אנחנו בסימן קלע,
סעיף ה', נכון?
זה דף יז במשנה ברורה חלק ב'.
זה היה בסדר.
סייעתא דשמיא.
זה אומר שיש מי שאוהב אותך.
בסדר?
טוב,
קלע, סעיף ה',
אנחנו בנושא קריאת התורה ביום שני וחמישי, כבר הדגשנו.
היום הייתה לי דוגמה יפה.
תביא תביא לי סידור.
משהו מדהים.
מה אמרנו? כמה צריכים לקרוא
בשני וחמישי.
איך? שלושה עולים. כמה פסוקים?
כמה קוראים היום האנשים?
אני קראתי עשרה פסוקים הבוקר.
רוצים לראות?
בואו בואו תראו.
לכהן קראתי פסוק א' ב' ג',
עד
ושחט אותה לפניו.
ללוי קראתי ד' ה' וו',
ולקח אל עזר עד אל תוך שריפת הפרה.
ולשלישי קראתי את הלוי פלוס פסוק מישראל.
שאז יש לי עשרה פסוקים.
עד
ולגר אגב בתוכם לחוקת העולם.
עשרה פסוקים.
אה, הרב,
עשרה פסוקים.
למה?
אין שום סיבה.
אה, כי רגילים עד שני, רגילים עד זה.
אבל ראינו בהלכה, כמה חייבים?
עשרה פסוקים.
זה ברור הנושא?
לא, יש מקומות שאי אפשר להפסיק.
אי אפשר להפסיק, אי אפשר להפסיק.
באמצע פרשייה משאירים שני פסוקים מפרשה הבאה.
פה זה רצף.
אי אפשר לדחוק שיעור של... מינימום עשרה פסוקים.
אז בראש חודש להגיד את זה. לא, בראש חודש, כי יש לי שם פרשה סתומה.
אני לא יכול להפסיק שני פסוקים לפני, לכן אני חוזר על אותו פסוק.
אחר כך זה לא מסתדר לי עם ההפסקות.
אני צריך לארגן על פי כל הקריטריונים.
אבל מה הדבר הראשון הוא?
שלא מוציאים ספר תורה, פחות מעשרה פסוקים.
וקוראים בשני וחמישי עשרה פסוקים.
מסתדר, מסתדר, לא יסתדר.
כי יש משהו לא טוב,
כי יש לי פרשה סתומה, פרשה פתוחה.
סיבות.
הטכניקה היא שאני מתחיל מהעשרה
ואני ממשיך.
והשבת, פרשות חוקה, זאת אומרת, בשני וחמישי, למה לא לקרוא עשרה פסוקים?
יש סיבה למה לא לקרוא עשרה פסוקים?
למה להוסיף?
אה, כי השני נגמר ב...
בסדר, השני נגמר, נגמר, מה אחר כך?
ברור.
לפי הסדר ראינו בשבוע שעבר.
סעיף ה',
אמרנו שהכלל הוא שיש לנו כלי מחזיק ברכה. מה זה כלי מחזיק ברכה, דוד?
כהן לוי ישראל, יש סדר.
חבילה.
ואם אין כהן,
התפרדה החבילה.
ישראל כהן במקום כהן.
מה קורה כשקוראים לכהן,
או שיש כהן מבית הכנסת,
אבל הוא הגיע מאוחר, הוא באמצע
קריאת שמע.
קריאת שמע.
אומר השולחן ערוך בסעיף ה', קלמ' סעיף ה'.
אם הספר תורה פתוח והכוהן קורא את שמע,
אינו רשאי להפסיק וקוראים ישראל במקומו.
לכן בתענית שכר פסח וסוכות שקוראים בהיכל, אם אין הכוהן מתענה,
קוראים לישראל.
וטוב שילך הכוהן מבית הכנסת, שלא יגידו שבגלל שהוא פסול, בגלל זה לא קוראים לו.
עכשיו, נשים לב לדבר הזה.
אם אנחנו נמצאים בתענית,
לא התעניות ב'-ב',
תענית
שהיא לא חלה בשני וחמישי,
ויש כהן שהוא לא מתענה,
מה זה כהן שהוא לא מתענה?
שכבר לפני התפילה הוא אכל ושתה משהו.
מתי זה יכול להיות?
כהן שאכל ושתה לפני התפילה,
מותר לאכול שתה לפני התפילה?
חולה.
יפה.
או יש לו סכרת, השם ישמעו.
צריך להזריק.
מי שמזריק, מה חייב מיד?
לאכול לחם.
בסדר? אחרת,
נכנס להיפו.
בסדר?
אז הוא אכל לפני התפילה.
והוא לא צם גם.
והכהן הזה,
הצום היה ביום שלישי, ביום רביעי. יכול לעלות לתורה?
לא.
אבל אם התענית הייתה ביום שני או ביום חמישי,
יכול לעלות. למה?
כי בכל מקרה יש קריאת התורה, מה זה משנה מה קוראים?
זו תקנה קבועה, לא קשורה לתענית.
זה שקוראים בייחל בבוקר, אם זה אחרי הצהריים, סיפור אחר, הוא לא יכול לעלות. אבל בבוקר,
כיוון שבכל מקרה קוראים בתורה, מה זה משנה במה?
יכול לעלות.
אבל אם הוא לא מתענה,
בזמן שמוצאים ספר תורה רק בגלל התענית,
לא מעלים אותו.
מעדיף שיצא החוצה.
בסדר? ההבדל ברור.
ובייחל במנחה, הכהן שלא יתענה,
כי הייתה לו סיבה שהוא לא יכל להתענות,
אז הוא לא עולה לתורה, מעלים ישראל.
לכן מה אומרים כשהולכים להתפלל?
יש כהן שמתענן,
יש כהן שמתענן, אבל אם אין מי שאומר כן,
אף אחד לא קם,
אז מעלים ישראל,
בסדר?
במנחה.
שחרית, זה תלוי אם זה שני וחמישי או שני.
סעיף ו', אם נכנס הכהן לבית הכנסת
לאחר שהתחילה ישראל לברך בברכת התורה, אינו פוסק.
אבל ברוך הוא, לא אוהבי ההתחלה,
ברוך אתה השם, אלוקינו מלך העולם.
ועומד הישראל בתיבת שישלימו כהן ולוי ואז יקרא. זאת אומרת, אמרו לישראל לעלות במקום כהן.
היו בטוחים שעכשיו יעלו שלושה ישראלים.
אמרו למישהו לעלות, ופתאום נכנס כהן.
ברחו את השם המבורך, נכנס כהן.
או פה, פה, נכנס כהן.
זה שהוא אמר ברחו,
זה לא מקנה לו את הרשות לעלות.
מה עושה הכהן?
מיד עולה לטובו.
מה עושה הבן אדם הזה?
נפגע בו?
נגיד לו טוב, תרד למטה?
עומד במקום, על התיבה, על הבימה,
עומד במקום, מחכה.
על הכהן, על הלוי,
ישראל הוא עולה. אבל התוכנית של הגבאי הייתה אחרת.
אכלת אותה.
גבאי שלנו, אכלת אותה.
את מי אתה מעלה עכשיו שיש שלישי?
את זה שכבר למעלה.
אה, הוא חושב שיש למישהו אזכרה, אבל בסדר.
שום בעיה, יעלה את זה של השלישי. ומה עם הקדיש?
אותם ככה, כדאי לדעת את זה.
מי יגיד קדיש?
זה פתרון שמופיע בעולת ראייה.
הרב קוק כותב את זה.
מי אומר קדיש בסיום קריאת התורה?
אתם יודעים, יש ויכוח גדול.
פעם הייתי בכנסת אשכנזי.
בכנסת אשכנזי, בדרך כלל מי אומר את הקדיש בסוף?
השליח הקורא בתורה.
הקורא בתורה אומר קדיש.
בסוף הקריאה,
הקורא בתורה.
עלו שם הספרדים,
והספרדים, יש להם הרצאה, את הרצאה להגיד את הקדיש. אתם יודעים, הספרדים עולים לזה בשביל להגיד קדיש. בגלל זה הוא עולה?
אה?
זה בדיוק הסיפור.
ובא החזן ואומר, סליחה, זה שלי.
ובאו, הוא בבית-כנסת, ספלו גש-חרדו גש-כזה.
ובא זה, ובא זה שלי.
מכירים בגן ילדים? זה שלי, זה שלי.
מכיר את זה? היית בגן?
זה שלי.
אבל חושנות.
זה שלי.
מה אומר הרב קוק?
אין שניים שאומרים.
אחד אומר, הקדיש שייך לציבור.
מי שרוצה יגיד קדיש.
גם אם מישהו לא הלך.
למשל, העלו אותי שלישי,
ואני יודע שיש מישהו שם שהוא,
יש לו יארצייט,
מישהו שהוא בתוך שנה אומר קדיש.
הוא אמר, תגיד קדיש.
מה זה משנה מי זה?
זה פתרון יפה של הרב קוק. זאת אומרת, הוא לא הביא את זה כפתרון,
הביא את זה כעיקרון.
אני הבאתי את זה כפתרון.
שואלים אותי, סליחה,
הרב קוק, עולת ראייה, פוסק הלכה שהקדיש שייך
לכל הציבור.
תגיד אתה.
בכוונה אני עושה את זה, בשביל שיתרגלו.
תגיד אתה,
תגיד אתה.
פעם זה, פעם זה. בסדר?
להרגיל את האנשים בחוסר החושנות הזה, זה ציבורי.
עכשיו, אם מישהו קנה ביום שבת, שביעי,
וכל מישהו קנה שביעי ובגלל שהוא רוצה להגיד קדיש,
אז זו שאלה בכלל,
שיגיד קדיש.
יכולים להגיד איתו?
אני מכיר את ה...
זה לא שיטה, תקלה.
כן, זה לא תקנה, זה תקלה.
עזוב, אל תיתן לי להתבטא בשידור.
אין למי זה קורה.
בסדר? אין דבר כזה.
אין דבר כזה.
קדיש, אחד אומר קדיש.
זהו.
לא הצליח? אה, אז הוא יעלה שישי ויעמוד לידו ויעדיזה כאישיתו, וגם זה שלמעלה יבוא לידו ויגיד,
מה?
אני יודע, תאמין לי שאני מבין בזה.
התפללתי בבתי כנסת כאלה.
אחד אומר קדיש.
זהו.
דרך אגב,
עכשיו, מה המעלה הגדולה ביותר לאורצייט?
מקור חיים, הבאת אותי. מה?
מפטיר.
כן, יותר מאשר השביעי.
אלא מה שהם יודעים לקרוא תפטרה.
שביעי, ואז הוא לא יכול שביעי, או תעלה שישים ותגיד איתו, קדימה, עזוב, זה.
זה הרמה.
עבדת אותי?
זה הרמה.
זה מה שהתכוונתי.
טוב.
ואם אין כהן בבית הכנסת, קורא ישראל במקום כהן.
ולא יעלה אחריו לוי.
שמים לב.
מה אומר השולחן ערוך?
אם אין כהן, מה עושים?
ישראל, ישראל, ישראל. התפרדה החבילה לחלוטין.
זהו.
אומר הרמה, אבל ראשון יוכל לעלות מי?
יפה.
כשקוראים אותו, אומרים במקום כהן, שלא יטעו לומר שזהו כהן.
ובזה יש מחלוקת גדולה.
למה? כי למה אנחנו לא מעלים,
ערוך השולחן מביא, למה לא מעלים לוי במקום ישראל?
סליחה, במקום כהן?
מי הפך לוי לכהן?
פסל,
מקדש,
מחיהו,
מתן.
מי היה מתן הכהן בפסל מחיהו?
לוי שנעשה לכהן,
כהונה שהקבוש ברוך הוא נתן.
אבל לקחת את הלוי,
מה אתה משווה בכלל?
מה אתה משווה בכלל?
עזוב, אתה...
מאיפה אתה מביא את זה? מי שעשה עבודה זרה,
לקח לוי, עשה אותו כהן.
אתה משווה את זה לפסוקי התורה?
זה מתאים לביקורת המקרא והחידושים של השנים האלה.
בסדר?
שהכל יכול להיות הכול. זכר יכול להיות נקבה, נקבה יכול להיות זכר.
זה בדיוק מה שאתה אומר.
לא אמרת אחרת.
עובד עבודה זרה.
זה בדיוק מה שהוא אומר, העבודה שלך. לקחו עבודה זרה,
הלוי נהיה לכהן.
מה זה קשור עכשיו ברצון השם?
אתה מעביר את עצמך במקום הקדוש ברוך הוא.
בסדר? לא בצפק כנראה. לא מתאים.
ברור הנושא.
לעולם לא יהיה הלוי לכהן.
לוי זה לוי, וכהן זה כהן.
בסדר?
יפה.
יפה, זהו.
כן,
אין דבר כזה.
לא, מה אומר הרמ״ה?
הרמ״ה אומר שכן.
הרמ״ה אומר, ולא ילך רב לוי,
אומר הרמ״ה, אבל ראשון יוכל לעלות.
זה משנה ברורה, גם משנה ברורה מסתייג מזה.
לא, לא, אנחנו לא עושים את זה. ברגע שאין כהן,
עולה ישראל. טוב, תלמד הבוק, שיש לנו יותר מדי בלחץ.
כן, תראו, סעיף כד במשנה ברורה, כי אני רציתי את כל המשנה ברורה ביחד, אבל בוא נגיד.
דלא גרם לישראל ודווקא כשאין ישראל גדול מהלוי די, אלא ואך יקראו ראשון ושוב לא יקראו לוי כלל.
או לעניין לקרוא ללוי שלישי או רביעי במקום שקראו לישראל במקום כהן,
יש שאומרים שמותר ויש שרפים, ומבואר לקרוא לסוף סעיף י',
שמדינות אין נוהגים לקרוא לכהן וללוי, רק לאחרון או למפטיר, אין אף כמינה מזה.
שנייה אחת.
אז איפה הוא מביא את זה?
יש משנה גרועה שהם מביאו את זה שלא נוהגים היום. לא רואה את זה עכשיו, צריך לקרוא לפי הסדר כנראה.
טוב, לא, אנחנו נראה את זה. ערוך השולחן בכל מקרה מביא את הדברים בצורה הזאת, כמו שאני אמרתי.
שלא להפוך את הלוי לכהן, כי זה כמו פסל מחיהו, ומי היה שם הלוי שנהפך לכהן?
מתן.
בסדר?
אנחנו כל כך אוהבים את השם.
מתן?
תלו מתן.
אני יודע, יש הרבה דברים יפים שהם גם נמרו את זה, שהם יפים.
גם עומרי זה שם יפה. יש עוד כמה שמות יפים.
מה לא יפים? גם טרח,
שם יפהפה.
הרב בן דב תמידא אומר, ויקרא בהם שמי בשם אבותיי?
אברהם ויצחק.
לפני אברהם ויצחק זה לא אבותיי.
לא אקרא בהם שמי.
אתה יודע, השמות קוראים מאברהם ויצחק.
הערוץ.
טוב, יאללה, נתקדם.
כשקוראים אותו מול במקום כהן,
זה שלא יטעו לומר שהוא כהן.
כן.
טוב, בסדר.
סעיף זין.
אם היו כהן ולוי בבית הכנסת
וקרא הכהן,
וסבור שאין שם לוי,
והתחיל לברר ברכת תורה שנית,
אין מפסיקים אותו.
לוי, לוי, עד שם לוי התעורר,
הוא התחיל כבר את הברכה, אז לא מפסיקים אותו.
אם אין לוי בבית הכנסת,
כהן שקרא ראשון מברך שנית וקורא במקום לוי, אבל לא כהן אחר.
כדי שלא יאמרו שהראשון פגעו.
וכן לא היו לו שני לווים זה אחר זה,
כדי שלא יאמרו שאחד מהם פגעו.
נהגו לקרוא את כהן אחר כהן בהפסק ישראל ביניהם.
אומר בחזן כשקראו לשני, אף על פי שהוא כהן
או בית אהרון ברכו את השם.
תראו באיזה בית כנסת.
אני מדגיש שזה דווקא אצל ספרדים, אצל אשכנזים אין דבר כזה.
אצל אשכנזים ברגע שקראו כהן לוי ישראל,
לא קראו יותר כהן או לוי.
לא רק אם זה אחרון, אם זה מפטיר,
כן, אבל בתוך השבעה עולים, רק ישראלים עולים.
כספרדים, ברגע שגמרנו שלושה עולים,
מרביעי והלאה יכול להיות לוי, יכול להיות כהן, אבל אומרים,
אף על פי שהוא כהן.
כיוצא בזה, נוהגים בלוי אחר לוי.
אז הוא לא עולה אחד אחרי השני, אבל
יכול לעלות לוי
אחרי
ישראל ויגיד לו אף על פי
שהוא לוי.
כדי שלא יהיה פגם,
שלא יגידו שהוא פגום.
כהן פגום
עולה בתור פשוט.
זאת אומרת רביעי, חמישי, שישי.
לא רוצים שיגידו שהוא פגום. תראו כמה חשיבות
שאף אחד לא יהרהר אפילו אחרי מישהו שיש לו פגם במשפחה.
כמה זה חמור
שאפילו מישהו יחשוב שיש מישהו פגום.
לא מוציאים שם רע על
בני ובנות ישראל,
משפחות בישראל.
צריך מאוד זהירות.
ולכן או שלא עולים, או שאם עולים, אומרים בקול רם.
וצריך להגיד בקול רם.
אף על פי שהוא כהן,
הנביא ידוע לכם הוא כהן,
נותנים לו לעלות כי רוצים לחבט אותו לעלות
גם כשעלה הכהן לוי ישראל.
אבל רק אחרי
שגמרנו את הסדרה, מה שנקרא, את החבילה של הכלי, אומר הרמה,
ולכן מותר לעלות גם כן עם מפטיר בחייג אבנא,
ואם קורא מפטיר סתם, אין לחוס לפגמו.
אני הרי לא מזכיר שמו.
שאומרים שאין לכרות כהן או לוי למניין שבעה,
אבל לאחר שנשלם המניין יכולים לכרות כהן או לוי. מה קראנו לזה?
אחרון
אשכנזים
עלו שבעה עולים, יש עדיין שמינית, תשיעי, לא יודע מה,
זה אפשר לקרוא לכהן או לוי.
וכן הוגים מדינות אלוהים, במקום לצורך הודחק יש לסמוך על סברה הראשונה.
אה, ברירה, יש שם איזה כהנים,
יש להם בר מצווה, חתונה, לא יודע בדיוק מה,
בסדר, שעת הדחק,
אי אפשר.
אבל באופן עקרוני גם הרמה אומר שאצל האשכנזים לא נוהגים לעלות כהן ולוי
אחרי שעלו כהן לוי וישראל.
בסדר? או אחרון או מפטיר,
שזה לא חלק מהשיבה קרוי.
יש מי שאומר שאם קרא החזן כהן ולוי
ואינו שם,
לא יקרא לאחר בשם משום פגמות של ראשון, אלא אחר יעלה מעצמו.
עכשיו תשימו לב לפתרון
שנוהגים אצל ספרדים.
ספרדים, ירושלמים,
טבעי בשם נקרא.
אין דבר כזה לקרוא לאדם בשם לעלות לתורה.
יעמוד הכהן, יעמוד הלוי, יעמוד שלישי, יעמוד רביעי, יעמוד חמישי.
ברור למה?
כי אם קוראים למישהו בשם והוא לא עולה, יגידו שהוא פגום.
יש איתו בעיה.
איזה בעיה לקרוא למישהו אחר בשם.
יעמוד פלוני והוא לא נמצא.
חשבנו שהוא פה יצא שירותים וידע מה.
לא קוראים בשם אף פעם.
ו... כשאומרים יעלה, יש לי שיפור מביעדך, ותוך כיף הוא אומר יעמוד ואליעזר. לא, לא, לא, לא.
לא מזכירים בכלל.
ואז ככה אתה פותר אפשרות לבעיה.
לא שזה בעיה, אפשרות לבעיה.
אף פעם לא מזכירים שמות,
התכוונת לזה, כי גם אם אתה אומר יעמוד פלוני, והוא אומר, תשמע, אני
עליתי במנחה, ועליתי בבוקר, תעלה אנשים שלא יודע.
אמרו את השם שלו, גמרנו.
מי שקוראים בשם שלו ולא עולה,
לא בריא.
נסכם את זה כך.
לא בריא לא לעלות, זה כאילו ביזוי תורה.
אמרת לו לא עולה.
אבל הוא רוצה להתחשב באחרים, הם לא עלו, ואני כבר עליתי היום בבוקר.
יש עוד אנשים מבין הכנסת, נכון?
לא תמיד יש אפשרות שכולם יעלו,
אבל כבר הזכירו את השם שלו, הזכירו את השם שלו, הוא חייב לעלות.
אמרו לו, לא קוראים בשם.
130, אומרים, ראיתם אצל החלבים מה עושים?
יש טס
בצורת לוחות הברית,
והרבגה באי מגיש את הטס
לזה שצריך לעלות.
לא אומר כלום.
מגיש לו את הטס.
בסדר?
לוחות הברית.
שקט מפתיע.
לא אומר כלום. הגישו לו, הוא עולה. גישו לו, הוא עולה.
דרך אגב, גם אדם לא יכול לעלות בלי שאומרים לו לעלות.
אנחנו בתפילה,
רואים יעמוד השלישי, יעמוד הרביעי, יעמוד החמישי.
לא עולים לתורה.
אבל זה לא מכובד שמישהו ניגש אל הקודש בלי שהזמינו אותו.
איפה עושים את זה היום קבוע?
בתור בדואר,
בקופת חולים.
ארבע, שלוש, שש, לתר, שתיים.
בלי שקראו לך, אתה לא עולה.
בסדר.
אבל איפה דברים על הכבוד?
לא על הסדר.
כשארבעים לפני מלך, אז בחורים. המזכיר שלו קורא לך.
הם לא קראו לך, אתה נכנס לפגישה?
לא.
זה מצד הכבוד. טוב.
יש מי שאומר שאם קרא חזן כהן ולוי ואינו שם לא יקרא לאחר ושום משום פתאומה של ראשון ולאחר יעלה מהמר. ובכן נהגו
שליח ציבור שהוא כהן
יכול לקרוא כהן אחר לתורה.
לא חייב שהוא יקרא.
סעיפים בית, עיר שכולה כהנים.
מכירים?
מה?
ג'רבה, דובדור,
יזדים.
בסדר, יש כמה מקומות שהתרכזו שם כהנים.
באול תוך מלא. אני התפללתי אצל יזדים בשכונת הבוכרים.
כנסת יזדים, אתה מכיר? שמעת על המקום?
הדרשות של הרב עובדיה היו שם.
אבל מה אתה?
יזדי, שירה זו, ספרוני, מאמה,
קרמאני, אתה לא יודע.
אתה חושב?
כן.
מי?
אתה תבדוק ואנחנו נגיד לך.
מקומות שונים זה גישה שונה.
בכל מקרה, ביזדים רובם היו כהנים.
עכשיו כבר מעורב.
או בכל מקום.
ורובם כהנים.
עיר שכולה כהנים, יש ישראל אחד ביניהם, אותו ישראל כורה ראשון
מפני דרכי שלום.
בסדר?
הוא עולה ראשון.
רק כולם כהנים, מה זה משנה?
בכל שאין בהם ישראל כדי סיפוקם, או שאין שם ישראל כלל,
כהן כורה אחר כהן, שאין שם משום פגם. למה? שהכול יודעים
שאין שם אלא כהנים.
ואוהדים לעיר שכולה לוויים.
יעלו לוי אחר לוויים, מה יגידו אנשים?
כולם יודעים שכולם לוויים, אז מה אתה רוצה?
כולם לוויים,
אז מדהים לווי אחר לווי.
מתי אני אומר שצריך לשמור על הסדר?
עיר סטנדרטית,
מעורבת.
שבדרך כלל יש מה כהנים מעטים, לוויים מעטים.
מה יש יותר בעיה בבתי כנסת, לוויים או כהנים?
איפה יש יותר בעיה?
לוויים? גם אצלכם?
כהנים חסר, לוויים יש?
לא, המושג יעמוד כהנים במקום לוויים ינצחו.
מה זה?
יש מלא כהנים?
איזה בכסף זה? מאיפה באו האנשים?
תונסים.
ברור, אבל לוויים.
אתה יודע שבג'רבה אומרים שלוויים לא היו מחזיקים מעמד יותר משנה.
מכירים את זה?
היו שוכרים לוי ל-11 חודש.
יש כבר איזו גזרה שלא יחיו שם הלוויים.
כל הסיפור לא מכיר כי השם הזה, מישהו שבסוף ביטל את זה.
היו שוכרים לוי שיבוא לגור ב-11 חודש כי שנה לא מחזיקים שם.
היו צריכים להביא אחד אחר.
הבנתם אותי, נכון?
לא, צריך לדבר יותר מדי על לא טוב, אבל...
לא, לא, לא. מחזיר ציוד.
טוב, לא.
אז,
טוב.
אם קטן קורא בתורה בציבור,
בסימן רפ״ב.
בסדר?
האם ילד קטן, ילד קטן פחות מברמיץ, הוא יכול לקרוא בתורה.
מה המסקנה?
אם הציבור מקפיד, לא.
זאת אומרת, אם בא מישהו בין 12 וחצי רוצה לקרוא בתורה
ואף אחד לא אומר כלום,
קרא בתורה.
אבל אם מישהו אומר, בוא, נתביא לפה ילדים לקרוא בתורה,
נשחרר אותו,
תביא מישהו אחר לקרוא בתורה.
בסדר, המקור ברמב״ם.
אם אין כהן אלא סומה או שאינו בקיא, בסימן קל.ט.
בסדר, יש שם מחלוקת גדולה.
לפי מרן,
סומה לא עולה לתורה.
מנהג ירושלים,
שסומה עולה לתורה.
אני זוכר בשכונת אבו חרים, היה פייטן אחד רציני,
קראו לו מרדכי חלפון.
מרדכי חלפון היה חזן,
והיה מארגן מקהלות, אמרו אצל אבא שלי בבית הספר הוא בא לארגן מקהליים,
על עוד.
זכרונות ילדות, כן.
מרדכי חלפון הלחין,
אתם מכירים?
אצל ספרדים, בחגים, שרים את הפרק של אחרי העמידה, שמחתי בו, אומרים לי בית ה' נלך,
סמאם, מכיר?
זה מרדכי חלפון.
שמתם לב שתמיד החזנים מתבלבלים שם באיזשהו פסוק, לא יודעים לך להגיד אותו?
אבא, זכרונו לברכה, שאל את מרדכי חלפון, מה קרה פה?
מה קרה?
הביאו אותה למנגינה והתחילו להשאיר אותה,
כשהוא רלחן אותה.
התשובה שלו הייתה,
רבי יוסף,
הוא קרא לאבא,
אינך מכיר במומי.
שכחתי את הפסוק.
פסומה.
הוא הכין את הפרק,
שכח פסוק.
והיום כולם מסתמכים על זה, שמת לב, אחד חוזר אל המנגינה, אחד אומר אותה בלי מנגינה, אחד. פסוק אחד בתוך כל ה...
זה הסיפור של המנגינה הזאת.
היא הולחנה בשביל הפרק הזה,
אבל הוא שכח את הפסוק.
ולמה הוא שכח?
הוא היה סומא.
אבל הוא היה עולה לתורה.
אמרתי, מישהו אחר קורא,
והיה דולק פה, בעל פה הכול.
אבל,
אז מרן עולים לתורה.
בסדר, אז מנהג ירושלים הוא, מנהג ירושלים, כי הוא לא קורא לתורה, הוא לא רואה.
בסדר, לפי מרן, פסק המקורי של מרן,
סומה לא עולה לתורה, ואנחנו יודעים שכן.
מעלים, לא מציבים את הכנסת, מעלים.
שום שאלה.
נדניח שבכל המקומות זה יתקבל. מנהג ירושלים, אין הכוונה דווקא בירושלים, למעט מקובלים בירושלים.
כי זה בניגוד למרן.
טוב,
כן.
בני אדם החבושים בבית האסורים,
אין מביאים אצלם ספר תורה אפילו בראש השנה ויום הכיפורים.
אומר אמר, והיינו דווקא בשעת הקריאה לבד, אבל אם מכינים לו ספר תורה יום או יומיים קודם, מותר.
ואם הוא אדם חשוב, בכל עניין שרעי.
בסדר? וכמובן מדובר פה על בית חבושים, בית אסורים שגויים,
ששם אין מקום מיוחד לספר תורה ובביגי היום, במקום שישנים, במקום שמסריח ובקיצור,
כל המעלות הגרועות שיש בעניין הזה,
הם מביאים
כמה קודם אפשר.
אבל בית כלא במדינת ישראל,
לא רק שמביאים ספר תורה, אלא יש שם בית מדרש ואגף דתיים ואגף אחאמים.
בקיצור,
גם אנשים חשובים לשם.
אז בכל עניין שעריות,
רק תשים לב לך שולחן ערוך ככה, הרמה.
אתם יודעים מה, למה הוא אומר אנשים חשובים?
כי באירופה זה היה רגיל שהיו עוצרים את האנשים,
או רוצים כסף, או לשנות, או דברים כאלה.
זה סיפור שלם.
קוראים בעל תשובה שנהיה חבדניק?
בעל תשובה מהחבר'ה, נהיה חבדניק.
התקשר לאימא שלו,
באזור יד כיס לב.
אימא,
הרבי השתחרר, תדליק כינר בבית.
תדליק כינר, והיום הרבי השתחרר.
טוב, אחר כך בשבוע, אחר כך, אמא, תדליקי נר, הרוב השתחרר.
אמא, תדליקי נר. שלוש פעמים, אמרו לי, אני הבנתי חזרת בתשובה, אבל תשים לב עם מי אתה מסתובב.
השתחררו, השתחררו.
בסדר, אבל אז זה היה דברים אחרים. מי היה, מי נפטר בכלא,
במבצר?
מרם מרוטנבורג,
בגרמניה.
הוא אמר, אל תשחררו אותי, זה יותר מכדי דמיו, ירוששו את הקהילה.
הוציא פסק הלכה, רב העיר של רוטנבורג,
והיה לו נפטר במבצר, והתלמיד שלו היה הראש,
רבנו אשר.
ורבנו אשר היה בא ללמוד איתו וכו',
ברגע שהוא נפטר הוא ברח,
הגיע לצפון אפריקה,
קרא לזה מרוקו הספרדית,
הגיע לשם, ולכן בפס קיבלו אותו עליהם,
וזו אחת הסיבות
שהרבה ממנהגי המרוקאים הם מנהגים של אשכנזים.
כי מאיפה בא הראש?
מרוטנבורג,
תלמיד המערב מרוטנבורג, וזה יסוד הפסיקה האשכנזית.
רמה, זה מראה מאוד כמו כמה מאות שנים אחר כך, אבל
בכל זאת, זה סוד הפסיקה,
ולכן רואים הרבה מנהגים,
בסדר?
טיפה היסטוריה.
בכל מקרה, לענייננו,
לא מביאים ספר תורה, אלא אם כן זה בא קודם.
טוב,
זה להיום, בעזרת השם בשבוע הבא,
סימן קלו,
כל טוב.
