכף נלמד איך הדברים קרו,
אבל הכתוב בעצמו מעיד, ש...
איך כתוב?
פסוק לדרגל.
ולא שמע המלך על העם כי הייתה סיבה מעם אדוני להקים את דברו וכו'.
אז מה זה הייתה סיבה?
אולי כבר כאן ניתן את הכותרת ואז זה יהיה יותר מובן. כשכתוב הייתה סיבה הכוונה היא כזאת, זה
זה התגלגל,
זה הסתובב, זה מאורעות
שעושים אותם בני אדם,
אבל רצף ההחלטות,
הטעויות, השגיאות,
הבולטות,
זה כל כך בולט שאתה אומר לעצמך, תשמע, לא יכול להיות שאדם רגיל היה עושה רצף של כל כך הרבה טעויות.
זה לדוגמה, אנחנו כבר קריבים לימי הפורים, זה מה שעומד ביסוד מגילת אסתר.
מה עומד ביסוד מגילת אסתר? הרי כתוב שמגילת אסתר נכנסה לתנ״ך כי יש בתנ״ך אפשרות
לכתוב הנהגת הקדוש ברוך הוא בצורה של סתר. יש פסוק
בפרשת וילך.
ואנוכי אסתר אסתיר פניי מהם בעת ההיא, נכון?
מה זה אסתר אסתיר? הכוונה שאתה קורא את המגילה, ואתה אומר, אוקיי,
כל אירוע בעצמו, אני יכול להבין אותו. אבל כשרצף כזה של אירועים קורים,
גם באורך שלהם, גם במשך האירועים, וגם ברצף, וגם בתזמון,
זה לבד יכול לקרות, וזה לבד יכול לקרות, אבל שזה יקרה יחד עם זה, יחד עם זה, יחד עם זה, יחד עם זה,
זה too much, בסדר?
זה כבר יותר מדי כדי להגיד שזה קרה במקרה,
יד השם פעלה כאן בצורה נסתרת.
כן.
מה הוא אמר?
איפה הוא אמר?
איפה זה כתוב?
איפה זה כתוב?
אני לא אומר שזה לא כתוב, אני אקשיב על איפה.
פסוק יא,
תודה.
אקרא את הממלכה
בימיך לא אעשנה, מיד בנך אקרא הנה.
זה כללי מאוד,
מה זה בימיך?
וכמו שאתה יודע, זה גם נופל תמיד תחת הכלל של נבואה לרעה,
שתמיד יכולה להשתנות.
אבל עוד פעם, זה חוזר לאותה שאלה. אתם חושבים שהנביא בא ויגיד, אומר בדיוק מה יהיה ביום,
בתעריף, הנביא מסמן כיוון כללי.
הוא אומר, בדרך הזאת שאתה הולך, זה מה שיהיה. איך זה קורה?
איך זה קורה בפועל?
אז אנחנו גם נראה, זה נקרא שיטת הסיבתיות הכפולה.
איך שהאירועים בעצמם, תודה, ברוך תהיה.
אנחנו נראה שהאירועים בעצמם,
הם מובילים את זה כביכול בדרך טבעית,
אבל בעצם הם מגולגלים על ידי הקדוש ברוך הוא.
כן, מה?
מי אומר?
מי אומר? מי אומר? מי אומר למי? מי אומר למי? מי אומר למי? אחיה לירובעם. אבל מי יודע מזה? רק אחיה וירובעם יודעים מזה. העם לא יודע מזה ושלמה לא יודע מזה. זה נאמר רק לאחיה.
מה זה קשור? אין בעיה, אבל מי יודע מזה? ברור שהוא אומר אמת, אבל הוא אומר, זה מה שיהיה.
איך יהיה?
כה אמר השם תקום מדינה ליהודים, בסדר? נגיד שהיה עומד נביא לפני 200 שנה ואומר, כה אמר השם, בעוד 200 שנה תקום מדינה ליהודים.
צריך להאמין לדברי הנביא.
איך זה יהיה? לא יודעים איך זה יהיה.
נכון, ככה יהיה, ככה יהיה, הרבה מאוד דרכים.
טוב, בואו ננסה להבין איך זה קרה.
קודם כל זה מתחיל מטעות ראשונה. מה הטעות?
טעות גסה, כלומר טעות בוטה.
וילך רחבעם שכם,
כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו.
אתם מבינים
שזה מלכודת.
יש כאן עיר, בירה,
שהיא כבר קרוב ל-80 שנה
הבירה של עם ישראל, כן?
33 שנים של דוד,
שעלה לעיר דוד, כ-40 שנים של שלמה.
ירושלים היא אימפריה בסוף תקופת שלמה, היא לא איך שדוד קיבל אותה.
יש שם בית מקדש, בית המלך, מקום אדיר.
שם המלך נמצא.
מה פתאום רחבעם הולך לשכם?
אז זה ברור שהם הציבו לו איזה מלכודת כזאת, תבוא לשכם, יש לנו שם איזה דיבור איתך.
אם הוא היה בר האחי,
הוא אמר להם, רבותיי, אתם מוזמנים לבוא אל הארמון שלי בירושלים,
אני אקבל אתכם ביד פתוחה, נשמע את הטענות שלכם. היו מבינים שיש כאן מלך. עצם העובדה שרחבעם טועה טעות כזאת, אתם יודעים שאם אתה, יש פה עוד טעות, מה?
כי שכם בא כל ישראל להמליך אותו,
רחבעם לא צריך שימליכו אותו.
מי שצריך שימליכו אותו זה מי שיש ספק על הממלכה שלו.
הוא צריך המלכה, אבל מלך בן מלך לא צריך המלכה, הוא פשוט ממשיך את אבא שלו.
לא כתוב בשום מקום שממליכים מישהו אחרי שהוא ממשיך את אביו.
אז בזה שרחבעם מגיע לשכם,
ובזה שרחבעם מגיע למעמד ההמלכה, הוא בעצמו מגלה את חוסר הביטחון שלו.
שהוא מבין שהוא נפל על איזה משהו שהוא גדול עליו במאתיים מידות והוא מנסה ככה לארגן את זה, וזה כבר מתחיל לא טוב.
עכשיו, זו הטעות של רחבעם.
למה עם ישראל עשה את זה? זה ברור.
שני השבטים שנשאו בעול המרכזי של המסים ובעול המרכזי של הבניין, המקדש, אלה היו שבטי יוסף, אפרים ומנשה.
לא סתם שלמה המלך מינה את ירובעם בנבט אחראי לסבל כל בית יוסף מצד אחד.
מצד שני, אלה שבטים שיש להם גם טענה על ההנהגה. הם מבניה של רחל, איפה החלק שלהם בהנהגה?
שלמה המלך,
ראינו את הניסיונות של דוד, שיהיה חלק מההנהגה, אבל אצל שלמה לא היו שום ניסיונות כאלו.
אז הם כאילו כונסים את הדיון אל המגרש הביתי שלהם בשכם.
זו טעות.
איך מלך עושה טעות כזאת? זו טעות של טירונים.
אתה הולך לשכם?
מה זה הדבר הזה?
זה כמו,
יש לך את ירושלים.
מכל העולם באים לירושלים ואתה הולך לשכם. תגיד להם, תבואו אליי.
טעות מספר אחת.
מקום של פורענות,
מקום של ברור יותר.
לא, לא. העם ידע... אתה צודק שהעם ידע שירובעם... זה כתוב, וירם יד במלך.
כך כתוב על ירובעם.
זה כולם ידעו שהוא מרד במלך וכולם ידעו שהוא ברח מצרימה.
את הנבואה שנאמרה בין אחייה לבין ירבעם,
לא סתם התנ״ך הקפיד,
כתוב, ושניהם לבדם בשדה.
רק, נכון? בפסוק כט.
כן, פסוק כט. שניהם לבדם. אז רק אחייה וירבעם יודעים מה הנבואה. אבל העם ידע שירבעם הרים יד במלך וברח וכו'. ולכן הם קוראים לו, ואתה צודק, הערה נכונה, כי יש פה קריבי כתיב.
וישלחו ויקראו לו, אנחנו קוראים ויבוא, אבל כתוב ויבואו.
כלומר,
התחילו כבר לבחוש פה את האפשרות של מה?
של מרד. לא רק ירבעם בא עם כוונות למרוד, גם העם הגיע עם כוונות למרוד, אבל תשימו לב שזה לא עולה בתור אפשרות ראשונה.
הם לא באמת מנסים למרוד על ההתחלה, אלא הם פותחים איזה פתח. למה?
כי אחרי הכל, בהקף השנייה, המונחות 80 שנים של דוד ושלמה. ממלכה עצומה, ממלכה גדולה.
ירבעם לא צריך לעשות הרבה כדי לשמר את ההצלחה.
לא ביקשו ממנו להיות שלמה בעצמו, הוא צריך
להבין את מקומו,
לתפוס טיפה מנהיגות. יש פה שמונה, הוא לא מתחיל מאפס,
הוא מתחיל מנקודה מאוד מאוד גבוהה. 80 שנים של דוד ושל שלמה, הצלחות צבאיות, הצלחות כלכליות, הצלחות רוחניות, בית המקדש עובר.
לא צריך פה יותר מדי להתאמץ,
הוא רק צריך לדעת לתפור את הסוגיה הזאת.
ולכן הם מדברים איתו בצורה מאוד מאוד יפה.
אביך היקשה, ואתה הקל מעבודת אביך הקשה ומעולה הכבד,
שנתן לנו בנרוב דקה, אין להם אומץ למרוד בו על ההתחלה.
צריך להיות מאוד מאוד מוכשר, בוא נגיד ככה,
כדי להצליח לגרום להם למרוד בך.
מה גם הבקשה שלהם? מה הם בסך הכול מבקשים?
זה מה שנקרא,
הקלה במס זה השוויון בנטל,
אבל בעצם מה שהם מבקשים זה איזון.
איזון.
מהו האיזון?
היה כאן עכשיו 40 שנה מאוד מאוד אינטנסיביות,
שפנו כלפי חוץ,
פנו כלפי חוץ, בגלל החלום הגדול, החזון של שלמה,
שעם ישראל יהיה אור לגויים וכו' וכו', המון המון דברים הלכו החוצה,
ואנחנו נשלמנו את המחירים, גם במיסים, גם בעול, גם בזה.
בוא, רגע, גם ככה אתה לא בסדר גודל של אבא שלך,
בוא תכריז על שנות הממלכה שלך כשנים שחוזרים להשקיע בפנים, בעם.
תוריד טיפה מיסים,
קצת פחות עול, בלי פרויקטים נוספים אדירים, ככה, שתחזיר לנו את הנשימה.
להבדיל, להבדיל, להבדיל, הרבה, הרבה, הרבה, הרבה, להבדיל, כן?
ואני גם לא מחווה לדעתי אם זה קורה או לא,
אבל הנשיא הקודם של מדינת ישראל, הנשיא התשיעי, נדמה לי, פרס,
אז הוא היה מאוד עסוק בעניינים עולמיים,
בילטרליים, כלשונו, כן? כאילו, זה פה, שם, זה...
פחות במה שקורה כאן, וכשנכנס הנשיא הנוכחי, אז הוא אמר, אני לא מתכוון להתעסק בכנסים,
בוועידת הנשיא, אני מתכוון להתעסק פנימה בעם,
להגיע ל... כן, אני... פחות מעניין אותי הבחוץ, יותר מעניין אותי הבפני.
לא מחווה את דעתי מה קורה, לא על ההוא ולא על הזה.
רק הגדרה שאתה יכול להיות מופנה כלפי חוץ, עם הרבה מאוד אנרגיות וכו',
אתה יכול להגיד, אני עכשיו עסוק בתקופה יותר של
שמירה על הקיים, יציבות, ביסוס, הורדת טיפה עול.
נראה לי כמו בכל מקום, גם במשפחה יש שלבים שמאוד מאוד עסוקים בחוץ.
יש שלבים שאומרים, איך כתוב בגמרא, מסכת ברכות, בשעת המפזרים, תיכנס,
בגישת הקונסימפ הזה, יש שלבים שבהם יוצאים יותר החוצה,
יש שלבים שבהם יותר קונסים פנימה, הם אומרים, אנחנו רוצים שלב של התכנסות.
מה שיש, יש מצוין, עכשיו תוריד קצת, זה הכול.
כאן הוא עושה את הטעות האסטרטגית הבאה.
ויאמר עליהם, לכו עוד שלושה ימים ושובו אליי וילכו העם.
עוד פעם להבדיל, סליחה שאני משתמש בדוגמא, אבל צריך ככה בשביל ה... בסדר?
אם יורשה לי לומר,
מה שלא יגיד הערב גנץ,
תהיה אכזבה.
גם אם הוא יגיד שהוא יוריד את הירח,
הוא בנה כזה בילד-אפ של שתיקה, וכולם כבר...
עכשיו, מה יש לו להגיד?
מה יש לו להגיד? אנחנו יודעים פה את המצב, אף אחד לא יכול להבטיח פה את זה, כולם פחות או יותר מורים אותו דבר, נכון? רוצים להיפרד עם הפלסטינים, רוצים כלכלה חופשית, רוצים...
חפשו את זה במילים כאלה, במילים אחרות, זה...
אבל הוא שתה כל כך הרבה זמן,
ונתן לאנשים זמן להמתין, ולהתבחבש, ולהתבוסס, ולבעבע, שמשהו לא יגיד, תהיה אכזבה.
המטרות של החדשות, תבואו, זה אכזבה, נפילה, כל מיני כאלה.
יש זמנים שבהם המנהיגות צריכה להיות מיידית, במקום.
אין זמן לשלושה ימים עכשיו, אין זמן לכל מיני, זה,
יש ביטוי של הממשל האמריקאי, מחלקת המדינה, זה גוף אנטישמי, מחלקת המדינה האמריקאית.
יש להם תמיד ביטוי It's ain't appropriate time.
אתם מכירים את הביטוי הזה?
זה לא העיתוי המתאים,
אף פעם זה לא העיתוי המתאים מבחינתם, לא להכריז על מדינה ולא להתיישב ביהודה ושומרון. It's not the appropriate time.
אז היה בן גוריון אחד שאמר, it is the appropriate time, ועכשיו פה תקום מדינה ונגמר הסיפור. ולא, כי תכף לחצו עליו, תדחה את זה, נו,
עוד חודש עד חודשיים, ובן גוריון ידע להגיד, אם אנחנו לא נקים עכשיו מדינה, לא נקים אף פעם מדינה.
עכשיו צריך לקבל החלטה. זה הזמן, זה הצומת,
ועם ישראל הוא אלוף לדחות דברים, לקבל החלטות יותר מאוחר וכו'.
כשיש ערעור על הלגיטימציה של השלטון שלך,
כן?
אתה צריך לקבל החלטה מיד.
או תהיה לארג' מיד, תגיד להם, אין בעיה,
או תהיה, אפילו אם הוא היה אומר את התשובה השנייה שלו, אבל הוא היה אומר אותה מיד,
הם היו מבינים, אוקיי, יש פה איזה...
אבל החוסר ביטחון הזה, כשאתה נותן שלושה ימים,
אז הם מפתחים ציפיות.
אז זה ברור שיכול לקרות רק דבר גרוע.
אם הוא ייעתר להם, אז הם יזהו שהוא חלש.
שהוא מלך חלש, הוא נכנע להם, לקח שלושה ימים, וזה, והיא הבינת שלהם.
ואם הוא יסרב להם, זה כבר אחרי שהם פיתחו ציפיות,
אז
כבר הפסדת.
מי שהיה בצבא מכיר את המחלה הידועה שנקראת
סגמת נעורים.
אתם מכירים את המחלה?
לא היה. היה, היה גם אצלכם.
סגמת נעורים, הכוונה, מגיע קצין חדש, סגם,
סגן משנה,
עכשיו גמר בעד אחד,
מגיע לפלוגה ותיקה או לפלוגה מבצעית.
והוא אין לו ביטחון, הוא מפחד, כי הוא כולו יצא מהקורסים. עשה טירונות, אחרי זה צמ״פ,
אחרי זה קמ״ט,
אחרי זה קק״ש, לא ראה בחיים שלו איך נראית פולוגה מבצעית.
מגיע לכל מיני חבר'ה, מה?
ועכשיו הם מתחלקים לשניים, יש כאלה, יש להם ביטחון.
בסדר, נכון זהב, אני כאן קצין, אני כאן זה, והוא יודע לנהל את העניינים, יש לו ביטחון בקצות האצבעות,
והולכים איתו.
ויש כאלה שהם חסרי ביטחון.
אז הם מתחילים, הם עובדים על שתי קצוות.
מצד אחד מנסים מאוד לרצות את החיילים, נו, קדימה, בואו, בשבילי.
ומצד שני הם נותנים עונשים לא מובנים. אתה, יש לך ריתוק 40 יום, מה קורה?
ככה, פגשתם את המחייך, זה נראה שסבלת ממישהו שהתגלח עליך בדברים האלה.
אתה לא יודע, לצד הוא יקום היום, יום אחד הוא כזה לאר,
ומשחרר את כולם, יאללה חבר'ה,
מדבר איתך כאילו הוא סחבק בלשון נוכח כזה, יאללה מגניב וזה,
פתאום מחר אתה מתהפך עליך, מרתק אותך 21. אז אל תרתק אותי, ואל תסחבק איתי, ותהיה קצין, תהיה מי שאתה.
כשהיינו בצבא, הגיעו בדיוק שני קצינים כאלו, שניים,
ושניהם ככה מהניילונים, מבהד אחד, מהקקש,
ואף אחד מהם לא ראה שטח, הם היו, כמו שאמרתי, הם עברו מהטירונות, רק קורסים עשו.
אבל אחד היה לו את זה,
היה לו איזה, איך שהוא הגיע, כינס אותנו, עשה לנו ככה איזה זה,
הוא הציג את עצמו,
הוא גם לא התבייש להגיד, תקשיבו, אני דנדש, אני לא זה, אבל אני מניח שאני אסתדר, יהיה לי תקופת הסתגלות, נעשה את הטעויות, לא נורא, אתם תסבלו את זה,
והצליח מאוד. השני היה חסר ביטחון בצורה מזעזעת,
היה משחק איתנו כדורסל,
ובדרך בכדורסל הפלוגה,
למה תבליגומיות?
אני אומר, מה קרה לך, תגיד, אתה דפוק, אנחנו לא נשחק כודורסן, מה זה, לא, אז מה זה קשור, אתה שם במגרש הזה, יש לך ריתוק.
היה כאילו.
והמ״פ ראה את זה, היה לנו מ״פ טוב, מ״פ ככה, חד, הוא ראה,
הוא היה במ״מ שתיים, הוא ראה אם יש לו עסק,
ובשריון יש דרכים מחמיפים מפקדים.
היה לנו תרגיל לילה ארוך,
נתנו בניווט ארוך מהגדוד, מרוויה עד לזהורה.
ואז, אתם יודעים, בשריון כולם שומעים את הקשר.
בין פה עולה בקשר ואומר, תחנות זה כאן זה,
שתיים יובילו אותנו אל היעד.
נתן לו ניווט לילה קשה,
הוא כמובן התברבר כל הדרך ויוביל אותנו לאברי פי פחת, כמעט כשנפלנו מאיזה צוק,
למחרת הוא כבר לא היה בפלוגה לרקע מקצועי, כי
בין פה יודעים לעשות מה ש...
אבל זה היה על רקע חוסר היציבות הזאת.
רחבעם,
עצם העובדה שאתה נותן שלושה ימים זה טעות הנהגתית מספר אחת.
לא עושים דברים כאלה.
אתה, יש לך עכשיו משהו שזה,
תחלוט במקום. גם אם הוא היה אומר את התשובה הלא טובה במקום, יכול להיות שזה היה מועיל.
אבל הוא מתלבט.
בואו נראה את העצות שהוא קיבל.
וייוועץ המלך את הזקנים אשר היו עומדים את פני שלמה אביו בהיותו חי לאמור.
איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר? אני מבקש רגע לדייק, זה הכל בעקבות המלבים פה,
בנוסח של רחבעם.
איך אתם נועצים להשיב את מי?
את העם הזה.
מכירים את הביטוי נייטיבס?
כשדוד המלך קיבל את המלוכה ובפרק הקדוש ברוך הוא הבטיח לו שהוא יהיה מלך
אז הוא אומר בפרק ז' ויבוא המלך דוד וישן לפני אדון אברהם ואומר מי אנוכי אדוני אלוהים ומביתי כי הבאתני עד הלום
מי אני שנתת לי את הדבר הזה להיות זה ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלוהים לפדות לו לעם ולשום לו שם
לעשות לכם הגדולה בנוראות לארצך מפני עמך אשר פנית לך ממצרים. אה,
שמת אותי להיות מלך על העם שלך?
הגוי הגדול הזה, מי אני? ככה דוד המלך מרגיש, אני כלום!
אה,
זו תחושה של מנהיג.
ששלי ימי המלך מבקש מהקדוש ברוך הוא שאלה, אומר לו, תן לי לב שומע לשפוט את עמך, נכון? כי מי יוכל לשפוט, איך הוא אומר?
ועבדך בתוך עמך אשר בחרת עמ רב, אשר לא ימנה ולא יספר מרוב.
ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט את עמך הכבד הזה כבד לשון כבוד
מינית אותי אחראי על העם הזה אני מלא יראה מלא חרדה
אבל כמו מה שתיארנו מקודם שהרבה פעמים לאבא העשיר יש בן כלומניק
שהכל כבר סליחה כאן לא הכוונה לרחבה בדוגמה אני מתכוון לאבא העשיר יש בן שהוא הכל מובן לו מאליו והוא חוטא בחטא ההתנשאות לצורך העניין בסדר?
זה כן יכול להיות, אנחנו נראה שזה כן אולי קשור לפרק שלנו.
אז ככה גם קצת פה, קצת פה, כן, יש פה העם הזה.
הם מטרידים אותי עם הדרישות שלהם, מה אתם מציעים לעשות לעם הזה באיזה מין זלזול כזה?
העם הזה, זה בני אברהם, יצחק ויעקב.
העם הזה, זה רגלי אבותיהם עמדו למרגלות הר סיני.
העם הזה, אתה עבד לעם הזה.
ככה צריך, כמו הרב קוק, עבד לעם קדוש על אדמת הקודש, איך הרב קוק כותב באגרות,
ואנוכי עבד נמכר לרבים.
כשהרב חוקי ישב שבעה
על הבת שלו,
אסתר יואל, נפטרה,
נפלה במדרגות בבית הרב,
ונשברה מפרקתה, והרב חוקי ישב עליה שבעה,
אז רצו לתלות לוחות זמנים לניחום אבלים.
כבר הגיעו מכל ירושלים,
אז אמר הרב, אני אתלה לוחות זמנים? אנשים באים,
עם ישראל מגיע, אני אעשה, מי מגיע? מה פתאום תורידו, תורידו את הלוחות הזמנים האלה.
וגם לזמני קבלת קהל,
גם הוא לא הסכים שישימו.
התודעה של מנהיג צריכה להיות אני עבד לעם, העם מעליך.
והוא כאילו מזלזל, העם הזה, רחבה.
ככה מאיר פה עמל בין.
הלאה,
כן אבל,
אומרים הזקנים,
וידברו אליו לאמור אם היום תהיה לעבד, מה הם מציעים לו?
מיד, לא עוד שלושה ימים, תבנה אליהם, עכשיו תקרא להם, מיד תן להם תשובה.
תגלה מנהיגות.
והם גם אומרים לו, תקשיב, היום תהיה לעבד,
תוריד טיפת הראש,
תבין שבאמת עברו כאן תקופה קשה, תחבר אותם חזרה אליך.
אם תהיה עבד לעם הזה, ועבדתם, תהיה עבד לעם קדוש. ודיברת אליהם דברים טובים,
דברי ניחומים, אז גם תעשה את זה מיד, וגם תחבר אותם. זהו, אתה גם לא מתחיל מכלום.
יש לך 80 שנים מאחורי החשמל חוץ, לא צריך פה יותר מדי.
עצה טובה, זקנים, מנוסים.
אתם יודעים שכדי לקבל עצה טובה ממישהו, אתה צריך מישהו שיש לו,
כמו שהרב חלם מדבר במסעת ישרים,
שהוא עומד על האכסדרה ורואה את גן המבוכה.
בסדר?
הוא עומד על איזה מנקודת תצפית ורואה את גן המבוכה.
מה שקורה היום,
זה נקרא מעצבי דעת קהל, זה הכל הפוך על הפוך.
יש סקרים, אתם קמים בסמסים, סקרים, אתה מצביע, זה שטויות. זה 500 איש, זה לא אומר כלום.
יש סקרי עומק, זה נקרא.
סקרי עומק זה דברים רציניים, אתה מקבל כרכים כאלו, זה 5,000 נשאלים, 10,000 נשאלים.
הסקרים האלו, המטרה שלהם היא לא לבדוק
מצביעים אלא המטרה שלהם היא לבדוק ערכי רוח.
ולפי זה המנהיג קובע את הדברים שלו.
אתם מבינים?
כלומר אין מנהיג שכבר לוקח אותך קדימה לפי מה שצריך, אלא המנהיג מעמיק חקר בדעת ההמון,
שההמון הוא המון,
ולפי זה הוא מייצר את העמדות שלו.
כלומר, אם אתה רוצה...
מה?
ברור שזה לא טוב, זה גרוע מאוד.
זה עבורטי. כן, זה עבורט הידוע.
רק מבונק אני מסביר לך איך זה עובד.
זה עם הרבה כסף גם, הסקרי העומק הללו.
אז עכשיו מה שקורה זה ככה,
אם אתה רוצה לקבל עצה אמיתית,
תלך למישהו עם פרספקטיבה,
שהיה פה,
ראה כמה שנים, נפטר לא מזמן, יהודי כזה שהיה נותן פה עצות טובות
למי שארנס, היה יהודי, עשה דבר אחד או שניים בחיים שלו,
יהודי רציני, מפוכח, חכם, אידיאליסט, ביתרי, הוא רואה את הדברים בחוץ, היה נותן עצות טובות
למי שהיה צריך.
אם אתה רוצה לקבל עצה טובה, תלך לאדם כזה מנוסה.
אם אתה רוצה לקבל עצה,
שמה?
איך אומרים באנגלית? More of the same.
שמישהו ידבר איתך, שיגידו לך מה שאתה רוצה לשמוע,
תלך לבני גילך.
נקרא קבוצת השווים.
הם יגידו לך מה שאתה רוצה לשמוע. לא תקבל מהם שום דבר אחר.
במיליה שלך.
ויעזוב את עצת הזקנים, ויבעט את הילדים אשר גדלו איתו,
העומדים לפניו. עכשיו, רק לגבי המילה ילדים.
בדיוק השבת,
על שולחן שבת הבן שלי אמר, הוא בן 17, שהוא ועוד כמה ילדים הולכים,
אז אמרנו להם, תגידו, עד איזה גיל תקראו לעצמכם ילדים? אתם עוד רגע מתגייסים.
אז הוא אמר, עד שאדם אין לו ילד בעצמו, אז הוא בעצמו ילד, זו הייתה הגדרה.
ילדים, רחבם פה בן 40. הוא בן 40,
והחברים שלו שגדלו איתו הם גם כן בני 40, והכתוב קורא להם ילדים לשון לעג.
הוא לועג להם.
ילדים מתנהגים כמו ילדים.
המטרה לעזוב, יפה.
עכשיו תראו את השיח פה.
ויאמר אליהם מה אתם נועצים ונשיב דבר את העם הזה.
אצל הזקנים הוא אומר איך אתם נועצים להשיב את העם הזה דבר. כלומר,
אתם תיתנו את העצה ואני אשיב.
לילדים מה הוא אומר?
ונשיב. הוא מסתחבק איתם. אנחנו ביחד ניתן להם תשובה. מה אתם אומרים? זה בדיוק הסגמת נאורים שדיברתי איתכם עליה, של חוסר ביטחון, והוא נעשה כאילו,
יאללה,
ביחד נעשה כאילו להיות סחבא כזה שלהם נשים את העם דבר וכאן יש פסוק שתסתכלו ואתם מוזמנים להסתכל באברבנאל פה וגם במלבים
אברבנאל אומר כאן יש בווידוי על חטא, על חטא שחטאנו לפניך בתימהון לבב
זה קללה יקה לך השם
והוא בתימהון לבב, מה זה תימהון לבב?
אז אברבנאל אומר תימהון לבב זה דברים תמוהים ביותר שאנשים
מדברים דברים שאין להם שום קשר במציאות.
הוזים פשוט הוזים מדברים שטויות ובמקום להיות אנשים ריאליים אתה יודע כמו לדבר על אההה יש אנשים שמדברים פה על שלום באזור תימהון לבב אתם מבינים שאתה פה.
אז יש פה פסוק של תימהון לבב מה הפסוק
וידברו אליו ילדים אשר גדלו איתו לאמור כה תאמר לעם הזה אשר דיבורך לאמור אביך יחביא לתלון וכולי כה תדבר אליהם קטני עבה ממותני אבי אומר אברבנאל זה פסוק
תמוה מלא בתימהון לבב שיגעון אומר כאילו
זה טירוף הדעת, ככה רצף דברים מוזרים.
מי יכול להגיד על שלמה המלך שקותנו אהבה ממותנו של שלמה המלך? זה האדם הגדול בענקים, החכם מכל אדם, שמלך מתפסח במצרים ועד לבוא חמת ועד לאימפריה הגדולה.
כי הם אומרים קותניות, לא יאומן הדבר הזה.
טירוף הדעת המוחלט, רק מלשמוע את הדברים ההזויים האלו, אז צריך לקחת אותם ולהעיף אותנו לכל הרוחות ולקחת את הדת הזקנים.
זה תמוה ביותר ללכת אחרי הצעה משונה, אחרי ניסוח מוזר, זה מוזר, לא עולה על הדעת להגיד דבר כזה.
מעבר לעובדה שזה בן על אבא שלו,
באמת את זה הוא השמיט,
אבל בגוף ההצעה, להגיד לעם כזה משפט, תקשיבו, אני יותר מאבא שלי.
אף אחד לא יכול יותר מאבא שלך, בטח לא אתה,
כן?
תמוה ביותר.
הגבות הלבב, ההתנשאות,
התחושה שאנחנו כאילו העולם שלנו, ואני אראה לכם מה זה.
וכמובן, העצה שלהם, כאילו בוא תהיה גבר-גבר, תן להם, תראה להם מה זה.
ויען המלך את העם קשה,
ויעזוב את העצת הזקנים, וידבר עליהם כעצת הילדים.
אבי הכביד את הולכם, ואני אוסיף על הולכם.
אבי יסר אתכם בשוטים, ואני אסר אתכם בעקרבים. אז מה שחז״ל אומרים,
איזהו חכם?
היודע את מקומו.
אתה לא אבא שלך.
אתה לא אבא שלך.
תהיה משט.
לא כולם מהפכנים,
לא כולם אברהם, זה גם יצחק.
אתם יודעים, על הרב צבי יהודה, זכר צדיק לברכה,
יש הרבה סיפורים, אני כמובן לא זכיתי ללמוד אצלו בצורה ישירה או משהו כזה,
אבל הרב צבי יהודה מדיליי היה גאון עצום.
רואים את זה מההערות שהוא כתב,
זה השו״תים של הרב קוק,
אורח חיים,
אורח משפט,
דעת כהן, יש בסוף הערות של הרב צבי יהודה.
רק מהערות, אתה מבין שהוא היה גאון עצום בכל הש״ס, כל הפוסקים,
אבל אומר הרב צבי יהודה לעצמו, אני,
התפקיד שלי לא לחדש את החידושים שלי,
התפקיד שלי זה להביא את החידושים של האבא לעולם הזה, לארגן את המוסדות. 20 שנה הוא עוסק בלהוציא את הספרים של אבא שלו.
לא יום ולא יומיים.
יודע את מקומו.
אפשר לומר את שליחותו לדורות,
לדורי דורות.
זו דוגמה למי שלא יודע את מקומו.
עכשיו הגענו לפסוק שלך.
ולא ש... יותר גרוע.
תמיד יש יותר גרוע. אתה יודע, האויב של הטוב זה הטוב,
הוא הנזקי,
שיהיה יא יא יא,
השם החליט סופית ונגד החלטה שלכם אין עיצה ואין פרקייה.
אמר במפורש לשלמה,
אני אקריע את הממלכה.
אז מה היה עוזר?
מי אתה אומר הזקנית?
אז השם היה... רבי שלמה, אני מתעקש לקרוא לך רבי שלמה, אני רק רוצה להזכיר, להזכיר לכבודו, להזכיר לכבודו, ש...
מה אני יכול לעשות? אני לא יכול לקרוא לך בשם פרטי, אחרי זה אני אסגור לך את הפינה הזאת, אייל.
אז רק להזכיר
שאתה מכיר את הכלל,
שכל נבואת פורענות שנאמרת במקרא היא נבואה על תנאי.
אם עושים תשובה, אז היא יכולה להתבטל.
נכון?
אז גם אם נאמרה נבואת פורענות, יחזרו בתשובה, הנבואה תידחה או תתבטל לגמרי. נבואה לטובה לא יכולה להתבטל.
אז אפילו שנאמרה נבואה מפורשת, אז מה?
יכול להיות.
יכול להיות שזה יידחה גם מה רמת הפילוג, איזה גרסה, א', ב', ג', שיכולת לתת הרבה מאוד גרסאות לפילוג הזה,
לקריעת הממלכה. אולי זה רק הבדל במלוכה, אולי אנחנו נראה שאתה בסוף הלכנו על הגרסה הכי גרועה מכולה.
אז לכן זה עדיין פתוח.
עכשיו הגענו לפסוק שמקודם ציינת.
ולא שמע המלך אל העם כי הייתה סיבה
מעם אדוני למען הקים את דברו אשר דיבר אדוני ביד אחייה השילוני אל ירבעם בנבט.
סיבה הכוונה שהאירועים הסתובבו באופן כזה
שכשאתה מחבר את הטעויות אחת אל אחת,
אתה אומר לעצמך,
טירון פוליטי לא היה עושה טעויות כאלה,
על אחת כמה וכמה, רחבעם שאחרי הכל הוא הבן של אבא שלו,
והוא בן 40, אז אנחנו מבינים ששלמה ניסה להכין אותו בצורה כזו או אחרת.
אז איך אדם כזה עושה כאלה טעויות?
הייתה סיבה מאת השם.
הייתה סיבה.
הקדוש ברוך הוא גלגל את זה.
זה לא קרה באורח נס, זה לא קרה באורח פלא, אבל גם כמו בכל דבר, הסיבה עצמה
היא שיקוף של הבעיה.
הרי אמרנו שהבעיה של שלמה,
המלכות שלמה הייתה שכאילו עליה חזק מדי וגבוה מדי על הכל.
והתוצאה, אחת התוצאות הייתה שגם הבן שלו כאילו היה גדול עליו. היינו אומרים ככה,
הסיבה שממלכת שלמה לא הצליחה, בגלל זה היה כאילו גדול עליה.
הוא לקח את האתגר גדול מדי וזה קצת קרס.
זה היה גדול על ממלכת שלמה, זה גם היה גדול על רחבעם. וזו התוצאה של הגדול הזה עליי.
בסדר?
עכשיו תראו עוד דבר.
ויאמר כל ישראל כי לא שמע המלך עליהם וישיבו העם את המלך דבר לאמור מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאוהליך ישראל.
הפסוק הזה הוא ציטוט
מפסוק שנאמר כבר ב... איפה?
איפה?
יפה. במרד שבע בן בכרי.
בואו ננסה להיזכר.
חסר אומרים שירובעם בן נבט הוא מזערו של שבע בן בכרי, נכד שלו או משהו כזה.
אבל בואו ננסה רגע להבין על מה היה המרד שם.
הוא היה באמת איש בליעל שבא בן בכרי, אבל על מה היה נושא המרד?
נושא המרד היה הטענה של שבטי ישראל
ששבט יהודה מתנשא עליהם. אתם זוכרים?
שבט יהודה היו הראשונים לשבט דוד,
ואז ישראל אומרים, למה לא קראתם לנו?
אז אומרים להם, מה, היד לכם במלך? מה זה? ואז כאילו,
אז עם כוחו אתם, זהו, אני לא חלק בליעל, יושב ומכרי שמו,
ויאמר לא חלק לנו בבית דוד,
ולא נחלק בבן ישי, איש לא עליו ישראל.
הסוגיה שם היא תחושה של שבטי ישראל,
ששבט יהודה מתנשא עליהם.
ולכן הם אומרים את המשפט הזה.
אם אנחנו פוגשים את המשפט הזה פה,
זה אומר שזו אותה תחושה.
שבטי ישראל מרגישים את ההתנשאות,
את הזלזול ואת הלעג שרחבעם כאילו, העם הזה,
מי הם בכלל?
מה הם זה? אז הוא עושה דבר מהיפוכו. מצד אחד הוא מזלזל בהם,
מצד שני הוא מגיע אליהם לשכם,
באמצעת שני הוא מחזיק שלושה ימים, נותן להם להמתין שלושה ימים, עושה דברים, דבר בהיפוכו, כמו שתיארנו את הקצין הזה שזנה מפה לשם,
ולכן הוא בעצם מרוויח ביושר את ההפסד הזה.
אבל התחושה היא שהוא מזלזל, הוא לא שומע להם.
הוא עזב את יצת הזקנים. עוד ראיה לכך שהוא לא קורא את המפה,
כאילו מבחינתו הוא שולח את אדורם על המס,
הוא לא שולח איזה שר צבא, אדורם הוא שר
כנראה מזקני השרים.
כי דוד כבר ממנה אותו להיות אחראי על המס, אחרי זה שלמה ממנה אותו על הניצבים,
ועכשיו הוא נמצא עם רחבעם, אז הוא שר מאוד מאוד זקן.
אז הוא שולח את
אדורם אשר על המס, כנראה לגבות מיסים,
לממש את המדיניות של הכבדת המיסים,
הוא שוב פעם לא קורא את השטח נכון,
ואז הוא כבר, הוא, במו מעשיו, דוחק את העם למרוד בו.
נכון שהם הביאו את ירבעם, נכון, אבל הם עדיין לא עלו בדעתם לעשות מעשה בפועל,
כי אחרי הכל זה שלמה, ובית המקדש, ושמונים שנה שלפני כן.
מי דוחק אותם אל הפינה פעם אחרי פעם, בטעות אחרי טעות,
יוצר ציפייה, ואז מאכזב אותם, ושוב יוצר ציפייה, ואז מעצבן אותם?
רחבעם בעצמו.
רחבעם בעצמו.
ולכן הם בעצם רוגמים את הדורם, ורחבעם נס על נפשו למרכבה של ירושלים, ובעצם פילוג הממלכה מתחיל כאן.
הדבר המופלא הוא,
אנחנו נראה את זה כבר בשבוע הבא, ברוך השם, שרחבעם מתגלה בהמשך כמלך מאוד שקול.
את הממלכה המפולגת הוא מנהל בצורה שקולה,
שומע בכל דברי הנביא, נמנע ממלחמת אחים, הוא עושה דברים נכונים.
אז אפשרות אחת שהוא למד לקח,
אפשרות שנייה שזה עוד יותר מדגיש את העובדה שרצף הטעויות שנעשו כאן
הם לא היו רק תוצאה של מקריות,
אלא הייתה כאן איזו סיבה מאת השם שגרמה למלך כזה לטעות טעויות כאלה גסות,
ובסופו של דבר להביא אותנו למצב שבו הממלכה לפני פילוג.
חזקו ואמצעו
