שלום לכם הצופים בבית,
היום נדבר על חג הסוכות.
חג הסוכות הוא החג השלישי בחודש תשרי, לאחר ראש השנה ויום הכיפורים. אנחנו מגיעים לחג הסוכות, הוא חג האסיף.
זו התקופה בשנה שאדם אוסף את התבואה שעבד עליה קשה כל השנה ומכניס אותה
לתוך ביתו.
עם תוצאותו יש כאן ביטוי לרעיון המרכזי של חג הסוכות.
להתחבר עם המציאות הטבעית, להתחבר עם המציאות הארצית.
בראש השנה ויום הכיפורים היינו בבית כנסת.
ביום הכיפורים צמנו, לא אכלנו, לא שתינו, התנתקנו מהעולם הזה.
אבל מטרה שלנו היא לא להישאר שם, לא להישאר במציאות הרוחנית המנותקת,
אלא לרדת אל המציאות הארצית,
לחיות את הקדושה.
ולכן במוצאי יום הכיפורים המצווה הראשונה היא לקחת פטיש ויתד ולהתחיל לבנות את הסוכה.
ככה במשך ארבעה ימים בין יום הכיפורים לסוכות אנחנו מעכלים את הקדושה של ראש השנה ויום הכיפורים,
מכינים את עצמנו,
והנה אנחנו מגיעים לחג הסוכות.
חג הסוכות, אנחנו בונים סוכה.
מה הרעיון של סוכה?
הפסוק אומר, כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בצאתי אותה מארץ מצרים.
כאשר עם ישראל יצא ממצרים, במדבר ישבו בסוכות.
יש כאן כמובן רעיון עמוק שמסתתר מאחורי הישיבה הטכנית בסוכה.
סוכה היא בניין ארעי, היא בניין זמני.
כל ההלכות לגבי בניית סוכה מתנקזים לנקודה הזו,
שהסוכה לא תהיה בניין קבע.
לא צריכה להיות גבוהה מדי,
יש לה סוג מסוים של יציבות.
צריך שהאדם ירגיש שהוא נמצא בטבע ולא בטבע,
בבית ולא בבית.
חג העשי, כפי שאמרנו, זה יכול להטות את האדם. הנה, אני מכניס את הרכוש, אני אוסף את התבואה,
האדם מתחיל להתגאות, צא החוצה, אומרת התורה.
צא למדבר, כמו עם ישראל שישב בסוכות במדבר,
ותיזכר מאיפה הכל מתחיל.
הכל מתחיל לא מהמציאות החומרית, לא מהקירות החיצוניים,
לא מהמסה, אלא מהאיכות, מהנקודה הפנימית.
שב ותתחבר לנשמה שלך בתוך העולם הטבעי.
זה הסבר אחד.
הסבר נוסף, מסברים חכמים,
סוכות זה היה מבנה המלחמה של עם ישראל בזמן כיבוש ארץ ישראל. כלומר,
הפסוק, כי בסוכות הושבתי בבני ישראל וצאתי אותם מארץ מצרים, זה לא רק היה בזמן המדבר,
זה היה גם בזמן כיבוש הארץ.
הלוחמים של יהושע בן נון ישבו בסוכות.
אם תרצו,
פסח זה החג שבו נולד עם ישראל.
שבועות זה החג שבו ניתנה תורת ישראל.
סוכות זה החג שבו כבשנו את ארץ ישראל.
כלומר, המציאות הרוחנית הולכת ומופיעה שוב בתוך עולם ארצי,
פורח,
טבעי, מלא חיים.
זו גם הסיבה שבחג הסוכות המצווה המרכזית מעבר לסוכה היא נטילה של ארבעת המינים.
לוקחים ארבעה סוגי צמחים, אתרוג, לולב, הדס וערבה.
האתרוג, אומרים חכמים, יש בו גם טעם וגם ריח.
הלולב, שזה בעצם התמר, יש טעם אבל אין ריח,
הדס יש ריח ואין טעם, ערבה אין בה לא טעם ולא ריח.
יש כאן ביטוי לכל הצדדים השונים במציאות, לכל הצדדים השונים בעם ישראל. יש כאלה שיש בהם גם תורה, גם מעשים טובים, יש כאלה רק מעשים טובים ולא תורה.
יש כאלה שאין בהם לא את זה ולא את זה, יש בהם שיש בהם גם את זה וגם את זה. הריינו שכולם יחד,
כולם יחד, מתאגדים באגודה אחת ומתחברים.
וזה קשור גם לרעיון שאנחנו מדברים על המציאות הטבעית.
יש כאן ארבעה סוגי צמחים מכל הסוגים והמינים: אחד גדל על המים, אחד גדל האורך, אחד גדל הרוחב.
לוקחים את כל סוגי הצמיחה, מאגדים אותם באגודה אחת מתחת לסוכה ונוטלים לולב. מה זה ליטול לולב?
לקחת את הצמחים ולכוון אותם לשישה צדדים:
קדימה, אחורה, ימין, שמאל, למעלה ולמטה.
לכל ששת הצדדים של המציאות יש כאלה ששלוש פעמים
עושים את התנועה הזו קדימה ואחורה,
אם תרצו, שלוש כפול שש בגימטריה.
חי,
לוקחים את החיים ומוציאים אותם הלאה, כי זה הרעיון של חג הסוכות,
לגעת בחיים מתוך קדושה וטהרה.
לכן חג הסוכות זה החג המרכזי שבו נאמר,
ושמחת בחגיך.
השמחה היא בחג הסוכות.
כמו שאומר הרמב״ם, רבי משה בן מימון, הוא כותב כך: אף על פי שבכל המועדים הייתה שמחה במקדש,
בחג הסוכות הייתה בבית המקדש שמחה יתרה,
שנאמר, ושמחתם לפני השם אלוהיכם שבעת ימים.
חג הסוכות זה החג,
בניגוד אולי ליום הכיפורים וראש השנה, שעם כל השמחה אנחנו עדיין יותר מכונסים בעולם הרוחני, וקשה לנו להרגיש את ההזדהות עם העולם הטבעי,
וחג הסוכות זה הזמן.
הזמן לצאת אל המרחבים, לגעת בטבע, ברעננות, בשמחה של הטבע,
ומתוך כך להתעלות בקדושה.
זו גם הסיבה שבחג הסוכות, בזמן שבית המקדש היה קיים, הייתה שמחת בית השואבה.
יום אחד מימי סוכות היו כל העם הולכים בתהלוכה מבית המקדש למעיין השילוח,
מעיין באזור ירושלים,
שואבים ממנו מים,
ובתהלוכה מאוד שמחה, שהיו עושים שם כל מיני ריקודים ולפידים,
היו מגיעים אל בית המקדש ומנסחים את המים במזבח.
אם תרצו, לוקחים את הרעננות הטבעית,
את המים, משהו שמבטא את המקוריות,
ומחברים אל הקודש, מתוך שמחה.
דבר נוסף שקורה בחג סוכות, בזמן שבית המקדש היה קיים,
היו מקריבים במהלך שבעת ימי הסוכות 70 פרים כנגד 70 אומות העולם.
אם בראש השנה וביום הכיפורים יותר התעסקנו בעצמנו,
יותר דיברנו על החטאים, על הכישלונות שלנו, איך אנחנו מחפרים עליהם,
עכשיו, לאחר שעברנו את התהליך של עשרת ימי תשובה,
ראש השנה,
יומיים, שבעת ימי תשובה שכוללים בסוף את יום הכיפורים,
עכשיו אנחנו לוקחים ומוציאים את זה אל כל העולם כולו.
כי זו המטרה בסופו של דבר. המטרה היא שהקדושה לא תהיה רק אצלנו, אצל עם ישראל,
אלא העולם כולו.
כל המציאות הטבעית,
האנושות, בעלי החיים, הצמחים,
כולם כולם התחברו אל הקודש.
ולכן בחג הסוכות, גם כיום אנחנו קוראים בהפטרה,
בפרק הנביא בחג הסוכות,
נבואה שמדברת על מלחמת גוג ומגוג.
נבואה שמתארת מלחמה שתהיה באחרית הימים, שבסופה, וזה מה שחשוב לענייננו,
בסופה
יצאו מים חיים מירושלים וכל הגויים יבואו לחגוג את חג הסוכות. כלומר, המציאות כולה תלך ותתחבר אל ירושלים, אל הקדושה,
דווקא בחג הסוכות, דווקא בחג שבו החיים הולכים ומופיעים בשמחה,
בטהרה ובקדושה.
תודה לכם שהייתם עימנו,
איפגש בעזרת השם בפעם הבאות.
