היי, אנחנו בספר מלכים ובפעם הקודמת
ראינו את פרק ד' עד, כן, פרק ד' ראינו, וגם את פרק ה', סליחה, עד אמצעו.
הגענו לפרק ה', פסוק ט״ו ומה שנעשה היום,
אנחנו גם כאן לפני פרקים של כל מיני רשימות וכאלה
ודווקא זה מעניין אותנו
כי דרך הרשימות אפשר ללמוד הרבה מאוד דברים.
הרבה מאוד דברים.
אז אנחנו היום ננוע על פני פרק ה'
וו'
וקצת ז',
בעזרת השם. בואו נקרא קצת.
וישלח חירה מלך צור את עבדיו אל שלמה, כי שמע כי אותו משכו למלך תחת אביהו.
אה, אני קורא בפרק ה' פסוק טו.
טו, טו, כן.
וישלח חירה מלך צור את עבדיו אל שלמה, כי שמע
כי אותו משכו למלך תחת אביהו,
כי אוהב היה חירם לדוד כל הימים.
וישלח שלמה אל חירם לאמור,
עתה ידעת את דוד אבי כי לא יכול לבנות בית לשם אדוני אלוהיו,
מפני המלחמה אשר סבבו עד ט' אדוני אותם,
תחת כפות רגלי, רגליו. זה קריב וכתיב, זה מובן, הקריב והכתיב, כי הרי שלמה לא נלחם,
אז הוא בעצם מי שעשה את זה, זה דוד.
ועתה הניח אדוני אלוהי אלי מסתביב ונתת מפגע רע, והנימי אומר לבנות בית לשם אדוני אלוהי,
כאשר דיבר אדוני אל דוד, אבי לאמור, בנך אשר אתן תחתיך על כיסאיך,
הוא יבנה הבית לשמי.
ועתה תצבא ויכרתו לי ארזים מן הלבנון ועבדי יהיו עם עבדיך ושכר עבדיך אתן לך,
ככל אשר תאמר כי אתה ידעת כי אין בנו איש יודע לכאות עצים עם קפידונים.
ויהי כי שמוח ירם את דברי שלמה וישמח מאוד ויאמר ברוך אדוני היום אשר מצאנו להביא את בן חכם על העם הרב הזה ואשלח ירם אל שלמה לאמור שמעתי את אשר שלחת אליי
אני אעשה את כל חפציך בעצה ארזים ובעצה ברושים
עבודי יורידו מן הלבנון ימה ואני אסימם דוברות בים
עד המקום אשר תשלח אליי ונתפצטים שם
ואתה תישא ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי. כאן זה נקרא דוברות, בדברי הימים קוראים לזה?
בדברי הימים לדוברות, איך קוראים?
ספינות לא רפסודות.
למרבה הפלא זה מילה תנכית, רפסודה. נכון, זה נראה שזו מילה שהגיעה מהצופים?
אז לא, זה הגיע מהתנ״ך.
וזה מגיע לים יפו, שם כתוב.
ושלמה נתן לחירם עשרים אלף קור חיטי מכולת לביתו. כמה מילה מכולת היא מכאן.
ועשרים קור שמן כתית. כה ייתן שלמה לחירם
שנה בשנה.
עוד ארבעה פסוקים.
וה' נתן חוכמה לשלמה כאשר דיבר לו, ויהי שלום בין אחי רם ובין שלמה, ויכרתו ברית שניהם.
ויהיה למלך שלמה מס מכל ישראל, ויהיה מס שלושים אלף איש, ויש לכם לבנונה,
עשרת אלפים בחודש, חליפות, חודש יהיו בלבנון,
שניים חודשים בטוב, אדוני רם על המס.
תראו,
יש פה שאלה שהיא גם קצת קשורה אפילו לפרצת השבוע.
מה התנ״ך
כל כך מעריך
בסיפור של העצים?
הביאו עצים,
הבנו, עצים, בסדר, עסוקה, עסוקה, עצים, זה לא איזה משהו...
צריך להעריך בזה יותר מדי.
פה זה מין עריכות כזאת, עצים כאלה, ואף אחד לא יודע ללכות עצים, חוץ מהצידונים,
ולתמילי, וגם דרכי ההובלה, מה לא משנה איך הגיעו, הגיעו לפה, הגיעו משם. את מי זה מעניין,
העניין הזה,
כל הפרוצדורה הזאת, שמעריכים בה הרבה מאוד
פעם אחת?
אמרתי, זה מכיר את עצת השבוע, כי הפרשנים דנים,
בעיקר המקובלים, חכמי הפנים,
למה התורה מאוד מעריכה בעבודה של יעקב בצום.
אפשר להגיד כמו ביצחק, הלך לו, ויצחק זה, ויגדל, ויברכי ראשם, ויפרוץ, ויהי לו, טה-טה-טה-טה-טה, עבדים, שפכים, גבלות, ועבודה רבה. נגמר הסיפור.
אף אחד לא מתאר איך יצחק זורע בשנה הזאת ככה, בשנה ההיא ככה,
אומרים שהוא זורע והולך לו.
אצל יעקב נכנסים לאיזה פירוט מרובה,
ויש לו כבשים כאלה וכבשים כאלה, והוא עושה פה, והוא לוקח את המקל הזה, מקל לח, ולוז ולבנה, וערמון, ויפטה בין פצלות, וחשוף הלוון אשר על המקלות.
מה זה כל ה...
ובפרשת שבוע באמת הם עושים מזה עניין גדול מאוד,
מי הם הצון, ולמקביל, ודרשות שלמות של חכמי הפנים, הרי
חלק גדול מ...
או חלק מעולם הקבלה של רבנו הארי,
בנוי על הפרשה שלנו, על העולמות,
עולם העקודים, הנקודים והברודים,
ושבירת הכלים, הייתה בעולם הנקודים ועוד כל מיני מושגים.
אז לוקחים את זה כבר ל...
הבעל שם טוב לימד ניגון ואמר, את הניגון הזה למדתי כשהייתי כבשה
בצום של יעקב אבינו.
כן?
אז ישראל נקרא עם ספ זורה ישראל וכן על זה הדרך.
טוב, אז עכשיו לא שוב פרשת שבוע,
אבל ודאי שאצלנו הדבר הזה הוא מעלה תמיהה. למה זה כל כך חשוב?
והתשובה לזה היא שבאמת זה לא חשוב
מצד עצמו.
אבל הרבה פעמים
הדרך לספר סיפור משמעותי עוברת דרך הציר הכלכלי.
כן?
כשאתה רוצה
לנסות לאמוד תקופה או ליצור כל מיני צינורות השפעה,
הפלטפורמה הזאת היא פלטפורמה כלכלית.
זו הפלטפורמה.
על הפלטפורמה הזאת מתלבשים עוד כל מיני דברים.
ולכן, אם שלמה,
הזכרנו ששלמה מזהה את התקופה שלו,
זה היסוד של כל האלימות שלנו,
ששלמה מזהה את התקופה שלו כסוף ההיסטוריה,
כשלב חדש בהיסטוריה, מה שאנחנו היום קוראים האלף השביעי.
והמטרה המרכזית של השלב הזה זה לתקן עולם במלכות שדי, להביא את דבר השם ואת המונותואיזם
ואת האמונה באל אחד וגם את החוכמה והדעת לכל מקום בעולם, לכל קצוות תבל.
בשביל זה הוא צריך שני דברים, הוא צריך קודם כל ברית עם התרבות המרכזית
השלטת באזור, וזו מצרים,
אבל מצרים אין לה שום עניין ללכת לשום מקום. מצרים היא כמו פייסבוק, היא בתוך עצמה, כן? היא דואגת שתישאר תמיד בתוכה. יש לה את הכלכלה שלה, היא מייצאת, אבל היא לא זקוקה ללכת למקומות אחרים.
לעומת זאת, רוכלת העמים המדינה או העיר שהיא בעצם אחראית על כל המסחר בים התיכון,
שזה בעצם התרבות,
מרכז התרבות של אותו זמן, זה צור וצידון.
משתמשים פה בשתי השמות,
גם חירם מלך צור, גם יודע לכרות עץ כצידונים.
זה בעצם הנמל המרכזי שדרכו אתה שולח השפעות
לעולם כולו.
מי שחושב
שההשפעות הרוחניות של הודו הגיעו לאירופה כי פשוט אנשים חיפשו רוח,
אז הוא טועה.
ההשפעות הרוחניות שהגיעו לאירופה
מהודו הגיעו כי קודם כל חיפשו תבלינים,
והתבלינים היו בהודו.
אז זה היה דרך הבשמים, מה שקורה,
שעברה מהודו דרכנו כאן לאזור אירופה. ועל הדרך הזאת כבר גם הולבשו עוד דברים,
תרבותיים
ואמוניים, כן, כאלה ואחרים. כלומר, זה תמיד הולך,
הכלכלה היא המרכבה שעליה רוכבת הרוח בדרכה לכל מיני מקומות.
אז לכן מתואר כאן איזה אירוע כלכלי מאוד מאוד משמעותי.
ובואו נשים לב מאיפה הוא מתחיל.
זה לא מתחיל מכלכלה,
זה מתחיל מזה שחירם מלך צור שולח את עבודה ולשלמה מתוך הערכה.
שמע, מה הוא שמע? הוא שמע שיש מישהו חכם, הוא שמע איזה משהו,
ושלמה ממהר לנצל את החיבור הזה כדי להשתמש בעצם בכל, ולכן זה גם דרך הים, זה מאוד מאוד חשוב,
כאילו הוא נכנס כאן לתוך כל הסיבוב הזה של הים,
אם אתה נמצא בצור ובצידון, אתה בעצם נמצא בכל העולם.
כן.
נגיד שאז.
כן.
כן. כן. אין בזה שום בעיה. הממלכה שלו היא רחבה מאוד מאוד.
אפשר להתחיל לדון לגבי הגבול הצפוני,
האם צור בתוכו, אבל לכאורה בפשוט צור היא בתוך גבולות הארץ.
אבל כן.
הוא לא ויתר על חבלי ארץ.
הוא ויתר, לא לא ויתר, אלא הוא,
הגבולות של הארץ, המובטחת, הרחבה, הרחבה, הרחבה,
הם מתוארים בצורה מאוד מאוד כללית בתורה,
באופן שאתה יכול להגיד, בסדר, זאת הנחלה.
זה גם תמיד תלוי ביכולת של העם לכבוש ובעוד אלף ואחת דברים.
לכאורה מכאן, כן.
לכאורה.
תראה, זאת שאלה באמת מעניינת.
מה התורה מבטיחה לנו כשהיא מבטיחה לנו גבולות רחבים? מה, שתהיה התפשטות, שנהיה אימפריה, שנהיה... מה הכוונה?
על פניו זה נראה,
לא ברור למה יש שתי מערכות גבולות בתורה.
יש מערכת אחת מאוד מאוד
מהודקת, מאוד מסומנת,
ויש מערכת אחת שהיא מאוד כללית, שהיא
בדרך כלל מצוינת מהנהר הגדול ועד נהר פרה תהיה גבולכם, משהו כזה, מנהר פרה ועד נחל מצרים יהיה גבולכם, משהו כזה. כל המקום שתדרוך כבר לכם,
לכם יהיה או לכם את הטיב,
או בעקב או ביהושע.
אז זה נראה שהגבולות המסומנים בפרשת מסעי, זה באמת גבולות הארץ הקדושה,
גבולות הארץ
שעליהם צריך לשמור מכל משמר וכן על זה הדרך,
ובעזרת השם תהיה התרחבות.
לכאורה האמירה היא שההתרחבות תהיה עד לשם
ולא מעבר,
כן?
אבל לא חייב שזה יהיה הכול.
לא חייב שזה יהיה הכול.
כן. נכון?
נכון.
כן.
טוב, אז הבנו את העיקרון הזה. שלמה עושה שימוש מאוד מאוד מעניין ביכולת הכלכלית.
כן.
אתה יודע, זה הכול יחסי.
שלמה בתקופה הזאת שולט מתפסח ועד תפסח זה עיר על גבול נהר פרת ועד נחל מצרים.
שולט.
הייתה לו ברית. זה ברור שבקץ הימים יהיו לנו בריתות
עם אומות מתוקנות שהן יעזרו לנו להפיץ את דבר השם.
אין שום מקום ביהדות שיש איזושהי שאיפה לדר אל אסלאם, כמו אצל ההתפשטות וכולי. אנחנו צריכים להיות במקום שלנו ארץ טובה רוחבה.
אדרבה, יש גם מעלות בקוטן.
במובן מסוים.
מה?
פתרונות, שאתה כאילו מאוד...
זו שאלת השאלות, מה זה מותר לוותר?
הוא הזכיר לך,
הרי בסוף מי שצריך לכבוש את הארץ זה אנחנו,
נכון?
אז זה אמור להיות יחד עם רצון העם.
יחד עם רצון העם. האם אתה רואה היום מצב שבו מוציאים מלחמה בשביל...
יותר מזה, שלמה נותן ערים לחירם.
הוא מחזיר שטחים, בסדר?
כלומר, בקטע ההיסטוריון יכול להיות שדברים ייראו אחרת.
כולם דנים בזה, איך הוא נותן לו ערים,
מנסים ליישב את זה.
טוב,
נכון, איפה זה כתוב שהוא נותן לו ערים?
בהמשך.
כן,
זה לא לגמרי מפתיע, אנחנו נראה את זה בהמשך, שזה יש
מתלונן, נכון, אולי זה בדברי הימים, מה הערים האלה שנתת לי הכי,
נתן לו ערים לא טובות וכל זה, העביר לו, העביר לו שטחים.
טוב, הציר הכלכלי, זה עניין אחד.
עניין שני,
שצריך לשים אליו לב פה,
זה שיטת המס.
שיטת המס זה מס יחסית מאוד מעניין. יש לנו חוצבים,
מס בבני אדם זה 30,000 פועלים שנמצאים עשרת אלפים חודש,
עשרת אלפים,
בקיצור,
זה מחזור של שלושה חודשים,
חודש בעבודה, חודשיים בבית.
זה מזכיר את השוחטים היום של הרבנות.
חוזרים חודש בשחיטה, חוזרים חודשיים הביתה.
גם כן שיטה מאוד מתקדמת. למה הוא שולח אותם לשם?
עוד פעם, לדעתי, ניסיון לאיזשהו חיבור,
לאיזושהי היכרות, לאיזשהו מעבר של חוכמה, כי שלמה משתמש ב... בוא נאמר ככה, זה מאוד מאוד בולט, היסוד האוניברסלי ששלמה מנסה לנטוע בבית המקדש,
כשהבנייה שלו תוך כדי נעשית בשיתוף
מאוד מאוד אינטנסיבי של חירם מלך צור, שדרכו אני יכול להגיע לכל העולם. זה כמו להגיע לגוגל היום, בסדר?
ממנו אני יכול להתחיל להפיץ, ואליו יגיעו,
הוא בעצם יהיה הנמל המרכזי שדרכו יגיעו משלחות מלך. תתן המשלחות לשלמה המלך,
יגיעו אנשים, ואנחנו רואים כשמתחילים להגיע משלחות, מגיעה משלחת מאתיופיה, מלכת שבא, לכאורה מגיעות משלחות מכל המקומות.
חירם מלך צור הוא בעצם הנמל, ולכן חשוב מאוד לשלמה, דווקא בגלל החלק האוניברסלי שאנחנו נמצאים בו,
לכרות איתו ברית.
טוב,
כאן יש עוד דבר נפלא מאוד.
פסוק ז' שקראנו. קראנו את פסוק ז', נכון?
לא, לא קראנו. בואו נקרא את זה. בואו נמשיך את פרק ו'.
אגב, גם הגבלין שמופיע כאן, גם זו עיר נמל, גבל.
פסוק ו', פרק ו'. ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בשנה הרביעית בחודש זיו, הוא החודש השני,
למלוך שלמה על ישראל, ויהי בן הבית לאדוני.
והבית אשר בנה המלך שלמה לאדוני,
שישים אמה אורכו ועשרים רוחבו,
ושלושים אמה קומתו.
והאולם על פני היכל הבית עשרים אמר אורכו על פני רוחב הבית עשר באמר רוחבו על פני הבית.
ויעש לבית חלוני שקופים אטומים.
ויבן על קיר הבית יציע סביב את הקירות הבית סביב להיכל ולדביר ויעש צלעות סביב.
היציע התחתונה חמש באמר רוחבה והתיכונה שש באמר רוחבה
והשלישית של באמר רוחבה כי מגרעות נתן לבית סביב חוצה לבלתי אחוז בקירות הבית.
למה הוא צריך לתת מגרעות בבית?
מה הסיבה?
הסיבה היא הפסוק הבא, והבית ביבנותו אמן שלמה,
מסע נבנה,
ומכבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית ביבנותו.
זה פעם אחת. ועוד פסוק אחד,
פתח הצלע התיכונה אל כתף הבית הימנית ובלולים יעלה על התיכונה מן התיכונה השלושים, ויבנת הבית ויכלב ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים.
שדרות, יהי רצון שיהיה שלום בשדרות.
ויבנת היציע על כל הבית חמש אמות קומותו ויחוז את הבית בעצי ארזים.
יש פה שתי דברים שצריך להתייחס אליהם בצורה דחופה.
דחופה!
דבר אחד,
זאת ההוראה, זו הוראת מלך, משפט המלוכה,
לבנות את בית המקדש
בלי כלי ברזל.
אין ציווי כזה בתורה.
הציווי בתורה מדבר על בניית המזבח,
נכון?
ולא תעלה, בסוף פרשת משפטים נדמה לי,
ולא תניף עליו ברזל, כי חרבך עיניו תעליה ותחלליה, ולא תעלה במעלות המזבחיה, שלא תגלר בתך עליו.
ציווי לגבי המזבח.
ובאמת את המזבח אין שום בעיה לבנות
בלי ברזל. אתה לוקח אבנים, קצת טיט, אתה מסדר את זה.
מאחור למקדש, תמצאו פתרון אחר, הם לקחו, עשו כאלה לבנים,
לא בעיה.
לבנות את בית המקדש בלי כלי ברזל, קודם כל זה מעכב מאוד מאוד את הבנייה, בלי ספק.
כלומר, יכול מאוד להיות שהסיבה שהבנייה נמשכה כל כך הרבה שנים
הייתה בגלל העניין הזה שאי אפשר היה להשתמש בכלי ברזל,
בבית.
מה ראה שלמה להרחיב מאוד מאוד מאוד את ציווי התורה על כל מבנה המקדש?
פעם אחת,
זאת שאלה אחת. ושאלה שנייה,
זאת
השאלה לגבי הנוכחות המוגברת מאוד של העצים,
קצה הארץ והברושים בבית המקדש.
כלומר, אחרי שהוא בונה את הכל,
והכל אבנים, אבנים יקרות ושיש וזהב,
הוא מצפה את הכל בעץ.
נכון?
פסוק ט' ויבן את הבית ויכלהו ויספון את הבית גבים ושדרות בארזים ואחר כך אחז את הבית בעצי ארזים ואני מדלג איתכם גם כל פרק ו' זה הכל מה הוא עשה המון המון עץ יש כאן אני דולג אוסף כאן פסוקים
תראו נגיד פסוק כב את כל הבית ציפה זהב עד קום כל הבית וכולי ציפה זהב אבל אחר כך את כל מה שהוא ציפה זהב
הוא עושה בקרובים, שני הקרובים, עטי שמן ומצפה אותם.
אגב,
חז״ל אומרים שזה היה עטי שמן לעטי זית.
זה היה, הקרובים היו ילד וילדה, קרו וקרובית,
כן?
כן, כן, בואו נראה, בואו נראה, בואו נראה.
תסתכלו רגע,
אחרי שהכול, תבעו בעיניים על כל פרק ו',
הוא בונה את זה, בונה את זה, בונה את זה, בונה את זה.
והגענו לפרק ז',
על ביתו, בית יער הלבנון, בית יער הלבנון זה הכוונה,
מקדש.
ספון בארז,
פסוק ג', ממה על הצלעות,
ואחר כך
עשה את אולם הכיסא אשר ישפוט שם, אולם המשפט עשה ספון בארז מהקרקע עד הקרקע.
וגם לפני כן ראינו את הנוכחות של ויספון את הבית גבים,
יש גם פסוק, הנה, הנה כאן,
בפרק ו' פסוק יד',
ויבן שלמה את הבית ויכלהו ויבן את קירות הבית מביתה בתלאות ארזים מקרקע הבית עד קירות הסיפון ציפה עץ מבית וייצף את קרקע הבית בטלות ברושים.
כלומר כל קרקע הבית, כשבונים בית, כן להבדיל,
מתלבטים ריצוף או פרקט?
מכירים את זה?
מה?
הוא עושה פרקט, הכריע פרקט.
פרקט יותר חם, יותר איזה, ריצוף יותר יוקרתי.
אפשר גם לראות את זה אולי קצת לגבי ארונות קודש.
אני זוכר שעד לפני 20 שנה, 30 שנה, רוב ארונות הקודש שהייתי רואה בבתי הכנסת היו עשויים, מי?
שיש.
שיש.
היום זה מת. היום זה מת.
ולא נראה לי שזה הבדלי עלות דווקא.
לא יודע מה יותר יקר, מה יותר זול.
שיש אולי החומר יותר יקר, אבל אין פה יותר מדי זה ועץ, זה הרבה אומנות וגילוף, וכן על זה הדרך.
כן, מה אתה בוחר להנכיח?
שיש או עץ? זה ברור ששלמה,
למרות שאין לו מגבלות של זהב וחומר, אין לו בעיה,
הוא בוחר להנכיח בצורה מאוד מאוד בולטת דווקא את העץ
בבית המקדש.
וזה קודם כל מתאים לעובדה שהמידות שהוא בונה, שלמה, הן בהתאמה המידות של המשכן. כלומר, זה פי עשר המשכן. אם לוקחים את המידות, אני לא אחשבל לכם את זה כאן, תסתכלו בדעת מיקרא הוא עושה את החשבון הזה,
לוקחים את המידות של המקדש,
זה בעצם פי עשר המשכן. והמשכן הוא כמובן עשוי עצה שיטים כולו,
ולא רק שהוא עשוי עצה שיטים,
אלא התורה בוחרת לקרוא לכלים שלו,
נגיד הארון,
שהוא מצופה זהב מבית ומחוץ,
וגם יש לו כפורת שעשוי על זהב טהור, ובכל אופן התורה קוראת לארון, ועשו ארון
עצי שיטים.
וגם השולחן עשוי מעץ אבל מצופה זהב, ברור שהציפוי שווה הרבה יותר מהעץ עצמו,
ובכל אופן התורה אומרת ועשו שולחן עצי שיטים.
כלומר גם התורה בוחרת לקרוא לכלים על שם העץ,
וגם המשכן עשוי מעץ, ולכן כששלמה בונה את בית המקדש
באבנים ובזהב, הוא מחליט להנכיח מאוד מאוד את יסוד העץ.
מה שכמובן מסביר
למה אנחנו מדברים על שריפת בית אלוהינו.
אם זה בית עשוי מאבנים וזהב, אין פה מה לשרוף, אפשר לארוז, אפשר לנפץ, אפשר לנתץ, אבל אם יסוד העץ מאוד מאוד חזק, אתה שורף אותו.
עדיין לא הבנו למה.
מה?
כנל.
כנראה שהעתיקו.
מה?
בעצם כן.
נכון, יפה, יפה.
אז אתה אומר שזה היה משהו שימושי.
אבל כתוב שהוא ציפה את זה גם את הקירות.
אז זה כנראה לא בגלל דבר שימושי.
אז יש לנו, אם אני אקח שתי שאלות. שאלה אחת,
יחסית התשובה עליה פשוטה,
למה שלמה מרחיב מאוד מאוד את האיסור בניית מזבח עם כלי ברזל לכל המקדש, מה שברור שמעכב את זה?
הגמרא אומרת שהיה תולעת שמיר, והיו ניסים, ובסדר גמור, אבל עדיין,
תולעת, היא עובדת לאט, כן, היא לא...
הפשט אומר.
והבית בעיבנותו אבן מסע שלמה נבנה. כלומר, המחצבות היו
לא בהר הבית. נגיד, מערת צדקיהו, הרי מפרשים שזה...
היו חוצבים אבנים. ברור, ברור, היו חוצבים אבנים מחוץ להר הבית, מסיעים אותם להר הבית.
עם ברזל, כן.
היו מסיעים אותם להר הבית, אבל
כל מי שבנה איפה יודע, זה מה שעושה לך את הבעיות.
אתה מביא את האבן, עכשיו אתה חייב לתת כאן סיטוטים,
כל מיני כאלה, להתאים את זה. פה תראה, כאן בונים את הפועל ידינו עם האבנים הירושלמיות,
הוא כל הזמן מסטט וזה, עם הדיסק הוא משפץ וכל זה. זה אין בבית המקדש.
זה מאוד מאוד מקשה. ברור שאת האבנים הגדולות, אין אפשרות לחצוב בלי אבנים,
אבל זה מה שהכתוב אומר, והבית בי בנתו אבן שלמה,
מסע נבנה.
כלומר, חוצבים את האבן בשלמותה,
אותה.
עכשיו אתה רוצה לשפץ את זה? להתאים את זה? אין אפשרות.
מכבות הוא כלי ברזל, לא נשבע בבית, אז איך עושים? מביאים את התולעת.
בנייה זכוכית, משייפים, לייזר, לא יודע, זה מאוד מאוד מעכב את הבנייה. למה שלמה עושה את הדבר הזה? זה ברור שחוויית הבנייה בלי כלי ברזל
היא חוויה עצומה של שלום.
בית של שלום.
כלומר, היסוד הזה הוא יסוד, זה כאילו הוא בונה באיזשהו מקום.
מה?
משהו כזה, כן. כלומר, זה כמו הכניסה לאו״ם, להבדיל, כן?
הכניסה לאו״ם, מה יש שם?
יש שם פסוקים,
וקיצצו חרבותם לעתים, וחנתם למזמרות.
אז תארו לעצמכם שאת מבנה האו״ם, על הדרכבנות, היו בונים אותו, היו לוקחים אנשים מכל אומות העולם ובונים כדי לבטא את האחדות שתשררו בין האומות לבין העמים.
אתה רוצה לבטא כבר משלב הבנייה את החלום שלך.
אז החלום באמת, שלא יישא גוי על גוי חרב,
ולא ילמדו עוד מלחמה. אגב, וחיטטו חרבותם לעיתים,
זה כבר קרה.
זה קרה בגדול.
חלק גדול מההמצאות המשמעותיות ביותר שאנו נהנים מהן היום,
קרו כתוצאה מפיתוח למלחמה.
מה?
אני אתן לכם כמה דוגמאות. דוגמה הכי...
מה?
זה דברים קלבים. אני אדבר איתכם על דברים ספציפיים.
דינמית.
מי אמר דינמית?
כבודו. יסביר, תגיד, תפרט קצת, המורה להיסטוריה ואזרחות.
אבל שם זה להפך לכאורה.
בכל אופן, אמרת דינמיט, בגלל שהתברר שהחומר של הדינמיט, אמר לי את זה לחקלאי,
זה חומר שמשתמשים בו היום לדישון.
זה אחד החומרים, מה?
איך?
כן, כל החומרי נפץ, בעצם אפשר להשתמש בהם, משתמשים בהם לדישון.
שני דברים מאוד מאוד מרכזיים שאנחנו...
איך?
שזה מה?
כן, כן. נכון. אז זה ממש...
כלומר, המוטיבציה הבסיסית לעשות דברים זה רוע.
זה המוטיבציה.
בשביל זה אנשים שמים כסף,
אבל אחר כך נהיה מזה ברכה. אני אתן שתי דוגמאות שכולנו מכירים. דבר ראשון זה המרשתת, האינטרנט,
המוטיבציה המרכזית של צבא ארצות הברית. הוא בעצם רצה לחבר את זה, והמייל הראשון שנשלח זה בעצם איפשהו בצבא ארצות הברית, ומשם זה התפוצץ.
הדבר השני זה כמובן הלייזר,
שכולנו מאוד נהנים ממנו היום, וכאן יושבים, בוא נגיד שרוב מי שיושב כאן בלי משקפיים זה לא כי הוא שמר על ראייתו, אלא כי הוא עשה ניתוח לייזר בשלב כלשהו בחייו, כן, זה היום זה, נכון?
כולל מי שיושב כאן.
אז מאיפה הגיעה היכולת הלייזרית המופלאה?
זה התחיל מהשיגעון של רייגן על מלחמת הכוכבים, להציב תותחי לייזר בחלל שירטו את הטילים הרוסים הבליסטיים.
הפרויקט הזה לא הצליח, הוא לא הגיע לגמר,
עלה מיליארדי דולרים וכולי,
אבל ממנו כבר היה פיתוח עצום,
ומזה כבר התחיל, אוקיי, אז בואו נשתמש בלזר לעוד דברים, ומשתמשים בזה לדברים רפואיים נפלאים,
עיניים, דברים מגיעים מזה, ראיתי ניתוח של מישהו, הילדים שלי הראו לי,
יש איזה סדרה מתמחים, הראו לי משהו, מישהו שהיה ממש פרקינסון.
רואים אותו ככה, ידיים רועדות,
עושים לו מיפוי של המוח,
הרופא אומר זה כמו למצוא עץ אחד ביער של זה, אבל אנחנו נמצא את זה,
מגיעים לאיזושהי נקודה במוח, ואז נכנסים אותו למין מכונת כביסה כזאת, יורים לו קרן לייזר לנקודה הזאת,
והוא יוצא מהניתוח וכותב את השם שלו ככה,
בום, דוקרים את הנקודה.
מדהים, כאילו אנשים שכבר החיים שלהם היו בהידרדרות,
אין סוף לדבר הזה.
אז אנחנו כבר שם.
קיטטו חרבותם לעיתים, שלמה רוצה להנכיח את זה בתוך תהליך הבנייה.
בתוך תהליך הבנייה, בלי מלחמות.
אנחנו בעידן קץ המלחמות, בלי ברזלים, כן.
מה רבה אבן?
אה,
זו השאלה השנייה. קודם כל רציתי להסביר רק למה הוא...
שנייה אחת, ברוך אתה נמכל.
כן.
עוד צריך איזושהי יציבות.
צריך יציבות.
השאלה למה יש כאן את הציפוי של העץ? זה כבר מביא אותנו לשאלה השנייה מבפנים.
רק מבפנים.
בואו ננסה לענות על השאלה השנייה.
אמרנו שהתורה גם מצווה על עשיית המשכן,
ועשו משכן עצי שיטים גם כורת,
למרות שהמשכן מכוסה יריות וכו', וגם כורת לכלים עצמם
כלים
למרות שהם מצופים בזהב, קורת להם עצי שיטים,
ארעון עצי שיטים, שולחן וכו',
והשאלה למה.
והתשובה שעונים על זה קצת בדרך דרוש
זה העץ והזהב
הם בעצם שני חומרים
שמבטאים שתי תנועות במציאות.
הזהב מבטא
איזושהי מלאכותיות.
כלומר, זה מרבץ שנמצא באדמה,
אבל בני האדם צריכים לחפור אותו, להפיק אותו, לזקק אותו, לצרף אותו, עד שהוא נהיה מה שהוא נהיה.
ואילו העץ
מתאר איזושהי התנהלות טבעית,
זורמת.
כן?
עץ מחזיר אותנו לעץ החיים, לעץ הדת, לגן עדן.
חלק מהאפיון של התקופה העתידנית שאנחנו מדברים עליה,
זה שבני האדם יחיו במודעות טבעית אלוקית.
כלומר, דבר השם לא יהיה זר לנו,
הוא לא יהיה מולבש עלינו, הוא לא יהיה בכפייה,
זה יהיה הטבע. עכשיו, כשמבינים את זה, זה ממש מה שהרמב״ם מתאר בסוף הלכות מלכים,
את העתיד לבוא.
הוא אומר, לא תהיה, יש כנראה רמב״ם כזה,
לא רוצים פשוט לצאת רמב״ם.
מי שרואה רמב״ם,
האמת יש לי את זה פה, מה?
בסדר, בסדר ראבי, את תביני ספר, אני מתעדר.
בוא נראה, בוא נראה.
נקרא את הרמב״ם, אז הוא רמב״ם חשוב מאוד,
כי זה בדיוק מה שהוא מתאר.
מוציאים?
אם אתם מוציאים אני מעדיף ספר, תמיד אני מעדיף ספר.
מה, זה נעלם לי האפליקציה?
מצאתי.
ואחיי זה,
בהחלט אפשר להגיד את זה. בהחלט,
בהחלט, בהחלט אפשר להגיד את זה.
זה מתאים מאוד,
אני רק שואל, אבל למה בכל אופן הנוכחות ה...
מצאת? מעולה, תודה רבה. הרבה יותר עדיף ספר מאשר
פלאפון מרמר הרמב״ם
בהלכות מלכים.
הלכה אחרונה, לא לטבוח חיים הנביאים ומאות המשיח, לא כדי שיפטו על כל העולם, לא כדי שירדו בעקום, לא כדי שינשאו את המאמים,
ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח,
אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה,
ולא יהיה להם נוגס ומבטל,
כדי שיזכו לחיי העולם הבא.
באותו הזמן לא יהיה רעב ולא מלחמה,
לא קנאה ותחרות,
לא, לא יהיה.
שהטובה תהיה מושפעת הרבה,
וכל המעדנים מצויים כעפר, כלומר לא יהיה מאבק קיומי,
ולא יהיה עסק כל העולם, אלא לדעת את השם בלבד. זו תהיה המשיכה הטבעית.
זה, ככה מסבירים את הפסוק,
לעתיד לבוא ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים.
מה זה כמים לים מכסים?
הרי המים לא מכסים את הים,
נכון?
הים מכסה את הקרקעית, אבל המים והים זה אותו דבר.
זה הביאור.
הדעת תהיה כמים לים מכסים. כלומר, כמו שהמים הם אימננטים לים,
ככה הדעת תהיה עצמית לאדם. הוא לא יצטרך,
טוב, מה עושים? בוא נלמד מה עושים. זה מעצמו יימשך לזה.
תהיה תאוות דעת והרבה ידע ורצון לעתים.
ככה העממה פוסק.
לפיכך יהיו ישראל חיים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בו רק כוח האדם,
שנאמר, זה הפסוק.
כי מלאה הארץ דעה את השם כמים לים נכסים להלכה האחרונה בהלכות מלכים.
אז כשאתה בונה,
כשאתה רוצה לבטא תקופה כזאתי,
אתה תשתמש דווקא בעץ ולא בזהב.
זהב מבטא את היכולת האנושית, את המלאכותיות,
קצת מולבש,
ואילו עץ מבטא את הזרימה הטבעית
לאל המודעות האלוקית.
זאת התקופה שאנחנו הולכים לקראתה. בלי ברזל,
בלי מלחמות,
בלי מאבקים קיומיים,
מלאה ארץ דעה את השם, כולם יעסקו,
העניין הקיומי יהיה אחרינו,
כולם יעסקו בענייני המשמעות,
ילכו לשם, יזרמו לשם.
זה מה ששלמה המלך
חותר אליו, ולכן העץ כאן מאוד מאוד דומיננטי,
ולכן הוא גם ממתין.
כי בפרק ו', פסוק ל׳ח',
דילגנו לשם.
בשנה ה-11 בירח בול,
הוא החודש השמיני,
כלה הבית לכל דבריו ולכל משפטיו ויבנהו שבע שנים.
ואת ביתו בנה שלמה שלוש עשרה שנה והכן את כל ביתו ובזמנו התייחסנו למה הוא בעצם מתעכב בחנוכת המקדש עד שהוא יגמור
לבנות את הבית שלו כי חלק מהחידוש זה החיבור בין הקודש לבין המלכות.
הגשר המחבר ביניהם שהמלכות ההנהגה מתנהגת לפי הקודש העליון אבל השאלה כאן הנוספת היא נשאלת למה הוא מחכה כמעט שנה
הוא חונכת הוא גומר לבנות את הבית בחודש חשוון
אבל חונך אותו רק בחודש תשרי שאחר כך. למה כל כך להמתין? תשובה,
חודש תשרי זה החודש היחיד בשנה שיש בו חג אוניברסלי.
ושלמה רוצה לחנוך את המקדש בחג סוכות. שבעה ימים לפני ושבעה ימים תוך כדי.
כשבאות אומות העולם ומקריבים לכבודם פרים וכן על זה הדרך, שוב פעם חוזר היסוד האוניברסלי.
משכך,
צריכים להבין עוד את...
כן.
מה?
יפה.
אז קודם כל סוכות זה חג אוניברסלי, בגללנו.
כי התורה מגדירה לנו להקריב 70 פרים בסדר יורד כנגד 70 ימות העולם. אז אנחנו יודעים את זה.
מה?
גם יכול להיות.
אותם זה מעניין,
ויש גם את הנבואה שאנחנו רואים אותה
בסוכות, ההפטרה, נכון? איפה זה?
בזכריה.
בזכריה.
זאת תהיה המגפה. בואו נקרא את ה... צריך ללמוד את הנבואה שלי פעם לעומק.
ביום ההוא, הנה יום הבא לאדוני,
אנחנו הולכים לזה בפרק י״ד וכו', אספקי את כל הגויים לירושלים, טה טה טה טם,
והקדוש ברוך הוא יוצא, ואז
כתוב ככה
ויהיה אדוני ימיך על כל הארץ ואומר יהיה אדוני אחד ושמואל אחד.
כלומר, זה ברור לשאלתך, זה ברור שאומות העולם בתקופה של שלמה מאוד מאוד מתעניינים.
הם יבואו, הוא מולך כאן בכיפה, למתי אתה מזמין אותם?
אתה מזמין אותם לתאריך, זאת אומרת, תדעו לכם, מראש אצלנו בלוז היהודי יש זמן שמופנה כלפיכם.
מה?
הזכרת שפה ירש, כדאי להגיד אותה על זכריה.
זאת תהיה המגפה אשר יגוף אדוני את כל העמים אשר צבו על ירושלים, עמק בשרו וכולי וכולי.
כולם יבואו לחוג את חג הסוכות בירושלים.
ואז יש כאן נבואה מיוחדת.
כל מי שלא יעלה
אל משפחות הארץ אל ירושלים,
משתחוות למלך אדוני צבאות, לא עליהם יהגה השם.
ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ולא עליהם, תהיה המגפה
שריגוף אדוני את הגויים אשר לא יעלו לחרוג את חג הסוכות.
ואז הוא מדבר פה על חטאת מצרים.
שמצרים זה יהיה האומה היחידה שלא תעלה לחרוג את חג הסוכות. זה חשוב מאוד,
הפסוקים האלה, כדי להבין בסוף למה זה לא הצליח ומה עשתה בת פרעה, אבל על פניו
זה מזכיר את העונש של הנחש.
כלומר, דווקא בגלל שמצרים גדלה במקום שבע ויש לה ביטחון כלכלי,
אז היא לא מרגישה צורך להגיע אל ירושלים ולקבל גם את המשמעות הרוחנית.
ואז הכבוד ברוך הוא מקלל אותם ואומר, אז לא יהיה לכם הגשם.
כלומר, גשם זה סוג של סימן ברכה.
כביכול בעולם העתידי של שלמה המלך,
מציאות הגשם תלך ותתפשט, וגם אומות העולם יוכלו להרגיש את הנוכחות האלוקית בירידת גשם או בעצירת גשם, זה סוג של קרבה.
ומצרים שלא תבוא, כמו הנחש, קחו לכם את הנילוס, תחנקו איתו.
בסדר?
זה כאילו...
טוב.
סימן שזה מאוד מאוד חשוב,
מאוד מאוד חשוב התאריך שאתה מזמין אליו את הגויים. הגויים באים, הם באים לחג סוכות, הם שותפים בעצמם.
תחשוב שכל אומה, כמו באולימפיאדה, כל אומה, עכשיו אנחנו מקריבים לאנגלו-סקסים,
מביאים איזה פער אנגלי כזה, מקריבים אותו.
עכשיו מקריבים לאסייתים, מביאים איזה פער מסיני כזה.
כל אחד, כל אומה עומדת
על קורבנה
ומשתף אותם. והדבר האחרון שאתם עושים אליו לב
זה בתוך הבנייה,
נו,
שבע ועוד 13, מה הבעיה? 21, 20 שנה.
הוא בונה, הוא רוצה לגמור את הכל ביחד.
את הבית שלו הוא בונה 13 שנה.
לא, לא, לא, לא, לא, להפך, להפך, להפך. חז'ל אומרים הפוך. חז'ל אומרים ששלמה המלך עשה הפוך מכל המלכים. כל המלכים קודם כל בונים את הארמון שלהם, ורק אחר כך את המקדש. הוא בנה קודם את המקדש,
ואחרי זה את הארמון שלו. אבל כל הקומפלקס צריך להסתיים ביחד.
הכל.
והכל יסתיים בחודש חשבל.
הוא המתין עם כל החנוכה של הבית שלו ושל כל הקומפלקס האדיר הזה, הוא המתין עד תשרי.
למה בקש?
למה הוא לא מסתדר?
חלילה.
מה? אני רואה, אני רואה.
אני רואה.
על כל פנים זה ברור, זה ברור,
זה ברור שהוא חנך אותם ביחד.
זה ברור. שהוא לא עשה חנוכה לבית המקדש ואחרי זה, ברור שהוא חנך אותם ביחד?
לא יודע. שאלה? אני אענה לכם,
אני חייב לכם תשובה לשבוע הבא, נסתכל בזה.
אני רק רוצה להגיד עוד, איפה?
מה שהיום, מה שהיום עם עיר דוד.
האזור של עיר דוד היום, כן.
כי הוא קודם כל בונה את המקדש,
ואחרי זה בדיוק ככה. הוא מקדים קודם כל את הקודש של...
כן, המתין. כן, חיכה, כמה דברים שצריך לסיים.
עכשיו תראו עוד דבר אחד מאוד מאוד חשוב.
בפרק ז',
מה הוא בונה?
הוא בונה את המקום שנקרא היכל המשפט, אולם המשפט, פסוק ז',
ואולם הכיסא אשר ישפוט שם, אולם המשפט עשה וספון בארז מהקרקע עד הקרקע.
וביתו אשר יושב שם חצר האחרת מבית לעולם כמעשה הזה היה,
ובית יעשה לבת פרעה אשר לקח שלמה כאולם הזה.
כלומר הוא בונה שלושה מונומנטים,
אחד זה אולם המשפט,
כי זה בעצם התכלית של העידן הזה,
שיהיה משפט לכל אומות העולם, יהיה דבר השם, משפט המלוכה, דבר השם לכל אומות העולם.
ליד זה הוא בונה בית נפרד לבת פרעה, שהתגיירה, כמובן,
והיא מבחינתו אמורה להיות הגורם המרכזי המקשר
אותו לאומות העולם ולתרבות המרכזית,
ואת הבית שלו. כל זה עוטף את בית המקדש. יש כאן קומפלקס עצום במרכזו, בית המקדש, ההתגיילות האלוקית.
לידו
היכל המשפט של שלמה,
ארמון שלמה, כלומר המדינאות,
המשפט והנציגות המובחרת של אומות העולם. זה הלב, מפה יוצאים זרועות לכל העולם, דרך חירם, דרך האוניות וכו' וכו'.
ככה זה עובד.
עם ישראל במרכז,
המקדש במרכז,
משפט לכל האומות, כלומר משמעות, צדק, מוסר, יושר, טהרה,
משפחה לכל אומות העולם,
נציגות מכובדת מאוד לאומות העולם בתוך הסיפור הזה,
מדינאות שמתנהלת על פי דבר ה', גשר שמחבר ביניהם,
זה על העתיד לבוא שאליו אנחנו חותרים.
איפה זה ואיפה אנחנו? יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות את זה.
יהי רצון שבעזרת השם נגיע לזה ונזכה. נמשיך בעזרת השם בשבוע הבא.
לכו להצביע.
