שלום לכם הצופים בבית, היום כחלק מההכנה שלנו לקראת ראש השנה, החג שפותח את השנה החדשה,
נדבר על אחד המנהגים היותר ידועים בעם ישראל,
והוא אכילת הסימנים בליל ראש השנה,
תפוח ודבש, רימון ומאכלים אחרים שתקף ניגע בהם.
ישנו מנהג שבליל ראש השנה, גם בלילה השני, ראש השנה כידוע זה יומיים,
מתחילים לאכול, פותחים את הארוחה באכילה של פירות,
ירקות,
מאכלים אחרים,
ונותנים בהם סימנים. אוכלים תפוח ואומרים, יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. כמובן תפוח ודבש, לא שכחנו.
מה זה?
מה הרעיון של הסימנים?
צריך, לפני שנבין, ניכנס למאכלים עצמם,
נבין מה הכיוון בכלל של המנהג.
סימנים זה לא מיסטיקה.
זה לא שאם אדם אוכל תפוח ודבש, אז זה אומר שתהיה לו שנה טובה ומתוקה, גם אם כל השנה הוא יתנהג בצורה שלילית.
הסימנים הם כמו תפילה.
כאשר אנחנו לוקחים מאכל מסוים ומכוונים עליו ברכה, כמו שדיברנו קודם,
שתהיה שנה טובה ומתוקה, שירבו זכויותינו כרימון,
הדבר הזה גורם לנו להתרומם מבחינת הרצון.
אנחנו רוצים יותר להתחבר אל הטוב, להתחבר יותר אל המתיקות,
להתחבר יותר אל הזכויות.
על ידי כך שאנחנו רוצים, אנחנו משתנים.
ומתוך כך שאנחנו משתנים, גם המציאות משתנה.
על ידי כך שבתחילת השנה אנחנו מכריזים
שאנחנו רוצים להתחבר לדברים הנפלאים הללו שמוזכרים בפירות ובירקות
ובמאכלים מהסוגים השונים,
כל השנה כולה הולכת ומוכוונת מבחינת האישיות שלנו לשם.
אז בואו נתחיל לעבור לאט לאט על הדברים.
ישנם כמובן מנהגים שונים ומשונים, לכל עדה יש את הסדר שלה, את הפירות והירקות והמאכלים שלה.
אני אומר פה סדר מסוים,
הרעיון הוא כמובן כללי אצל כולם.
בואו נתחיל.
המקור הבסיסי שמשם אנחנו לומדים שבכלל צריך לאכול סימנים בליל ראש השנה הוא מקור בתלמוד הבבלי במסכת כריתות ששם נאמר הדבר הבא.
אמר הבאי,
אשתא דאמרת סימן המילתאי.
עכשיו שאמרת שבסימן יש ממשות כפי שהסברנו, בזה שאדם קורא לעצמו סימנים לשנה החדשה הדבר הזה באמת הולך ומשפיע עליו ללכת ולהשתנות ומתוך כך השנה הופכת להיות באמת שנה יותר טובה ומתוקה.
עכשיו שאמרת את זה,
יהא רגיל איני שלמי חלברי שטה, יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה,
קרא, רוביה, סילקה ותמרי.
יהא אדם רגיל לאכול, יש פה רשימה מסוימת של ירקות,
עוד ניגע בדיוק מה כל אחד אומר.
מכל מקום, זה המקור הבסיסי. על גבי זה, כפי שאמרנו, התווספו אינסוף מנהגים ברחבי עדות ישראל,
שהמרכזי שבהם, ובואו נתחיל, הוא כמובן תפוח בדבש.
תפוח בדבש זה הפך להיות באיזשהו מקום הסמל של ראש השנה, נכון? כל הברכות של השנה טובה, יש לנו תפוח בדבש.
מה הרעיון שעובד מאחורי אכילת תפוח בדבש?
טובלים את התפוח בדבש ואומרים,
ירצום מלפניך השם אלוהינו ולאבותינו שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה.
הדבר הפשוט זה תפוח בדבש, זה משהו מתוק,
וכמו שהתפוח בדבש מתוק, ככה גם השנה תהיה מתוקה.
זה כמובן נכון, אבל ישנו גם הסבר עמוק יותר.
אומרים חכמים,
מה תפוח פריו קודם לעליו,
כך גם ישראל הקדימו נעשה לנשמה.
כלומר,
התפוח הוא פרי שמופיע לפני העלים.
התוצאה מופיעה לפני התהליך.
ככה גם ישראל הקדימו נעשה לנשמה. במעמד הר סיני, ככה מסופר בתורה, שעם ישראל עמד למרגלות ההר.
עוד לפני ששמעו מה השם אומר, הם כבר הצהירו נעשה.
אנחנו מתחייבים.
ועכשיו גם נשמע מה אתה רוצה.
במילים אחרות,
לפני שאדם פותח שנה חדשה,
לפני שאדם פותח תהליך של התקדמות ושינוי,
קודם כל הוא מכריז בדבר הכי בטוח שיש.
יש שנה טובה ומתוקה.
יש יסוד נכון, אמיתי, מתוק מדבש, שנמצא בנשמה שלנו.
ועכשיו אנחנו הולכים ונוציא אותו בתהליך ארוך לאורך כל השנה כולה.
אם תרצו, התפוח ומדבש זה ההצהרה על הביטחון.
הביטחון שהשנה הזאת תהיה שנה טובה,
ביטחון שאנחנו נצליח להתגבר על הקשיים.
הפרי,
התוצאה, אנחנו כבר רואים אותה לפני התהליך.
ועכשיו בואו נעבור תהליך שלם שמבוטא בסימנים האחרים.
סימן נוסף שאנחנו אוכלים בראש השנה הוא הסימן רוביה.
מה זה רוביה? שוב, מהעדות השונות יש לכל אחת את המנהג שלה.
רוביה, מברכים על זה, יהי רצון מלפניך השם אלוהינו ולאבותינו,
שירבו זכויותינו.
רוביה זה משהו שהוא הרבה גרגירים.
יש כאלה שלמשל שאוכלים שהווית, הרבה גרגירי שהווית.
מה הרעיון של הרוביה?
אחרי שהעצרנו
שיש לנו תפוח מדבש בנשמה,
שיש לנו נשמה טובה ומתוקה,
עכשיו אנחנו גם יורדים אל הפרטים.
הנשמה שלנו היא לא רק מופשטת,
היא מופיעה בתוך החיים שלנו בעולם הזה.
איך?
בהרבה זכויות.
יש לנו מידות, תכונות טובות,
הרבה מידות שאנחנו רוצים ללכת ולשפר במהלך השנה הקרובה.
למשל, אומרים חכמים,
שלושה סימנים יש באומה זו. יש שלושה סימנים שמיוחדים במידות של עם ישראל: בישנים,
רחמנים וגומלי חסדים.
יש מידות אופי שטבועות באופי הקולקטיבי של עם ישראל.
אנחנו מברכים, יהי רצון, שירבו זכויותינו. כלומר,
שנצליח להרבות את התכונות הטובות שקיימות בנו ולהופיע
אותם יותר ויותר בשנה הקרובה.
סימן נוסף שאוכלים בראש השנה הוא כידוע אקרטי.
מה זה קרטי?
גם פה מנהגים שונים, יש כאלה שאוכלים קרשה, איזה סוג של ירק.
הרעיון של אקרטי הוא המשך של אותו תהליך.
אחרי שהבנו שיש לנו נשמה,
אחרי שהבנו שגם הנשמה הזו מתפרטת במידות ותכונות טובות,
עכשיו צריך לדעת שיש גם צדדים שליליים בתוך
הנשמה שלנו.
יש גם צדדים שליליים בתוך התכונות שלנו שצריכים להיכרת.
אנחנו מברכים, יהי רצון מלפניך שיכרתו שונאינו.
אולי כאן המקום להזכיר שהסימנים הללו,
שאנחנו שמים אותם על הירקות או הפירות הללו,
זה לא חובה להיות דווקא שם, זה מה שהתקבל.
אני ראיתי במו עיניי אחד מתלמידי החכמים החשובים בדור,
שהוא אוכל מרק ומברך, יהי רצון מלפניך, השם אלינו לאבותינו, שיתמרקו חטאינו, כלומר שהחטאים שלנו ינוקו.
זאת אומרת,
יש כאן הרבה מקום ליצירתיות,
אבל מכל מקום, לגבי הקרטי, זה מה שנהוג לברך,
שיכרתו שונאינו ומבקשי רעתנו.
בשביל
לבוא ולהתקדם, אנחנו צריכים גם לכרות צדדים שליליים,
גם כלפי אויבים חיצוניים,
אבל גם כלפי אויבים פנימיים.
גם כלפי צדדים באישיות שלנו,
שצריך להכרית אותם.
ובשביל להכרית אותם, צריך לדעת בדיוק
איפה עובר הגבול בין חלק טוב לחלק רע?
יכולת ההבחנה.
אומרת הגמרא, התלמוד הבבלי במסכת ברכות,
איך אנחנו מבחינים שהגיע הבוקר, שאפשר להתחיל להתפלל תפילת שחרית,
בשעה שיבחין, ככה אומרת הגמרא, בין תכלת לקרטי.
בין צבע תכלת לצבע של הקרטי,
שזה צבע לבנבן ירקרק. במילים אחרות,
קרטי זה הבחנה דקה.
היכול לזהות את הצדדים השליליים בנפש,
ואז מה לעשות אותם?
זה הסימן הבא,
סילקה.
סילקה, אוכלים בדרך כלל סלק,
יהי רצון מלפניך השם אלוהינו ואלוהו אבותינו,
שיסתלקו שונאינו.
לאחר שהבחנו את הצדדים השליליים, גם הפנימיים וגם החיצוניים,
עכשיו אנחנו צריכים לסלק אותם מהנפש,
שזה תהליך לא פשוט,
תהליך שדורש מאמץ,
הרבה פעמים זה כמו ניתוח שאתה עוקר חלקים רעים,
אבל הסלק, הסילוק,
הולך וגורם להתעלות.
בארמית, המילה סליק זו המילה לעלות.
אדם הולך ומתעלה מתוך כך שהוא מוכן להילחם בצדדים השליליים באישיותו.
גם עלי הסלק, אם תרצו, זה עלים שפונים כלפי מעלה.
אדם הולך ומתעלה.
ומשם ממשיכים אל הסימן הבא.
תמר.
תמר, אנחנו מברכים, יהי רצון מלפניך, השם אלוהינו ולאבותינו, שאיתם שונאינו.
זאת אומרת שאיכלו שונאינו, שיגמרו שונאינו.
יש כאלה גם מסבירים שתמר מלשון תמימות, מלשון שלמות.
לאחר שאדם עבר תהליך,
נפתח אל הנשמה שלו בזה, באכילת התפוח בדבש,
זיהה את הבעיות שקיימות בקארטי ועל ידי כך סילק אותן.
עכשיו מגיעים למצב של שלמות.
אומרים חכמים, הרואה תמרים בחלום יצפה לחוכמה.
או יותר מזה אומרים חכמים,
הרואה תמרים בחלום ידע שתמו עוונותיו,
שנאמר תם עוונך בת ציון.
מי שרואה תמרים בחלום,
עוד פעם, כאן גם ביטוי עקרוני, רוחני,
הוא צריך לדעת שיש כאן מציאות שהוא במצב של שלמות.
אדם הולך ומתעלה ומתקדם הלאה בעבודת השם,
ומשם ממשיכים לסימן נוסף.
לאחר התמר אנחנו אוכלים קרא.
קרא,
יש כאלה שאומרים שזה דלעת, הרעיון הוא,
כשאנחנו באים ואומרים על הקרא, יהי רצון מלפניך השם אלינו ולאבותינו,
שיקראו גזר דיננו ויקראו לפניך זכויותינו.
גם שגזר דיננו ייקרא וגם הזכויות שלנו ייקראו לפניך.
לאחר המצב של השלמות אנחנו הולכים ומשתנים.
האדם הולך וקורע את עצמו מהמדרגה הקודמת ומקים מדרגת חיים חדשה.
כמו שאומר הרמב״ם, רבי משה בן מימון,
בספרו משנה תורה ביחס להילכות תשובה,
שכאשר אדם עושה תשובה, עושה מהפך אישיותי,
הוא הופך להיות אדם אחר. איני אותו אדם שעשה את אותו חטא, ככה הוא מתבטא.
אדם הופך להיות אישיות חדשה.
נקרע העולם הקודם ונפתח לפנינו עולם חדש.
יש כאלה גם אומרים שדלועים,
פעם היו משתמשים בדלעת היבשה כסוג של דלי,
משהו חלול שהיה אפשר לדלות איתו מים.
אדם דולה מתוך הפנימיות שלו כוחות וממשיך הלאה.
משם אנחנו מגיעים לסימן הבא, רימון.
ריבון, יהי רצון מלפניך שירבו זכויותינו כרימון, רימון מלא גרגירים.
הרעיון הוא, לאחר שראינו ברוביאש, יש לנו הרבה זכויות,
יש לנו הרבה מידות טובות,
תכונות,
עכשיו מתברר שיש לנו גם הרבה מצוות, הרבה מעשים שאנחנו רוצים ללכת ולהרבות אותם.
משם ממשיכים לסימן הבא, אוכלים דג.
מדוע אוכלים דג?
יהי רצון שנפרה ונרבה כדגים. זאת אומרת, דגים זה בעלי חיים שפרים ורבים גדלים בצורה מהירה, ככה גם שאנחנו וכל המציאות סביבנו תרבה ותפרה.
יש כאלה גם שדורשים שהדגים הם נמצאים נסתרים מן העין, הם מתחת לפני השטח, הם מתחת לפני המים.
זאת אומרת, יש כאן משהו שמבטא צניעות, משהו שהולך ורוכש מתחת לפני השטח ופרה ורבה.
ובסופו של דבר יש כאלה שגם אוכלים ראש של כבש או ראש של איל.
הרעיון של האיל זה זכר לעקידת יצחק, שהייתה כידוע בראש השנה,
אבל הרעיון של ראש שנהיה לראש ולא לזנב.
כלומר, אנחנו רוצים שכל התהליך שליווינו במהלך השנה הזו, שעכשיו אנחנו רוצים שגם ילך ויופיע בשנה הבאה,
יהיה לראש,
יהיה למשהו שמנהיג את החיים, מוביל את החיים,
ושתהיה בסופו של דבר שנה טובה ומתוקה. תודה לכם שהייתם איתי, ניפגש בעזרת השם בפעים הבאות.
