שלום לכם הצופים בבית, היום נדבר על המושג מודה אני.
המילים הראשונות שידועי אומר, איך שהוא פוקח את העיניים, הם המילים הבאות:
מודה אני לפניך, מלך אל חי וקיים,
שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.
לפני שנדבר מה המשמעות של המילים הללו,
בואו נדבר קודם כל מה קורה לנו בזמן היקיצה,
בזמן המעבר בין השינה לבין הערנות.
בלילה אנחנו נמצאים בסוג מסוים של מוות,
כך אמרו לנו חכמים.
השינה היא אחת משישים ממיתה, זאת אומרת צמצום,
נגיעה במוות קטן.
בזמן השינה הבחירה החופשית, ההכרה,
כל הכלים שאיתם אנחנו מנהלים את העולם הזה לא נמצאים, והצדדים הספונטניים, הדמיוניים, החווייתיים, הפראיים,
הם אלה ששולטים בגוף. כמובן, זה תלוי איך האדם מתנהל במהלך היום.
אדם שהציף את הנפשו בדברים חיוביים,
אז בלילה הצדדים הספורטניים שלו דווקא יכולים להביא אותו למדרגות גבוהות,
אבל לפעמים זה גם הפוך.
כאשר נתקלנו במהלך היום בדברים קשים, אז זה בא לידי ביטוי בשינה,
ואנחנו נמצאים בשינה בסוג של פירוק כוחות, פיזור אישיות.
זה יכול לבוא לידי ביטוי אפילו בשפת הגוף של האדם,
פסיביות.
האיברים מפורקים על המיטה.
זמן היקיצה זה השלב שבו האדם אוסף את הכוחות שלו ומתגבר.
זה המשפט הראשון שמופיע בשולחן ערוך.
אדם צריך להתגבר כארי לעבודת הבורא.
צריך להתגבר כמו אריה לעבודת הבורא,
לפתח בנפש את מידת הגבורה.
על פי חכמים אנחנו צריכים לברך ברכות מסוימות איך שאנחנו קמים בבוקר.
קוראים לזה ברכות השחר.
פעם היו מברכים את זה על כל שלב בהתלבשות.
היום אנחנו מברכים את הכול בבית כנסת באופן מרוכז,
אבל במקור חכמים תקנו את הברכה הבאה.
ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם עוזר ישראל בגבורה.
הם תיקנו את הברכה הזו בזמן שהאדם חוגר את החגורה.
חגורת החגורה זה עניינה, כינוס הכוחות.
הכוחות שהיו מפוזרים, הם עכשיו כולם מזמן יקיצה,
מתמקדים לקראת היום שאנחנו הולכים להיפגש איתו.
אז הנה,
הקצנו מהשינה, אנחנו כולנו ערניים.
המילה הראשונה שאנחנו אומרים היא המילה מודה.
מודה אני, אומרים דבר ראשון את המילה מודה.
יהודי פותח את היום בתודה.
תודה לבורא עולם.
העמדה הנפשית הזו של הכרת טובה,
זה הבסיס, כך אמרו לנו חכמים, לכל העבודה המוסרית.
וזו העבודה שתלווה אותנו למהלך כל היום כולו.
אני מבין שהחיים לא מתחילים ממני,
החיים מתחילים מבורא עולם. יש איזה מקור,
גודל,
שהוא זה שנותן לי את הכוח לפעול במהלך היום.
ואני בענווה גדולה עומד מולו ואומר תודה.
שימו לב שתודה,
היכולת להכיר טובה,
זו עמדה מוסרית בסיסית שהיא נמצאת בכל העולם,
לא רק קשור לאנשים דתיים או לא דתיים,
אפילו בחבורה של שודדים יש מושג כזה של הכרה טובה.
אתה לא הרגת אותי הפעם, בסדר, הפעם אני גם לא הורג אותך, אני אהרוג אותך פעם אחרת.
ברמות האלה.
הכרה טובה זה הבסיס לבן אדם, הבסיס לאישיות מינימלית
מבחינה מוסרית.
ולכן עם זה אנחנו פותחים את היום, הכרה טובה.
אבל מי מכיר טובה? אנחנו ממשיכים.
מודה אני.
האדם מתמלא בקיימות שלו, איך שהוא קם בבוקר.
לא סתם אומרים תודה, אני זה שאומר תודה.
יש לי תפקיד שרק אני יכול להופיע היום בעולם.
יש כזה ביטוי שאנחנו אומרים בתפילת שחרית,
בתפילת הבוקר: אלוהי,
עד שלא נוצרתי, איני כדאי. אנחנו פונים לבורא ואומרים לו: עד שלא נולדתי,
סימן שלא היה בי צורך.
אם נולדתי, אם נוצרתי, סימן שיש בי כדאיות.
סימן שיש איזווית מיוחדת במציאות שרק אני יכול להופיע.
אני פותח את היום באמירה הזו.
אני מודה, אני מתמלא בהכרה טובה מוסרית כלפי מי שמחיה אותי, אבל מבין שיש לי תפקיד שרק אני אוכל להופיע היום בעולם, ואני מתמלא בדריכות ומיקוד לקראת מילוי התפקיד הזה במהלך היום.
מודה אני לפניך.
אנחנו לא סתם מודים למישהו אנושי, אנחנו מודים לפני הבורא.
אנחנו עומדים בענווה מול הגודל האלוהי,
ומבקשים ממנו, תן לנו כוחות.
מודה אני לפניך, תמלא אותי בכוחות שלך,
על מנת שאני אוכל לעשות את השליחות המיוחדת שיש לי היום לעשות.
מודה אני לפניך,
מלך אל חי וקיים.
אני עומד לפני המלכות האלוהית,
לפני החיים האלוהיים, לפני הקיימות האלוהית,
ומבקש,
בוא תמלא אותי בכוחות הללו,
תמלא אותי בחיים, בקיימות,
על מנת שאני אוכל לבטא את התפקיד הייחודי שלי במהלך היום.
מודה אני לפניך,
מלך אל חי וקיים,
שאחזרת בי נשמתי.
כמו שאמרנו, בזמן השינה אדם נמצא בסוג מסוים של מוות. הנשמה קצת מסתלקת.
בבוקר אנחנו חוזרים למצב הטבעי.
למצב הטבעי שהנשמה חיה בנו.
אנחנו לא רק חיים פיזיים,
חיים גשמיים. יש בנו צד רוחני, צד אלוהי שמחיה אותנו.
יש כזה ביטוי של חכמים שאומרים,
בזמן שהתינוק נמצא בבטן אימו,
מלאך מלמדו את כל התורה כולה ונר דלוק על ראשו.
בזמן שהתינוק יוצא מבטן אימו, המלאך סוטרו על פיו, יש כאלה טוענים שהגומחה הזו מעל השפה העליונה זה מהסתירה של המלאך,
והוא משכח את כל התורה כולה עקב הסתירה של המלאך.
כל מי שפעם ראה צילום אולטרסאונד יודע שאין
מלאך ונר אצל התינוק בבטן.
יש כאן ביטוי משלי של חכמים.
בזמן שהתינוק נמצא בבטן אימו, במילים אחרות,
לפני שנולדנו, מצד הפוטנציאל הנשמתי שלנו,
אנחנו שייכים אל המלאכים.
אנחנו שייכים לכל התורה כולה. אנחנו שייכים להזדהות עם דבר אלוהים.
כאשר אנחנו יוצאים לאוויר העולם, המלאך סותר אותנו על פינו.
זאת אומרת, יש איזושהי מניעה להופיע את הדברים באופן
מלא עקב החיכוך עם כל הצמצומים והמגבלות של העולם הזה.
ועכשיו תפקידנו ללכת לאט-לאט ולחשוף,
אבל את מה לחשוף?
את מה שטבוע בנו עוד לפני הלידה,
את מה שצרוב בנשמתנו.
הנשמה זה המצב הטבעי שלנו. אנחנו פונים לבורא,
מודה אני לפניך מלך אל חי וקיים,
שאחזרת בי נשמתי,
שנתת לי לחזור אל המצב הטבעי שלי,
שעכשיו אני אוכל להופיע אותו במהלך היום.
ישנה תפילה נוספת שאנחנו רואים במהלך הבוקר,
תפילה נקראת אלוהי נשמה שנתת בי טהורי.
אתה בירתה, אתה יצרת,
אתה נפחת בקרבי ואתה משמרה בי לעתיד לבוא.
כל זמן שהנשמה בקרבי מודה אני לפניך אלוהי ואלוהי אבותי ריבון כל המעשים אדון כל הנשמות ברוך אתה השם המחזיר נשמות לפגרים מתים.
בשינה היינו סוג של פגר מת,
ועכשיו החזרת בנו את הנשמה.
נשמה מלשון נשימה.
נתת לנו את החיים, אנחנו לא נאכזב אותך.
אנחנו נעשה את היום הזה כמו האמון שנתת בנו, לכן אנחנו מוסיפים.
מודה אני לפניך,
מלך אל חי וקיים,
שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך.
אתה מאמין בנו.
האמונה שלך רבה בנו,
אבל לא סתם אמונה, בחמלה.
הקדוש ברוך הוא חומל עלינו, הקדוש ברוך הוא מרחם עלינו. צריך להבין שאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא חומל עלינו, מרחם עלינו,
לא הכוונה שהקדוש ברוך הוא מוותר לנו.
יש כזה ביטוי של חכמים שאומר, כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן,
יוותרו מאב.
מי שחושב שהקדוש ברוך הוא מחליק פינות,
יוותרו את המעיים שלו. זאת אומרת, אלו קיום.
הקדוש ברוך הוא לא מוותר, לא שייך לוותר על מידת הדין.
בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיע בעולם למשימה שלנו.
השלמות האלוהית צריכה להופיע בעולם, ולא שייך שעכשיו אנחנו ננסה להחליק אותה.
כמו שאדם לא יכול לצפות שהוא יעשן סיגריות, והריאות שלו יוותרו לו ולא יתמלאו בעשן.
מה שאנחנו מתפעלים לבורא זה לא שתוותר לנו.
אנחנו לא מתחלקים מהמשימה.
אנחנו אומרים, תעשה את זה בחמלה,
תעשה את זה ברחמים.
רחמים, אומרים לנו חכמים,
כמו רחם, רחם שמצמיח את הוולד שעתיד להיוולד.
הרחם זה המקום שבו מצמיחים את החיים ומבקשים מהבורא,
תן בנו אמון.
גם אם עכשיו אנחנו לא מצליחים, גם אם עכשיו נפלנו,
גם אם היום הקודם היה מלא כישלונות,
תחמול עלינו,
תן לנו רחמים,
תן לנו את האמון שנוכל ללכת ולהצמיח את מה שאנחנו אמורים להצמיח.
רבה אמונתך.
האמונה שלך בנו היא רבה.
אמונה מלשון אמן, א', מ', נ', אמן,
זה אמת,
קיימות,
נכון? למשל, בברכות
שמישהו מברך, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, בורא פרי העץ, כולם עונים אמן.
אמן זה אישור.
יש בנו קיימות, יש בנו אמונה.
ביטוי של חכמים שאומרים, מאמין בחי העולמים וזורע.
כאשר אני זורע, כשם מדובר על פירות וירקות, כאשר אנחנו זורים באדמה דברים,
אנחנו מאמינים בקדוש ברוך הוא שיצמיח את מה שזרענו באדמה.
על אותו משקע אנחנו פונים אל הבורא בבוקר ואומרים,
תאמין שהכוחות שזרעת בנו הם ילכו ויצמיחו פירות טובים.
תן לנו את האמון שהיום הזה אנחנו נמלא את התפקיד שלנו.
וכל הדברים הללו יחד מלווים את האדם ליום מלא שמחה,
מלא כוחות, מלא עוצמה, מלא אושר ומלא אמונה.
תודה לכם שהייתם עמנו. ניפגש בעזרת השם בפעמים הבאות.
