ואנחנו לומדים את ספר עזרא ונחמיה,
ובפעם הקודמת
ראינו את עליית עזרא,
ראינו את האכזבה הגדולה, השווינו את זה
לפספוס הגדול שהיה בתחילת ראשית ימי הציונות, 1920 עד 1930, נכון?
הזדמנות לעלייה, הזדמנות להקמת מדינה, אבל בעצם העם לא עולה, הקריאה הגדולה של דוקטור חיים ויצמן,
עם ישראל אייכה.
בכל פנים, עזרא מגיע,
ובפעם הקודמת
ראינו שכשעזרא מגיע הוא מתמודד כאן עם סוגיה מאוד מאוד מעניינת, שקצת התחלנו לעסוק בה, וזו סוגיית התבוללות.
כמובן שיש כאן איזה דבר תימא, מפני שאיך אפשר להגיד שזרובבל וכל ראשי העם, כתוב שידם הייתה הראשונה במעל,
איך ניתן להגיד שזה בעצם מה שהיה,
הייתה כאן התבוללות ברמה הזאת, ולכן מה שרצינו להסביר זה שזו לא הייתה התבוללות פר אקסלנס, זאת אומרת, שפשוט הלכו והתחתנו עם גויות, אלא
המעשה היה מעשה במובן מסוים חמור יותר,
פורמלית, הלכתית, הכל היה בסדר, הם גיירו את אותם אלו שהם התחתנו איתן,
אבל כמו שאתם יודעים, הרבה פעמים מעשה שהוא פורמלית בסדר,
הוא יכול להיחשב למעשה נבלה בעיני הנבואה, וכאן מעשה הנבלה הוא בעצם נטישתן של אותן נשים גיבורות שהסכימו לעלות לארץ ישראל,
שהסכימו ללכת אחרי הבעלים שלהם,
אחרי הבעלים שלהם
וללכת איתם בדרך ארוכה,
ללכת איתם לאותו מסע מופלא לארץ ישראל, והנה,
והנה כשהן מגיעות לכאן,
נטפחמו פניהם, אומר המדרש, נטפחמו פניהם מלחמת הדרך,
והבעלים שלהם חיפשו להם נשים יותר יפות מן המקומיות,
ויכול להיות שהם יתגרשו אפילו כחוק,
ויכול להיות שהם אפילו לא יתגרשו אלא נשאו
אישה נוספת על האישה הקודמת שלהם.
על כל פנים, שורה תחתונה מה שהיה, וראינו את זה בפעם שעברה,
שאותן נשים באות למזבח, שהוא בעצם הסיבה שהן עלו כדי להקים את המשכן, ושם על המזבח הן בוכות,
הן מייללות, הן דומעות,
הן מתלוננות, הן כואבות את ההזנחה הזאת, את הבגידה,
ולמצב הזה מגיעה עזרה.
אז ראינו בפעם שעברה,
בהחלט ראינו את אותם פרקים גם בספר עזרה, אבל גם יותר מעניינים בספר מלאכי,
שבו הנביא נוזף בהם על אותה בגידה נוראה של עזבתה את חברתך,
ישבתך אולי נראה את הפסוקים האלה ביחד, הם פסוקים חשובים מאוד.
בואו נראה אותם.
רק שנייה אחת.
צריך קצת סבלנות פה ברמת הבית, לפני שאנחנו...
רק שנייה אחת.
בואו נראה.
אז אלה הפסוקים שראינו בפעם שעברה, בואו נראה אותם ביחד.
בגדה יהודה ותועבנה יסתה בישראל ובירושלים,
כי חילל יהודה קודש אדומי אשר אהב ובעל בת אל נכר.
זה יכול להיות.
מיד הנביא אומר, יחרת אדוני לאיש אשר יעשה נער ועונה מאוהלי יעקב ומגיש מנחה לאדוני צמאות,
וזאת שנית תעשו.
כסות דמעה את מזבח אדוני בכי בהנקה מעין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מאליכם.
יחרת, כן, אז בגדה יהודה ותאומה נעשתה בישראל ובירושלים, כי חילל יהודה קודש אדוני אשר אהב ובעל בת אל נכה.
רק שנייה רגע, רגע, שנייה. יש כאן איזה עניינים בתוך הביתה, בוא נקרא עכשיו יותר בסדר.
כן, אז אלה הפסוקים,
וכאן הפרשנים אומרים בדיוק מה שאמרנו, כן?
זאת שאני תעשו כעשות דמעה את מזבח ה' בכי בהנקה מעין עוד פנות אל המנחה,
ולקחת רצון מידכם. ואמרתם על מה? על כי ה' יעיד בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה, והיא חברתך ואשת בריתך. כן, נדמה לי שרש״י כאן,
אם נראה כאן את הפרשנים,
אז כמובן שרד״ק אומר את זה, כן?
טוב, אמרתם, אם תאמרו על מה, על דבר נשותנו, לקבל מנחותנו?
והתשובה, כי השם העיד, הוא העיד בינך ובינה,
שאין אתה אוהב אותה ואין דימך אימה, והוא אוהד עליך אשר אתה בגעת, בא וחברתך, איתה יש את חברך ממני נעורים,
והנכון לפרש כי שני עניינים, חברתך וכולי.
והוא אומר כאן,
זו בגידה גדולה, כי אם הייתה ישראלית היה מנהג ולעמיסה אישה על אישה, אלו נשים רבות וכולי.
וגם רש״י כאן, רש״י נראה לי אומר את זה בכמה פסוקים לפני כן,
כבר שנים פה.
כן, אז רש״י כאן אומר,
ובעל בת אל נכר שנשאו נשים נוחיות בבבל ואפילו הכוהנים,
כמו שמפורש, ורבותינו אמרו מלאכי זה עזרא,
גם האי בן עזרא מדבר על זה,
והרדק שוב פעם,
מכלים אותו הקודש, שהיא בת ישראל, ונושאים נשים נוחיות עליהם, וזהו בעל בת אל נכר,
וכולי.
וחז״ל פירשו.
אז אם כך, זהו המצב שהעזרה נתקל בו כשהוא מגיע לארץ ישראל.
זה המצב.
בעיה משפחתית, נקרא לזה כך, בעיות בתחום המשפחה. זה דבר מאוד מעניין שלא ניתן לכאורה, לא ניתן לעשות שום דבר שקשור לגאולה כללית,
כשהמרכיב המשפחתי חסר. אז אולי טיפה נרחיב על העניין הזה,
בסופו של דבר,
ממה בנויה אומה?
אז אומה בנויה מגרעינים משפחתיים, אנחנו קראנו לזה השבת,
בפרשת בו.
ההתחלה שלנו, של עם ישראל בתור אומה,
ההתחלה היא איש סלע בית אבות, סלע בית. כמובן ההתחלה היא בקידוש הרובד המשפחתי.
הקדוש ברוך הוא,
זו חלוקה ידועה, אני מקווה שאתם ודאי שמתם אליה לב,
חלוקה בפשוטו של מקרא,
מי יורד למצרים בחצות הלילה.
האם זה הקדוש ברוך הוא,
כמו שאנחנו אומרים בידי לסדר,
אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח,
או כתוב בתורה שיש מלאך משחית, נכון?
ופסחתי על הבתים וכולי,
וראיתי את אדם ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, ועבר המשחית בארץ מצרים, אז זה מלאך משחית או הקדוש ברוך הוא?
והתשובה היא פשוטה.
הקדוש ברוך הוא והמלאך יורדים גם יחד.
המלאך המשחית הולך ופוגע במצרים.
באיזה מקומות המלאך המשחית לא ייכנס?
באותן מקומות ששמו דם על המשקוף, כלומר, כרתו ברית המשפחה עם האלוהים,
זו הברית,
כן, המשקוף והמזוזה, זה בעצם הפתח לבית המשפחה,
מכרתת ברית של המשפחה עם האלוהים, באותם מקומות הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על הבית,
ממילא, במקום שישנה שעת שכינה,
לא יכול להיכנס המלאך הנוגף, וזה כמובן הפירוש הפשוט וגם העמוק למילה פסח כתוב ופסחתי על הבתים,
אשר אתם שם, ולא ייתן המשחית עבור לבתכם לנגוף. לא כתוב ופסחתי מעל הבתים,
אלא פסחתי על הבתים. כלומר, הקב'-הוא מדלג מבית לבית, לא מדלג על הבתים, אלא מדלג
בבתים ש... כמו שכשעוברים נחל, אז מדלגים מאבן לאבן,
פוסחים מאבן לאבן, ככה הקב'-הוא פוסח ופוקד את בתי ישראל, ולכן הברית הלאומית הראשונה שלנו נחרטת ברובד המשפחה, וזה קורבן פסח.
קורבן פסח הוא קורבן מאוד מאוד מיוחד, כי הוא לא קורבן יחיד
מצד אחד, ולא קורבן ציבור מצד שני, הוא לא קורבן יחיד כי הוא דוחה את השבת,
הוא לא קורבן יחיד כי הוא מוקרב בטומאה,
אבל הוא גם לא קורבן ציבור,
מפני שהוא נאכל כשלמים,
והוא לא צריך לאכול, הוא נאכל בכל ירושלים ולא רק באזרה.
אז איזה מין מרחב זה שהוא לא יחיד ולא ציבור?
זהו מרחב שהוא גם יחיד וגם ציבור, וזהו המרחב המשפחתי. אז לכן לא ייתכן
בעצם להקים אומה,
להקים אומה בלי שהרובד המשפחתי מתוקן.
ולכן עזרא מתייחס למשבר הזה בצורה מאוד מאוד חריפה. אנחנו קראנו בשבוע שעבר את הפסוקים בספר עזרא, יש כאן פרק שלם שהוא רק וידוי.
פרק שלם שעזרא בוכה,
כל פרק ט',
כן, פסוקים נרחבים ממנו כבר קראנו,
עזרא קורא את בגדיו, את מעילו,
הוא מתוודה, בושנו להרים פנינו אליך, שמתנו, ואז נותן כאן סקירה היסטורית של כל החסדים.
איך עשינו דבר כזה לבגוד בך והזהרת אותנו על ההתבוללות? למה? כי זה מהווה סכנה איומית קיומית על כל מהלך הגאולה,
מהלך של טשטוש הזהות
המשפחתית.
יש באמת, בשיחות הרב צבי יהודה,
הוא מתאר שתי שיחות
שהיו לו עם צ'רניחובסקי,
שכידוע היה נשוי לגויה,
וגם הרב צבי יהודה באותה שיחה משבח את נורדו,
מפני שאתם יודעים שהרצל, הרצל היה נשוי ליהודייה.
ואחרי שהרצל נפטר ב-1904,
אז מי שבעצם היה סגנו בהסתדרות הציונית היה מקס נורדו, ולכן מקס נורדו היה אמור לכאורה להחליף את הרצל
בעמדה כראש התנועה הציונית,
אבל מקס נורדור סירב בפני שמקס נורדור היה נשוי לגויה.
הוא אמר, זה לא ראוי
שמי שנשוי לגויה יהיה נציג של העם היהודי. על זה היה אומר הרב צבי יהודה,
כל העובר עבירה ומתבייש בה, בוחלים לו.
אז הנה, גם עם צ'רניחובסקי הוא דיבר על העניין הזה, איך הוא נשוי לגויה,
אין סתירה בין קודש לחול, הם נפגשו באיזו אונייה,
אבל יש סתירה בין טומאה לבין טהרה,
בין טומאה לבין קדושה,
וצ'רניחובסקי הודה לו.
על כל פנים, העניין הזה, המשפחתיים,
הוא מאוד מאוד קריטי, ולכן באמת כשקרה מדינת ישראל,
אז דאגו להסדיר את כל ענייני המשפחה בחוק שהתחתנו כדת משה וישראל, כדי שהדברים האלה יהיו ברורים, ועם ישראל ברוך השם מאמין במשפחה. אני חושב, דברים ידועים,
שחלק מהניסיון של האויבים שלנו לקעקע אותנו,
מה שלא הצליח בשדות הקרב,
ברוך השם, הקדוש ברוך הוא עזר.
אז עבר בהתחלה לשדות השלום,
ניסו משם לקעקע את הזהות, לעשות איזה מין ככה,
שלום, כולנו ביחד, כולנו אחים, אבל מכיוון שהאויבים שלנו כאן הם ערבים ולא שוויצרים,
גם זה לא בדיוק הצליח, הרי בורח להם כל הזמן הרצון להרוג,
הם לא מצליחים להסתיר את זה.
עם ישראל התפכח מן העניין הזה,
של השלום עם אנשים שרוצים להרוג אותך כל הזמן, לרצוח אותך.
ועכשיו המתקפה החריפה מכולם היא על מימד המשפחה.
כן, אנחנו נגדיר משפחה איך שאנחנו רוצים,
הורה אחד, הורה שתיים,
הכל זה בעצם הבניות מגדריות,
כבר אסור לדבר על מבנה משפחה מסורתית.
אני כרגע לא נכנס לסוגיות פרטיות כואבות, באמת כואבות ומצריכות אמפתיה והזדהות, וגם סיוע וגם עזרה והקשבה והכלה של אנשים שיש להם קשיים כאלו ואחרים וכו' וכו'.
נדבר כרגע על רמת המאקרו.
רמת המאקרו, אומה שאין בה משפחות בריאות
שמחזיקות את עצמן, היא אומה מתפוררת,
היא אומה שיכולה להירכב.
המשפחה זה הגרעין היסודי,
ולכן זה מאוד מאוד חשוב להשקיע. המשפחה אמר לי פעם, איזה מישהו,
תובנה מעניינת, לא חשבתי עליה.
אומרים שיש משבר דיור בשוק הישראלי, משבר דיור, כבר אין מספיק דירות, יש יותר ביקוש מהיצר, ולכן מחירי הדירות עולים.
אז יש תוכניות כלכליות כאלה ואחרות.
הוא אמר, אני איזה חבר, אין משבר דיוק,
יש משבר משפחה.
מכיוון ש-30 אחוז או 35 אחוז מן הזוגות הנישואים מתגרשים,
אז זה אומר שבמדינת ישראל יש 35 אחוז דירות כפולות. במקום שאנשים יגורו בבית אחד, צריכים להחזיק שתי דירות,
אחת בשבילו, אחת בשבילה.
עכשיו, בלי נעשה,
נעשה,
נשקיע בקורס לבניין המשפחה,
אז פחות יתגרשו, יהיו יותר דירות, דירות פנויות, כן?
אפשר להשקיע את הכסף, וכולם ייהנו מן הדבר הזה.
כל פנים, אני חוזר כאן לספר עזרא,
כל פרק ט' בספר עזרא כולו,
התוודות אחת ארוכה
על העניין הזה,
ואנחנו עוברים לפרק י'.
וכהתפלל עזראו וכהתוודתו, בוחר מתנפל לפני בית האלוהים, נקבצו אליו מישראל קהל רב מאוד, אנשים, נשים וילדים,
כי בחרו העם, הרבה בכי. מי נקבץ אליו?
נקבצים אליו אנשים,
אבל נקבצים אליו גם כל הנשים העזובות והילדים.
כלומר, הן רואות שסוף-סוף בא מישהו לתבוע את עלבונן.
ויען שחניה בן יחיאל מבני עילם
ויאמר לעזרא, אנחנו מעלנו באלוהינו, שימו לב, מעילה באישה
זו מעילה באלוהים.
כלומר, הכל בנוי על אמון.
הכל בנוי על אמון, כמו שהקדוש ברוך הוא מאמין, בנו הציפייה היא, וכורת איתנו ברית,
השיקוף הכי קרוב לברית שהקדוש ברוך הוא כורת איתנו,
זה הברית שאיש כורת עם אשתו.
וכשהברית הזאת מופרת,
מותר להתגרש.
יש פחד גירושין. הוא אומר את זה לעזרה, כאילו הרב?
מה?
הוא אומר את זה לעזרה, יש לך להבנה אחרת? הוא מודיע כאילו שהוא... כן, כן, כן, הוא מודה, הוא מודה, ודאי, כן, הוא אומר את זה לבד.
אז כשאנחנו,
כשהברית הזאת, מותר להתגרש, יש פחד גירושין בתורה, כמובן, אבל כשזה נעשה בצורה של הפרת ברית,
של חוסר נאמנות, של כאילו, את כבר לא,
כבר לא יפה בעיניי, אני כבר לא, יש פה אחרות יותר יפות ממך,
הפרת הברית העמוקה הזאת, והרי ברית כורתת כוללת בתוכה לא רק נעימות ונחמדות,
ברית כוללת בתוכה מחויבות,
ברית כוללת בתוכה עבודה, ברית כוללת בתוך המסירות.
כן, מה קורה אם לא עלינו פתאום אחד מבני הזוג חולה?
אז עכשיו הוא חולה, אז מה, עכשיו, טוב, אז מה לעשות, אז יאללה.
זה בדיוק היפים של הברית.
אז כשיש מעילה כזאת,
כאן, בכתוב, זה מוגדר גם כמעילה בקדוש ברוך הוא.
זה חידוש גדול מאוד.
ויאמר לעזרא, אנחנו מעלנו באלוהינו ונשם נשים אחיות מעמי הארץ, ועתה יש מקווה לישראל הזאת?
יש תקווה, כלומר, עזרא שיקף, ולכל שם, עד עוד חשבו, מה קרה? עשינו, הכל בסדר, התגרשתי, התחתנתי, הכל טוב.
ועזרא שיקף להם בנבואה, גם פה בעזרא וגם במלאכי,
שבאמת שלא קראנו את כל הפסוקים שם עד הסוף, אולי רק נקרא את הפסוקים שם במלאכי עד הסוף,
אמרנו, בגדה יהודה וטובן עשתה בישראל וכו', זה קראנו.
וזאת שנית,
תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי והנקה,
מעין עוד פנות אלא מנחה ולקחת רצון מעינכם.
ואמרתם על מה? מה הבעיה? מה כולה עשינו? הכל היה לגיטימי.
על כי ה' העיד
בינך ובין אשת נעוריך, אשר אתה בגדת בה וחברתך ואשת בריתך,
ולא אחד עשה, זה לא רק אחד, זה הרבה עשו את זה,
כי שנא שלח.
אמר אדוני אלוהי ישראל, הוא שונא את השילוחים הללו.
סתם ככה גירושין זה לא דבר שזה לגיטימי לגמרי, אבל הגירושין האלו,
הבוגדניים האלו,
הם שנואים בעיני השם יתברך.
וכיסה חמס על בושו אמר אדוני צוות ונשמרתם ברוחכם
ולא תבגודו, הוגעתם אדוני בדבריכם
ואמרתם במה הוגענו, ואומרכם כל עושה רע טוב בעיני אדוני ובהם הוחפצו
ובהם הוא חפץ הוא או אהיה אלוהי המשפט.
כן?
אז יש כאלה שאומרים, כן, מה הבעיה?
האמירה כאן היא בעיקר, מה הבעיה? הכל נעשה כחוק.
הכל נעשה כחוק. הגירושים היו לפי חוק, הגיור היה לפי חוק.
הכל כחוק והכל מסריח.
וזה בהרבה מאוד פעמים אפילו גרוע
מן ה... מן... דווקא בגלל שזה נעשה כביכול עם איזה טיקט הלכתי,
זה הופך את זה להרבה יותר גרוע. רק שנייה אחת, אני ברשותכם רק מביא את הכבל של המחשב, כי
עוד רגע לא נגמר לי, עוד שנייה אחת.
אז בסדר? יפה. עכשיו תראו,
רמת המעל הייתה כל כך רחבה,
שיש מקווה לישראל הזאת,
ועתה ניחות ברית לאלוהינו להוציא כל נשים והנולד מהם בהערצת אדוני והחרדים
במצוות אלוהינו וכתורה יעשה. קום כי עליך הדבר ואנחנו ממך חזק ועשה. כלומר, תעזור לנו
לבצע את העניין הזה, אבל החידוש הגדול שהם מבינים
שכל עוד יש להם את העניין הזה, אז הם בהחלט,
יש להם בעיה עם הברית שהם כרתו עם הקדוש ברוך הוא. תראו כמה הדבר הזה חשוב.
כמה זה גם נותן כוח בחיי נישואין. אדם משקיע בחיי נישואין.
לא רק משקיע בחיי ניסוי, אתה משקיע בקשר שלך עם הקדוש ברוך הוא.
כן? זה העומק הגדול מאוד. זה עומק הברית שאדם קורא בין איש לאישה,
זה בעצם עומק הברית בינו לבין השם יתברך.
בואו נראה איך עזרא מטפל בבעיה הזאת.
עכשיו,
אני כבר עושה כאן איזה ספוילר.
אני מזכיר לכם איפה אנחנו נמצאים מבחינת התאריך.
אנחנו כרגע בשנת שש לדייבש המלך.
אז עזרא עולה.
הבעיה היא כל כך עמוקה,
היא כל כך קריטית,
כלומר, ממש איימה על,
עד שכבר הגענו להקים פה מדינה,
זה מפורר פה את הדברים מבפנים. אני אולי רוצה להשוות את זה,
במובן מסוים, אני רוצה להשוות את זה לחוק השבות הנוכחי.
אתם מכירים את סעיף הנכד בחוק השבות?
הנכד?
סעיף הנכד בחוק השבות אומר שלמדינת ישראל יכול לעלות כל מי שהוא יהודי,
או אימא שלו יהודייה, או
הוא נכד של יהודי,
סבא שלו יהודי.
עכשיו, סבא יהודי זה אומר ש...
בואו נעשה רגע איזה... חשוב להכיר את זה, אחי ורעי, זה דבר חשוב.
בואו נעשה רגע איזה רבדים.
בוודאי כל מי שאמא שלו יהודייה,
אז מקומו במדינת ישראל.
גם מי שאבא שלו יהודי,
הגיע מברית המועצות, ואבא שלו יהודי,
למרות שעל פי ההלכה הוא גוי, הוא לא גוי על פי ההלכה, הוא נקרא, יש לו קטגוריה מיוחדת, זה נקרא זרע ישראל.
זרע ישראל. אלה אנשים שבעצם בברית המועצות היו נחשבים כיהודים, יא אברה,
הם סבלו כיהודים,
הם מזוהים כיהודים,
והם רוצים לענות למדינת ישראל. אה, לפי ההלכה הם לא יהודים?
לא.
יש להם גדר מיוחד שנקרא זרע ישראל, מה ההבדל בינם לבין גוי רגיל?
ההבדל הוא שגוי רגיל מקשים עליהם את תהליך הגיור,
מחמירים עליו, לא כדאי לך להתגייר, מה אתה צריך את זה,
תישאר גוי טוב, נכון? זה ככה חז״ל אומרים, של לעשות לגרים,
ואילו זרע ישראל בדיוק הפוך, מקרבים אותו,
פותחים לו, עושים לו תוכנית מקלה,
מודיעים אותו מקצת מצוות, כי הוא בעצם יהודי, הוא שלנו, אבל בגלל ימח שמם הקומוניסטים,
זה מה שקרה,
בסדר?
זה אבא יהודי, אבל נכד יהודי,
זה כבר אומר שיכול להיות ששני ההורים כבר,
כן? זה יכול להיות שאימא שלו גויה, וגם הסבתא, כלומר, יש לו איזה סבא,
סבא זה יכול להיות, כן, משני הצדדים כמובן,
וזה כבר רחוק.
זה כבר רחוק מאוד,
ואלה שמגיעים לכאן,
חוק חושבות מאפשר, והיום מדינת ישראל, אנחנו בבעיה,
כי מדינת ישראל היא מקום מערבי מתקדם,
מקום שרוצה לברוח ממדינה מערבית יכול לבוא לכאן.
אנחנו בעצם מציפים את מדינת ישראל בגויים,
שאין להם גם שום כוונה להתגייר, זה לא עומד אצלם בכלל באיזשהו סדר עדיפויות.
והדבר הזה יכול לפורר את המרכיב של מדינה יהודית מבפנים,
את המרכיב המשפחתי. עכשיו החבר'ה האלה מגיעים,
הם אנשים מוכשרים,
אנשים גם ראויים מצד עצמם כמובן, הם הולכים לצבא,
הם נהיים ישראלים, הם פוגשים את הבת שלך או את הבת של השכן שלך,
הם רוצים להתחתן,
ופה אנחנו נתחיל להתמודד עם התבוללויות ברמות מטורפות,
בגלל סעיף הנכד בחוק השבות,
שהוא סעיף מאוד מאוד בעייתי.
עם סעיף האימא או האבא,
עם זה אין שום בעיה, אבל עם האבא היה קל להתמודד.
אבא יהודי,
אפשר היה להקים בתי דין לגיור מיוחדים לדברים הללו,
אבל נכד בעצם הציף פה את העניינים,
וזה דבר מאוד מאוד מורכב. כלומר, מדינת ישראל היום, נכון להיום,
עומדת בפני סכנה פנימית,
לא פחות מאשר סכנות חיצוניות, זה מה שקורה כאן.
לפורר את המרכיב של הזהות היהודית, העברית, שהיא מאוד מאוד קשורה למשפחה.
הוסיפו לזה את כל המתקפות הלהטביות מכל מיני כיוונים, שכבר אסור לך להגדיר משפחה, ואסור לך פה, ואסור לך שם, וכן גם זה הדרך.
ואנחנו רואים שהמרכיב ששמר על עם ישראל לאורך כל הדורות, המרכיב המשמעותי ביותר,
נמצא היום
תחת מתקפה, נמצא היום תחת סכנה,
ובסופו של דבר, אם אין משפחה, גם אין אימה.
והכל מתחיל משם, כמו שראינו, הברית מתחילה מפסח.
ולכן כאן אצלנו בפרק י'
הרב?
כן.
לגבי עלייה, לפי מה שהבנתי,
הרבה מאלה שעלו עליות כאלה ואחרות הם לא יהודים בכלל.
כאילו לא, גם לא נכד, אבל אולי אני טועה.
לא, לא. כשאתה אומר לא יהודים בכלל, סתם ככה גול לא יכול להגיע לכאן.
חוק השבות חל רק על יהודים. לא יודע, איכשהו הם התפלחו עם העליות הגדולות.
בדרך כלל זה לא קורה.
הבעיה היא בעיקר בסעיף הנכד. סעיף הנכד פתח פה אפשרויות.
עכשיו, איך תדע, אם זה סבא, אם זה סבא רבא,
יכול להיות גם סבא, הוא מוצא איזה מישהו,
בכל זאת הדורות יותר רחוקים, ככה יותר קל כאן באמת לשקר ולעבוד על זה.
מה ההגדרה שאמרת מקודם, שכל מי שרוצה לברוח ממדינה מערבית יכול להגיע לפה?
אז גם גוי.
אני אומר,
יכולת להגיד, תקשיב, יש כאלה,
יכולת להגיד שהוא,
למרות שהוא לא יהודי, סבא שלו היה יהודי, הוא אומר, מה, אני רוצה להגיע לישראל,
כי אני רוצה להיות יהודי.
לא,
לא. הרבה מאוד מהם רוצים להגיע לישראל, כי ישראל זו מדינה מערבית.
תבין, כי מקום טוב כאן.
ובכלל לא עומד אצלו על הפרק הנושא של להצטרף לאיזשהו תהליך עם גיור.
אז איך, נגיד, הסודנים, איך ייתו להם להגיע לפה?
הסודנים הגיעו בלי חוק, הם הגיעו ברגל, פרצו את הגבול, לא היה גבול בכלל בדרום, לא היה גדר, הם פשוט הלכו ברגל והגיעו.
עד שעשו גדר ואז זה נפסק.
עכשיו צריך להוציא אותם מכאן.
ויקום עזרא וישבע את שרי הכהנים בלווים בקול ישראל לעשות כדבר הזה ויישבעו.
ואז הוא הלך,
והכל היה בצום.
ויעבירו כל ביהודה וירושלים וכל בני הגולה להיכווץ ירושלים,
וכל אשר לא יבוא לשלושת הימים כעצת השרים והזקנים יחורם כל רכושו ויבדל מקהל הגולה. אולי אני אשים את הבסופים לעיני כולם.
תראו, בסופו של דבר,
לא מדובר כאן על איזה כמות גדולה של אנשים, בסך הכול אנחנו אומרים על 50 אלף איש.
אז אפשר לשלוט באירוע, יחסית.
כן?
אפשר לשלוט באירוע, עזרה קורא לכינוס כללי,
כל מי שלא יגיע רכושו יוחרם,
ובאמת כולם מגיעים. בואו נראה מה כתוב, בואו נראה מה קורה כאן.
אני חוזר כאן לפסוקים, הנה, זהו.
כן, בואו נראה את הפסוקים, זה יעזור לנו.
יפה.
ויקמצו כל אנשי פסוק ט' תמוהים, ויעבירו כל ביהודה וירושם,
כל בני הגולה יקבלו ירושלים, וכל אשר לא יעבור לשלושת הימים וכו'.
או יקבצו כל אנשי יהודה ובנימין ירושלים לשלושת ימים, או חודש התשיעי ב-20 בחודש.
כף כסלו.
וזה דבר מאוד מעניין,
תורת התאריכים הזאת,
שאנחנו רואים שכל ההתמודדות עם בעצם סוג של התייוונות,
עדיין לא הייתה יוון,
פרס מולכת בכיפה,
אבל כל ההתמודדות עם תמעות
בתרבות מקומית,
גויית, בצורה כזו או אחרת,
נשאבת איכשהו לחודש כסלו.
אז כל הנבואה כאן, הכל נאמר ב-20 בחודש, בחודש כסלו,
בשנת שש להרתכשסתא,
וישבו כל העם ברחוב בית האלוהים מרעידים על הדבר ומהגשמים.
קר בירושלים בכסלו יורד גשם, אבל הם רועדים,
לא מהגשם ולא מהקור, אלא הם רועדים מכך שהם בעצם מבינים פעם ראשונה אל נכון מה הם עשו.
את הדבר החמור שהם עשו, את הבגידה הנוראה,
ושבעצם כל תהליך הגאולה, כל המפעל הציוני עומד חלילה בפני איזושהי קריסה בעקבות הדבר הזה. ויעקם עזרא הכהן ויאמר אליהם, אתם העלתם.
ותשיבו נשים נוכריות להוסיף על אשמת ישראל.
ועתה תנו תודה לאדוני אלוהי אבותיכם,
ועשו רצונו ויבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנוכריות. עכשיו, חידה.
הביטוי הזה,
תן תודה,
מאיפה הוא לקוח?
בבקשה, בצ'אט בלבד. כל מי שיענה ראשון, יזכה מפרס.
מה השאלה שלך פעם? ותנו תודה? הביטוי תן תודה,
תנו תודה, תן תודה, מאיפה הוא לקוח?
הוא כבר נאמר פעם אחת בתנ״ך, איפה הוא נאמר?
כן, בבקשה רבותיי, מישהו כאן בצ׳אט ענה לי?
רב אהרן,
רב שבתי,
תן כבוד לאדוני אלוהי ישראל ושים תודה, אמר מי למי?
בואו נראה את הפסוק,
עוד פעם, אתה רואה?
ואתה תנו תודה לאלוהי אבותיכם. מה, מה?
מישהו ענה, מישהו ענה, אבל מי ענה?
מי ענה? בצ'אט?
כן, ראשוע שם, אחאן.
יפה מאוד, בוא נראה מי ענה.
אהרון קופר שמיד, האיש והאגדה,
אחד מגדולי התלמידים הנאמנים, המתמידים.
בדיוק, כאשר יהושע,
כאשר יהושע בא
ל...אצל אחאן, שמעל בחרם והוא מנסה שהאחאן יודה,
הוא אומר לו בדיוק את אותה מילים. תן תודה.
כלומר, בכוונה התנ״ך מקביל בין המילים הללו,
כדי לומר לנו מה עכן מעל בחרם וגרם על ידי הדבר הזה חורבן לכל עם ישראל, והפסד במלחמה בעי, והיה לזה גם עוד השלכות,
כי הפסד במלחמה בעי גרם לגויים שהיו כאן להבין שעם ישראל יכול להפסיד מלחמה,
כן, וממילא אפשר לתקוף אותם וכן על זה הדרך.
כך גם אתם,
באותו מעשה של נשיאת נשים נוכריות, גם אם הוא נעשה כחוק,
לצורך העניין,
מעלתם, מעלתם בברית, לכן הביטוי כאן
עוזר על עצמו.
אז אומר להם עזרא,
ועתה תנו תודה
לאדוני אלוהי אבותיכם, ועשו רצונו ויגדלו מעמי ארץ ונשים ונוחיות,
ויענו כל הקהל ואמרו כל הגדול, כן כי דברך עלינו לעשות.
אבל לעם רב,
יש פה הרבה אנשים,
ועד גשמים,
ואין כוח לעמוד בחוץ.
והמלאכה לא ליום אחד ולא לשניים,
כי הרבינו לפשוע בדבר הזה. כלומר,
יש פה כבר כמה וכמה תשעי קיטון,
וכבר נולדו ילדים, צריך למצוא להם פתרון,
ומה נעשה עם כל הדבר הזה? צריך להקים פה בתי דינים,
צריך להקים פה מהפכה פנימית, רוחנית.
אי אפשר ככה בזה, ועכשיו נעד גשמים, ואיפה נשים אותם? צריך למצוא להם מקום להעביר אותם, את הנשים הנוכריות הללו.
ואז הם מציעים פה איזה קצת פתרון, יעמדו נא שרינו לכל הקהל,
וכל אשר בערינו, ההושיב נשים הנוכריות יבואו לעתים מזומנים,
וימיהם זקנה עיר ועיר ושפטיה, עד להשיב חרון אף אלוהינו ממנו עד הדבר הזה. כלומר, בואו נעשה, נקים בית דין לכל עיר,
ונתחיל תהליך עם תיקון, כל משפחה תגיע, אנחנו נראה את הבעיה.
יגרשו את הנשים הנוכריות, יחזירו חזרת הנשים העבריות,
ונעשה את זה בצורה יסודית. אחי יונתן בן אסראל ויחזיה בן תקווה עמדו על זאת ומשולם ושתה על ידי הזרום,
ויעשו כן בני הגולה,
ויבדלו עזרא הכהן הנשים,
ראשי האבות לבית אבותם וכולם בשמות
וישוב יום אחד לחודש העשירי
לדריווש הדבר, כן? כל זה קורה בשנת שש או שבע לדריווש,
באלף בטבת,
ויחלו בכל האנשים האישים ונשים נוכחות עד יום אחד לחודש הראשון,
זה לקח להם טבת שבט אדר, שלושה חודשים,
וכאן יש רשימה גדולה מאוד מאוד של כל מי שהיה חלק מהביזיון הזה. תראו, יש כאן רשימת שמות,
טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה, אני פה לא אעבור על השמות,
אבל, כן, כל אלה נשאו נשים נוכרות, ויש בהן אשר
נשים וישימו בנים.
למה חשוב לציין פה את השמות שלהן?
אני חושב שזה חלק מן הניסיון לגרום תיקון לעשות, כן, לעשות שיימינג,
בושה, לדורות,
כאילו, למנוע את זה בעתיד, תדעו לכם,
כל מי שיתחתן,
אם אישה לא כריעה,
שמו יירשם לדיראון בתנ״ך.
כולם ידעו את זה.
זה ניסיון חריף, קיצוני,
לתקן אחורה, ובעיקר גם למנוע את הדבר מהאבא,
ולכן מופיעה כאן רשימת שמות.
אתם יודעים, זו קצת שאלה על איזה רשימה אתה רשום.
האם אתה רשום ברשימה של העולים,
וואו,
או שאתה רשום ברשימה של המתבוללים?
האם אתה רשום ברשימת שינדלר,
של ההצלה,
או שאתה רשום ברשימה של השמדה?
לפעמים הרשימות
מספרות סיפור, איפה אתה רשום, באיזה צ'קליסט אתה רשום, באיזה עמודה אתה נמצא.
אז הוא אומר עזרא, אנחנו נרשום.
כל מי שיתחתן עם אישה נוכריה, הוא ירשם ושהוא ייכתב בתנ״ך לדורות,
בעיקר כדי להרתיע הלאה,
כי כשאדם מתחתן עם אישה נוכריה,
בזה בעצם הוא מנתק את עצמו מכלל ישראל, זה הדבר הכי חמור שיכול להיות.
אז אחרי הדבר הזה, שבעצם תופס לנו את רוב פרק י',
כולל הרשימה שדיברנו,
בעצם אנחנו לכאורה סיימנו את פרק עזרא,
את ספר עזרא,
כי מכאן מתחיל ספר נחמיה, אנחנו אמורים לדלג עכשיו
משנת שש לדריווש לשנת עשרים לדריווש, כלומר,
ארבע עשרה שנים התיקון הזה כנראה נעשה, עזרא מלווה את הקהל תורה,
אבל חסרה עדיין רגל נוספת
בתוך בניית המדינה, וזוהי הרגל של נחמיה,
ועליה נתחיל לעסוק בעזרת השם בשבוע הבא.
אנחנו לא נתחיל מפרק א' בספר נחמיה,
אלא בשבוע הבא נתחיל מפרק ד' או ה',
מפני שמתברר שהסוגיה הזאת
של נשיאת נשים נוכריות לא באה לקיצה,
לא באה לקיצה,
לא באה לקיצה כאן בספר עזרא, היא ממשיכה ללוות אותנו, מתברר.
ויצטרכו לעשות בדבר הזה עוד פעולה, כנראה עוד פעולה,
שתוכל להיעשות דווקא כשנחמיה מגיע ויש לו יותר כוח כפייה,
אז בשבוע הבא נשלים את המעגל הזה של הפרישה מן הנשים הנוכריות,
ונתחיל בעזרת השם ללמוד את ספר נחמיה.
הרב, כשאומרים שנה שש לדראביב, זה כאילו,
מה זה בזמנים? אני לא כזה מבין.
שנה שש לדראביב זה שש שנים לאיזשהו מלך, או תקופה?
כן, יש דעת שיש למלכותו, בדיוק. אה, אוקיי.
מה עם פתרון של גיור, או איש כאלה שגיירו את האנשים האנוכיות?
זה אמרנו, למרות שהאנשים האלה ודאי גוירו,
עדיין זה לא מעמעם את הבגידה. זה שאתה לוקח מישהו ומגייר אותה, ומתחתן איתה, וזורק את אשתך הראשונה,
אז אולי זה כשר, הלכתית, אבל זו בגידה.
זו בגידה.
זה יכול להיות עם שני נשים, לא חייב להיות שהוא גירש, שהוא...
זה בדיוק מה שמדברים.
כלומר, גם אם הוא לוקח אפילו אישה על אשתו, ראינו את זה בספר מלאכי,
עדיין זו בגידה. היא אומרת, אני הלכתי אחריו,
אני מסרתי את המערכה, עכשיו אני לא כל כך יפה בעיניו, אז הוא לוקח איזה מישהי אחרת.
אין לך, כלומר, הבגידה הכי גרועה זו דווקא בגידה שנעשית בחסות ההלכה,
סוג של נבל ברשות התורה.
כל עוד כאילו אין סיבה משמעותית לגרוש.
כן, יש סיבות שמותר בהן להתגרש.
יש, אבל
לא אלה הסיבות, במיוחד שזה היה כאן תופעה.
טוב, החג ורעה, יאללה, ברוכים תהיו.
שלום, ברוכים תהיו, כל טוב.
שלום, ברוכים תהיו, כל טוב. שלום, כוח.
