שלום לכם, היום נדבר על המושג גיור.
המושג גיור הוא מושג שהרבה מדברים עליו היום,
אבל לפני שנבין מהו הגיור, לא במשמעות הטכנית, אלא יותר במשמעות הרוחנית,
נדבר קודם כל מה זה להיות יהודי,
ולעתר דיוק מה זה יהדות, ובתוך כך נבין מה זה גיור, זאת אומרת, איך אפשר להצטרף אל העם היהודי.
דבר ראשון, הנחת מוצא.
יהדות היא לא דת.
זה נשמע מוזר.
יהדות היא לא נצרות והיא לא אסלאם.
יהדות, ההגדרה של יהדות זה לא איזושהי מסכת רעיונית, פילוסופית ומעשית שאדם מקבל על עצמו,
אלא הגדרה של יהודי ואדם שנולד לאמא יהודייה, בלי שום קשר להתנהגות שלו.
יהדות זה מציאות חיים לאומית.
ישנו עם שהקשר בין בניו עובר בצורה גנטית, בצורה של חיים,
על ידי האמא, שהיא זו שנושאת את החיים לדור הבא,
ומתוך כך ההגדרה של יהודי זה מי, כפי שאמרנו,
מי שנולד לאימא יהודייה.
ומכאן אתם מבינים שכל הנושא של גיור הוא נושא שטעון ברור. איך יכול להיות אדם
שלא נולד לאימא יהודייה והוא מחליט להצטרף לעם ישראל?
ההשפעה של עם ישראל בעולם היא לא על ידי הפצת הרעיונות
היהודיים וגיור של יותר ויותר אנשים. היהדות היא לא דת והיא במילא גם לא דת מיסיונרית שעניינה עכשיו לאסוף יותר ויותר אנשים לשורותיה.
אדרבה,
יש ביהדות איזושהי רתיעה מלצרף אנשים חדשים לעם ישראל, עד כדי כך שחז"ל מתבטאים "קשים גרים לישראל כספחה". זאת אומרת, הגרים שמצרפים לעם ישראל זה משהו שלא פשוט לעכל אותם בתוך הגוף הישראלי,
בתוך הגוף היהודי.
היהדות, כפי שאמרנו,
זו מציאות חיים של עם שנמשך כבר אלפי שנה,
עם שמופיע בתוך ההיסטוריה עצמה,
בעצם חייו.
ברגע שהעם ישראל, הוא נמצא בממלכתו,
בכל עוצמתו הוא משדר גלים של קדושה ותורה לעולם כולו.
לא על ידי כך שהוא הולך ומשפיע וכפי שאמרנו ממסיין אנשים.
לעתיד לבוא, כך הוא אמר חז"ל,
עם ישראל יישאר במעמדו והגויים כולם יישאו את עיניהם אל עם ישראל, כלומר יקבלו ממנו השראה וכיוון,
אבל לא שכולם יהפכו להיות יהודים, לא זו המטרה.
מכיוון שכך,
תהליך הגיור הוא תהליך שמסביבים לנו המקובלים,
הוא בא לחשוף נשמות יהודיות שהתגלגלו בעמים אחרים, וכעת אנחנו משיבים אותם אל מקורם.
אולי הגרה הידועה ביותר בתולדות עם ישראל הייתה גרה בשם רות.
רות שבאה מארץ מואב, רות המואבייה,
שהלכה והצטרפה לעם ישראל.
ביחס לרות נאמר בפסוק,
רות המואבייה השבה משדה מואב.
שואלים כל המפרשים, מה זה שבה משדה מואב?
היא באה משדה מואב, מה זה שבה?
אלא שזה בדיוק הרעיון שאנחנו מדברים פה.
היא למעשה הייתה תמיד שלנו.
היא כעת שבה חזרה אל מקורה.
הרעיון בגירות, ככה מסביר לנו האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא,
אחד מגדולי המקובלים של עם ישראל,
זה שישנם נשמות מסוימות שגם אם הם עצמם
לא היו במעמד הר סיני, מתפתית הגמרא,
מזלי הווי. המזל שלהם היה במעמד הר סיני, כלומר,
שורש נשמתם היה במעמד הר סיני. ישנן נשמות שמסתובבות ברחבי העולם שחשות הזדהות פנימית עם הרעיונות של עם ישראל, עם הכיוון שעם ישראל מתווה בעולם,
והם נשאבים אל עם ישראל כמו ברזל למגנט ורוצים להצטרף. כלומר, תהליך הגיור לא בא להפוך אדם מלא יהודי ליהודי, אלא לחשוף את היהודי שמסתתר בנשמה שבמבט ראשון נראית לא יהודית.
מכיוון שכך תהליך הגיור הוא תהליך ארוך ומורכב,
שהוא יוצר קשיים יזומים על אלה שרוצים להתגייר, על מנת לברר שהגיור מגיע ממניעים אמיתיים ולא ממניעים צדדיים. יש פה באמת נשמה שרוצה ללכת ולהתגייר,
רוצה ללכת יותר ויותר ולהופיע את התפקיד שלה בעולם.
אבל, וזה אבל הגדול, כאשר הגרים מגיעים לעם ישראל,
עד סומכים הדברים הגדולים ביותר.
רות המואביה, שהזכרנו אותה קודם,
רות המואבייה עברה תהליך לא פשוט עד שהתברר שהיא באמת נשמה יהודית.
היא אומרת לנעמי חמותה,
עמך עמי, אלוקייך אלוקייך. זאת אומרת, היא מוכנה ללכת ולעבור דרך חתחתים וייסורים כדי להידבק בעם ישראל.
ואז כשהיא מגיעה פה לארץ ישראל והיא עוברת תהליך של השפלה עד שמקבלים אותה, ובסוף בועז,
אחד מהנשיאים, אחד מהאנשים הנכבדים ביותר,
מתחתן איתה,
היא הופכת להיות אם המלכות. זאת אומרת, ממנה יוצאת השושלת,
שבסופו של דבר מולידה את דוד המלך,
משיח השם. זאת אומרת, דווקא המשיח הולך ומופיע מהצדדים היותר בעייתיים והיותר מורכבים שהלכו והצטרפו לעם ישראל. רות, אם נזכור טוב, היא לא באה סתם מעם, היא באה מעם בשם מואב. מואב, ככה מסופר בתורה,
זה אבי האומה, אבי מואב, הוא נוצר מזיווג לא כשר של גילוי עריות בין לוטס ובין בתו,
שמהם יצא מואב. זאת אומרת,
לכאורה משהו שהוא שיא אטומה, ודווקא הוא יוצר את שיא הקדושה.
זאת אומרת, הגרים,
כאשר הם מופיעים בצורה נכונה, כאשר הם מתחברים למשל בצורה נכונה, הם יוצרים את הדברים הגדולים ביותר בעם ישראל.
לכן גם חז"ל מתבטאים מצד אחד "קשים גרים מישראל כספחה", זאת אומרת, יש כאן משהו שזוקק הרבה ברור וסינון עד שנברר שהוא באמת נשמה יהודית. מצד שני, אומרים חז"ל "לא גלו ישראל ממקומם אלא כדי שיתווספו עליהם גרים".
כלומר,
כל מהלך הגלויות של עם ישראל היה כדי להוסיף ניצוצות ונקודות אור שהיו מתפוצצים ברחבי העולם, נשמות יהודיות שכעת צריכות לשוב אל מקומם.
אחד הגרים הידועים בתולדות עם ישראל היה אדם מהאומה הפולנית בשם אגרף פוטוצקי, הוא לא יודעת בדיוק הבן של אגרף פוטוצקי, זה היה איזה סוג של נסיך פולני שיועד למדרגות מאוד גבוהות בעולם הכמורה הנוצרית,
והוא באיזה שלב התחבר ליהדות,
אבל ברגע שהוא התחבר ליהדות,
הציעו לו או מוות או שיחזור לנצרות. ככה הרשויות שם בפולין העמידו מולו את הברירה.
והוא,
המסופר בנסירות נפש, היה מוכן למסור את נפשו, העיקר להישאר יהודי,
והוא מת כיהודי.
ולפני מותו, כך ההגדה מספרת, הוא נתן נאום, שאולם מסביר לנו את הרעיון של הגירות.
הוא מספר שאותו הבן של גרף פוטוצקי, שעמד מול התליינים, אמר להם,
ישנו מדרש שמספר שכאשר הקדוש ברוך הוא רצה לתת
לעם ישראל הוא עבר מעם לעם והציע את התורה והם לא רצו אותה, כן? הלך לאדום,
שאלו אותו האדומים מה כתוב בתורה, אמר הקדוש ברוך הוא לא תרצח, אמרו אנחנו לא יכולים,
אנחנו חיים על החרב,
הלך לישמעאל, שאלו אותו מה כתוב בה, אמר לא תגנוב,
אמרו אי אפשר, אנחנו חיים על הגניבה,
וככה רק העם היחיד שהסכים לקבל את התורה זה עם ישראל. יש כאן מדרס, זה לא מבחינה טכנית הקדוש ברוך הוא עבר בין עם לעם,
יש כאן איזה ביטוי שהנשמה היהודית היא נשמה
שמותאמת לעולם התורה ולא נשמות של עמים אחרים.
מכל מקום, אותו בן של הגרב פוטוצקי,
שאגב, שהתגייר, הוא נקרא בשם אברהם בן אברהם,
בנאום שלו לפני מותו אמר, המדרש הזה מדבר על עמים. זאת אומרת, העמים לא רצו לקבל את התורה. לעמים, כציבור, אין התאמה נשמתית עם תורת ישראל. אבל היחידים, כך הוא בא ואמר,
הם כן יכולים לקבל את התורה. זאת אומרת, ישנם יחידים בכל עם ועם שהנשמה שלהם כן מותאמת לתורה,
והם הגרים שמופיעים בכל דור ובדור. ואותו גר, אברהם בן אברהם, מת על קידוש השם והוא נקבר ליד אחד מגדולי ישראל בדורות האחרונים בשם הגאון מווילנה, רבי אליהו מווילנה,
זאת אומרת להראות את חשיבותו הגדולה.
מכל מקום ישנן נשמות שהן מתרוצצות ברחבי העולם והן נחשפות בתהליך ארוך ומתבררות כיהודיות.
אבל, וזו אולי נקודה חשובה,
גרים זה לא רק במשמעות הפיזית של אנשים שהיו לא יהודים וכעת מתברר שהם יהודים.
גרים, בעומק העניין, זה גם גיור של רעיונות ותרבויות.
עם ישראל, לא גלו ישראל ממקומם על כדי שיתווספו עליהם גרים, כביטוי של חכמים שהזכרנו קודם,
לא רק במשמעות הפיזית, אלא עם ישראל במהלך ההיסטוריה, במהלך הגלות,
שואב רעיונות יפים מכל העמים ומעקל אותם בתוך הגוף הישראלי.
הדברים הללו מופיעים בפרשת כי תצא, בספר דברים,
הפסוקים הבאים, שימו לב:
כי תצא למלחמה על אויביך
ונתנו השם אלוהיך בידיך ושבית שביו. יש כאן תיאור
בפשט הפסוקים על מלחמה פיזית שעם ישראל יוצא כנגד עמים אחרים.
ואז מתואר שתוך כדי מלחמה הלוחם רואה משהו.
וראית בשבייה אשת יפת תואר וכשקת בה ולקחת לך לאישה. זאת אומרת, אחד הלוחמים מזהה אישה שבויה שהוא רוצה להתחתן איתה,
התורה מתירה לו להתחתן עם אותה שבויה למרות שהיא לא יהודייה,
אבל,
והיבטה אל תוך ביתך, וגילכה את ראשה, ועשתה את ציפורניה, והסירה את שמלת שביה מעליה, וישבה בביתך,
ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, חודש ימים מבוכה על החיים הקודמים שלה,
ואחר כן,
בהסכמתה,
תבוא אליה ובעלתה והייתה לך לאישה.
כפי שאמרנו, שעת הפסוקים מתאר על חתונה בין אישה שבויה לבין הלוחם שמצא אותה בשעת הקרב.
אבל אחד מגדולי ישראל בשם רבי חיים בן עטר,
הידוע יותר בכינויו "אור החיים", על שם פירושו על התורה שנקרא "אור החיים",
הוא מסביר את הפסוקים האלה במשמעות שאנחנו מדברים כאן.
הוא בא ואומר,
הפסוקים הללו לא מדברים רק על מלחמה פיזית,
אלא גם על מלחמה תרבותית ורעיונית.
כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו השם אלוהיך בידיך ושבית שביו, וראית בשביה אשת יפה תואר.
לפעמים,
בתוך המאבק הרוחני והתרבותי שעם ישראל מנהל במהלך אלפי שנים,
מזהים פתאום אשת יפת תואר, מזהים רעיון יפה,
תפיסה תרבותית שנמצאת אצל עמים אחרים.
מה עושים?
לא דוחים,
לא מתעלמים,
אלא מכניסים לתוך עם ישראל, מכניסים את הרעיונות הללו לתוך הרעיוניות הישראלית שמתמשכת לאורך כל הדורות.
אבל זה נעשה בצורה מאוד זהירה, לא ככה סתם, אלא
"והבאת אל תוך ביתך וגילך את ראשה ועשתה את
ציפורניה והסירה את שמלת שביה וישבה ובכתה את אביה ואת אמאי רחמים.
כלומר,
מנקים את האמת הזו, את נקודת האמת הזו, מכל השיגים,
מכל המעטפות החיצוניות,
ואז "והייתה לך לאישה".
אז היא נכנסת לתוך התפיסה המחשבתית הזו, נכנסת לתוך עם ישראל. ככה נהגו גדולי ישראל בכל הדורות. הרמב״ם, למשל, רבי משה בן מימון,
לקח את דבריו של אריסטו,
גדול הפילוסופים היוונים,
ובספרים שלו הוא מתאר איך הוא לוקח את הרעיונות הבסיסיים ומגייר אותם, ומכניס אותם עם שינויים ועם ניקוי של כל מיני דברים שלטענתו לא נכונים,
הוא מכניס את הגרעניות של אותם רעיונות לתוך תורת ישראל, לתוך הרעיונות היהודיים.
וכך גדולי ישראל לאורך כל הדורות עשו לאט לאט.
במהלך הארוך הזה שעם ישראל עובר בהיסטוריה,
הוא מספח אליו גרים גם במשמעות הפיזית, בעיקר במשמעות הרוחנית,
ומתוך כל הגרים הללו נבנית מלכות בדוד.
תודה לכם שהייתי עימי, ניפגש בעזרת השם בפעמים הבאות.
