בספר מלכים ובשבוע שעבר עסקנו בעצם בלמה זה לא הצליח, מה היו הסיבות,
נכון, ודיארנו את זה בהר היטב.
משבוע שעבר עד השבוע,
אני מזכיר לכם, דיברנו על זה שבעצם שלמה המלך,
כל התיאורים כאן בפסוקים שכביכול, כן, הוא עבוד עבודה זרה ובנה במות כאלה ואחרות,
אז גם בעקבות הביאור של הרב קוק בן היה,
וגם בעקבות הפסוקים עצמם אנחנו בעצם מבינים את זה ששלמה מעמיק
בצורך
או מעמיק בסיבות שגורמות לאומות לעבוד עבודה זרה ואולי כחלק מהתהליך התיקון שלהם
הוא מתיר להם
לעבוד עבודה זרה בשיתוף בארץ ישראל.
תודה ברוך תהיה.
כשהאם מותר לגויים לעבוד עבודה זרה בשיתוף זה מחלוקת הפוסקים בשולחן העורך יורדיה קנא דעת הרימה והשח שזה מותר,
שגוי מותר לו לעבוד עבודה זרה בשיתוף,
שהוא לא חייב על זה מיטה.
יש כאלה שאומרים שאסור,
זו מחלוקת עד היום בעצם בעיקר ביחס לנצרות, כן,
האם הנצרות היא עבודה זרה או לא,
כי הם ודאי מאמינים שיש בורא, רק הם מאמינים שיש לו שותפים.
אז אפשר להגיד שזה בעצם ההשפעות התרבותיות,
הזרות הללו, חלחלו לתוך עם ישראל, זה מצד אחד,
כן, זו הסיבה שהוא נתן להם לבנות במות, לכמוש ולאכול, לכל ה...
ומצד שני, שלמה עשה כל מיני התאמות
שיתאימו לכך שמגיעים לכאן מאומות העולם. אמרנו, סגר את פרץ דוד אביב, הוא עשה כאן יותר כזה מסודר ויותר מדויק ויותר כזה מיועד גם לאומות העולם. והדבר הזה, עם ישראל פחות הזדהה עם הצורך
לעבוד בשביל זה, לשלם מיסים בשביל דברים מן הסוג הזה.
כל מי שגר בירושלים,
אז אני מניח שהוא מתעצבן כשסוגרים לנו את הכבישים
כשמגיע פה איזה ראש ממשלת זימבבו לתחתית או משהו כזה,
נכון? בוא תתן לנסוע לעשות קניות, לכבוד שבת בשוק מחנה יהודה. אמרת, עכשיו סוגר לי את הכביש, לא?
או עכשיו, לפני כמה זמן הביאו כאן את מרוץ פורשה העולמי. כנראה איך לזה איזשהו ערך כלשהו. העולם מגיע.
אה יפה?
יפה, מצאנו את מי שנהנה מזה.
מצאנו את מי שנהנה. אתה כמו ההופעה של צביקה פיק.
אחד שהיה שם ונהנה.
אבל לא בירושלמים, לא מעניין אותו פורשה, מעניין אותו להגיע הביתה מהר ושלא יסגרו לו את הדרך.
אז אם זה במינון סביר, אז סובלים, אבל אם זה מוגזם,
אז מעצבן, נכון. אז עם ישראל צריך לשלם על זה מיסים.
וצריך לעבוד קשה כדי לבנות את המילוא, אז דיברנו בשבוע שעבר על בניית המילוא,
כדי ליצור עוד שטח פנים להר הבית, ששם אפשר יהיה לשים את הארמון של מי?
של בת פרעה.
אז זה לא מתאים לדבר,
כאילו נוצר גם פער בין החלום, החזון של שלמה המלך לבין איפה שהעם, מה שהעם מבין, ובעצם מה שאנחנו טוענים שהייתה כאן איזו התקדמות מהירה מדי
שיצרה פער גדול בין העם לבין המלך, פעם אחת.
היה פה איזו
פתיחה יותר מדי רחבה למגוון עבודות זרות, אולי היה צריך יותר להתמקד בבת פרעה ולא לפתוח את זה לכל,
ואיזה ניסיון טיפה כמו לקרב אותם בצורה כזו או אחרת,
וכמו שהזכרנו, להבין את המניע המרכזי
שגורם להם לעבוד עבודה זרה ואולי לתת לדבר הזה מענה בתוך הקדושה.
וגם זה, אז מרגע שמגיע לכאן...
בוא נגיד ככה, אם אתה מארח את האירוויזיון ב-1978 ושם פה הללויה,
שזה וואו,
קח בחשבון שאתה תארח את האירוויזיון גם ב-2019 ותשאיר פה שירים אחרים.
בסדר? כאילו זה, זה... אם אתה פתוח לתרבות הזאת כדי להשפיע,
היא גם תשפיע עליך בחזרה.
כן, יש לזה מחירים,
כמובן.
כשהקדוש ברוך הוא ריחם עלינו, לפחות זה לא יהיה בירושלים.
אבל גם בתל אביב זה מספיק גרוע.
זה נהיה אירוע של הטלוויזיון,
זה נהיה אירוע של הלהט״בים.
בעולם, זה כאילו אירוע,
כולה, כל הנפיקים, כל הכל, זה כאילו...
אז לכן,
זה יהיה,
מחברים את העניין הזה עם מצד הגאווה.
כי זה כאילו יהיה כבר משהו, מה שנקרא,
מעלים בזה ואין מורידים, כן? אז כיוון שהגיעו לשם כל ה... זה,
אז זה עוד יהיה המשך לעניין הזה.
זה הכל בתל אביב, העיר העברית הראשונה,
ששם היה הרב קוק רב ראשי, ושם לא היה רב אהרוני בלז שהגיע ל... מה?
כן, רב אהרוני בלז הוא עוד רצה להיות בתל אביב, כי אין שם שתי וערב.
עיר האדמורי, כן.
היום יש שם אדמור אחר.
האדמור החילוני. צלב.
צלב, צלב. לא היה צלב.
טוב,
מכיוון שכך,
מכיוון שזה מה שהסברנו, הסבירונו, כן, בשבוע שעבר,
זה יעזור לנו מאוד מאוד להבין היטב את המשך פרק יב שאנחנו בעצם באמצעו.
הגענו לפרק יא פרק יא פסוק כ״ו וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אישה אלמנה עבד לשלמה וירם יד במלך
וזה הדבר אשר הרים יד במלך שלמה בנה את עמילו
סגר את פרץ עיר דוד אביב, זה כבר דיברנו.
והאיש ירבעם גיבור חיל,
וירא שלמה את הנער כי עושה מלאכה, ויפקד אותו לכל סבל בית יוסף.
פרק יא פסוק כט,
בסדר ידידיה?
פרק יא בספר מלכים א',
בפסוק כט.
ויהי בעת ההיא וירבעם יצא מירושלים,
וימצא אותו אחיה השילוני הנביא בדרך, והוא מתכסה בשלמה חדשה,
ושניהם לבדם בשדה.
ויתפוס אחיה בשלמה החדשה אשר עלה, ויקראיה שלם עשרה קרעים.
ויאמר לירובעם, קח לך עשרה קרעים, כי ככה אמר אדוני אלוהי ישראל, לענייני קורע את הממלכה מיד שלמה,
ונתתי לך את עשרה השבטים.
והשבט האחד יהיה לו למען עבדי דוד ולמען ירושלים, העיר אשר בחרתי בה, מכל שבטי ישראל.
יען
אשר עזבוני,
וישתחוו לעשתורת אלוהי צידונין,
לקמוש אלוהי מואב ולמקום אלוהי בני עמון.
ולא הלכו בדרכיי לעשות הישר בעיניי וחוקותיי ממשפטיי כדוד אביו.
ולא אקח את כל הממלכה מידו כי נשיא אשיתנו כל ימי חייו
למען דוד עבדי אשר בחרתי אותו אשר שמר מצוותיו וחוקותיו.
ולקחתי למלאכותיו מיד בנו ונתתי עליך את עשרת השבטים ולבנוע את אין שבט אחד למען להיות ניר לדוד עבדי כל הימים
אשר לפניי בירושלים, העיר אשר בחרתי מי לשום שמי שם. ואותך אקח ומלאכת בכל אשר תאבי נפשך, והיית מלך על ישראל.
והיה אם תשמע את כל אשר עצבך,
והלכת בדרכיי,
ועשית ישר בעיניי לשמור חוקותיי ומצוותיי, כאשר עשה דוד עבדי.
הייתי אימך ובוניתי לך בית נאמן כאשר בוניתי לדוד,
ונתתי לך את ישראל.
וענה את זרע דוד למען זאת, אך לא כל הימים.
ויבקש שלמה להמית את ירובעם, ויקום ירובעם, ויברך מצרים בין שישת מלך מצרים, ויהי במצרים עד מות שלמה.
יתר דברי שלמה וכל אשר עשה וחוכמתו,
הלא הם כתובים על ספר דברי שלמה, בימים אשר מלך שלמה בירושלים, על כל ישראל ארבעים שנה,
וישכב שלמה עם אבותיו, ויכדר בעיר דוד אביו וימלוך רחבעם בינו תחתיו. יפה.
הוא אמר לו, ברור שהוא אמר לו, יש לנו נבואות מפורשות שהקדוש ברוך הוא הזהיר אותו בדרך.
הוא שמע.
אז זה מה שאנחנו מנסים להסביר.
אתה עושה אירוע מורכב.
הקב' הוא מזהיר אותך.
תקשיב, לאט לאט אולי, אבל בסוף זה לא בא,
לא יכול לשלול את הבחירה. שלמה מנסה לתקן את העולם, את ההיסטוריה כולה.
לצורך כך הוא הולך הכי חזק, הכי גבוה, הכי עוצמתי, הוא מנסה לפתור את דעת העבודה זרה מהשורש,
וזה לא מצביע.
בסדר? אין פה חטא במובן האישי, ולכן, עוד שנייה אחת, אין פה חטא במובן האישי, ולכן זה לא מופיע בספר דברי הימים, דיברנו על זה בשבוע שעבר.
יש פה ניסיון דרמטי שלא עלה יפה. ומכיוון שהוא לא עלה יפה, וטיפסנו מאוד מאוד גבוה, יש לו השלכות.
כלומר, מכיוון שאתה מנסה לתקן את האומות, ואתה נותן להם פה איזו דריסת רגל תרבותית,
אם זה לא מצליח, זה אומר שמה?
שזה משפיע על העם שלך.
בסדר, אם יש פה כל מיני במות לעבודה זרה, כתחנת ביניים ל...
אני אתן לך דבר יותר יפה, מה שכולנו מבינים, בסדר?
לא מזון היה חנוכה, נכון?
אבל גם לא מזון היה...
לא, לא קוראים לזה, בארץ לא קוראים לזה כבר קריסמס.
כבודו לא מעודכן, קוראים לזה נובו-גוד.
נובו?
נובי-גוד.
נובי-גוד. למה?
אתה רוצה להביא לכאן יהודים מרוסיה, נכון? מברית המועצות, מיליון וחצי יהודים.
ברגע שאתה מביא אותם,
מישהו כאן מתנגד לעלייה, כולנו בעד, נכון?
ברגע שהבאת אותם,
הבאת איתם גם,
הבאת איתם גם הרבה מאוד בעיות בהקשר הזה, נכון? בעיות של זהות, בעיות של יהדות,
מיון בעיות.
נדמה לי שסיכמו עכשיו את העולים ב-2018,
58% לא שינוי יהודים, אלא לא יהודים לפי ההלכה, או שיהדותם לא הוכחה, או, או, או.
58% רוב העולים,
כמות הגדולה שיותר של העולים זה מאוקראינה,
ו-58% הם לא יהודים לפי ההלכה.
כלומר,
אז זאת, אז זאת, דיברתי על 2018, לא על כל העלייה.
עכשיו, מישהו כאן, מה אתה אומר?
זה גם?
שמה?
נכון.
בסדר, נכון, אבל אתה יודע, כל מי שנכנס, אז יש חוק, צריך להיכנס תחת החוק, סבא שלך יהודי, אז נגמר.
אז עכשיו אתה מביא, ברור שיש כאן איזה מורכבות של איזה בעיה.
מה?
יותר. יותר, אחוזים עבוד יותר גבוהים של יהודים.
אז בסדר, אבל גם שם הייתה בעיה.
אז מישהו כאן נגד העלייה, יש לך עלייה, לא סתם הנביא אומר, שובה ה' את שבותנו כאפיקים בנגב ולא כבניאס בצפון.
הבניאס זורם, הוא צלול, מים נקיים.
אפיקים בנגב, כל מי שהיה בשיטפון או רע, שיטפון, אני יודע שזה מלא בוץ וקוצי סמר וסלעים וחולות ועצים ולכלור וזה, ועל זה אנחנו מתפללים ששובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב ולא כמעיינות בבניאס.
אז זה אירוע מורכב, הוא יוצר מורכבות, היא מורכבות אמיתית, היא לא בטעות, היא מורכבות שנוגעת לכל אחד מאיתם.
כי היום החבר'ה האלה מדברים עוד בשפה ברוסית או באוקראינית ויש להם מבטא, אבל ברור לכם שבעוד דור או שני דורות לא יהיה, אנחנו לא נבדיל, אי אפשר יהיה להבדיל בין מי שנולד כאן למי שזה, והבן שלך יפגוש את הבת שלו באיזשהו מקום באוניברסיטה,
והיא,
זו בעיה שהיא מוענקת לפתחנו, אנחנו צריכים לפתור אותה בצורה כזו או אחרת.
אז מה? אז זה מורכב. אז כשיש תקופות גדולות, יש אירועים מורכבים.
אז גם כאן, שלמה מנסה לפתור את הבעיה.
לפתור את זה. הדרך שהוא עושה את זה, כמו שאמרנו, להעמיק חקר במוטיבציות שגורמות לעמים לעבוד עבודה זרה,
ולהביא את זה פנימה ואיזה מין מעבדה כזאת, ולכן הוא מאפשר להם לבנות במות, אולי כתחנת ביניים אל האמונה רק באל אחד.
יש איזו תחנת ביניים של עבודה זרה בשיתוף כביכול, אבל הדבר הזה, ברגע שהוא לא הולך,
מגוון סיבות,
בין השאר, כמו שאמרנו, העם לא איתו לגמרי.
זה הוא לקח יותר מדי, זה היה too much בבת אחת. בעת ובעונה אחת התעסקת גם עם מואב, גם עם עמון, גם עם כמוש, גם עם כל האלילויות האלה. אולי היה צריך ללכת רק על גזרה אחת ולהשאיר את זה גם לדור הבא אחריו. הוא מנסה לפתור את כל הבעיות בעת ובעונה אחת.
זה לא הולך, וברגע שזה לא הולך, אתה לא נופל ממדרגה,
אתה נופל ממגדל.
יפה. אז זה הסברנו. זה לא חטא ברמה האישית. כן, רבי שלמה, בכבוד.
בשם השם, שכבר הוחלט שהתברכות בית דוד יהיו רק שני שבטים.
אז מה היה עוזר ליחבעם והיה שומע בכל התחומות?
לא היה עוזר לו נגד נבואת השם,
שנגזר של אחד לא עם עשר השבטים. שאלה טובה.
תזכור את השאלה, אנחנו נענה עליה בהמשך.
תזכור את השאלה טובה. זה כבר מופיע פה שזה שופטר את כל ה... מופיע, מופיע.
אתה יודע, יש תשובה לזה פשוטה.
נבואה לרעה יכולה להשתנות.
נבואה לרעה יכולה להשתנות.
במידה ו... זה מה שיקרה.
בואו ננסה רגע להבין מה קורה.
ננסה רגע להבין מה קורה.
מה בעצם העונש?
מה קורה כאן בעצם?
קודם כל, מיהו הנביא?
זה ברור, אנחנו קוראים את הפרק הזה ומיד קופץ לנו מה?
זה נראה אחד לאחד עם שלמה, שאול ושמואל.
גם שם יש נביא, גם שם יש מלך,
מלך, גם שם יש קריעת מעיל,
גם שם המלך הוא מבנה רחל,
וזה נראה אותו דבר, פחות או יותר. אבל למרבה הפלא יש הבדלים גדולים מאוד בין
המעמדות. בואו ננסה רגע להבין. קודם כל, מי הוא האיש?
האיש הוא אחיה השילוני,
לביא שמגיע משילה.
ושילה מבחינתנו זה שם קוד.
שם קוד.
למצב בעייתי, כן.
שילה נחרבה בגלל ששם זה לא עבד מבפנים,
זה לא עבד.
אז כשמגיע נביא משילה,
אז הוא מביא איתו גם איזשהו מסר של שילה,
כן, שמשהו כאן לא עובד,
משהו כאן בקודש לא מדויק.
אבל העונש שמתואר כאן הוא עונש משונה מאוד.
אני לא מצליח להבין את מה שכתוב כאן, כביכול, כן?
אם הבעיה אצל שלמה היא שהוא,
חלילה,
מה שכתוב בזה, עבוד עבודה זרה וכו', אז מה זה פרסי הניחומים הללו?
טוב, אני אשאיר לו שבט אחד, שני שבטים ואני אשאיר לו גם את ירושלים ואני אשאיר לו גם את זה, כאילו, מזל.
או, יפה.
אבל מה שאתה אומר, מוטי, יפה, מה שאתה אומר זה חשוב מאוד.
זה חשוב מאוד
כי אנחנו רוצים בעצם להבין
האם הקדוש ברוך הוא בעצם נותן ברקס לכל התהליך.
טעות, מה שלמה עושה טעות וזה, בוא נתכנס פנימה וכו'. התשובה היא, כמו שאמרתם,
כשאחיה פוגשת, בואו נראה את האירוע עצמו, נעיין בו קצת, כן?
אחיה פוגש את ירובעם,
אחיה יש לו שלמה חדשה,
קודם כל, אחיה קורע את השמלה מעליו.
אצל שאול זה היה כאילו, הוא תפס אותו,
ושמואל הלך, ואז זה נקרע, הוא קרע שם את המלאכה, זה כאילו
קרה כזה באיזה מין אירוע כזה שאי אפשר לעצור אותו.
כאן זה אירוע יזום,
זה אירוע יזום.
אחיה לוקח
שמלה חדשה, הכוונה מלכות חדשה.
חסר לה את הניסיון אולי, חסר לה קצת איזה פרק זמן, משהו כאן היה מהר מדי וחדש מדי. אחיה בעצמו קורע את השמלה,
זה לא איזה תקלה שקרתה, אלא הוא כאילו יוזם את זה.
והדבר החשוב ביותר, הוא נותן לירובעם
עשרה קרעים.
הוא לא נותן לו דבר שלם,
הוא נותן לו עשרה קרעים.
כלומר, כשנותנים למישהו עשרה קרעים, מה אומרים לו?
תבין שאתה אחראי לא על מלכות, למרות שהוא קורא לו כאן בהמשך מלך,
אתה לא אחראי על מלכות,
אתה לא מלך, יש לך עשרה קרעים.
יפה, יפה אמרת.
עכשיו יפה, אני מיותר פה לחלוטין. זאת אומרת,
זו השיטה שדוקטור מרדכי קידר רוצה למכור לפלסטינים.
הם היו קונים את זה בשתי ידיים, אלמלא אנחנו בעצמנו היינו מכניסים להם לראש את הרעיון שהם עם.
כן?
אבל השיטה היא ככה, הערבים הם מאוד עובד חמולה,
מעוד איזה אל-מצרי בשכם, חלילי וג'עברי בחברון,
אלה בזה, בחוסייני ברמאללה, הם שונאים אחד את השני, או יריבויות אחת ממשלה משפחתיות יותר ממה שאנחנו יריבים איתם.
תן לכל אחד את הטריטוריה שלו,
את הזה שלו, יהיה לו איזה מין שיטור פנימי כזה,
וינהל את העניינים שלו וכו', אבל הם לא, אין להם שום סמכות לאומית וכן על זה הדרך. זה יכול לעבוד יפה מאוד.
היה יכול לעבוד, ואני אומר לכם,
שזה יכול היה לעבוד, אלמלא אנחנו נותנים להם את הרעיונות.
מה ההבדל
בין מדינת ישראל לבין עיריית ניו יורק?
הרי ניו יורק היא יותר גדולה מישראל בכמות התושבים.
התקציב שלה יותר גדול כנראה מהתקציב של...
מה?
ולמה אין לה?
למה? יש לה כסף, בטח, יש לה מלא כסף.
מה?
למה? כי היא לא שמה את זה בתור יד.
היא אומרת, אני עירייה.
אני צריכה לדאוג שלתושבים שגרים פה יהיה טוב. אין לי שאיפות מעבר לדבר הזה. אז בעצם הניסיון שקורה כאן
זה לפרק את הממלכה
לשתי עיריות גדולות.
זה בעצם האמירה פה.
שתי עיריות גדולות,
אף אחד באמת לא יהיה מלך, לא רחבעם ולא ירובעם.
שניהם צריכים להיות מופקדים על הפיצול הזה. מה זה פיצול הרי? אפשר לפצל, זה שבטים, בהמשך נראה מה ירובעם כן עשה, אבל בתוכנית המרכזית יש כאן בעצם לקחת את הממלכה.
תחשבו שמדינת ישראל
היא מודיעה עכשיו בעקבות הבחירות, אנחנו רואים שהדברים כאן הולכים יותר מדי. זה, אין בחירות. זהו, אנחנו מפרקים רגע את הכנסת לאיזה עשר, עשרים שנה.
לא מתעסקים כרגע לא בחוץ, לא בביטחון, אנחנו מתעסקים רק בעיריות. זהו,
כל אחד יקבל את מה שצריך.
ההשפעה של ראש עיר על כל אחד מאיתנו היא דרמטית.
וזה, ולא יהיה נסיעות לברזיל, ולא יהיה טקסים וזה, לא יהיה. רם דנון יחזור לכאן לארץ,
וזה, למשך איזה עשר, עשרים שנה, נרגיע את הדברים, אחרי זה נחזור, נגיד.
אין ביטחון. מה?
במציאות שלנו.
מייד נדבר, מייד נתייחס לזה. מינהר חינם. זה בהחלט מהווה סוג של איזיון ביטחוני. אלא אם כן תגיד שהמצב הוא כל כך טוב,
שאין סכנה. כלומר, שלמה, דוד ושלמה יצרו מצב ביטחוני כזה טוב,
שכרגע אין שום משהו שמאיים מסביב.
אתה יכול, כאילו, לרשתך צריכה להתכנס פנימה ברמה מסוימת.
נכון. נו.
מופו הלקוח, כן, כן, בדיוק, כן.
משטרה כן, אבל זה לא, משטרה כן, אבל זה,
כן, זה, אבל בוא נגיד ככה, אתה יודע מה, אני מוכן לזרום איתך שמשרד הביטחון נגיד נשאיר, אבל שר חוץ אין פה כבר הרבה זמן, כן, כאילו, זה בסדר, אנחנו עכשיו יורדים מכל האירוע הגדול הזה,
האוניברסלי,
והממלכה מתחלקת ממונרכיה, מלכות אחת מאוד ריכוזית,
היא מתחלקת לשני קרעים ועשרה קרעים.
זה הסיפור.
זה בעצם איזה רצון להרגיע את האש,
להוריד את הלהבות,
לרכז את המאמצים פנימה ולא החוצה.
שימו לב למה,
בעיקר כדי לחזור לזה בעוד תקופת זמן.
נרגיע, נתאושש.
כן.
לא, רגע, שנייה.
אתה מדבר על מה שעשה ירובעם?
זה כבר חלק מהטעות, זה כבר חלק מהתקלה.
אני כרגע מדבר, מה הייתה התוכנית?
בואו נראה מה הוא אומר. קח לך עשרה קרעים, אל תיקח דבר שלם.
עשרה קרעים!
אתה אחראי על קרעים,
וגם הוא אחראי על קרעים. אז קרע ועוד קרע לא יכול להיות שווה שלם, זה שווה הרבה דברים קרועים. כלומר, אנחנו יורדים בזה מדרגה.
קצת מזכיר אולי באיזשהו מקום את תקופת השופטים.
יש פה כל מיני ככה מוקדי כוח פה, מוקדי כוח שם. זה בעיקר יגרום לנו להתכנס פנימה ולהפסיק את היציאה החוצה כסוג של איזה תקופת הרגעות כזאת, הקפאה.
זה מזכיר אולי, כמו שיש ערים מסוימות שיש בהן, לפעמים זה מהומה פוליטית, אז ממנים איזו ועדה קרואה כזאת.
אין בחירות, אין שום דבר, ועדה קרואה,
הרגעו העניינים פה,
התאזן התקציב, נחזיר אתכם למסלול.
ממילא ברור שאין שום בעיה להשאיר אצל שלמה ואצל שבט יהודה ובנימין את בית המקדש, כי הבעיה לא הייתה בעיה פנימית של עם ישראל, הבעיה הייתה כל הבחוץ.
ברגע שאנחנו יורדים מהסיפור הזה,
בוודאי שבט יהודה ובנימין יכולים להישאר, להיות אחראים על החלק הזה.
וכאן יש פה עוד איזה משהו
קצת משונה, כן?
בסוף הפרק
הוא אומר לו ככה
אם תעשה את דרכיי, אם תשמע את כל אשר עצביך
והלכת בדרכיי ועשית ישר בעיניי לשמור חוקותיי ומצוותיי כאשר עשה דוד עבדי והייתי עמך ובניתי לך בית נאמן
כאשר בניתי לדוד, ונתתי לך את ישראל.
ומיד אחר כך, ואענה את זרע דוד למען זאת, אך לא כל הימים.
זה נראה תרתי דסתרי.
מה זאת אומרת? ירובעם יהיה מלך ישראל לכל הימים?
אבל לדוד לא... איך זה הולך ביחד?
לדעתי, מה?
לדעתי,
לדעתי,
הנביא אחיה רומז כאן לאפשרות,
ואנחנו גם לא מבינים מה זה כל אשר אצלך, מה בדיוק הוא ציווה אותו? הוא אומר לו, אתה הולך להיות מלך,
אתה הולך לקבל עשרה חלקים, יש לו איזו התנגדות.
תכף ננסה גם להבין מהו הציווי לעומק.
אבל בעצם מה שהוא אומר לו כאן,
שבמידה
והוא ישמור על הציווי, שעדיין לא אמרנו מהו הציווי,
יש מצב שנוכל לחזור אחורה בזמן
אל היוזמה הגדולה שליוותה אותנו, אני מזכיר לכם, לכל אורך ספר שמואל.
ליוותה אותנו היוזמה הזאת של דוד, הרצון הזה,
שיהיה מלך
משבט יהודה קבוע ומשנה למלך,
מבניה של רחל קבוע, וזה שתי משרות שעובדות בירושה.
כן, מלך ומשנה,
אחד מבניה של לאה, יהודה, אחד מבניה של רחל, וזה עובר בירושה.
דוד ניסה לעשות את זה עם,
קודם כל בינו לבן עצמו,
כנשוי למיכל, בת שאול, והבן של היה אמור להיות אותו בן שהיה אמור להיות לדוד ממיכל, היה בעצם אמור להיות הבן
שבישות אחת יהיה הכל, הוא יהיה גם מבניה של לאה וגם מבניה של רחל.
לא הלך, אז הוא ניסה לעשות את זה עם יונתן.
יונתן.
לא הלך, נישא עם אבנר. לא הלך, נישא עם מפיבושת.
לא הלך.
בסוף, המלכות היא רק מנוהלת על ידי שבית יהודה, ואנחנו רואים שזה מבעבע.
אומר הנביא אחיה לירובעם, אם תלך בדרכי,
ואם תעשה מה שאני אומר לך,
יש מצב שאנחנו מצליחים להחזיר את הגלגל לאחורה,
ואתה תקבל מינוי על ישראל.
לדורות, כמשתה למלך דוד.
אבל מהו הציווי?
מהו הציווי?
הציווי
אתם יודעים, גם בפוליטיקה...
בבית יהודה הוא מלך והם יהיו המשנה. נכון, ולכן יהודה הוא מלך והם יהיו המשנה.
ולכן הוא לא יהיה המלך, אלא יהיה המשנה למלך.
המשנה.
מה?
נכון, בשביל החיבור הזה.
למרות שבנימין הוא האפשרות הפחות... אנחנו באופן טבעי היינו חושבים שהמלך מבניה של רחל צריך להיות מזרעו של יוסף ומאפרים.
מה הציווי אבל?
אתם יודעים, פעם,
סליחה שאני נותן דוגמאות מהפוליטיקה, אבל זה כאילו, זה עוזר.
היה אהוד ברק לפני כמה שנים, פירק את מפלגת העבודה, כן?
קם והקים, איך קראו למפלגה שלו? עצמאות? פירק אותה.
ואז מפלגת העבודה צריכה לעשות בחירות.
אז היה צריך למנות יושב ראש זמני בינתיים.
אז את מי ימנו ליושב ראש זמני?
הם פחדו
שכל מי שימנו אותו...
כן, המלך וול, המלך שאול וול.
פחדו שמי שימנו אותו, הוא ידבק על הכיסא וזה.
אז הלכו ומצאו ההיסטוריה הרחוקה של מפלגת העבודה, את המזכ״ל המיתולוגי, מיכה חריש קראו לו,
שהוא כבד אדם ודאי ראוי וכולי, אבל
אין שום הווה אמינא שהוא יהיה יו״ר מפלגת העבודה, בסדר? הוא לא ש...
ואותו מינו. איזה מין מועמד כזה שבטוח לא יקרה כלום, וגם שם עדיין היה להם דופק בלב שפתאום אולי כן יבוא לו והוא כן ייתקע.
כלומר, אתה צריך,
כשאתה ממנה מישהו לאיזה תפקיד, היצר הרע שלו זה להגיד, אוקיי, וואלה, ברגע שמינית אותי, תודה רבה, אני פה, שלום, שלום.
מה?
הייתי עזב את הריגוי, אתה יודע, התחלת את הריגוי הזה, רק יש הזמן יותר, כן, כן, זה קורה תמיד, זה קורה ברגע שהגמרא אומרת כבר, ומי אמר את זה? רב יוסף אמר, או אבא,
שאמרו לו, כשיהיה ראש ישיבה, הוא לא רצה, ועכשיו אחרי שהוא ממולא, מי שיגיד לו תרד, אז הוא ייתן לו שתי סטירות, כן. זה נמצא שם.
הניסיון זה קצת מזכיר מה שאומר השטן, למשל גם הקדוש ברוך הוא לשטן,
כן, קח לו את הרכוש וכו',
אבל אל תפגע בו, אז הגמרא במסכת דבא בתרא אומרת, גדול צערו של שטן,
משל אומרים לו לאדם,
שבור את החבית ושמור את יינה, כן?
בוא תהיה מנהיג,
בוא תהיה עשרה קרעים,
בוא תהיה זה, אבל לא,
אל תהיה מלך, כאילו, אל תבדיל אותם,
תישאר תמיד קרוע.
תמיד מספר, כן, תמיד.
כאילו, בוא תשמור על הפיקדון עד ש... עד ש... מזכיר עוד דוגמה, כן, ממפלגה אחרת, כן, כן, בדיוק. אני אומר, אתם בקיאים בפוליטים, יפה.
נראה, תכף נעבור על הכל, על כל המפלגות. בוא, זה קשה, זה לא קל, הדבר הזה.
מורכב מאוד.
אז זה הניסיון.
כלומר, אם ירבעם,
אם ירבעם, וזה דבר שהוא מאוד מאוד מדיד, קל למדוד אותו. איך?
אוקיי,
חילקנו את הממלכה לשתי ממלכות. רגע, רגע, איך זה קורה? אני לא מבין.
אם שלוש פעמים ביום, שלוש פעמים בשנה, סליחה, ייראה כל זכורך את פני האדון, אדוני צבאות,
אז מה בדיוק מחולק פה לשתי ממלכות?
אם פעם בשבע שנים יש מעמד הקל,
הקל את כל העם, האנשים, הנשים והטף,
אז מה בדיוק שתי ממלכות כאן?
אם צריך להביא ביקורים,
אז מה בדיוק שתי ממלכות כאן? אם המרכז הדתי והמרכז הקדושתי וסנהדרין וקמתם ועליתא נשאר בירושלים אז מה שתי ממלכות כאן? זה לא מה שתי ממלכות זה שתי טריטוריות כאלו, שתי רשויות יש רשות מנהלית
ציבורית
מוניציפלית על שבטי ישראל ושומרון
יש רשות כזאת בירושלים אבל באופן כללי כל העניינים הזה מתנהלים ביחד
זה המבחן של ירובעם האם הוא מסוגל להיות
נשיא כזה, יש פה מוזכר כבר מילה נשיא, כן, ראש עיר כזה,
כן, מאוד מאוד, פלוס פלוס פלוס, כן, מלא מלא מלא,
ולהישאר שם, לא לעבור את הגבול.
זה המבחן.
זה המבחן. מבראש זה כבר טיפה יותר מאוחר. אבל אתה צודק, זו הסוגיה, מבראש, מי...
כן, אבל זה קשה מאוד להפריד את זה, כי איך תחלק את זה? יש לך, הסנהדרין, יושבת ירושלים.
הסנהדרין קשורה אל המלך, צריך את הסנהדרין.
אז יכול להיות, כן,
כן, אבל זה ברור שהמטרה הייתה לפרק ושיהיה מעברים,
תהיה סינרגיה, נוכל לעבור הם מאחד לשני.
זה הניסיון, זה לא סתם הגמרא מאוד מאוד מפליגה
בשבח של ירובעם בן נבט, שהיה תלמיד חכם עצום, וכל תלמידי החכמים שבדור היו דומים בעיניו כעשב השדה וכן לזה הדרך.
וזה הניסיון שלו. אם הוא עמד בו, אנחנו כבר מבינים שהוא לא עמד בו, אנחנו נראה בהמשך איך הוא לא עמד בו, מה היו השיטות שלו.
מאוד מאוד מעניינות אגב, מאוד מעניינות,
כן?
אולי
הוא הבין, כן ודאי.
אולי אני אתן רק דוגמא אחת, בסדר? אני עושה לעצמי ספוילר.
אבל שבוע הבא, דו בשבט, אז מה?
אה, אני זה.
בואו אני אשאל אתכם, בסדר? חידה, חידה.
אני אשאל אתכם, טריוויה.
טריוויה, טריוויה.
ששש, רבותיי,
דו בשבט.
אז אם הייתם רוצים,
אם ירבעם רוצה לייצר הבדלה מוחלטת
בינו
לבין ממלכת יהודה,
איך הוא יעשה את זה?
איך?
יפה, אומר רבי שלמה, שאתם אומרים גבול, זה דבר אחד, גדר הפרדה, כן.
בונה מקום פולחן אלטרנטיבי, עגלי זהב, אנחנו ננסה להבין מה הייתה המשמעות של בניין העגלי זהב הללו.
האם באמת הוא התכוון שיעבדו עבודה זרה?
קצת מופלג.
אבל מה עוד?
בית דין חלופי.
הוא לא שינה את התאריכים,
בחודש אשר בדה מליבו,
הוא מעבר את השנה.
הוא מעבר את השנה.
ואז הוא יוצר לוח זמנים אחר.
זה הכי מפצל.
כי מה מחבר?
בסוף מה שמחבר אותנו זה חג.
אנחנו, יש אירוע, זה סתם, זה בסדר.
ברגע שירובעם לוקח לעצמו סמכות ומעבר את השנה בשבטי ישראל,
אתם יודעים, כשהייתי בצבא, אז היינו, תקוקה רם קלקילי, אז הייתי רואה שהפלסטינים הם לא היו מעבירים שעון.
אצלם תמיד אותה שעה, אין להם שעון קיץ, שעון חורף, זה שעון ציוני, כאילו.
מה?
כן,
כן.
אז הם כאילו אצלהם,
דססאה, זה עשנה. הוא לא, אין לו, תשע, לא, אנחנו, אין לנו איזה שעון ציוני, אתם, זה, אנחנו...
אז כאילו, יש להם את הזמן שלהם.
אז אם אנחנו, אנחנו נראה את זה בהמשך,
איזה פעולות עשה ירובה, ומה הסיבה שהוא בנה, אבל
הדבר הדרמטי ביותר זה שהוא שינה את הזמנים,
את הסקיידואל, את לוח השנה.
זה יוצר הבדל משמעותי.
כן, כן, כן.
אז זה, אנחנו פתאום הבנו על איזה,
כן נכון, אז אנחנו פתאום מבינים על איזה חוט סערה דק הולך ירובעם בנבט.
כן, יש לו כאן ניסיון.
החייאה שלו, הוא אומר לו, אם תעשה כל אשר עצבך ותסכים
לבלום את היצר הזה, להתפשט וזה, ולא לההפך לממלכה מובדלת משבטי יהודה, אלא לקבל את הזה.
אז, כשהממלכה תחזור להתאחד,
אתה תהיה ממונה, אתה או בןך, לא משנה מי,
תהיו ממונים להיות המשנה לממלכה המאוחדת.
כן? זה קצת מזכיר קצת את ארצות הברית אולי, את ה...
אם תהיה, כן, לכל מדינה יש לה מושל,
וכל מדינה היא כאילו בפני עצמה באיזשהו מקום, ויש איזשהו משהו שמחבר את כולם. אז תארו לעצמכם, נגיד, ארצות הברית זאת מדינה שהיא באמת יכולה כאילו להתנהל תאורטית בלי השלטון הפדרלי.
אם נגיד הם לא היו מרגישים מאוימים צבאית,
הם לא צריכים שלטון פדרלי,
כל מדינה שם בפני עצמה, יש קליפורניה, יש זה, יש פה, נורס קרוליינה, הכל מסתדר.
הם צריכים לשלטון פדרלי בשביל הדברים הגדולים, בשביל המלחמות עם איראן, בשביל כל העולם, אבל אם לא בא להם.
ובאמת השלטון הפדרלי האמריקאי, הוא נהיה יותר חזק בעקבות המלחמות.
בעקבות המלחמות, שבעצם היה פתאום צריך איזה מאמץ לאומי, בעיקר בעקבות מלחמת העולם השנייה.
אבל עד מלחמת העולם השנייה,
והוא היה בסדר,
וכאילו היה הרבה יותר משמעותי מי יהיה המושל ולא מי יהיה הנשיא.
כן, המושלים היו מאוד חזקים.
אז בארצות הברית זו דוגמה טובה, יש לך מדינות,
זה ממש נקרא מדינה,
ויש לה אפילו סוג של איזה משמר לאומי כזה,
ויש לה תקציב שלה, ויש לה גם משפט משל עצמה באיזשהו מקום, כאן מוציאים להורג, כאן לא מוציאים להורג, על אותן עבירות.
ויש איזה שלטון פדרלי מלמעלה. אז כאילו מפרקים את השלטון הפדרלי,
מקימים פה כאילו שתי מדינות, שתי מדינות כאלו, North זה ו-South,
והן אמורות להישאר כל אחת בגזרה שלה,
וכשהעניינים טיפה יירגעו, וטיפה נתאושש, וטיפה נבנה את הדברים מחדש בזה,
תהיה תקופה, והיא לא רחוקה,
כבר עכשיו אני יכול לגלות לכם שמדובר,
מכוונים למלך עשה,
הבן של רחבעם,
כלומר זה לא הרבה זמן,
שהכל הולך לחזור,
למלך עשה, עשה לשון רפואה, ריפוי,
כי הוא הולך לרפות את השבר, את החלוקה הזאתי.
מאיפה אתה יודע את כל הדברים האלה?
זה לא הצליח.
קראת פעם את התנ״ך?
חשבתי שאני מאמד אתכם את זה פעם ראשונה.
אתה צודק, רק אתה כל הזמן צודק, זה הבעיה.
הוא לא הצליח, נכון?
מי אמר שברור? להפך?
לא, זה עובדה.
עובדה שאנשים נכשלים, זה לא אומר שאתה לא יכול לנסות.
אז עכשיו אתה רוצה את המלוכה הזאתי, רגע,
שהלכה far away קדימה מאוד להרגיע.
מה הדרך להרגיע?
מה הדרך להרגיע?
בוא רגע נוריד.
אתה יודע מה? אני אתן לכם את הדוגמה הכי טובה.
יש לי את הדוגמה.
הרב, מצאתי את הדוגמה.
בסדר?
אחרי מלחמת העולם השנייה,
ארצות הברית
כבשה את יפן, כולנו יודעים את זה, נכון?
מה הם עשו להם?
אתה יודע מה הם עשו להם?
הם פירקו להם את המדינה.
פשוט ככה. הם הפכו את יפן לעירייה בעצם.
עירייה אחת גדולה, אבל הם אסרו עליהם, קודם כל הם אסרו עליהם,
אין צבא, אסרו להם להחזיק צבא עד היום,
אין צבא, הם אסרו עליהם להתייחס לקיסר שלהם כאלוהים, כי הרי זה היה המקור הזה שהקיסר הוא הבן של אלוהים, ולכן כל מה שאומרים זה נכון, הם אסרו על זה,
הם קבעו להם תוכנית חינוך לימודים חדשה,
ואמרו אם יהיו לכם בעיות ויתקפו אתכם, אנחנו נגן עליכם,
זה הכל, למה? כי הם הבינו,
אחרי הניסיון האמריקאי במלחמת העולם השנייה, שהם ראו שהמוח היפני הוא כל כך
דפוק בהקשר הזה, שהם לא יודעים להיכנע,
והם נלחמים עד הסוף, שהם מבינים שאין,
אי אפשר לסמוך עליהם, זהו.
אתה חייב לפרק להם, והם גם שינו להם את הדגל.
הם שינו להם את הדגל. הרי הדגל של יפן, מה הוא היה? הוא היה עיגול אדום עם קרניים,
שכאילו אנחנו נשתלט על כל העולם, הורידו להם את הקרניים, רק עיגול אדום, זה הכול. שינו להם את הדגל.
זה בדיוק מה ש... כאילו, הנביא רוצה לעשות. בואו נוריד רגע את הדגל, בואו נוריד את זה.
מה אנחנו לא נכנסו לעשות את זה?
הם לא היו יכולים לעשות.
ננחי נבי, בסדר. אני לא אומר מה הם עשו אחרי שהם ניצחו אותם. יכולת להגיד ניצחנו, נגמר.
נגמר גם פיצול נכון, בדיוק, כדי שלא יהיה... אתה מפצל, אתה מוריד את זה כאילו לשתי איזה... אתה אוסר עליהם החזקת צבא, אתה עושה... אתה מנהים את ה...
המגמה כאן היא
בעם ישראל, המגמה היא מתוך,
כעבור תקופה זמן מסוימת,
כן לחבר את זה מחדש ולצאת עוד פעם לאותה משימה של לתקן את העולם המלכות שעדיין.
בסדר? אני אולי כבר, כשנגיע לאסם נזכיר את זה, אבל בעצם הרמב״ן אומר את זה.
הרמב״ן נפלא ביותר, אנחנו נלמד אותו ביחד, בעזרת השם שיגיע זמנו.
הרמב״ן אומר,
שהרי כל יום בבריאה מקביל לאלף שנים בהיסטוריה.
אז הרמב״ן מחשב
שהיום הרביעי בבריאה, שם נבראו שני המאורות הגדולים,
ואחרי זה הם נהיים מאור קטן ומאור גדול, אז הוא אומר, זה רומז לשתי ממלכות שמאורות גדולים, שאחד נהיה קטן ומתחבר אל השני, ואז הוא אומר, מבחינה היסטורית זה יוצא מקביל לתקופת אסף, והוא היה אמור לחבר את הממלכות
ולהיות המלך הגדול הבא שמצליח להמשיך את המפעל של שלמה. למה זה לא הצליח, כמו שאומר רבי שלמה, נצטרך ללמוד. זה שלא הצליח זה ודאי ידוע, למה זה לא הצליח זה מה שמעניין אותנו.
אבל זה בעצם החוט הסערה הדק הזה שירובעם ניצב עליו.
לשמור, כאילו,
המשימה שירובעם קיבל זה לשמור את העשרה קרעים בידו כקרעים ולא לנסות לחבר אותם לשמלה.
אחת שלמה יותר קטנה. לא, שמור את זה בתור קרעים.
תזכיר לנתינים שלך, לזו שלך, אנחנו קרעים, אנחנו קרועים מהם.
אנחנו אומרים לחזור, זה עתיד לבוא לזה.
כאילו הוא צריך לפעול נגד עצמו כביכול.
תזכיר להם את זה כל הזמן.
יפה.
זה הנבואה שנאמרה. עכשיו, איך קרה הביצוע?
חייבים לומר,
ששלמה המלך בעצמו, כן, סליחה.
איפה אתה קורא טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, ומלאכתה
והיית מלך על ישראל.
כן, נכון.
לפני כן כתוב, נשיא, כן.
מה?
אך לא כל הימים.
אך לא כל הימים.
זה בדיוק ה...
כלומר יש כאן איזה...
זה בדיוק... זה המורכבות.
אתה מלך, הרי כאילו ההגדרה של מלך
זה בדיוק ההגדרה של אין שני מלכים משמשים בכתר אחד. אין דבר כזה מלך אם לידו יש עוד מלך, כן?
זה ההגדרה של מלכות, שהוא מונרך.
אז אם יש לך כאן מלך, אבל הוא אומר לך, תקשיב, לידך יש עוד מלך,
וגם אתה מבין שהאמירה מלך פה היא בעצם, אני מסכים איתך שהיא אמירה מורכבת,
אבל האמירה היא כאן, יש לך את כל הסמכויות,
יש לך את כל הזה, יש לך רק מבחן אחד. לא מגבילים אותך, יש לך רק מבחן אחד.
תשאיר את זה קרוע.
תהיה מלך על קרעים
ואל תנסה לייצר ממלכה נבדלת.
זה הכול.
אנחנו מגדירים את זה, לכן הגמרא אומרת, אתה יודע,
מן מלכי רבנן, כל אדם שעולה לגדולה הוא נקרא מלך.
יש לו איזה מלכות, כן?
יש לו איזה שלטון, כן?
השלטון נקרא מלכות, כן? ממלכתי, כן? זה אירוע ממלכתי.
הדבר הזה בוער בהרחבה בשיעורים קודמים,
ואני מפיין אותך, היא אין שם שם,
אבל יענה לך,
אתה נכד של מישהו פה? טוב.
הסיבה הייתה שממלכת שלמה הראשונה פרסה רחב מדי
ודרמטי מדי לעבר אומות העולם, מתוך ניסיון לתקן את כל העולם, ממש ככה,
והדבר הזה לא מצליח. אז מכיוון שזה לא מצליח, צריך רגע ללכת צעד אחורה,
טיפה להירגע, לאסוף כוחות,
ולראות איך אנחנו בונים את זה מחדש.
זו הסיבה. כן.
אבל כתוב שלפני הכולה,
אבל מרובעם הירים יד במלך. כן.
אז כלומר איך הוא מרד אצלם זה. נכון.
בהיסדם כה הוא בנת המילו וריכים לעבוד עם שלמה.
אז לא הבנתי את זה, בזה שהוא בנת המילו אז הוא מרד במלך? לא.
שלמה בנה את המלו
ולכן ירבעם מרד.
הפסוק שם קראת, בסדר?
למה ירבעם מרד? ליה אביירט. נכון.
הוא ביטא את המרמור של העם ואת הנתק בין שלמה לבין העם.
לא, הוא רק מרד, הוא רק הרים יד במלך, עשה...
הרים יד השר, לא, לא, לא, לא, לא, עשה שביתה, שביתה, זה,
עשה שביתה, לקח את כל, הוא היה אחראי על כל סבל בית יוסף,
הוא היה, הוא היה אחראי על כל סבל בית יוסף,
והוא התחיל לתקוע את העבודות, לא רוצים לעבוד, נמאס מהמיסים האלה וזה, לא רוצים.
ואז מגיע לבך, למה? כי שלמה בנה את עמילו כמו שהסברנו, ואז מגיע אחייו, הוא אומר לו בוא תהיה אתה אחראי על הקרית.
לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. רבי שלמה, כבודו קורא את הפסוקים לא בצורה זו.
הפסוקים, צריך לקרוא אותם,
לקרוא אותם מהסוף להתחלה. שים לב, אני קורא אותם בצורה זו, בסדר?
אומר הנביא ככה,
הולך ככה.
ירובם וכולי וכולי, והעבד לשלמה, וירא מיד במלך,
בסדר?
יר מיד במלך, הכוונה עשה שביתה, לא מרד, עשה את זה.
וזה הדבר אשר מיד במלך שלמה. למה הוא מרד?
בגלל ששלמה בנה את המילו.
וסגר את פרץ עיר דוד אביב.
שני הדברים האלה ששלמה עשה, ירבעם,
בתור נציג של העם, לא היה נראה לו.
אתה סוגר את פרץ עיר דוד אביב, כלומר, אתה מכריח אותו לסגור את החומה,
כי תהיה כניסה ראשית עם שערי מגנומטר, כי מגיעים פה כל מיני יחמים בחוץ,
ואתה מכריח אותו לבנות את המילה,
למלא את המילה כדי להרחיב בשטח הר הבית, כדי לבנות שם ארמון לבת פרעה. לא מתאים לנו, אומרים העם הפועלים,
אומר ירבעם האחראי על כל סבל בית יוסף.
והאיש ירבעם, גיבור חיל,
מאיפה הוא הגיע?
וירא שלמה את הנער,
כי עושה מלאכה, הוא מנפקד אותו לכל סבל בית יוסף, זה כאילו ראשית הדברים.
כלומר, שלמה מינה אותו לכל סבל בית יוסף,
ואז, בשלב מסוים, לקראת סוף התהליך, ירבעם הרים יד במלך.
איפה הוא כתוב בשביל בת פרעה?
כתוב.
רבי שלמה, כתוב.
כתוב, אני אראה לך גם איפה זה כתוב, אתה שואל שאלות שכבר ענינו עליהן בשיעורים קודמים, אבל לגודל האהבה,
לגודל האהבה, אני אענה לך גם על השאלה הזאת,
בפרק ט' פסוק כד', כבודו יפתח.
אך בת פרעה עלתה מעיר דוד אל ביתה אשר בנה לה,
אז בנה את עמילו.
בסדר? יופי.
בקהלת פרק ב' אנחנו רואים שמה שמטריד את שלמה
זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לקרוא בפרק שלנו.
שלמה מבין איזה דרמה הוא עשה.
הוא מבין שהוא עשה פה דבר דרמטי בצורה בלתי רגילה,
והוא מבין כנראה שהוא לא יספיק לגמור את התהליך בעצמו,
שזה לא ייגמר ב-40 שנה.
ושצריך שמישהו ימשיך את זה.
וכשהוא מסתכל האם יש לו ממשיך,
אז ממש כמו נתניהו, אין לו.
אומר ככה,
ושנאתי
את החיים,
בקהלת פרק ב' פסוק יז',
ושנאתי את החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש,
כי הכל הבל ורות רוח.
ושנאתי אני את כל העומני שאני עמל תחת השמש, שאני כן הוא לאדם שיהיה אחריי.
הוא מבין, פה מדובר על רחבעם.
ומי יודע?
וחכם יהיה אוסחל,
וישלוט בכל עמלי שעמלתי ושחכמתי תחת השמש, גם זה עוול.
וסבותי אני לייאש את ליבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש,
כי יש אדם שעמלו בחוכמה ובדעת ובכישרון,
ולאדם שלא עמל בו ייתננו חלקו, גם זה הבל ורעה רבה.
כן?
ואחרי זה בפסוק כה,
כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני?
כן?
אז שלמה כאילו מסתכל ואומר, וואו, בניתי פה איזה משהו אדיר,
אני כנראה לא אספיק לגמור אותו,
אני מחפש מי יכול להמשיך אותי, ואני רואה שזה
לא קורה. יכול להיות שהוא חשב שהוא יצליח במשך 40 שנה לגמור את התהליך,
אבל זה לא הלך, זה התעכב.
זה היה גדול אפילו מכפי מידותיו.
ואז הוא אומר, אוקיי, אז צריך שמישהו ימשיך את זה אחריי.
וכשהוא מסתכל, אז הוא אומר, אין מי שימשיך.
כלומר,
אנחנו רואים שאת מה שיקרה בפרק שלפנינו, בפרק יב, שזה כבר נראה בשבוע הבא בעזרת השם,
את מה שיקרה בפרק יב,
שזה באמת נראה מין תקלה כזאת משונה ביותר,
שלמה המלך מבין שזה הולך לקרות, שאין לו באמת למי להוריש את כל הגודל הזה, ולכן עזבו רגע את אחייה ואת ירבעם.
גם מסיבות פנימיות של ממלכת יהודה, של ממלכת שלמה,
משהו כאן צריך להירגע.
כי הבא אחרי שלמה הוא לא באותו סדר גודל ולא באותו קנה מידה שיכול להחזיק
את מה ששלמה בעצמו עשה,
ועל כך בעלות דוברת השם בשבוע הזה.
