שלום לכם. היום נדבר על אחד המושגים היותר רגישים בעולם המושגים היהודי,
משיח.
מהו המשיח, או מיהו המשיח?
ביהדות מוזכר שביום מן הימים תגיע דמות פלאית
שתושיע את העולם ותביא אותו לגאולתו.
הדברים הללו מוזכרים בכמה מקומות בתנ״ך,
אולי המרכזי שבהם הוא בספר ישעיהו,
ששם מופיעים הפסוקים הבאים:
ויצא חוטר מגזע ישי, חוטר זה ענף,
כלומר, יגיע מישהו מגזע ישי, ישי היה אביו של דוד המלך,
מישהו מזרע דוד המלך.
ונצר משורשיו יפרה,
ונחה עליו רוח השם, רוח חכמה ובינה,
רוח עצה וגבורה, רוח דעת ויראת השם.
ואותה דמות פלאית, מה מסופר עליה?
ועריחו ביראת השם, ולא למראה עיניו ישפוט,
ולא למשמע אוזניו יוכיח.
כלומר,
הוא לא יתנהל על פי הכלים האנושיים,
אלא ישפוט את העולם בצורה רוחנית.
ושפט בצדק דלים, והוכיח במישור לענבי ארץ,
והיכה ארץ בשבט פיו, וברוח שפתיו ימית רשע,
מה הוא יילחם בצדדים השליליים שקיימים במציאות.
והיה צדק אזור מותניו, האמונה אזור חלציו,
ואז באותם ימים מופלאים,
וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדיו,
ונער קטון נוהג בם.
טוב, אז זה הפסוקים.
המשיח הוא דמות שתגאל את העולם.
מה בדיוק יעשה המשיח?
האם הוא יפעל בצורה ניסית?
האם הוא יפעל בתוך המציאות הטבעית של העולם הזה?
כאן כבר קשה לדעת. ישנם מקורות שונים שמופיעים ביהדות, שסותרים זה את זה,
ולמען האמת זה גם פחות חשוב לנו.
אולי מי שתמצאת את היחס למציאות הטכנית שבה יפעל המשיח,
זה הרמב״ם. רבי משה בן מימון,
אחד מגדולי ישראל שחי לפני כ-800 שנה,
שכתב ספר שלם שנקרא "הילכות משיח", ששם הוא מתעסק איך יופיע המשיח בעולם,
ושם הוא כתב את הדברים הבאים:
ייראה מפשוטם של דברי הנביאים שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג.
עוד ביטוי שצריך לדון בו.
הנביאים מספרים לנו שלפני שהמשיח יגיע תהיה מלחמה גדולה בעולם,
כי שמה כן היא מלחמת גוג ומגוג.
ומלחמת גוג ומגוג,
ושקודם מלחמת גוג ומגוג,
יעמוד נביא ליישר ישראל ולהכיל ליבם.
ויש מן החכמים שאומרים שכל נביאת המשיח יבוא אליהו.
וכל אלה הדברים, אומר הרמב״ם,
וכיוצא בהם לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו.
הוא לא נדע עד שהדברים יקרו ממש במציאות.
שדברים סתומים הם.
דברים סתומים הם, אצל הנביאים,
גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו.
ועל כל פנים,
מעיר הרמב״ם,
אין סידור הוויית מציאות הדברים האלו,
ולא דקדוקיהם עיקר בדת.
במי לכאות אומר הרמב״ם,
איך בדיוק זה יקרה, זה פחות חשוב לנו.
מה שחשוב זה העיקרון, העיקרון שיבוא משיח. כל יהודי,
כידוע, מכיר את הביטוי שנאמר,
גם כשיהודים הלכו לאינקוויזיציה או בכבשני האש בשואה,
אמרו,
אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח,
ואף על פי שהיא יתממע,
עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא.
אבל כאן אני רוצה להקדיש איזושהי נקודה.
משיח הוא לא רק דמות.
גם תבוא דמות שתתקן את העולם,
אבל משיח הוא יותר מזה.
משיח הוא ביטוי לעידן חדש שיופיע בעולם.
אם תרצו, משיח זה לא משהו שיהיה פעם.
משיח זה משהו שקורה בכל רגע ורגע.
מסופר ששאלו את אחד מגדולי תלמידי החכמים בדור האחרון,
תלמיד חכם בשם הרב צבי יהודה הכהן קוק.
שאלו אותו שאלה, מתי יבוא משיח?
ענה להם, הרב צבי יהודה, הוא כבר בא.
קצת.
כלומר,
זה שעם ישראל חזר לארצו,
זה שמדינת ישראל מוקמת,
זה שהעולם הפך להיות יותר משוכלל מבחינה טכנולוגית, מבחינה מוסרית, זה שאנחנו חיים חיים יותר טובים מלפני 300-400 אלף ואלפיים שנה,
כל זה,
זה משיחיות שמגיעה לעולם.
משיח, כפי שאמרנו, זה לא רק דמות.
משיח זה תהליך שהעולם הופך להיות יותר ויותר טוב.
הגאולה זה לא רק איזו נקודת ציון שתהיה פעם,
עד אז הכל רע ומאז הכל יהיה טוב.
הגאולה והמשיח זה נקודת ציון לכך שהעולם הולך ומתקדם גם אחרי שיבוא משיח וינהיג את עם ישראל,
מה אז יקרה?
אז רק נשב ונסתכל בשמיים?
גם אז תהיה התקדמות, גם אז יהיו אתגרים רק בצורה אחרת,
בצורה יותר משוכללת.
כשם שהאתגרים שלנו היום הם אתגרים יותר מורכבים ויותר משוכללים,
אם תרצו,
יותר עדינים מאשר היו לפני 500, 600 או 1,000 שנה.
אני מאמין באמונה שלנו בביאת המשיח,
אף על פי שיתממא עם כל זה, אחכה לו בכל יום שיבוא. אפשר להבין את זה במשמעות של פסיביות.
אני לא עושה כלום, ואני מאמין שהמשיח יגיע.
אפשר גם להבין את זה בצורה אחרת.
בכל יום ויום אני מחכה שהמשיח יבוא קצת.
בכל יום אני מביא עוד קצת את המשיח.
מסופר בתלמוד הבבלי שכאשר אדם מגיע לשמיים,
שואלים אותו שלוש שאלות.
שאלה ראשונה, האם נשאת ונתת באמונה? כלומר, האם התנהלת
מבחינה חברתית בצורה ראויה? לא רימית, לא שיקרת.
שאלה שנייה ששואלים, פלפלת בחוכמה. כלומר, האם ישבת, למדת תורה, התעסקת בדברים רוחניים.
שאלה שלישית ששואלים אותו,
ציפית לישועה. האם ציפית לישועה? ציפית למשיח?
אומר רש"י, רבי שלמה יצחקי,
גם אחד ממפרשי התלמוד הגדולים,
מה זה ציפית לישועה?
בימיך, שהוא יבוא בימיך.
מסבירים מפרשים, מה הייתה עומק כוונת רש"י?
ציפית לישועה בימיך, לא רק שהמשיח,
אותה דמות, תופיע בשנייה הזו.
בימיך, מסבירים מפרשים, באמצעות ימיך.
האם לקחת את הימים שלך, את החיים שלך,
ורתמת אותם לביאת המשיח?
האדם לא קרוי רק לחכות למשיח, האדם קרוי להביא את המשיח במו ידיו.
בזה שאני הופך להיות אדם טוב יותר,
בזה שהעולם הופך להיות טוב יותר,
בזה שהיום יש פחות רעב בעולם,
בזה שפעם דברים היו נדרשים הרבה מאוד זמן על מנת לבצע אותם, וכיום הטכנולוגיה מאפשרת לנו לעשות את זה באופן מהיר ולפנות יותר זמן
לעולם מרוחני.
זה שהעולם הפך להיות מוסרי יותר,
זה שאין היום עבדות,
זה שאין היום רעב, לפחות מאשר פעם,
זה שיש פחות מלחמות בעולם.
כל זה זה מהמשיחיות שלאט לאט הולכת ומגיעה לעולם.
אנחנו מתפללים שיבוא משיח, ובכל דור ודור יתפללו שיבוא משיח.
כל דור ודור לוקח ובונה חוליה נוספת בהבאת המשיחיות, בהבאת הגאולה.
יש פה עיקרון חשוב.
הדבר המרכזי זה לא המטרה.
הדבר המרכזי זה התהליך.
התהליך לא נגמר לעולם.
יש ביטוי כזה שנאמר בפסוקים בנביא:
ישמח לב מבקשי השם.
את השם, את הקדוש ברוך הוא, אי אפשר למצוא, אפשר לבקש.
ואנחנו נמצאים כל הזמן בתהליך של בקשה,
של התקדמות.
אנחנו כל הזמן הולכים ומנסים להביא בחיינו עוד קצת משיח.
ממילא,
מה התהליכים שיעברו מלחמת גוג ומגוג, למשל,
שהוזכר קודם?
מלחמת גוג ומגוג,
האם יש לה הבנה פשוטה שזאת תהיה מלחמה פיזית או מאבק רוחני?
זה ויכוח שנמצא בין המפרשים,
זה גם פחות מטריד אותנו.
אנחנו עושים את מה שמוטל עלינו,
והקדוש ברוך הוא יזמן לנו את האתגרים שנצטרך להתמודד איתם.
אנחנו מבינים שהמשיח, כלומר הטובה לעולם, לא תבוא בקלות, תהיה מלחמה,
יהיה מאבק, גם מאבקים כלליים, ציבוריים, חברתיים,
וגם מאבקים אישיים. בשביל להביא את המשיח לחיים האישיים שלי,
בשביל לבנות בעצמי את בן דוד,
לבנות בעצמי את הקשר עם ריבונו של עולם, הדבר מגיע מתוך מלחמה,
מתוך התגברות, מתוך התמודדות.
ורק מי שמאמין באמונה שלמה בביאת המשיח,
מי שמביא את המשיח בחייו, ואף על פי שהתממא,
למרות שזה תהליך ארוך שלמען האמת לעולם לא נגמר,
תמיד היה ותמיד יהיה,
הוא זה שיזכה לראות בבוא המשיח.
הוא זה שיצליח להכניס את המשיח
יותר ויותר לחייו.
תודה לכם.
שהייתם עימנו,
להיפגש בזאת השם בפעמים הבאות.
,
