שלום לכם הצופים בבית, היום נדבר על סעודות שבת.
שבת,
היום הקדוש ביותר במהלך השבוע, היום השביעי.
ששת ימים תעשה מלאכתך, ויום השביעי שבת להשם אלוהיך.
שישה ימים אנחנו עובדים. שישה ימים אנחנו לא רק עובדים בצד הפיזי,
שישה ימים אנחנו נמצאים בתהליכיות.
אנחנו הולכים ובונים דברים,
אבל לא רואים עדיין את התוצר,
לא רואים את הפרי שהתהליך מוביל אליו.
שבת זה הרגע של התכלית.
אמרנו חז"ל, בשבת כל מלאכתך עשויה.
הכל מגיע אל השלמות.
ששת ימי חול ושבת היא שבת קודש.
ימי חול, כשמם כן הם.
חול זה מדרגה שאין לה ערך מצד עצמה,
אלא היא קומה שעליה צריך לחול דבר נוסף. זאת אומרת, ימי החול זה האמצעי שמביא למטרה.
שבת זה הקודש.
הקודש זה המטרה כשלעצמה.
כלומר, הנגיעה במצב העליון.
ראוי לנו חכמים, שבת היא מעין עולם הבא. זאת אומרת, היא קמצוץ,
חלון הצצה אל העולם הבא, אל העולם העתידי.
יום, שככה מכנים אותו חז"ל, הגאולה נקראת יום שכולו שבת. זאת אומרת,
מציאות עליונה שבה יש אחדות בין האמצעי ובין התכלית,
בין הדברים שאנחנו עמלים בהם לבין התוצרים.
העולמות מתאחדים, ימי החול וימי הקודש מתאחדים.
אדם אמור לשאוף שהשבת לא תהיה רק
פעם בשבוע, אלא כל יום ויום.
מסופר על היו מחכמי ישראל שכל דבר שהיו עושים במהלך השבוע, היו עושים לשם שבת. כלומר, היו למשל מוצאים בהמה נאה, כלומר, אוכל מובחר, היו אומרים, זה בשביל שבת.
זאת אומרת, היו מחברים את ימי החול אל היום השביעי, אל השבת,
אל שבת המלכה.
זו גם הסיבה שבשבת לא עושים מלאכות.
ישנם ל"ט מלאכות, 39 מלאכות שאסור לעשות בשבת.
הרעיון הוא לא רק מנוחה במשמעות הפיזית. בשבת מותר לעשות דברים שיש להם עמל פיזי. למשל, אתה יכול לקחת ארגזים ולהזיז אותם מימין ומשמאל במהלך כל היום ולהזיע. זה לא חילול שבת.
חילול שבת הוא ל"ט מלאכות.
הגדר, ההגדרה של ל"ט מלאכות זה מעשה יצירה. כלומר, כאשר אתה יוצר משהו חדש זה חילול שבת. שבת היא יום שהוא מעל היצירה האנושית.
יום שכולו קדושה, יום שאין מה ליצור בו,
אלא הכל נמצא בשלמות.
מכיוון שכך,
בשבת אומרים לנו חכמים על פי הפסוק,
וקראת לשבת עונג.
בשבת יש עניין להתענג, כלומר להרחיב את הצדדים הפיזיים, את המעטפת של החיים החומריים,
לא חלילה בגלל החומרנות,
אלא הפוך, הנשמה הולכת וגדלה,
וממילא גם הכלים,
גם העולם הזה, העולם הארצי, הולך ומרחיב את אופקיו,
כדי שהקדושה תוכל ללכת ולהופיע בתוך הכלי המפואר הזה.
כאשר אנחנו מגיעים, כפי שאמרנו, אל השלמות, אל התכלית,
אז גם האמצעים מתקדשים.
לכן הורים לנו חכמים שיש עניין בשבת של מרית עין.
אסור לעשות דברים מסוימים,
למרות שמצד האמת הם מותרים, אבל אסור לעשות אותם כי זה נראה כחילול שבת. יש כאן
קישור לאותו רעיון. בשבת יש עניין של נראות.
יש עניין איך הדברים ייראו כלפי חוץ.
היא יותר מאשר כל השבוע,
כי בשבת גם המעטפת החיצונית, גם העולם שנראה כלפי חוץ,
גם הוא נוגע בקדושה.
מכיוון שכך, בשבת יש לנו שלוש סעודות: סעודה בלילה, סעודה ביום וסעודה שלישית.
בדרך כלל אנחנו אוכלים שתי סעודות במהלך היום.
בשבת אוכלים סעודה שלישית כדי להגיד שאנחנו מרחיבים את החיים,
אנחנו מרחיבים את המאכלים, מרחיבים את הצד הגשמי כדי להופיע בו יותר את הקדושה.
סעודות שבת זה דבר שהתקבל בעם ישראל לאורך כל הדורות, זה זמן איכות שכל המשפחה מסתובבת סביב השולחן ויחד אוכלים,
אבל האוכל, אם אפשר לקרוא לזה, הוא רק התירוץ.
האוכל הוא לא המטרה, כמובן,
אבל יש עניין, כדי שיופיעו המדרגות הגבוהות יותר, המדרגות הרוחניות, המדרגות המשפחתיות, המדרגות המוסריות,
צריך גם שהמצע, שהפלטפורמה תהיה גדולה ורחבה.
לכן שולחן שבת הוא בכלים נעים,
אוכל מובחר, וכל המשפחה כולה מתאספים סביב שולחן השבת.
הסעודה הראשונה שפותחת את סעודות השבת היא סעודת ליל שבת.
אנחנו חוזרים מבית הכנסת,
יש כאלה שנהגו לברך את הילדים,
יברכך השם וישמרך, יאר השם פניו אליך ויחונק,
יישא השם פניו אליך וישם לך שלום, יש כאלה שמוסיפים,
ישמך אלוהים כאפרים וכמנשה, כברכת יעקב לנכדיו.
מכל מקום,
הרעיון לחבר בין הדורות, האבות והבנים, האימהות והילדות, כולם יחד מתחברים פה ביום המיוחד הזה,
חיבור שילווה אותנו למהלך ימי השבוע.
לאחר מכן יושבים, אומרים את הפיוט "שלום עליכם, מלאכי השרת, מלאכי עליון,
ממלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא".
זה ביטוי שמדבר על המלאכים, המלאכים, הכוחות הרוחניים שהולכים ומופיעים במהלך השבת,
שהם מלווים אותנו, אנחנו מברכים אותם, מתברכים על ידם.
לאחר מכן אומרים את הפרק בספר משלי אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מיכה,
פרק שלם שמדבר על האישה האידיאלית, הלא היא האימא עקרת הבית שהבית כולו סובב סביבה וכאן בשבת זה הזמן להכיר לטובה ולהתברך ממנה.
כולם מתיישבים, עושים את הקידוש ויאכלו השמיים והארץ וכל צבעם וייחל אלוהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה. מדברים מדוע אנחנו מקדשים את השבת כי זה היום שבו
אלוהים כביכול שבת מקום מלאכתו.
כלומר,
המציאות האנושית הולכת ומפסיקה ומופיעה המדרגה האלוהית של השלמות העליונה.
לאחר מכן נוטלים ידיים ומברכים על החלות.
שתי חלות, מדוע שתי חלות?
אחת כנגד זכור והשנייה כנגד שמור. ישנם שני פסוקים שעוסקים בשבת: שמור את יום שבת לקודשו,
זכור את יום השבת לקודשו. זכור זה הקדושה החיובית,
תעשה מעשים חיוביים שמחברים אותך אל השבת,
שמור תיזהר מעשיית דברים שאינם שבתיים כדי לא לחלל את השבת, כפי שמענו, כדוגמת לא לעשות מלאכה,
לא ליצור יצירה אנושית חדשה בשבת,
אלא להתחבר אל הקדושה החיובית שנמצאת פה בשבת.
הסעודה עצמה היא זמן אדיר.
יש פה פוטנציאל נפלא לחיבור משפחתי ורוחני.
לפעמים,
דווקא בגלל שהסעודה הזו היא בליל שבת מאוחר, לאחר שבוע מתיש,
יש כל העייפות של השבוע מתנקזת אליה,
לכן חשוב להתכונן לסעודה הזו. יש כזה ביטוי של חכמים שאומרים,
מי שטרח בערב שבת,
יאכל בשבת.
על אותו ביטוי יש כאלה שאומרים,
מי שלא טרח בערב שבת, יאכל אותה בשבת.
כלומר,
מי שלא מכין את עצמו, לא מכין את הבית ואת המשפחה לקראת ארוחת שבת, הארוחה הזו שאמורה להיות ארוחה שמרוממת את הנפש והאחדות משפחתית,
בסוף הופכת להיות ארוחה של מריבות וקטנוניות,
וכולם יוצאים במפח נפש, וחבל.
כדאי מאוד להתכונן לקראת הסעודה הזאת. דבר ראשון, להכין נושאים.
נושאים שיכולים להיות משותפים מכל בני הבית. לעורר דיונים ערכיים, לעשות חידונים לילדים.
סעודת שבת כדאי מאוד שתהיה סביב פרשת השבוע.
כל שבת אנחנו קוראים חלק אחר בחמישה חומשי תורה.
כל פעם יש שם נושא חדש שאפשר לחבר אותו אל המציאות הרלוונטית בבית,
במציאות החברתית במדינת ישראל.
ללכת ולחבר את פרשת השבוע אל החיים.
אפשר גם בדברי תורה,
גם על ידי דיון או חידונים, אפשר לעשות לילדים, לחלק להם פרסים, מדובר בילדים קטנים,
ועל ידי כך לגרום לכל הבית להיות סביב ארוחת השבת.
לאחר מכן יש לנו ביום את סעודת יום השבת,
ויש סעודה שלישית.
סעודה שלישית היא ביטוי להרחבת החיים, סעודה שהיא מעבר למה שאנחנו אוכלים בדרך כלל.
שם גם נהגו לזמר זמירות מאוד מיוחדות.
למעשה, כל סעודות שבת הן סביב זמירות שבת. נהגו בעם ישראל לשיר שירים מיוחדים לשבת.
למשל, שיר ידוע שנקרא "יה ריבון עולם ואלמיה".
"יה ריבון" זה אדון. אדון העולם והעולמות.
כלומר, ריבונו של עולם.
"אנת ומלכה מלך מלכיה".
אתה הוא מלך מלכי המלכים. יש שם הרבה מאוד בתים שמדברים על תפארתו וגדולתו של השם.
זה שיר ששירים אותו הרבה פעמים בליל שבת.
ישנו שיר נוסף, גם מתקבל מאוד בעם ישראל,
"מה ידידות מנוחתך עד שבת המלכה", זאת אומרת, השבת,
את הידידה שלנו, המנוחה של השבת, השלמות שמופיעה בשבת,
היא יוצרת בנו את הידידות, את החיבור.
"וכן נרוץ לקראתך בואי חלה נשוכה". את חלה, כן, כמו "לכד דודי לקראת כלה", הפיוט הידוע שכולנו מכירים, השבת נמשלה לכלה.
מה אנחנו רוצים? להתחבר עם הקדושה שלך,
שמגיעה פה,
לבוש בגדי חמודות, בגדים יפים,
להדליק נר בברכה,
ותחל כל העבודות,
לא תעשו מלאכה.
יש פה פירוט של הלכות שבת,
לא עושים מלאכה,
מדליקים נר,
ואז נוספים את הבית להתענג בתענוגים, ברבורים וסלע ודגים, יש שם פירוט לאחר מכן.
בית השבת זה זמן של עונג,
זמן של חיבור,
זמן של הרחבת החיים בכל המשמעויות.
שיר נוסף, מזמור שבת נוסף,
"השורר שירה לכבוד התורה מפז יקרה זכה וברא". זאת אומרת, אנחנו משוררים לכבוד התורה שהיא יקרה מפז ומזהב.
ושיר נוסף: "יום זה לישראל אורה ושמחה שבת מנוחה חמדת הלבבות לאומה שבועה לנפשות נכאבות נשמה יתרה".
זאת אומרת, השבת היא זמן שכל הנפשות הנכאבות, האומה שנמצאת בשבר,
תחשבו, עם ישראל שר את השירים האלה במהלך הגלות הארוכה,
השבתי היה
רגע של נחת,
רגע שבו אפשר היה להתחבר אל הקדושה.
בסעודה השלישית, כפי שאמרנו,
ישנן זמירות מיוחדות,
שווים שמדברים על הכיסופים של הנשמה,
הגעגועים של הנשמה, כי הזמן הזה של סעודה השלישית מוגדר על פי הזוהר הקדוש, זמן רעבה דרעבין,
כן, בעין,
רצון הרצונות בארמית.
זאת אומרת, זה זמן שבו הרצונות, זמן שיש
את התביעה הגדולה ביותר של נשמה להתחבר, כי עכשיו היא מרגישה שהשבת עומדת לצאת, זה בין השמשות,
ישנה את השקיעה ורוצים להרוויח עוד כמה שניות של שבת.
שירים שם שירים שמדברים על תורת הסוד והקבלה.
ולאחר סעודות שבת אנחנו מברכים ברכת המזון. בברכת המזון אנחנו מברכים כל השבוע.
אנחנו עוד מזכירים הודעה להשם ומתחברים להיסטוריה של עם ישראל על הכניסה לארץ ועל בניין ירושלים.
בשבת אנחנו מוסיפים ברכה מיוחדת,
רצה ואחליצנו, שם אלוהינו, ומצוותיך, ומצוות יום השביעי, השבת הגדול והקדוש הזה.
כי יום זה גדול וקדוש הוא לשבות בו ולנוח בו באהבה כמצוות רצונך.
מרחיבים על החשיבות של השבת.
מכל המכלול הזה יחד, סעודות שבת, שהן גם לגוף וגם לנפש,
אנחנו מקבלים את אווירת השבת שמלווה אותנו גם בשבת וגם בימי החול.
אז שיהיה לכולנו שבת שלום ורבוח.
