כן.
סימן קמ״א אומר השולחן ערוך היחס בין הקורא והמקרא, זאת אומרת
אם היו זמנים ויש תקופות ויש מקומות ויש גם היום אנשים
שמי שעולה לתורה הוא בעצמו קורא, סיפור אחד.
אבל בדרך כלל המקובל הוא
שיש מי שמקרא ויש
מי שנקרא העולה לתורה הקורא.
טוב,
אומר לנו השולחן ערוך סימן קמ״א
סעיף א', צריך לקרות מעומד.
כבוד התורה,
כבוד הציבור,
אתה קורא בעמידה.
כמו שקוראים,
זה בא אחר כך,
כן? מגילת אסתר.
אפשר לקרוא בישיבה?
בבית.
אבל בציבור?
הקורא במגילה בציבור, מה עושה?
בעמידה.
אבל אפשר בישיבה, לא, כבוד הציבור.
אבל איך יכול לעשות?
מה זה קשור לעניין?
טוב, מה אתה רוצה שיעשה? מה אתה רוצה? אם יש הרכה שהסומה זה... אין דבר כזה, מה פתאום? דיברנו פעם שעברה,
אולי אתה לא זוכר,
אולי מישהו אחר זוכר. מה דיברנו פעם שעברה?
הסומה. איפה זה היה?
כן.
בסעיף ג' בקלט.
ואמרנו שהמנהג בירושלים, שסומה עולה לתורה.
אני יכול להגיד לכם, אתה שואל את השאלה,
כשהקמנו את בית הכנסת ברמת בית הכרם,
הגיע לשם היהודי אחד,
תרביל חכם,
מורצה באוניברסיטה על רמב״ם,
תרופות רמב״ם, לא יודע, כל דברים כאלה,
והוא מגיע עם כיסא גלגלים חשמלי כזה לבית הכנסת.
אני אחרי שבוע, שבועיים, אמרתי, רגע, סליחה, איך הבן אדם הזה יעלה לתורה?
יש בימה.
צריך לעלות
שתי מדרגות,
הארגון יכול לעלות לתורה.
וגם אם לא היו מדרגות,
הכניסה לבימה היא כזאת שכסא גלגלים חשמלי כזה רחב
לא ייכנס.
יום אחד אני אומר לגבאי,
סדר פה,
בחלק האחורי של הבימה, שים שולחן.
הוא אומר לי, מה עכשיו שולחן פה?
בא הרב ומשנה את בית הכנסת,
את הגבאים, בסדר.
שים פה שולחן,
שם שולחן.
טוב,
מקבלים את הספר תורה, אני אומר לו, תניח אותו על השולחן.
לא בבימה למעלה,
על השולחן מאחורה.
בסדר, עכשיו תעלה אותו שלישי.
שנים וחמישי, תעלה אותו שלישי.
מה, מי?
תעלה אותו שלישי.
מה, אם בן אדם נכה, אז לא צריך שיעלה לתורה? מה קרה לכם?
אין דבר כזה.
זה ברור?
עכשיו, לא מדברים היום שהיום חייב הכל נגישות, ואתם מכירים את זה.
עוד מעט גם בתי כנסת, לבימה יצטרכו נגישות.
חוק נגישות.
אבל,
כן, אתה לא יכול, שים שולחן, תשימו שם את ספר תורה, קריאת התורה.
וזה טיפה יותר נמרו, שולחן רגיל.
הוא גם בישיבה יכול לקרוא.
אבל תראה, שאלה.
היום, תראו, היום, ברוך השם, זה חלק מההתפתחות
של העולם.
קראנו לזה אבולוציה רוחנית של העולם.
שאנחנו יותר מתחשבים באנשים שהם בעלי מוגבלויות.
זה לא היה פעם.
זה לא היה פעם.
פעם, מי שבעל מוגבלות נשאר בבית.
זכור לפני אבא שלי, זכרונו לברכה, היה אז במועצה דתית בירושלים.
עשו את המקווה הראשון לנשים נכות.
כיסא, אז הייתה שרשרת, היום זה כבר חשמלי, דראו לי.
זאת השרשרת שמרימים את המנועים ב...
זהו, בדיוק ככה. עושים הכיסא, עושים הכיסא, נכנסת פנימה, בלנית נכנסת יחד איתה,
סירות אפס של הבלנית.
להחזיק אותה, שתתרומם מהכיסא, במים יותר קל, נכון?
וככה,
פעם לא היה דבר כזה.
מה היה צריך?
אם מישהו הייתה מתעקשת, לא יודע מה,
צריך שארבע אנשים יסחבו אותם.
פטנטים.
ברוך השם, יש לי התחשבות לאט לאט. אבל ברוך השם, מתי זה היה שהקימו את בית הכנסת? כבר לפני 15-16 שנה.
כן, כן, בוודאי, בוודאי.
נושא ברור?
יפה. אז אין דבר כזה.
צריך לקרוא מועמד, כמו שצריך להתפלל מועמד. מה עושה בן אדם אחר, הוא לא מתפלל?
מתפלל. הוא לא יכול מועמד, הוא עושה את זה בישיבה.
אדרבה, גם בן אדם שיודע שיש לו שבעיה, לא סתם בן אדם,
שיש לו איזושהי בעיה והוא לא יכול להתפלל בעמידה, או יותר נכון,
בישיבה יתפלל יותר טוב,
יתפלל בישיבה.
עמידה אני מדבר.
יש לו איזושהי מוגבלות, חוסר איזון, לא יודע מה.
חבר יותר טוב,
כן. מישהו נתקע באוטובוס.
מה עדיף להתפלל באוטובוס,
תפילת עמידה, בעמידה או בישיבה?
תלוי.
יש אוטובוסים שיש מאחורה כזה,
ממעמקים קראתי חשבים,
בור כזה, הכל הזה, לא זז.
גם אם האוטובוס יעוף, הוא נשאר בפנים.
נחמה שבה. שקיות של ביסלי, כן, אתה צודק, שקיות של ביסלי אי אפשר להתפלל.
ארח, בסדר.
אבל לדברים אחרים, מה אכפת לי? במבה.
בסדר, טוב.
בסדר, ברור מה אני אומר?
טוב, בואו העניינים.
צריך לקרוא מועמד ואפילו לסמוך עצמו לכותל או לעמוד הסור.
אליהם כן, הוא בעל בשר, אתה רואה? אפילו בעל בשר מותר, הוא יכול לעמוד.
אומר רמב״ם וחיל החזן, הקורא צריך לעמוד עם הקורא.
וזו אחת הבעיות שלפעמים נתקהלים אצל חזנים, זה גם בהלכות תפילה דיברנו על זה.
הוא נשען על הבימה.
חזן כזה,
סתם שתי ידיים, נשען על הבימה.
אין דבר כזה.
חזן צריך לעמוד,
ומי שנסמך על העמוד, הכוונה היא על הבימה, על שולחן, על משהו כזה,
נחשב שהוא יושב.
גם אנחנו בתפילת המידה, משום שהוא נשען על הסטנדר.
עמוד הכוונה היא סטנדר.
אם יתלו את הסטנדר
הבן אדם ייפול, זה נקרא שהוא יושב.
אם סתם ככה הוא שם ידיים, אין בעיה, אבל אם הוא נתמך על זה,
אז זה אסור. אותו דבר קריאות התורה.
צריך לעמוד בצורה כזאת שאתה לא נתמך ולא נסמך על שום דבר.
סתם הנחת את היד, הנחת את היד, אין מצווה ידיים בעקבות.
אבל בסדר?
ברור.
אומר השולחן ערוך סעיף ב',
לא יקראו שניים,
אלא העולה קורא ושליח ציבור שותק,
או שליח ציבור קורא והעולה לא יקרא בקול רם.
או מכל מקום, צריכו לקרות עם השליח ציבור
כדי שלא תאר ברכתו לבטלה.
אלא שצריך לקרוא בנחת, שלא ישמיע לאוזניו.
כמו בתפילת העמידה.
לא משמיע אפילו לאוזניו.
להבדיל מקריאת שמע שמשמיע לאוזניו ולא לאוזן חברו.
בסדר?
קריאת שמע משמיעה לאוזנו ולאוזן חברו. בתפילת עמידה
זה אוזנו לא משמיע, וגם פה.
לפעמים יש כאלה שמזמזמים לך כזמזום הדבורים.
אתה חושב שאתה נמצא בכוורת,
בסדר? מה זה כוורת?
מוזיקה, להקה, כן?
יפה.
כל הזמן.
ברור.
אם אתה היית יודע מה אני רוצה להגיד כל יום בבית הכנסת לפני התפילה לאנשים,
לא הייתי מתפלל לעולם.
מה אני אעשה?
אני עושה מה שאפשר.
הנה, אנחנו לומדים עכשיו.
נכון?
אנשים ישמעו את... שומעים?
שומעים?
שומעים פה?
יפה, שומעים. הנה, זהו.
ברור העניין.
לא, רק לפעמים באמת אתה שומע את זה.
אני, מישהו ככה טיפה, לפעמים אני יכול ל... אם אני קורא בתורה, אז אני לפעמים מבלבל גם.
כי הוא מנסה לקרוא, והוא בעצמו, הרי תורה, הוא לא יודע לקרוא. הוא לא יודע לקרוא, הוא היה קורא, בסדר?
בסדר.
ברור.
יפה.
ואפילו משמיע לאוזניו לקלב.
וכן זה לא עדיף מתפילה, כי זה בדיוק הדיון בתפילה.
יש כאלה שאומרים לאוזני ויכול להשמיע, אבל לא אשמיע לאוזן אף אחד אחר.
כי אם מישהו משמיע קולו בתפילתו,
מה כתוב?
משמיע קולו בתפילתו,
שמישהו יכול לשמוע מה הוא אומר,
נאחזים בה חיצוניים ואינה עולה למעלה.
ככה מביא הביאור הלכה,
כשמה שאלות שומעות פה. ישנה ברורה.
בסדר, אדם שמשמיע קולו בתפילתו, כבודת תפילת
איך?
רק שפתיה נעות
וקולה לא ישבעיה.
חשבו,
ומשם לומדים איך צריך להתפלל.
אתה רואה שזה עזר?
עכשיו תעשה מה שאתה רוצה.
אם אתה רוצה שיעזור לך, תתפלל כמו חנה.
אתה רוצה שזה לא יעזור לך, תתפלל כמו מישהו אחר שחושב שחנה לא בסדר, בסוף יתברר
שיהיה בסדר.
יש כל מיני אנשים שחושבים שמישהו לא בסדר, בסוף מה מתברר?
שהם לא בסדר.
כולם בריאים.
טוב,
סעיף יג' יש נוהגים להעמיד מי שמקרא לעולה מילה במילה.
ואחר שגומר המקרא המילה, אומרה העולה.
אנחנו לא נוהגים כך, לא עושים כך.
בסדר, כבר דיברנו על זה שמי יכול לקרוא בתורה?
מי שחזר בינו לבין עצמו לפחות
פעמיים-שלוש,
כך כותב על שולחן ערוך.
אז אם הוא חזר לעצמו פעמיים-שלוש יכול לקרוא בתורה. מה קורה? יש בתי כנסת שעושים לשליח ציבור התאגרפות וקרבות מגן. מכירים את זה?
בעיה, בעיה. עדיין אין מישהו אחר שיודע לקרוא, מה נעשה?
בסדר.
אז מכירים לו,
לשליח ציבור.
וכשמגדילים עושות לוחשים לו באוזן.
לא לא עולה, לשליח ציבור שבעצמו לא בא קורא בתורה.
תשמעו לי, אני בעד
קורא קבוע.
אה, אחרי איך התפתחו הילדים וזה, אין בעיה.
ילד שרוצה לקרוא, בחור שרוצה לקרוא, מישהו שרוצה לקרוא את כל הפרשה.
מההתחלה עד הסוף, הוא יבוא לרב לפני כן לשמוע שהוא יודע לקרוא.
אה, עכשיו מי הסתבך?
הרב,
לא צריך לשמוע אנשים קוראים בתורה, תשקיע, מה קרה לך?
ברור,
אני בעד.
כי כשאנשים קוראים, כל אחד,
כל אחד,
אם נקרא לזה ככה, עם הטעויות שלו.
כשיש לך מישהו שהוא המומחה והוא מקבל על זה והוא מתכונן כמו שצריך והוא לא מוותר לעצמו כי הוא יודע שהוא קורא בציבור ויש לו אחריות,
הקריאה נראית אחרת.
עכשיו, אני לא רוצה לסגור את האופציה שאנשים יקבלו ביטחון עצמי לקריאה.
שלא יקראו לי רק בבר מצווה.
אין בעיה,
בוא תקרא, אבל בוא נשמע אותך לפני כן.
זה נודניק, נכון?
כדי להיות טוב צריך להיות מקצועי.
אפשר לוותר ולהיות טוב.
זה לא עובד ביחד.
אדם שמוותר לעצמו לעולם לא יהיה מצטיין.
זה ברור?
טוב,
סעיף ד',
אם שליח ציבור רוצה לברך לעצמו ולכרות,
הוא עולה לתורה,
צריך שיעמוד אחר אצלו, שכשם שניתנה תורה על ידי סרסור,
כך אנו צריכים לנהוג בה על ידי סרסור. לא עומד בן אדם לבד וקורא בתורה.
תמיד לידו יהיה משהו.
ואצל אשכנזים נוהגים אפילו שיהיו שלושה.
בסדר? גם העולה, גם הקורא וגם
הגבאי שם, הסגן לשון הרמב״ם.
אין הציבור
רשאים לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הקורא.
ואין הקורא רשאי לקרוא בתורה עד שיחלה אמן מפי הציבור.
זה נושא שראינו אותו בכל תחום שהתעסקנו.
גם בדיני ברכות, גם בדיני תפילה, גם בדיני ברכת כוהנים.
כל מקום ומקום
שרוצים
לצאת ידי חובה,
צריכים לענות אמן אחרי שהבן אדם גמר את הברכה.
וזה שברך לא יכול להתחיל בברכה נוספת, אלא אם כן הציבור גמר
את הברכה שלו.
קרה גם בברכת כהנים. אין המקרא רשאי לקרות עד שיחלה מפי הכהנים, ואין הכהנים רשאים
לומר את מה שאמרים להם לפני שיחלה מפי המקרא.
והמקרא והכהנים והאמן, ואחר כך הוא מתחיל את הברכה הבאה.
הציבור.
מקרא, כהנים, ציבור.
בסדר?
יפה.
שבעיו יכולים לקרוא שני אחים זה אחר זה
והבן אחריו,
ואין מניחים אלא בשביל עין הרעה.
זה ברור?
אז מה המנהג?
שלא מניחים לקרוא שני אחים אחד אחרי השני ולא אבא ובן אחד אחרי השני.
למה?
עין הרעה. מה זה עין הרע?
מה?
מה זה עין הרע?
אומרת הגמרא,
אסור לאדם לעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה.
אל תבוא ותסתכל,
בדיוק אתמול,
עם מי דיברתי על זה?
טוב, לא זוכר.
היה איזה מישהו שאמר את זה.
בסדר.
בצורך מישהו אמר שברגע שבאים, שואלים שאלות,
אה, כן, הוא אומר, פעם קנה כובע יפה בחוץ לארץ, אחד שנוסע לחוץ לארץ
קנה כובע יפה. הוא אומר, בא מישהו ואומר, פששש, איזה כובע יפה יש לך.
אמרו, באמת, זה כובע יפה?
הוא אומר, לקחתי את הכובע, נתתי לו, שמתי לו על הראש, עכשיו זה כובע של חיים יפה.
מכירים את האנשים האלה מפחדים מעין לרעה.
סיפרתי לו,
אימא שלי מספרת, שתאכלו אורחים טובים,
שהסבתא בחלב,
כשהייתה רואה אנשים מסתכלים על המרפסת על הורדים והכל שיש בגינה, היא הבית בית, עם גינה ואגם של ברבורים,
זהו, היה בית, כמו שצריך.
הייתה רואה אנשים מסתכלים על הפרחים,
היה לה מספריים במרפסת.
חותכת, תיקחו פרחים.
אתם מבינים את זה?
אז הגמרא אומרת, אסור לאדם לעמוד על שדה חברו בשעה שעומדת בקמותיה.
למה? זה נקרא היזק ראייה.
מה זה היזק ראייה?
אומר רשי,
עין הרע.
אתה אל תלך תעמוד על פרדס של מישהו כשהכול מלא.
כרם של מישהו כשהכול מלא ענבים.
תלך.
יותר טוב.
גמרא.
זה לא המצאות של סבתות.
נכון שסבתות מקפידות בזה, אבל
בסדר זהו.
זה רשי ככה אומר.
אז צריך, לכן הוא אומר,
אבא ובן,
שני אחים, לא עולים ביחד. ואפילו אם אחד הוא שביעי ואחד הוא מפטיר, לא הקרינו השני בשמו,
משום מה אין הרע.
זאת אומרת,
ברגע שאחד שביעי ואחד מפטיר, שבעצם זה עבר קדיש,
ובכל זאת,
לא קוראים בשמו. מה עושים הספרדים בדרך כלל?
אף פעם לא קוראים בשם.
אמרנו שזה פתרון לזה שמישהו לא יכול לעלות.
שלא ידחה, כי מי שקוראים לו לעלות לתורה ולא עולה,
לא נעים, נכון?
יש שם מילים לא נעימות
מה קורה לבן אדם הזה
אז עדיף שלא יקראו בשמו, אחרי זה ספרדים לא קוראים בכלל בשם אף פעם, שלישי, רביעי, חמישי, שישי
סמוך למשלים זה השישי,
משלים זה השביעי,
מפטיר,
זהו, בלי שמות,
בסדר? בלי אורים,
יפה, זה ככה עושים ואז אין בעיה, טוב אומר השולחן ערוך העולה למגדל
עולה מה זה המגדל?
מה שקוראים לזה הבימה
עולה בפתח שהוא לא בדרך הקצרה ממקומו,
וירד מהמגדל בדרך אחר שהוא לא בדרך ארוכה עד מקומו.
ואם שני הדרכים שווים, עולה בפתח שהוא לא בדרך ימין, ויורד בפתח שכנגדו.
אותו דבר אומר יחידה ולדוד אמת,
איך לוקחים את ספר התורה מארון הקודש, מהאחד, עד לבימה.
בהלוך בדרך הקצרה,
כל כך חפצים ותאבים לקרוא בתורה,
בחזור בדרך
הארוכה
ותמיד שיהיה בצד ימין. אז מה קורה? רגע, רגע. אם אני אומר מצד ימין, אז יכול להיות שהימין יותר רע או לא.
תלך בצד ימין, זה שונה מפה, תלך בצד ימין
כשאתה מגיע עם הספר תורה,
כשאתה חוזר, שהדרך תהיה יותר ארוכה.
מה קורה בכנסת שזה שווה?
תראו איזה פטנט אני עשיתי בבית הכנסת.
כשבאים, הרי זה אותו דבר.
הבימה מצד אחד וחוזרים מצד שני, אותו דבר, נכון?
אז כרוצים להחזיר את הספר תורה, אני עומד בפינה
של הבימה.
ואז מה חייב המגביה שלוקח את הספר תורה לעשות?
להקיף אותי גם.
ממילא מה יוצא?
שבחזור
זה דרך יותר ארוכה.
זה ברור מה עשיתי?
בלי להגיד לאף אחד, אף אחד לא שומע.
עשינו דרך ככה.
לפעמים יש עוד טוב, הם עוברים למישהו שייתן לו נשיקה לספר תורה, אין לי בעיה.
אבל מהלוך כמה שיותר קצר, מימין וכמה שיותר קצר. פה הוא אומר שזה לא משנה לי ימין או שמאל, הדרך הקצרה.
שתיהן שוות, אז תלך בימין.
כשקוראים את הספר תורה, בימין ובדרך קצרה.
נביא החידה.
עורר הרמה ולא ירד עד שעלה כבר הראוי לקרוא אחריו.
לא תשאיר את השליח ציבור לבד.
זה שקורא אחריך,
רק אז תרד.
ואז מה אנחנו אומרים?
אם אתה כבר צריך להישאר עד שיבוא זה שהולך,
אחריך, עכשיו תרד למטה, תתחיל ללחוץ ידיים.
כבר מתחילים לקרוא בתורה.
תשאב עד שהוא סיים.
הוא סיים אפילו לפני שהוא מברך, עכשיו אתה יכול לרדת.
ואז הוא נשאר עד לבא בתור.
זה לא שחייבים לעמוד שם כל הקריאה,
אלא כדי שלא תהיה איזושהי תקלה שאנשים אחרים יסיחו את דעתם
כתוצאה מזה שאתה יורד. חזק וברוך, תשכח, חזק וברוך, תשכח.
בסדר,
לא עושים את זה בשעת קריאת התורה.
אם מישהו יכול, רוצה להתחמק ולברוח, קשה לו לעבוד, שיברח, אחרי שעלה לתורה מישהו.
לא חייבים להישאר.
אבל זו תקנה כדי שיהיה אפשר,
כדי שלא תהיה תקלה לאנשים שיסיחו דעתם מקריאת התורה.
סעיף ח',
כל תיבה שהקריא וכתיב,
הלכה למשה מסיני שתהיה נכתבת כמו שהיא בתורה,
ונקראת בעניין אחר.
ומעשה באחד שקרא כמו שהיא כתובה בפני גדולי הדור,
הרבנים, רבי יצחק אבו-האב
ורבי אברהם ולנסי
ורבי שמואל ולנסי בנו,
ויתרו בו שיקרא כפי המסורה, ולא רצה,
ונידו והורידו מהתיבה.
יש פעמים שאנחנו לא קוראים מה שכתוב.
בסדר? מה כתוב?
מה כתוב?
עפולים, תוקעות חורים.
בסדר? כתוב הוא,
אתה אומר היא.
כתוב ו', ה' ו' אלף, אתה אומר היא.
זה ברור?
קוראים לפי המסורת ולא לפי,
זה רק קוראים לפי הקריאה
שבאה במשורה ולא לפי האותיות שנכתבות.
כותבים
כמו שיש במסורת.
נקרא אם למסורת, אם למקרא.
אם למסורת זה הכתיבה ואם למקרא זה שיטת הקריאה. אבל כתוב,
יואו, איזה מוסר גדול יש עכשיו, הרב אבל כתוב,
אבל יש מסורת.
מה גובר על מה?
המסורת,
ומסורת מדורי-דורות,
והמסורת של ממציאים פה ב-20 שנה האחרונות, כל אחד פתאום הפך לו, מנהג המקום,
מה מנהג המקום, עכשיו נמצא את ההמצאות מנהג המקום,
בסדר?
ואנחנו בזה נילחם עד הבגץ.
מה זה בגץ?
ביעת גואל צדיק, ראשי תירות.
עד הבגץ.
לא נוותר על כלום ממסורת ומנהגי אבותינו.
אנחנו צריכים לדעת מה המסורת ומנהגי אבותינו, מה הבעיה?
קוראים בספרים.
אבל יש מנהג ויש מנהג,
כשזה צריך רב.
בעיה גדולה.
החיבור בין הדורות
הוא דבר שנדרש, אי אפשר בלעדיו.
לפעמים אנשים חושבים שהם חכמים.
זה לא סותר שאנשים צריכים להיות חכמים.
בוודאי חייבים ללמוד,
אבל צריכים ללמוד ולשמור על המסורת.
טוב, ולכן מה שעשו רבי יצחק אבואב, הרב ולנסי, אבא והבן,
נידו אותו.
היו משחקים.
תראו,
שולחן ערוך פה,
זה לא מקובל מה שהוא כותב פה.
הוא עשה ולא שמע.
להבין מה זה המסורת, כי תמיד היו כאלה שרצו
לפרוץ מסורת.
אל-מכתוב-מכתוב.
בסדר?
אנחנו מקבלים תורה בהעברה.
זה דברים שהם,
אתם יודעים מה?
יש מלא, אבל פה אני אקח מה שעולה בראש ובטום.
יש לי כותב מוהרן.
כשרב אומר לך לעשות משהו ואתה שואל אותו איפה זה כתוב,
אם זה דרך לימוד, בוא נתפלפל וזה בסדר, אבל
אמר לך משהו, איפה זה כתוב?
הוא אומר, ירדת מדרגת אדם לדרגת בהמה.
כי עם ישראל שחטאו בעגל, ירדו מהראייה.
נשארו בדיבור.
עכשיו כשאתם מדברים איתך, אתה שואל איפה זה כתוב?
ירדת מדרגת דיבור לדרגת גוף.
בסדר? נקוטי מורד, מסורת.
כמובן שלא ממציאים כלום, אבל על פי המסורת.
טוב,
משנה ברורה.
בואו נראה מה עושים פה היום.
צריך לקרוא מעומד.
הכוונה היא הקריאה שקוראים בציבור,
ולומדים את זה ממה שכתוב, ואתה פה עמוד עמדי.
מאשר אפילו השם יתברך המקריא למשה היה עומד כביכול. עמוד עמדי, גם אני עומד, גם
אתה עומד.
ואם כן, כל שכן שכל ישראל יהיו עומדים מפני אימת הקדוש ברוך הוא הנותן אותה.
לכן יש כאלה שנוהגים, שימו לב, חלק מהאשכנז,
שכשקוראים בתורה,
ישיבות ליטאיות,
קוראים בתורה עומדים,
בברכות יושבים, בקריאה עומדים, כולם.
ראית את זה?
לא.
כל הקריאה, אשכנז.
אתה פה עמוד עמדי.
והאמרין, אני חושב שניתנה בהמה, כי אנחנו צריכים לנהוג בהמה, מכל מקום בדיעבד
שקראה מיושע ויצאה ולא צריך לחזור ולקרות.
לא,
לא, אין שום קריאה
בשום
זמן אצל ספרדים שעומדים בקריאה.
כל הקריאות אותו דבר.
בסדר? אצל ספרדים אשכנזים יש דברים כאלה.
יעבור ה' על פניו, עשרת הדיברות, שירת הים, יש כמה דברים שככה
עומדים אצל אשכנזים. ספרדים, אין דבר כזה.
כל התורה כולה אותו דבר.
מה אתה מביא לי? חצי אשכנזים, אמרנו כבר מזמן.
יאללה.
ואפילו לסמוך עצמו, היינו אפילו שמיכה קצת,
שאם ינתן אותו דבר לא ייפול, גם כן אסור, שצריך לעמוד בהמה.
אתה קורא בתורה,
קנטינתה בסיני.
אנשים פחדו, הלכו אחורה, אתה נשען לי פה על הבימה.
או לעמוד, ושולחן הקריאה, או כהאי גבלה.
אלא אם כן הוא בעל בשר,
והוא עדין, חולה וזקן הרבה,
שקשה לו עמידה ולשמיכה.
אחי זה, או שיסמוך קצת, או לא יסמוך כל כך,
עד שהוא ינטל אותו דבר יפול. ואם אי אפשר לו לסמורקים בעניין זה, והוא צריך צעד לסמכו,
מותר גם בזה.
בסדר? הנה.
תשובה ברורה לכל מי ששואל.
כל בן אדם
יכול לעלות לתורה.
יהודי, כן. כל בן אדם יכול לעלות לתורה.
יכול לעמוד, יעמוד. לא יכול לעמוד, בישיבה.
זה מה יש.
איך אומרים? זה שאנחנו צריכים להסביר את זה, זה כבר בעיה, כן?
בסדר.
מקודם
נתתי ערך
בפה ליועץ שנקרא השוואה.
מהערך בפה ליועץ?
אנחנו עושים פה פינות בפה ליועץ.
אז הוא אומר שם שאדם צריך להשוות אותו עם המקום.
הגעת לעיר, תתנהג כמו העיר.
כמובן, מה סיום שם הפסקה?
וברור הוא שאין פה אפילו שמץ שנדנוד על איזושהי עבירה.
זאת אומרת, תתנהג עם השם, מקום, כשזה דרך השם,
אבל הם פה במקום עושים, השם ישמור מה?
אתה יודע, כמובן שאתה לא עושה איתם. אז האמת היא תשובה לחווה דעת.
כותב הרב עובדיה יוסף, זכר צדיק לברכה,
אדם הגיע לבית כנסת אשכנזי.
עומדים בקדיש.
מה הוא עושה?
עומד איתם.
למה?
כי מה ספרדים?
מה מנהג של הספרדים?
תפסו עומד, עומד, תפסו יושב, יושב.
גם אתה היית עכשיו פה עומדים, תעמוד.
קדיש כמו קדושה.
תעמון, מה יקרה עם תעמון?
יש איסור בדבר?
לא. שנייה.
יפה.
אבל אם אשכנזי הגיע לבית כנסת ספרדי וכולם יושבים,
מה הוא יעשה?
כותב הרב ויידי בחגדל.
מה הוא יעשה?
יעמוד.
למה? כי גם אצל ספרדים,
מי שתפסו עומד,
עומד.
מה יגידו האנשים? הוא עושה בניגוד לדעתנו? לא.
הוא במקרה עמד, כשהתחילו את הקדיש, הוא לא יכול לשבת.
כי גם ספרדי,
יעמוד חצי דקה קודם, גם ספרדי שנעמד כשהתחילו קדיש, צריך להמשיך לעמוד.
זו תשובה של הרב עובדיה.
אתה נמצא במקום שיש אשכנזים,
הם לא מתגלחים בשלושת השבועות,
עכשיו אתה תתגלח,
כותב הפה ליועץ, מי שלא עצוב עם הציבור,
קצור, מי שעצוב עם הציבור יהיה רגע בשמחתם, זה מה שנובעה רבה.
בסדר?
תהיה יחד עם הציבור במה שהוא.
זה לא משנה, אנשים פה לא מתגלחים, אל תתגלח.
זהו, צריכים לעמוד, תעמוד, מה יכול להיות?
דבר אחד כן צריך לומר, שהרב ביגון,
שהוא בעצם ראש הישיבה,
והוא ראש הישיבה, מה שראינו על פי השולחן ערוך בהלכות,
כבוד תלמיד חכם,
כשאתה לומד באיזושהי ישיבה, ראש הישיבה שלך הוא רבך המובהק.
אפילו שאתה פחות שיעורים שומע אצלו אצלה,
כל הרבנים מלמדים מכוחו של ראש הישיבה.
אז הוא רבך המובהק באותו זמן.
וראש הישיבה אומר שכיוון שמכון מהיר הוא מכון
ובאים כל מיני אנשים, צריך להתנהג בדרך אחת.
אחרת כולם פה התבלבלו. גם ככה בקושי מחזיקים ראש בתפילה.
איך מתפללים? איפה נמצאים? יש כל מיני אנשים מכון מהיר. אתה מכיר את זה, לא?
מגיעים לכל מיני מדרגות.
כי יש מקומות שאומרים, טוב, לפי מי שעולה להתפלל,
ככה התפללו.
הוא אומר, גם ככה מבולבלים.
תאר לך שפעם התפללו ספרדי, פעם אשכנזי ופעם ספרד.
בסדר? התינוק יצא,
אמר רגע שאשו.
בסדר?
אם אימא אומרת ככה ולא אומר אחרת, מה יצא הילד?
לא להגיד.
רק רגע שאשו.
ברור?
הנושא ברור?
זהו. זה מה שצריך לשים לב.
שיש כאלה שעומדים ויש כאלה שיושבים.
אז אם אתה בא למקום שכולם עומדים,
אתה אמר?
כולם עומדים.
נכון שאצל ספרדים אומרים, למה לא עומדים בעשרת הדיברות,
כמו אשכנזים,
שלא יגידו שעשרת הדיברות יש להם יותר קדושה מאשר העטרות ודיברון.
כל פסוק בתורה יש לו את אותה קדושה.
וזה אומר לי פה כולם, טעות.
ואתה לא תגיד שיש לו קדושה יותר.
בסדר?
אני משבח, זה סיפור אחר,
ובאני משבח צריך להגיד יחד עם הציבור.
כי בעצם זה קבלת הום וחוץ שמיים.
כמו שמע ישראל, אתה אומר לציבור, אז תעבוד יחד איתה.
כן? איך שאתה רוצה. בסדר?
טוב, איפה היינו?
טוב, זהו.
בזה סיימנו היום.
