אסור לאחוז ספר תורה עירום בלא מטפחת.
במילים אחרות, אף אחד לא נוגע בכלב של ספר תורה.
אם עכשיו גוללים את הספר תורה לא בשעת הקריאה,
אלא סתם רוצים לגלול כדי להכין את הספר תורה, זה בסדר, יש אפשרות.
אבל ברגע שגוללים בבית הכנסת בשעת הקריאה או משהו כזה,
בשום אופן, בשום דרך ובשום צורה לא נוגעים בספר תורה בקלף.
אתם מכירים שיש אנשים שבאים לנשק את הספר תורה,
לא רק שהם
על הקלף, עוד נוגעים גם בכתב.
ובכתב יש פה סיפור נוסף.
כי אם הידיים שלך מזיעות או לחות
או משהו בדומה, אתה יכול לפסול את הכתב.
מדוע?
האותיות לא עובדות במים. אמרנו, מי שצריך להתעטש כשהוא עולה לתורה,
שיעשה את זה הצידה.
מספיק
צינורה אחת, כמו שקוראים את הגמרא.
נקודה אחת של רוק.
הוא יכול לפסוק ספר תורה, לחבר שתי אותיות ביחד.
גם קוראים בתורה, זה ברור. קוראים בתורה זה אלף-בית של ההלכות שהוא יודע.
צריך לקרוא בתורה בפה יבש,
שלא יהיה לו יותר מדי רוק בפה.
זה יכול לעשות בעיה.
בסדר?
טוב. מישהו פעם חשב על רעיון לצפות
בחומר
ספרי כזה
על האותי... על הספר תורה.
מה אתם אומרים?
לא, יש מי שעשה את זה.
אם יש לזה ממשות,
וסביר שיש לזה ממשות,
או איזה חציצה,
וכל מיני שאלות תלויים בזה.
מצד שני זה מחזיק את האותיות,
מחזיק אותן, וגם עושה להן
מה שנקרא לק,
מחזיק אותן שלא לחות,
רואים לפעמים ספר תורה, רואים ספרי תורה לפעמים,
היום ראיתי דבר כזה, האותיות שחורות.
ראיתם את זה?
לא אותי, סליחה, מסביב, רואים ככה כהה.
הכלב הוא בעיר, רואים כזה כהה.
לא, לא.
זה לחוט.
קח טישו נקי,
תעבור
על הספר תורה, תראה איזה יופי של ספר תורה.
הוא נראה ישן, כזה מת.
בסדר?
טישו.
מה עושה הסופר סתם?
ספר כזה כאל נקות.
הוא עובר עם מחק.
מקריב את המחקים הטובים.
לא אלה שמשאירים סימנים אחר כך.
הטובים עוברים עם מרחק ומחדש לך ספר תורה.
אתה יודע מה?
לא מרוחק, הדיון עומד, רק כתוב לו.
לחות לו.
אני עברתי ספר תורה שהיה ככה, ראו אותו כאילו, כי היה לחות.
היה לחות, זה נהיה ככה,
נראה לא טוב.
טישו, טק, טק, עברתי.
על כל העמוד, אמרתי לו, אתם רואים עכשיו?
אני לא אעשה לכם את זה לכל הספר, אבל
קחו מישהו שיעשה את זה. רק שתראו דוגמה
איך יכול להיות ספר
שנראה כאילו הוא פחות טוב.
אבל בכל מקרה לא נוגעים בספר תורה.
כמה סיבות?
בין היתר
זה לא מכובד
ולא לטמא,
ולכן גזרו שספר תורה יטמא את הידיים.
מי שכן נוגע בספר תורה, מה עוד צריך לעשות?
נטלת ידיים. לחיצה, כמו לתפילה.
כן.
גזירה, גזירה.
גזירה.
בסדר? מטמא את הידיים.
כדי לכבד את הספר תורה, ככה אמרו.
שאף אחד לא ייגע בספר תורה.
ולכן יש גם מי שאומר, נראה את זה עוד רגע ברמה,
שסתם ספרים, גם לא לנגוע בהם,
כן? בלי כיסוי.
לא נוהגים, לא נוהגים. בסדר. ספרים רגילים, לא.
לא.
בגלל קדושתו של הספר.
פרה אדומה.
מה אתה, מה? מה? אפר פרה, מה הוא עושה?
את מי הוא מתאר?
הפכין יש פה.
כדי להגדיל את קדושת הספר,
אני אומר, אתה תיזהר.
אם אתה תיגע בזה, אתה תהיה טמא.
שתתרחק מהספר,
בסדר?
זה לא חס ושלום להפחית בקדושת הספר.
מהנגיעה.
מהנגיעה. פשוט דבר שטמא.
זה גזירה.
מה הקשר?
מה הקשר בכלל? לכן אמרתי, יש פה קדושה.
טוב, נמשיך, אבל בסדר.
בסדר, זה ברור?
גזרו.
דרך אגב, גזרו שהספר תורה גם יטמא את האוכלים.
למה?
אין כבר מסכת שבת בהתחלה.
כי היו אנשים משאירים בבית הכנסת, עם הספר תורה,
אוכלים.
את ההאכלות, או אני יודע מה, של בית הכנסת.
ואז מי מגיע?
מי מגיע?
עכברים.
בסדר?
אז הם מגיעים, מגיעים, ואז הם מקלקלים את הספרים.
אז גזרו שאוכל שהיה ליד ספר תורה יטמא.
דואגים לכבוד הספר.
לא חס ושלום מצד אחר.
ספר,
הלכות שמדוברות על ספר תורה, כמה אדם צריך לכבד ולהיזהר בכבודו של הספר. ברגע שהוא רואה ספר תורה הוא חייב לעמוד.
אפילו שהוא שומע פעמונים של ספר תורה,
שספר תורה זז בחדר, על יד כבר הוא צריך לעמוד.
זה סימנים ביוראי דעה ביכולת ספר תורה.
מה?
מה זה קשור?
למה גם אצל אשכנזים מכובדים יש כתר למעלה?
ודאי, מה השאלה?
ודאי, ודאי.
כולם יש להם.
למה עושים את זה?
כמו הכהן.
מה עושה הכהן?
יש לו פעמון ורימון, פעמון ורימון.
מה?
כדי שישמעו ויעמדו.
זה לא קשור, זה לא קשור, זו עבודה יומיומית, לא מדובר על יום הכיפורים.
פעמון ורמון, פעמון ורמון יש לו.
ונשמע קולו בבואו אל הקודש.
אדם לא נכנס למקום בשושו, מה זה פה גנבים?
דופק בדלת, מצלצל בפעמון, נכון?
לבית שאחר אתה נכנס בלי לדפוק?
לא.
זה,
לא, לא, אל תגזים, אל תגזים.
אל תגזים.
זה ברור, כתוב, הגמרא אומרת שאדם לא ייכנס לבית, אפילו לבית שלו,
בלי לנקוש בדלת.
כן?
צריך לדפוק בדלת לפני כן. אולי אם מישהו עומד במצב מביך,
אל תפתיע אף בן אדם.
אולי אם מישהו בדיוק נמצא, לא יודע באיזה...
מישהו נכנס הביתה או נבהל, דפוק, דפוק קודם.
לא זוכר.
זה בעמוד בעצם בטוח.
בסדר?
נושא ברור?
יפה.
לא מתפרצים,
גם לא לבית שלך.
והבית שלך זה כמובן הבית שלך,
בית של אורים שלך זה לא שלך,
עד מאה ועשרים.
זה ברור.
אפילו בית שלא, אדם חי בבית עם אשתו.
אתה לא נכנס ולהתפוגד.
טוב, אז קדימה.
אומר לנו השולחן ערוך,
אסור לאכול ספר תורה עירום בלא מטפחת, ויש אומרים שהוא עדין שאר כתבי קודש.
ולא לעגו כן, וטוב להחמיר אם לא נטל ידיו. ספר תורה אפילו בחיי גב נעשו.
גדול שבאותם שקראו בתורה גוללו,
ורגילים לקנותו בדמים יקרים לחבב המצווה.
יפה. לכן, הגבהה.
עכשיו תראו מה קורה.
אצל ספרדים הם עוד חצי נחמה.
את ההגבהה,
גלילת ספר תורה, סגירה, פתיחה, הגבהה.
קונים.
אנשים קונים.
יש בזה סגולות.
חייש כלים זה לא יודע איפה.
חמש שקל קניתי הגבהה בפרץ הגדול.
אצלך, לא אצלנו, כי מישהו פעם אמר,
אז פעם ראינו באיזשהו בית כנסת,
אחד אמר,
עשר,
עשרים,
משועל החמישים,
שישים,
החמישי אומר שקל, כן?
לא הבנתי, די, נו, אז קדימה, יאללה.
זה יהיה הרבה מגבוהים.
קדימה.
בכל מקרה לענייננו.
אז אמרנו שהגדול גולל,
ואמרנו שהגולל, אומרת הגמרא, הגולל לוקח שכר כולם.
אתם יודעים, אתה בא לפעמים לבית כנסת של אשכנזים,
אתה הרי ספרדי, נכון?
אתה בא לבית כנסת של אשכנזים, אז מה מכבדים אותך?
בגלילה. בגלילה, גלילה. כן, הגבה.
הם לא מבינים
שהגולל לוקח שכר כולם.
אז תראו את הפטנט שלי, אבל אל תגלו, בסדר? אף אחד לא שומע את זה, רק אנחנו פה.
בשישו.
ברור, כשאני מגביה,
עוד לפני שהגולל מגיע, אני כבר עם הידיים סוגר.
הבנתם אותי?
אם רוצים להיות חכמים,
אני מה שנקרא בלעז טורקי, אוי ברכוכים.
מזכיר את העברית?
רגע, איזה זמן אתה רואה את זוכר אתה מוטט את הגולל. גם וגם, אני לוקט את זוכר כולם.
הרב ליאור,
הרב ליאור, שהחלו אורחים טובים,
בישיבה בקריית ארבע, לא יודע מה היום,
משתדל לפחות פעם בחודש לקבל גלילה.
אנשים לא חושבים על זה.
את מי מכבדים היום בטקסט של אשכנזים את הגלילה?
את הצעירים, את הילדים,
לא הבינו, לא ידעו ולא יבינו, בחשיכה יתהלכו.
אותו דבר, גלילה זה,
מה היא גלילה?
הסגירה.
אז זהו.
אז זה שלוקח את הספר תורה, אצלנו למשל,
אנחנו ספרדים ירושלמים,
מוצאים את הספר תורה מההיכל,
כי ירושלים היא מוצאה מההיכל, לא מארון קודש, מההיכל.
מההיכל... מארון קודש זה אשכנזי.
בסדר, יפה. לוקחים את ההיכל,
פותחים את הספר תורה והולכים איתו פתוח עד לבימה, ושם עושים הגבהה ומסובבים סביב סביב שכולם יראו,
לא בטיל, צריכים לראות את האותיות,
לאט לאט,
שנייה.
וגם בחזור,
זה שקנה את ההקמה, הוא פותח את הספר תורה ולוקח אותו,
עד להיכל חזרה פתוח,
שכולם יזכו לראות.
לכן אמרתי ירושלמי, כי יש כאלה שבחזור לוקחים סגור.
יש כאלה.
מאיפה זה נובע? מקומות
שהיו להם ספרי תורה עם מעיל, לא עם ארגז.
שברגע שזה מעיל, אי אפשר לקחת אותו פתוח מההיכל
עד לבימה.
תקשיב, לא מקשיב.
אי אפשר לקחת אותו פתוח,
מההיכל עד לבימה, אז לוקחים אותו סגור
עם המעיל, ואחר כך על הבימה עושים הגבהה.
ואז יש גם גלילה.
אבל אצל ספרדים, שיש להם את הארגז של הספר תורה,
אז לוקחים אותו פתוח,
וסתם ככה כדי שתבינו ותדעו טוב,
יד אחת למטה ויד אחת בצד,
בסדר?
ובדרך כלל להעדיף יד למטה תהיה במקום שהוא יותר,
תומך יותר טוב.
וככה אפשר כל ספר תורה להגביה.
שכבד שזה, בוא, כבד, אהרון עושה את נוסיו.
כל מיני כאלה שאתה רואה אותם מתייסרים בעוויתות של פנים.
מה, זה פה חתונה, שבירת כוס?
לא.
בסדר, זה ברור מה אני אומר?
יפה.
מה זה?
לא, מה, אני לא מבין, אהרון עושה את נוסיו.
אתה מבין, כשאתה מתייחס לדבר שהוא כבד, הוא יהיה כבד.
כשאתה מתייחס אליו קל, הוא יהיה קל.
כן, אני יודע שאם יש מישהו חלשלוש שבקושי יכול להרים,
את הפרוסה כדי לאכול, אז באמת זו בעיה.
אבל מישהו מארון עושה את נוסף, מה חשבת השם?
אתה חושב שאתה מרים את ספר התורה, הוא לוקח אותך.
אתה חשבת על זה פעם?
עכשיו תראה, שמחת תורה הקרוב זה לא עוד הרבה זמן, נכון?
אתה תראה איך ה... למה יותר?
תדעי, אנחנו כבר...
בסדר, ברור.
אתה תראה, תראה.
קלה קלות.
קלה קלות.
טוב,
טוב, איפה אנחנו?
כן, גדול שבאותם שקראו בתורה גוללו, הורגנים לקנותו בדמים יקרים, לחבב המצווה.
בסדר?
לא רואה לנו השולחן העורך. אומר רמאי יש, אומרים,
אם המעיל בצד אחד פשטן ובצד אחד משי,
צריך להפך המשי לצד הספר תורה ולגלול. ולא נהגו כן.
ואין לגאו במפה קרואה אם יש לו אחרת. ואין לעשות מפות לספר תורה מדברים ישנים,
שנעשו בהם דבר אחר לצורך ידיעות.
בסדר, זה גם בהלכות בית כנסת.
רואים את הדבר,
אמרנו, הקרבה עונה לפחתיך,
הירצחה או הישא פניך.
אין לי פעם מקרה בבית הכנסת,
בא מישהו, הוא רוצה להתנדב,
לתרום שטיח לבית הכנסת.
מה זה שטיח?
שטיח הגדול,
שטיח. מה השטיח הזה?
הוא אומר לו, לא, לא, הרב אני קניתי שטיח חדש, אבל השטיח הישן
הוא ממש כמו חדש,
שטיח יקר.
אמרתי לו, תן את זה לילדים שלך.
אתה רוצה לתרום לבית הכנסת שטיח? יש לי רעיון.
את החדש שקנית תביא לי בית הכנסת.
את הישן תשאיר אצלך.
אבל הרב הוא ישן, הוא ישן לקדוש ברוך הוא, אתה מביא אותו?
אתה לא מתבייש?
זה ברור.
לא מביאים חפצים ישנים לשימוש בבית הכנסת.
אין דבר כזה.
אתה רוצה, אתה חדש, תביא לבית הכנסת, אתה ישן, תשאיר את עצמך בבית.
הקריבה אומנה לפחתיך. מה זה לפחתיך?
לפחות שבך.
הירצחה או הישא פניך?
תביא את המשומש הזה למישהו...
אתה רוצה להביא לי מתנה, תביא חדש, מה תביא משומש?
טוב, אוטו אפשר, כן, אבל
יד שתיים.
כן.
ברור.
נכון, נכון, אתה צודק,
הרבה פעמים רואים את זה, רואים את זה.
שכנראה גם אצל ספרדים היה ספר בגלילה.
כן. אתה שומע משהו?
לא צריך. מי שרוצה להתנדב,
שיביא דברים.
לא כאלה שהוא ישתמש בהם בבית.
אם אין לו, אז זה מבית כנסת לבית כנסת. זה מבית השם לבית השם.
ספסלים שבית כנסת אחד החליף, אין אצל השני, תן לו, אז שיקנו חדש.
אין בעיה.
כי זה השתמשו בבית השם,
בית הכנסת.
אבל לא, את הכיסאות השנים שלך מהבית תביא לבית הכנסת.
מכיר כאלה ש...
אין ציבור עני.
זה כיסאות של בית כנסת.
פעם היו כאלה.
גם בקולנוע היו כאלה.
פה למשל, בית הכנסת הספרדי למטה, אוהל דוד.
הכיסאות שיש פה,
לא יודע עכשיו הם יחליפו, הם משפצים,
הכיסאות שיש פה, זה היה אותם ספסלים בקופות חולים, קופות חולים כללית.
בדיוק אותו דבר.
אותו דגם, אותו זה, כנראה מישהו בהסתדרות.
אבל זה לא הביאו את זה מקופת חולים.
הם קנו את זה, זה אותו דבר בדיוק, אני זוכר, בזמנו,
אלה הכיסאות שהיו מקופת חולים.
ואז באתי לפה ולומר, זה פה קופת חולים?
זה היה משהו מכוון, זאת אומרת, יקר.
אז הם קנו כזה, אבל...
זה תמיד ברור, באמת הביא, מה אני אעשה? זה לא כבוד גדול.
זה לא כבוד גדול.
עוד פעם, גם להביא מהבית, זה לא כבוד גדול.
אז אין ברירה, הם לא יישבו על הרצפה, לא.
עדיף לי שיישבו על כיסאו מאשר על הרצפה.
מי יושב על רצפה?
יפה, מה, אני חס ושלום.
מה רצית?
כן.
בסדר? טוב.
אתה מבין,
מדברים ישנים שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט.
כן.
סעיף ב', עומר על שולחן ערוך.
יכול מי שירצה לקנות להושיט המעילים לגולל, ואין הגולל יכול ללחוד בו.
כי אף על פי שקנה הגלילה, לא קנה לי ככה מעילים.
זה אצל אשכנזים.
מישהו בא והוא גולל.
עכשיו הוא לוקח את הגרטל.
אתה יודע מה זה גרטל?
חגורה.
חגורה.
לספר תורה גם יש.
אל תגיד לא, תגיד כן, גם וגם, אתה צודק.
בסדר? ברור.
יפה. אז הוא לוקח את זה. עכשיו בא מישהו, מושיט לו מהבימה,
מושיט לו את זה, הוא אומר לו, סליחה, זה העבודה שלי, אני קיבלתי גלילה.
גלילה קיבלת,
להביא לך את המעיל, ולהביא לך את הגר, אני יכול לבד להביא. זה גם מצווה.
יכולה להיות מצווה בפני עצמה, לא יכול למחות בידו. ככה אומר השולחן ערוך.
וכן במקומות שנוהגים לקנות הוצאה והכנסה, הנה שליח ציבור יכול למחות, כי איזה שייך לחזנים.
כי אצל אשכנזים היא לוקחת את הספר תורה.
מה?
החזן.
החזן. אבל אם מישהו קנה הוצאה והכנסה להוציא ולהכניס לספר תורה, החזן לא יכול להגיד לו, אני מוציא, אני מכניס.
זה שהוא מוציא ומכניס זה בגלל שככה רגילים, אבל אם מישהו קנה, אתה לא יכול להגיד לו שלא.
דרך אגב, אני אמרתי פעם,
הייתי פה בבית הכנסת, אז כיבדו אותי בהוצאה והכנסה.
אתם מכירים את זה?
לפתוח את הארון. יפה. אמרתי להם, עכשיו אני מבין.
אצל ספרדים מכבדים בפתיחת ההיכל.
ואצל אשכנזים מכבדים הוצאה והכנסה.
כי אצל אשכנזים מרכז הדברים מהו?
תוציא את הספר תורה.
אני צריך לקרוא בו.
אז ראיתי בבית הכנסת, הם פותחים ביום שני וחמישי רק צד אחד.
כי אפשר ככה באלכסון להוציא את הספר תורה כדי שיוכלו לקרוא בו. זאת אומרת,
פותחים את הדלת רק מסיבה אחת,
שאי אפשר להוציא את הספר בלי לפתוח את הדלת.
ואצל ספרדים, מה זה?
פתיחת ההיכל.
אומר הזוהר הקדוש,
שבשעה שפותחים את ההיכל בשבת בבוקר,
פתיחת ההיכל, נפתחים שערי רחמים.
עכשיו אתה פותח חצי, אתה פותח רבע, תפתח!
תן לנו שערי רחמים לרווחה.
זה ברור?
האם אני מסתכל גם על הפתיחה,
או שהפתיחה היא רק איך היא תמציא? איזה מין אפשרות להוציא את הספר תורה. אם הייתי יכול להוציא דרך הקיר, הייתי מוציא.
אפשרות הקודש.
בסדר? אתם יודעים את ההבדל.
ולכן, לפתוח את אהרון הקודש, לפתוח את ההיכל,
וגם בזה כונים בהרבה כסף.
פותחים ופותחים.
פותחים את ההיכל.
החידה כותב שמי שאשתו צריכה ללדת,
בלי שיודעים.
הייתי פה במכון, מישהו בא לדני,
כל חודש עד שיעור הוא רוצה לפתוח. מה, כולם מסתגר? אה, זה כל החודש פותח, מה קרה?
הרי פה מחזקים בין כולם, פתאום הוא פותח. כולם יודעים למה.
זה לא טוב.
זה לא יודעים.
שיפתח את הארון קודש,
שתהיה פתיחה קלה.
אבל עומד החידה, ויותר חשוב,
זה הסגירה.
זה ברור מה אנחנו מדברים?
הסגירה אחרי הלידה היא הרבה יותר חשובה גם מהפתיחה עצמה.
כי זה הבריאות שלה אחר כך.
אז לפתוח ולזכור.
לא משנה, שבת בבוקר.
גם בשבת בבוקר.
גם, גם.
אבל זה מה שהוא מביא.
בכל מקרה, לענייננו,
הוא לא יכול להגיד לו אל תביא לי את המעילים, אל תביא לי את הגרטל, את החגורה,
זה כיבוד בפני עצמו.
הגולל ספר תורה יעמידנו כנגד התפר, כדי שאם יקרה, יקרה התפר.
אבל מה קורה היום למשל אצל אשכנזים? קוראים. אני צריך לראות בהגבהה איפה שקראו.
יש לנו חמישה עמודות ביריעה.
וקראו, נגיד, שלוש, שתיים. הוא הולך לעשות את התפר באמצע.
כדי להגביה עם התפר,
באמצע, אבל הוא בכלל יעבור לפרשה אחרת.
מה אני צריך לראות?
הפרשה קוראים, מי שעושה לפני, פרשה שקראו, מי שעושה אחרי.
אבל לא לעבור למקום אחר.
הוא כבר גולל, עשה לא יודע מה, הגיע כבר לשתי פרשות קדימה.
בסדר, זה לא טוב.
צריך להגביה את המקום.
לא חייבים לרוץ אחרי תפר באמצע.
אם יש לך תפר והוא בצד,
תסדר אותו באמצע.
זה פרקטיקה כבר, כדי שחס ושלום לא תהיה בעיה ומשהו יקרה,
אז יפתח את התפר מס. אז אפשר לחבר את התפרים. -איך?
אז אי אפשר לחבר את התפרים, ולא יקרח במקום שהוא... בדיוק. אז זה, אם יש לך בצד את התפר, תשים אותו באמצע.
אבל לא יתחיל עכשיו לחפש איפה יש תפרים, כדי שתפרים יהיו באמצע ההגבהה.
כאילו, הקלף עצמו. הקלף, איך הוא מחובר אחד לשני? נכון. יש לך יריות, בין שלוש לבין חמש,
עמודות בעירייה.
נכון? כן. יפה. איך הם מחברים אחד לשני?
תופרים.
חוט ומחט.
ממה עשוי החוט?
מגידים, מגידים.
בסדר? מאותו חומר.
אני לא יכול איתך.
בדיוק, בתוך הארגז.
אבל יש גם ארוכאים שיש להם כמו אשכנזי.
ומה שמה פה, תראו, בשולחן ערוך, לפי כל מה שהוא מדבר,
מה שמה שגם בשולחן ערוך היה לו כזה ספר תורה כמו של אשכנזי.
גם הרן החזיק ספר כזה.
כי זה מה שהוא מדבר פה, הגלילה והתפר.
ההגבהה, הוא אומר.
שההגבהה תהיה
עם התפר באמצע.
זה רק זה שהפרשה שלכם באמצעות.
אותה צריך לראות את הפרשה שקראו.
במה שקראת אתה צריך לראות.
טוב,
סעיף ד' אומר שוב הנאור גולל ספר תורה גולל מבחוץ. כשהוא מהדקו, מהדקו מבפנים.
זאת אומרת זה שעומד מבחוץ וזה שמהדק הוא מבפנים.
תראו כשהספר עומד לפניו ויכתב כגד פניו ויתחיל לגלול מבחוץ.
לאחר שגמר אליה, ההדק ספרו מטפחת מבפנים.
שכשיבוא לקרוא בממצא ההידוק מבפנים, לא יצטרך להפר לך ספר תורה.
ונראה את הכל זה בהר כשאחד עושה כל הגלילה, אבל אחרי שנוהגים שאחד מגביה ואחד גולל,
הכתב יהיה כנגד המגביה וכן נוהגים, כי הוא עיקר הגולל והאוחז בספר התורה, בסדר?
המגביה,
הכתב אצלו, וזה שגולל הכתב מאחוריו.
מוטב,
איך?
זה בשמחת תורה וזה, זה שינוי.
לא עושים מגביה.
מוטב תגלה למטפח אצלי את הספר תורה ולא יגלה לספר תורה כשכורחו במטפח לטפח.
זאת אומרת, קודם כל הוא גולל את הספר, אחר כך
שם מסביב.
הגולל ספר תורה בתוך התיק, טועה.
אתם רואים? עכשיו הוא מדבר על התיק,
על הארגז.
למה? כי הוא יכול לקרוע את הספר תורה.
היום יש
קוגלגרים,
גלגלים כאלה מיוחדים,
ויש איתם בעיה נוספת,
שמרוב שזה מהר,
זה גולל רחב, ואז זה מקלקל את הספר.
צריך לגלול במתינות,
שהספר יהיה מתוח.
לא יותר מדי, אבל גם לא רפואי יותר מדי,
כי אז היריעה נופלת וזה יכול לקלקל את הספר.
כל דבר צריך שיהיה מתון.
טוב,
אין המפטיר מתחיל עד שיגמרו לגלול הספר תורה, כדי שלא יהיה גולל טרוד ויוכל לשמוע הפטרה.
עוד פעם, זה אצל אשכנזים.
אני לא מתחיל את ההפטרה לפני שגמרו לגלול את הספר תורה.
מכירים את זה שזו, רגע, רגע, רגע,
קבוע,
רותק את האשכנזים.
ביום שיש בו שני ספרי תורה לא יפתחו השנייה ולא יסירו מפה עד שיגללו הראשון.
ואין מסחקים הראשונה עד שכבר הניחו השנייה על השולחן,
שלא יסיחו דעתם מן המצוות.
ומוציאים שני הספרים כאחד ותופסים השנייה עד אחר שקראו בראשונה,
ככה עושים אצל האשכנזים. אחד יושב ותופס את הספר תורה.
אצל ספרדים מניחים את שניהם
על הבימה, על הטבע.
בסדר, טוב, בעזרת השם,
שבוע הבא נסיים הלכות קריאת ספר תורה,
שבוע הבא סימן קמח,
ואחר כך נתחיל ללכות בית כנסת.
כל טוב, סימן קמוחת שבוע הבא, להתראות.
