המושג תשובה בדרך כלל נמצא אצלנו בהקשר של חוזרים בתשובה. זאת אומרת, אדם שלא שמר אורח חיים דתי, של תורה ומצוות,
ועכשיו הוא מתחיל לשמור אורח חיים דתי.
הוא שב בתשובה.
תשובה גם לפעמים מגיעה בהקשר של ימים נוראים, שמגיע חודש אלול, ראש השנה, יום הכיפורים.
גם המושג תשובה מתחיל לרחף, עד צריך לשוב בתשובה,
צריך להתחיל לתקן את המעשים.
בואו נדבר קצת על תשובה.
מה זה תשובה ואיך עושים תשובה.
ההבנה הפשוטה של תשובה
היא באופן כזה:
אני חי אורח חיים תקין,
בסך הכל מתנהל כמו צריך,
יש לי כישלום, מה שנקרא חטא.
נפלתי בחטא במצוות שבין אדם למקום, כן?
במצוות דתיות,
או נפלתי בחטא במצוות שבין אדם לחברו, התנהגתי בצורה לא מוסרית, לא ערכית,
ועכשיו אני שב בתשובה. זאת אומרת, אני צריך לשוב חזרה אל המצב שהיה לפני החטא.
איך עוזרים בתשובה?
הרמב״ם, רבנו משה בן מימון,
הוא כותב ארבעה שלבים של חזרה בתשובה. הוא כתב בכלל, יש לו חיבור מונומנטלי שנקרא משנה תורה, שהרמב״ם מקיף את כל התורה כולה. צריך לדבר על זה בפני עצמו,
על החיבור הזה.
דבר שכל עם ישראל חי ממנו כבר 800 שנה.
בין הספרים שנמצאים בתוך החיבור הזה, משנה תורה, יש ספר שלם שהוא הקדיש להלכות תשובה.
ככה זה נקרא.
ובהלכות תשובה הוא מדבר על ארבעה שלבים שאדם חוזר בתשובה.
שלב ראשון, הוא אומר, זה חרטה.
אדם צריך להתחרט על החטא שהוא עשה.
שלב נוסף זה עזיבת החטא. זאת אומרת, אדם לא יכול לחזור בתשובה שהוא נשאר אחוז במעשים הקודמים שהוא עשה.
אם אתה חוזר בתשובה, אתה צריך לעזוב את אורח החיים הקודם.
דבר נוסף זה וידוי. התשובה לא צריכה להישאר רק ברמה המופשטת, היא צריכה גם להיאמר בפה.
בזה שאדם מתוודה, זה מקבע בו את הנושא הזה של התשובה, של השינוי האישיותי שהוא באמת הולך לעשות.
אני אומר בהערת סוגריים, שזה הכל נושא של וידוי. מי שמכיר, ביום הכיפוי למשל, יש סדר שלם של וידוי, שאנחנו מתוודים על חטא שחטאנו לפניך בדבר הזה, על חטא שחטאנו לפניך בדבר הזה.
לא סתם אנחנו אומרים את זה במילים.
הדיבור של האדם זה הכלי המרכזי שלו.
עד כדי כך שבפרשת בראשית, בפסוק,
בפרשת בראשית, שנאמר,
ויהי אדם לנפש חיה,
מתרגם, תרגום אונקלוס, המתרגם הגדול של התורה לארמית,
הוא מתרגם את המילים נפש חיה למילים רוח ממללה.
המלל, הדיבור, הוא מוגבל לנפש של האדם.
עיקר האדם, המהות של האדם, הנפשיות שלו, זה הדיבור. בזה שאדם מדבר איפה שאדם מדבר,
שם הוא נמצא.
הווידוי, כאשר אנחנו מתוודים,
אנחנו בעצם לוקחים את מה שיש לנו בלב ומקבעים את זה במציאות.
אז זה השלב השלישי בחזרה בתשובה, וידוי.
השלב הרביעי אומר, הבא זה קבלה לעתיד.
אדם צריך עכשיו להיכנס לבנות אורח חיים, מסלול חיים,
שיוציא אותו מדרך החיים הקודמת שלו.
טוב, כמו שאמרנו, זו ההבנה האחת של המושג תשובה.
אבל חכמים מדברים על תשובה בעוד משמעות.
יש כזה ביטוי אצל חכמים, תשובה קדמה לעולם.
התשובה, ככה הם אומרים, זה לא משהו מקרי שמגיע מדי פעם שאני חוטא,
אלא תשובה, היא עומדת בבסיס המטיעות.
התשובה היא הכוח שדוחף את כל המציאות כולה.
תשובה קדמה לעולם.
בשביל להבין את המשמעות הזו של התשובה נקדים כמה מילים.
אנחנו נמצאים בעולם ברור,
בעולם שנברא על ידי הקדוש ברוך הוא. העולם שלנו הוא עולם מוגבל,
לא משנה מה נעשה. עוד לפני שעשינו מעשה אחד, ולפני שנשמנו נשימה אחת,
העולם שלנו יש בו כבר איזושהי מוגבלות מובנית בתוך המציאות.
הדבר הזה מופיע באישון חז"ל בביטוי "חטא הארץ".
יש כזה מדרש מופלא שאומר שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם,
הוא ציווה על הארץ להצמיח עץ עושה פרי,
והאדמה, והארץ עשתה משהו לא כמו שהקדוש ברוך הוא אמר.
לכן היא חטאה.
מבינים לבד שיש פה ביטוי משלי.
הארץ, האדמה, היא לא חוטאת במשמעות שלנו. אין לארץ בחירה ועקרה ומודעות.
אלא יש כאן איזה ביטוי של חז"ל לבוא ולהגיד
שיש לנו חיסרון, הארץ זה ביטוי לעולם, למציאות, לקרקע של המציאות.
יש חיסרון מובנה שעומד ביסוד העולם.
הדבר הזה הוא גם קשור לרעיון לגירוש מגן עדן.
כשאדם וחוה מגורשים מגן עדן, אני לא רוצה להיכנס בדיוק מה זה גן עדן ומה זה אדם וחוה,
אבל בהבנה עקרונית,
גן עדן זה ביטוי לאיזה מצב אידיאלי שהאנושות הייתה שם.
גן שבו היה עדן, היה עונג, היה איזו הזדהות מלאה
עם התוכן הפנימי של החיים.
אנחנו גורשנו מגן עדן, יש כאן איזה ביטוי של התורה לבוא ולהגיד,
המציאות שלנו כיום היא חסרה.
ביטוי נוסף שאומרים חכמים, אני רוצה להקדיש את הנקודה הזו, לכן אני מחדד אותה.
אומרים חכמים שתינוק נמצא בבטן אימו,
נר דלוק על ראשו ומלאך מלמדו את כל התורה כולה.
בשעה שיוצא מבטן אימו, כך אומר המדרש,
המלאך סותרו על פיו ומשכח לו את כל התורה כולה.
לא יודע כמה מן הצופים ראו פעם צילום אולטרסאונד,
אבל מי שמסתכל בצילום אולטרסאונד יראה שאין שם לא נר דלוק ולא מלאך.
יש כאן כמובן לא פשט הדברים,
יש כאן איזה רעיון עמוק מאוד מבחינה משלית.
כאשר האדם לפני שהוא נולד נמצא בבטן אמו, הכוונה היא כאשר הנשמה היא נמצאת עוד במקור שלה, עוד לפני שהיא יצאה לאוויר העולם,
היא נמצאת באיזה סוג של שלמות.
כאשר היא יוצאת, היא משכחת את כל התורה כולה, כלומר,
היא עכשיו פותחת חיים שנמצאים באיזושהי מוגבלות
שצריך עכשיו לרכוש אותה מתוך עבודה ועמל קשה.
זו אגב הסיבה, אני אומר פה שוב משהו בהערת סוגריים,
שיש עדות בעם ישראל שיש להן מנהג מעניין, שתינוק נולד,
בשבת הראשונה אחרי שהוא נולד, עושים בערב מנהג שנקרא שלום זכר. שלום זכר זה שיושבים יחד, ושימו לב, למרבה הפלא, אוכלים מאכלים שמזכירים אבלות.
מאכלים כמו עדשים או ביצים, דברים עגולים,
יש כאלה שאוכלים חומוס סגול.
זה משהו שקשור לדיני האבלות, כי בסעודת אבלים שיש את שבעת ימי האבלות,
אוכלים דברים עגולים. אומרים חז"ל, כי דברים עגולים זה ביטוי להגיד שגלגל חוזר בעולם. זאת אומרת,
שהמוות הולך ומתגלגל בעולם. זה מזכיר לאדם שהחיים נגמרים באיזה שלב.
בכל מקרה,
אוכלים מאכלים כאלה גם כשתינוק נולד. למה? לא בגלל שמצטערים חלילה שהתינוק פה.
לא.
אבל יש צד מסוים שבשביל הנשמה שנולדה היא קצת באבילות, היא עכשיו בצמצום,
היא נכנסה לעולם שהוא מוגבל.
אז אם הבנו את הנקודה הזו, שאנחנו נמצאים באיזה סוג של צמצום,
עכשיו מבינים מה המשמעות העמוקה של הרעיון של תשובה.
תשובה זה לא רק כשאדם חוטא הוא שב למצב שלפני החץ.
תשובה זה בעצם לתקן את החיסרון במציאות.
תשובה זה לא רק על חטאים שהאדם לא קיים מצוות
או לא יתנהג בצורה נכונה.
תשובה זו מילת קוד לשיפור והתקדמות.
כאשר אני הולך ומתקדם בכל תחום בחיים,
אני משיב את המציאות אל המקור שלה,
אל השורש שלה,
אל העולם שהיה לפני הבריאה, אל העולם של השלמות, אל העולם האלוהי.
אני מוציא את המציאות ממגבלה למרחב.
אני מוציא את המציאות לשלמות האינסופית. זה הרעיון של תשובה.
אנחנו שווים כל הזמן,
אל העולם שלפני החיסרון.
לכן אומרים חכמים, תשובה קדמה לעולם. תשובה קדמה לעולם, הכוונה היא,
התשובה היא הכוח שמניע את המציאות. התשובה זה בעצם הכוח שמכריח אותנו להתקדם. יש כזה ביטוי של חכמים שאומרים,
כל עשב ועשב יש מלאך שמכה על קודקודו ואומר לו גדל.
זאת אומרת,
בכל עשב ועשב, בכל זווית בבריאה, יש מלאך, יש כוח אלוהי שמכריח אותו להתקדם. זה עניינו של התשובה.
להתקדם כל הזמן, להשתפר כל הזמן בכל התחומים.
כאשר אני הופך להיות יותר מדויק,
חושב באופן יותר נכון,
רגיש יותר, מוסרי יותר,
כאשר עד עכשיו אני כתבתי בצורה מטושטשת, ועכשיו אני מתחיל לכתוב בצורה יותר אסתטית,
כאשר העולם הופך להיות יותר טכנולוגי,
כאשר המציאות הולכת ומשתפרת מבחינה רפואית, מבחינה מדעית, מבחינה אסתטית, מבחינה אומנותית, מבחינה יצירתית,
כל זה זה תשובה.
אם פעם היו צריכים אלף עבדים להיות בשדה כותנה כדי להפיק איזו כמות מסוימת של בד, והיום עושה את זה מכונה אחת תוך שעה,
זה סוג של תשובה. העולם שב, העולם יוצא מהמגבלות שלו ומהצמצום שלו.
ביטוי של חז"ל, הם אומרים כך:
כל ימיך בתשובה.
תשובה לא מגיעה רק כשאתה חוטא,
תשובה היא כל הזמן, היא תהליך מתמיד שאתה הולך ומתקדם בו כל הזמן.
לא לעצור, להתקדם כל הזמן.
זה עכשיו בתשובה אמיתית.
יש כזה ביטוי שאומר אותו הרב אברהם יצחק הכהן קוק.
אחד מגדולי ישראל, שאחד לפני כמאה שנה,
יש לו ספרון נפלא שנקרא "אורות התשובה".
זה ספר שעוסק כולו בתשובה במבט שאנחנו מדברים עכשיו. תשובה שלא מצטיימת רק לתחום הדתי,
אלא בעצם תשובה שמדברת על התעלות של כל המציאות.
אומר הרב קוק את הביטוי הבא:
העקשנות
לעמוד תמיד בדעה אחת
ולהיאחז בה בחבלי החטאת,
בין במעשים, בין בדעות.
תשובה כזו, עקשנות כזו שנעשתה למנהג,
היא שקיעה בעבדות קשה שאינה נותנת לאור התשובה להאיר באור חילה.
כי התשובה המקורית היא השאיפה לחירות ולחופש.
במילים אחרות, העקשנות לעמוד תמיד בדעה אחת, עקשנות בכל המשמעות שלה,
הקיבעון,
חוסר היכולת של האדם להשתנות, חוסר היכולת של האדם לשמוע את האיתותים שריבונו של עולם, אם תרצו,
שהמציאות מאותתת לו, שהוא צריך להשתנות, שהוא צריך להתקדם,
זה הפוך מהתשובה.
התשובה זה להיפתח, זה לא לעצור, זה כל הזמן להתקדם הלאה, לא להתקבע בשום דבר.
הגעתי להבנה מסוימת, יש לי קונספציה מסוימת, רגשות מסוימות,
אל תעצור שם, יש עוד, תיפתח לעוד עולמות, לעוד רעיון.
כל הזמן תימצא בתהליך של התקדמות ושיפור.
יש כזה ביטוי של חכמים שאומרים,
צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא,
שנאמר מחיל אל חיל ייראה אל אלוהים בציר.
מה הכוונה?
לא שצדיקים נמצאים כל הזמן באיזה מרדף אחרי עצמם, באיזה חוסר מנוחה, חוסר שלווה, לא.
הם נמצאים תמיד בתהליך של דינמיקה והתקדמות.
לא נעצרים אף פעם, לא בעולם הזה, לא בעולם הבא, הם כל הזמן הולכים ומתקדמים.
זה התביעה מהאדם, זה המלאך שמקה על כל קודנו ואומר לנו גדל,
כל הזמן יש לנו תביעה לצמוח עוד ועוד.
אומרים חכמים, מקום שבעלי תשובה עומדים,
צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.
אתם גם מבינים את זה שבעלי תשובה שעשו מאמץ ושינו משהו מהותי בחיים שלהם,
יש בהם צד שיותר גדול מהאדם שסך הכל
לא היה צריך לעשות כזה שינוי. זה כמובן הבנה אחת. אבל יש הבנה, אני חושב, קצת יותר עמוקה.
מקום שבעלי תשובה עומדים, כאשר אדם הוא בעל תשובה, והמשמעות שאנחנו מדברים עכשיו, שהוא שב כל הזמן, שהוא מתקדם כל הזמן, יהיה צד שזה יותר גדול מצדיק גמור.
מה זה צדיק גמור?
צדיק שגמר את ההתפתחות שלו באיזה שלב,
שעצר את ההתפתחות שלו.
יהיה צד שמי שנמצא בתהליך שיפור הוא יותר גדול מאדם שאולי הגיע להישגים,
אבל מתקבע שם, מתבצר שם, ולא מוכן להיפתח למשהו גדול יותר.
התשובה זה התביעה מהאדם ללכת ולהשתפר. וממילא עכשיו אנחנו גם מבינים שהתשובה הזו יכולה לבוא בכמה אופנים.
יהיה תשובה, אומרים חכמים, שהיא מגיעה מתוך אהבה.
האדם מזדהה עם התכנים,
מבין לאן הוא רוצה להשתפר, לאן הוא רוצה להתקדם,
ואז הוא הולך ושב בתשובה.
ויש לפעמים תשובה שהיא מגיעה מיראה. מיראה הכוונה היא במשהו חיצוני.
האדם לא מוכן להיפתח, לא מוכן להתקדם הלאה,
ואז מה קורה?
מלאך מכיר את קולקודו.
הוא נתקל בקשיים, בכישלונות.
הקדוש ברוך הוא,
רואים תרצו, המציאות סותרת לו על הפנים,
וזה מכריח אותו לשוב בתשובה,
מכריח אותו ללכת ולהתקדם עוד ועוד.
יש כזה ביטוי של הרב הוק שהזכרנו קודם. הוא אומר, מה זה אדם כופר? בדרך כלל אנחנו מבינים שכפירה זה כפירה בריבונו של עולם.
בסדר, זה גם הבנה אחת.
אומר הרב קוק, כפירה מלשון כפור,
משהו קפוא, משהו שעומד במקום.
כאשר אדם לא מתקדם, הוא לא רוצה להיפתח,
הוא לא מוכן להקשיב לאיתותים, הוא קבע משהו מסוים שהוא צריך, הוא רוצה להיות מקצוע מסוים. למה?
כי הוא ראה את זה אצל המשפחה שלו, אצל האחים שלו, כי זה נחשב מעמד חברתי גבוה, זה יקבל הרבה כסף.
הוא מתחיל ללמוד את המקצוע, והוא רואה שזה לא הולך, שזה לא הכישרון שלו, זה לא מתאים לו, זו לא הנטייה שלו.
העקשנות לא להשתנות ולהישאר מקובע בתודעה הראשונית,
זה הכפור, זו העמידה במקום, זו הכפייה.
היכולת של האדם להשתנות, להבין שיש לו את הכיוון שלו,
שיש לו את המרחב שלו בעבודת השם, את המסלול שלו בעבודת השם,
זה חלק מהתשובה. ממילא תשובה כזו היא לא תשובה שעסוקה בהשוואות,
כל הזמן בתחרות מול השני, מה הוא השיג, מה אני השגתי.
אני הולך ומתקדם.
בלי קשר בכלל למציאות סביבי.
כי אנחנו מבינים עוד רעיון שנגזר מתוך ההבנה הזו של תשובה.
על פי ההבנה הראשונה שתשובה היא חזרה מחטא, זאת אומרת, הייתי, חטאתי ועכשיו אני שב,
אז הרבה פעמים אדם מתייאש מהתשובה, כי הרבה פעמים ביקשתי סליחה, הרבה פעמים רציתי לתקן משהו מסוים, הרבה פעמים אמרתי שמהיום אני אעשה כך וכך,
וזה לא הולך.
הנה, גם השנה נפלתי, שוב נכשלתי. בדרך כלל מרגישים את זה לפני יום כיפור, כן,
כשאדם מבקש סליחה, הוא נמצא באיזה תהליך של חשבון נפש, הוא נזכר מה היה בשנה שעברה, שהוא עשה בדיוק אותו דבר, והנה, שום דבר לא השתנה.
זו הבנה לא נכונה של תשובה, או הבנה שטחית של תשובה.
תשובה אמיתית זה מה שאמרנו כאן, זה ההתקדמות,
וההתקדמות
תמיד קיימת.
אדם לא צריך למדוד את עצמו,
האם הפסקתי בבת אחת לא לחטוא יותר, לא ליפול יותר, לא להיכשל יותר. אין דבר כזה.
אין תשובה כזו שהיא זבנג וגמרנו, זהו, אין יותר בעיות.
תשובה זה תהליך של התקדמות ושיפור,
ותהליך של התקדמות ושיפור הוא אינסופי.
זה שהשנה אני יותר, השתפרתי קצת משנה שעברה,
זה שהפכתי להיות אדם קצת יותר מוסרי,
קצת יותר מדויק,
קצת יותר מתוחכם,
החלטתי החלטות קצת יותר נכונות,
ברור שנכשלתי, ברור שנפלתי, זה לא משנה.
ברגע שאתה בהתקדמות,
אתה בתשובה.
במילים אחרות,
התשובה שאנחנו מדברים עליה זה ההתחברות לתהליך ולא לתוצאה.
מה שחשוב זה כמה האדם עמל ועבד ככל יכולתו להתקדם.
לא חשוב או פחות חשוב מה שבסוף יצא.
כל אחד בסוף יישפט בשמיים, כל אדם בסוף יעמוד מול ריבונו של עולם, מול עצמו,
ויישאל שאלה אחת.
האם אתה עשית את המקסימום שאתה יכול לפי הכוחות שלך, לפי הכישרונות שלך?
לזה אדם צריך לדבר, על זה אדם צריך לחשוב.
יש כזה ביטוי של חכמים שאומרים
לפום צערה אגרא,
בתרגום מארמית, שזו השפה שחכמים דיברו,
לפי הצער, הסחר,
לפי העמל, לפי ההתגברות, לפי הקושי,
לפי כמה שאדם השקיע,
לפי זה הסחר, לא לפי התוצאה שבסוף.
זה שאתה הולך ושב בתשובה כל שנייה ושנייה, הולך ומתקדם, המציאות כולה הולכת ומשתכללת.
זה שהיום אנחנו עם יותר השכלה בעולם,
זה שהיום יש פחות רעב בעולם,
זה שיש היום יותר בריאות בעולם,
כל הדברים האלה זה תהליכים גדולים של תשובה שהעולם כולו שב לאט לאט ונהיה מתוקן יותר.
שב אל גן עדן,
שב אל העולם שלפני החיסרון, שלפני הצמצום.
בוא נסיים בסיפור שמופיע בגמרא
על אחד בשם רבי אליעזר בן דורדיה, זה שמו.
רבי אליעזר בן דורדיא,
מסופר עליו שהוא עשה דברים איומים ונוראים,
עד כדי כך שהוא הגיע ממש לשפל,
לתחתית שאפשר להגיע מבחינה מוסרית,
והוא קיבל אות מהשמיים שהוא לא יוכל לשוב בתשובה. זאת אומרת, יש כאן איזה ביטוי שהוא עבר איזה קו אדום שכבר לא ברור איך אפשר לתקן אותו.
ואז מסופר שרבי אליעזר בן דורדיא יוצא החוצה,
מסתכל על הערים והבקעות ואומר להם, ערים ובקעות, בקשו עליי רחמים.
והם לא נענים לו, הם לא מבקשים עליו רחמים.
הוא הולך אל השמש והירח,
הוא אומר, הירח והכוכבים, בקשו עליי רחמים,
והם לא מבקשים.
הכל כמובן כאן ביטוי משלי שהוא מביץ לכל המציאות כולה,
והוא לא רואה איך הוא מצליח להשתפר.
הוא כל הזמן מנסה לתלות את הדברים בצורה, בדברים חיצוניים שיעזרו לו לשוב בתשובה.
עד שבסוף הוא אומר את המשפט,
אין הדבר תלוי אלא בי.
ואז הוא שב בתשובה, ויוצאת בת קול ואומרת,
אתה מזומן לחיי העולם הבא,
ברמה הזו.
אין הדבר תלוי אל הבי.
זה הדבר המרכזי שאדם צריך לקלוט בנושא של התשובה.
כמה אתה הולך ומשתפר, כמה אתה הולך ומתקדם,
כמה אתה שב ויוצא מהצמצומים שלך, מהמגבלות שלך, מהחסרונות שלך,
זו התשובה האמיתית, תשובה שמקיפה את כל מכלול האישיות,
החל מהרמות הבסיסיות ביותר של האם בן אדם הופך להיות יותר בריא מבחינה גופנית,
בסוג של תשובה,
שאדם הופך להיות יותר מאוזן מבחינה נפשית,
שולט יותר בעצמו, שולט יותר ביצרים שלו,
שאדם הופך להיות יותר שווא, יותר מתקדם מבחינה מוסרית-ערכית,
מבחינה חברתית-אנושית,
ובוודאי ובוודאי שאדם שב בתשובה מבחינה תורנית, הולך ומתקן את עצמו גם ברמות שמעל המימד האנושי שייכים אל התורה ואל המצוות,
כל הדבר הזה זה תהליך אחד גדול שלאט לאט משיב את העולם.
אין הדבר תלוי על הבי, הכל תלוי בי כמה אני אשוב בתשובה, כמה אני אלך ואתקן,
כמה אני אתקרב לריבונו של עולם,
כמה אני יותר ויותר אתקרב אל השלמות של חיי,
בעזרת השם.
שוב, תודה לכם שהייתם עמנו, ניפגש בעזרת השם בפעמים הבאות.
