שלום לכם הצופים בבית, היום נדבר על מלחמת גוג ומגוג. מלחמת גוג ומגוג זו מלחמה שמוזכרת כמה פעמים בתנ״ך, שמעלכת אימים כבר אלפי שנה על האנושות.
וכל התרבויות בעולם לקחו השראה מהסיפור התנ״כי על מלחמת גוג ומגוג, ומדברים על מלחמה שתהיה באחרית הימים.
למשל בנצרות מתואר שתהיה מלחמה שתיקרא מלחמת יום הדין,
מה שנקרא Judgment Day,
ויגיעו אנשים למלחמה סביב ההר מגידו,
מזה הביטוי המגדון, תכף נראה מאיפה הגיע הביטוי של הר מגידו,
ובסופו של דבר בני האור ינצחו את בני החושך והישועה תבוא לעולם.
אז אני לא רוצה להיכנס להבנה הפשטנית של הנבואה הזו, מה מדובר בדיוק, על איזה אנשים, על איזה אויבים, על איזה מדינות. יש כאלה שאוהבים לעשות גימטריות ומסבירים כל פעם על האויב האקטואלי של עם ישראל שהוא גוג והוא מגוג.
אני רוצה לדבר על ההבנה,
אם נקרא לזה, היותר פנימית של הדברים הללו.
הפסוקים מתארים שבאחרית הימים יגיע מלך בשם גוג,
שהוא מלך על מדינה בשם מגוג,
והם יבואו להילחם על ירושלים, ובסופה של המלחמה, שתהיה ארוכה וקשה,
יעמדו חיילות הגויים הללו מסביב לירושלים על הר הזיתים,
הר הזיתים ייבקע,
כן, הם יפלו פנימה,
והישועה תגיע.
כפי שאמרתי, בלי להיכנס לרמה הפרטנית,
ננסה להבין את העומק של דברי הנבואה כפי שהם מופיעים בהרבה מאוד מפרשים, בעיקר אני מסתמך על דבריו של הגאון מווילנה, אחד מגדולי ישראל, שאחד במאות שנים האחרונות, והסביר את הנבואה הזו על דרך הסוד,
כמאבק רוחני-תרבותי שקיים בין עם ישראל לבין תרבויות העמים, מאבק שהולך ומתעצם, הולך ומתחדד, ככל שהגאולה, ככל שעם ישראל שב אל ארצו.
ואולי לפני שניגע בנבואה הזו ספציפית, נקדים כמה מילים,
מה הרעיון של הביטוי גאולה.
על פי רוב אנחנו מבינים שגאולה זה שיגיע יום,
שכפי שאמרתי, איזה מלחמה,
מלחמת אחרית הימים, הטובים ינצחו את הרעים, יבוא משיח, ומאז החיים יהיו חיים נפלאים ומקסימים עד קץ כל הדורות.
זו הבנה לא מעמיקה כל כך, בלשון המעטה, במושג גאולה.
גאולה זה לא מאורע נקודתי בתולדות עם ישראל.
למעשה, גאולה זה תהליך מתמשך.
כל פעם שהעולם נגאל מהמיצרים שלו, העולם הולך ומתקדם באיזשהו תחום שלא יהיה, תחום מדעי, תחום טכנולוגי, תחום מוסרי, תחום חברתי,
זה כבר חלק מהגאולה.
שאלו פעם את הרב צבי יהודה הכהן קוק, אחד מגדולי ישראל שחי בשנים האחרונות,
שאלו אותו, מתי יבוא המשיח? ענה להם הרב צבי יהודה, הוא כבר בא,
קצת.
זה שאנחנו כיום חיים במדינת ישראל,
זה שחלקים גדולים מעם ישראל שבו פה לארץ ישראל,
זה שיש לנו היום כלכלה, זה שהעולם מפותח בכל כך הרבה בחינות מאשר היה לפני כמה מאות שנים,
זה כבר סוג של משיח.
המשיחיות, הגאולתיות, זה תהליך שהולך,
מתקדם כל העת.
וגם בבוא העת שיגיעו כל מיני ציוני דרך בתהליך הגדול הזה,
יגיע המשיח, ייבנה בית המקדש, עם ישראל כולו ישוב לארצו,
תהיה מלחמת גוג ומגוג, שוב, בלי להיכנס בדיוק להבנה של פשט הפסוקים, מה יקרה שם,
זה רק נקודות ציון.
גם אחרי שיבוא משיח, גם שייבנה בית המקדש, יהיו אתגרים חדשים,
יהיו התמודדויות חדשות שצריך יהיה ללכת ולהיבנות על פיהם.
זה מה שאומרים חז"ל, שכאשר אדם מגיע לשמיים, שואלים אותו שאלה,
ציפית לישועה? האם ציפית שהישועה תבוא? ומסביר רש"י, רבי שלמה יצחקי,
מגדולי המפרשים של התלמוד,
מסביר על האמרה הזו, מה זה ציפית לישועה? הוא מוסיף את המילה בימיך.
מה הכוונה? מסבירים המפרשים על רש"י,
בימיך, באמצעות ימיך.
השאלה היא לא מה יקרה מחר.
השאלה היא לא מה יקרה עוד מאה שנים. השאלה היא לא מה יקרה בדיוק במלחמת גוג ומגוג. השאלה היא האם אנחנו לוקחים את הימים שלנו, את החיים שלנו,
ורותמים אותם להתקדמות של הגאולה.
כשאנחנו לומדים על נבואת גוג ומגוג, על נבואת אחרית הימים, אנחנו למעשה לומדים על עצמנו.
איך אנחנו לוקחים מדברי הנבואה הללו קווים שיתוו לנו דרך,
איך כעת אנחנו הולכים ומקדמים את העולם יותר ויותר למטרתו.
אז בואו נראה כמה פסוקים.
הנבואה הזו מופיעה בכמה מקומות בתנ״ך. אני רוצה להתמקד בנבואת גוג ומגוג, שמופיעה בספר זכריה,
אחד מנביאי ישראל,
ושם כתובים הפסוקים הבאים:
"מסע דבר ה' על ישראל נאום ה' נוטה שמיים ויוסד ארץ ויוצר רוח האדם בקרבו".
מסע דבר ה', הקב"ה נותן מסע, נוטה נאום לעם ישראל,
והוא אומר, אני נוטה שמיים ויוסד ארץ. כלומר, גם בראתי את השמיים, גם בראתי את הארץ. אם תרצו, אני זה שמחבר בין העולמות, בין המציאות הרוחנית למציאות הארצית,
ויוצר רוח האדם בקרבו. והאדם הוא זה שמתווך בין העולמות,
ואנחנו עכשיו הולכים ודנים מה יקרה עם הרוח האנושית, הרוח התרבותית שתלך ותתקדם במהלך הדרות.
וממשיכים בפסוקים ואומרים כך:
הנה אנוכי שם את ירושלים סף רעל לכל העמים סביב.
מסבירים ומפרשים.
ככל שירושלים, אם תרצו, ככל שהירושלמיות תלך ותתגבר,
ככל שהקדושה תלך ותופיע בעולם,
הדבר הזה ישמש כרעל לכל העמים סביב. כלומר,
הדבר הזה יגרום איום,
הרלה כביכול על כל התרבויות האחרות.
כאשר בונים קומה חדשה, כאשר בונים בניין חדש,
שהדבר הזה בא בהכרח על חורבות הקומה הקודמת, על חורבות הבניין הישן.
כאשר הולכת ונבנית תרבות חדשה בעולם, תרבות של קדושה, של מוסר, של רוחניות,
הדבר הזה מאיים בהכרה ובתת-הכרה על התרבויות האחרות.
הדבר הזה כביכול מרעיל אותם, וממילא הם חוגרים את שארית כוחם למלחמה,
הן פיזית ובעיקר רוחנית תרבותית,
כנגד ירושלים.
והמלחמה היא לא רק של העמים סביב ירושלים,
אלא גם בתוך עם ישראל עצמו נוצרים ספקות.
ממשיך הפסוק ואומר,
וגם יעודה תילחם בירושלים.
יהיו חלקים בעם ישראל, לא רק אנשים, אלא גם בתוכנו פנימה, בכל אחד.
יהיה צדדים שיתעוררו בו הספקות והשאלות,
האם זו באמת הדרך הנכונה?
האם הקדושה הולכת ומופיעה באופן ראוי, או אולי צריך ללכת לכיוון אחר?
ואיך זה יבוא?
אומר הנביא,
ואוסף חיל כל הגויים סביב זהב וחסף ובגדים לרוב מאוד. במילים מכירות,
יהיה שטף של חומרנות,
של נאנתנות.
זהב, חסף, בגדים לרוב מאוד, שישטוף את העולם, שישטוף את התרבות,
וינסה להילחם בתרבות הקודש שצומחת בירושלים.
ממשיך הנביא ואומר,
ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר.
בשלב ראשון של המלחמה, אומר הנביא,
ירושלים תיפול שדוד.
בשלב ראשון החומות יפרצו, החומות התרבותיות,
ותרבויות העמים האחרים יחדרו לתוך ירושלים, יחדרו לתוך עם ישראל,
יחדרו לכל אחד מאיתנו וילכדו את העיר.
ולא רק זה, ממשיך הנביא ואומר, ונשסו הבתים.
בית,
כמנהי התאים המשפחתיים,
התאים האינטימיים של עם ישראל, שהם אלה שאמורים לתת את החוסן לחברה,
הם אלה שאמורים להעמיד את החומות הבצורות של ירושלים,
יהיו למשיסה.
התרבות תחדור לתוך הבתים פנימה.
הכל ייראה כשהוא הולך ונופל.
ואנשים תשכבנה, זה ביטוי קבלי שרוצה לבוא ולהגיד,
תהיה התמסרות טוטלית אל תרבויות העמים.
והדברים יימשכו.
ויצא חצי העיר בגולה.
חצי מהעיר, חצי מירושלים, חצי מהעם,
חצי מתוכנו יצא לגולה. כלומר, לא יחזיק מעמד בארץ ישראל, לא יחזיק מעמד בתרבות של ירושלים,
וייכנע לתרבויות האחרות.
אבל יתר העם לא ייכרת מן העיר. יהיה חלק,
בעם ישראל יהיה חלק בכל נפש של כל אחד ואחד שיחזיק עמדה,
ומשם תתחיל התשועה.
ואז הנביא בא ואומר,
"והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה לכל העמים,
כל עומסיה שרות תשרטו ונאספו עליה כל גויי הארץ".
המלחמה הזו שבהתחלה הייתה נראית לעמים, הייתה נראית לתרבויות האחרות מלחמה קלה. הנה הולכים למחוק את ירושלים,
הולכים לכבוש את הקודש, והנה בהתחלה גם ירושלים נופלת.
מסתבר שירושלים הופכת להיות אבן מעמסה, כלומר אבן גדולה שכל אלה שמנסים להילחם בה,
היא מעמיסה עליהם, היא הולכת וקוברת אותם.
קולומסיה שרות יסרטו, הגויים נסרטים שבאים להילחם על ירושלים ואף על פי כן הם ממשיכים.
נאספו עליה כל גורי הארץ.
בגלל שהם מרגישים בתחושה קיומית שהמלחמה על ירושלים, המלחמה על התרבות בעולם,
היא מלחמה של להיות או לחדול.
אבל הישועה הולכת וצומחת דווקא מתוך המלחמה הגדולה הזו.
ואמרו אלופי יהודה בליבם,
אמצה לי יושבי ירושלים בהשם צבאות אלוהים.
אומר הנביא, אמרו יושבי יהודה, יהודה אמרנו, זה אותו ביטוי לאותם חלקים שהתייאשו, לאותם חלקים שנפלו במערכה.
אומרים, בואו נסתכל על יושבי ירושלים.
כלומר, על אותם אלה שהחזיקו מעמד, כפי שאמרנו, זה לא רק אנשים מול אנשים אחרים, גם בתוכנו פנימה.
החלקים בנו שנראו נופלים,
הסתכלו על אותם חלקים שנשארו והחזיקו עמדה ומקבלים מהם אומץ.
המצא ליושבי ירושלים.
הם משמשים השראה ומודל לכך שאפשר לנצח את התרבות הזרה.
ממשיך הנביא ואומר,
ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש כעמיר,
ואכלו על ימין ועל שמאל את כל העמים סביב,
וישבה ירושלים מותחתיה בירושלים. כלומר, תצא אש מתוך ירושלים שתכלה את התרבויות האחרות.
הכוונה היא לא בערס טוטאלי,
אלא לקחת את הדברים החיוביים ולהכליל אותם בתוך התרבות הירושלמית שהולכת וצומחת.
והישועה, מדגיש הנביא, תתחיל דווקא מיושבי יהודה.
והושיע השם את אוהלי יהודה בראשונה,
למען לא תגדל תפארת בית דוד ותפארת יושב ירושלים על יהודה.
הגאולה תצמח דווקא מאותם חלקים שנפלו.
כדי לא ליצור גאווה מאותם אלה שהחזיקו עמדה,
שהנה, אנחנו הבסדר, האחרים נפלו, לא.
מסתבר שכולם שווים בתשובה, כולם עושים מהפך,
והיה הנכשל, ככה אומר הנביא,
ביום ההוא יגן השם בעד יושב ירושלים, והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדוד ובדוד,
כאלוהים, כמלאך השם לפניהם.
דוד המלך הוא אמרנו חז"ל,
המלך העליון של עם ישראל, הדמות האידיאלית של עם ישראל, הוא חטא.
היה מקרה שהוא נפל, הסיפור עם בת שבע, ואף על פי כן הוא שב בתשובה.
אומרים חז"ל, דוד המלך הקים עולה של תשובה. זאת אומרת, דוד המלך הוא הביטוי שאדם גדול ככל שיהיה,
כאשר הוא נופל הוא מסוגל לקום ולהתחדש ולהתגבר. והיה הנחשל ביום ההוא יהיה כדוד.
למרות הכישלונות בהתחלה,
כולם ישובו ויהיו כמו דוד, יקימו עולה של תשובה ויקימו תרבות חדשה פה בארץ ישראל.
ואז מגיע הסיפור שכל המדברים על פקיעת הר הזיתים. אומר הנביא,
ויצא ה' ונלחם בגויים ביום ההוא כיום הלחמו ביום קרב. ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם ונפקע הר הזיתים מחציו מזרחה וימה גיא גדולה מאוד ומש חצי ההר צפונה וחציו נגבה.
והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון.
מסבירים ומפרשים, הר הזיתים זה בית הקברות הלאומי של עם ישראל.
זה בית הקברות שיהודים לאורך כל הדורות ביקשו להיקבר דווקא פה בגלל הנבואה הזו, שמשם תתחיל התשואה.
בעומק העניין ייבקר הזיתים זה לא עוד פעם משמעות הפיזית, אלא יש כאן רעיון רוחני.
אוצר הנשמות של עם ישראל לאורך כל הדורות,
כל השרשרת של מסירות הנפש של היהודים במהלך הדורות, ששמרו בקנאות על התורה, על המצוות, על המסורת היהודית,
כל המסורת הזו, כל שרשרת הנצח הזו,
תשמוט את הקרקע מתחת לרגלי תרבויות העמים.
היא זו שתנצח.
והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקיפאון. מסביר המפרשים,
דברים שהם יקרים בעולם הזה יהיו קפואים לעתיד לבוא. כלומר,
סתרי תורה שכיום הם יקרים, יקרים אני כוונה הם נסתרים,
קשה להבין אותם,
יהיו קפואים לעתיד לבוא, קפואים, יהיו צפים כמו קרח קפוא שהוצף על פני המים.
זאת אומרת, כל התהומות,
כל הרעיונות הפנימיים והעמוקים של עם ישראל,
הם ילכו ויצופו, והם אלה שהביאו את הגאולה.
ואז מסיים הנביא ואומר,
"והיה יום אחד ההוא יוודע להשם לא יום ולא לילה, והיה לעת ערב יהיה אור".
הלילה יהפוך לאור, יהיה שינוי של סדרי בראשית.
כל הצדדים האפלים, כל הכישלונות,
כל החסרונות,
התברר שהם בעצם הביאו את הטובה לעולם. לאורך כל ההיסטוריה הכל מתנהל לטובה.
והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים,
והיה השם למלך על כל הארץ,
ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.
אז זו הנבואה,
כיוון שהצלחנו קצת להעמיק בנבואת אחרית הימים,
לראות את הגודל שמצפה לנו,
ובעזרת השם נגיע לימים שביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. תודה לכם שהייתם איתי, ניפגש בעזרת השם בפעמים הבאות.
