שלום לכם. היום נדבר על אבות האומה.
האבות של עם ישראל, הדמויות שהנהיגו את עם ישראל בתחילת הדרך,
ואנחנו עד היום ממשיכים את דרכם.
מי הם הדמויות?
אברהם, יצחק, יעקב, יוסף,
משה, אהרון ודוד. היו כמובן דמויות נוספות,
אבל שבע הדמויות הללו נקראות שבעת ארועים. ארועים, כמו שהרועה מנהיג את הצאן.
ככה זה היו הדמויות שאיטבו במובן מסוים את הדרך של עם ישראל עד היום.
לפני שאנחנו ננתח את הדמויות הללו, שאגב, אנחנו נפגשים איתן גם בחג סוכות, נכון? לשבעת ימי הסוכות, אנחנו כל יום מזמינים אורח אחר, אושפיזין, ככה זה נקרא,
אורח אחר לסוכה, כל פעם דמות אחרת משבעת הדמויות הללו.
לפני שננתח אותן, קודם כל צריך להבין הנחת מוצא.
כשאנחנו מדברים על התנ״ך, על הדמויות ההיסטוריות של עם ישראל,
אנחנו לא רק מתרפקים פה על איזה אבות מיתולוגיים ומנסים מבחינה ארכיאולוגית-היסטורית להבין איך הם חיו.
הרעיון הוא על פי היהדות שהאהבות הללו הם ייסדו את עם ישראל. וממילא התכונות שכל אחד מהם מייצר, כל אחד מהם מבטא,
זה תכונות שחיות בנו עד היום. זה בעצם תכונות האופי הלאומיות של עם ישראל. במילים אחרות,
כשאנחנו לומדים על האהבות,
אנחנו לומדים על עצמנו.
כשאנחנו מנתחים את שבעת הדמויות הללו, אנחנו מנתחים את
נטיות האופי הבסיסיות שקיימות בכל אחד ואחד מאיתנו.
אז בואו נתחיל.
הדמות הראשונה על במת ההיסטוריה היהודית זה אברהם אבינו.
אברהם,
אומרים חכמים, נקרא אברהם העברי.
מדוע העברי? גם שהגיע ממקום בשם עבר, אבל יש כאן דרשה שכל העולם, ככה אומרים חכמים, מעבר אחד והוא מעבר שני. במילים אחרות, אברהם אבינו זה דמות של לוחם, זה דמות של פורץ דרך.
האדם הזה נמצא בעולם אלילי, עולם גס, שעסוק בנטיות החיים היותר שפלות ואפלות,
והוא פורץ דרך חדשה, קורא בשם השם אלוהי ישראל.
הוא מביא כיוון לאנושות שיש בחיים משהו מעבר לחומרנות.
יש מציאות מוסרית, יש ערכים, יש אלוהים.
זה עניינו של אברהם.
אברהם אבינו הוא נקרא על פי מידת הקבלה, מידת החסד.
מדוע חסד? החסד זה השף האלוהי שפורץ לעולם, שרוצה לבוא ולהיטיב לעולם כולו. לכן אברהם אבינו,
שאנחנו מסתכלים בכל מהלך ההיסטוריה שלו, כמו שמתואר בתנ״ך,
הוא אדם ששואף לחסד.
למשל, כאשר הקדוש ברוך הוא רוצה להשמיד את סדום ועמורה,
אותן ערים שמבטאות את שיא הרוע האנושי,
אברהם אבינו מנסה בכל כוחו ללמד זכות ולהציל גם אותם. הוא פונה לקדוש ברוך הוא ואומר לו,
אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר,
הטיסה לכל המקום בעבורם,
אולי תרחם על כל העיר בזכות אותם חמישים צדיקים שנמצאים שם.
הקדוש ברוך הוא אומר לו, אין שם חמישים. הוא אומר, אולי יש ארבעים צדיקים.
אין שם ארבעים. אולי יש שם שלושים. אין שם שלושים.
אברהם אבינו בכל כוחו מנסה להיטיב לעולם כולו.
אמרו לנו חכמים, הוא יושב פתח האוהל.
אברהם אבינו יושב באם הדרך ומכניס אורחים.
מנסה לקרב את כולם אל האמונה הגדולה שהוא מייסד בעולם.
זה עניינו של אברהם, מידת החסד,
הפריצה, היכולת להביא לעולם
דברים טובים ונכונים.
זו המידה שאיתה מתחיל עם ישראל. לא סתם אומרים לנו חכמים,
התורה תחילתה חסד וסופה חסד, כן? התורה מתחילה במילים בראשית ברא אלוהים.
השפע, החסד, שהקדוש ברוך הוא עשה לעולם בזה שהוא ברא אותו,
ומסתיימת במילים שמשה רבנו נותן את התורה לעיני כל ישראל. זאת אומרת, גומל חסד גם איתם.
חסד זה המידה הבסיסית של עם ישראל.
ביישנים, רחמנים וגומלי חסדים. כך אומרים לנו חכמים.
זה מידות האופי הבסיסיות של כל היהודים.
משם אנחנו ממשיכים הלאה, ליצחק.
יצחק הוא בנו של אברהם,
הוא ממשיך את דרכו של אברהם.
במבט ראשון נראה שיצחק הוא לא פורץ דרך,
זה נכון.
אברהם ייסד את ההתחלה,
הוא פרץ את הדרך הראשונית לעולם כולו,
אבל יצחק הוא ממשיך ללכת בעקבותיו של אברהם.
לא מספיק רק חסד, לא מספיק רק הפריצה הראשונית,
צריך גם את ההתמדה.
לכן אומרים לנו חכמים, יצחק אבינו,
על פי תורת הסוד, הוא מידת הגבורה.
מה זה הגבורה?
הגבורה זה היכולת בתוך המציאות היומיומית להחזיק עמדה.
לא להיות מושפע מכל התנודות מסביב ולא לשכוח את הקו שהנחיל לו אברהם.
לכן יצחק אבינו כבר מילדותו הוא מתלבט במסירות הנפש שלו. הסיפור הידוע לעקדה שאברהם אבינו מצטווה על ידי ריבונו של עולם לעקוד את בנו, את יצחק,
ויצחק מוכן לזה. כמובן שבסוף הקדוש ברוך הוא מצווה שלא להכות,
כי אין עניין להרוג, יש עניין להחיות.
אבל היה פה איזשהו ניסיון גם לאבא וגם לבן,
ושניהם עושים אותו בשמחה.
יצחק מוכן למסור את הנפש
על קידוש השם. הוא מוכן מתוך הגבורה ללכת ולהופיע בעולם את הדרך שאברהם אבינו התווה.
לכן היו לנו חכמים על הפסוק.
ישנו פסוק שמספר שיצחק חופר את הבארות אשר חפרו
עבדי אברהם אביו, ויסטמום פלישתים וימלאום עפר.
בפשט הפסוקים יש פה איזה מאבק על מקורות מים.
החכמים מסבירים לנו שיש כאן ביטוי רעיוני,
אמוני,
למאבק המוכני שקיים אז בעולם.
אברהם אבינו הוא חופר את הבארות.
הוא פורץ את המעיין לעולם כולו.
מים חיים, מים של אמונה.
ישנם כאלה שמתנגדים לכך, פלישתים, סותמים את הבארות.
יצחק חופר אותם שוב.
יצחק לא נותן לחזון הגדול הזה לדעוך והוא הולך ומתקדם הלאה. לכן הוא גם נקרא "יצחק
לשון צחוק בעתיד", יצחק. עכשיו קשה לראות את התוצאות,
אבל יצחק אבינו מדבר על צחוק עתידי,
על זה שהמציאות לאט-לאט תלך ותהיה מתוקנת לאור החזון הגדול של אברהם אביו.
משם מגיעים ליעקב.
יעקב,
אברהם, יצחק ויעקב, אברהם הסבא, יצחק הבן, יעקב הנכד,
יעקב הוא כבר נקרא ישראל, ככה קורא לו המלאך שהוא נאבק איתו. המלאך קורא לו, לא עוד שמך יקרא יעקב, כי אם ישראל, למה?
כי שרית עם אלוהים ואנשים ותאכל.
אתה שרית, שרית זה התמודדת.
אתה מסוגל להתמודד עם כל המציאות כולה.
מה עושה יעקב אבינו?
יעקב אבינו לוקח את החזון שפרץ אותו אברהם,
שיצחק במסירות נפש
המשיך איתו בעולם,
ויעקב מייסד עם זה שבט, משפחה, עם.
ליעקב 12 צאצאים, 12 השבטים,
הם מייסדים את השבט הישראלי שהופך לאט-לאט לעם ישראל.
זה כבר החזון הגדול הזה של הטוב והמוסר, הוא לא נחלתם של יחידים כמו אצל אברהם ויצחק.
יעקב הינו ממסד מזה שיטה שאפשר לנהל איתה את המציאות החברתית על כל העוצמות שלה.
להיות יחידים נזירים במדברות או במנזרים בודדים זה לא כל כך חוכמה.
היכולת לקחת את המוסר והערכים ולנהל עם זה חברה
של מדינה, של עם,
של צבא,
של כלכלה, של יצירה, של טכנולוגיה,
של מערכות משפט,
מערכות מורכבות,
זה עניינו של יעקב. יעקב,
שכל חייו יש לו התמודדות עם עשו,
שזה הביטוי לצד השלילי של אותו עולם,
ובסופו של דבר, ככה אומר, הוא נאבק עם שרו של עשו,
כך אומר לנו הפסוק,
ובסופו של דבר זרח לו השמש.
הוא מצליח שהשמש תזרח לו. הוא מצליח במאבק ומייסד את התשתיות לעם ישראל שמהן אנחנו הולכים וממשיכים הלאה.
לכן על פי תורת הסוד, על פי תורת הקבלה,
יעקב אבינו מידת התפארת.
אברהם אמרנו, זה החסד, זה הטוב שפורץ לעולם, השפע שמגיע לעולם.
יעקב זה, יצחק זה הגבורה, יכולת להתמיד בזה.
יעקב זה התפארת, מלשון פאר, פאר זה התמונה השלמה.
או יש כאלה שמפרשים את זה,
פארות העץ, פארות העץ זה ענפי העץ.
יעקב אבינו זה הביטוי השלם של החזון שהתחיל איתו אברהם והמשיך איתו יצחק ומתגלם ביעקב.
לאחר מכן אנחנו מגיעים ליוסף, יוסף הצדיק.
יוסף הוא בנו של יעקב.
בתוך בית יעקב יש הרבה כוחות. הוא נשוי לשתי נשים, לאה ורחל. כל אחת מהן מבטאת כוח אחר.
לאה זה יותר המציאות הפנימית, המציאות הרוחנית,
עיני לאה רכות,
משהו שיותר שייך אל העולם העדין והפנימי.
רחל יפת תואר ויפת מראה, אומרים הפסוקים,
משהו ששייך אל המציאות החיצונית, ההנהגה של המציאות הגלויה.
יש מאבק בין הבנים של רחל ובין הבנים של לאה.
איך עם ישראל אמור להמשיך הלאה?
בחלק מהמאבק הזה הבנים של לאה לוקחים את יוסף, בנה של רחל, ומוכרים אותו למצרים.
מה קורה שם?
יוסף מתגלגל למצרים, מגיע לבית פוטיפר.
בית פוטיפר, אחד מהשרים של פרעה, המלך המצרי.
הוא מגיע שם בתור עבד, חסר משמעות, אבל לאט-לאט מטפס ועולה לגדולה, והופך להיות סוכן הבית של פוטיפר. מנהל משהו בקנה מידה רציני באותה תקופה.
ואז, כשהוא נמצא בשיא ההצלחה שלו,
מגיעה אשת פוטיפר. אשת פוטיפר מנסה לפתות את יוסף לשכב עימה.
ליוסף, שנמצא אז במערכת לחצין אדירה,
גם מבחינה יצרית, לא פשוט בחור צעיר במצרים באותה תקופה שהייתה כל-כולה שטופה בזימה ובעריות,
אבל גם במשמעות הפשוטה, הוא יודע שאם הוא יסרב לאשת פוטיפר,
הסוף יהיה לו טוב, מה שבאמת קורה.
היא שולחת אותו לכלא, היא יכלה גם להרוג אותו.
בכל זאת, הוא עומד מולה ואומר,
איך אעשה הרעה הגדולה הזו וחטאתי לאלוהים? ככה אומר לנו הפסוק.
יוסף, הוא יכולת העמידה,
הוא מידת היסוד, ככה אומרים בעלי הסוד.
צדיק כיסוד עולם.
הבסיס שעליו המציאות נבנית, יוסף,
הוא היכולת לקחת את כל הדברים שהיו אצל אברהם, יצחק, יעקב,
ולהוריד אותם בתוך הניהול של המציאות, להתמודד מול כל הקשיים ולהצליח. לכן יוסף, עם הזמן,
הוא מתגלגל לבית הכלא,
שיש את פוטיפר, שולחת אותו,
אבל משם הוא עולה שוב לגדולה והופך להיות המשנה למלך מצרים.
הסיפור הידוע,
איך הוא פותר את החלומות של פרעה על שבע שנות הרעב ושבע שנות השובע,
והופך להיות המשביר לארץ מצרים. זאת אומרת, הוא זה שמנהל את המציאות הכלכלית, הוא זה שמחיה את העולם מתוך ההנהגה שלו.
זה עניינו של יוסף.
גם לעתיד לבוא, אגב, יהיה משיח בן יוסף.
נדבר על זה. יש כמה סוגי משיחים, זאת אומרת, יש כמה קומות בגאולה של עם ישראל. יוסף מבטא את הקומה הגלויה, הבנייה של המציאות החומרית.
זה עניינו של יוסף.
צדיק יסוד עולם. זה עוד אחד מהמאפיינים של האופי הלאומי של עם ישראל.
משם עם ישראל כולו יורד למצרים, בעקבותיו של יוסף. כל השבט, כל בני יעקב, יורדים למצרים.
הם פרים ורבים, הופכים להיות עם.
מלך חדש מגיע למצרים, שמתחיל להפוך את עם ישראל לעבדים, ואז בתוך השיעבוד הנורא הזה של בית העבדים הגדול של מצרים,
מגיעה דמות חדשה,
משה רבנו.
משה רבנו,
אחד מבני ישראל,
שכבר בגיל צעיר נותק מעם ישראל על ידי אמו שמסתירה אותו ביאור, בקנה יסוף ביאור, כדי להציל אותו מהגזרה שגזרו פרעה, שיהרגו כל בן זכר.
הוא ניצל מהגזרה הזו על ידי כך שמוצאת אותו בת פרעה ומגדלת אותו אצליו. אלא יכול להיות משה גדל כנסיך מצרי.
הוא לא גדל כאדם משועבד, כעבד,
אלא אדם מלא גבוהה, מלא כוחות.
ובאיזה שלב הוא יוצא לעזרת אחיו,
הורג את המצרי שמתעלל באחד מבני ישראל,
בעקבות כך נאלץ לברוח למדבר,
שם הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו והוא חוזר להושיע את המוהו.
משה רבנו חוזר לעם ישראל,
ובמהלך מורכב של יציאת מצרים, עשרת המכות, קריעת ים סוף,
הוא לוקח עם עבדים והופך אותו לעם בן חורים ונותן לו את התורה במעמד הר סיני.
אומרים לנו חכמים, משה רבנו הוא מידת הנצח.
כלומר,
היכולת לקחת את כל הדברים שאמרנו ולהפוך את זה למשנה כתובה.
תורה שבכתב. משה רבנו מביא את עשרת הדיברות,
שתי לוחות הברית.
הוא נותן התורה לעם ישראל לקחת את הרעיונות ולמצק אותם לשיטת חיים מובנית, מסודרת,
משפטית, הלכתית,
שלא תהיה רק לדור הזה. לא רק הנהגה ששייכת רק למציאות עכשיו,
אלא משהו שיהיה שייך לדורי-דורות.
משהו שיהנהיג את עם ישראל לנצח נצחים.
זה משה רבנו.
אבל משה רבנו הוא לא לבד.
יחד איתו יש את אהרון הכהן.
אהרון הוא אחיו של משה, אחיו הבכור,
שמוכן לוותר על הבכורה למען משה, כלומר אדם מלא ענווה,
והוא הופך להיות הכהן הגדול.
מה עניינו של אהרון הכהן? אהרון הכהן הוא אנו חכמים, אוהב שלום ורודף שלום.
מסופר עליו שהיה מסתובב ומיישב סכסוכים בעם ישראל. כשהיה רואה שני אנשים רבים אחד עם השני,
היה הולך אל האחד בסתר ואומר לו, חברך מצטער,
הוא רוצה לבקש ממך סליחה, הוא פשוט לא יודע איך.
ואז היה הולך לשני, אומר אותו דבר, החבר שלך מצטער, הוא רוצה לבקש סליחה, היה לאט-לאט מפשר,
מדבר על ליבם, עד שהיו משלימים זה עם זה.
אהרן הכהן, הוא לוקח את הנצח של משה, את התורה הזו,
ומחבר את עם ישראל סביבה, סביב המוסר, סביב הטוב.
לכן גם אהרן הכהן, אומרים חכמים, היה הולך עם החושן, הוא היה הכהן הגדול.
החושן זה התכשיט שהיה נמצא על ליבו, על החזה של הכהן הגדול,
שהיו שם 12 אבנים טובות, 12 יהלומים,
שכל אחד מהם מבטא
כוח אחר בעם ישראל, את 12 השבטים.
וכאשר היו באים למשפט לפני אהרן הכהן,
על ידי התנוצצות של האבנים הטובות הללו,
היו יודעים מה הקדוש ברוך הוא רוצה.
בלי להיכנס לכל המשמעויות העמוקות שעומדות מאחורי הרעיון,
המסר הוא שאהרן,
דווקא הלב של אהרן, הלב הרכוב והחנון הזה שידע לחבר בין עם ישראל,
הלב הזה יכול על גביו לשאת את החושן,
יכול על גביו לתת את המשפט והכרעת הדין בעם ישראל,
כי בעם ישראל גם מידת הדין, גם כאשר צריך לתת דין,
זה מגיע מתוך חסד,
וזה ליבו של אהרון.
לכן אומרים חכמים, אהרון הכהן, מידתו היא מידת ההוד.
הוד זה ביטוי למשהו פנימי שמתפשט כלפי חוץ, כמו הוד פנים,
משהו שקורן כלפי חוץ. אהרון הכהן לוקח שוב את הנצח של משה,
וגם את החסד, את הגבורה, את התפארת, את היסוד,
ומופיע את זה לעם כולו, מחבר את העם כולו.
לאחר מכן, עם ישראל ממשיך במדבר, נכנס לארץ ישראל,
על ידי מנהיגותו של ישוע בן נון, כובש את הארץ,
עובר תקופה מאוד לא פשוטה לאחר מות ישוע בן נון של השופטים.
זאת אומרת, עם ישראל, אין לו, אין מלך בישראל, כמו שאומר הנביא, איש הישר בעיניו יעשה. זאת אומרת, עם ישראל מגיע לשלב אחרי הכיבוש והירושה של הארץ,
אחרי הפוסט הראשוני שהנה כבשנו את ארץ ישראל, עכשיו מתחילים בירור של הזהות שלנו, הזהות הלאומית.
ואז מגיעים הנביאים, שמואל הנביא,
שממליך את המלכים. ואז אנחנו מגיעים אל הדמות
שהיא אחותם של כולם,
דוד המלך.
יש בהתחלה את שאול, שהוא מומלך כמלך אבל לזמן קצר, ולאחריו מגיע המלך דוד. המלך דוד,
אולי הם חכמים,
לפי תורת הסוד,
הוא מידת המלכות.
היכולת לקחת את כל הכוחות בעם ישראל ולאגד אותם לכיוון אחד.
דוד המלך בהתחלה נראה דמות חסרת משמעות. כאשר שמואל הנביא מקבל ציווי מהקדוש ברוך הוא ללכת לבית ישי,
אביו של דוד, ולמצוא שם מי מהבנים יהיה המלך, למשוך אותו למלך,
הוא רואה את שער אחיו של דוד, הם נראים לו בהרבה יותר מרשימים.
דוד, דמות קטנה, צעירה, יתרה מזו,
הורים חכמים, הוא היה אדמוני,
אדמוני.
זאת אומרת, היה בו משהו ששמואל הנביא חשש בהתחלה, משהו שהיה נראה של אלימות, של כוח.
אבל אומר הפסוק, אדמוני עם יפה עיניים.
מה זה יפה עיניים? דורשים חכמים,
שהוא אמנם אדמוני, מלא דם, הוא הורג,
אבל הורג מדעת סנהדרין שנקראים עיני העדה.
הסנהדרין,
מערכת המשפט הגדולה של עם ישראל,
נקראת עיני העדה, היא העיניים של עם ישראל.
הביטוי "אדמונים יפי עיניים" רוצה לרמוז. דוד המלך הוא באמת לפעמים משתמש בכוח אלימות,
אבל הוא עושה את זה למען הצדק,
מתוך הדעה של הסנדרין,
על מנת לממש את המשפט בעולם הזה.
בשביל לחיות חיים של מדינה, של עם,
צריך גם את הגבולות.
וזה עניינו של דוד, של המלוכה.
ולכן אומר הקדוש ברוך הוא לשמואל,
השם יראה ללבב, האדם יראה לעיניים. אתה מסתכל על האחים של דוד, הם נראים לך מרשימים,
מסתכל על הלב.
ובלב דוד הוא זה שינהיג את עם ישראל.
ודוד המלך גם במהלך מורכב,
מתוך התמודדות עם שאול,
מנצח גם את גוליית,
ובסופו של דבר נהיה המלך של עם ישראל.
דוד הוא ביטוי ליכולת לאגד את הכוחות.
אומרים לנו חכמים על דוד המלך,
הוא,
מאחד השמות שנקרא דוד המלך,
היה עדינו העצני.
מה זה עדינו העצני? מה המשמעות של השם המוזר הזה?
דורשים חכמים בשעה שהיה יושב בישיבה,
היה בביתו, היה לומד תורה,
היה מעדן עצמו כתולעת.
גילה עדינות, רגישות. הוא כתב את ספר תהילים, כל מי שקורא את פרקי תהילים,
זה מדהים. איזה השתוקקות, איזה עדינות, איזה אצילות נפשית.
ויחד עם זה,
בשעה שהיה יוצא למלחמה, היה מקשה עצמו כעץ.
היה נהיה קשוח כמו עץ.
זה השילוב של דוד המלך.
עדינות וקשיחות.
צבאיות ורוחניות.
קודש וחול,
חומר ורוח זה דוד מלך ישראל מלכה משיחה המלך המשיח ולכן אומרים לנו חכמים אם יש משיח בן יוסף שזה ביטוי לקומה של עם ישראל שחוזר לארצו ובונה את התשתית החומרית יהיה גם משיח בן דוד מהרעיונות של דוד מהזרע של דוד יצמח גם הקומה הבאה הקומה שתוכל לקחת את כל הכוחות בעם ישראל כוחות החול וכוחות הקודש דתיים וחילונים
לאומיים ולא לאומיים, כולם יחד מאורגדים לכיוון אחד של דוד מלך ישראל, כמו שאנחנו נוהגים להתפלל.
דוד מלך ישראל חי וקיים.
הוא זה שיביא את העידן של הגאולה לעולם, וכולנו נחיה ונשמח יחד איתו.
תודה לכם שהייתם עמנו. ניפגש בעזרת השם בפעם הבאה.
:::::::::::::::
