אז הנה אנחנו שוב, הפעם נדבר על ברית מילה.
ברית מילה זה אחד המושגים שכולנו מקיימים אותם, כמעט אין יהודי שלא מל את בניו.
עד היום, במשך דורי דור, עם ישראל מקפיד על המצווה הזו.
אפילו עכשיו למשל, שיש כל מיני ארצות באירופה שאוסרים על ברית המילה, כי זה נראה להם לא אסתטי,
לא מוסרי, אנחנו רואים שיש איזו התעוררות אדירה נגד הדבר הזה. עם ישראל מאוד מקפיד על ברית מילה, אבל מצד שני,
להרבה אנשים זה באמת נראה קצת משונה, אפילו קצת ברברי.
לקחת תינוק
ולפגום באיבר ההולדה שלו?
מה אנחנו עושים בברית מילה? לוקחים תינוק בן שמונה ימים, כל כך חמוד,
אפילו קצת מסכן,
ומורידים את העורלה מאיבר ההולדה.
מאיפה הגיע המנהג הזה? מה הוא בא להגיד?
אולי אומרים,
הקדוש ברוך הוא אמר לאברהם למול את עצמו ולמול את בנו.
בגלל זה אנחנו עד היום צריכים לעשות את זה?
מה הרעיון שעומד מאחורי ברית מילה?
אז בואו נתחיל.
בשביל להבין את הרעיון שעומד מאחורי ברית מילה, צריך קודם כל להקדים כמה מילים על היצר שהוא הרגיש ביותר בחיי האדם,
שמופיע באיבר ההולדה,
שהוא כמובן היצר המיני.
מהו היצר המיני?
למה הוא כל כך חזק בנו?
היהדות אומרת דבר מאוד ברור.
לאדם יש נשמה.
הנשמה זה בעצם החלק אצל האדם ששואף לאלוהים,
או חלק אלוק המימעל.
חלק מהקדוש ברוך הוא נמצא בנו.
ממילא באדם יש שאיפה כל הזמן לחזור אל המקור שלו, לחזור אל אלוהים, ובמילים אחרות,
לגעת בשלמות האינסופית. זו המשמעות העמוקה של הרעיון אלוהים.
לא להיות רק בן אדם מוגבל בחיים כאן, האנושיים,
אלא לשאוף למרחבים,
להיות קשור אל הנצח, להיות קשור לחוסר המוגבלות.
אלא מה?
בחיים שלנו פה, בעולם הזה,
80, 90, 120 שנה,
בן אדם לא יכול לממש את כל השלמות,
את כל המימדים האינסופיים. הוא מוגבל בחיים שלו, הוא מוגבל בכישרונות שלו, הוא מוגבל בפעולות שלו.
ממילא, כך אמרו לנו חכמי הסוד בעם ישראל,
הנטייה הזו, הרצון הזה לגעת באלוהים, הרצון הזה להיות קשור לאלוהים,
להיות קשור אל השלמות האלוהית,
היא מתרגמת בנפש של האדם ליצר המיני. כלומר, לרצון להביא ילדים לעולם, שזו המשמעות העיקרית של היצר הזה.
מה זה להביא ילדים לעולם?
זה להשאיר חותם במציאות.
זה להופיע באינסוף פרצופים, נשמות, מקומות, להתחבר לשרשרת
של עם ישראל, לשרשרת של העולם. במילים אחרות, לחיות חיי נצח.
זו הסיבה שהיצר הזה הוא כל כך חזק בנפש האדם.
אנחנו רואים את זה במו עינינו, איך לפעמים אנשים שהיו בפסגת העולם, היה להם את הכול, כבוד, כסף, משפחה,
ומאבדים את הכול באיזו נפילה ביצר הזה. בשביל לכאורה כמה שניות של הנאה,
בשביל זה שווה לך לאבד את כל העולם, מבחינה שכלית, בן אדם, מה אתה עושה?
תשובה,
יש כאן משהו שהוא יותר חזק מהשכל.
יש כאן איזו נטייה, איזה יצר, שהוא בעצם בסיס החיים.
יצר מלשון יצירה.
ליצור את החיים.
וממילא,
כאשר בן אדם מופיע את היצר הזה בצורה נכונה,
אין דבר יותר נפלא מזה.
אומרים חכמים, איש ואישה זכו שכינה ביניהם.
הקשר הזוגי הזה, שהוא מתאמצת בנושא המיני,
שהוא בין איש ואישה, אם הם זכו, אם זה נעשה מתוך טהרה,
מתוך קדושה, מתוך הרעיונות שתכף נדבר עליהם,
שכינה ביניהם. הקדוש ברוך הוא כביכול שוכן בין שני בני הזוג.
אבל אם לא זכו, אם היצר הזה מופיע בחוסר שליטה,
אומרים חכמים,
אש אוכלתם.
מופיעה פה אש. היצר הזה הוא אנרגיה.
ואם האנרגיה הזו לא מתועלת לכיוון הנכון,
היא יכולה לשרוף ולכלות את הכול.
האדם הוא נבנה על היצר המיני.
ואגב, הדבר הזה, גם פסיכולוגים עלו על זה. למשל, פרויד, אבי הפסיכולוגיה המודרנית, דיבר הרבה על הנקודה הזאת, שהיצר המיני הוא מניע את נפש האדם.
רק שהוא לקח את זה לכיוון, שזה מראה שהאדם הוא בעצם איזה סוג של בהמה,
שמה שמניע אותו זה רק היצרים.
אנחנו אומרים, לא.
היצר המיני הזה, הוא יכול להרים את האדם לגבהים. הוא יכול לקשר את האדם לקדוש ברוך הוא.
וזה על ידי הברית.
הברית בינינו לבין ריבונו של עולם היא על ידי המצווה הזו של ברית המילה.
איך נעשה המצווה הזו?
אומר הפסוק, אומר הקדוש ברוך הוא לאברהם, ונמלתם את בשר עורלתכם,
והיה לאות ברית ביני וביניכם.
המילה, הסרת העורלה, תכף נראה מה זה בדיוק,
זה יוצר את הברית בינינו לבין ריבונו של עולם. מה זה ברית?
ברית זה קשר הדוק וישיר,
שחלק מהותי ממנו זה הבלעדיות.
אני לא יכול ליצור ברית איתך ועם האויב שלך במקביל.
ברית יכולה להיות רק עם אחד.
זה גם הסיבה שבין בני זוג כתוב האישה היא אשת בריתך והגבר הוא איש בריתך.
הקשר הנישואים הוא נמשל לרעיון הזה של ברית.
הקשר הישיר והבלעדי בינינו לבין ריבונו של עולם הוא קשור לנושא הזה של ברית מילה. כי מה הרעיון של ברית מילה?
ברית מילה היא בעצם, אנחנו לוקחים את היצר הזה שמתגלם באיבר ההולדה ומתקנים אותו.
יוצרים לו סוג של ריסון או אם תרצו סוג של שליטה.
מסירים ממנו את העורלה,
את החציצה,
את העטיפה החיצונית,
את מה שאוטם מהאדם ללכת ולהופיע את היצר הזה בצורה נכונה.
הרעיון הוא כזה,
אם אדם מסוגל לקחת את החיים שלו,
את כל הנטיות שלו,
את כל היצרים שלו, את כל הכוחות שלו שמופיעים בשיאם ביצר הזה, שאמרנו שהוא השורש של כל החיים,
לקחת אותם ולכוון אותם למטרה אחת,
למקום אחד,
לשלוט על היצר הזה,
אז ממילא הרעיון שהעולם כולו,
המציאות כולה,
על כל הכוחות שנמצאים בה, על כל הסתירות, על כל המאבקים,
לעולם כולו יש שליטה.
העולם כולו זורם בסופו של דבר למקום אחד, לכיוון אחד,
ובמילים אחרות, יש אלוהים.
רעיון כזה הוא מאוד קוסם לאדם שנמצא בשליטה עצמית על היצר הזה.
והפוך,
כאשר אדם נמצא בחוסר שליטה בחייו, בעיקר בתחום הזה,
כאשר הוא מרגיש איך הדברים מתפרקים,
כאשר הוא לא מסוגל לאגד את כל הכוחות שלו לכיוון אחד,
ממילא הרעיון הזה שהעולם כולו הוא הפקר,
שהעולם כולו אין לו מטרה, אין לו יד מכוונת,
והכל פה זה מלחמת הכל בכל,
רעיון כזה הוא מתלבש על אדם שנמצא בחוסר שליטה עצמית.
במילים אחרות, היכולת לפתח תודעה אמונית,
היכולת להיות קשור לחיים שמכוונים לכיוון אחד, למטרה אחת,
זה קשור באופן ישיר לשמירה על היצר הזה,
לשליטה על העצר הזה, זה מה שיוצר את הברית בינינו לבין ריבונו של עולם.
ממילא
אומרים חכמים, מי ששולט על העצר הזה הוא צדיק יסוד עולם.
הוא בסיס של כל המציאות. מי ששולט על העצר הזה שולט על הכול.
זה בעצם הבורג שכל האישיות מוברגת סביבו.
על מי נאמר הראשון, הביטוי הזה, צדיק יסוד עולם?
על יוסף הצדיק.
יוסף, בנו של יעקב,
מספר את התורה שהוא נמכר על ידי אחיו למצרים.
ושם במצרים הוא התגלגל והגיע בסופו של דבר לבית פוטיפר. פוטיפר היה אחד מהשרים של פרעה, אחד מהיועצים הבכירים של פרעה.
ושם יוסף בתור עבד דווקא הצליח די יפה, והגיע לאיזה מדרגה של סוכן הבית, זאת אומרת מי שאחראי על כל משק הבית של פוטיפר.
ואז באיזה שלב אשת פוטיפר, כן, מי שבעצם אחראית עליו,
מנסה לפתות אותו.
ואז מסופר שיוסף הוא לא נכנע לפיתויים ואומר את המשפט הבא,
איך אעשה הרעה הגדולה הזו וחטאתי לאלוהים?
אומרים חכמים, יוסף, מאז נקרא יוסף הצדיק.
צדיק יסוד עולם.
אדם שנמצא לכאורה בשיא השליטה החיצונית. הוא עבד, הוא כלום.
אשת פוטיפארי יכולה ככה להרוג אותו. מה שאגב, היא עושה כמעט דבר כזה, וזרוקת אותו אחרי זה לכלא, והוא מפסיד את כל ההישגים שלו.
לא משנה.
לא משנה כמה יש פיתויים חיצוניים, לא משנה כמה יש סיכונים. בסופו של דבר,
יש יציבות.
יש איזה בריח תיכון של שליטה עצמית,
איך אעשה הרעה הגדולה הזו וחטאתי לאלוהים.
ולכן היצר הזה הוא כל כך חשוב לשמור עליו על פי היהדות, וזה כל נושא של דיני צניעות.
לא שחלילה יש משהו נגד מערכת יחסים הזוגית בין איש ואישה,
אלא הרעיון הוא שהדברים האלה צריכים להיות בבקרה ושליטה. אגב, לא רק ביהדות,
בכל תרבות בעולם מבינים שהיצר הזה הוא לא עוד כוח,
הוא לא עוד יצר. יש בו משהו שהוא מאוד מאוד רגיש.
איך בדיוק מתנהלים איתו, יש על זה ויכוחים,
כמה לתת לו מקום, כמה פחות לתת לו מקום,
אבל ההבנה שהיצר הזה שהוא יהיה בחוסר שליטה, הוא גורם לאיזשהו פירוק של כל המערכות ויכול לגרום להרס ולכאוס מוחלט,
זה דבר שהוא די מובן לא רק ביהדות אלא בעולם כולו.
מה אנחנו עושים בברית מילה? ברית מילה, אנחנו לוקחים את הילד ביום השמיני.
המספר שבע, על פי חכמי הסוד בעם ישראל,
מבטא את העולם הטבעי, שבעת ימי השבוע.
המספר שמונה הוא מעל הטבע.
אנחנו לוקחים את הילד ומטביעים בבשרו את החותם שאפשר לנצח את הטבע.
אפשר לנתח את הצדדים הגסים, השפלים, שמושכים את האדם למטה.
אפשר לגעת באלוהים.
אפשר להתגבר על החולשות.
לוקחים את הילד ומלאים אותו. כמו שאמרנו, מסירים את העורלה,
מסירים איזו פיסת אור שחופה,
שעוטפת את איבר ההולדה.
עורלה
זה בתרגום עוטם, אטימות.
למשל, יש פסוקים שאומרים,
יש ציווי כזה שכאשר נוטים עץ מאכל,
שלוש שנים ראשונות העץ הוא עורלה. זאת אומרת, אי אפשר לאכול מהפירות. הפירות אטומים מלאכול.
רק בשנה הרביעית אפשר לאכול את הפירות.
בהערת סוגריים, מה הרעיון? הרעיון הוא שקודם כל נוטים לטבע להצמיח את שלו בלי הפרעה של יד אדם. בלי לקטוף דברים,
בלי להרוס את היופי והזרימה שבטבע. אחרי שלוש שנים,
שלוש שנים זה חזקה,
זה איזשהו זמן שכבר מאפשר לטבע להשריש ולהופיע עם כל העוצמה שלו,
אז בן האדם מתערב וקוטף את הפירות שלו למאכל.
עוד הערת סוגריים,
זה גם הרעיון של מנהג שמופיע אצל הרבה מאוד עדות בעם ישראל,
שילד עד גיל שלוש לא מספרים אותו,
ורק בגיל שלוש עושים לו תספורת ראשונה,
מה שנקרא חלקה.
יש כאלה שעושים את זה במירון,
כן, בקברו של רבי שמעון בר יוחאי. הרעיון הוא אותו רעיון. קודם כל נותנים לילד לזרום.
השיער זה ביטוי לכוחות החיים הטבעיים שזורמים בלי הפרעה.
נותנים לטבעיות, לשמחה, לילד להשתחרר ללא שום מעצורים.
בגיל שלוש מתחילים להכניס אותו למסגרת, אבל עכשיו המסגרת היא בנויה כבר על גבי כוחות החיים הבריאים שצמחו קודם.
סגור סוגרין, נחזור אלינו.
אנחנו מסירים את העורלה, אמרנו עורלה זה לשון אוטם, אטימות.
אנחנו מסירים את העולה במילים אחרות, אנחנו מסירים את עורלת הלב.
אנחנו מורידים את החציצה בינינו לבין ריבונו של עולם.
אנחנו מטביעים באדם שאפשר לפתוח את עצמך,
לא לחסום את עצמך בעולם החומרי,
אלא אפשר להתחבר אל השלמות, אפשר להתחבר אל היצר הזה, יצר החיים שמוביל אותנו לחיי נצח.
מספרת הגמרא את הסיפור הבא:
בא טרונסופוס הרשע,
איזו דמות מסוימת, דמות שלילית שמופיעה בגמרא,
באה לרבי עקיבא, מגדולי התנאים של עם ישראל, ושאל אותו:
מעשי מינאים?
מעשי ידי אדם או מעשי אלוהים?
במילים אחרות שאל אותו טרונסופוס הרשע, אמר לרבי עקיבא:
איך אתם הורסים את גוף האדם? גוף האדם הוא מעשה אלוהים, הוא יצירה אלוהית. ואיך אתם, מעשי ידי אדם, פוגמים בגוף האדם?
הערת סוגריים, היוונים,
בסיפור של חנוכה,
אחת הגזרות שהם גזרו על עם ישראל, זו הייתה הנקודה הזו, שלא יעשו ברית מילה.
כי בתפיסה היוונית,
איך אפשר לפגום בגוף האנושי? הגוף האנושי זה היצירה המושלמת.
אמר לו רבי עקיבא, אמשול לך משל.
הביא לפניו גלוסקאות, זאת אומרת גלוסקאות זה סוג של לחמניה,
וחיטים, גרגירי חיטה.
אמר לו, מעשי מינאים, מה עדיף?
גלוסקאות, לחמניה, לחם מוכן או חיטה גולמית?
אמר לו,
מן הסתם,
הלחם, הלחמנייה, היא המציאות היותר שלמה.
אמר לו רבי עקיבא, תראה, זה אותו רעיון.
החיטה היא מעשה ידי אלוהים, היא יצירה אלוהית.
אבל מה הרעיון ביצירה הזו?
שאנחנו כבני אדם ניקח את הגולמיות, ניקח את הדברים האלוהים שנבראו בצורה הבסיסית שלהם,
ונשכלל אותם, נתקן אותם, וניצור משהו יותר גדול.
זה גם הרעיון של ברית מילה.
אנחנו לוקחים את הגוף האנושי, לוקחים את היצירה האנושית,
ומשכללים אותה.
נותנים עכשיו אפשרות להוציא את הדברים בצורה יותר עדינה,
יותר אצילית, יותר מוסרית.
ולכן, אגב, בברית מילה קוראים שם לילד.
זה הזמן שבו ההורים מכריזים על השם של הילד.
השם של הילד זה בעצם המהות שלו, המטרה שלו.
שם זה לא רק איזו קריאה טכנית שהילד יבין שקוראים לו,
וממילא קוראים את השם רק לפי הצליל שנמצא באותו זמן באופנה.
שם זה בעצם להכניס את כל התקווה, החלומות,
את כל השאיפות של ההורים ושל החברה כולה,
מה יצמח מהילד הזה.
את זה קוראים בזמן ברית המילה.
בזמן שהילד מקבל את הצביון היהודי שלו,
הוא נחתם בבשרו,
שהוא שייך לעם הזה שיכול לנצח את הטבע, שיכול להילחם, שיכול לשלוט על החיים,
מילא גם השם הפרטי של הילד הולך ונקבע באותו זמן.
ואנחנו מברכים אותו שהילד יגדל לתורה ולחופה ולמעשים טובים.
האר זה יצמח וייתן בעולם את כל הדברים החיוביים והטובים שאנחנו מתפללים שהוא יוכל לתת.
תודה לכם שהייתם עמנו.
נמשיך בעזרת השם בפעמים הבאות.
