שלום לכם, היום נדבר על מושגים שכולנו מכירים אותם מחוג המשפחה,
בר מצווה ובת מצווה.
כולנו יודעים מה זה בר מצווה ובת מצווה,
נער יהודי, נערה יהודייה,
כאשר הם מגיעים לגיל 13, נערה לגיל 12,
הם חוגגים בר מצווה ובת מצווה, כלומר הם מתחייבים במצוות.
בר מצווה זה בן מצווה, הוא עכשיו בן של המצווה, הוא שייך אל המצווה, ובת מצווה,
כפי ששומעים את זה,
היא שייכת אל המצווה.
למה אצל נערים זה בגיל 13, נערות בגיל 12?
תשובה פשוטה. נערות מתבגרות מהר יותר,
גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית, מאשר בנים.
אבל מדוע זה נעשה רק בגיל הזה?
מדוע אדם לא מחויב במצוות מרגע שהוא נולד?
תשובה.
על מנת שאדם יהיה מחויב במצוות, הוא חייב קודם כל בשלות
גופנית ונפשית.
תינוק, ילד,
לא יכול להתעסק בדברים מרוחניים.
הקדוש ברוך הוא, ההשגחה של הקדוש ברוך הוא בעולם גרמה לכך שילד לא יחשוב יותר מדי, לא יפעיל את הצדדים המחשבתיים והשכליים שלו במקום שהוא לא צריך.
אם ילד קטן היה מתחיל לשאול את עצמו מי אני, מה אני, למה אני חי, מה המטרה שלי בחיים,
האם יש אלוהים, אין אלוהים,
זה היה יכול לגמור אותו.
ילד לא אמור לחשוב שום דבר.
ילד אמור לזרום, לשמוח, לאכול, לשתות, לשחק,
להופיע את הטבעיות של החיים בצורה הכי בסיסית והכי בריאה שלנו.
לאחר שנבנה הצד הגופני
ולאחר מכן הצד הנפשי, קודם כל יש לנו פה גופניות בריאה של הנער והנערה,
ושלב נוסף יש גם איזון אישיותי מינימלי,
אז יש לנו בר מצווה, בן מצווה.
לפני אגב הגיל הזה יש מושג ביהדות שנקרא גיל חינוך.
מגיל תשע, יש כאלה מחכמי ישראל שטוענים זה מגיל שש,
כבר מתחילים לחנך את הנער או את הנערה לקיים מצוות. זאת אומרת, הם עדיין לא מחויבים,
אבל מתחילים להרגיל אותם באופן מאוד מבוקר ומדוד,
לאט-לאט לקיים את הדברים בצד הטכני שלהם.
מדוע?
הרי הם לא מבינים בזה הרבה, נכון,
אבל על ידי שהם מתחנכים בצד הטכני,
כאשר הם יגיעו לגיל בגרות,
בר מצווה, בשלבים יותר מאוחרים,
כאשר תתפתח המודעות,
כבר יהיו פסים נפשיים שהם יוכלו לזרום עליהם,
לנסוע עליהם. כלומר, תהיה כבר מוכנות בצד המעשי
וגם בצד הנפשי לקבל את הקומה הבאה.
וכאמור, הקומה הבאה היא בגיל בר-מצווה.
בגיל בר-מצווה, לאחר שנבנו כאמור הצדדים הגופניים והנפשיים,
עכשיו אפשר להידבק בצדדים רוחניים,
בצדדים של המצוות.
מצווה,
אפשר להבין את זה מלשון ציווי,
אפשר להבין את זה מלשון צוותא,
מלשון חיבור, האדם עכשיו בשל להתחבר עם ריבונו של עולם,
ללכת ולהופיע גם את הצדדים הרוחניים והערכיים בחייו.
כיום מקובל בהרבה מאוד תרבויות לעשות איזה סוג של חגיגת בגרות.
בעם ישראל מדובר כאן על בגרות, אבל בגרות במשמעות העמוקה.
לא רק בגרות במשמעות שהאדם הוא עכשיו עצמאי,
למרות שכיום גם גיל 13 וגיל 12 זה גיל שעדיין הנער והנערה הם לא עצמאים,
כי כל היום המציאות של ההתפתחות הנפשית של הנער והנערה מתאחר.
האדם מגיע לעצמאות כלכלית ומעלה גם עצמאות נפשית בגיל יותר מבוגר. יש כאלה שמגיעים לזה בגיל 18, יש כאלה בגיל 20 ויש כאלה שגם בגיל 30 עדיין לא הגיעו לשלב הזה.
אבל גיל 12, גיל 13, הוא נותן בגרות רוחנית.
הנער והנערה אמורים אז לפתח כבר
טיפת מודעות לצדדים המוסריים והערכיים בחיים.
איך חוגגים את הבר-מצווה או בת-מצווה?
הדבר המרכזי זה קבלת עול מצוות.
הנער והנערה מבינים כעת את המשמעות להיות אדם בוגר, להיות אחראי על מעשיי ולהבין שמעכשיו
לא אחרים
מטפלים בי, אלא אני מטפל בעצמי.
לכן מקובל שבזמן הבר מצווה, בזמן העלייה לתורה, שתכף נדבר עליה,
האבא מברך ברכה מעניינת.
ברוך שפטרני מעונשו של זה.
עד כה, על פי היהדות,
מי שהיה מחויב בחטאים של הנער או הנערה זה היה אבא,
כי הוא היה אחראי למעשיהם.
כעת אבא מברך, ברוך שפטרני מעונשו. כלומר, מעכשיו אני לא אחראי.
כמובן במשמעות החיובית של הביטוי.
לא שאני לא אחראי ולא דואג לך,
אלא מעכשיו העונשים הם עליך. זאת אומרת, אתה אמור להיות ניצב מול ההחלטות וההשלכות שיהיו להחלטות שלך.
הדבר המרכזי בבר מצווה אצל נער
זה שני דברים מרכזיים.
דבר ראשון,
הנחת תפילין.
נער בר מצווה מתחיל להניח תפילין.
מה עניינם של התפילין? התפילין זה פרשיות שנמצאות בתוך בית שעשוי מאור ושחור,
שקושרים את התפילין, קשר אחד על היד,
יד שמאל, במידה ואדם ימני, אם האדם שמאלי אז על יד ימין, זאת אומרת על היד החלשה וקושרים תפילין של ראש.
הרעיון בתפילין זה לקחת את העולם הרוחני שמבוטא בפרשיות של התפילין
ולחבר אותו אל הזרוע ואל הראש,
גם אל כוחות העשייה וגם אל כוחות המחשבה.
יהודי אמור לקחת את כל החיים שלו,
גם הצדדים הגופניים,
גם הצדדים שהוא פועל בהם בעולם הזה,
שאגב, לכן זו היד החלשה,
יד שמאל,
זה ביטוי שהצד הגופני הוא יותר חלש מהצד הרוחני, למרות שלנו אולי זה נראה הפוך,
אבל מה שבאמת מוביל את המציאות זה הצד הרוחני.
קושרים את התפילין על יד שמאל,
שהבתים של התפילין,
הפרשיות של התורה נמצאות מול הלב,
לשעבד את הצד המעשי, הרגשי, החווייתי לעבודת השם.
וכאמור, תפילין שמים אותם גם על ראש, לשעבד את המחשבה,
את העולם הרוחני,
גם לריבונו של עולם.
הילד, כאשר הוא מניח תפילין,
הוא מבטא שהוא עכשיו חלק מהשרשרת הדורות, הוא חלק מההמשך
שעם ישראל מדור לדור, שמקבלים מצוות
שיותר ויותר מתחברים לריבונו של עולם.
זה דבר ראשון.
דבר שני, ישנה עלייה לתורה.
הנער עולה לתורה, יש מקומות שגם הוא קורא את פרשיית השבוע,
יש מקומות שהוא רק עולה לתורה וקורא את ההפטרה ואת המפטיר, שזה החלק האחרון בפרשיית השבוע.
הרעיון בעלייה לתורה,
עיקר הרעיון בעלייה לתורה זה לאו דווקא הקריאה אלא ברכות התורה.
הנער מברך את הברכה הבאה שהוא עולה לתורה,
הוא מתחיל ואומר, ברכו את השם המבורך,
הקהל כולו עונה לו,
ברוך השם המבורך לעולם ועד,
ואז הוא מוסיף, הנער,
ברוך אתה השם, אלוהינו מלך העולם, בחרבנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו,
ברוך אתה השם, נותן התורה. כלומר,
הנער בא ואומר,
התורה שאני עכשיו הולך לקבל, שאני הולך להיות חלק ממנה,
היא שייכת לכל עם ישראל,
אשר בחר בנו מכל העמים.
אני חלק מהשרשרת.
אני חוליה חדשה בתוך שרשרת הנצח הזו של עם ישראל,
שנמשכת כבר אלפי שנה,
ותימשך לנצח נצחים.
וזו האחריות.
אני חלק מהתורה הזו שעוברת מדור לדור,
אשר בחר בנו מכל העמים,
ומתוך כך נתן לנו את תורתו, ומתוך כך
יש לי את התורה.
יש את האות המיוחדת של התורה ששייכת לי.
זה הדבר המרכזי שאמור להיות בבר מצווה.
כיום ישנן
הרבה מאוד חגיגות ומסיבות סביב הטקס הזה, בר מצווה ובת מצווה, וזה בוודאי דבר חיובי ונפלא, אבל צריך להיזהר,
לפחות לדעתי,
שהמעטפת החיצונית לא תשכיח את המטרה הפנימית.
הדבר המרכזי בבר מצווה זה לא הטיול לחו"ל,
זה לא המתנה,
זה אפילו לא הצ'קים,
וזה גם לא המסיבה.
עם כל היופי שיש בדברים הללו.
הדבר המרכזי
זה היכולת של הנער והנערה עד כמה שהם מצליחים להיות מודעים לעצמם,
להבין את הבגרות, להבין את האחריות.
יש כאלה כיום שבמהלך שנת הבר מצווה
הנער לומד קצת על עצמו, על המשפחה שלו, על השורשים שמשם הוא בא.
מבין יותר מה זה תפילין,
מבין יותר מה זה קריאה בתורה, לא רק בצד הטכני של הקריאה בתורה והמנגינה והטקס,
אלא המשמעות הפנימית של ברכת התורה,
של החיבור למסורת הזו של עם ישראל,
ועל ידי כך צומחים נערים ונערות,
שכאמור הם חוליה נוספת בשרשרת הגדולה הזו של עם ישראל,
ויכולים להעביר את המטען האדיר הזה
של עם ישראל מהדור הקודם
אל הדור הבא.
תודה לכם, ובעזרת השם, למי שחוגג בר מצווה או בת מצווה,
שיהיה המון מזל טוב.
