טוב, רבותיי, שימו לב, מה שנעשה היום, אנחנו הגענו לאיזושהי נקודה,
סיימנו איזשהו משהו, ובעצם אנחנו לקראת תחילת ימי רחבעם,
ולכן אני רוצה לעשות היום משהו אחר.
מה זה?
רטלין, כל מי שצריך לקחת רטלין שיקח עכשיו, לא יודע.
אז ללמוד היום משהו אחר, לנצל. חיפשתי כבר הרבה זמן את אחרון ההזדמנויות
להגיע אלינו וללמוד
פרק משמעותי בנביא,
שאולי נזכה לחדש בו כמה דברים, וזה את ספר יואל.
מה?
מי ששמע יכול לצאת שיעור חופשי.
כן.
אז בדיוק.
בואו ננסה רגע להבין וננסה לשבור סיבו ללמוד ספר בתנ״ך בשיעור.
רש״י אומר, במכת הארבה במכת בו,
שהתורה מעידה
כמוהו לא היה וכמוהו לא תוסיף.
כך אומרת התורה על מכת ההרבה. אז רש״י כמובן מיד אומר, רגע, רגע, איך זה יכול להיות? הרי בספר יואל מתואר הרבה,
גם שם התורה מעידה,
הנביא מעיד על ההרבה שם,
ספר קטן.
כמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור.
אז יש פה סתירה,
נכון?
תפתחו ספר יואל כבר תוך כדי. איך רשי מיישב את הסתירה? עושה אוקימתא.
אוקימתא, מה אוקימתא?
אומר לו, של מצרים היה הרבה ממין אחד,
ושל יואל היה באמת יותר גדול, אבל הוא היה מורכב מכמה מינים.
זה האוקימתא שרשי עושה.
הרמב״ן, תסתכלו שם, הרמב״ן חולק על רשי,
והוא אומר, לא,
א', מי אמר ששל מצרים היה מין אחד בתהילים כתוב אחרת, נכון? אמר, ויבוא הרבה ילק בכל גבולם. אז הנה, גם מצרים היה מכמה מינים.
והרמב״ן שם מתרץ תירוץ אחר. איך שלום סובב את זה? זה ברור שבתקופת יואל הייתה איזה מכה בסדר גודל של מכות מצרים. כלומר, משהו לגמרי לא רגיל,
עם עוצמות לא רגילות.
וכמובן, כלומדי תנ״ך אנחנו רוצים להבין כמה וכמה דברים. קודם כל, מתי זה היה,
איך זה היה ולמה זה היה.
לא כתוב.
לא כתוב. ובאמת הפרשנים מתלבטים מאוד איפה נשים את הנביא יואל, למה לשייך אותו.
כמובן שאחת הדרכים לאפיין או למקם את הנביא יואל
תהיה לחפש את התוצאה של הארבה בנביא ולהגיד, אוקיי, אולי זה מכאן. לדוגמה,
אחת האפשרויות שמעלים הפרשנים זה שהנביא יואל,
אולי מדובר על יואל בנו של שמואל הנביא.
יואל בן פתואל, למה נקרא שמואל פתואל? שפיתה להשם בתפילתו.
ואז אולי ההרבה הזה הוא הגורם לרעב שהגיע שלוש שנים בימי דוד.
יש כיוון שהולך בדרך הזאת.
הרעב שלוש שנים בימי דוד הוא תוצאה של ההרבה,
ההרבה הגיע בתקופת יואל בנו של שמואל וזה יכול להתאים. אנחנו מיד נראה שיש על השיטה הזאת כמה וכמה קושיות.
לפני שננסה... מה?
כן.
לא, לא, מה פתאום? הושע הוא מוקדם, מיכה הוא מקביל לישעיהו,
יונה ובכלל יותר מוקדם. לא, הם כאילו,
הם נביאים קטנים. אז איידי דזוטר מירקס, בגלל שהוא קטן, הוא הולך לאיבוד, אז צירפו אותם ל...
בואו נראה קצת פסוקים ביואל עצמו, ואז ננסה...
במלאכים.
מלאכים. אנחנו נענה על זה, נענה על זה. מה הסיבה?
מה? נענה על זה. במלאכים או בשמואל, אנחנו נענה על זה. לא, מוטי שואל, למה ספר יואל לא נכנס במקום שהוא קרא? בכלל. למה ספר יואל? יכול להיות, כן.
כן, זה הכיוון שנלך בו. אנחנו נראה שאולי הם כן מזכירים.
תכף נראה, ויש לזה גם סיבה.
בואו נראה כמה פסוקים בספר יואל. נתחיל מההתחלה. דבר אדוני אשר היה אל יואל בן פתואל, שילמו זאת זקנים והאזינו כל יושבי הארץ,
הייתה זאת בימיכם, אם בימי אבותיכם.
עליה לבניכם ספרו, ובניכם לבניהם, ובניהם לדור אחר.
כלומר, יש פה גם מצווה
לספר את זה.
אז אני מבין למה יש מצווה לספר את ההרבה של נטיית מצרים,
אבל למה פה יש צורך לספר את זה הלאה?
כאילו יש כאן איזה משהו שיש לו אפקט מתמשך, נקרא לזה ככה.
יתר אגזם אכל הארבה, ביתר הארבה אכל איילק,
ביתר איילק אכל לחסיל.
עקיצו שיכורים ובכו, והעלילו כל שותי יין על העסיס כי נכרת מפיכם,
כי גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר.
שיניו שיני אריה ומטלעות להביא לו, כמובן זו הכוונה להרבה.
שם גפני לשמה ותאנתי לקצפה,
חשוף חשפה והשליך, הלבינו סריגיה.
תראו, זה לא חלק מנושא השיעור, אבל אני כן רוצה להגיד את זה. זה קשור להרבה.
איך נוצר הרבה? סיברנו על זה פעם?
אה?
בעוד שיעור ברדיו.
מה?
מתרגמים את האמת המשחקית להיות, זה לא ראו אותו. בסדר, אבל איך נוצר ההרבה? איך נוצר...
יפה, הרי ה...
איך?
כשחגב מתחבר ללהקה, נוצרת תופעה הורמונלית, הוא גודל ותומך במהלית.
יפה, אז זה לא מתחבר ללהקה, אלא בוא נאמר ככה, עד 1921 היו בטוחים שזה מינים נפרדים, כי אך אגב, בתור חיהו הוא חיה מתבודדת וכזאת היא לא עדינה.
איך הוא פתאום נהיה כזה להקה אלימה?
אז שני חוקרים ב-1921 גילו שבשנים גשומות, כמו שנה,
אז נקבה תערבב, במקום להטיל 50 ביצים, מטילה 150 ביצים,
ואז הם בוקעים ונהיה להם צפוף.
וקצת מזכיר בני אדם,
מה קורה לאדם שהוא נהיה פתאום חלק מקבוצה?
פתאום הוא לבד, הוא בסדר, פתאום הוא יאללה, חבר'ה, באים, פתאום ההליכה משתנה ופתאום נהיית התנהגות יותר אלימה,
להכות האופניים החשמליים בעיר, כאילו פתאום נהיים כזה.
זה מה שקורה להרבה, הוא כאילו מקבל מסר צפוף פה,
יש פה איזה חגיגה,
מפריש יותר סירוטונין, והוא נהיה אלים, וככה הם נהיים להקה. ואז במובן הזה, ההרבה זה שיקוף של המצב החברתי של מצרים.
מצרים זה, זה, תופעת מרמהר. בדיוק, כאילו זה גלגל כזה,
ואז ההרבה, כתוב מלך אין להרבה,
ההרבה בעצם שיקוף של המצב החברתי המצרי.
קיבלתם שפע,
מהשפע הזה במקום להיות חולקים אותו עם הזולת,
תהייתם חברה דורסנית,
אלימה,
שמזינה את עצמה ודורסת וכו'. סגרו סוגריים רק לגבי המכה עצמה.
אני חוזר לספר יואל. אלי, כיבטולה חגורת שק על בעל נעוריה. אתם מכירים את הפסוק הזה היטב מהקינות.
הוכרת מנחה ונסך, אשכנזים, כן?
עוכרת מנחה ונסך מבית אדוני עוולו הכהנים משרתי אדוני שודד שדה עוולה אדמה
כי שודד דגן הוביש תירוש אומלל יצהר
הובישו איכרים העלילו קורמים על חיטב על שעורה כי עבד כציר שדה הגפן הובישו בתאינה אומללה רימון גם תמר ותפוח כל עצי השדה יבשו כי הוביש ששון מבני אדם. אז קודם כל קשה להגיד
קשה להגיד שזה מדבר על תקופת יואל הבן של שמואל כי כאן מתואר בית המקדש
אז זה חייב להיות בתקופה שהבית היה קיים, בתקופת דוד, ברעב של דוד אפילו לא היה משכן שילה.
אז אתה לא יכול לשייך את זה לשילה.
יש כאן, מתואר כאן תהליך, בהתחלה עובד קציר שדה,
אחר כך גפן, אחרי זה העצים, גפן, תאנה ורימון וכו'.
כמובן, מה שנפגע ראשון בבית המקדס זה היכולת להביא קורבנות. למה בית משכן דוד המלך לא משכן כזו? כי אין משכן שילה בתקופה ההיא. לא, למה? מה כן?
מה? בתקופת דוד המלך? יש במה בגבעון.
יש מקום כלשהו, בית השלב מיני יהודי נדחה נטל.
הוא משפר שם, אומרים שם חברים.
למה לך מודע?
אז בתקופת דוד, המקום הזה כנראה לא היה.
כלומר, משכן שהיא לא חרב, יש איזה במה זמנית מאוד בגבעון. אין... אין...
הוא הולך לשם. הוא הולך לשם, אבל זה לא משהו קבוע. כשאתה...
תכף תראה פסוק מפורש, שזה בין האולם למזבח. ממש מתואר בית המקדש.
יפה, יפה מאוד. חיגרו, נמשיך. חיגרו וסיפדו הכהנים וגילו משרתי מזבח. בואו עולים ובשקים משרתי אלוהי.
כי נמנע מבית אלוהיכם מנחה בנסך.
קדשו צום כי רוע הצרה, אספו זקנים כל יושבי הארץ, בית אדוני אלוהיכם, זעקו בית המקדש, זעקו אל אדוני.
אהל היום כי קרוב יום אדוני וכשוד משעדי יבוא.
נגד עינינו אוכל נרחת נהיבט אלון ושמחה וגיל.
יש כאן מילים יפות בעברית, עבשו פירודות.
פירודות הכוונה לא מולקולות,
אלא כנראה רגבי האדמה שמקלשנים אותם, הם נהיים נפרדים זה מזה, הם מתעבשים, יש עובש.
תחת מגרפותיהם נשמו אוצרות,
נהרסו ממגורות. ממגורות זה המקומות שעוצרים מהם את התבואה.
כן, כי הוביש דגן.
מנה אינך בהמן אבוכו אדרי בקר, כי אין מראה להם, וגם אדרי עצרו נאשמו וכולי וכולי.
יש גם איזה בצורת מתוארת כאן, בסוף יבשו אפיקי מים.
נמשיך רגע לפרק ב'. תיקו שופר בציון ועני ובהר קודשי,
ירגזו כל יושבי הארץ, כי בא יום אדוני, כי קרוב.
יום חושך ואפלה, יום ענן וערפל, למה?
ענני הרבה. ענני הרבה מסתירים את החמה.
כשחר פרוס על ההרים עם רע ועצום, מי שראה הרבה, לפני ארבע שנים, חמש שנים היה בדרום,
בדיוק הייתי במילואים, אז אתה באמת רואה פתאום על ההרים איזה מין שטיח כזה, שטיח של הרבה.
עם רע ועצום כמוהו לא נהיה מן העולם ואחריו לא יוסף עד שני דור ודור.
לפניו אכלה אש ואחריו תלהית להבה, כי גן עדן הארץ לפניו, ואחר מדבר שממה גם פליטה
לא הייתה לו.
עוד שני פסוקים ואז נעצור.
כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון, באמת זה דומה.
ההרבה, הוא נראה כמו,
כשאתה מעמיד אותו לצד, הוא נראה כמו אדם רוכב על סוס.
כי הרגליים שלו הם כאלה כמו שתי הרגליים של הרוכב על הסוס, וזה נראה כאילו הוא הולך ככה.
אז זה ככה המראה שלו.
ככל מרכבות אראשי הערים ירקדון,
ככל להב אש אוכלה קש, כעם עצום ערוך מלחמה,
מפניו יכילו עמים, כולם מפחדים עליו,
כל פנים קיבצו פארור. מה זה?
מה זה פארור?
פארור זה סירים.
ההתמודדות עם הערבי היו יוצאים לשדה עם סיר ומכים עם איזה, מה?
אתה כבר בטיגון, אתה כבר באוכל, לפי הטיגון צריך לגרש אותם.
שים מהם צ'יפסים, אני מבין שאני רואה את הריר, נוזל לכם מהשפתיים.
מה, אכלו הרבה?
לא, והעתוקים היוו כל אזרח להבין, הלוא שמילו הרבה
לבנות להם סבירים ו... אה, כדי, בשביל לאכול, הם רצו לאכול. לא, היו צריכים... אה, לחסל. היו צריכים להשמיד אותו. אה, הבנתי, כן. יפה.
כגיבורים ירוצים, כי אנשי מלחמה יעלו חומה ואיש בדרכיו ילחום, ולא יאבתו ארוחותם וכו'.
אני קורא עוד כמה פסוקים פה. ו' נתן קור לפני חילו, כי רב מאוד מחנהו, כי עצום עושה דברו, כי גדול יום ה' ונורא מאוד, ומי יכילנו?
אז יש כאן יום השם שאי אפשר להכיל אותו.
מי הכילנו?
וגם עתה נאומה אדוני שובו עדי בכל לבבכם וצרו ובכיו ומספד וקראו לבבכם בעל בגדיכם ושובו אל אדוני כי רחנון ורחום ואומר כפיים ורב חסד.
מי יודע?
ישוב וניחם והשאיר אחר ברכה ומנחה ונסך אדוני אלוהיכם.
אם כך אירוע דרמטי ביותר, כלכלי, חריג מאוד.
למה בא? למה בא? זה מה שאנחנו מבינים.
קודם כל לפני הלמה, איפה ואיך.
המקום היחיד
שיכול להתאים,
ואם אנחנו באמת נלך על המקום הזה, זה גם יכול מאוד מאוד להתאים לשם של יואל.
יואל, איזה אותיות זה?
אליהו.
בסדר, אבל כבודו.
לא משהו, הייתי חתן שבמוקרה ה' כאילו בן שקוראים אליהו, הוא אמר אליהו.
אתה תכניס את השם שלו. נכניס טוב, בסדר. לא ניכנס לסכסוכים משפחתיים.
לא רק אליהו אלא גם אלישע.
גם כן.
אני אוהב. בסדר, תודה.
אז לא רק
לא רק יואל, לא רק אליהו, אלא גם אלישע.
כלומר, זה מורכב מאותיות,
אם אנחנו אומרים שיואל הוא תלמידם,
או בתקופתם של אליהו ואלישע,
אז זה גם הגיוני שהשם שלו מורכב מהאותיות של רבותיו.
איפה זה יכול להיכנס?
תפתחו בבקשה מלכים ב' פרק ח', מלכים ב', כן.
נו?
נבואה זאת נראה לפני היבואה או אחרי היבואה? הנבואה, יפה, שאלה מעולה שאלת.
ספר יואל מחולק לשניים.
חלק אחד מתאר את האירוע,
וזה עכשיו. החלק השני שעוד לא קראנו, מתאר את העתיד, אם יחזרו בתשובה, מה יכול להיות.
זה חשוב מאוד.
למה זה חשוב? כי קודם כל זה מגדיר,
ואמרנו את זה כמה פעמים כאן, מגדיר את תפקיד הנביא. תפקיד הנביא הוא לא להגיד את העתיד, אלא הוא להגיד את ההווה.
הגיע הרבה, בסדר, אז הרבה, תופעת טבע. אומר הנביא, לא, זה לא תופעת טבע, אני אתאר לכם אותה בצורה מאוד מאוד חמורה,
תכף נבין, ויש לזה עוד משמעויות, שתכף ננסה לעמוד עליהן. אבל איפה זה יכול להיות?
מלכים ב' פרק ח', ואלישע הנבי,
כך צריך להגיד כי יש דגש בנו, קרא, סליחה, פרק ח', מה עשיתי?
אני בט'.
ואלישע,
פרק ח', ואלישע דיבר אל האישה אשר הכריעה את בנה לאמור, קומי ולכי, את וביתך, וגורי באשר תגורי,
כי קרא אדוני לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים.
רבותיי, רעב שבע שנים זה הרעב הארוך ביותר בתנ״ך.
והוא ודאי מתכתב עם מכות מצרים,
רק שבמצרים, אני מזכיר לכולם, בסוף לא היה רעב שבע שנים, היה רק שנתיים.
ופה זה שבע שנים.
עכשיו, אם זה רעב שהוא תוצאה של בצורת,
אז מה עוזר שהיא עוברת דירה?
הרי בדרום ודאי לא יורד גשם, בצפון יש בצורת, אז לאן היא תעבור?
אבל אם זה רעב שהוא תוצאה של מכת ארבה,
אפשר להגיד שבאמת הארבה מכה באזור נגיד שומרון וצפון, אבל בדרום הוא פחות מכה, אז אם נעבור מקום אז אולי שם נצא מהמסלול שלו.
איך מגיעים לרעב של שבע שנים?
זה מאוד פשוט. לדעתי זה הפירוש
היותר נכון
על ההבדל בין הארבה של בקת מצרים לארבה של יואל, ומיד נוכיח את זה.
אם נטען שהסיבה שהנביא יואל מפרט את סוגי הארבה זה
זה בגלל שההרבה בספר יואל לא היה יותר גדול כמותית,
אבל היה יותר גדול במשך.
כלומר,
הגיעה להקה אחרי להקה.
חקלאי מכין עונה, כל מי שמכיר כאן חקלאי יודע, מכין עונה, מכין שתילה, שותל. בום, הגיע הרבה, גמר לו את השתילה.
עכשיו, לעונה הבאה הוא בבעיה.
נגיד שהוא מגרד מהגורן, מהיקב, מצליח זה, שותל עוד עונה. פתאום מגיעה עוד להקה, בום, גומרת לו גם את זה.
עכשיו לעונה הבאה, השלישית,
הוא כבר לא יכול להיערך,
הוא ייקח לו שנה וחצי רק להתאושש משתי העונות שהוא לא הצליח, כדי להצליח לייצר עוד איזו עונה שלישית.
ועוד פעם, ועוד עונה רביעית. בקיצור, ארבע עונות שמגיע הרבה זה שבע שנים רעב.
עד שאתה מתארגן, עד שאתה מתאושש,
עד שאתה מצליח לשתול, כל חקלאי יודע את זה.
הרי אומרים, הבדיחה,
מה, יש בדיחה על חקלאים, זו בדיחה ששמעתי מחקלאים, אז אני יכול לספר אותה, אני לא אוכל ל... כן?
אומרים, החקלאי תמיד אומר, אה, השנה הפסדתי, בהנה הבאה יותר טובה.
אז אומרים שעורך דין, רופא וחקלאי הגיעו לשמיים.
אז אמרו להם, תקשיבו,
אתם יכולים לחזור חזרה בגלגול
ולבחור מה אתם רוצים. אז העורך דין אומר, לא יודע, אני הייתי עורך דין, כל הזמן רבתי עם אנשים, אני רוצה לעשות טוב למצוא את רופא.
טוב, אתה תהיה רופא.
הרופא אומר, לא יודע, אני כל הזמן רופא, חולה וזה לא מתאים, אני רוצה קצת לראות טוב, אני רוצה להיות עורך דין. טוב, אתה תהיה עורך דין.
החקלאי אומר, אני רוצה להיות חקלאי.
אמרו לו, יא חביבי, תראה בגלגול הקודם, הפסדת, הפסדת, הפסדת. מה חקלאי אומר? כן, אז הפסדתי, בפעם הבאה אני ארוויח.
לא, אמונה, מאמין, חי עולמים וזורע.
חקלאים, אני אומר, רק ציטוט, שלוש דרכים להפסיד כסף, הדרך המהירה,
הדרך האלגנטית והדרך הבטוחה.
הדרך המהירה זה הימורים,
הדרך האלגנטית זה בילויים, והדרך הבטוחה זה חקלאות.
כאילו, אז, מה?
בטוחה.
בטוחה, כן.
כן, כן. אז יש לזה כל מיני גרסאות.
סיפקתי פה את הגרסה המעודנת.
על כל פנים, זה מסתדר מאוד.
אם, אם, אם, אם, אנחנו מדברים על מכת הרבה מתמשכת, ולכן הנביא מפרט.
לכן, נגיד כדבירי הרמב״ן, שגם במצרים היו כל מיני סוגים,
אבל אין מה לפרט כי כולם גירו ביבם ביחד. אז מה, אתה עכשיו איזה פרופסור זוהר עמר שמסתכל ומבדיל בין הסוגים? זה לא מעניין אותך, הגיע מכת הרבה וזהו.
אבל אם זה מתמשך, אז שנה אחת הגיעה הרבה, שנה אחת הגיעה אילק, אחרי זה הגיעה חסיל, אחרי זה הגיעה גזם.
ארבע מכות הרבה מתמשכות יוצרות לך שבע שנות רעה, והאמת, זה פסוק מפורש.
בדיוק, את אשר התיר את זה, הותיר את זה, את אשר התיר את זה, הותיר את זה.
וזה פסוק מפורש ביואל, איך אנחנו יודעים?
כי הנביא אומר, עוד לא קראנו את זה,
בפרק ב', ומלאו אגרנות בר, אם תחזרו בתשובה והשיקו, יקבים תירוש ויצער,
ושילמתי לכם את השנים אשר אכל, הארבה, הילק, החסיל והגזם,
חילי הגדול אשר שילמתי בכם. הוא מפורש אומר שזה שנים,
זה לא היה מכת רעב אחת,
מכת הרבה אחת, אלא זה מתמשך.
שבע שנות רעב זה גזירה בלתי רגילה, משהו בסדר גודל של יציאת מצרים,
ועכשיו, מה זה?
היא לא משאירה הרבה אנשים אחר כך, וכמובן השאלה היא,
עכשיו, אחרי שמיקמנו את,
אנחנו מיקמנו לדעתי היטב את ההרבה,
זו המכה, ולכן בעצם אנחנו פוגשים out of nowhere, כאילו זה לא מתכתב עם שום דבר,
בתקופת אלישע הכל פחות או יותר זורם בכיוון חיובי,
פתאום בום!
שבע שנות רעב, הרי אפילו אצל אליהו הנביא,
שבסך הכל היה שנתיים רעב, כי הוא גזר על המטר, עשו מזה כזה רעש, והקדוש ברוך הוא נזף בו, ואמרו לו לך לאחאב ויראה מטר, ופתאום אצל אלישע,
נביא החסד, נביא הניסים,
הנביא שהקדוש ברוך הוא שם במקום אליהו, שהוא פיתר,
פיתר, פתאום מגיעה כזאתי גזירה של שבע שנות רעב, על מה ולמה?
קשה ביותר הדבר הזה.
קשה ביותר.
אז אנחנו מבינים איך,
אנחנו מבינים מתי,
אבל הזעקה של כבודו עדיין מהדהדת.
למה?
למה?
מה הסיבה?
כדי להבין את זה,
ברשותכם,
אני רוצה
להיעזר בפרשנות הכי טובה לתנ״ך.
מה?
מי הפרשן הכי טוב של התנ״ך?
התנ״ך. התנ״ך בעצמו.
כשאנחנו מוצאים
הקבלות,
פסוקים דומים,
ביטויים דומים, אנחנו מבינים שזה מפרש את זה.
ואני מבקש להעביר אותנו 150 שנים קדימה בהיסטוריה,
לתקופת חזקיהו המלך,
שממלכת ישראל כבר גלתה,
נשארת ממלכת יהודה,
ומתפתח איום,
איום על ממלכת יהודה. כדי להבין את זה אני רק רוצה ברשותכם לקרוא
עוד מספר פסוקים בספר יואל, כי יש שם כמה דברים שאנחנו צריכים עוד...
אני הגעתי לפרק ב', פסוק ט״ו,
נקרא עוד כמה פסוקים, ברשותכם.
תיקו שופר בציון, קדשו צום, קראו הצרה, אספו עם, קדשו קהל, קבצו זקנים, אספו עוללים ויונקי שדיים, יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה.
בין העולם ולמזבח, לשאלתך, רבי חיים,
יבכו הכהנים משרתי אדוני ויאמרו חוסה אדוני על עמך ואל תיתן החלתך לחרפה למשול בם גויים גויים הכוונה כאן הרבה למה יאמרו בימים האלה הם ויקנה אדוני לארצו ויחמול על עמו ויען עכשיו זה נבואת עתיד אם תחזרו בתשובה זה מה שיכול להיות ויען אדוני ויאמר לעמו אני שולח לכם את הדגן והתירוש והיצהר ושבעתם אותו ולא אתן אתכם עוד חרפה בגויים ואת הצפוני הרחיק מעליכם
מי זה הצפוני?
הרבה. אמנם זה נהיה כינוי ליצר הרע,
נכון?
ארחק נא, ארחק נא מעליה, חברת כת הצפוני. ארחק נא מעליה,
חברת כת הצפוני. שבת בשלח, בקשות. איפה אתם השבת?
הולכים? לאדס?
קצת לשמוע פיוטים?
למה?
הוא אמור להגיע מאזור נאצרה, מאפריקה, מדרום הוא אמור להגיע. הוא לא יכול להגיע מזה? מצפון-מזרח?
ממדבריות עיראק וזה, גם משם הוא יכול להגיע.
גם משם הוא יכול להגיע.
כן, נראה לי בדרך כלל הוא מגיע מדרום.
ואת הצפוני ארחיק מעליכם, והדחתי בלארץ יהו שממה את פניו אל הים הקדמוני,
וסופו אל הים האחרון, ועליו באשוב וכו'.
ויש כאן המשך הנבואות שהכל יהיה בסדר,
ושילמתי לכם, זה חילי הגדול, פסוק כה,
שילמתי לכם את השמים אשר אכל, אערבה וילג החסיל והגזם,
חילי הגדול אשר שלחתי בכם, ואכלתם החול בשבוע, והיללתם וכו' וכו'. טוב, יפה מאוד. אז הנה יש לנו כאן צורים.
אם הייתי אומר לכם
שההרבה הוא משל,
אז מי הנמשל?
מי?
אם אתה שולח אותך לחזקיהו, זה סנכרית.
יפה, אבל מי הנמשל? כן, אבל מה הנמשל פה? סנכרית ברור, אבל מה הנמשל?
הנמשל הוא... לא.
הנמשל הוא, אתה צודק, אבל מה בסנכרית זה הנמשל?
הנמשל...
צבא של אימפרטורים.
צבא שאתה רואה את ההתחלה שלו ולא רואה את הסוף.
אתה לא רואה את הסוף. זה בלתי נגמר. זו כמות
בלתי נתפסת של כוח צבאי עצום,
שכשהוא מגיע אתה רק רואה את ההתחלה ואתה לא רואה את הסוף.
עכשיו זה דבר שהוא לא עולה על הדעת. אנחנו רגילים עד הרגע הזה בתנ״ך למה?
אנחנו רגילים למלחמות מקומיות. ארם, אפילו מצרים, לא יודע מה,
עמון, מואב, מכות בשכונה, בסדר?
אף אחד מהם באמת לא יכול להגלות את עם ישראל. יכולים להטיל לנו מיסים,
שיעבד אותנו בצורה כזו או אחרת, אף אחד לא יכול לעקור אותנו מכאן.
ואם אנחנו מדברים על כך שבתקופת ארישה, זה מדובר שאנחנו כבר 700 שנים ברציפות בארץ.
אבל כשאימפריה מגיעה,
אין מעצור.
היא תעשה מה שהיא רוצה לעשות.
לא משנה כמה זמן זה ייקח לה,
לא משנה כמה היא תצטרך להשקיע בזה, אין לה מגבלות.
אין לה מגבלות.
אתה יודע, זה כמו שעכשיו יגידו, אנחנו, ישראל,
אנחנו עכשיו נערכים מול צבא כזה, צבא אחר, חיזבאללה, נגיד שמצרים גם באיזה מאזן, אבל מי יגיד לך, תקשיב,
ולאורך ההיסטוריה תמיד היה, בכל פעם שישראל עושה איזה משהו וזה לא נראה לרוסים,
נו, חבר'ה, לא.
אחרת
אנחנו נגיע.
עם כל הכבוד לבריון השכונתי,
אנחנו עדיין לא בסדר גודל של מעצמה שבמלחמת העולם השנייה,
עם כל הזה, היה להם עורף
אסטרטגי ואנושי בלתי נגמר. הגרמנים מדווחים, אומרים, הם לא נגמרים, הרוסים.
מי?
גרמנים תסתכל יותר. כל מי שהם מגיעים על מה שהם מגיעים זה את הרוסים
ראשית שניה, זה את האמריקאים ואני רץ לכבד את זה.
טוב, פחות לא מגיעים, זה לא מגיע למלוואי, אף אחד לא מגיע לך ממש. ממש לא, אני חושב שלא.
האמריקאים, אחרי שהרסו להם שתי מגדלים,
הם הלכו וכבשו שתי מדינות.
ולא עזבו שם עד שהם השיגו מה שהם רצו. כבשו את פקיסטן, כבשו את אפגניסטן,
כבשו את כל מה שצריך.
מה עם הפלישה לנורמנדי? זה היה כן מה ש... כאילו, הם באו, עלה כמה שעלה, יעלה כמה שיעלה, הם באו, עד שהם לא ברחו בכלל אם זה לא מבין הרגליים. הם פה, הם באו. יש שיקולים שלהם, גם טעויות שלהם, אבל מבחינת העוצמה, כמו שאמרת, הפלישה לנורמנדי,
זה משהו בלתי נתפס.
בלתי נתפס.
אז צודק רב שבתאי שזה שולח אותנו לסנכי ואיך נדע? הנה התנ״ך מפרש את עצמו. תראו את ישעיהו פרק ה' 150 שנה יותר מאוחר אותה סכנה קיימת אימפריה שעלולה להגיע מצפון מזרח ואיך ישעיהו מתאר אותה.
תחזיקו אצבע אחת בישעיהו פרק ה'
ואצבע אחרת ביואל בפסוקים שקראנו.
אומר ישעיהו הנביא
איפה אני גם בעצמי כבר הלך לי לאיבוד? רגע.
הנה, בדיוק פתחתי וברכתי, הנה, אומר ישעיהו,
פסוק כ',
על כן חרף אדוני בעמו בית עליו,
ויכהו וירגזו הערים, ותהי נבלתם כסוחה בקרב חולצות וחולזות, לא שבה פה ועוד ידו נטויה. ונשא נס לגויים מרחוק
ושרק לו מקצה הארץ,
והנה מהרה קל יבוא.
הם באים בקלות, הרבה וגם החיילים, האימפריה.
אין עייף ואין כושל בו,
לא ינום ולא יישן, לא נפתח אזור חלצה ולא ניתק שרוך נעליו. במילים שלנו, אין לו מגבלות לוגיסטיות. אין לו.
הוא, מה שצריך הוא יעשה.
הוא יפתח ציר לוגיסטי, לא משנה מה יהיה המחיר.
אין לו מגבלה.
אשר חיציו שנונים כל קשתותיו דרוחות פרסות סוסיו קצר נחשבו גלגליו כסופה.
ואני קורא לכם את הפסוקים.
כמראה ביואל,
כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון,
ככל מרכבות על ראשי הערים ירקדון כקולה ויש". כמעט אותו תיאור של הארבה ושל אשור.
שעגה לו כלביא ושואג ככפירים והנאום ויאחז טרף ויפליט ואין מציל.
קראנו בישעיהו ולעומת זאת ביואל מדבר שממה גם פלטה לא הייתה לו גוי עלה על ארצי עצום ואין מספר שיניו שיני אריהו ומטלעות לביא לו אותו תיאור לביא לביא אריה אריה מטלעות מטלעות פלטה פלטה
ויהי נאום עליו ביום ההוא כנעמת ים וניבאת לארץ והנה חושך צר ואור חשך בהריפיה בישעיהו וביואל יום חושך ואפלה יום ענן וערפל כשחר פרוס על ההרים עם רב ועצום.
אז כשהנביא ישעיהו בוחר לתאר את האימפריה האשורית הוא מתאר אותה כמו שיואל מתאר את ההרבה.
אז מה זה אומר?
זה אומר שבתקופת אלישע
יש נפתח חלון הזדמנויות.
אתם יודעים שלפעמים כשנפתח חלון הזדמנויות
אז
צריך לנצל אותו.
מהו חלון ההזדמנויות?
אנחנו נמצאים אחרי אחאב, אחרי איזבל,
אחרי הרוע הגדול.
זה ברור שממלכת ישראל הולכת ומתדרדרת מדחי אל דחי,
אבל פתאום יש איזה עת רצון.
אלישע הנביא,
יהורם בן אחאב, שהוא נאמן וכפוף ומכבד את אלישע הנביא,
מלך צדיק ביהודה שנקרא יהושפט,
אולי זה הזמן מה גם לאחד אבל גם
לאיים באופן שזה ייקלט.
כי הנביאים מדברים, חזור ודבר במלאכים,
הכתוב ומתאר את זה במלאכים ב' פרק ט״ו, משהו כזה, כשמתוארת גלות עשרת השבטים,
אז הקדוש ברוך הוא, כתוב שם
מלאכים ב', מה אמרתי פרק?
פרק יז
ויהי כאשר חטאו בני ישראל אדוני אלוהים ומעלותם ארץ מצרים וילכו וכולי
בחוקות הגויים
אז הוא הגלה אותם אבל בפסוק יג ויד אדוני בישראל וביהודה ביד כל נביאי כל חוזה לאמור שובו מדרככם הרעים ושמרו מצוותיו חוקותיו ככל התורה אשר ציוויתי את אבותיכם אשר שלחתי אליכם ביד עבודי הנביאים ולא שמרו
ויקשו את עורפם כעורף אבותם אשר לא האמינו בה' אלוהיהם.
לא שמעו, הנביאים איימו עליהם, תהיה גלות.
וזה לא נכנס באוזן, איך תהיה גלות? מה תהיה גלות? אנחנו 700 שנים פה, איזה גלות? בסדר, יהיה צרה, יהיה כיבוש, אבל גלות לא תהיה.
בזמן אלישע הנביא, או מעט אחריו, בתקופת יואל,
חלון הזדמנות אחרון לנסות להחזיר אותם בתשובה.
אומר הנביא, אם הנבואה לא עוזרת,
אולי יעזור מה?
מצגת.
ויזואלי, המחשה.
נביא להם הרבה ונגיד להם, אתם רואים את ההרבה?
תעשו לו ככה,
כמו בפלאפון,
ותבינו שזה מה שהולך לעלות עליכם.
כלומר, ההרבה הוא משל והנמשל זה האימפריה שתעלה עליכם. אין לה קצה, אין לה גבול, אין לה סיום, היא תבוא ותגלה אתכם.
וזה ניסיון זעקה אחרון של הנביא להציל את ממלכת ישראל ולכן הוא מכה אותם.
דווקא בתקופת הגישה, שהיא כאילו תקופת חסדים,
אבל דווקא בגלל החסדים הללו ניתן לנצל את התקופה כדי להכות איזה מכה חולה, כדי להושיע, כדי להציל.
תבינו. והנביא אומר להם, אם תחזרו בתשובה,
עכשיו נוכל לקרוא את הפסוקים, שוב פעם, של יואל, את פסוקי הנחמה,
הם ממש כפולים.
הוא אומר להם, אם...
מה אתה אומר?
יש הרבה.
יש הרבה, וזה מרעפק על זה, כמו שזה... בדיוק.
הרבה הוא משל. הוא אומר לכם, המשמעות של הרבה זה לא האסון שהוא גורם אלא הסילבולית.
אבל כי הרבה היה הרבה. היה הרבה, אבל ההרבה הגיע. אתה אומר לעצמך,
אתה שואל שאלות שמקדמות אותנו מעולה. הרבה דרך כלל כשהקדוש ברוך הוא רוצה להעביר רעב
על עם ישראל, הוא עושה את זה דרך בצורת.
כי זה כתוב בתורה.
שארץ ישראל,
ההתקשרות בינינו לבין הקדוש ברוך הוא, זה עובר דרך הגשמים. אם דחוקותי תלכו, גשמיכם בעיטם, ולא זה, נכון? הרבה זה כאילו out of nowhere.
אם אתה רוצה לעשות רעב, תביא בצורת.
למה הרבה?
אומר הנביא,
הגיע הרבה, עשה נזק, דחק אותם לפינה.
אבל אומר להם הנביא, זה רק הפרומו של ההקדמה.
אם לא תחזרו בתשובה מההרבה ההרבה, יהיה הרבה אחר.
הרבה יותר גרוע,
שאתה לא יכול להשמיד אותו.
ותראו בעיניים איך זה נראה, תראו בעיניים שאתה רואה משהו שהוא לא נגמר, שהוא תוקף גל אחרי גל, עוד דיוויזיה, עוד דיוויזיה, ככה זה יהיה.
הם לא ראו דבר כזה.
מעולם עם ישראל לא נלחם באימפריה, לא נלחם, נלחמו כאן, בשכונה, מכות, אתה יודע, צבא כזה, צבא אחר, אבל דבר כזה שאין לו קצבה, אז הנביא מנסה להמחיש להם בעיניים איך זה יראה. אני מנסה לדמיין מה היה קורה עם הנאצים, עם אח שלום ועם זכרם הגרמנים. היו מקימים מחנה ריכוז כזה קטן, מחנה השמדה, ומשמידים איזה עיירה קטנה כזאת בהתחלה,
בתור איזה פיילוט,
וזה היה נפוץ.
והיו,
הנה תראו, ככה זה יהיה.
אז אולי זה היה מציל?
אולי, לא יודע, אי אפשר לדעת. מה אתה אומר?
זה לא עזר כמו שעזר,
שרת הטבעה של החסרות.
שאלה הטבעות אתה שואל, לא יודע. אני רק מנסה אולי לענות על זה, אבל זה לא עזר, זה אנחנו יודעים.
הוכחה חזקה מאוד לכך
שזאת התקופה,
וזה הסיפור וזה המשל, כלומר, אני בא לומר שיש כאן ניסיון אחרון בהחלט
להציל את ממלכת ישראל מגלות.
דרך הדימוי הזה.
הרבה שהיא הגיעה.
אז בואו נראה רגע את הפסוקים, את פסוקי הנחמה.
אני קורא עוד פעם מפסוק, מפרק ב', פסוק נגיד ט״ו.
תיכו שופר בית ציון, קדשו צום, קראו הצרה. יאספו העם, קדשו קהל, קבצו זקנים, יאספו עוללים, יונקי שדיים,
יצא חתן מחדרו וכלה מחופתה.
אני מזכיר לכם שמקודם כבר הנביא אמר כי גוי עלה על ארצי,
בפסוק ו', עצום ואין מספר.
אנחנו רואים, כן, גוי הכוונה זה משל להרבה, גוי. לא, לא, לא, זה לא משל להרבה.
ההרבה הוא המשל הגוי. שיעלה אם לא תחזרו בתשובה עכשיו.
הצפוני, בדיוק.
ואז, ויאמרו חוסה אדוני עמך ואל תיתן נחלתך לחרפה למשול בם גויים.
שוב פעם, אשור.
ואם אשור בלבל את האומות, אז זה כל מיני דעות שהצבא שלו היה מורכב מכל מיני שכירי חרב מאומות שונות, לכן זה גויים,
כמו הארבה מסוגים שונים.
למה יאמרו בהם האלוהיהם? ויכנא אדוני לארצו ויחמול על עמו. מכאן זה נבואה שיכולה להיות,
אם תחזרו בתשובה.
ויען אדוני ויאמר לעמו, הנני שולח לכם את הדגן, התירוש והיצר, ושבעתם אותו, ולא יטל את חמאות חרפה בגויים,
ואת הצפוני,
הרבה או אשור.
תחליט מה מדובר, הרחיק מעליכם.
וידחתיו אל ארץ יהו שממה,
את פניו אל הים הקדמוני, בסופו אל הים האחרון,
והלאה, בהשוותה על צחנתו, כי הגדיל לעשות.
עוד,
אני מדלג לפסוקי, לפסוק, נגיד, כ״ו.
ואכלתם אכול בסבוע, והיללתם את שם אדוני אלוהיכם, אשר עשה עמכם להפליא, ולא יבושו עמי לעולם.
וידעתם כי בקרב ישראל אני.
קרב ישראל,
זה מדויק פה,
קרב שבטי ישראל.
ואני אדוני אלוהיכם, ואין עוד, ולא יבושו עמי לעולם.
לא יבושו עמי לעולם, ככה מסתיימת ההפטרה.
וואו.
ומה יקרה אם זה לא יצליח?
מה יקרה אם ישראל לא יחזרו בתשובה?
בדיוק, לא.
תשימו לב,
אומר ככה
בפרק ג', פרק קצר מאוד,
הוא מדבר על נבואים וכו', נבואות,
פסוק ה',
והיה כל אשר יקרא בשם אדוני ימלט,
כי בהר ציון ובירושלים תהיה פלטה כאשר אמר אדוני ובשרידים אשר אדוני קורא.
כלומר, אם תחזרו בתשובה,
אז אני אשם בקרב ישראל.
אם לא תחזירו בתשובה,
בהר ציון תהיה פליצה, רק בשבטי יהודה.
בדיוק.
ואיזה עמק מדובר כאן שהקדוש ברוך הוא ישפוט את הגויים?
איזה עמק?
כי הנה בימים מהיימה ובעטי אשר אשיב את שבות יהודה וירושלים וקיבצתי את כל הגויים ואורתים אל עמק יהושפט.
למה זה נקרא עמק יהושפט? אפשר להגיד עמק יהושפט זה אשם המשפט, אבל המלך,
מלך יהודה שפועל במקביל
לתקופת אלישע אליהו יואל,
כן, במיוחד אצל אלישע זה המלך יהושפט.
אז זה מסתדר שהוא משתמש בדימוי של המלך יהושפט לעמק
שמשפוט הגויים, כי זה מלך שפועל בתקופתו. זו עוד הוכחה לכך שזאת התקופה.
עמק בניסבל וכל ההידרדרות, נכון? אז אין לך זאת השאלה. הובילו אותם לדבר הזה. למה פתאום מפריח איזה מכה היה יכול, בשלבים?
בסדר, אז עכשיו יש לנו את יורם בן אחאב, שהוא מלך יותר טוב מאבא שלו.
יש את אלישע הנביא.
וזה לא תירוץ. זהו, עכשיו תחזרו בתשובה.
ויש גם את ממלכת יהודה.
זה הניסיון האחרון.
זה של הרבה גבולות גזעות.
כן.
לא עדי-טוב.
מה?
לא עדי-טוב, לא עדי-טוב. לא עדי-טוב, זה נקרא לגיושפת. היום, אולי זה היה... לא, ניסו את החמץ במשמחה לגול, ואז זה מגיע מגיושפת וואלי.
אה, יפה, יפה. יפה, יפה. לא הכרתי.
נבואת הסיום של... אני מדלג רגע אחרי כל שפיטת הגויים.
נבואת הסיום של יואל, והיה ביום ההוא
עטפו הערים הסיס והגבעות תלכנה חלב
וכל הפיקי יהודה ילכו מים ומעיין מבית ה' יצא וישקע את נחל שיטים
מצרים לשלומה תהיה ואדום למדבר שלומה תהיה
מחמת בני יהודה אשר שפכו דם נקי בארצם ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור וניקטי דמם לא ניקטי ואדוני שוכן בציון.
כלומר אם לא תחזרו בתשובה מה שיקרה שיהודה תישאר
וישראל יגלו
ואז תכלו לעשות משפט עם הגויים שעיגלו אותם, ניקטי דמם לא ניקטי של שבטי ישראל,
אבל אדוני ימשיך לשכון בציון.
כלומר, הנביא יואל אומר, תקשיבו, זו ההזדמנות האחרונה להציל את שבטי ישראל. אם לא תחזרו בתשובה, יישאר רק שבטי יהודה וירושלים.
ואז זה מסביר יפה מאוד את כל העניינים.
באמת, ההרבה שהיה בתקופת יואל היה גדול מהרבה של מצרים, לא בכמות של הלהקה,
אלא במשך הזמן.
הוא יצר כתוצאה מהמשך שבע שנות רעב שמתוארות שפיר היטב בתקופת אלישע.
הוא אמר לאישה, תלכי. לכן הוא גם יכול להגיד לה, תעברי דירה, כי הרבה יכול להיות שהוא במקום מסוים ולא במקום אחר.
זה לא בצורת.
הסיבה שמגיע כזה הרבה היא לא סיבה דווקא של דין, אלא היא סיבה של רחמים.
רק לא עוזרים דברי הנביאים,
לא עוזרים התוכחות, אז אולי המצגת הזאת תעזור כדי שיבינו איך זה הולך להיראות.
וכששאלנו את עצמנו מי אמר לנו שזה משל לאשור,
אז קודם כל הפסוקים עצמם כמעט אומרים את זה במפורש,
אבל שמנו פעמנו לספר ישעיהו, שם הנביא בוודאי מתאר את מעשה סנחריב לממלכת יהודה, והוא מתאר את ממלכת אשור כמעט באותן מילים שבהם יואל מתאר את הארבה.
אז לכן הארבה בתקופת יואל הוא בעצם ניסיון אחרון למנוע את הגלות,
וזה באמת אירוע דרמטי שמצדיק הרבה בסדר גודל של יציאת מצרים.
מה?
מה זאת אומרת?
כן, כן, הוא מצדיק.
וככה הצלחנו לפתור את החידה של הארבה שהיה בתקופת יואל.
