בסדר? אפשר להתחיל? סימן קמ,
עמוד 44, חלק ב' של הממשלה ברורה, סטנדרטי.
הקורא בתורה ונשתתק, זאת אומרת, אנחנו מדברים על מישהו שעלה לתורה,
הוא עצמו מברך, הוא עצמו גם קורא.
הקורא בתורה ונשתתק.
פתאום נתקע לו,
מה עושים?
זהו.
כוס מים לא מביאים ליד ספר תורה.
כוס מים לא מביאו ביד ספר תורה, למה?
ברגע שמישהו בטעות יטיז טיפה על הספר תורה,
הדיו לא עומד במים.
לכן גם צריך לדעת הקורא בתורה שיש לו פה יבש,
שאם הוא מספיק שהוא יוריד איזה נקודה אחת.
נטז.
הוא יכול לפסול את ספר תורה.
פשוט יכול לפסול את ספר תורה.
בסדר? אז גם לו מקרבים מים ליד,
פעם ראיתי באיזה מקום ששמים את הבשמים על הבימה.
ברגע שאנחנו מגיעים לתפילה לפני קריאת התורה,
מייד את כל הבשמים על כיסא למטה.
למה?
חסר שמישהו יפיל באגרתל אחד ליד הספר תורה.
תחפש את עצמך אחר כך.
בסדר? זה חשוב לדעת. לא מקרבים שום דבר רטוב לספר תורה.
ולגבאים אנחנו אומרים,
זה ספר תורה שמונח בארון, והיום יש הרבה כספות ומתכת,
מתכת זה מביאה,
יש שקיות מיוחדות,
כמו שיש שקיות קטנות בנעליים נגד לחות,
יש שקיות מיוחדות לארון הקודש.
שאם יש איזושהי לחות,
שזה לא יקלקל את הספר תורה.
אפשר לקנות.
זה מהזיעה.
כן.
כן, בסדר, שים לב, ספר תורה זה דבר עדין.
עדין ויקר,
תרתי משמעי יקר.
גם יקר רוחנית, גם יקר פיזית, כלכלית.
טוב,
הקורא בתורה ונשתתק,
העומד יתחיל ממקום שהתחילה ראשון ויברך בתחילה ובסוף.
אולי הרמב״ם לא יברך בתחילה.
ואפילו בזמן הזה ששליח ציבור קורא, דין ההכי.
מה דין ההכי?
שהוא מתחיל
מהמקום שהתחיל לראשון,
לא מהמקום שהוא השתתק.
העולה אחריו מברך לפני ומברך אחריו. זאת אומרת, זה שהשתתק, כאילו מבחינתנו, כשעומדים בצד,
אז זו הייתה ברכה מיותרת.
והרב אומר שהוא לא מברך תחילה, אתה בסך הכול ממשיך את זה שהלאה,
כי הבנתי שזה שהלאה,
אתה ממשיך אותו, הוא בירך ברכה ראשונה,
תמשיך לקרוא,
ותביא אחר כך ברכה אחרונה.
למה אנחנו דורשים מכל אחד לברך?
זוכרים בשיעור שעבר מה אמרנו?
שיגידו, שלא יגידו שאנשים עולים לתורה בלי לברך.
חכמים,
מה שנקרא, חיו במציאות.
בזמנו הראשון הכהן מברך ברכת אשר בחר בנו,
והאחרון במפטיר ברך אשר נתן לנו, וכל העולים עלו בלי ברכה.
אממה,
אנשים מגיעים באמצע,
אנשים יוצאים באמצע,
אנשים רואים מישהו עולה לתורה והוא לא מברך.
מה, עולים לתורה בלי לברך?
איזה מין דבר זה?
אין כבוד התורה.
כיוון שאין כבוד התורה, תקנו חכמים שכל עולה ועולה מברך לפני ואחרי.
אז באמת פה זה נאמן למה שאמרנו, כי אם עכשיו מישהו ישתתק באמצע
ומישהו אחר בא לקרוא,
כן?
אז זה מובן למה יברך תחילה וסוף.
כי אף אחד לא יודע שהוא ישתתק. רואים עכשיו בן אדם עולה.
אני יודע אם הוא עולה בגלל שהאול לא יודע להמשיך, או בגלל שעכשיו זה עולה חדש.
לא הולך חדש לארץ, הולך חדש לתורה, בסדר?
לכן יברך לפני ואחרי. מה אומר הרמב״ם?
כאב שמישהו השתתק באמצע,
פה שמים לב, יברך רק
ברכה אחרונה.
נשאיר אותו מהמילה הבאה. נשאיר אותו, כן, בדיוק.
טוב, סעיף ב' אומר ר' שמון ארוך, העומד לקרוא בתורה,
הוא ברך, ברכה שלפניה, וקרא מקצת פסוקים, הוא פסק
ודיבר דברי תורה או דברי חול, לא עבה הפסק,
ואינו צריך לחזר ולברך.
אני אגיד לו שקט, שקט.
או שהוא אומר, או, המילה פה מזכירה לי מילה אחרת.
או, הרב, בוא תראה, יש פה בעיה בקריאה בספר התורה.
איך הוא יכול להקשיב?
שולחן ערוך אומר שזה לא נקרא הפסק.
אנחנו מה עושים היום?
קולות משכונת הפחים.
אה, כל מיני כאלה.
בסדר?
אותו דבר דיברנו בזמנו
על מישהו שעומד באמצע תפירת עמידה.
והוא רואה שמרחק שני מטר ממנו
נפל סידור.
נפל סידור, נפל חומש.
מה עושה בן אדם
כשהוא רואה שלידו נפל סידור או נפל חומש?
לא, זה שני מטר ממנו. אני בכוונה אמרתי שני מטר.
מה עושה אותו בן אדם?
ממשיך להתפלל.
מה אכפת לך?
הרב, מה זה מה אכפת לי? אני לא יכול.
אני לא יכול לעמוד ולהתפלל כשיש סידור על הרצפה.
זה מציק לי, זה מפריע לי.
נכון? מפריע?
מה עושה?
מה עושים אנשים?
הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא הא כל בית כנסת על גלגלים.
כולם עכשיו יציחו דעתם מהתפילה.
מה הוא רצה פה?
מה הדבר הפשוט ביותר?
באמצע העמידה.
תעזוב אותו במקום שלך,
אם זה מפריע לך.
לך תרים,
שים בו מקום,
תשים על השולחן ותחזור לגושר, תמשיך להתפלל.
זה הדבר הטוב ביותר,
תמשיך להתפלל.
מציק לך,
אתה לא יכול לכוון כי אתה מסתכל כל רגע.
אולי יבוא איזה ילד וידרוך על זה,
לך, תחזיר,
תמשיך להתפלל.
אבל הקולות האלה של השכונה, מה שנקרא,
לא מתאים לנו.
זה מסיח את הדעת יותר.
לכן גם כשמישהו מברך עמוצי ורוצה, פתאום היום העומק גלה,
אז מה הוא עושה?
אם הוא יעשה ככה,
מה יחשבו?
התחיל פרקינסון.
אתה יודע, מה הוא צריך לעשות?
מלח. תגיד מלח, מה קרה?
חוץ מזה, כשאדם עושה תנועות,
הוא חייב להפעיל את המחשבה אצל מישהו אחר
כדי להבין מה הוא מתכוון בתנועה שלו.
אז הוא מסיח לו את הדעת, בטוח.
כשהוא אומר מלח,
זה נורמטיבי כזה, זה לא...
אין פה מה להפעיל מחשבה.
בסדר, תגיד מלח, אין לך מלח סגוריניה.
וזה לא נחשב הפסק.
הוא אמר לנו על שולחן ערוך,
גם כאן זה לא נחשב הפסק.
נכון, שהמנשים מקפידים לא להפסיק,
אבל זה לא נחשב הפסק, אומר מרן.
סעיף ג' אומר על שולחן ערוך, העולה לקרוא בתורה והראו לו מקום שצריך לקרות,
הוא בירך על התורה והתחיל לקרות, או לא התחיל,
והזכירו שפרשה אחרת צריכה לקרות,
וגדל הספר תורה למקום שצריך לקרות בו,
יש אומרים שאינו צריך לחזור ולברך,
ויש אומרים שצריך.
מה הכלל?
יש ויש הלכה,
זאת אומרת,
יפה. עכשיו תשימו לב מה אנחנו פוסקים,
הלכה למעשה.
הלכה למעשה,
אם בן אדם,
נגיד זה העמוד בספר תורה,
הראו לו פה אתה צריך לקרוא,
והתברר שצריך לקרוא פה.
זאת,
לא, מפה ומטה אתה קורא, אתה יודע כמה היית נוכל לקרוא,
אין בעיה.
אבל אם אמרו לו פה אתה צריך לקרוא, והתברר שצריך לקרוא
שתי עמודות אחורה,
רעמודה אחורה,
אז זה לא התכוונת.
ולפני מה שאתה התכוונת, לפני מה שהתקוונת, תברך שוב.
אתה יודע?
מי בשתי עמודות קדימה,
מי בשתי עמודות קדימה? גם לא, שתי עמודות קדימה גם לא, כי זה כבר מקום אחר בכלל.
פשוט מתי יש לך, זאת אומרת, תקל בזה?
תקל בזה. תקל במקום שאתה צריך לקרוא?
איך אדם עולה לתורה? בואו נעשה עכשיו סדר.
הזמינו אותנו, כיבדו אותנו בעלייה לתורה. מה הדבר הראשון שצריכים לדעת?
כשמישהו בא, רגע, עוד לפני שעלינו,
בא גבאי ואומר לך, דוד תעלה.
מה הדבר הראשון שאתה צריך לדעת?
לא לסרב.
לא מסרבים לעלייה.
אם הוא אמר,
בכבוד תעלה, אתה יכול להגיד לו,
עליתי בבוקר, עכשיו שבת במלחה.
מי היה בשבת באשדוד?
שמת לב?
בא מישהו ואמרו, פלוני בן פלוני תעלה.
אני עליתי בבוקר, תעלה מיד, הזכירו את השם שלך.
מי שמסרב לעלות, מה אומרת הגמרא?
לא נעים.
מה אומרת, שנייה, מה אומרת הגמרא?
שמעתם? אני לא רציתי להגיד.
מקצרים.
בסדר? עדיף.
שמים סתם, אמרו ראשון, תעלה שלישי.
תשמע, עליתי בבוקר, אין בעיה.
פה יש אפשרות לסרב.
אחרי אצל ספרדים בדרך כלל לא קוראים בשם.
ספרדים לא קוראים בשם, אשכנזים, מרוקאים, אמרנו את הקשר ביניהם,
יש כאלה שאומרים בשם. ברגע שאמרו בשם לא לסרב,
אז זה דבר ראשון, צריך לדעת לא לסרב, לעלות.
מה רצית בעניין הזה, אלעד?
עניתי, עניתי, עניתי.
בסדר? ברוך השם.
צריך במקום, גם בגלילה, אשכנזים.
צריך במקום שקראו בו.
מה עושה הרבה פעמים הגולל?
מביא את זה לאמצע של התפר,
עבר לנו יריעה שלמה,
בכלל לא במקום שקראו בו, מה אתה מגביה? למה?
את הקריאה
או ספרדים וחסידים לפני הקריאה, שתראה איפה קוראים,
או אצל אשכנזים, או אשכנזי אחרי.
בסדר?
לא.
בכל מקרה, דבר ראשון, מה אמרנו?
לא לסרב.
דבר שני,
הדרך הקצרה.
מי שתדורכים אותו דבר?
בימין.
ואז אני מגיע לפני ספר התורה.
פותחים את ספר התורה, או אצל ספרדים, מורידים את המטפחת, לא סוגרים עד סוף הקריאה,
רק שמים מטפחת,
אשכנזים שמים כיסוי פרוחות כזה,
ואתה פותח ומראים לך איפה אתה קורא. אתה מסתכל איפה אתה מתחיל לקרוא.
אתה קורא, הוא קורא לך, זה אותו דבר, אתה קורא.
אחרי שאתה עומד כדי להתחיל לקרוא ואתה רואה איפה קורא,
אתה מסיט את פניך מתוך הכתב, שלא יגידו שבתוך ספר התורה
יש את הברכה.
כלומר, ראינו שבוע שעבר,
אמר הרמב״ם לצד שמאל
ומברך.
ספרדים בדרך כלל, לאיזה צד הם מפנים את ראשם? לצד ימין. למה?
כי אם אתה רואה מה שזה כתוב,
אי אפשר לצד שמאל, זה דווקא לצד ימין.
אתה יודע, זה אשכזים, יש לפעמים ממול.
כי זה שוכב.
ברור, מברכים את הברכה.
או מסיתים את הראש, או שיש כאלה מכסים בפרוכה.
פעם שכן חשוב להחזיק את ספר התורה ביד.
מבחינתי גם בקלף להחזיק. כמובן, עם מטפחת אסור להחזיק
ספר תורה עירום.
לא מחזיקים ספר תורה ביד.
גם גזרו שמטמא וגם,
חכמים אומרים, מי שמחזיק...
כן, כן, כן.
בסדר, מחזיקים.
ואז כל הקריאה מחזיקים ביד ימין את הספר תורה.
בסדר, ברור העניין?
יפה. עוקבים,
אבל בלחש,
יחד עם הקורא בתורה,
ומסיימים,
שמים מטפחת ומברכים ברכת התורה, ברכה שלאחריה.
זה ברור?
עכשיו, ברגע שעולה, העולה הבא, עומדים מאחריו.
כשהוא גומר את העלייה שלו, אז יורדים.
למה? מה הסיבה?
כדי שלא יטיילו בזמן שהעולה השני קרע,
ואז יסיחו את דעתם של האנשים.
אחד לוחץ לו יד, אחד פה, אחד שם, חזק וברוך,
תשכוח, כל אחד לפי מנהגיו.
בכל מקרה,
ברגע שגמרו את הקריאה והוא גמרו מברך, אתה יכול לרדת.
עד שיגמרו לו את המי שבירח, אתה כבר תגיע למקום שלך.
עכשיו, מה הבעיה?
שיש בתי כנסת
שחייבים לתת
שתי נשיקות לכל נוכח,
וזה יוצר לנו בעיה. מעבר לכך של האם בכלל אפשר שאדם ינשק את חברו בבית הכנסת,
כי אפילו את בניו אסור לנשק בבית הכנסת, למה אסור לנשק בבית הכנסת?
להחדיר בליבו שאין אהבה כאהבת המקום.
אתה לא מראה חיבה אפילו לא לילדיך בבית הכנסת,
אין אהבה כאהבת המקום.
בסדר? זה ברור.
טוב, פה זה לא חיבה, פה זה כבוד.
כותב הרב עובדיה יוסף, זכר תגידו לך ויחווה דעת,
וצריך להסביר בנחישות
ובאמתינות,
אבל בנחישות, לאותם אנשים שמתנשקים בבית הכנסת,
שלא יתנשקו.
אז זה מה שאנחנו עושים עכשיו.
את מצוות מרן הרב עובדיה יוסף.
להסביר להם
לא לעשות כך.
בסדר?
מקסימום לוחצים יד בדרך שאתה חוזר.
עכשיו לשים לב, הלכנו בדרך הקצרה, חוזרים בדרך הארוכה.
אז מיד אחרי שהעולה אחרינו גמר את הקריאה,
בדרך היותר ארוכה חוזרים למקום.
אבל לא לעשות סיבוב
בכל בית הכנסת, אהלן סהלן, עניינים.
חיבור, קישור.
לכן לא רוצים.
לרב, זה שאתה מנשק לו את היד, אז זה ביטול.
זה דרך כבוד וביטול.
לאבא שלו אפשר, אין בעיה.
נעשק את היד, כי זה דרך כבוד.
אה, כדי לנעשק את היד שלו? אתה... דרך כבוד.
זה דרך כבוד.
אין בזה שום דבר נוסף.
בסדר?
אלא אם כן הוא יצא רב נחמן ועוד לא יתקלח,
אז אתה מנשק לו את היד,
כי הוא נגע בציון של רב נחמן.
שאגב, שירשבי.
בסדר.
טוב.
כי שירד עד עצרי העולה אחריי, הם אמרו לי, תראה, תראה,
כי כאילו יצא נאום שאחרי הברכה של הרב ראשון.
ותוך כדי קריאת תורה של אחריי, גם אין לי.
בסדר, תרד, לך למקום שלך. ישר, בלי אף אחד.
כי כל הסיבה היא,
כי יש אצל כאלה שאומרים שיהיו שלושה אנשים, זה סיפור אחר.
יש מישהו שאומר, כדי שאתה לא תסיח דעתם של האחרים.
אז אם ירדת מיד, מה שנקרא, דירקט למקום,
לא מכיר אף אחד, לא ראיתי, לא שמעתי ולא הכרתי,
אז זהו, אין בעיה.
בסדר?
יפה.
איפה היינו?
טוב, אז זה סעיף ג',
כן? יש אמרו שלא צריך לחזור אליהם או שאומרו שצריך לחזור ולברך.
אומר לנו המשנה ברורה, קורה בתורה,
וכל שכן אם משתתק תקף לאחר הברכה, קודם שהתחיל לקרות, שאינו יוצא השני בברכתו.
במקום שהתחיל הראשון, רוצה לומר אבל, לא יתחילו במקום שפסקי הראשון ואברך לפניהם ולאחריהם, שכן יהיו אותם הפסוקים שקרא הראשון,
נתברכו לפניהם ולא יתברכו אחריהם,
כן?
וכל שכן אם יתחיל במקום שפסק הראשון ויברך אחריהם לבד
ואהבו לו הראשון וברכה לפניהם ולא לאחריהם וחונים לאחריהם ולא לפניהם.
לכך מתחיל במקום שהתחיל הראשון ויברך לפניהם ולאחריהם.
ויברך בתחילה ולא יוכל לסמוך על ברכה ראשונה שברכה נשתתק
שהברך בתורה אינו מברך להוציא אחרים בברכתו
אלא כל אחד ואחד מן הקרואים מברך לעצמו.
לפעמים האחרונים שכתבו הוא שכשחוזר המברך אינו חוזר לאמירת ברכו
הקימו ברכה בלבד, שהוא עיקר ברכת התורה.
עולה הרמב״ם
סביר על ידי סומך על ברכת הראשון, וכתבו האחרונים דה עיקר
כדעה הראשונה. למה?
סתם ויש הלכה,
כי סתם.
בסדר?
ולכן ההלכה כדעה הראשונה, שהוא מברך ברכה ראשונה ומתחיל לקרוא מהמקום
שבו התחיל העולה הקודם, שהשתתק.
אומר הרמב״ם, ואפילו בזמן הזה, אפשר שלך ציבור קוריאה, דינה אחי.
טוב,
ואפילו בזמן הזה,
זה מה שהשליך ציבור קורא,
כאילו קורא הוא דהנין עליהם.
כן, העומד לקרוא בתורה בהרחף עניה וקרא מקצת פסוקים ופסק ודיבר דברי חול.
ואין חילוק, אומר המשנה ברורה, בין שקרא פסוק אחד או כמה פסוקים.
אבל בלא קרא עדיין כלל, אם הפסיק אפילו בדברי תורה,
כמובן שהוא שלא מעניין הקריאה, צריך לחזור לברך.
אבל הוא סך מילה אחת.
כמו בכל ברכת המצוות, רון העניין, שצריך לחזור לברך, הוא מפסיק תכף אחר הברכה.
אף אם יודע בבירור שלא הסיח דעתו.
שכיוון שלא התחיל עדיין במצווה,
אין לה אחר כך על מה לחול.
ואם סך לצורך הקריאה, הנה,
כמו שאמרנו מלח,
אין צריך לחזור ולברך. ולכתחילה, אגב, זה אסור.
ואין חילוק בין לשון הקודש ללשון חול.
כן, ויש מי שאומר שלא אוהב הפסק,
רוצה לומר שיצטרך לברך מחדש, כשקורא להלן.
זה לא מתבטל עדיין לברכה ראשונה.
ואפילו אם הסיח דעתו מלקרוא אותו,
ושום נמלך וקורא להלן,
אי צריך לחזור ולברך.
ושמי שכתב בעניין אחר,
מספק ברכות להקהל, מכל מקום.
נכון שהמברך יכוון תחילה בברכתו,
שאף שישיח דעתו ויחזור ויקרא על סמך ברכה זו.
אף על פי כן,
לכתחילה אסור להפסיק באמצע הקריאה,
אף בלא היסח הדעת בכלל.
לא להפסיק בשום אופן, בשום דרך ובשום צורה.
בידיעה עבד זה קרה,
אז התכוונו לצאת ידי חובה, מי שרוצה לשאול משהו.
שהוא ישתתף יחד עם הקורא בתורה בקריאה של הרב, יש פה חשש טעות, אני יודע מה.
הוא אומר לו, רגע, רגע, רגע, אתה יודע שיש פה טעות.
נו, אז הוא מדבר.
הוא בירך את הברכות.
שמה?
שמה?
הוא לא יכול לצאת לדבר יותר, הוא פתאום לא הרגיש טוב, לא יודע מה. תעלף.
לא, התעלף זה כבר מוגזם, אבל...
לא, לא הרגיש טוב.
כן, עכשיו תראו, שני דברים יש פה. קודם כל, העולה לתורה הוא זה שבירך,
הוא זה שמצווה לא להסיח דעתו, נכון?
אז הקורא יכול להסיח דעתו.
הוא יכול להפסיק.
הוא יכול להגיד, הרב, בוא תראה, יש פה בעיה.
מה?
הקורא או העולה?
העולה. העולה לא שם לב.
חוץ מזה אמרנו שאם הוא כבר התחיל לקרוא,
זה לא כמו לפני שהוא התחיל, אם הוא הקריא התחיל לקרוא והוא מפסיק מהעניין,
לא עד עכשיו מפסיק.
נכון? ככה הבאנו.
אז יכול.
דבר אחד רק צריך לזכור,
זה הרציונות, תמיד היה אומר ככה, זכר צדיק לברכה.
אני מחמיר
בכבוד הספר.
הבנת את זה?
אנשים שמחמירים בכבוד שלהם,
שם השם לבטלה, לא לבטלה, ספק בכתיבה, בסדר?
ברגע שיש לי ספק, אני מחמיר במה?
בכבוד זה ספר תורה.
תמשיך לקרוא.
ברור, ברור, יש דברים ברורים, פסול, חסרה מילה, חסרה עוד, בסדר.
אבל כשיש ספק, שאלה, תמשיך לקרוא. בסדר, פעם הבאה אל תוציא אותו עד שתתקן.
אבל לא להרגיש שזה, בבית הכנסת יש איזו סיטונאות.
כל שבת מוצאים שלושה ספרי תורה,
כי הקורא החליט שיש פה איזושהי בעיה.
לפי שיטה זו ולפי זה ולפי זה, תרגיע.
בסדר?
טוב, איפה אנחנו?
ג.
העולה לקרוא בתורה ויראו לו מקום שצריך ופתאום הוא רואה שזה מקום אחר.
תעמוד אם מסתמה דעתו על כל פרשיות התורה מונחת לפניו.
כל מה שיש לפניו, כן?
ואחרי שצריך לברך כשקורא את הפרשייה ראויה לקרות ותעמוד. הוא בוודאי לא התכוון בברכתו רק על הפרשה שיראו לו מקודם.
רק כן צריך לברר מחדש על פרשה הזאת. כתבו האחרונים
שנוהגים למעשה כאה שומרים על זה, ואין אף קמינא בין אם במקום שיראו לו מתחילה הפרשה האחרת לגמרי,
או אפילו באותו סדר, שצריך לגלול ממקום הראשון למקום זה. שמים לב?
אם צריך גלילה,
לברך עוד פעם. אם לא צריך גלילה,
זה מה שאמרתי. אם זה מתחת, בסדר. אם זה לפני, סיפור אחר.
בכל זה צריך לחזרו לברך. בוודאי,
והיה דעתו בברכתו על מה שאינו מגולל לפניו.
חיי אדם שאחרון נברך. מקל שלא לחזור לברך,
ואם היה המקום שהראו לו באותו סדר של שבוע זה,
אך שצריך לגלוג ממקום למקום, לא מוחאים בידו.
ויש לו על מה לסמוך.
ואם הפרשה הזו הראויה לא לקרות, היה גם כן מגולה לפניו בעת שראו לו המקום הראשון,
אז להסכימתה זה שערי אפרים, שנצחו לזור ולברך.
לדעתו היה רק מה שמגולה לפניו.
אפילו המקום שהראו לו מתחילה היה מסדר שבוע שעבר.
זאת אומרת, לפני כן.
בסדר?
כיוון שגם מסדר שש שבוע זה מגולה לפניו,
דעתו על כל מה שמגולה.
ואין לחלק בין אם הפרשה הראויה בעמוד זה או בעמוד השני,
שמסתם את דעתו על כל מה שפתוח לפניו.
אבל אם זה ספר תורה ספרדית, פתוח לפניו רק
עמוד אחד.
הידע בכזה שני עמודים פתוחים.
אם זה אשכנזי, זה יכול להיות 15 עמודים.
גם אין חילוק בין אם המקום שהראו לו היה למעלה המקום והראוי לקרוא אליו למטה.
או שהראו לו למטה והמקום הראוי לקרוא אליו למעלה. וכולי, אני צריך לעזור לברך,
כיוון שאין צריך לגלול. אלא שאם הראו לו למטה והמקום הראוי לא מלמעלה,
והוא חוזר למקום הראוי,
טוב שיקרא עד המקום שהראו לו בתחילה ועוד איזה פסוקים להלן.
שימו לב לפתרון שנותן פה המשנה ברורה מעבר למה שאני אמרתי. אני אמרתי שאם זה למעלה יותר,
צריך לחזור ולברך. אומר המשנה ברורה, יש לי פטנט אחר.
אם זה למעלה ממה שהראו לך,
תתחיל לקרוא למעלה, אבל תמשיך גם במקום למטה.
זאת אומרת, תגיע עד
לאן שאמרו לך.
ואם זה כבר גמר גם את השני והשלישי,
מה?
שיסתדרו היום אחר כך בפסוקים אחרים,
שימשיכו קדימה.
אבל אתה, אז זה פתט נוסף.
מעבר למה שאתה אומר, טוב, תברך אם זה מעל מה שראית,
אם זה מעל מה שראית, תתחיל לקרוא מלמעלה, אבל תמשיך עד למקום שראית,
כדי שתברך על מה שראית ולא על משהו שלא במקום שראית.
טוב,
אז זה
זהו, שאלות?
בעזרת השם, שבוע הבא אנחנו בקמ״א,
והנה כמה,
כמה זה בי.
בסדר? קמ״א, בעזרת השם, שבוע הבא.
