אנחנו בסימן קמ״ח, עמוד 60. נגמר ההפסקה?
מה אמרנו?
אני אעשה גלינגלו.
בסדר, היום אין גלינגלו. מה יש היום?
בטח.
לפעמים הייתה הפסקת חשמל, אז היו עושים פעמון.
פעמון?
כשלא היה חשמל היה המזכיר אומר,
אחד התלמידים בוים, אתה תעבור בין הקומות ותעשה גלינגלו.
אבל הייתה פעם פעמון כזה?
אצלנו בבית ספר היה.
חשמלי זה.
זה היה אצל כולם.
כולם. טוב,
אז אנחנו מתחילים, בסדר? נגמרה ההפסקה? יופי. סימן קמ״ח,
עמוד 60. בעזרת השם, היום נסיים.
הלכות קריאת ספר תורה.
בעזרת השם.
קמ״ח, אין שליח ציבור אשר להפשיט התיבה בציבור כל זמן שהם בבית הכנסים.
פרש רש״י,
שיעור רגילים להביא ספר תורה מבית אחר, שהיא משתמרת בו,
עד שתורך ציבור להתעכב שם.
זאת אומרת,
נגיד את הסדר של בית הכנסת בזמן חכמים.
היה מקום לתפילה.
המקום הזה נמצא,
כמו שראינו אומרים ויכולו השמים והארץ בליל שבת לאמר, כי זה נמצא בשדות.
בית כנסת היה מחוץ לעיר, היה ככה
במקום מרוחק מבתים.
אז היה מקום התפילה,
בגובהה של עיר, במקום גבוה יותר,
לא צמוד לבתים.
אבל את ספר התורה שקוראים בו שנים חמישי, שבת, היו מביאים ממקום שהוא נשמר בו.
איפה המקום שהוא נשמר?
בית כלשהו.
אז בסדר, איך מביאים את הספר תורה, כמה מלווים אותו, איך לוקחים אותו, איך מחזירים אותו.
אנחנו מדברים פה על החזרה.
חזרת
הספר תורה אל המקום שמצניעים אותו,
הוא נעשה בסוף התפילה,
או בסוף קריאת התורה.
עכשיו אם אני אבוא גם לקחת את הספר תורה
וגם להוריד את המפה מעל הבימה,
השולחן ששמו עליו את הספר תורה, לא שמים אותו על שולחן בלי מפה,
טורח ציבור.
אז לכן מוציאים את הספר תורה
ואחר כך
חוזרים
ומקפלים את המפה מהבימה כדי שיהיה טורח ציבור.
תראו כמה, דיברנו על זה כמה פעמים,
כמה חכמים דיברו על הנושא של טורח ציבור.
אנחנו לא רוצים להטריח ציבור.
ואם בדברים האלה, שגם קשור לכבוד ספר תורה, לא מטריחים את הציבור,
כאן וחומר שבדברים אחרים שעושים באמצע התפילה, לא מטריחים את הציבור.
אתה מכיר את הטורח ציבור לפעמים?
לא.
מה אין טורח ציבור?
יש מקומות שיש טורח ציבור.
כל מיני מכירות ארוכות,
לא מה שצורך בית הכנסת, מאריכים,
מאריכים פתאום בפיוטים,
בניגונים שהם לא קשורים.
כל דבר צריך שיהיה במידה.
אתה יודע שיש פעולה. יפה.
ולכן,
ולכן,
ולכן,
יפה.
ולכן מה קורה אצל ספרדים הרבה פעמים?
שהחבר'ה הצעיר, בדיוק, אמרת יפה, הרבה זקנים.
החבר'ה הצעירים הולכים לאשכנזים. למה?
כי טורח ציבור.
עזבי שזה טורח ציבור.
אפשר?
למה?
מתפיידים כמו שצריך, כל הניגונים, כל הזה,
תחשוב עשרה לתשע, תשע, קידוש באוויר
בראש השנה.
הרבה?
הרבה, מה, מתי אין נציאה עוד שבועיים?
שש וחצי, שש?
מה, מה הסיפור?
שעה קודם מתחילים קורבנות.
שום בעיה, זה כבר אמצע היום.
ומה מרוויחים בזה?
אתה חוזר הביתה המוקדם,
אשתך יכולה ללכת לבית הכנסת,
אתה שומר על הילדים.
כי מה האסון הכי גדול?
שבהם נשים באות עם הילדים הקטנים לבית הכנסת, או האבא בא עם הילדים הקטנים לבית הכנסת,
ואז אף אחד לא מתפלל. הילדים מבינים שאבא בא לשחק איתם,
והציבור מבינים שיש פה מגרש משחקים,
ואף אחד לא מתפלל.
קיצור, לא רציני.
בסדר?
יש לזה פתרון.
ברור איתו תפילה, היא שואלה לכת. אם אתה מתחיל בשמונה, שמונה ומשהו, היא מגיעה
ב-17 ל-9,
היא מגיעה להתחלה.
שאיזה ילדים?
יש הרבה חילול כבוד בית הכנסת שמביאים תינוקות לבית הכנסת.
וראינו את זה בשולחן ערוך במשנה ברורה.
בסדר? ילדים שבאים להשתולל ולהשתגע בבית הכנסת,
אומר השלה הקדוש,
גם כי יזקין לא יסור ממנו.
כשהוא יהיה גדול הוא יעשה את אותו דבר, אם הוא יבוא בכלל לבית הכנסת.
בסדר? לא יתבלבל בדרך.
ילד שיושב ויודע לקרוא,
תביא אותו לבית הכנסת.
ילד קטן יותר,
אל תביא אותו לבית הכנסת.
או שאתה תריב איתו, או ששניכם לא תתפללו.
זה ברור.
אל תהיה לי חכם בדבר הזה.
אני אוהב את החכמולוגים האלה,
שהופכים את בית הכנסת למגרש משחקים עם קורקינט ובובות ואני יודע מה. אתה בא להתפלל.
בן אדם, אתה נכנס לניתוח.
אתה לוקח איתך צעצועים?
לא ראיתי דבר כזה אף פעם.
העיוות המחשבתי הזה של האירופאים,
תרבות המערב, מה שנקרא, שהורס לנו כל חלקה טובה והורס את בתי הכנסת,
לא ייכנס אצלנו,
בסדר?
אני לא רוצה להגיד אצל מי זה מתאים,
אבל זה בדיוק אותם האנשים שבסוף הילדים שלהם לא דתיים.
סגור אחריך את הדלת,
סגור אחריך את הדלת,
אל תתווכח.
זה ברור מה אני אומר,
וזה סטייל של אנשים מסוימים.
ואתה רואה את זה, ואז הם קוראים גם את העיתונים עם התמונות באמצע התפילה,
והילד מפריע לו לקרוא את העיתונים,
להתפלל בטוח לא יפריע לו, כי הוא לא מתפלל.
בסדר, אל תיתן לי להמשיך, כי אני בדבר הזה ברור.
בסדר?
ברור לך?
אל תהיה לי חכמולוג.
ילדים בבית.
מי שבא להתפלל, בא להתפלל.
בסדר, שנה שעברה...
שב.
רגע, נכנסת. שב.
שקט.
שקט. אל תיכנס באמצע הדברים.
שנה שעברה,
אשתי עברה לכמה נשים בבית הכנסת.
אני 24 שנה
לא הגעתי להתפלל בבית הכנסת
בראש השנה,
ולא ביום כיפור.
אני מבקשת, אל תפריעו לי להתפלל.
תלכו מפה.
זה ברור,
זה אמיתי, ככה צריך להיות.
זה ברור מה אני אדבר?
אם אתה רוצה ילדים שמתפללים ועובדי השם, זה מה שאתה תעשה.
בית כנסת זה לא מגרש משחקים,
ובית כנסת זה לא מועדון חברים.
בית אלוקים, מקדש מעט.
צריך להתייחס אליו בכובד ראש.
ואז אחר כך שואלים אנשים, מה, אנחנו באים, אתה מתפלל? איזה מתפלל?
האמת שיש גם משהו הפוך, צריך גם לדעת אותו. אני, איך אומרים, נסגור את המערכת.
לפעמים יש אנשים בבית הכנסת שמפריעים לילדים להתפלל.
הוא הולך עמודי לקח ממתק, הוא בא להתפלל, מה אתה מפריע לו?
כשהוא יוצא, אני מבין.
אתה רואה, כשהוא יוצא, אתה רוצה את לומדתה, צ'ופר,
ישבת בבית הכנסת כמו שצריך, אין בעיה.
בסדר?
יפה.
זה סוכריות.
אתה רואה שיש גם אנשים גדולים,
מה שנקרא, בלתי מפותחים.
שהם צריכים סוכריות.
אחד צריך סוכריה על מקל,
שני צריך עננו, השני צריך עם אפס,
כל אחד צריך את הסוכריה שלו.
ואם לקחת לו, זהו, נגמר, וואו, וואו, מה יהיה שם?
עזוב, עזוב, אנחנו לא שם.
אנחנו תפילה כמו שצריך.
תבוא אלינו.
אנחנו מניין ותיקים, באולם ספורט של בית הספר, 120-130 איש,
מפללים.
אנשים באים כי הם מבינים שזו תפילה.
יש מניין מיוחד, לימים נוראים.
נושא ברור,
אנחנו צריכים רצינות בעבודת השם.
ההתייחסות היא לא רצינית.
בן אדם, דוגמה נתתי אותה פעם, אשתו, מה זה, גמורה, ליל שבת.
ליל שבת.
אשתו גמורה, קח את הילדים.
צודקת.
כל השבוע היא מטפלת בילדים, תן לה מנוחה, היא צודקת.
מה עושים כשאישה אומרת קח את הילדים?
לוקחים אותם. לאן?
גן משחקים.
מה עם התפילה?
הטור.
עכשיו עסוק בגידול ילדים.
כן,
תתפלל מילך בצהריים,
בלערב אחר כך תתפלל בבית, תתפלל לערבית,
עכשיו קח את הילדים.
לאן? לגן משחקים.
אבל בית כנסת זה גן משחקים?
שלושה-ארבעה זה הטוטים מגיל שנתיים
עד חמש,
שעושים אינתיפאדה קבוצתית בבית הכנסת.
מה זה? לא הוא מתפלל,
לא הם מתפללים, ברור.
אבל לא הציבור מתפלל.
לא ראוי הדבר הזה.
זה לא דברים שלי, כן?
זה לא אני אומר את זה. מי אומר את זה?
השלך הקדוש.
על הנזק המצטבר החינוכי שיש בדבר כזה.
ואחר כך שואלים למה הילדים לא באים לבית הכנסת.
מי אשם?
אבא שלהם.
אשם.
אבל, שוב אני חוזר, ברגע שילד
יודע להתפלל, יודע לשבת,
עוקב אחר המילים, יש בו עניין,
מעצמו, אדרבא, יביאנו, ילמדנו אורחות חיים,
ילמדנו איזה תפילה, יושב איתו, יתפלל, הכל מה שצריך, כמה שיותר טוב.
אבל לא לפני הזמן.
והיום כולם קופצים על מדרגות.
הילד שלו, בן שנה וחצי,
גולש בסמארטפון יותר טוב ממנו.
זה ילד, משהו. אתם מכירים את הסיפור?
שמישהו בא ואמר לרב, יש לי בת,
נשמה טהורה, צדיקה, איזה צדיקה.
אתה נותן לה קוביות,
הדבר הראשון שהיא עושה, שמה על הראש, שמה על היד,
נשמה שלא מהעולם הזה.
אומר לו הרב רשע,
מה אתה מתפלל בבית?
זה ברור?
הבנת?
בפרק ידע יודעת מה זה.
הוא רואה את אבא שלה.
זאת אומרת, הוא לא מתפלל בבית הכנסת, הוא מתפלל בבית.
ברור.
יאללה.
אז אמרנו ככה,
בסימן קמ״ח, עמוד 60,
אין שליח ציבור רשאי להפשיט את התיבה בציבור כל זמן שהם בבית הכנסת.
למה? בגלל טורח ציבור. לא מורידים את המפה מעל הבימה.
למה? כי ברגע זה כבר מרוקנים הכול.
לוקחים את הספר תורה למקום ששם הוא נשמר,
שזה לא בבית הכנסת,
ומורידים את המפה מעל הבימה שעליה ספר תורה.
הוא אומר, לא, תוציא את הספר תורה, אבל את המפה תוריד אחר כך. מדוע?
שלא יהיה תורך ציבור. כל זה דיברנו בגלל
תורך ציבור או דברים שמעכבים את הציבור מלהתפלל.
קמ״ט
אין הציבור רשאים לצאת מבית הכנסת עד שיצניעו ספר תורה.
עוד פעם אני חוזר ואומר,
מה היה סדר התפילה ובית הכנסת בזמנם?
בית הכנסת היה מקום תפילה.
ספר תורה היו משאירים באיזה מקום נשמר, לא בבית הכנסת,
בגלל זה נקרא לזה מקום נשמר.
אז מוציאים את הספר תורה.
עכשיו, אסור לכם לצאת לפני שספר תורה יוצא.
איך אתה משאיר ספר תורה והולך?
הרי צריכים להוציא אותו.
מלכם בראשם.
ספר תורה קודם כל, אחר כך, אחריו יוצאים האנשים.
מיהו, אם אינם יוצאים רק יחיד, לית לנבא.
זאת אומרת, בן אדם אחד יוצא, אין בעיה. ואם מצניעים ספר תורה בבית אחר,
אם אין לבית הכנסת אלא פתח אחד, צריכים להתעכב
עד שיצא ספר תורה, וילכו אחריו למקום שמצניעים אותו שם.
אם יש לבית הכנסת שני פתחים, יכולים לצאת בפתח אחד קודם שיצא ספר תורה בפתח האחר.
ובלבד שילכו אחר הספר תורה וילווהו למקום שמצניעים אותו שם.
לא לוקחים, בן אדם אחד לוקח ספר תורה ומוציא אותו מבית הכנסת למקום אחר.
צריך ללוות את ספר התורה.
כבוד.
ולכן, ולכן,
כשתלמיד חכם גדול יוצא מבית הכנסת, מה עושים?
מלווים אותו.
למה? מה אומר רבי יוחנן?
הני בבלי אי טיפשאי.
מה זה בבלי אי טיפשאי?
בבלים טיפשים.
דקמא מיקמאי ספר תורה, ולא קמא מיקמאי תלמיד חכם.
חרב עובדיה היה אומר, זכר ציג דרכה,
רואים ספר תורה, עוד לא הספיקו לזה, אשר כולם קופצים מזנקים.
מה, תלמיד חכם?
אה, אני מזיז את עצמו קצת.
תראה, אתה מבין מה אתה עושה?
תלמיד חכם זה ספר תורה חי.
אז מה צריך לקום יותר לפני?
לא שלא לקום בפני ספר תורה, בוודאי שכן.
אבל אם אתה עומד בפני ספר תורה, ברור שאתה צריך לעמוד לפני תמיד חכם.
בסדר? ילוו למקושות שיציעים אותו. במקומות שמצניעים אותו בהיכל,
שהוא אהרון בבית הכנסת,
הנה,
מצווה לכל מי שעוברת לפניו ללוותה עד לפני אהרון, שמכניסים אותה שם.
דווקא הרמב״ם מזכיר את זה. ומי מקפיד בזה יותר?
בדרך כלל, ספרדים,
לפי הקבלה.
כשספר תורה מהבימה הולך לארון הקודש,
מלווים אותו כל מי שעובר אצלו עד ארון הקודש.
אבל זה רמה.
אתם מבינים? אני תמיד אומר.
אין שחור לבן בחיים.
הנה יש חום.
בסדר? הכל יש.
כן? אומר הרמה,
ובמקומות שמצניעים אותו בהיכל, שהוא ארון בבית הכנסת, מצווה לכל מי שעוברת לפניו ללוותה עד לפני הארון שמכניסים אותה שם.
וכן הגולל,
מי שגולל ספר תורה ילך אחר ספר תורה עד לפני אהרון
ועומד שם עד שהחזירו ספר תורה למקומה
וכן נוהגים במקביה ספר תורה כי הוא עיקר הגולל, כמו שהתבאר.
וכשכתובים שמביאים התינוקות לנשק התורה כדי לחנכם ולזרזם במצוות וכן נוהגים.
למה מביאים את התינוקות?
למה מביאים אותם לבית הכנסת?
לנשק ספר תורה, זהו, אחר כך החוצה.
זה ברור?
חוץ מזה שיש תינוקות יותר מבוגרים, תינוקות של בית רבן,
שכבר יודעים לקרוא,
יודעים לקרוא, מביאים אותם להתפלל ואת הכנסת.
אז גם בואו, בואו ננשק ספר תורה.
לחנך אותם בחיבוב מצווה.
כי למה אדם מנשק ציצית, מנשק תפילין, מנשק מזוזה,
מנשק ספר תורה?
חיבוב מצווה.
זה כל עניין של חיבוב מצווה.
כן, אבל בתנאי שיש אנשים שילוו אותו. האחרים יכולים לצאת.
אבל שיישארו אנשים שמלווים אותו.
כמו שהוא כתב לפני כן, שבן אדם אחד גם לא אכפת לנו
שהוא יוצא קודם.
קורה שבן אדם צריך לצאת, אבל הציבור שלו יצא.
לא ישאירו את המקום בלי מניין, בואו נקרא לזה ככה.
בסדר? אומר לנו המשנה ברורה,
סעיף קטן א' בקמ״ט,
עד שיצניעו ספר תורה,
שאין זה דרך כבוד לתורה, שיניחו וילכו להם.
ומה יראה במקום שמנהג להציני על ספר תורה, אחר הובה לציון?
יש כאלה שמכניסים ספר תורה מיד אחרי קריאת התורה, ויש כאלה שמכניסים ספר תורה אחרי
הובה לציון.
למה? שאם לא כן,
בלאו הכי,
הלוא אסור לאדם לצאת מבית הכנסת לקרות וקדושה דה סדרה.
כמבואר בסימן קלב, שראינו אותו כבר.
בסדר, אדם יוצא מבית הכנסת, אחרי הוא בא לציון.
לא, לא ברירה, לא ברירה.
אבל אחרי הוא בא לציון, ולכן
על זה מדובר.
רק יחיד, אפילו שניים או שלושה, שמותר, דעתם,
שיש כבוד לספר תוק, ושעדיין רוב הציבור שם.
ואין בפרי מגדים שמצדד לומר את זה דווקא בבית הכנסת גופה הקלרם, אבל כשמוציאים אותה לבית אחר,
בכל גבנה אפילו יחיד לא יצא קודם ספר תורה,
אלא ימתין עד שיוציאו הור. כי גם הספר תורה צריך לצא, אז מה אתה יוצא קודם?
כשגומרים טקס, מי יוצא ראשון?
הנשיא.
אחר כך
ראש הממשלה, נכון?
אחר כך יש המשך, בסדר?
כשאומרים את זה, קודם כל ספר תורה, אחר כך אחרים.
צריכים להתעכב שאין נכון שיוצא אדם בפתח קודם הספר תורה, וילכו אחריו לעשות לה הידור ללוותה.
וישמכו הקרד יכתיב אחרי השם אלוהיכם,
תלכו.
אתה צריך לכבד את הספר תורה, ללכת אחריו.
לצאת בפתח אחד יבזל מן כך שיוצא קודם ספר תורה, ובלבד שילכו.
פירוש אף שיתרנו לצאת בפתח אחר,
מכל מקום צריך להמתין בחוץ עד שיוצאו ספר תורה ולווה אותה למקומה.
הוא לא הולך הביתה. לצאת, הוא יצא מפתח אחר, זה לא נחשב שהוא יצא לפני
ספר התורה, אבל צריך לחכות ללוות אותו.
ללוותיו, וכן כשמוצאים מההיכל
מצווה לכל מי שעוברת לפניו ללוותיו עד הבימה.
לא נשארים במקום. מכירים וקוראים?
הוא בא ועושה ככה לספר תורה, עושה לנו טובה,
ונשאר במקומו.
תלווה ספר תורה.
כן, אבל גם לא להידחף.
תמיד יהיה באיזון.
אין מצווה לדחוף אנשים, להפיל אותם לרצפה,
כי אני רוצה עכשיו לנשק את הספר תורה.
בסדר? תמיד להיות מאוזנים.
מצד אחד לכבד,
מצד שני,
זה שאתה מכבד זה לא אומר שאתה דורך על אחרים.
זה לא אומר באזור, כן,
לא מהפינה שם הרחוק,
לא חייב.
זה קודקו או שאיזה תו מאמץ...
תמיד תתקרב לספר תורה.
וכן נוהגים במגביה, משמע דמנהגנו במגביה ובחוד, אבל בלבוש ושולחן עצי שיטים ושער אפרים מבואר
שבין המגביה, בן הגולת, צריכים ללוותה עד לפני ארון הקודש.
מנהג פשוט,
שבדרך הילוכו מן התיבר, אומר השלך ציבור מזמור לדוד עבור לשם בני אלים.
מנהגים שלא לומר מזמור לדוד,
כי אם בשבת וביום טוב שחד בשבת.
אבל ביום טוב
ובכל שכן בכל שמסתכלים בספר תורה אינו אומרים מזמור לדוד, רק
לדוד מזמור לשם הארץ ומנוע. וזה מנהגים.
יש מקומות שאומרים רק פסוקים, יש מקומות שאומרים מזמור,
כל אחד לפי מנהגו יעשה, יש בזה שיטות שונות,
מה אומרים כשמכניסים חזרה ספר תורה לאחד.
טוב,
בזה סיימנו הלכות קריאת ספר תורה.
אנחנו נתחיל את הלכות בית כנסת.
הלכות בית כנסת זה אומר שכל מקום שנמצאים יהודים,
כל מקום שנמצאים יהודים צריך בית
לייחד אותו להשראת שכינה במקום.
כל מקום שנמצאים יהודים אני צריך באי כנישתא. מה זה באי כנישתא?
בית שבו מתכנסים.
אנשים מתכנסים בו.
מה הדבר המרכזי שיהודים מתכנסים לשמו?
תפילה.
אפשר גם בית מדרש, לימוד תורה, אבל קודם כל תפילה.
זה כינוס של אנשים, שצריך שיהיה ציבור.
זה דבר שדורש ציבור.
ואין ציבור אלא
עשרה אנשים.
אז כל מקום שאדם מגיע, איפה בית הכנסת?
דבר ראשון.
בסדר? בפלישתים, בזה, מה שואלים דבר ראשון?
מה?
מי זו האישה הזאת?
הבנתי, כן? אצל מי זה קרה?
אצל אברהם, במצרים, בסדר.
אדם שנכנס למקום, מה שואלים אותו קודם כל?
יש לך מה לאכול?
יש בית כנסת?
יש בית כנסת.
יש קהל ששואלים שאלות אחרות.
לא בשלנו, כן, כמובן.
טוב,
בכל מקרה צריך שיהיה בכל מקום, בכל מקום קיבוץ יהודים צריך שיהיה בית כנסת.
דבר אחד רק אני אוסיף, הוא לא קשור לפה,
אבל הוא חשוב לדעת אותו,
שיש משהו שקודם לבית כנסת.
לפני שבונים בית כנסת, מקווה.
מקווה זה דבר ראשון שבונים.
אחר כך כל השאר.
כי בית כנסת, אם אין מבנה קבע,
אפשר לעשות איפה שרוצים.
מקווה חייב.
סיפרתי שבוע שעבר נפטר יהודי צדיק אחד,
מהנדס,
תלמיד חכם ואיש ירא שמיים גדול,
הרב מאיר קוזניץ.
בוא למקוואות, בונה בונה בונה.
סיפר לי הבן שלו, שהייתי בשבעה שם,
שהוא היה לוקח אותם לכל מקום.
הם חרדים, חרדים, אבל מקווה, איפה מקווה? הוא בונה.
הוא אומר, פעם הייתה, הוא אומר, לפני 25 שנה, אפילו לא זוכר איפה זה.
שאלתי אותו,
הוא אומר, הייתה איזה גבעה שגרו בה אנשים, לא לגאלי, לא חוקי ולא זה.
מלא אנשים רצו מקווה, תבנה לנו מקווה. אמר, אין בעיה, תוך שבועיים מרים מקווה.
בסדר, בזמן הואך,
שם בטונדות, יצק אותם באדמה,
הלך הביא אוטובוס ישן,
פרק שבו הגלגלים הושיב אותו,
עשה מסביב כיסוי, מלתחות,
כן, הנה מקווה.
שבועיים יש מקווה.
היום עושים את זה גם.
אנחנו פעם עושים מבנה יביל, מקווה.
בנו, מכירים את הצינורות,
בטון,
הקוטר מאה מטר וחצי?
מכירים את זה? גלגלים כאלה של בטון? כן.
אתה משקיר שניים כאלה, יוצק אותם,
ביחד באדמה, כי הרי אין לזה כלי כיבוש.
זה לא כלי נחשב, זה עיגולים.
בסדר? יוצק שניים בתוך האדמה,
בפנים, זה בשביל הבור טבילה,
שם מעל זה מבנה יביל,
שם מבנה יביל יפהפה, מלתחות וכל מה שצריך,
יש לך מקווה,
זה ברור.
זה מהגג שלה, זה זורם לך מים.
עכשיו, קודם כל, היום עושים הרבה יותר פשוט.
עושים יציקה, את הבור,
מרים עם פאנלית,
שבועיים אתה יכול להרים מקווה.
נגיד חודש בגלל שרוצים לעשות קרמיקה יפה,
אבל הוא יתלכלך.
אוצר זה מקום כינוס של מים
מקורי
שממנו ממלאים אל המקווה.
זה לא חייב, אבל זה טינופית.
מה אתה עושה אחרי חודשיים?
יתלכלך.
חייב אוצר כדי להחליף מים.
בסדר.
בסדר? ברור.
עקרונית, מבחינה הלכתית לא צריך.
קח דוגמה למשל מקווה של כלים.
אתה שם את האוצר עצמו,
כי זה גם באורייתא.
עוצר עצמו.
בסדר, עוצר עצמו. המקווה עצמו זה האוצר.
פעמיים בשנה מחליפים מים.
במקרה טוב.
אה, כלום.
זה לא כמו במקוואות רגילים.
טוב,
בכל מקרה סימן קנון.
בסדר? מה זה מקנון? 150 פרקי תפילה.
איפה צריך לעשות אותם?
שבטי,
בבית השם. מי אמר את זה?
דוד המלך, בתהילים. קנון זה בניית בית כנסת.
הוא אומר על שולחן ערוך, כופים בני העיר זה את זה לבנות בית כנסת.
מה אכפת לי, אני יכול להתפלל בבית, יש לי סלום גדול להביא עשרה אנשים. אין דבר כזה.
בית כנסת
נבנה על ידי הציבור.
כופים אחד את השני.
לא יכול להיות שמישהו לא יהיה שותף. יכול להיות שיש אחד שהוא שותף יותר גדול,
ואחד שהוא שותף יותר קטן.
אבל כולם שותפים.
אין אחד שהוא לא שותף.
כופים בני העיר זה את זה לבנות בית כנסת לקנות להם תורה,
הנביאים וכתובים.
בסדר? ואין לאל, אם כופים זה את זה, לשכור להם מניין.
זה יישוב קטן,
עשרה, שנים עשר איש,
ראש השנה,
שלושה רוצים לנסוע.
הופה, נשארנו בלי מניין.
מה אומרת ההלכה?
אותם שרוצים לנסוע,
שיממנו מישהו במקומם.
לא יכול להיות שיעזבו מקום ולא יישאר מניין.
או אף אחד לא נוסע, או תסתדרו עם זה שיהיה מניין.
בסדר? יישובים.
קורה לפעמים באיזה גבעות, נכון?
תארגנו מניין. אתה לא עוזב פה בלי שיש מניין, כן.
אין, אין.
סוחרים מניין.
סוחרים.
סוחרים מניין.
אני מבין למה אתה מדבר.
טוב מאוד.
סעיף ב' אין בונים בית הכנסת אלא בגובהה של עיר,
ומגבילים אותו עד שיהיה גבוה מכל בתי העיר שמשתמשים בהם, להפוך כבירניות
ומגדלים שאין משתמשים בהם, וגג שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש,
נשארים עד המקום שהוא ראוי לתשמיש.
דהיינו שאם יש עלייה תחת הגג,
לא תהיה גבוהה יותר מבית הכנסת.
אומר הרמב״ם אמר, ובשעת הדחק,
חושב שמצוות מלכות שאינם חיישים לבנות לכנסת כדינור.
מותר להתפלא בבית,
לפחות משתדרים בעלייה על גבר.
ובלבד שנגעו בעלייה שעליו בנקיות, כמו שהתבהר סוף סימן קנא.
ונראה את זה בסימן קנא.
בכל מקרה, היום זה בעייתי.
כי גם אם אנחנו נמצאים על גבעה,
וישימו את בית הכנסת בגובהה של עיר, הכוונה היא במקום הכי גבוה. כי יש מי שאומר גובהה של עיר במקום הנגיש ביותר.
זה הקמת לגובהה של עיר.
המקום שהכי הרבה מסתובבים בו.
אבל היום אתה יכול לבנות בית כנסת
גבוה יותר מהבתים?
בונים לך 30 קומות.
15 קומות.
10 קומות. איך אתה?
גם אם יש לך איזושהי גבעה, הבניין יותר גבוה מהגבעה.
בעייתי.
אמרת,
תעשה בית כנסת בתצפית למעלה, בסדר?
אז הדבר הזה,
לא יודע, היום במציאות שלנו פה בארץ ישראל,
שמתחילים לבנות גבוה-גבוה,
כן, אז זה בעייתי.
אבל כשהיו עושים בית כנסת במקום, נגיד בבניין, ומעליו יש מגורים,
באה לנו הרמה שכדאי שמעליו לא יעשו תשמיש מגונה כשבנו שם בית כנסת.
אם זה מישהו לקח דירה והתחיל להתפלל בה,
הוא לא יכול להגביל לאנשים אחרים.
אבל אם בנו את זה ואמרו בית כנסת, לא יודע לעשות את זה שמישהו מגונה.
הם מספרים על רבי יצחק אבו חצרה,
ויצחק, אתה יודע מה, אולי רבב אסאלי אפילו, לא זוכר,
שפעם אחת הוא הגיע לרבי יצחק,
הגיע לאיזה מקום
ועמד להתפלל ונעמד בפינה, והתחילה תפילת המידה, ופתאום הוא זז ימינה,
ופתאום הוא זז שמאלה.
בסוף התפילה אמרו לו, מה זה אתה זז לפה במקום?
הוא אומר, בקומה מלמעלה הלכה נידה.
אז הוא לא יכל להתפלל.
אז הוא זז כל פעם למקום שהוא לא נמצא.
אתם מבינים מה זה תפילה?
אחר כך תביא לי ינון, אחר כך תביא לי ילדים קטנים.
אתה מבין מה זה תפילה?
זה משהו אחר בכלל.
לא ברמה שלנו, נכון?
לא הבנו את הרמה הזאת.
אז אתה לא צריך לשים לב אליו.
אנחנו צריכים להתפלל בקדושה וטהרה.
בלי מפריעים, בלי מניעות,
בלי הצקות,
בלי שום דבר. אני בא להתייחד עם כהני בציבור.
אין פרטיות פה.
ציבור.
אז הציבור לא בא להפחית מכוחו של הפרט.
הפרט מתפתח מכוח הציבור והציבור מכוח.
הדדיות.
תפילה זה תפילה.
סעיף ג'
מי שהגביה ביתו יותר מבית הכנסת ישום שכופים אותו להשפילו.
לא השפלה הוא, השפילו.
כן.
בסדר, זה ברור.
מי שהגביה ביתו יומי?
כן, יש ביישוב בית כנסת,
בית כנסת הוא 11 מטר נגיד,
בא מישהו, בנה עכשיו בית 12 מטר,
ידידי, תוריד.
אתה לא יכול לעשות בית כנסת יותר גבוה,
בית פרטי יותר גבוה מבית הכנסת.
תוכנית מתאר, קו גובה בניין.
אז אכן אמרתי שהיום 20 קומות,
11 קומות,
אין ברירה, אין ברירה.
ראשון קטן שלי זה גורם?
לא, לא, לא, לא.
מדהים. הבן אדם לא יכול לבוא ולהגיד,
יש לי בית, אני עושה מניין. הולכים להתפלל בבית הכנסת.
אני מכיר את אלה שהכול עושים בבית.
בית כנסת.
לימוד ליל או שבועות בבית, בבית.
לא בבית ספרי נאום.
כי הוא לא יוצא,
המקום נפטר, הנשמה הולכת לכנסת. עזוב, סיפור אחר.
בכלל, אל תתעסק עם זה.
למה?
לא התראיתי קשר עם בית כנסת.
בשבת בבוקר.
לא, לא שמעתם פה.
ורק אם אין ברירה.
אין ברירה. אין ברירה, אין ברירה. טוב.
ואם עשה בניון גבוה יותר בקרן נחש בבית הכנסת, סגי בכך.
ד. הבונה כנגד חלון בית הכנסת אין מספיק לו בהרחקת 400 לפי שהוא צריך אור גדול. למה הוא מביא את זה?
יש הלכה שאומרת שאדם לא בונה קיר מול חצר,
מול חלון חברו במרחק של 400. מדוע?
מחשיך עליו. דיני שכנים.
אדם פרטי מספיק 400, מספיק שני מטר קיר,
זאת אומרת מרחק ששני מטר הקיר,
אבל בבית הכנסת צריך להרחיק עוד יותר. למה?
כי בבית הכנסת צריך אור.
לכן בבית הכנסת בונים חלונות,
שיהיה אור, אור טבעי.
שאם בן אדם לא מתרכז בתפילה, מה הוא עושה?
מסתכל דרך החלון,
מתחבר לבוראו.
ואז זה יכול להמשיך בתפילתו.
יש בתי כנסת, כתוב שיש כאלה שעושים 12 חלונות כנגד
שערי קבלת התפילה.
שני שבטים, אתה צודק.
למה מחלקים את זה? טוב.
היי, אין פה פותחין
בית כנסת, אלא כנגד הצד שמתפללים בו באותה העיר.
שאם מתפללים למאמרה יפתחו למזרח, כדי שישתחוו מן הפתח כנגד הארון, שהוא ברוח שמתפללים נגדו.
ולא ירוד. אם כאן, הנה, ארון קודש.
יש לנו פה ארון קודש.
איפה צריך להיות,
איפה צריך להיות הפתח?
ממול.
למה?
כל מי שנכנס,
ואני אבוא ביתך, אשתחווה,
אליך וקודשך ויראתך.
נכנס
אשתחווה כלפי ההיכל.
כן, זה שיש עוד פתח זה לא אכפת לי, אבל מאיפה נכנסים?
יש היום אילוצים, כל מיני מקומות, אתה יודע, לעשות את הפתח פה, לעשות את הפתח שם.
אבל כששואלים אותי, אדריכלות בתי כנסת.
הנה, פה יש לנו אדריכלות בתי כנסת.
בסדר? טוב.
כדי שישתחוו מן הפתח נגד אהרון שהוא ברוח מתפללים נגדו.
אומר הרמב״ם, ועושים בימה באמצע בית הכנסת.
שיעמוד אליה הקורא בתורה וישמעו כולם.
או כשמתפלל השליח ציבור, פניו כלפי הקודש.
שמים לב?
הרמב״ם לא מזכיר פה עמוד תפילה של שליח ציבור שהוא ליד אהרון הקודש מקדימה.
על מה מדבר הרמב״ם?
על?
שבה קוראים בתורה, והוא לא מדבר על ההתחלה, הוא מדבר על האמצע, נכון?
יפה.
לכן אני מדגיש שהרמב״ם לא מביא את זה.
אשכנזים עושים, אתה צודק, הרמב״ם לא מביא את זה. עוד רגע, רמב״ם שמורה.
וסדר הישיבה כך היא.
וזה המקום היחיד שכתוב איך יושבים,
ככה מביא הטור, ככה מביא גם הרמב״ם.
איך סדר הישיבה מביא הרמב״ם גם.
הזקנים יושבים פניהם כלפי העם. מה זה זקן?
טוב, חכמים.
ושאר העם כולם יושבים שורות שורות פניהם כלפי הקודש ופני הזקנים.
איך יושבים בבית כנסת?
שורות שורות כלפי ארון הקודש וכלפי הזקנים. ורק הזקנים יושבים קדימה.
הבנו איך צריך להיות מסודר בית כנסת?
אני יודע, אתה מתאים.
ברור העניין?
דרך אגב גם תינוקות
של הזקנים יכולים לשבת.
אבל כשהגדילו,
כשנהיו בר מצווה,
מסתובבים.
ילד קטן של הרב יכול לשבת לידו.
מרגישו נהיה בר מצווה, הוא משנה מקום.
יושב כמו כולם.
צריך שהוא יושב ליד אבא שלו, אבל בלי גאווה.
בסדר, זהו.
שים לב לדברים האלה.
טוב, בכל מקרה,
אומר הרב משנה ברורה, כשסדר הישיבה
ועכשיו אין עניין לסדר זה, כי קונים המקומות, וכל מקום יזהר הוא שלא לעשות שום מקום לשב עליו בין הבימה ובין ההיכל, באופן שיהיה פני יושב נגד הבימה ואחוריו להיכל, דגנאיו.
ואיסור הנמי כאשר עומד על הבימה לברך ומשתחווני רק אם משתחווה לו
אם לא שיעשו מקום אין הצדדים
כתב פעמים וגדילים שעכשיו שעושים מקומות אצל הבימה שקוראים אלמא מירא
ופני יושב להיכל ואחוריו לבימה
אך שאחוריו לספר תורה ובכל מקום רשות אחרת היא הבימה
זאת אומרת בין הבימה לבין ארון קודש זה עשיר חלק
אבל אם זה מקום גבוה ויש לפניכם ספסל
וכבר ככה יש עשרה טפחים רשות אחרת
אפשר להקל בין זה
אבל טוב יותר שבין המבימה לבין ההיכל,
הדבר היחיד שיש זה מקום לכהנים, לברך ברכת כהנים.
אני יודע, לכן אמרתי, זה מה שכתוב פה. אתה רואה שהוא מביא גם את העמדה הזאת,
את המציאות הזאת.
בסדר?
כן.
שמה?
מה זה יורד לפני עם הקודש?
יורד לארץ לפני הטיבה ופניו כלפי הקודש כישר העם.
יורד לארץ לפני הטיבה.
זה העניין ש...
בסדר, בסדר. זה מה שאמרתי, נראה עוד רגע, רק ברח לי.
אמרתי, נראה עוד רגע.
בסדר, הנושא הזה ברור.
חייבים לבנות בית כנסת,
שיש סדר לבית הכנסת,
איך בונים אותו וגם איך יושבים בו.
וכל דבר אחר, האמת,
הדבר היחיד שיכול להגיד,
מאיפה זה הגיע מבתי הכנסת העתיקים שרואים ברמת הגולן,
או בסוסיא או במקומות כאלה,
שרואים שהיו צטבעות מאבן מסביב סביב,
ואז יושבים סביב סביב.
אבל לפי מה שמביא הרמב״ם, לפי מה שמביא פה הטור,
לפי הרמה,
לא יושבים סביב סביב.
יושבים שורות שורות כלפי הקודש.
זה סדר ישיבה של בית כנסת.
איך בית הכנסת אצל הרב אליהו?
ככה.
שורות שורות. אצל הרב עובדיה?
בבית?
שורות שורות.
בסדר? זה ברור.
אני, כשבניתי בית כנסת,
אז שיברו, מה, אנחנו ספרדים לעשות מסביב? קודם כל, מה לא מופיע?
שום הכל מופיע כך. דבר שני, אמרתי, בגלל שאתם ספרדים, אתם לא תשבו מסביב סביב.
אחד מפטפט עם השני, זרוק לסוכריות,
תשבו ישר, הכל יהיה בסדר.
וגם ככה יש לך עוד מה לעשות.
לא פתרת את כל השאלות.
אתה איתי?
הבנת את הראש? כן.
לא, מה פתאום?
כלפי האחד.
זה, אתה יודע, אחוריהם כלפי האחד.
אנו ליהו ליה איננו.
בוודאי, לא, ברחו, יושבים במקום, לא צריך ל...
חוץ מליל שבת.
לא, זה רק הטיית הראש.
תפילה, בטח, בטח.
טוב, בעזרת השם,
שבוע הבא אנחנו בסימן קנא קדושת בית הכנסת. עד עכשיו רק דיברנו
איך מסדרים אותו,
מי מחויב בו.
קדושת בית הכנסת זה בעזרת השם שבוע הבא.
וגם הכנסנו בשיעור הזה קצת קדושת בית הכנסת, נכון?
דרכי התנהגות.
בעזרת השם שנזכה.
לפאר, נזכה לבניין הגדול, לא מקדש מעט, מקדש הרבה.
