שלום לכם הצופים בבית.
יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה.
היום שכל יהודי מרגיש את הצורך לבוא לבית הכנסת, להתפלל,
ופעם בשנה לבקש סליחה מאת הבורא ולקבל על עצמו דברים לקראת השנה החדשה.
יום הכיפורים מגיע לאחר ראש השנה.
בראש השנה, שבה פתחנו את השנה החדשה,
התוודענו אל האור הגדול שמופיע בעולם.
ישנם מדרש חכמים שאומר על הפסוק,
לדוד השם, אורי ואישי, מזמור תהילים.
אורי זה ראש השנה.
בראש השנה נפגשים עם האור, עם הגודל,
עם המקור של הכול.
אישי זה יום הכיפורים.
לאחר שאנחנו נפגשים עם הגודל, שאנחנו מבינים איפה אנחנו ביחס אל האור האלוהי,
עכשיו יש לנו שבעה ימי תשובה.
יש לנו עשרת ימי תשובה, רק שיומיים זה ראש השנה,
ויום האחרון זה יום הכיפורים, נשאר לנו שבעה ימי תשובה,
שבהם אנחנו מכינים את עצמנו לקראת השנה החדשה.
ואז מגיעים ליום הכיפורים.
יום הכיפורים זה היום של הישע.
כלומר, היום שבו לוקחים את הפרטים של חיינו
ומחברים אותם אל הגודל הגדול שהופיע בראש השנה.
שימו לב שהביטוי יום כיפור הוא לא נמצא בתורה.
זה לקוח מתפילה מאוד ידועה שנקראת תפילת ונתנה תוקף,
ששם כתוב בראש השנה ייכתבון וביום צום כיפור יחתמון.
אבל בתורה כתוב, יום כיפורים הוא לכפר על נפשותיכם.
יום כיפורים לשון רבים.
הרעיון של יום הכיפורים זה לקחת את כל הכיפורים הפרטיים,
את כל הנקודות הקטנות של החיים,
לא רק את האור הגדול של ראש השנה,
אלא את החיים שלנו על כל המורכבויות והסיבוכים שלהם,
לכפר ולחבר אותם אל הקודש.
לכן אנחנו פותחים את יום הכיפורים בתפילת כל נדרי.
תפילת כל נדרי, אנחנו מזכירים כל נדרי, חרמי, עשרי, קונמי.
זה ביטויים שמבטאים סוגי שבועות, סוגי התחייבויות שלנו משנה שעברה.
כולם, כך אנחנו רואים בתפילה,
בטלים ומבוטלים,
לשרירים ולקיימים.
הכל בטל ומבוטל.
אדם מנתק את כל החבלים, את כל הנימים שכבלו אותו לשנה שעברה,
כל ההתחייבויות שהוא לא עמד בהן, כל הכישלונות,
ועכשיו הוא פותח דף חדש.
כל נדרי.
זה הפתיחה של יום הכיפורים.
ביום הכיפורים, כפי שאמרנו, אנחנו לוקחים את כל הפרטים של חיינו ומתארים אותם.
ולכן אנחנו מטענים חמש טעניות ביום הכיפורים.
לא אוכלים, לא שותים, לא מתרחצים, לא סחים בשמן.
פעם היה נהוג למרוח את הגוף בשמן, זה היה סוג של עידון, סוג של פינוק.
לא מקיימים יחסים זוגיים ולא נועלים מנעל של אור.
מה הרעיון בכל המנהגים הללו, או לעתר דיוק בהלכות הללו,
שנאמרו על ידי חכמים.
דבר ראשון, לא אוכלים ולא שותים.
צורכי החיים הבסיסיים ביותר, האכילה והשתייה,
אנחנו נועצים אותם בקודש.
אין לנו משהו נגד אכילה ושתייה.
היהדות
היא לא דת שדורשת מאדם להתנזר מהחיים של העולם הזה.
אפילו יום הכיפורים, שזה יום צום די נדיר בשנה,
אומרים חכמים,
כל האוכל בתשיעי, כלומר כל מי שאוכל בתשרי,
מכין את עצמו ליום כיפור על ידי האכילה,
מעלה עליו הכתוב כאילו צם בתשיעי ובעשירי. זאת אומרת, יש פה איזו מדרגה שהוא כביכול צם אפילו ביום התשיעי.
אין לנו משהו נגד אכילה.
למה בכל זאת צמים ביום הכיפורים? פשוט מאוד. יום הכיפורים זה יום אחד בשנה שמזכירים לנו מאיפה הכל מתחיל.
החיים שילכו ויופיעו בשנה הקרובה עם כל השמחה והריבוי והכמותיות שלהם,
יש שם נקודה איכותית שעומדת ביסוד הכל,
הצד הרוחני.
ביום קיפוח אנחנו לא אוכלים כי אנחנו לא מסוגלים לאכול.
אנחנו נמצאים יום אחד שאנחנו מחוברים עם הנשמה שלנו,
ומה לא שייך להתעסק עם כל הצדדים השפלים של הגוף.
ככה זה ביחס לאכילה ושתייה,
כך גם ביחס לרחיצה ושיחה בשמן, שזה ביטוי למותרות של החיים. זאת אומרת, לא רק צורכי חיים בסיסיים, גם המעגלים היותר רחבים של החיים,
כולם נעוצים בקודש, יום אחד בשנה.
כאן גם ביחס למערכת היחסים בין אדם לאשתו.
כלומר, גם הצדדים היותר אינטימיים,
היותר רגישים בחיי אדם, גם הם שייכים אל הקדושה, ויום אחד בשנה אנחנו מזכירים את זה.
וגם לא נועלים מנעל של אור.
אור זה ביטוי למשהו גס, למשהו עבה.
נעל היא כידוע על העקב של הרגל.
העקב של הרגל זה הצד הכי נמוך באדם,
זה חוליית החיבור בין האדם לבין הקרקע.
כאשר אנחנו נועלים מנעל של אור, יש כאן ביטוי שאנחנו עוטפים את עצמנו בגסות, בחומרנות.
יום אחד בשנה אנו מסירים מעלינו את הנעליים.
כמו שמשה רבנו, כאשר הוא עומד במעמד הסנה, כאשר הוא רואה סנה בוער ואיננו עוקל בספר שמות, אומר לו הקדוש ברוך הוא,
של נעליך מעל רגליך,
תשיל מעליך את המציאות החומרנית.
תשאיל מעליך את המציאות הגסה,
תלך ותהיה יותר רוחני, תתרחם.
אנחנו משילים מעלינו את הנעליים פעם אחת בשנה, את הצדדים הגסים,
ונפתחים אל האור, מתחברים אל הקודש.
ביום הכיפורים אנחנו עושים הרבה דברים, בעיקר נמצאים בבית כנסת ומתפללים,
אבל בזמן שבית המקדש היה קיים,
עיקר עניינו של יום הכיפורים זה הייתה עבודת כהן גדול.
אמת,
מה נהדר היה מראה כהן גדול בצאתו בשלום מן הקודש.
זה חלק מתפילה שאנחנו אומרים בסוף תפילת מוסף ביום הכיפורים.
ביום הכיפורים אנחנו מפללים תפילה מיוחדת שבה אנחנו מפרטים את סדר עבודת כהן גדול ביום הכיפורים.
בזמן שבית המקדש היה קיים, עיקר עניינו של יום הכיפורים,
כל עם ישראל היה מגיע לעזרה לבית המקדש וצופה בכהן הגדול איך הוא מקריב קורבנות.
היה סדר הקרבה מיוחד ביום הכיפורים שנתן ברכה לכל השנה כולה.
מה בדיוק היה סדר עבודת כהן גדול?
אני לא יכול לפרט את הכל עכשיו, זה נושא ארוך, אבל ניגע בשתי נקודות קטנות.
נקודה אחת,
כאשר הכהן גדול היה גומר להקריב את הקורבנות,
היה נכנס לקודש הקודשים.
קודש הקודשים זה המקום הקדוש ביותר בבית המקדש, שאסור להיכנס אליו כל השנה כולה.
יש שם את ארון לוחות הברית, ששם הלוחות שניתנו למשה רבנו במעמד הר סיני.
הכהן הגדול, כלומר האיש הקדוש ביותר באנושות,
ביום הקדוש ביותר, בזמן, בשנה,
במקום הקדוש ביותר בעולם היה נכנס לשם,
מה היה עושה?
היה מקטיר קטורת.
מה זו הקטרת הקטורת?
היו 11 אבקות מסוגים שונים שהכהן גדול היה מערבב אותן ומעלה מהן קטורת, עשן.
האבקות הללו, אומרים חכמים,
עשר אבקות מתוכן עם ריח טוב.
אבקה אחת בשם חלבונה הייתה עם ריח רע.
החלבונה שיש לה כל השנה ריח רע,
כאשר היו מקטירים אותה, כאשר היו מערבבים אותה עם שאר האבקות, היא הייתה הופכת להיות ריח טוב. זאת אומרת, יש כאן איזה רעיון שכל הכוחות במציאות, שזה הרעיון של יום הכיפורים, לקחת את כל הפרטים ולקשר אותם אל הקודש,
לכל כוח יש מקום.
גם לכוחות השליליים, כאשר מקטירים אותם, מערבבים אותם,
קטיר בארמית זה קשר.
כאשר מקשרים את הכול,
גם הרע הופך להיות טוב.
זה הסוד שהולך ומתבורר ביום הכיפורים לכהן הגדול, ומתוך כך לכל אחד ואחד מאיתנו.
דבר נוסף שהכהן הגדול היה עושה בקודש הקודשים,
היה לוקח דם של פר ודם של שעיר,
בעלי חיים שמבטאים עוצמה, פראות,
אפילו סוג של הרס,
ומזה את הדם שלהם אל הפרוכת, אל קודש הקודשים. כלומר, לוקח את התמצית של הכוחות הכי שליליים במציאות, וגם אותם מחבר אל הקדושה.
דבר נוסף שהוא מאוד חשוב ביום הכיפורים היא בקשת הסליחה.
הכל קשור לאותו רעיון של קישור הפרטים אחד לאחד.
ישנה משנה שאומרת, עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. זאת אומרת, עבירות שביני לבין הקדוש ברוך הוא יום הכיפורים יכול לכפר.
עבירות שבין אדם לחברו, אם פגעתי בחבר שלי,
אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו, עד שיבקש סליחה.
הרעיון הוא מה שאנחנו מדברים.
בשביל להגיע ליום הכיפורים אתה חייב להיות מקושר אל כל הפרטים,
מקושר אל כל המציאות. ואם יש לך חבר שאתה נמצא איתו במריבה,
יש איזה נתק בינך לבין פרט מסוים במציאות,
זה לא מאפשר לקדושה של יום הכיפורים לבוא ולכו'. לכן לפני יום הכיפורים יש עניין לבקש סליחה,
לראות במי פגעתי במהלך השנה ולהתחבר מחדש אל כולם.
דבר נוסף ואחרון ביום הכיפורים,
אומרים חכמים,
לא היו ימים תובילו ישראל כטובעה ויום הכיפורים,
שבנות ישראל היו יוצאות לחולל בכלי לבן בכרמים,
והיו הבחורים תופסים אותם ובונים בתים בישראל.
בזמן שבית המידש קיים,
יום הכיפורים זה היום של השידוכים, זה היום של הקמת הבתים בישראל.
כל פרט מוצא את המקום שלו בתוך המסגרת הכללית.
הכיפורים הפרטיים של כל אחד ואחד מאיתנו,
כל הכישלונות, כל החסרונות,
כל הדברים שאדם צריך לתקן, הם כולם הולכים ונבנים ביום הכיפורים וממשיכים עד יום הכיפורים הבא.
אז שיהיה לכולנו יום כיפורים מלא סליחה וכפרה.
