ערב טוב, מה שלומכם?
יופי, דבש.
אנחנו לומדים כאן סיפורי מעשיות. בפעם שעברה, שבוע שעבר, למדנו, למדנו, למדנו,
מה למדנו שבוע שעבר?
מעשה של החוזה מלובלין
על הכנר הזקן והחסרונות, נכון?
והזיופים וה... היום גם כן נמשיך בחסרונות.
זה סיפור קצת לא מוכר אולי מספיק
של רבי נחמן מברסלב.
זה מופיע בסיפורי מעשיות, שיחות שאחרי סיפורי מעשיות.
יש רצף של סיפורים קצרים, חלק יותר מוכרים כמו מעשה מביטחון והאוצר תחת הגשר ומעשה מאינדיקס, זה היותר מוכרים וחלק פחות מוכרים וזה נראה לי מהפחות מוכרים.
אפשר ללמוד אותו סביב חנוכה אבל אפשר גם ללמוד אותו עכשיו, הוא תמיד יפה.
בואו נתחיל.
מעשה אברהם מואבי,
זה כיף לראות אותך.
אין איזה התראה, אין איזה דגלים, משהו, חצוצרש, אני יודע שאתה מגיע.
מעשה אחד שאחד הלך מאביו היה במדינות רבות, ימים רבים אצל אחרים.
ולזמן בא לאביו והתפאר בעצמו שלמד שם האומנות גדול,
לעשות מנורה תלויה שקוראים הנגלייכטר,
וציווה להתאסף כל בעלי אומנויות הזה והוא יראה להם חוכמתו בזה האומנות.
וכן עשה אביו וקיבץ כל הבעלי אומנויות הזאת לראות גדולת הבן,
מה שפעל בכל הימים האלו שהיה ביד אחרים.
והבן הוציא מנורה אחת שעשיו הייתה מגונה מאוד בעיני כולם.
ואביו הלך אצלם וביקש מאיתם שיגדלו לו את האמת,
והוכרחו להודיע לו האמת שהיא מגונה מאוד.
והבן התפאר הלו ראיתם חוכמת אומנותי,
והודיע לו אביו שלא נראה יפה בעיני כולם.
השיב לו הבן אדרבה בזה הראתי גדולתי,
כי הראתי לכולם חסרונם,
כי בזאת המנורה נמצאים החסרונות של כל אחד מהבעלי אומנות הנמצאים כאן.
הלא תראה שאצל זה מגונה חתיכה זו,
אבל חתיכה אחרת יפה אצלו, מאוד,
ואצל אחר להפך.
אדרבה,
זאת החתיכה שהיא מגונה אצל חברו, יפה ונפלאה בעיניו,
אבל זאת החתיכה מגונה וכן אצל כולם.
מה שרע בעיני זה יפה בעיני חברו,
וכן להפך.
ועשיתי מנורה זאת מחסרונות לבדם.
להראות לכולם שאין להם שלמות
ויש לכל אחד חיסרון.
כי מה שיפה בעיניו הוא חיסרון בעיני חברו,
אבל באמת אני יכול לעשות כתיקונו.
מסיים רבי נחמן ואומר, אם היו יודעים כל החסרונות והנמנעים של הדבר, היו יודעים מהות הדבר,
אף שלא ראו אותו מעולם.
כן?
אז כדרכו של רבי נחמן הוא הופך לנו את הראש,
מאיך שאנחנו מכירים היום. כן, היום
יש כל מיני ראיונות למקומות עבודה,
שצריך לצייר עץ, וצריך לצייר בית, וצריך לכתוב כל מיני דברים, ובין השאר אתה צריך לכתוב שם שאלה, איזה חסרונות יש לך.
כן, אז מה תכתוב?
מה שתכתוב זה שאתה דפוק.
אם אני אכתוב חיסרון, אז מלמדים אותך לכתוב,
אני פרפקציוניסט מדי,
אני נוהג לקחת משימות עד הסוף בצורה מוגזמת,
לוקח את העבודה הביתה יותר מדי, ככה.
חסרונות שמוציאים אותך תותח, מה שנקרא, כן?
אני רגיש מדי ונוטה לקחת דברים ללב וזה, מה אסור לזה? כן, ככה.
קריצה כזאת.
אבל הסיפור הזה מנסה לספר לנו משהו אחר.
אפשרות אחרת.
בואו קודם כל נציג את האפשרות הרגילה המקובלת,
שגם היא יש בה כמובן טעם והיגיון. האפשרות הרגילה המקובלת, שרבי נחמן בעצמו אומר אותה,
זה שאדם מתרגל לראות את המעלות
שקיימות
אצלו, אצל עצמו, גם אצל אחרים.
התורה רשפ״ב הידועה, נכון, לגלות את הטוב שנמצא בכל דבר ואת השמחה שבכל דבר, ואז אדם הוא,
כן, את הנקודה, אותה נקודה טובה.
זה בסדר, זה דבר אחד.
זה טוב ומועיל כדי שאדם יעודד את עצמו, לא ייפול, אבל כאן רבי נחמן מדבר על ידיעת המהות.
ידיעת המהות. אז בואו רגע נזרום עם הסיפור
ועם המשל
וננסה להבין ממנו את הנמשל.
מישהו אחד מגיע ומתפאר שהוא אומן גדול.
בן, מתפאר לאבא שלו שהוא אומן גדול. עכשיו, בגדול הסיפור של אומנות,
המבחנה המשותף של אומנות זה היכולת להביע איזשהו רעיון פנימי,
להביע אותו בצורה שכולם יהיו נדהמים,
בין אם זה ציור, בין אם זה מנגינה,
אתה אומר, וואו, איך הוא עשה את זה.
האומן הזה יש לו,
הוא אומן מנורות.
יש לו יכולת לעשות מנורה.
לא סתם מנורה, אלא מנורה תלויה.
אנחנו בהמשך יודעים שזה מנורה של חסרונות.
קודם כל בואו נדבר רגע טיפה על המשל של מנורה.
תפקיד של מנורה, כמובן, זה להעיר.
יש לנו
מכרות חשוכים, באה מנורה במהירה.
אבל זאת מנורה שמגיעה מלמעלה.
לדעתי, אני מציע כאן אפשרות, מה הכוונה?
אנחנו מיד נראה בהמשך.
שהסיפור הזה לא בא לעסוק
בנקודות חושך
שישנם אצל כל אחד מאיתנו בגלל סיבה טכנית.
יש לנו חסרונות, נגיד חסרונות. יש לנו חסרונות שהן חסרונות טכניים, לדוגמה.
יש פה אולי בן אדם שהוא עכשיו רעב,
נגיד, אולי.
למה הוא רעב? לא יודע, לא הספיק לאכול ארוחת ערב וכולי. זה עניין טכני.
עניין טכני, נכון? זה ברגע ש...
ניגמר השיעור, תלך, ניתן לך איזה משהו, תאכל, הכל בסדר גמור.
כן?
יש חסרונות שהן חסרונות טכניים.
כרגע אין לי, יהיה לי, אין לי כסף, עכשיו אין לי כסף, אני רוצה עכשיו לקנות לזה משהו, אין לי כרגע כסף, בסדר, יעבוד, יהיה לי.
או אני לא רואה משהו, עושים משקפיים, אני אראה.
חסרונות טכניים, כמו שסודות טכניים.
נכון, הסוד של קוקה-קולה זה לא סוד באמת,
זה לא סוד.
החומרים של קוקה-קולה, זה טכני, יש פשוט
רק שלושה אנשים שיודעים את זה, אבל
זה לא באמת סוד.
סוד זה דבר ש...
גם כשאתה יודע אותו, הוא נשאר סוד, בסדר?
זה לא רק איזה עניין טכני של אם אני אצליח לפרוץ לאיזה כספת, אני אהיה לי את החומרים.
סוד זה משהו שהוא,
כן, זה פלא, זה הפתעה, זה איכות מיוחדת.
אז גם כאן אנחנו לא מדברים על חסרונות של חסרונות טכניים,
אלא על חסרונות,
ולכן זאת לא מנורה שמחזיקים ביד
והולכים עם הפינה הזאת, לפינה הזאת, אלא זו מנורה תלויה.
כאילו המנורה הזאת עוסקת בחסרונות שבאים מלמעלה.
מה?
לכל אחד מאיתנו, מתברר, למרבה הפלא, למרבה ההפתעה,
למרות שבתור ילדים גדלנו בחוויה שאנחנו מושלמים.
כל הזמן אמרו לנו, זה מושלם אתה, זה חמוד אתה, זה מתוק, איזה גאון, מי מוצרט, מי איינשטיין, מי זה, נכון?
ההורים עפים על הילדים שלהם יותר מדי,
וחשבנו לא שאנחנו מושלמים. מתברר שכל אחד מאיתנו יורד עם אי אלו חסרונות מלמעלה.
לא עניין טכני, זה לא שחסר לי כאן איזה משהו.
יש חיסרון מלמעלה, וכל אחד,
יש כאלה שהחיסרון שלהם זה שהם מפחדים לדבר בפני קהל.
מפחדים.
לא יעזור עכשיו שתדר לו רמקול, זה לא היה, הוא מפחד.
יש כאלה החיסרונות שלהם זה שיש להם משיכה לכיוון מסוים.
יש להם משיכה, תאווה לממון או לכבוד, יש כאלה שהם כעסנים.
אפשר לראות את זה בגן הילדים, עוד לפני שמישהו הספיק, אתה רואה שילד אחד יש לו פתיל קצר וילד אחד יש לו פתיל יותר ארוך, ואתה רואה את ה...
כן?
שיש כאלה שהם יותר מניפולטיביים.
אנשים,
אנחנו באים לעולם עם חסרונות.
אז הוא כאילו אומר, יש כאן מנורה, מנורה תלויה,
שמאירה מלמעלה. ומה מאיר?
מאיר ממנה החסרונות.
ואז הוא באמת קורא לכל האומנים,
וכולם אומרים, זה נורא נורא מכוער.
ומכאן בעצם הסיפור מתחיל.
מה שרבי נחמן רוצה להגיד לנו,
בנמשל אולי,
זה בעצם איזה עיבוד של תורה של הבעל שם טוב, שתכף נאמר אותה.
ויש לזה
יש לזה כמה שלבים.
השלב הראשון הוא,
שכשאנחנו רואים חסרונות במציאות,
זה פשוט הדרך של הקדוש ברוך הוא
לעזור לנו לגלות את החסרונות של עצמנו.
אדם על עצמו מתקשה לראות.
כך בתור נקודת מוצא,
שכשאתה רואה איזשהו חסרון במציאות,
אתה בעצם רואה מה שנמצא איפה?
בתוכך.
אם זה לא היה קיים בתוכי,
לא הייתי רואה את זה בכלל.
אתם מבינים?
לא הייתי רואה את זה.
נגיד, ניתן כמה דוגמאות. אדם שהוא מבולגן,
הוא שלומפר בעצמו.
אין מצב,
יש לך כיסא אמיצור,
אין מצב שהוא ייכנס לחדר הזה ויראה שהתמונה שם עקומה. הוא לא יראה את זה בכלל,
כי כל הראש שלו מבולגן.
אבל אם אדם,
כן, יש לו,
בתוכו,
הוא אדם מסודר,
וכן, כל דבר כזה מפריע לו, אז כשהוא יסתכל,
הוא יראה את זה.
אז כשאני רואה משהו לא מסודר, מה זה אומר?
מה זה אומר כשאני רואה משהו לא מסודר? זה אומר שהנקודה הזאת קיימת בתוכי.
אם לא הייתה קיימת בתוכי, לא הייתי רואה את זה בכלל.
אם אני מזהץ על מישהו,
בוא'נה, הוא מתגאה.
זה גאוותן.
תגיד, איך אתה יודע שהוא מתגאה?
מאיפה אתה יודע מה זה גאווה?
כן.
ואתה רואה מישהו, אתה אומר, תשמע, הוא על סמים.
איך אתה רואה שואל סמים?
מה, מי אמר לך?
איך אתה יודע, מאיפה?
אה, יש לך בזה הבנה.
לקחת פעם משהו, לא, ראיתי פעם איך זה נראה, מתחמקים.
אם אתה רואה מישהו ואתה אומר, הוא גאוותן, איך אתה יודע שזה גאווה?
חייב להיות שמה?
שזה קיים בך.
אתה רואה מישהו שהוא רודף אחרי תשומת לב, כן?
איך אתה יודע שזה ככה?
כנראה זה קיים אצלך.
כלומר, החסרונות
שאנחנו מזהים בזולת, וככל שזה יותר בולט לנו, זה יותר קיים אצלנו,
הם דברים שקיימים אצלנו.
רק האדם אצל עצמו הוא לא רואה, פתאום, אני אדם, כן, אדם קרוב אצל עצמו.
אז הקדוש ברוך הוא עושה לנו חסד.
הוא אומר לנו, בוא, אני אתן לכם איזה כלל. תדעו לכם, חסרונות שאתם רואים אצל הזולת, אלה בעצם דברים שנמצאים אצלכם.
ומה קורה כאן במנורה? מגיעים מלא מלא אומנים,
וכל אחד,
חלק אחד מכוער בעיניו, ושאר החלקים יפים.
זה אומר שהחסרון הוא דבר סובייקטיבי.
זה בעצם מה שהוא בא לומר.
שזה לא דבר אובייקטיבי,
לא, פשוט זה חסר, ונגמר הסיפור, וזה דבר סובייקטיבי.
בעיני אחד זה חסר,
זה מכוער וזה יפה, בעיני שני לא, דווקא זה יפה מאוד, אבל זה מכוער.
אז זה אומר שכל אחד רואה
מהזווית שלו.
ולכן אומר האומן, תראו, הצלחתי לעשות מנורה שתיקח
ותחשוף בעת ובעונה אחת את החסרונות של כולם.
בבת אחת.
זה האומנות.
תכף אנחנו ננסה להבין מהי האומנות, אבל אני רוצה רגע לחזור שלב אחד קודם.
עוד טיפה להסביר את הנקודה שאיתה פתחנו,
למה כשאנחנו רואים חסרונות האלה, זה בעצם דברים שקיימים בתוכנו.
הזכרנו תורה של הבעל שם טוב, הבעל שם טוב, התורה שלו היא על הפסוק,
כי תראה שור אויבך או חמורו טועה בדרך,
השב תשיבם לו.
קורא הבעל שם טוב את הפסוק ככה, כי תראה שור, שור זה שורו אבי תורעו.
חמור אחיך, את החומר של אחיך, כן,
וכולי,
השב תשיבנו לו, לא לאחיך אלא תשיב את זה לעצמך.
אם אתה רואה משהו לא טוב אצל אח שלך,
תבין שאתה ראית את זה,
כי בעצם הדבר הזה קיים בך.
תשיב את זה לעצמך. והבעל שם אתה ממשיך, השפת אמת גם אומר, ממילא תתקן גם את עצמך.
ואם תתקן את עצמך, יקרו אחד משני דברים. או שתפסיק לראות את זה אצל הזולת,
או שהתיקון שאתה תעשה יגרום גם לו לתקן את עצמו.
יש לזה כל כך הרבה דוגמאות,
כן?
שיש פסוק במשלי,
עיוולת, אדם תסלף דרכו ועל השם יזעף ליבו. אדם יש לו חסרונות עקומים אצלו, הוא רואה משהו אצל הזולת,
מאשים אותו שבעצם יש לו חיסרון, ובעצם בזה הוא גילה שהחיסרון נמצא אצלו.
כן?
אתה רואה,
כן, נגיד שיש מישהו שהוא מאוד מאוד ביקורתי.
מאוד ביקורתי. כלפי כל דבר יש לו מעביר ביקורת.
ואז
מישהו אומר איזו הצעה והוא מיד מאשים אותו, אתה מאוד ביקורתי, אתה מאוד זה.
אני לא ביקורתי, מה פתאום? אני בסך הכל הצעתי,
הנה, אני יכול אפילו להראות לך שבשבוע שעבר אני אמרתי,
יצא בכלל לכיוון השני, ודווקא נרתמתי לסייע.
אז מאיפה זה הגיעה האמירה שלי כלפיו שהוא ביקורתי?
ממני, מתוכי.
אז הסיפור הוא כזה,
יש כאן מנורה שעוזרת לאנשים לחשוף את החסרונות שלהם.
ועכשיו תבינו, במקום שאני אלך ברחוב,
נלך בחיים, מתהלך בחיים,
שאנחנו, תוך כדי שאנחנו עפים על עצמנו, יש לנו מעלות כאלה ואחרים, וכשאני רואה מישהו עם חיסרון, זה מיד מגדיר שאני יותר ממנו, ההוא ביקורתי, ההוא כעסן, ההוא זה, ורק אני מושלם.
כל פעם שאני רואה חיסרון, בעצם מה ראיתי?
ראיתי משהו על עצמי.
יש, נדמה לי, איזו מסורת מהגרא.
הגרא אומר שכתוב בזוהר הרבה דברים, הרבה מקורות שבעקבות דת המשיכה יהיה ערב רב, יהיה ערב רב שיעשה בעיות וכל זה, ואז
אבל יש אנשים מעם ישראל שמחלקים ציונים, אלה ערב רב, אלה ערב רב, אלה, כן.
אז הגרא אומר,
שלעתיד לבוא, אומר, יש לי סימן מי זה ערב רב.
אז הגרא אומר, כל מי שאומר על אחרים שהוא ערב רב, הוא ערב רב.
טוב, אם אתה אומר על מישהו שהוא ערב רב,
זו ההוכחה שזה אתה בעצמך,
אבל אל תגיד.
אז אותו דבר, כן, כן, אנחנו רואים איזשהם חסרונות. אם ראיתי את הדבר הזה,
זה קיים בתוכי.
עכשיו, האם אותו דבר קיים בתוכי?
לא.
אם ראיתי מישהו גונב, אז מה זה אומר שאני גונב?
חלילה.
אתם יודעים מה זה הומאופתיה?
רפואה הומאופתית.
זה, תדלל את זה.
אם ראית מישהו גונב,
או באה לפניך סיטואציה של גניבה,
כנראה גם אתה גנבת משהו.
מה גנבת? אולי גנבת שתי דקות מהשיעור ודיברת יותר מדי.
אולי גנבת איזה רעיון ולא אמרת דבר בשם אומרו.
האומר דבר בשם אומר ומביא גיולה לעולם. אמרת איזה רעיון ולא אמרת, את זה שמעתי מפי רב פלוני.
גנבת במושגים שלך, לא גנבת כסף מאיזה מקום, גנבת במושגים שלך.
תתקן.
זה חיסרון אצלך.
עכשיו תבינו איזה עולם נפלא זה יוצר.
זה יוצר עולם שבו אני יוצא החוצה לרחוב
וכל היום אני מקבל מהקדוש ברוך הוא איתותים מה אני צריך לתקן.
במקום שכל היום אני אלך,
כי אני אחזור, ובסוף המנהל הוא יגיד לאשתי, את שומעת? מה פגשתם? מה זה? פגשתי בן אדם אחד כזה דפוק, ובן אדם אחד כזה זה, וההוא כעס, וההוא רמאי, וההוא גנב, ורק אני הולך כאן בכליל השלמות כולי,
ואני עף על עצמי.
אני חוזר הביתה, ואני אומר, רגע, רגע, עברתי היום הרבה מאוד תחנות, ראיתי הרבה מאוד דברים,
מה שראיתי זה רק אני ראיתי.
הייתי פעם אצל איזה,
לפני הרבה שנים הייתי,
נכנסתי לאיזשהו מקום שהיה בו קיבוץ תלמידי חכמים
חשובים מאוד, זה היה בדיוק לפני סוכות.
והיו שם אתרוגים שהם בדקו.
ואחד מהם
אמר לחברו, אין יותר איש פה נקודה שחורה.
הוא הסתכל, הוא אמר, אני לא רואה,
לא רואה.
הוא אמר, אתה לא רואה, הנה, הוא אמר, אני לא רואה.
ואז הגדול שבו אמר לו, עזוב אותו.
הוא אין לו את זה, הוא לא רואה דברים לא טובים, הוא רק יש לו עין טובה, אתה לא מכיר אותו?
הוא עדיין מחפש אותו.
איך פעם מישהו אמר לי,
עד שאבא שלו גילו לו איזו מחלה,
אמרתי לו, מה? וזה אומר לי, תשמע, כשמחפשים, מוצאים.
הוא מחפש כבר הרבה זמן,
בסוף מוצאים.
כמו נפט, בסוף אתה מצליח למצוא, מחפשים.
אז כן,
כל היום הולכים לבדיקות, בדיקות, בסוף עולים על איזה משהו. כנראה לכל אחד נתנו שזה משהו שבסוף עולים עליו.
אז הכל, הכל תלוי ב... אז אנחנו כל יום הולכים,
ואם ראיתי איזה משהו שנגע בי והרגיז אותי,
אני צריך לשאול את עצמי, רגע, למה זה הקפיץ אותי? מה היה? מה הסיפור?
מה...
איפה זה קיים אצלי?
איפה הדבר הדומה? לא אותו דבר, אבל הסוג הזה נמצא גם אצלי.
זאת מציאות הרבה יותר מוארת,
שכל פעם אדם הולך בעולם ומתקן את דרכיו לפי הדברים שקופצים לו.
אז זה שלב א' בסיפור,
או שלב ב'.
כלומר, שלב א' זה כשאני רואה חיסרון,
בעצם זה משהו סובייקטיבי,
זה לא משהו אובייקטיבי.
שלב ב', אם אני רואה חיסרון, הדבר הזה בעצם קיים בתוכי,
ולכן אני צריך לתקן.
אבל יש פה גם שלב נוסף שמיד, מיד נדבר עליו.
בסוף הסיפור הוא מסיים ככה, הוא אומר ככה, וכן אצל כולם, מה שרע בעיני זה יפה בעיני חברו, וכן להפך, ועשיתי מנורה הזאת מחסרונות לבדם, להראות לכולם שאין להם שלמות, ויש לכל אחד חיסרון.
יש
משהו יפה גם בעובדה
שאנחנו נמצאים
בעולם חסר.
יש בזה משהו יפה.
שפת אמת אומר,
נדמה לי בפרשת עקב,
הוא אומר ככה,
אנחנו אומרים בברכת המזון, אזן את העולם כולו בטובו, בחן, בחסד וברחמים.
חסד אני מבין, הקב' הוא נותן אותנו בחסד, השתבח שמו, נותן לנו מזון, לא רק לנו, לכל הבריאה כולה נותן מזון.
רחמים גם,
נותן לנו מזון ברחמים שיזין אותנו ולא ישבור לנו את השיניים, ולא עושה לנו, נכון?
זה מובן. מה זה חן?
מה זה מזון בחן?
אז שפת אמת אומר,
שהקדוש ברוך הוא מפרנס את העולם בחן, בצורה יפה.
הצורה היפה היא שלא הכל נמצא רק אצל מישהו אחד.
אלא מה שחסר לי נמצא אצלך.
מה שחסר לך נמצא אצלו.
מה שחסר לו נמצא. וככה אנחנו נותנים ומקבלים, נותנים ומקבלים,
וזה יוצר יופי.
זה יוצר איזו הרמוניה.
אף אחד לא אוהב להיות רק נותן.
זו תחושה לא נעימה.
גם אף אחד,
סוג של אני פראייר.
גם אף אחד לא אוהב להיות רק מקבל, כי אתה רק איזה.
אבל העובדה שאני נותן ומקבל, נותן ומקבל, גלגל חוזר הוא בעולם. פעם אחת אני נמצא במקום של הנותנים, פעם אחרת במקום של המקבלים.
אם אני נמצא במקום של המקבל, אני מבין הרבה יותר את המשמעות של להיות נותן. אני נותן אחרי זה בעין הרבה יותר טובה.
כן, אנחנו אחרי החתונה של הבת שלנו,
אז גם לפני כן השתדמנו, אבל אחרי זה ממש קיבלנו על עצמנו, בעזרת השם וישועתו, בלי נדר,
לענות לאס.אם.אסים האלה,
כמה אתה מגיע לחתונה, אנחנו שולחים היום כזה אס.אם.אסים וכל זה.
ראינו כמה זה מועיל לבעלי השמחה שאומרים וזה, חשבתי לקבל אס.אם.אס, אני יודע, לא יודע, אז כאילו אתה מגלגל את זה.
ברגע שאתה נמצא במקום של מקבל, שאתה צריך כאילו לקבל את זה, אתה נהיה נותן הרבה יותר מדויק.
אז זה מה שיפה.
דווקא יפה שאנחנו מתנהלים בעולם שיש בו הרבה חסרונות.
דווקא יפה שלא כל הכישרונות נמצאים במקום אחד, אצל אדם אחד,
אלא זה מלמד את זה, וזה מלמד את זה, ומקבלים דין מלמדים. זה מכניס את בני האדם לענווה וצניעות.
שלם יש רק אחד, ריבונו של עולם, בני האדם הם חסרים,
וזה יוצר איזה משהו יפה, איזה הרמוניה יפה, איזה הרמוניה נעימה.
לכן זה מנורה.
כי המציאות מאירה ככה.
כן, נמרוד, או כל מיני אימפרטורים,
היו בטוחים שהם,
איך קראו לסטלין, שמש העמים, הוא כאילו הכי המאיר לכולם. אבל אנחנו מבינים ש...
תשמע, לי חסר,
אתה יכול להשלים אותי,
לך חסר ואני יכול להשלים אותך.
החסרונות שאני רואה אצלך קיימים גם אצלי, החסרונות שאתה רואה אצלי קיימים בך.
בעצם רבי נחמן מעביר אותנו לעולם, במקום לעולם שבו כל אחד עסוק בלקבל,
לעולם שבו כל אחד עסוק בלתת ובעיקר לעולם שבו כל אחד עסוק בלתקן.
אז זה עולם הרבה יותר יפה.
כן,
העולם המושלם
מול העולם המתאמץ והמתקן שהוא דווקא לא מושלם.
בהרבה סיפורים של אבי נחמן,
הגיבור לא יכול לעשות מלאכה מושלמת.
הוא יכול לעשות רק לתקן דברים.
מלאכה שלמה איני יכול.
אז זה שלב
שלישי כבר.
אבל השלב הרביעי
הוא הכי מעניין.
וזה המשפט האחרון כאן.
אם היו יודעים
כל החסרונות והנמנעים של הדבר,
היו יודעים מהות הדבר, אף שלא ראו אותו מעולם.
הרבה פעמים,
דווקא חיסרון שיש לנו,
או בשפת רב צדוק,
תאווה וחמדה למשהו מסוים,
הם מלמדים
על נקודת המהות שלנו בחיים.
לא כדאי לדלג על זה.
לא כדאי לעקוף את זה.
זה כנראה
הצינור שלך
להשפיע במציאות. אז למה זה חיסרון?
זה חיסרון בגלל המינון.
הבעיה בחיסרון הרבה פעמים זה לא הדבר בעצמו,
אלא המינון שלו.
המינון הוא מוגזם מדי.
בואו ניתן כמה דוגמאות.
נגיד אדם שיש לו פתיל קצר, אדם כועס, זה בוודאי חיסרון.
כעס הוא דבר
גרוע מאוד.
אפשרות אחת זה להגיד לו, תעבוד על הכעס שלך,
תוותר עליו, תתנתק ממנו, תן לו כל מיני טיפים וכל הדברים האלה, איך מתגברים על הכעס.
זו אפשרות.
ברוך תהיה מור, תודה רבה.
אפשרות שנייה זה להגיד לו מה,
תשמע, זה דבר אדיר, העובדה שאתה כועס.
זו אנרגיה אדירה.
הבעיה כאן היא המינון,
זה יותר מדי.
תנסה טיפה להוריד את זה,
קצת להוריד את זה, ואז במקום כעס, מה נקבל?
איזה מילים?
מעורבות, אכפתיות,
כאילו חום, מוכנות לשנות,
מנהיגות, סוג של מנהיגות.
כעס זה אנרגיה.
אם אדם יש לו נטייה לכעס, יש לו איזשהו דברים מפריעים לו והוא מתפוצץ,
אל תמחק את זה לגמרי. החיסרון הזה בעצם מצביע שבפנים יש לך איזה כוח שחבל לפספס אותו.
אם נהרוג את זה לגמרי, אם נחנוק את הכעס הזה לגמרי, חבל.
דווקא העובדה שזה משפריץ לך,
יש ביטויים בגמרא, אבוך במאי אהבה זהיר טפי.
מה אבא שלך היה,
יש ביטוי, על מה הוא היה קפיד,
מה הוא היה מקפיד.
אז זה לא טוב להקפיד,
אבל בכל אופן,
על הדבר שאדם מקפיד זה אומר שיש לו את זה.
דוגמה נוספת,
ציניות,
שדיברנו עליה השבוע בכמה הזדמנויות.
ציניות זה דבר לא טוב.
דיברנו כאן על מדבר צין, מרים מתה במדבר צין. ציניות זה דבר לא טוב, נכון?
והיינו רוצים להיפטר מהציניות, שלא תהיה.
רגע,
שנייה,
יש שם איזה משהו בחיסרון הזה.
מה המשהו שנמצא?
ציניות זה היכולת לקלוט סיטואציה.
הציני הוא כולל סיטואציה ובום, משגר
איזו עקיצה, אבל זה אונליין.
ציניות חייבת להיות כל הזמן אונליין, מקוונת. הכולל את הסיטואציה, אומר, טהרה במקום, בום, כולם מתפוצצים לצחוק.
חבל לוותר על יכולת הקריאה של סיטואציות.
זאת מתנה עצומה, כי יכול להיות
שאם תקרא סיטואציות ותיתן רק תגובה אחרת,
זה דבר מאוד משמעותי.
לתת איזו מילה טובה כדי למנוע מבוכה,
לקלוט איזושהי סיטואציה וככה להסיט את הדיון כדי שמישהו לא ייפגע.
זה יכולת, זה מיומנות, חבל לוותר על זה.
אז החיסרון של הציניות
מבטא איזשהו כישרון, כאילו בוא נאמר ככה, מאחורי כל חיסרון
מסתתר כישרון.
אם תשפוך את החיסרון לגמרי, תשפוך גם את החיסרון וגם את הכישרון.
חבל.
כל חיסרון.
כל חיסרון הוא בעיה של מינון בדרך כלל.
יש לך דוגמאות אחרות?
כל חיסרון, כמעט, לא יודע, אני מתקשר לחשוב על חיסרון.
הכנתי עוד כמה דוגמאות, כן?
דיברנו על אדם שהוא הכעסן,
אדם שיש לו תאווה לממון.
יש לו תאווה לממון, כל היום זה חיסרון,
המוסר כתוב לא לעשות את זה.
אז מה עכשיו נגיד לו, שמע, בוא תגיע למצב שאתה לא אכפת לך כלום, לא שום דבר, לא טוב.
מה מסתתר מאחורי החיסרון הזה? יש כאן יכולת לפעול במציאות,
יכולת עסקית, יכולת איזה...
טיפה תמנן את זה, טיפה תעדן את זה, ואז תוכל
להביא איתך ברכה.
כן.
הרמת ידיים לשאול שאלה?
מה?
לא שומע, בקול.
גאווה, כן.
אתה שואל איך...
גם גאווה זה סוג של מינון.
הבעיה היא במינון, זה ממש חזל מפורש.
שהגמרא אומרת, כל תלמיד חכם תחשב בו שמינית שבשמינית שבגאווה.
כן?
שמינית שבשמינית. אם זה יותר משמינית,
אם זה שמונה חלקי שמונה זה אחד חלקי שישים וארבע,
אם זה אחד חלקי שישים ושלוש זה כבר סאג,
כולו יחדיו סאג נאלחו, זה כבר לא טוב.
גאווה זה בעצם, במקום להגיד גאווה,
זה תוריד את זה בעצם, מה זה גאווה? גאווה זה שאדם יש לו תחושה שהוא שווה משהו,
שהוא יכול להשפיע, שהוא משמעותי,
בסדר גמור,
אז תוריד את זה קצת ובמקום גאווה תקרא לזה ביטחון עצמי או ביטחון פעיל בשפת החסידות.
יש לי ביטחון, אני מרגיש שאני מסוגל ליצור שינויים,
אני לא מתבייש, אני הולך על זה.
או גאוות יחידה, שזה דבר מצוין. או תיקח את הגאווה הזאת ותתרגם אותה לגאווה על עם ישראל, על ישראל גאוותו, ותעשה דברים לטובת האומה.
אם אדם מוותר על הגאווה, אז הוא נהיה ספרטוט.
אז יוצא שאנחנו עד היום היינו רגילים לחשוב שאם אני רוצה לדעת מי אני, אולי אני אמלא את רשימת החוזקות שיש לי.
מה עם רשימת החוזקות שיש לי?
אני כזה ואני כזה, אה, זה אני,
זה מי שאני.
אבל רבי נחמן אומר, תקשיב, אתה רוצה לדעת באמת מי אתה,
בוא תרשום את החסרונות שלך.
ואחרי שאנחנו רושמים את החסרונות, את הבאגים,
מה הברכה שנמצאת בבאג הזה?
מה הברכה?
ואיך לא היית יכול להגיע לשום דבר בלי הדבר הזה?
רק הבעיה היא שהוא קצת התפשט.
אז צריך טיפה
לעדן אותו, למנן אותו,
לתחום אותו, אבל לא לוותר עליו.
לא לוותר עליו.
זאת מנורת החסרונות של האדם, כן? כשאני נעשה מודע לחסרונות שלי,
אני מתחיל מסע מאוד מאוד מעניין.
מסע מעניין, מסע של תיקון, אבל גם מסע של זיהוי בתוכי.
איזה כוח יש פה?
למה זה קופץ לי?
עשיתי מנורה הזאת מחסרונות לבדם,
להראות לכולם שאין להם שלמות ויש לכל אחד חסרון, כי מה שיפה בעיניו הוא חסרון בעיני חברו,
אבל באמת אני יכול לעשות כתיקונו,
כן?
ואם היו יודעים כל החסרונות והנמנעים של הדבר,
היו יודעים מהות הדבר אף שלא ראו אותו מעולם.
עכשיו יש כאן עוד איזה עניין.
אנחנו כאן איזה פעם נוהגים גם טיפה לדבר על עניינים של זוגיות וכאלה.
כל הסיפור הזה
הוא מבוא גדול לעבודה זוגית.
מבוא גדול מאוד.
מדוע?
שני אנשים מתחתנים, איש ואישה מתחתנים.
טוב,
כל אחד בדרך כלל מביא את החלקים היפים שלו אל הקשר.
נכון? כל אחד מביא את החוזקות ואת הדברים היפים, הכל סבבה.
עכשיו, אתם יודעים שעם החיים פתאום אתה מגלה שיש איזה כמה חסרונות אצל השני, שלא שמת אליהם לב לפני כן.
אז התחילה מעלים עם עין,
אחרי זה אומרים מקרה קרה,
בשלב מסוים יכולה לעלות מחשבה,
אופס, טעיתי,
אכלתי אותה, עבדו עליי, מה זה, איך לא ראיתי?
וואי וואי.
פרקס פרקס בחיים, כן.
וכל צורת המחשבה הזאת היא נובעת רק מתפיסת עולם אחת,
שהעולם בעצם מורכב מהמעלות והחסרונות הם סוג של תקלה
וכמה שפחות חסרונות עדיף, ואילי פתאום שגיליתי איזה חסרון שלא עליתי עליו לפני כן, וואו, מה אני עושה עם הדבר הזה עכשיו.
אבל אם אנחנו הולכים עם הסיפור הזה ומנכיחים אותו בתוך קשר זוגי,
אז מה יוצא?
יוצא שהדבר שהכי מעניין בזוגיות
זה החסרונות שאני רואה אצל אשתי.
למה?
כי זו המראה הכי קרובה שמגלה על החסרונות שנמצאים בתוכי.
וזה בעצם המקום האמיתי שבו האדם יכול לצמוח. לדעתי כל הסיפור של חתונה בין בני זוג זה בכלל קונספירציה של הקדוש ברוך הוא לעזור לאדם לצמוח ולהתפתח.
ומכיוון שזה בדרך כלל לא מספיק,
החתונה, אז גם שולחים ילדים.
ושם זה חייב לגדול ולהתפתח, כי אה תעשה, אלה ילדים שלך.
אז, וככה אנחנו מכריחים את עצמנו לצמוח.
אני מזהה איזה חיסרון,
כביכול אצל הזולת, היא מאחרת.
היא פשוט מאחרת.
לא יאומן.
קובעים שעה,
היא מגיעה רבע שעה אחרי, אפילו לא מבינה שהיא איכרה.
אתם מכירים תופעה כזאתי או שזה רק אני מכיר דבר? כן, איכורים, מה זה הדבר הזה? זמנים זה כל זה, קובעים, זה מה?
זה כאילו, מה זאת אומרת? זה חיסרון, צריך לתקן את הדבר הזה.
נכון?
יפה.
אז מה זה?
מתחילים לעבוד על העניין הזה.
רגע, רגע, מה זאת אומרת? אם אני רואה אצלה חיסרון,
אם אני רואה כאילו זה, אז זה קיים אצלי. מה קיים אצלי?
קיים אצלי חוסר סבלנות,
קיים אצלי אולי דווקנות,
קיים אצלי שעבוד אולי למסגרת.
כי באמת, מי אמר
שזמן זה הדבר הכי חשוב?
מי אמר?
מי אמר שאם הגיע הזמן,
אז צריך להפסיק לעשות משהו?
אולי משהו יותר חשוב מהזמן?
יכול להיות דבר כזה נכון.
מי אמר?
מכירים שפעם הגיע איזה מישהו לבית כנסת של יאקים, שאל תגבאי,
תגיד עכשיו מלכה?
אומר לו לא.
אומר לו מתי? אומר לו עכשיו.
אני מכיר בית כנסת שמלכה בשבת היה ב-11.23 של יאקים, פתח תקווה.
11.23 זה השעה.
בסדר, זה נחמד שעומדים בזמנים, כל העולם זה זמנים.
הייתה פעם,
אני אחד שאוהב להגיע בזמן לכל מקום,
אני לא מצליח
הרבה פעמים, אבל אני מרגיש את זה.
אני מרגיש, כלומר, ברגע שהגיע הזמן אני לא מגיע, אני כבר, יש כאלה שאין להם בעיה. לדוגמה, נזכיר כאן את הרב אלישע, זכר צדיק לברכה. הרב אלישע היה מגיע למקום כשהוא היה גומר במקום קודם.
מתי היה נגמר? לא משנה, היה נגמר.
היה פה שיעור במחון ביום חמישי, מתי זה?
כשהוא היה מסיים את הסיבובים והוא היה מגיע לכאן, 12 בלילה, 13 בלילה, 13 בלילה, 14 בלילה, היה מגיע.
אין שעה לשיעור.
יש, אתה יכול לדעת מתי הוא לא יתחיל בטוח, כאילו השעה ש...
לא יתחיל לפני השעה 12 בלילה, משם ואילך זה...
הרבי מעמשינוב, הייתם פעם אצל הרבי מעמשינוב כאן בבית וגן?
הייתי אצלו פעם בהדלקת נרות חנוכה.
הגענו במוצא שבת ב-6 בבוקר, הוא הדליק את הנרות של... כשהגענו ב-12 בלילה, במוצא שבת הוא היה במוסף של שבת.
אחרי זה, בקיצור, ב-6 בבוקר הוא הדליק נרות.
עכשיו, זה נשמע מאוד מאוד משונה, אבל כשאתה חושב על זה, אתה אומר לעצמך, וואלה,
כאילו, רעיון.
אתה מתפעל מוסף, עכשיו אתה מתפעל מוסף. הוא התחיל עם כולם,
אבל בגלל שנגמרה השעה, הוא יצטרך
איזו אמירה קיצונית
כנגד כל הלוחות זמנים שמכתיבים לנו את המציאות.
אז בעצם מתברר שהחיסרון אצלך.
אתה רואה את האיחור כי אתה משועבד למסגרות, אתה משועבד ל...
ואל תשתחרר מזה.
אני לא אמרתי לבטל,
אני אמרתי לראות עוד דברים מעבר לזה.
גם ההלכה
שמוגדרת בזמנים,
רק כשמישהו מאחר לך זה כי קבעתי אותו ב-10.30 והוא הגיע ב-10.35, נכון?
גם ההלכה שמוגדרת בזמנים נותנת לך טווח זמן שאפשר להתפלל בו מעד.
יש פה איזשהו מרחב, אתה יכול להתפלל ותיקין,
ב-5.41 היה ותיקין היום,
אתה יכול להתפלל בתשע בעיה בבוקר.
יש איזשהו טווח,
נכון?
ובכל אופן שמישהו מאחר לנו, אנחנו מאוד מאוד קצרים.
אז בתור קשר זוגי, אני חוזר רגע לסיפור הזה,
זה דבר מאוד מאוד מעניין,
שאנחנו בעצם מבינים שהחסרונות שנחשפים ועולים תוך כדי הקשר,
הם המקומות שבהם אנחנו יכולים לצמוח בהם.
הם המקומות שיכולים להצמיח אותנו, הם המקומות שיכולים לגרום לנו להיות,
להשתנות באמת,
להיות אנשים אחרים, טובים יותר.
והחסרונות שאני רואה אצל הזולת, הם בעצם דברים שקיימים בי.
אז אני מקבל אותם בתור מתנה.
קיבלתי מתנה לעבודה,
וזה הדדי,
כן?
החסרונות שאני מבין, נגיד שאני מזהה בעצמי חיסרון,
הן בתוך קשר זוגי, הן גם גם סוג של מתנה לקשר,
אני לא רוצה לוותר על זה,
כן?
יש בזה איזה משהו שהוא, כן, יש נגיד בעל שהוא נגיד דבולגן ולא מסודר וכל זה.
זה בוודאי חיסרון, אנחנו רוצים שהבית יהיה מסודר.
יש איזה ברכה בתוך החיסרון הזה?
כנראה שכן, מה ההדרכה?
היכולת לזרום, והיכולת לשמוח, והיכולת, גם אם אין, אז זה, ככה להסתדר ולהתארגן ולהתקמבן.
זו יכולת חשובה מאוד בתוך בית.
כלומר, לא כדי למהר לוותר על החסרונות האלו, כי הם מודיעים את מהות הדבר. מי שהוא מבולגן, המהות שלו זה זורם.
יותר מודי זורם זה מבולגן.
אז את הבלגן אפשר לפתור, אפשר גם להביא מישהו שיעשה עזרה בבית ויסדר את הבית, אפשר גם להחליט שמתגייסים כולם.
אבל האם בשביל הבלגן הזה שנוצר נוותר על הזרימה?
לא כדאי.
וזה עוד יותר נכון אצל ילדים.
עוד יותר נכון אצל ילדים.
כן?
חסרונות של ילדים הרבה פעמים מבטאים את הכישרונות שלהם.
ואנחנו בתור הורים מנסים כאילו, זה קדימה,
מנסים ככה לעזור להם, להתגבר על החסרונות, להתגבר על הזה,
ואנחנו לא מבינים שיש כאן איזה משהו
שלא כדאי לוותר עליו.
אמר לי איזה נער שאני בקשר איתו,
ככה,
והוא היפראקטיבי.
אז אמרתי לו, תשמע, יש לך מבחנים וזה, אולי תיקח כדורים,
הוא אומר לי,
לנבחנים, תעלינו.
הוא אומר לי,
זה עוזר לי להתרכז,
אבל זה מאט לי את המחשבה.
אני רגיל לחשוב מהר.
החבר'ה האלה יש להם...
אז הוא אומר, אז אני בסדר, אז אני יותר רגוע, אבל אני מעדיף
להיות פחות מרוכז, אבל לחשוב יותר מהר.
אז פתאום אני הבנתי מה הברכה שיש,
זה סוג חיסרון, כי הוא וואלה וקם ומשתולל וכזה וכזה,
חמוד כזה, אבל ההורים שלו משתגעים כבר לפעמים.
אבל פתאום אתה מבין שהילד הזה, הוא גם חושב מהר.
יש לו טריקים, יש לו ככה, הוא...
זה מגניב.
זה יכולת, חבל לאבד אותה.
חבל לאבד אותה.
המינון הוא בעייתי.
צריך למנן את זה, אבל היכולת היא חשובה.
זה האור שלנו בחיים. הקב' הוא בכוונה ברא אותנו חסרים.
זה לא טעות, זה לא תקלה,
זה לא שגיאה,
זה לא טעות בפס הייצור, לא מישהו דפק אותנו.
בכוונה נברא לנו חסרים, כל אחד עם החסרונות שלו, כדי שנתקן.
אבל מה שמתברר שהחיסרון לא רק זוקק תיקון, אלא החיסרון מספר סיפור.
מה שאני חסר,
מה שבא לידי ביטוי בצורה של חיסרון זה כנראה סוג של הזדהדות לכישרון.
ואם הייתי רק הולך על המעלות הייתי מגלה את הכישרונות הרגילים.
החסרונות זה הכישרונות היותר עמוקים של האדם.
מה שמשפריץ החוצה בצורת חיסרון זה אומר שזה כל כך התנפח, כל כך נוכח בתוכי,
שזה יותר מדי התנפח וזה משפריץ בצורת חיסרון. אם אני טיפה אעדן את זה אני אקבל את הדבר בעצמו.
את הדבר בעצמו.
יש אדם שיש לו חיסרון שהוא פזיז.
פזיז זה שטויות.
פזיז.
טוב,
אז מה, עכשיו נהפוך אותו לאיזה אבן כזה, לא זז?
הפזיזות היא גם יכולה להיות יצירתיות,
נועזות, זרימה, חדשנות.
אז בואו רק טיפה נמתק את הפזיזות.
נגיד שתתייעץ עם איזה מישהו,
כל פעם תרים טלפון לפני או משהו כזה כדי שטיפה יאזן אותך,
אבל לא נוותר על כל העולם הזה.
זאת מנורת החסרונות, זה מה שיפה בעולם, זה מה שמאיר.
שהאדם חי בתוך החסרונות שלו והוא מבסוט עליהם.
והוא מגלה בהם אוצרות.
עסוק גם בלתקן אותם.
וכמו שפתחנו בתחילת השיעור, זה ממש הפוך לגמרי מאיך שהעולם מסתובב היום.
הנה, העולם היום מאוד מאוד עובד על חוזקות ועל יכולות ועל זה ועל פה, ואדם צריך כאילו להצניע את החסרונות שלו או לתקן אותם או לעבוד עליהם בצורה שכאילו הוא מפרק אותם לגמרי.
לא בטוח.
רבי נחמן אומר לא בטוח.
דווקא המקום של חיסרון קודם כל הופך אותנו לטיפלת ער ענבים, אנחנו מבינים שאנחנו חסרים, שאנחנו זקוקים לעזרה.
ודווקא החיסרון, הבאג,
התקלה,
היא מסתירה בתוכה בדרך כלל איזושהי ברכה.
שכשמגלים אותה,
אז החיסרון נהפך
למעלה ולשמחה.
כמו שאומרים ברפואה, שמחלה זה אותיות החלמה.
המחלה בעצמה, שהיא סוג של חיסרון,
היא עצמה עושה רפואה. קראנו בפרשת חוקה, התניחה של נחושת, נכון?
אתה מכין את הרפואה לנחש מהערס של הנחש.
כן, החיסרון עצמו, אבל זה לא באותה עוצמה, אתה ממנן את זה, מדלל את זה קצת.
נכון, הרי איך, לא עלינו מי שהקיש את הנחש, מה עושים?
מזריקים לו נסיוב, שזה ערס של נחש שהוזרק לסוס או משהו כזה, הסוס הוא חזק, הוא עומד בזה,
מפתח נוגדנים,
כתוצאה מהדבר הזה אפשר להזריק אותו.
אז בעצם אתה לוקח ערס, טיפה מאור חיסון,
קצת ממנן אותו חלש יותר,
מזריק אותו לאדם, וזה נותן לו
ויכולת להתגבר, אז זה ממש תוצאה של החיסרון.
זה לא תרופה חיצונית, זה מהחיסרון עצמו אתה מכין את הרפואה.
זה מנורת החיסרונות של הרבי נחמן
שמאירה לנו.
