בוקר טוב רבותיי, מה שלומכם?
מזל טוב, ברכת צנדק לכולכם.
אנחנו לומדים ספר מלכים ואחרי ההפתקאה בשבוע שעבר עם המשפט הנשים הזונות והראש הקרימינלי שהיינו צריכים להיכנס אליו
וההבנה בעומק נבכי הנפש
אנחנו היום בפרק בנאלי לגמרי, פרק של רשימות
ועל פניו אין כל כך מה להגיד פה, חוץ מלקרוא את הרשימות, אבל דווקא לפעמים מרשימות,
פרק ד', מרשימות אנחנו
יכולים ללמוד הרבה מאוד.
סוג של מסיח לפי תומו.
כמו שאפשר ללמוד הרבה על מדינת ישראל,
לפי ספר התקציב שלה, נכון?
לא צריך היסטוריונים ולא צריך שום דבר.
אתה לוקח את ספר התקציב,
ומבין בדיוק
איפה נמצאת המדינה. אם אתה רואה שיותר מ-50% מהתקציב בשנות ה-70 זה ביטחון,
אז אתה מבין שזו מדינה בהיסטריה,
וכן על זה הדרך.
אז גם כאן אנחנו ננסה קצת לקרוא את הרשימות
האלו ולנסות להבין דרכם איך זה עבד, בסדר?
אז אנחנו בפרק ד'.
ואלה השרים אשר לא, עזריהו בן צדוק הכהן,
אלי חורף ואחיה בדיוק עכשיו אני חוזר מברית של הילד קראו אחיה
ואחיה בני שישה סופרים יהושפט בן החילוד המזכיר
וניהו בן יהוידע על הצבא וצדוק ויביתר כהנים
ועזריהו בן נתן על הניצבים וזבוד בן נתן כהן רעי המלך
ואחישר על הבית ואדוני רם בן עבדה על המס
ולשלמה שנים עשר ניצבים
על כל ישראל וקלקלו את המלך ואת ביתו חודש בשנה
יהיה על האחד לכלכל.
ואלה שמותם בן חור בהר אפרים, בן דקר במקץ ובשעלנון בית שמש, ואילון בית חנן,
בן חסד בערובות, לו סוחו וכל ארץ חפר,
בן אבינדב כל נפת דור, תפת בת שלמה הייתה לו לאישה.
בענה בין החילוט הענך ומגידו וכל בית שאן, אשר אצל צור תנא,
מתחת ליזרעאל, מבית שאן עד אבל מחולה,
עד מעבר ליוקמעם.
בן גבר ברמות גלעד, לא חבות יאיר בן מנשה אשר בגלעד,
לוכב לרגוב אשר בבשן, שישים ערים גדולות, חומה ובריח נחושת.
אחי נדב בן עידו מחניימה,
אחימת בן נפתלי, גם הוא לקח את בוסמת בת שלמה לאישה.
בענה בן חושי באשר ובעלות, יהושפט בן פרוח ביששכר,
שמי בן אלה בבנימין,
גבר בן אורי בארץ גלעד, ארץ יפה לנו לך עם אורי והוג מלך הבשן,
ונציב אחד אשר בארץ, ויהודה וישראל רבים, ככל אשר על הים לרוב,
אוכלים ושותים ושמחים".
זאת הרשימה,
ובואו נעשה רגע טיפה לנתח אותה.
זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו נתקלים ברשימות בתנ״ך,
אפילו יש בתורה,
בתורה זה יותר מצומצם,
רשימות בדרך כלל של...
גם בתורה אפשר ללמוד מזה הרבה מאוד, על כמויות ועל ההשוואות וכו', אבל בתנ״ך כבר היה לנו דברים כאלו,
בעיקר בספר שמואל.
אבל בשונה מאוד מספר שמואל,
כאן הרשימה יש לה אופי אחר לגמרי. תראו, בספר שמואל, בסופו,
יש רשימה ארוכה מאוד, פרק ארוך מאוד,
שבו, פרק כ״ג,
כמעט כל הפרק
הוא מפרט פסוקים רבים
מי היו הגיבורים אשר לדוד. כלומר, זו
רשימה צבאית.
מי עשה, מה עשה, איך עשה, מה זה, ההוא היה גיבור פה, ההוא היה גיבור שם, ההוא היה מפקד סיירת, ההוא היה מפקד גדוד, ההוא היה מגד שהתקיים על סמח״ט.
מאוד מאוד מפורט, מה שמאוד מאוד מאפיין תקופות צבאיות.
מה? רק
אצלנו זו רשימה כלכלית מאוד.
בואו ננסה רגע להשוות. אז קודם כל זה ברור שאצלנו זה סיפור אחר לגמרי.
גם אצל דוד יש איזו רשימה כזאת אזרחית, אבל בואו נשווה רגע כמה המקום היא תופסת.
אצל דוד זה קורה אחרי מרד אבשלום,
בפרק כ',
יש שם שלושה פסוקים.
ויואב אל כל הצבא ישראל ובנייה בן יהוידע על הקרטי ועל הפלתי.
בהדורם הלמ״ס ויהושפט בן החילוד המזכיר, ואותם אנשים,
ושבה סופר וצדק ואביתר כהנים,
וגם ירא היה ירא היה כהן לדוד. אלה פסוקים מצומצמים מאוד שמתארים ככה בזה. כשמגיעים לפירוט
אנשי הצבא, שם מאוד מאוד מעריכים.
בקיצור,
חברה מאוד מאוד צבאית שעוסקת במלחמות,
היא יודעת,
כן, בוא נגיד ככה, תפוסו אדם ממוצע, לא יודע, ברחוב,
הוא כנראה ידע להגיד את שמות רוב הרמטכ״לים שהיו למדינת ישראל.
זה חשוב מאוד.
בטח מי שעבר בבה״ד 1 אמור להכיר את כולם.
אבל מה עם שרי האוצר?
שרי האוצר, היה איזה מישהו, זה, ביבי, ככה.
עכשיו קפצתם לשם, היו כאן מודעי, הורוביץ, ארליך, כל מיני ספיר,
רבינוביץ' היה פעם, כל מיני. עכשיו זה תפקיד,
מה?
לפיד, כן, לפיד היה, כל מיני. עכשיו יש כאלה שהם, זה תפקיד רב משמעות,
שר האוצר.
בכל אופן,
לא זוכרים אותו כל כך. הוא פחות, נכון, לא עשו שנות טובות בקום המדינה, בשנים הראשונות, עם תמונות של שר האוצר.
מה שנצטרך זה עשו עם רמטכ״לים,
עם מפקדי חיל האוויר, עם אלופי הפיקודים,
ויחד עם זה הדרך.
כן, אז אצל דוד, זו המציאות, ולכן החלק הצבאי
תופס
מקום נרחב. ואצל שלמה, בואו תראו כאן,
קודם כל מי הראשון?
כהן.
אחר כך הסופרים.
מה זה תפקיד הסופרים?
הסופרים הם, מה?
תיעוד.
זה אומר שמי שמזהה
שהוא חי בתקופה מאוד מאוד משמעותית, הוא דבר ראשון דואג לתיעוד.
בסדר?
זה גם תקופת שלום, אבל בסדר, תקופת שלום,
שר האוצר, מה זה הסופרים?
איך אמר צ'רצ'יל,
ההיסטוריה תשפוט אותי לטובה כי אני אכתוב אותה.
הוא לא רק עשה את ההיסטוריה, הוא גם דאג לכתוב אותה.
ותוך כדי, גם בן גוריון תוך כדי כתב יומנים, אדם שחי בסביבה
שהוא מבין שקורים דברים גדולים,
הוא ממהר, אם יש לו מספיק תבונה, לתעד את זה.
זה לא התקשורת של היום הזה. לא, זה לא התקשורת של היום, זה התיעוד הממלכתי.
זה הרשומות, למען יעמדו ימים רבים, כן, אתה...
לא, כן, גם ולא, גם תיעוד של כל ה...
אז זה מספר אחת, הסופרים.
אחר כך המזכיר.
אתם יודעים שבארצות הברית זה נקרא The Secretary of State.
סקרטרי זה, התרגון זה שומר סוד.
שומר הסוד של המדינה.
יש איזה,
כאן זה מזכיר יותר.
על כל פנים זה, מה היינו מקבילים אותו היום לאיזה
מנכ״ל מאוד מאוד בכיר או מהסוג הזה, מי שמתפעל פה את כל הזה, גם כן משרה אזרחית לגמרי.
נציב שירות המדינה, משהו מהסוג הזה.
ובנייה ובנייה על הצבא.
שלישי או רביעי בסדר, בלי יותר מדי פירוט, בלי הקריטי והפליטי והגדוד ההוא והגדוד הזה, על הצבא, צבא שלום.
בלי מלחמות.
בצדוק כהן וכולי. וכאן יש לנו תפקיד, שני תפקידים חדשים.
תכף נדבר על הניצבים, יש לנו כאן את הכישר על הבית.
והמקבילה שמצאתי לזה, זה ראש הסגל בבית הלבן.
יש תפקיד כזה,
פעם היה יהודי, רם עמנואל קראו לו? היום לא יודע מי זה?
היום הוא סיידווין בעיריית שיקגו.
היום, זו ראש עיריית שיקגו? שהיה פעם?
אה, לא, סייד-אוף זה אב הבית. סייד-אוף הוא אחראי.
לא משנה, זה לא, אתה יודע, זה לא כזה...
העיקר שהוא יהודי, זה מה שחשוב.
וסייד-אוף זה אב הבית. הוא אחראי להעביר את הסלון מקיסריה לירושלים, להחליף, זה כאילו היה... זה הזה שלו. אני מדבר על ראש הסגל הבית הלבן.
זה על הבית, זה מי שמנהל את כל,
את
את ה... כן, משהו כזה, בדיוק, בדיוק. הוא כותב את הנאומים,
אז הוא לא היה מזכיר לממשלה, מה הוא היה? הוא היה מזכיר?
הוא היה הרבה יותר, היה בוחש בקלחת והמארגן והמוציא והמביא והאייסלס כזה, כאילו, מה, כן,
להבדיל בין, בין זה, כן, אבל זה,
כן, כאילו,
כמו הסגל כזה, כן.
היה פעם אצל אולמרט הוא ניסה לעשות כזה תפקיד שנקרא רוסגל, אחד שמתכלל את הכל וכולי,
זה שוב פעם תפקיד של חברה,
סביבה אזרחית ולא של סביבה צבאית וכמובן אדוני רם בן עבדה הלמ״ס אדוני רם הזה היה לו סוף לא מוצלח בתקופת רחבה מע״מ הרגו אותו
אבל יש כאן יש פה תפקיד חשוב מאוד למה כי עד היום עד היום בתנ״ך חוץ מהפסוקים בתורה אבל עד היום לא מצאנו גביית מיסים מסודרת
לא הייתה
מה היה
לא זה חד פעמי וזה לטובת קורבנות ציבור משהו לקודש
גביית מס לטובת ניהול הממלכה, מה היה? לא היה.
אנחנו מכירים את הגמרא במסכת ברכות, שבאים לדוד ואומרים לו, תשמע, אין כסף.
אז מה דוד אומר להם? טוב, אין כסף, נעשה מלחמה,
נעשה זה ונפשוט ידינו בגדוד ונביא שלל.
ככה זה עובד, אין כסף, עושים מלחמה, מביאים. הפעם הראשונה שמקימים מערכת ניסים מסודרת,
פרוגרסיבית, מאוד מתקדמת יחסית,
תכף נראה איך היא עובדת, זה פה.
וזה אומר שאתה הולך על משהו שיטתי לאורך זמן, אתה לא יכול להיות בנויות בנויות על מבצעים, אתה צריך
שיעורי מס קבועים מהכוסייה, לחלק את זה בצורה שוויונית
וכן איזה הדרך וזה ממש אינדיקציה,
בוא נגיד ככה, אחת האינדיקציות המובהקות להצלחה של שלטון זה לא זה שהוא רק מגן על האזרחים ויש לו צבא, אלא שהוא יכול לגבות מס.
מה היה התוצאות? אתה מדבר בהמשך.
בסדר? אנחנו נראה מה היה.
אנחנו נראה מה היה, האם באמת היה עומס מסים כבד, לא ברור שם מה היה, אנחנו נגיע לשם.
זה לא ברור.
אנחנו ננסה להבין את המבנה שהוא מציע, לא כתוב
שהעם נאנק בימי שלמה, ממש לא כתוב.
זה הוא אומר,
אבל לא בטוח שזה נכון.
כלומר, היו סיבות,
היו סיבות אחרות, כאלה ואחרות, כשנגיע לשם אנחנו נלמד את זה, אבל לפחות בתקופת שלמה לא כתוב שזה היה מס כבד מדי.
להפך אפילו,
זה לא משהו, בואו ננסה להבין.
אני אומר, זה מה שהם אומרים.
כן, אנחנו נגיע לשם. השאלה אם באמת זה היה כך,
מה זה הכבידתו לו, מה הכוונה. אתה יודע, אתה יכול
לעשות כל איך, אם יש לך למה. ברגע שהלמה לא ברור, אז גם האיך מתחיל להתערער.
אנחנו נגיע לשם.
כל פנים,
אני רק רוצה לציין את העובדה שיש כאן מס, שיש כאן שיטה סדורה לגביית מיסים,
שהיא חשובה מאוד, כי ככה מקימים מדינה,
ככה מקימים המלאכה, ואני רק כבר מוסר כאן מודעה שאנחנו ננסה בלימוד שלנו לקרב את מה שעשה שלמה כמה שיותר אל הריאליה,
בעיקר בשבילנו, כדי שכשאנחנו ננסה להביא נבואה של צריכה לדאות איך זה נראה התקופה המושלמת הזאת, אנחנו נראה שהיא גם אולי בהישג ידינו מבחינת המבנים וכולי.
מה הוא עושה?
יש פה 12 ניצבים על כל ישראל.
עכשיו תראו,
הפסוק בפרק ה', לא קראנו את הפסוק הזה, שלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלישתים ועד גבול מצרים, מגישים מנחם עבדים את שלמה. הוא מושל מתפסח עד הנהר.
ממלכה עצומה, גדולה מאוד.
ובואו נשווה, לצורך העניין, בואו נשווה בין ברית המועצות שהייתה
לבין ארצות הברית.
ברית המועצות, שלטון אחד מרכזי. יש מדינות אבל זה הכל בובות.
שלטון אחד מרכזי שמנסה לנהל את הכל מלמעלה.
גם את הכלכלה וגם וגם.
וזה לא מצליח.
זה לא מצליח בגלל הרבה סיבות, גם כנראה בגלל השיטה הקומוניסטית, אבל גם בגלל שזה גדול מדי. אתה לא יכול לנהל משהו שהוא גדול מדי
בלי שזה יסבול מהמון המון
בטלה וקלקולים וכפילויות וכו' וכו'.
בארה״ב,
המערכת המיסוי שונה.
יש מדינות,
כל מדינה היא בפני עצמה, יש שם מס כפול.
אתה משלם מס למדינה, אתה גם משלם מס לפדרל.
פדרל אומר, אנחנו מתעסקים בכל מיני דברים כלליים, אבל אתם, כל מדינה עם מערכת כלכלית בפני עצמה, יש לה כלכלה בפני עצמה, כמובן שמושפעים אחד מהשני, אבל כל מדינה רשאית לקבוע את חוקי המיסוי לפני עצמה, ואז המדינות גם מתחרות זו בזו.
ונוצר איזשהו איזון כלכלי, שכל מדינה, עכשיו יש להם בחירות אמצע, כל מדינה שולחת מיסים, שולחת נציגים לשלטון הפדרלי.
זה מה שעושה שלמה.
הוא מחלק את הארץ ל-12 קנטונים כאלו,
שיש להם עצמאות כלכלית, לדעתי.
כלומר, כל אחד מהם, הוא אמור לייצר את הכלכלה שלו, וכל אחד,
יש לו חודש לתמוך
את הפדרל, את המערכת הפדרלית.
1 ל-12 זה 8 אחוז, כולנו חותמים על זה, אני חושב.
כולנו חותמים להקדיש.
מה?
זה המון דובר מהשבטים, זה המון דובר מ... או, יפה, אתה מעיר הערה יפה מאוד. תראה איזה חוכמה יש כאן.
החלוקה השבטית,
יש בה המון רגש והמון אמוציות, אין בה שם היגיון כלכלי.
אין בהיגיון כלכלי. מה זה קשור שעכשיו מבנימין?
חלוקה לפי אזורים,
אתה יכול לאזן את זה כלכלית. אתה אומר, אוקיי, יש כאן איזה אזור שהוא אין בו, אז אני אצרף... אתה יודע, זה
סוגיה עכשיו. לדוגמה,
יש אזור תעשייה,
האזור, מה? איפה?
לא, מועצת תמר, מה? מה?
כל המלנות, כל מלפני ים המלח?
ובדיוק, שם זה, אבל יש משהו,
ויש במרכז,
במרכז, במרכז יש, זה לא יאומן מה שקורה במרכז.
יש את, אולי,
יכול להיות שזה אזור תעשי הכי יקר בארץ,
כל קריית שדה התעופה, אבניו,
כן?
למי זה שייך?
זה מטר מלוד,
שזו עיר שזקוקה לכסף כמו זה, אבל זה שייך לשוהם ולמושבים ברקת וכל זה.
אתם מבינים?
ונדמה לי שיש איזשהו תהליך להעביר את זה, להעביר חלק מזה ללוד,
כאילו זה לא הגיוני,
מה, צריך לחלק את אזורי ה... את אזורי ה... יש מרלוג ענק בשוהם,
יש שם אזור תעשייה ענק, כל המרלוגים הכל שטראוס וכולם שם, זה הכל הולך, שוהם זה עיר קטנה, זה מועצה לא יודע כמה היא,
ויש לה זה, ולידה יש עיר ענקית בלוד שאין לה שום כמעט אזור תעשייה.
אז אתה צריך לחלק בצורה הגיונית את אזורי התעשייה כדי שהם יזינו אחד את השני, כן?
הרי בני ברק, מאיפה מפרנסים את האברכים בבני ברק?
כבר מזמן אומרים שצריך, רוצים להתיר את חרם דרבנו גרשום,
כי כבר אישה אחת לא מצליחה לפרנס אברך, צריך שתי נשים.
אז מה אתה אומר? עיר מוצלחת. מאיפה היא מוצלחת?
באסר, מגדלי באסר. מול קרן איילון, שם כל החלק
הדרומי של הציר הזה, רחוב לא זרועה בעיל, מה שנדמה לי,
זה נקרא, זה בני ברק.
יש שם מגדלי מגדלים, והמגדלים האלה מפרנסים אברכים רבים.
הם ונשותיהם וילדיהם.
אז זה מה ששלמה המלך עושה.
ברור שזה פחות או יותר גם בהתאם לשבטים,
אבל זה בכוונה לא נעול על השבטים כדי להצליח לנייד את זה באופן שכל קנטון,
יהיה לו איזושהי יכולת להחזיק את עצמו כלכלית ולהרוויח, ואז כל אחד נותן את האחוז שלו.
ולכן זה ניצבים ולא עושים כאלה. בדיוק, לכן זה ניצבים ואפשר להגיד אולי שגם את זה.
בקיצור, איך קוראים לקודקוד של מס הכנסה בישראל? נציב מס הכנסה, נכון? זה כאילו, משם כנראה לקחו את זה.
נציב שירות המדינה, נציב מס הכנסה, זה כאילו תפקידים כאלו, זה, ולכן זה באמת ראשי שבטים וניצבים זה מהפכה.
זה לשים את הדגש לא על העניין השבטי, אולי אפילו שלמה אולי רוצה לטשטש את זה בגלל שאנחנו ממלכה,
אלא על העניין הכלכלי וממנה ניצבים שיתמכו את כל הסיפור של גביית המס. מה אתה אומר?
כן, מתחתנים וכולי, אבל הנחת העבודה היא אבל שהשבטים אומנם יכלו להתחתן זה עם זה,
אבל העדיפו להתחתן זה בתוך זה. כמו שאולי...
כן, נכון.
אם כבר הזכרת את לוי, אז לוי זו אפליקציה נהדרת, זה רעיון מדהים. זה אומר שכל שבט, כמו שאמרנו,
יש לו מס פדרלי שהוא מעביר לממלכה,
תכף ננסה להבין למה צריך את המס הזה בכלל,
ויש לו גם בתוכו שהוא מחזיק אנשי חינוך,
אבל לא חינוך כמו היום שיש לך בית ספר וכולם הולכים, אלא חינוך מפוזר קהילה, הייתי קורא לזה.
יש מכירי לביאה, מכירי כהונה, כל כהן יש לו 15 משפחות שהוא אחראי עליהן,
הוא בא לבקר אותן, הוא מלמד אותן הלכות, הוא מפריש להן תרומות ומעשרות וכולי, וככה בעצם נוצר איזשהו מערך פנימי. אז זה בעצם
יכול מאוד להיות שבדיוק על הרקע הזה יהיה את מה שמוטי קודם רמז עליו, פיצול הממלכה.
תראו, אני אגיד כאן איזה משפט שחשוב שנזכור אותו לכל אורך הדרך.
אני מקווה שאנחנו מבינים שאנחנו הולכים פה על הכי גדול, הכי חזק.
שלמה הולך, תכף נראה את זה, הוא הולך מבחינתו לגמור את הסיפור.
כלומר, להביא את העולם לגאולה.
זה, זה, זה, מבחינת שלמה הוא מזהה את עצמו,
מזהה את עצמו לא כחלק מההיסטוריה,
אלא כדבר הבא, כאילו כמו האלף השביעי.
השאלה היא למה הוא נכשל.
אנחנו ננסה להעמיק בזה.
מה זה נכשל?
א', הוא נכשל, ב', מישהו החליט שהוא נכשל.
אתה מבין? זה לא קרה לבד.
החייאה השילוני תופס את ירובען בן לבד ואומר לו, תקשיב, זה לא יצליח.
אנחנו ננסה להבין למה, מה הייתה הסיבה.
אבל קודם כל, כדי להבין את הסיבה אנחנו צריכים להבין היטב את נקודת המוצא.
נקודת המוצא היא ששלמה הולך בכל הכוח לשנות מקצה לקצה, ולכן הוא מרשה לעצמו לבטל את השבטים.
בסדר? כאילו הוא אומר, אנחנו זהו, זה אחרינו. השבטיות זה תחנת מעבר, אני עכשיו נמצא במקום אחר.
הוא זקוק להרבה מאוד כסף,
מיסים, עושה מס מאוד מאוד מתקדם, מאוד מאוד פרוגרסיבי,
ומחלק את הארץ לקנטונים. כן,
אף אחד.
מה?
מה שהוא מדבר, קנטונים וכל זה.
אחריו עשו את זה.
אחשוורוש ועוד.
למה שאני מכיר, עוד פחות שאני לא מכיר, אבל לדעתי לא עשוי,
האימפריה האמיתית עבדה בצורה, יוסף קצת,
אבל הוא לא חילק לקנטונים,
הוא לא עשה כזה דבר,
יוסף גבה מיסים מכולם,
הטיל מס של 25% על כולם והלאים את כל הרכוש, יוסף זה הרבה יותר דומה למשהו קומוניסטי אגב, מאשר למשהו קפיטליסטי,
יוסף זה כלכלת חירום,
ובאמת סטלין הציל את ברית המועצות מזה, כי הוא יודע להפעיל כלכלת חירום, הוא לא יודע לעבור הלאה לכלכלה הבאה,
ויוסף עשה כלכלת חירום, הלאים את הכל, הטיל מיסים והציל את מצרים למאן דאמר, כן, המצרים הרי חשבו שהוא עשה בדיוק הפוך.
עשיתי לכם פעם את החשבון הזה?
אני אנסה לכם חשבון קטן, כיוון שזה הוזכר. מה זה ויקום מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף?
איך אפשר לא לדעת את יוסף?
מה זאת אומרת, מישהו יכול להתעלם מיוסף? מישהו לא... ויקום ראש ממשלה שלא הכיר את בן גוריון, ויקום נשיא ארה״ב שלא הכיר את וושינגטון. מה זה שייך לידי את יוסף?
מלך חדש במצרים שלא ידע את יוסף זה סיפור כזה.
מה אומר יוסף לפרעה? אומר לו, תקשיב, הולך להיות שבע שנות צבא ואז עוד שבע שנות רעב.
בסדר?
ולכן הוא מציע לו את מה שהוא מציע. עכשיו כדי שאת... זה סוגריים. עשיתם סוגריים עכשיו? יופי.
כדי שהתוכנית של יוסף תצליח,
צריך
זה ברור, אבל חוץ מזה, מה צריך שיקרה?
וכדי שיוסף יצליח לאגור, מה צריך שיקרה?
שלא ידעו מזה.
שהמצרים לא ידעו מזה. כי אם המצרים ידעו מזה, מה יקרה?
כל אחד יאגור, מחיר האוכל יאמיר ולא יהיה זה. צריך שלא ידעו מזה. ואז יוסף נתפס כמציל הכלכלה המצרית.
כי מה קורה לחקלאים שהם מגדלים עגבניות ופתאום מחיר העגבניות יורד?
אז הוא אומר, שמע, רק עלה לי לגדל אותם שתי שקל, אני מוכר אותם בחצי שקל, אני מפסיד.
אז יוסף קונה את התבואה מהחקלאים, כאילו מציל אותם.
ולכן קוראים ליוסף צופנת פענח.
פרעה קוראים לו צופנת פענח. איזה צופנת? איזה פענח? איזה סוד? יש פה חלום.
הסוד הוא, הסוד הכי שמור במדינה שצריך לשמור אותו,
שאסור לגלות למצרים שיהיה רעב, אחרת כולם מתחילו לאגור מזון עכשיו,
והוא לא יצליח בתוכנית שלו. ולכן הוא מצליח לאגור ככל, עד אין מספר,
כי הוא רק קונה ואין היצע ויש רק, אין ביקוש ויש רק היצע,
והמחיר של האוכל ברצפה, ואז מגיע הרעב.
אומר להם יוסף, חבר'ה,
עכשיו יש שבע שנים רעב.
שנה אחת הם איכשהו. מה המשמעות של רעב במצרים?
איך מגיע רעב למצרים?
הנילוס הזדהם או הנילוס התייבש או לא יודע מה?
לא, בסדר, הנילוס.
לא, יכול להיות שהבצורת הייתה באתיופיה.
שם לא ירדו גשמים, והנילוס התייבש או הזדהם.
אין נילוס.
אין להם איך לזרוע, הכל גמור,
אז הם באים, מסתדרים וזה, תן זרע, בסוף פעם הבא ייגש, תן זרע, אתם מוכרים את הזרע, מוכרים את הזרע, בסוף יוסף אומר לחבר'ה, פרעה אומר, תקשיבו, תלכו אליו, אני, זה, אני אומר לכם, שבע שנים רעב,
תוך שנתיים
הם מוכרים לו את כל הסוסים,
את כל זה, את כל האדמות, הם רוצים גם להימכר לעבדים והוא מסרב.
בזמן הזה מגיעים האחים של יוסף
והוא נותן להם
אדמה בארץ גושן ולא מטיל עליהם מיסים.
ופה התוכנית משתבשת.
כי מה קורה?
הרעב נגמר אחרי שנתיים.
עכשיו, זה לא מדרש שהרעב נגמר, זה גם מדרש, אבל זה פשט פסוקים.
כי מה יוסף אומר למצרים?
הלכם זרע וזרעתם והיה בתבואות ונתנתם חמישית לפרעה וארבע ידות תהיה לכם,
לאוכלכם ולאשר מטפחם. זה הפסוק.
מה האזור שהוא נותן להם זרע אם אין נילוס?
הרי אמרנו שזה הרעב.
רשי שמע אומר מלמד שכשהגיע יעקב פסק הרעב.
עכשיו כל עוד הכל בסדר אז הכל בסדר אבל כשעם ישראל מתחילים לפרוט ולרבות והמצרים מסתכל ואומר רגע רגע הם לא משלמים מיסים
להם יש קרקע
איך קרה המצב שהם ככה ואני ככה?
היה איזה אחד יוסף
שוואלה
הוא עבד עלינו בעצם הוא עבד עלינו
אם הוא היה אומר לנו שזה שנתיים רב אני הייתי בוחר את השדה שלי בחיים הייתי מתאמץ קצת מצמצם ועובר את זה הוא אמר לי זה שבע שנים
אז הוא עבד עליי ובגלל זה זה
ואז פתאום המצרים אומרים, וואי, יוסף,
הוא היה קונספירציה בפנים.
ולכן, דבר ראשון, הם מתחילים, מה? ויטילו עליהם שרי מיסים למען ענותו וסבלותם. קודם כל, תשלמו גם אתם מיסים.
אחרי זה למען ענותו וסבלותם. מה שאנחנו סבלנו, גם אתם תסבלו. הם מטילים, מתחילים להטיל עליהם את כל מה שהם סבלו,
ואז זה כבר סיפור של אנטישמיות, ואחרי זה בהתחלה אוסרים את הכלכלה, ואחרי זה רודפים את ה... אבל היה פה,
זה לא שהם פתאום התחילו לא להכיר את יוסף, הם סיפרו נרטיב אחר לגמרי על מה שעשה יוסף,
על זה שלהם. סגרו סוגריים גדולות.
מה?
כן, עכשיו נעשה צחקתי בדרך לכאן.
הכריזו שהצפה הוא, הצפה ארץ ישראלי.
אז רשות הטבע הפלסטינית יצאה בזעם שהצפה הוא פלשתיני.
איך אפשר לגנוב את הנחש הפלסטיני?
שנלחם בכיבוש, הצודק,
זה צפה הפלסטינים.
ויש כולם בנושא עם קול יוצא. כן, לא ידעו.
רק הוא ידע, זה היה סוד לפתרון. טוב,
אז זו גם התוכנית הכלכלית של שלמה.
אנחנו תכף ננסה למילה מה נצטרכת. עוד הערה אחת קטנה, אם אנחנו עוברים כאן על המחוזות,
אז אנחנו פחות או יותר מכירים את הכל, יש כאן זה, ויש כאן מחוז שנעדר,
וזה מחוז יהודה דווקא, הוא לא כתוב.
אם זה יהיה תמוה מאוד להגיד ששלמה פטר את ממלכת יהודה ממיסים.
הפרשנים כאן אומרים, הרד״ק ועוד, שזה הסוכף,
נציב אחד אשר בארץ,
זה איזה נציב מיוחד ליהודה. שיהודה, דווקא בגלל שזה היה המקום שבו היו מרוכזים הכי הרבה אנשים, אז היה שם איזה נציב מיוחד, ולכן זה לא מצוין.
אחד, הכוונה, אחד הוא מיוחד וכולי.
מה?
כן, יכול להיות.
כן, כן, יפה. אז זה לכאורה אקדח מעשן שמונח במערכה הראשונה, וזה כן.
אני מבקש אבל לציין את הפסוק שאמרת ולהתייחס אליו,
אל החלק השני שלו.
כלומר,
הפסוק הזה בעיניי מתאר רק חג אחד.
איזה?
יום העצמאות.
זה הפסוק. כלומר, כשאתה רוצה לתאר זמן של גאולה,
יכולה לתאר, ויהודה וישראל, לא יודע מה,
עולים לרגל, עובדים את השם,
כולם שכם אחד, אוכלים ושותים ושמחים.
זה התיאור, וזה תיאור מאוד מאוד מעניין
של זמן הגאולה. כאילו איזה רחבות וביטחון, כמובן,
עם זה צריך להמשיך,
את זה צריך להעלות,
אבל יש כאן איזה משהו שהוא מאוד מאוד יום העצמאות כזה. מה עושים ביום העצמאות? אוכלים, שותים ושמחים.
פחות או יותר.
טוב,
אה,
וואלה,
תבדוק ב... צריך לבדוק בכתל הרם צובע.
מה, אתה מחזיק את תנ״ך ברויר? סליחה?
אין שעוני, נכון?
כן, וואלה, זה רעיון יפה.
זה קורא את המקרא ממש, אבל הוא יפה.
טוב,
בואו נראה גם את פרק ה'. ושלמה היה מושל בכל הממלכות.
כן, כן.
אז רגע, בואו נקרא.
ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר,
מן הנהר,
ארץ פלישתים ועד גבול מצרים, מגישים מנחה ועובדים את שלמה כל ימי חייו.
ויהי לחם שלמה ליום אחד, שלושים קור סולת ושישים קור קמח,
עשרה בקר בריאים ועשרים בקר ריאי ומעט צאן,
לבד מאייל וסביב יחמור וברבורים אבוסים,
כי הוא רודה בכל עבר הנהר,
מטפסח,
שזה עיר על גדות נהר פרת, ועד עזה,
בכל מלכי עבר הנהר, ושלום היה לו מכל עבריו מסביב.
וישב יהודה וישראל לבטח, איש תחת גפנו ותחת תאנתו,
מדן ועד באר שבע, כל ימי שלמה.
עוד קצת זה, ואיש שלמה ארבעים אלף עובות סוסים למרכבו ובשתים עשר אלף פרשים וחלקלו הניצבים האלה את המלך שלמה ואת כל הקרב לשולחן המלך שלמה איש חודשו לא יעדרו דבר.
ועשורים ועטבן הסוסים ולרכש יביאו למקום אשר יהיה שם איש כמשפטו וייתן אלוהים
חכמה לשלמה ותבונה הרבה מאוד ורוחב לב כחול אשר על שפת הים וטרם חכמת שלמה ומכלכל בני קדם ומכל חכמת מצרים ויחקם מכל האדם מאיתן האזרחי והימן וכלכל בדרדע בנם החול וישמעו בכל הגויים סביב וידבר שלושת אלפים משל ויש עירו חמישה וא'
וידבר על העצים מן הארץ אשר בלבנון ועד האזור אשר יוצא בקיר וידבר על הבהמה ועל העוף ועל הרמז ועל הדגים ויבוא מכל העמים וישמע את חוכמת שלו ואת כל חכמי מלכי הארץ אשר שמעו את חוכמתו.
נעצור כאן.
יפה. הוא מושל בכל הממלכות הכוונה שהוא השאיר שם את השלטון המקומי.
הקנטונים זה בתוך הגבולות שלנו מה שמתואר כאן מהגולן עד פחות או יותר עזה וכולי.
הארצות הרחוקות הוא לא הדיח שם את המלכים אלא המלכים העלו לו מסין.
גם כן שיטה מתקדמת, לא להתחיל להשקיע יותר מדי בשלטון במקומות רחוקים, אתה מספיק חזק,
הם שם ינהלו את החיים שלהם ויעלו לך מיסים. עכשיו,
למה כל כך חשוב לנו כל התיאור הזה של כמה הוא אוכל וכמה וכמה וכמה?
כן, כל הכמויות האלו.
כי התשובה היא ששלמה כונס אליו לעיר הממלכה
כל חודש נציגי ממלכות אחרות.
כלומר,
כלומר, כמויות האוכל האלו שמתוארות כאן
הן מוסברות, כן, פסוק ד' מסביר את פסוק ג', עשרה בקר וכו', למה?
כי הוא רודה בכל עבר הנהר. אז מה זה קשור?
בגלל שהוא רודה בכל עבר הנהר הוא צריך לכל כך הרבה?
אז מה זה קשור התשובה?
זה לא בגלל שהוא רודה, אלא בגלל שבגאים אל הארמון כל העת משלחות
פוליטיות, מדיניות, דיפלומטיות. כלומר, שלמה פותח במדיניות חוץ סוערת וענפה.
סוערת וענפה הוא ממש לא עסוק רק פנימה בביטחון אלא הוא עסוק המון המון בחוץ ובדיפלומטיה הוא מארח כאן משלחות הוא נוסע להם משלחות אני חייב לומר עוד פעם להבדיל כמה אלף אלפי הבדלות אבל
בארבע שנים האחרונות אני חושב שאנחנו מבינים את המשמעות של הדבר הזה מה הכוונה שהמנהיג שלך הוא אורח אורח כבוד לא רק אורח רצוי במלא מדינות
ומגיעים לכאן ומגיעים לכאן מדינות ענק מגיעות לכאן ארה״ב זה דבר אחד אבל הודי מודי ועכשיו
רומן וביום שישי פתאום הוא היה שם באיזה ועידה של ארבע מדינות ביוון, בולגריה, משהו שהוא, מה?
שהוא המנהיג הראשון שמוזמן לשם חוץ מהמנהיגים האלה ובאום יש תור לדבר איתו עם ראש הממשלה.
זה גם הוא בעצמו בכישרון שלו אבל זה גם
איזה מין מאוד מאוד מתעניינים בכלל ומאלה גם מגיעים לכאן.
יכול להיות שזה גם משפיע, נדמה לי שהחודש היה חודש
עם כמות התיירים הגדולה, שיא התיירים
אי פעם.
היה פה 500 אלף תיירים משהו כזה נכנסו.
רק החודש לישראל.
זה אומר שאנחנו מאוד מאוד רלוונטיים בעולם, מאוד רוצים לשמוע אותנו, מאוד רוצים לדבר איתנו, מאוד רוצים לבוא, להגיע, ללכת, לחזור וזה, אנחנו לא נדבר על המשלחות לסין וליפן ועוד דברים מהסוג הזה. אז שלמה פותח במדיניות חוץ סוערת,
אינטנסיבית מאוד, כל חודש יש משלחות,
כל חודש יש אורחים גדולי עולם, רבי עולם,
כל מי שגר בירושלים אוכל את זה כל הזמן,
כן, וכל פעם סוגרים לו איזה ציר אחר,
בגלל שמגיע איזה גודל
להתארח כאן.
זה דבר משמעותי מאוד.
בסדר?
יפה.
עכשיו,
פסוק ו' הוא חשוב מאוד.
ויהי לשלמה ארבעים אלף אורבות סוסים למרכבו,
אורבות, אז כמה סוסים היו לו?
קשה לדמיין כבר,
ושתים עשרה אלף פרשים.
מה זה?
כתוב בתורה לא ירבה לו סוסים.
עכשיו אפשר להתווכח כמה זה הרבה.
לית מאן דה פליג, ש-40 אלף אורוות זה יותר מהרבה.
כן,
להרבה לאנשים, ברור ירבע.
מה, שכל אורווה זה לסוס אחד?
למה?
אין בעיה, בסדר.
אבל למה להגיד שיש לך...
אין בעיה, אז לכן בכל אורווה יש לפחות שני סוסים.
למה לא?
נו?
בעלי המשפט ארבעים אלף סוסים, אה, הבנתי, בסדר. איך שלא תסובב את זה? ארבעים אלף סוסים זה המון.
זה המון, כן. אין לנו היום ארבעים אלף טנקים כמובן, גם לא ארבעים אלף לגמושים. מה?
כן.
מחליפים סוסים.
כן.
יפה. אז מה זה הדבר הזה? מה, הוא לא קרה בתורה?
יש להם מי המלך. עכשיו הגמרא אומרת, אמר אני ארבה ולא אסיר, אני ארבה ולא אשיב.
הגמרא כאילו דנה בסיפור הזה,
וגם הוא מרבה לאנשים.
לדעתי התשובה היא פשוטה.
התשובה היא פשוטה,
והיא חוזרת לאותה נקודה.
שלמה מבין ברוחב דעתו,
ויש לו יכולת להבין. אתם יודעים שיש פסקה חשובה מאוד מאוד של הרב קוק בלנבוכי הדור,
שהוא מסביר מה היכולת של בית דין בכל דור.
והוא אומר שהיכולת של בית דין בכל דור זה לדרוש את התורה כפי איך שהוא מבין,
כולל דברים שהם לחדש דילים דאורייתא, או לבטל דילים דאורייתא קודמים בדרישות מהפסוקים.
אז זה נראה על פניו ששלמה דורש את כל פרשת המלך
כפרשה שנאמרת כחלק מההיסטוריה. כלומר, בתוך המהלך ההיסטורי הרגיל, אסור למלך להרבות סוסים, אסור למלך להרבות נשים, אסור, אסור, אסור.
אני אומר, שלמה,
אחרי הדברים האלה.
עכשיו, אני יכול להגיד לכם איך הוא דרש את זה אולי, בסדר? כי הרי התורה אומרת,
והיה רק יתבון המלך, ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותיי,
שום תשימה עליך מלך. במצב שיש לנו איזה ככל הגויים אשר סביבותינו, אז נדבר, אבל ברגע שאין בכלל השוואה,
ואני לא בכלל משווה את עצמי, כי אני מעל הגויים.
טה-טה-טה-טם, אני קץ ההיסטוריה. ולכן,
בשביל
לממש את קץ ההיסטוריה,
אומר שלמה, אני צריך שני דברים.
דבר אחד,
אלף נשים.
כל אישה, כמובן, הרמב״ם אומר ששלמה המלך גייר אותן,
כל אישה היא בעצם שגרירה.
שגרירה מגוירת באמצעות קשרי חיתון,
התגיירה והתחתן איתה,
שדרכה שלמה משפיע תרבותית על האומה שלה, היא הצינור, דרכה, דרך קשר החיתון הזה.
אם אתה רוצה להתחיל לחנך את האומות למונותאיזם ולהרבה יותר משבע מצב בני נוח ושיהיו חסידי אומות העולם ויהיו קשורים לבית המקדש ולקדוש ברוך הוא וכו', אתה חייב איזשהו קשר תרבותי,
פעם אחת. פעם שנייה,
זה הדרך המקובלת אז ליצור קשרים תרבותיים, דרך חיתון.
אבל לפני מאה שנה זה היה ככה, כשעשו שלום בין אגיה לצרפת, זה היה נישואים בין איזה לזה.
גם היום אתה אומר.
זה היה ביניהם לפני כן יריבות?
לא.
זה דרך ליצור...
כן, זה דרך ליצור...
ידוע שהרבי מוויז'ניץ הקודם הוא הרבי של הרבים.
כי יש לו, כל הבנות שלנו נישואים לאדמורים, אחת לרבי מבז, אחת לרבי מסטמר, אחת ל... יש לו, כולם...
אז כן, בדיוק.
אז זה קשרי חיתון. ודבר שני שהוא צריך,
מעבר לעוצמה הצבאית,
כי זה ברור שבלי עוצמה אף אחד לא יקשיב לו.
איך ראיתי את זה השבוע בפרשי הר הירש.
פרשי הר הירש אומר, יש לנו עכשיו חבורה בפרשי הר הירש,
הוא אומר על אברהם,
שהשם בירך את אברהם בקול.
אז הוא אומר, אף אחד לא היה מגיע לאברהם אם הוא היה רק צדיק.
אף אחד לא היה.
כשאברהם מבורך בקול ויש לו כלכלה והוא מליין,
אז אנשים באים גם לשמוע משהו להגיד מוסרית.
דאלי למה, וכל מיני מעטמה גנדי, זה טוב לטיול במזרח.
הם לא משפיעים על המציאות. מה?
אחרון המסכן, כן. אבל ברגע שיש מדינה שהיא כלכלית והיא מצליחה, אז 40 אלף סוסים, פעם אחת עוצמה צבאית, פעם שנייה, באמת, אם דיברנו על כך שזה הדרך שלך לשלוח שליחים, לשלוח דברים למקומות אחרים, אז אתה צריך באמת 40 אלף סוסים כדי שתצליח להגיע לכל המרחב.
מאוד מאוד בועט, הסוסים והרוכבי הרכש, החטרנים, גם במגילת אסתר.
גם שם אחשוורוש מתמודד עם
הצורך שלו להגיע לכל קצוות המדינה מהר ולהעביר מסרים בהולים.
אז אתה צריך מערך מאוד מאוד משמעותי.
זה הכל חודר וחודר לאותה נקודה שאנחנו אומרים אותה כל יום בתפילה, ועלינו נשבח.
לתקן עולם במלכות שדה, יכירו וימדו כל יושבי תבל, כי דיכא תיכא כל ברך, תשבע כל לשון, אין אימייל, אין פייסבוק, אין זה, וואטסאפ, אין זה.
איך אתה מעביר את המסרים? אתה יוצר קשרי חיתון,
אתה יוצר יכולת לשלוח הרבה מאוד מסרים דרך 40,000 סוסים,
אתה בונה בית המקדש, וזה נדמה לי בפעם הקודמת ראינו, נכון? שבית המקדש שלמה קורא לו בית זבול,
על שם זבולון,
שדרכו מגיעות משלחות מאומות העולם לבית המקדש.
זה עניין אחד,
והעניין האחרון
הוא חוכמת שלמה.
אנחנו קוראים את הפסוקים האלה, רוב האנשים בטוחים שמדובר באיזה,
שהוא היה כמו מה שמסופר על רבנו הארי, שהיה שומע מה הציפורים מדברות, ומה העופות מדברים, כאילו שיחת עופות, שיחה זה, לא שאין דברים כאלה, יש דברים כאלה,
אבל האם זה מה שכתוב על שלמה המלך?
לדעתי לא.
לדעתי כתוב ככה.
בואו נעיין בפסוקים, בדיוק. לא דיבר אל אלא דיבר על.
קודם כל, ויתן אלוהים חוכמה לשלמה ותבונה הרבה מאוד, ורוחב לב ככל אשר על שפת הים. רוחב לב הכוונה,
היקף.
היקף.
חוכמה רחבה, לא רק עמוקה לרחבה.
והחוכמה שלו הייתה גדולה וכו', ויחקם מכל האדם. בואו נלך רגע לחוכמה. וידבר שלושת אלפים משל.
משל זה היכולת
להלביץ את החוכמה שההמון יבין אותה.
בסדר? תמיד היו חכמים,
אבל הם היו כל כך חכמים שרק הם בעצמם הבינו מה הם מדברים.
אבל,
אתה עכשיו, מעין מה שקורה היום, שכל אחד מאיתנו, יש אתרים שאני נורא נורא אוהב,
כיוון שלא למדתי מדע בצורה אקדמית או משהו כזה, אבל לפעמים צריך לדעת כל מיני דברים.
יש אתרים,
שמי שמכיר, של מכון דוידסון,
שזה מכון ויצמן, אתה רוצה לדעת משהו במדע,
מסביר לך את זה ברמה של פופולרית שאתה מסוגל להבין איך זה עובד וזה בלי כל המשוואות והנוסחאות אבל אם אתה מבין את ההיגיון
אז הדבר הזה שאדם ממוצע היום יכול להבין פחות או יותר איך דברים עובדים ואיך זה עובד זה נקרא להמשיל את זה משל אתה לוקח משהו עמוק ומספר אותו באיזשהו סיפור אז שלושת אלפים משל שלמה המלך מושל כדי שרבים כי זה כשאנחנו מגדירים לפחות ככה הרמב״ם מגדיר את עת הגאולה הגדרת עת הגאולה היא מלאה הארץ דעה
לא תהיה בעיות קיומיות אומר הרמב״ם אלא הכל יהיה מלא דעה וכולם ירדפו לדעת אותי ולא רק דעת קודש אלא דעה בכלל.
אז העובדה שהיום כל אחד יכול לדעת כמעט כל דבר ברמה בסיסית אמנם אבל לדעת דרך ויקיפדיה.
אני חייב לומר לכם שהערכים של ויקיפדיה כתובים בעיניי בצורה
בלי להיכנס רגע לתיאות פוליטיות הם כתובים בצורה מדויקת בצורה עניינית בצורה מאוזנת נתונים וגם מפנים אותך ליכולת להעמיק
במקומות אחרים, זה זמין לכולם,
אז זה נקרא, זה מה שמדובר כאן.
אגב, אני תורם להם, כשיש להם את המבצע התרמה, אני תורם להם, זה נראה לי דבר חשוב.
חלק מתיקון העולם.
הלאה, ויהי שירו חמישה ואלף,
זה מטאפיזיקה, זה המשמעות,
זה הכתיבה, כן, הכתיבה הפנימית.
וידבר לא אל העצים, אלא על העצים.
כלומר, צומח.
מדע צומח.
להכיר את הזיאולוגיה, את הביולוגיה, את הבוטניקה, את המינים וכולי.
מן הארץ אשר בלבנון ועד האזוב, אולי זה נאנו,
כמו ששמעון רצה,
נאנו.
לא כתוב אם, כתוב אל.
אה, איך המיתוס צמח, אנחנו כאן בכיתה עסוקים בלנפץ מיתוסים, אני לא יודע איך הוא צמח.
יותר מדי סיפורים, אגדול.
וידבר על הבהמה ועל העוף,
על הבהמה,
הכוונה זה להתחיל להכיר את מדע החיים. כלומר, מה שכולנו היום מאוד ברור לנו, שאתה עושה ניסויים בבעלי חיים, מזה אתה מבין לבני אדם וכולי. הוא התחיל את זה בעצם, כן.
כן, תכלית החיים, תכלית ה...
נכון.
תדעו לכם, יש שני דברים שמרתקים אותי
מבחינה מדעית, זה נראה לי, ברור לי שזה הדבר הבא. אחד, זה ההרס של הנחש.
למה הקדוש ברוך הוא ברא את ההרס של הנחש? אני חושב על זה, זה נראה לי שהתרופה לסרטן, ימצאו אותה שם.
זה דבר כזה חזק,
כשתוך עשר דקות...
מה? אז זהו, אז אולי ננסה ניסויים ב...
כן? כאילו, זה חומר כזה חזק, שתוך שנייה תוקף את כל העצבים ויכול להראות בן אדם. אם יצליחו לעשות לו איזו הטעמה שהוא יתקוף תאים סרטניים, האדם יהיה חולה בסרטן,
ילך לאיזה מרפאה, מה תרצה אדוני? black bomba, צפה, מה מתאים לך? טוב, יאללה, בוא ננסה את הצפה,
מזריקים, וואלה, בריא, זהו, אכל לו את כל ה...
נראה לי, זה חומר מדהים, וכמובן,
כל ה... זה אנחנו יודעים, כל הקנאביסט, כל הסמים,
שזה מהצומח, זה מה שהביא את האופיום.
ואתה יכולת להרדים בני אדם בניתוחים, שזה בסוף מכל הניתוחים, ונראה לי הכי פלא.
לפחות בן אדם על המיטה, ואומרים לו, אופס, נעלם, נרדם, מה זה הדבר הזה? איך צריכים להרדים בן אדם?
ואז אתה יכול לחגוג עליו, להוציא לו את הלב, להכניס לו את הלב, איזה מין דבר זה? זה נראה לי מכל הדברים, מכל הרופאים.
רופאים מרדים, זה נראה לי, בדרך כלל עולים מרוסיה,
אז זה נראה לי פלא. אז גם כאן,
אז על העוף,
על הרמז ועל הדגים, אני חושב שזה חוכמת הטבע והפיזיקה והמטאפיזיקה ולא כל מיני דברים מיסטיים של דבר איזה, כי אז מה זה רלוונטי אלינו ואם זה ככה אז מה זה אומר עלינו איפה אנחנו נמצאים. כלומר אני מנסה עוד פעם אולי אפשר לחלוק עליי
אבל כשהתורה מדברת על תחיית המתים וכשאנחנו מדברים על העיוורים שיראו ועל החרשים שישמעו,
אז אפשר להגיד שזה יהיה נס אולי, אבל לא נראה לי.
נראה לי הרבה יותר הגיוני שהאדם בחוכמתו שנתן לו השם יתברך
יצליח לדוגמה,
זה דבר שהוא כבר אפילו לא מעבר לאופק, כי כבר עובדים עליו עכשיו,
יצליח לבודד תאי גזע,
כבר היום יש בנקים של דם טבורי,
שהם יצליחו להתמיין לתאים ספציפיים, ויבנו מחדש עין, יבנו מחדש אוזן, יבנו מחדש עמוד שדרה, ונכים יקום ובירכו על רגליהם.
והצליחו בשלב מסוים לבודל את גן הזקנה,
ויעטו אותו מאוד, באופן שאנשים יזדקנו, יעטו את קצב ההזדקנות, ואנשים יחיו עוד גיל 200, עוד גיל 250. מה?
בסדר, אז הנה הבעיה. מה הבעיה? שאנחנו לא מעוניינים בזה 200 שנה, או לא מתאים לי, אני... זה.
אבל,
כן, הבעיה אצלנו, אבל הדבר הזה, לכאורה,
או אפילו לא מעבר לאופק
שדבר כזה יקרה.
ועוד דברים רבים מהסוג הזה שעליהם התורה מדברת, לכאורה זה,
תראו, יש דבר נפלא,
דבר נפלא.
לפי המיתולוגיה היוונית, איך האדם קיבל את האש?
פרומותאוס,
פרומותאוס,
הוא גנב את זה מהאלים והסתיר. כלומר,
הפילוסופיה היוונית אומרת שהאלים שונאים את האדם,
מסתירים ממנו את היכולת להתקדם, והאדם צריך לגנוב את זה.
אנחנו מברכים ככל מותה שבת בורא מאורי האש.
על מה מברכים בורא מאורי האש?
איך הוא נתן להם את האש?
רגע, אם הוא רצה לתת להם אש, אז מה הבעיה שהיה מוריד איזה ברק ששורף איזה עץ, והיה להם לפיד.
למה הם צריכים להקיש אבנים?
הברכה היא לתבונה שהקדוש ברוך הוא נתן לאדם לגלות את האש. על זה אנחנו מברכים.
לקראת עולם היצירה, אנחנו נכנסים לשבוע היצירה,
אנחנו מברכים על כוחות היצירה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, וגילוי האש זה בעצם כל המדע.
כי מהאש אתה מגיע לחשמל,
ולאלקטרוניקה, ולאטומים, ולגרעין, ולכל, בעצם זה הכל יסוד האש.
יסוד אחד גדול.
ואנחנו מברכים על זה בכל מותה שבת. הקדוש ברוך הוא, תודה רבה שנתת לנו כוחות יצירה לגלות את העולם שלך.
והקדוש ברוך הוא מעוניין בדבר הזה, ולכן הוא נותן לנו את זה באופן הזה.
זה מה שמתואר אצל שלמה.
תחילת הקדמה והגילוי,
וזה בעצם, אנחנו מנסים לאפיין, איך תיראה התקופה הזאת,
בעזרת השם במהרה בימינו, תקופה שבה בני אדם,
האנושות לא עסוקה
במאבקים קיומיים, אין בעיה קיומית, לכולם יש מה לאכול, לשמאל יש פרנסה,
המון המון דעת,
חקר המציאות מגיע לגילויים מדהימים,
ממילא מתפנים הרבה יותר לעסוק במשמעות של המציאות המבורכת שהולכת ומגלה שהיא נושאת בתוכה אין סוף ברכה,
ומה אני עושה עם כל הברכה הזאת,
והכתובת לשאלות האלו ההולכות ורבות, הוא עם ישראל.
זה בעצם האפיון של תקופת האלף השביעי, אם תרצו לקרוא לזה.
נציגים רבים באים לכאן,
חלקם מתגיירים, לא כולם מתגיירים, חלקם מתגיירים, אותם אלה שמתגיירים חוזרים לארצותם ומנחילים לאנשים בזה את האמיתות, את העקרונות, מלמדים אותם וכולי וכולי, והעולם כולו מתקדם ומתעלה לעבר מדרגה אחת, אין רשע, אין בערות, אין, אין, אין.
זה, על זה הולך שלמה המלך.
זה כל כך יפה, זה כל כך מדהים, זה כל כך דרמטי,
שאנחנו כמובן רוצים לדעת אז למה זה בסוף לא הצליח.
ועל זה נדבר בעזרת השם, נתחיל לדבר בפעמים הבאות, חזקו.
