אתם לא מדלגים בתורה.
עכשיו, מה המקרים המיוחדים? זה בעצם מה שאומר פה שולחן ארוך, בסדר?
קמ״ד מדלגים בנביא ואין מדלגים בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת.
מתי לא מדלגים בתורה מפרשה זו לפרשה אחרת?
הנמילה בשני עניינים,
שני נושאים שונים.
דחיישינא השמא תתבלבל דעת השומעים.
אבל בחד עניינא,
כגון אחרי מות ואח בעשור,
כשהכהן הגדול קורא ביום הכיפור, הם מדלגים.
והוא, שלא יקרא על-פה,
לא קורא בשני מקומות, אומר, טוב, אני קורא פה עכשיו מתוך הכתב, וזה אני כבר אומר בעל-פה, כדי לא לבזבז זמן.
כי בדרך כלל אנחנו אומרים,
וזה דבר יסודי שצריך לדעת אותו,
שאחד הדברים החשובים שיש בסדר התפילה,
כולל קריאת התורה,
טרחה דציבורה.
ככה הגמרא מביאה. שלא יהיה
טורח ציבור.
אחת הדוגמאות שהיא דוגמה קיצונית
קוראים פרשת שבוע ואחר כך צריך לקרוא פרשת שקלים
בדרך כלל באיזה פרשה זה פרשת שבוע כשקוראים שקלים?
זה ערב ראש חודש אדר
אז איזה פרשת שבוע בדרך כלל?
לא.
בדרך כלל זה יוצא משפטים, תרומה.
איפה זה פרשת שקלים?
כי טיסה.
תחילת כי טיסה.
כמה זה בין
סוף תרומה לכי טיסה?
תצווה כמה זה בין משפטים לבין כי תישא תרומה תצווה כמה זמן זה לוקח
אומרים חכמים בגלל תיכא דציבואה
מוצאים שני ספרי תורה
הבנת?
זאת אומרת הם קוראים בשני ספרי תורה ולא מגלגלים
כן כן
שלא יחכו
עכשיו כשעושים את כל המשברכים
אני תמיד אומר את זה לגבאים
עושים משברך ועושים אני יודע מה ידידי
מוצאים שני ספרים שלא יהיה תורך ציבור. מה אתה מרחמים שבירכים?
ספרדים משכבות בכלל, משכימים את כולם.
כל השכונה מושכבת.
למה? יש לו איזו אזכרה של מישהו.
מביא את כל השכונה ביחד.
זה מה זה תורך ציבור.
ולכן יש דברים שאומרים ואתה קורא.
כהן שהיה קורא בבית המקדש
אך למות ואך בעשור.
אבל הוא בעל פה.
סיבוב שלא יקרא על פה, שאסור לקרוא שלא מכתב אפילו תיבה אחת.
לכל אלה שלומדים את כל הקריאה בעל פה,
והם מרביצים אותה,
ואחר כך פתאום זימים לב שהוא קרא בעל פה, הוא בכלל לא שם לב למילים.
למה? כי זה שעומד לידו לשמוע, הוא אומר לו, רגע, רגע,
יש פה את המילה פעמיים.
זה טעות, פעם הייתה, היום כבר יש מחשבים, אז זה הרבה יותר קל.
הוא?
ומתחילה השורה הבאה, הוא.
לא שם לב הסופר,
כתב את אותה מילה פעמיים.
מי יכול לקלוט דבר כזה?
מי שבאמת קורא מתוך ספר תורה.
שם לב על כל אות.
מי שלא קורא את זה, לא ישים לב, יקרא פעם אחת את הפעמיים.
היו דברים כאלה, אני זוכר בתור ילד,
שהיו דברים כאלה, ספר תורה שקראו בו לא יודע כמה שנים, פתאום בא מישהו, יש פה פעמיים את אותה מילה.
מה, נולדה עכשיו המילה?
טוב, היום כשזה תוכנות השוואה,
עכשיו זה פחות מצריע, גם יש תוריות.
בן אבי מדלגים אפילו בשני עניינים, והוא שראה שבדילוג בעניין שיעמדו הציבור בשתיקה.
ואין נאמי לבן נביא אחד, אבל אם מנביא לנביא אין מדלגים.
ובתרי עשר מדלגים מנביא לנביא, ובלבד שלא ידלג בסוף הספר לתחילתו.
בסדר. זה מה שקורה לפעמים כשעושים את ההפטרה של שובה ומסיימים
מאל כמוך נושא עוון ועובר על פשע.
מדלגים
מנביא לנביא.
נוהגים בשבת שיש בו חתן לומר אחר הפטרת השבוע,
שניים או שלושה פסוקים מהפטרת סוססיס.
בסדר? אנחנו לא נוהגים בזה כיום.
יש כאלה שבכלל מפטירים את ההפטרה של סוססיס בהשם
תגן נפשי בראי כאילו בישני בגדי ישע מעיל
צדקה יעתן כחתן יכהן פאר
וככלה תעדי כליה.
בסדר?
יש כאלה שנוהגים להפטיר סוססיס, אני חושב שתוניסאים
עד היום אולי
מוציאים ספר תורה מיוחד לחתן ומפטירים סוססיס, לא נהגנו בזה.
אני לא יודע, יש מישהו שפעם ראה את זה?
שמפטירים סוס סוסיסו אפילו את הפסוקים האחרונים אחרי ההפטרה, לא ראיתי.
אני לא ראיתי,
לא יודע אם יש על מי שעושה את זה היום.
למה נראה לך?
טוב,
איפה היינו?
כשאכל ראש חודש בשבת וביום ראשון, מתי זה קרה?
שבוע.
אתמול.
בסדר?
אחר שמפטירים ההפטרה בשבת, אומרים פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרה, ויאמר לו יהונתן,
מחר חודש,
ואין למחות בידם.
בסדר? והאשכנזים לא נוהגים כך.
האשכנזים מפטירים רק את ההפטרה של היום. והשבת מה היה?
סיפור שלם בין ספרדים לאשכנזים, נכון?
האשכנזים קראו, השמיים כיסי, כי זה היה ראש חודש.
וספרדים קראו,
אני אהיה הסוהרה.
למה? כי שבע של נחמה,
אף אחד לא ידחה אותם.
וגם כשהיה שבת ראש חודש,
ומחר ראש חודש, אז קראו ענייה סוערה,
פסוק ראשון ואחרון מהשמיים כיסי ופסוק ראשון ואחרון מויאמר ליהונתן מחר חודש.
אבל עיקר ההפטרה היה ענייה סוערה, למה?
שבע של נחמה לא נדחה מפני, אפילו לא מפני ראש חודש.
אצל אשכנזים קראו
שמיים כיסי.
בסדר?
טוב,
סעיף ג', אין גוללים ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור.
תשימו לב מה כתוב פה, זה מה שאמרנו.
מכאן מודעה רבה לגבאים.
תכינו את ספר התורה לפניכם.
לא יודע אם מישהו פעם ראה, פעם ראיתי, פעם בחיים ראיתי דבר כזה, בינינו, כן?
מוציאים ספר תורה,
פתאום מתברר,
הוא לא במקום.
מה עושים עכשיו?
אצל אשכנזים עושים ככה, ואצל ספרד העיניים.
בסדר, בעיה.
מי צריך לבוא לדין החברים, התנועה?
הגבאים.
תבדוק
שהספר תורה מוכן,
שמוציאים את הספר המתאים.
לא, הוא בדיוק דיבר עם מישהו, הוא לא שם לב שזה שהוציא את הספר תורה, הוא הוציא ספר אחר.
עכשיו אל תדבר עם אף אחד.
גבאים, כי מותר להם הכול.
זה ברור.
איך זה עושה לספר תורה? כבוד הספר.
הדגשנו על זה כמה פעמים,
דיברנו גם בשיעור הזה,
שגם לפעמים כשמוצאים ספקות או דברים כאלה, בספר תורה,
הרב צבי יהודה זכר צדיק וחיה אומר, אני מחמיר
בכבוד הספר.
יש כאלה מחמירים בכבוד של עצמם.
יברכו, בכלל ובטלה, לא בכלל ובטלה.
ומה הם מחמירים, הרב צבי יהודה?
בכבוד הספר.
לא על כל דבר מכניסים ספר תורה.
יש לך ספק, תשאיר את הספר,
תקן אותו אחר כך, אל תוציא אותו עוד פעם.
אבל אתה יודע מה זה להחזיר ספר תורה?
איזה בושות.
חשבת איזה פעם, איזה בושה לספר תורה שמחליפים אותו, שמחליפים.
יש בתי כנסת שאוהבים את זה, אצלם זה מה שנקרא הובי.
הוא מצא טעות, הוא מצא זה, הוא מצא זה. אוהבים
לנהל ספרי תורה, השם שמו.
בסדר?
אז הרציונות אומר, אני מחמיר בכבוד הספר.
כבוד הספר.
גם צריך להחמיר בכבוד הציבור.
מעל כבוד הציבור שלא גוללים בפני הציבור.
ובית כנסת שאין להם אלא ספר תורה אחד
והם צריכים לקרוא בשני עניינים גוללים ויידחה כבוד הציבור, אין ברירה.
שבת ראש חודש וספר תורה אחד בגבעה.
טוב שיש אחד, יש כנסת שגם זה אין להם.
טוב, אז הגננו, מה יעשו?
ואם זה שמחת תורה,
אתה יודע מה הבעיה עם שמחת תורה?
מה הבעיה של התורה?
קוראים פרשת...
זה עשרות הברכה, נכון? ומייד אחרי עשרות הברכה מה קוראים?
בראשית
ואחר כך במדבר, בסדר?
זאת אומרת, צריכים לגלול את הספר תורה מהסוף להתחלה ולחזור
כמעט ארבע חמישיות,
שבעים וחמישה אחוז.
ברור?
לא.
אז יאללה,
אבל אחר כך ברור שצריך לעשות להם קידוש רציני,
כי אחרי כל כך הרבה עבודה מגיע גם קידוש טוב.
טוב,
אין קוראים לאדם אחד משני ספרי תורה משום פגמו
של ראשון.
זאת אומרת, לאותו אדם לא קוראים בשני ספרי תורה. למה?
כי יגידו שהספר התורה הראשון היה פסול, למה קוראים לו פעמיים?
אבל שלושה גברי בשלושה ספרים,
כגון ראש חודש טבת שחל להיות בשבת,
לקה משום פגם.
זה קורה לפעמים, כן.
ראש חודש טבת בשבת, מה צריכים בעצם להוציא?
למה שלושה?
בסדר, גם שבת,
גם ראש חודש וגם חנוכה.
זה הסדר.
איפה עוד זה יכול לקרות?
ששבת,
לא ראש חודש אדר,
שבת,
ראש חודש ופרשת השקלים או פרשת החודש.
בסדר,
זה קורה.
טוב, ואז מה עושים? איך קוראים?
טוב, אם כבר אנחנו מדברים על זה, נסגרו את העניין.
שישה עולים קוראים בפרשת השבוע,
זאת אומרת השישי גומר את השביעי עד סוף הפרשה,
השביעי קורא ראש חודש,
והמפטיר קורא,
אם זה חנוכה אז חנוכה, ואם זה שבת כשלים או שבת החודש אז שקלים או החודש.
בסדר? טוב.
סימן קמ״ה, דיני המתרגמין.
עכשיו הגיעו התימנים.
דיברת עליהם?
הגיעו.
מה?
תרז'ום, אתה יודע מה זה תרז'ום?
יפה.
אומר על שולחן הרוסים עד גמ״ה בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם כדי שיבינו העם.
והיום מה?
לא הגילים, כי העם מבין.
מה נשאר אצל התימנים?
בגלל שהם לא מבינים או בגלל שהם השאירו את המנהג?
בוא, אל תפגע בתימנים. מבינים, אבל השאירו את המנהג.
בסדר? לא, כי אחרת יצא פה משהו לא יפה.
בסדר?
למה?
יש פה עוד חצי.
גם הוא חצי, אתה רואה?
לא, זה היה חלקי חילוף.
בסדר?
אז יש לנו פה אחד ושני חצאים.
בסדר?
אגב רק חצי?
כן, זה היה באמת ערובת.
טוב, טוב, טוב, הדומיננטי.
כן.
בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם כדי שיבינו עם.
אין הקורא רשאי לקרות לתורגמן יותר מפסוק אחד.
ואין המתרגם רשאי לתרגם עד שכלה הפסוק מפי הקורא.
ואין הקורא רשאי לקרוא פסוק אחר עד שכלה התרגום מפי המתרגם.
ואין הקורא רשאי להגביה קולו יותר מהמתרגם ולא המתרגם יותר מהקורא.
ואין הקורא רשאי לסייע למתרגם שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה".
שימו לב לדבר הזה, זה דבר שמלווה אותנו מהסימן הראשון.
כשמישהו בא כדי להוציא את האחרים מידי חובה או כדי לברך איזושהי ברכה.
לא משנה מה.
תמיד
האדם העונה לא יכול לענות לפני שסיים המברך את מה שהוא רוצה לומר.
אמרתי את זה בכללות, אני אקח פרטים.
למשל, שליח ציבור.
אי אפשר לענות
אמן לפני שהוא סיים
חונן הדעת.
דוגמה, כן.
אחרי שהוא סיים חונן הדעת אפשר לענות אמן.
הוא לא יכול להמשיך את הברכה הבאה לפני שהציבור סיים אמן.
כי אם הוא התחיל את הברכה מיד אחרי הכונן הדעת,
אי אפשר לענות אמן.
כי הוא התחיל ברכה אחרת.
אבל אולי יצא שלא ענו אמן על ברכתו.
הוא גם בבעיה.
אותו דבר ברכת כהנים.
השליח ציבור המקריא את הכהנים,
הוא אומר את המילה הראשונה. עד שהוא מסיים הכהנים לא רשאים להתחיל,
והוא לא רשאי להתחיל עד שהכהנים לא יסיימו.
וכשהציבור עונה אמן בסוף ברכה,
כן,
יברכך השם וישמירך עונים אמן הוא לא יכול השליח ציבור להתחיל
יער לפני שהציבור סיים אמן.
תמיד
האדם
האומר צריך לסיים והאדם העונה מתחיל רק אחרי שהוא סיים.
וזה שרוצה לברך שוב או להמשיך את שלו לא יתחיל אלא עד שהאחרון סיים את ענייתו.
אותו דבר כאן.
אותו דבר כאן.
אי אפשר שיתחיל המתרגם לפני שסיימו את הפסוק.
ואי אפשר שיתחילו את הפסוק לפני שסיים המתרגם.
ואחד לא יכול לעזור לשני. מדוע?
שלא יגידו שבספר תורה כתוב תרגום.
כן. כן. בדיוק אותו דבר.
כל ענייה, לא משנה מתי,
לחכות שיסיים.
לכן לפעמים יש אנשים שהם לא שליחי ציבור, הם אנשים
שמריצים רכבות,
מתפללים מהר,
חזרת השץ,
אף אחד לא ענה, אף אחד לא יכול לענות.
הוא מרביץ.
מה זה שליח ציבור שמתפלל בזריזות?
הוא אומר את הברכה בזריזות, ברוך אתה ה' מחכה לשמוע
ברוך הוא וברוך שמו,
מכונן הדעת,
שומע אמן, ממשיך.
או, אז אם יש אחד, זה כתוב, זה לא עוזר כל הפרטים,
אם יש אחד שמעריך והציבור כבר סיים,
מה יתחשב בו?
בתורך ציבור.
אם הציבור עצמו כולו מעריך, אז זה סדר התפילה.
אתם יודעים, כאלה שאוהבים לענות, אתה יכול להמשיך, אנחנו גם המשכנו.
בסדר? זה ברור?
יפה. אז זה כלל שהוא בכל מקום.
לא עונים אמן עד שתכלה הברכה מהמברך,
והמברך לא יכול להמשיך ברכה אחרת עד שיחלה האמן מפי העונים.
קבוע.
דברים צריכים להיות ברורים.
בסדר? בכל נושא, בכל תחום. גם כאן בתרגום.
עכשיו תשימו לב שהשולחן ערוך אומר,
בימי חכמי הגמרא היו נוהגים לתרגם.
הוא מביא לנו את כל ההלכה,
כשבעצם,
גם מבחינת השולחן ערוך,
זה חכמי הגמרא,
אלא ששולחן ערוך כנראה יער לזה שיש כאלה שעוד נוהגים.
אז הוא מביא את כל ההלכה.
סעיף ב' אומר השולחן ערוך, קטן
מתרגם על ידי גדול,
אבל אין כבוד לגדול שתתרגם על ידי קטן.
זאת אומרת,
הקטן יכול לבוא ולתרגם כשיש מישהו שקורא בקול,
אבל לא יבוא גדול ויתרגם את מה שקורא הקטן.
כי באופן עקרוני בסיסי,
ילד קטן, פחות מבר מצווה, יכול לקרוא בתורה.
אלא אם כן הציבור מקפיד.
ככה מביא הרמב״ם.
זה השישי, מה השישי?
שישי.
לקרוא, שר?
לקרוא.
לקרוא, אבל כיוון שאנחנו מקפידים, אז לא.
אז הוא מביא את ההלכה הבסיסית.
עאידנא, אומר השולחן ערוך, לא נהגו לתרגם
משום דמת עולת בתרגום, כיוון שאין מבינים אותו.
אז הבנו?
לתרגם את התרגום לא מבינים, אז דמארת הכו בתרגום.
בסדר? אז מה יוצא? שהתימנים מבינים את התרגום.
אני ראיתי בית כנסת של תימנים שסופרים ספירת העומר בערבית.
ערבית-תימנית, זה לא ערמית.
בסדר?
עכשיו באים הילדים,
הם גדלו בבתי ספר פה בארץ,
מה אמרו, מה אמרו, הם לא מבינים.
לדעתי, עוד פעם, דעתי האישית,
גם תימנים צריכים לפחות לספור גם בעברית,
שהם לא מבינים.
ילד לא מבין.
גם מי שחי לרצף הזה אומר לך, אני לא מבין.
מי שמבין, מבין, אין לי בעיה.
לכן אמרתי, לא כולם חיים ברצף הזה,
ולכן להוסיף, אני אומר שלא ביטלתי, אתה שם לב.
מי אני שאני אבטל?
חס ושלום.
מנהגים הם לא מבטלים.
אבל, אבל, כדי שיבינו,
קמה יום לעומר.
הייתי פה בזה בגרסת תימני.
בסדר, ברוך השם, אמר, כדאי שמחוזיקה אותי, הבנתי.
אבל ראיתי שיש לו מבינים מה רוצים מהם בכלל.
ולא אחד כמוני.
מנחם גנאי, תימנים לא הבינו.
בסדר?
זה חשוב לדעת ש...
זה הסיפור.
טוב,
קמ״ו.
למה? אני דווקא מכיר כאלה שאוהבים לחזור,
להתפלל,
ומתפללים לפי הנוסח ולפי ההיגוי
וכל מה שצריך, אבל את השפה האחרת לא מבינים.
היגוי זה בעיה, אבל בעיה קטנה.
שפה זו בעיה גדולה, בסדר?
כי אני לא מבין מה הוא אומר.
צריך לשנות את ההיגוי.
טוב, דרך אגב, הרב ציודה אומר שלא צריך לשנות את ההיגוי.
מי שהתרגל, לא.
כי באו אליו בישיבה, הוא היה מתפלל בעבריס,
נכון? מאיפה בא הרב ציודה?
אשכנז, בסדר?
אמרו לו, הרב, נו, אנחנו גדלנו, בתי ספר פה בארץ, הכל בעברית.
נוסח אבות, מנהגי האבות. אמר, כן, כן, באמת צריך
להתפלל בעברית, אבל עד שאתה תתרגל להתפלל בעברית, הפסדתי כמה תפילות, עדיף שתמשיך מה שאתה.
זה היה רק אחד ששינה את
התפילה שלו לעברית.
אתם מכירים אותו?
קריאת שמע אומר בעברית.
הוא לא גדל ככה.
יודעים מי זה?
הרב דוד לנדו.
מכירים אותו?
בסדר.
אז הוא מתפלל, אני אומר קריאת שמע בעברית.
הרציון אמר שלא צריך, אבל הוא חסיד,
שהוא עשה את זה.
התרגל בשעות הפנאי.
טוב,
סימן קמ״ו.
אסור לצאת ולהניח ספר תורה כשהוא פתוח.
כתוב דברים לא טובים, אנחנו נגיד רק את הטוב.
לא לעזוב את בית הכנסת לפני שסוגרים את ספר התורה.
ועדיף לנו לפני שמצניעים אותו.
והטוב ביותר זה רק בסוף התפילה.
אבל יש כאלה שצריכים לצאת,
לא יוצאים באמצע קריאת התורה.
אבל בין גברא לגברא שפיר דמי,
בין עולה לעולה, כמה שמכסים במפה,
או שאשכנזים גוללים,
ספרדים מכסים במפה,
ומי שיש לו צורך מיוחד לצאת, אפשר לצאת,
אבל לא באמצע הקריאה.
טוב, מישהו לא יכול להתאפק, שירותים, אז אם אל תשקצו או סיפור אחר, אבל
לא יוצאים כשספר תורה פתוח.
באיזה סיטואציה אתה מדבר? בראש חודש?
כן, אבל צריך גם את הקדישים,
אז גם את הקדיש שאחרי צריך.
ובסיטואציה אחרת, רק אחרי הובא לציון, לפחות.
כזה מספר קדישים שצריך, רק אחרי הובא לציון אפשר לחלוץ תפילין.
טוב, מי שלא יכול, יכול. מי שחייב ללכת למשמרת, אז לא דיברנו.
אבל במקרה רגיל, נורמלי,
זה מה שצריך.
סעיף ב' אומר השורן ערוך, כיוון שהתחיל הקורא
לקרוא בספר תורה, אסור לספר אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא,
ואפילו אם השלימו הפרשה. שימו לב לדבר הזה.
אומר לנו השולחן ערוך, ברגע שהתחילו לקרוא בתורה,
עד שמסיימים את כל קריאת התורה, כולל בין עולה לעולה,
אסור ללמוד אפילו חומש עם פירוש.
אפילו דברי תורה אסור.
זה ברור?
כן, יש היתר, כותב אותו הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה,
ויש בית כנסת שהחליטו עכשיו להעלות 28 עולים,
יש איזה שמחה, ובין אחד לשני שרים ועושים משברכים ולא יודע מה, אומר פה אני מתיר ללמוד.
ללמוד, כן, לא לדבר.
אבל לפי מרן,
סתם ויש אמרנו לך כי סתם,
לפי מרן, ברגע שפתחו את הספר תורה להתחיל לקרוא בו,
לא עושים שום דבר חוץ מאשר קריאת התורה.
כלום, כלום.
רב ציודה, זכר צדיק לברכה, היה מחזיק
חומש בלי מפרשים.
שלא התפתה להסתכל בתרגום או ברש״י.
היו חמישה חומשי תורה כאלה.
הדילהיים, ריידילהיים, לא יודע, כזה, דפוס חורב,
כזה שבא מאירופה, גרמניה. מה?
לא, לא.
לא, כלום.
שום דבר.
אתה רוצה ללמוד, תלמד לפני. אתה רוצה לגרוס, תגרוס לפני. עכשיו קריאת התורה, קריאת התורה.
לך דומייה תהילה.
זו שיטת השולחן ערוך.
אומר הרמ״ה, ויש מתירים לגרוס בלחש.
ויש אומרים שאם יש הסרה דצייטה
לספר תורה, מותר לספר בדברי תורה.
ויש מתירים למי שתור אותו אומנותו, ויש מתירים למי שקודם שנפתח ספר תורה,
מחזיר פניו ומורה עצמו שאינו רוצה לשמוע ספר תורה, אלא לקרות.
הוא מתחיל לקרוא.
ולקרוא שניים מקרא ואחד ארגום בשעת קריאת התורה, שר היא.
וכל זה אינו אלא עניין לפרשת זכור,
פרשת פרש שהם בעשרה מדאורייתא,
שצריך לכוון ולשומע מפי הקורא. והיה נכון
שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוון דעתו ולשומע מפי הקורא.
שמים לב?
יש מקלים.
מה כבר אמרנו?
סתם ויש הלכה.
סתם. זאת אומרת, לפי השולחן ערוך
לא עושים כלום.
כן, אז עוד פעם אני אגיד לך משנה ברורה,
על פי הרמה שיש אפשרות בין עולה לעולה להסתכל בדברי תורה של הפרשה,
או שתיים מקרב אחד תגור, וכולי מיני דברים כאלה. אבל לפי השולחן ערוך, ברגע שפתחו ספר תורה,
עד שסוגרים אותו לחלוטין, זאת אומרת שגומרים את העליות,
אתה לא עושה שום דבר חוץ מאשר
להקשיב לספר תורה.
ולכן הפתרון הטוב ביותר, דעתי,
שברגע שמתחילים לקרוא ספר תורה, קוראים אותו,
ולא מפסיקים בכל מיני דברים.
בסדר? גם בין עולה לעולה. טיק טק.
מי שברח ושצריך משהו ככה קצר, סע קדימה, מפתחות בפנים.
אל תכשיר לנשים.
וכל זה זה כבוד ספר תורה.
סעיף ג', אסור לספר כשהמפטיר קורה בנביא עד שישלים, כמו בספר תורה.
למה צריך לשולחן ערוך להגיד את זה?
וואי וואי וואי.
מפטיר זה זמן של החבר'ה.
מכירים את זה?
קצת לשתות, קצת פטפט, קצת לצאת החוצה, קצת... יודעים?
מה אומר מרן?
כמו בשעת קריאת התורה.
אפילו שזה מפטיר.
וזה לא חובת היום שישלים אדם פרשיותיו עם הציבור.
אבל בכל זאת,
לא מדברים.
לא מפטפטים ולא כלום. מה?
לא.
זה תלוי.
אם הוא קורא סתם מחומש, אתה יכול לקרוא גם אתה.
אבל אם הוא קורא, כמו שאנחנו משתדלים, מתנ״ך שלם,
יש מעלה יותר גדולה בתנ״ך שלם,
אז תקשיב, למה פטיר? הוא יוציא אותך לידי חובה.
ואם הוא קורא, כמו שמביא הגראה במגילה כשרה,
ראית את זה?
לך למרכז תיראה.
כל נביא כתוב על קלף.
גם הקורא בתורה הוא קורא גם את ההפטרה,
כי זה בלי ניקוד, זה קלף.
כל הנביאים, מיהושע ועד תריעשר ועד הכל,
על קלף.
וככה קוראים הפטרה.
אז ברור שאתה לא קורא כדי לצאת ידי חובה.
הפסדת עם זה.
אנחנו נוהגים מתנ״ך שלם, זה הדבר הטוב ביותר.
הטוב ביותר,
תנ״ך שלם.
אם יש ספר הפטרות,
אבל עוד פעם, ספר הפטרות על קלף.
הייתי היום עובדים ספר הפטרות על נייר דמוי קלף מודפס.
זאבי חומש בדיוק אותו דבר.
אין הבדל.
גם אין מה לשים אותו בתוך ארון קודש.
בסדר?
ברור.
אבל ברגע שאתה קורא מתנ״ך שלם, זה הטוב ביותר.
זה במציאות שיש לנו. אבל אם יש מגילות כתובות על קלף בכשרות,
המעולה ביותר, הספרדים לא נהגו ב...
אבל מתנ״ך שלם כן.
חשוב יותר,
בריא יותר ומעולה יותר
לקרוא את ההפטרה מתנ״ך שלם. ראיתי שהוציאו לאחרונה
תנ״ך שלם שרק ההפטרות באותיות גדולות.
זאת אומרת,
שאר התנ״ך הוא אותיות קטנטנות, שזה יצא דק.
וההפטרות באותיות גדולות.
אז זה עוזר.
אבל תנ״ך שלם.
טוב.
סעיף ד׳, אין צריך לעמוד מעומד בעת שקוראים בתורה.
קריאת התורה בישיבה, אומר הרמב״ם, ויש מחמירים ועומדים, וכן עשה המארם,
הרמאותם בור.
ולכן יש עדיין היום אנשים,
דרך כלל אשכנז,
שהם בקריאת התורה עומדים,
בין עולה לעולה יושבים. ראיתם את זה?
אשכנז.
בסדר? הם עומדים בקריאת התורה ויושבים אחר כך.
בין עולה לעולה הם מנחים טיפה.
אז אולי הם כדאי להם שהם משיבר רחם ארוכים,
כשיענוך קצת יותר,
אבל בכל מקרה יש כאלה שעומדים בקריאת התורה וצריכים להיות הרים למנהגים.
רוב הציבור לא עומד בקריאת התורה. גם אשכנזים, גם ספרדים,
יושבים בקריאת התורה. יש מקומות
שחלק מהאשכנזים שגם יושבים בקריאת התורה עומדים.
אנחנו לא נוהגים.
כל התורה מבחינתנו אותו דבר.
איפה יש אשכנזים שעומדים?
עשרת הדיברות,
שירת הים.
דרך אגב, בתפילה,
ארצות יהודה זכר צדיק לברכה היה יושב בשירת הים.
יש כאלה שבויברך דוד עומדים ונשארים בעמידה עד אחרי השתרבח,
אשכנזים.
ארצות יהודה יושב בשירת הים.
בסדר? אז יש בזה מנהגים שונים.
טוב,
זה להיום.
בעזרת השם, שבוע הבא אנחנו נהיה בסימן קמ״ז.
בסדר? לגלול ספר תורה, לא להחזיק אותו בלי מטפחה,
עוד כמה דברים של קדושת,
ספר תורה. בכל מקרה, לענייננו,
קריאת התורה זה אחד הדברים המרכזיים שיש לנו בחיבור לעם ישראל.
חייבים לכבד את ספר התורה ואת קריאת התורה.
לא עושים שום דבר אחר בזמן קריאת התורה.
אין מה להתעסק.
מקרים מיוחדים, מקרים מיוחדים.
נתנו את הקו הכללי.
זה בעצם מה שיוצא פה.
בעזרת השם, שנזכה לכבד תורה, הקדוש ברוך הוא ייתן לנו,
שלנו נזכה לגאולה שלמה.
כל טוב, שלום.
