אנחנו בסימן קלג,
עמוד 30, חלק ב' של המשנה ברורה.
קלג, דין ברכו בשבת.
אומר השולחן ערוך,
בשבת ויום טוב אין אומרים ברכו אחר קדיש בתרא.
הווה אומר אחרי תנא דווה אליהו, אומרים קדיש, אחר כך אראים לשבח,
לא אומרים אחרי הקדיש הזה ברכו.
מדוע?
כי כבר אמרו ברכו בקריאת התורה.
אומר הרמב״ם, אפילו במקום שנגעו לו, אמרו בלימוד החול.
שמא לא היו מיוחדים בבית הכנסת כשאמרו ברחו, מכל מקום בשבת ויום טוב. אלה אמרו שהכל באים לבית הכנסת, קודם ברחו.
בסדר?
אתה נוהג ככה?
אצלכם אומרים ברחו, נפנה לי משבח בשבת?
איזו שאלה, בטוח שאומרים.
מי לא אומר ברחו ביום שיש קריאת התורה?
חלק מהאשכנזים.
זה ברור?
מה יצא לנו פה בסעיף הזה?
שהאשכנזים נוהגים כמו מרן והספרדים נוהגים כמו שהם רוצים.
זאת אומרת, הם אומרים, תמיד ברחו.
יש, אין, ארוך, קצר, לא משנה מה, תמיד אומרים ברחו.
ואצל אשכנזים,
יש כאלה שכל שני וחמישי גם לא אומרים.
יש כאלה שבשבת לא אומרים.
כי כבר אמרו.
בסדר, זה ברור.
אומר לנו המשנה ברורה.
רוצה לומר שיש מקומות שנוגעים לומר קדיש וברכו אחר גמר התפילה שיפעלו כל הציבור, משהו שלפעמים יש איזה יחידים שבאו אחריו ברכו ולא שמעו ברכו.
ואין לאל במשנה ברורה, הרי סימן סט,
כן, זה בחלק הראשון,
שביארנו שם הכל לדינא, דיברנו על זה באריכות.
שהכל בעמדה, אפילו אם הראה לאחד שיתאחר לבוא אחר ברכו, הוא קודם כל מסתם כבר שמע ברכו מהעולים לתורה.
בסדר?
זהו, סיכום הדברים.
ולכן לא אומרים ברכו, זה שיטת
השולחן ערוך. מי נוהג כך?
אשכנזים.
בספרדים אומרים ברכו.
טוב,
קלד סדר דהור החום והגבהת התורה.
אומר הרמה,
מתחילים ברמה, נוהגים להרבות בתחנונים בשני וחמישי, ואומרים מרן
והוא רחום, ואומרים אותו בקול רם, ואם לא אמרו מעומד,
עובר אל התקנה ונקרא פורץ גדר.
שים לב לדבר הזה.
יש,
יואו, חבל שאליו,
היינו צריכים להביא,
כלבו
מופיע בילקוט מעם לא עז,
ספר שמות פרשת כי תישא,
אודות
שלושה אנשים שנשבו
בזמן גלות בית שני,
ואמר להם שמה מישהו,
במקום שהם נשבו, אם אתם יהודים,
הביאו אותם כעבדים, אם אתם יהודים,
אני רוצה לראות שהאל שלכם מציל אתכם כמו חנניה, מישאל ועזריה.
מה לעשות, מה לא לעשות?
אמר להם מישהו אחרי איזה זמן, אני חלמתי
כי ואם.
שלוש, כי
ואם.
אמרו, מה זה? מה זה? התברר שזה פסוק.
כי תעבור במים
איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך.
כי תלך במואש לא תיקבע, ולהבה לא תבער בך. כי ולא, כי אני טעיתי.
כי תעבור במים איתך אני, ובנהרות לא ישטפוך.
כי תלך במואש לא תיקבע, ולהבה לא תבער בך. פעמיים כי, שלוש איש, לא.
אמרו לו, אה, אם חלמת את החלום הזה, אתה תיכנס ותראה איך.
בקיצור, הוא נכנס שמה למקום של להבה, ויצאו שלושה צדיקים,
וכל אחד אמר פסוקים.
הפסוקים האלה של ההצלה,
אלה הפסוקים של ואור החום.
שלוש קבוצות של פסוקים.
ככה מביא הכל בו.
מופיע הסיפור בשלמותו, באלכות מהעם לא עז, פרשת כי תישא.
זאת אומרת, שרוצים הצלה, א' זה הפסוק הזה שכי תעבור במים.
הרב נעים בן אליהו, זכר צדיק לברכה,
כל שבת כשפותחים את ההיכל,
היה אומר את הפסוק ומי שבירך לשבויים ולנעדרים.
אנחנו משתדלים עד היום לעשות את זה.
כי תעבור במים יתכה אני ובנערות לא ישטפוך, כי תלך במואש לא תיקבה, ולהבאה
לא תבער בך.
בסדר? זה הפסוק. בוא הנביא
אומר את זה. וזה הסיפור של ואור החום.
לכן הוו אור החום זה פסוקים של הצלה.
שנים וחמישי שזה זמן של תחינה,
מוסיפים את הפסוקים האלה.
ולשים לב שהשולחן ערוך לא אומר להוסיף דברים אחרים
בשני וחמישי.
מה להוסיף?
והוא רחום.
ראיתי פעם באיזה בית כנסת שהחליטו שהם מקצרים.
ספרדים.
מה מקצרים?
אומרים את הי״ג מידות, אנשי אמונה, תמרנו מרעות וכו',
ומקצרים את הווהו רחום.
לא הבנתם כלום.
אין לכם זמן? לא, מבחינתי תגידו הכל.
אבל אין לכם זמן? העיקר והוא רחום.
והוא רחום נקצר?
הרי חתכתם פה את כל ההצלה.
בסדר? לשים לב לדבר הזה. זה חשוב לדעת
שהדבר המרכזי בשני וחמישי זה והוא רחום. זה מה שמזכיר מרן.
הוא לא מביא דברים אחרים. הרמה אומר שמוסיפים תחנונים.
מוסיפים תחנונים ואומרים והוא רחום.
בסדר.
אבל שולחן ערוך מה אומר והוא רחום?
טוב.
אומר הרמה והחלן נוהגים לאמרו מעומד.
שנייה אחת.
והוא רחום, אומרים אותו בקול רם.
אם לא אמרו מעומד, עובר על תקנה ונקרא פורץ גדר.
מה הכוונה עובר על התקנה ונקרא פורץ גדר?
שאולו אומר אותו מעומד או שאולו אומר אותו?
מה מובן מהרמה?
מה?
שנוהגים לא אומרים מעומד, כי זה לא לפני כן. לפני כן זה דיבר מי שלא אומר אותו.
אבל אנחנו הבנו, גם מי שלא אומר אותו מעומד עובר על התקנה.
ולפי הרמה,
עד עכשיו הבנו מי שלא אמר אותו, אבל גם נוהגים מעומד.
אבל אומרים אותו בלחש.
הוא מה שנוהגים להרבות בתחרונים בשנים וחמישים,
משום שהם ימי רצון,
ולכן נוהגים גם כן להתענות בהם.
מי שנוהג להתענות, מתענה בשני וחמישי,
בית היבית.
אבל,
וואו רחום זה המרכז. אומר לנו הרמ״ה,
נוהגים להרבות.
תראו מה ישנה ברורה.
יש מקומות שנוהגים לומר קודם וואו רחום, י״ג מידות של רחמים ווידוי.
ואז נוסיף לספרדים גם אנשי אמונה וי״ג מידות, תמר נמרות, אנשי אמונה,
אלוהים בני אבותינו, בסדר, וממשיכים.
ואומרים באור וחום, ותיקונו מיראתה היה על ידי מעשה נס גדול,
כמובא בקולבו, ונתפס בסידורים.
אני לא ראיתי שזה נתפס בסידורים, איפה זה נתפס ראיתי?
חוץ מאשר בקולבו,
ירקוט מעם לא עז.
פרשת כי תישא.
וצריך לומרו בכוונה ובמיתון ולא במרוצה.
ונקרא פורץ גדר, יש אומרים, זה לא מקרה פורץ גדר אלא אם לא אמרו כלל.
אבל אם אמרו שלא בעמידה, לא אוהבים בכלל פורץ גדר. יש אומרים,
אבל מה המשמעות של השולחן ערוך?
גם וגם.
לאומרו מאומן וכן אלה ערך אפיים, שומרים אחרי חצי קדיש, צריך לומר גם כן מאומן.
מפני שיש בו חתן, הוא אפילו צריך לומר, מאומן.
בלחש, כמו בתפילת שמונה עשר, שומרים אותו בלחש.
אבל מה רגילים אצל ספרדים?
שהחזן אומר אותו בקול רם.
וטעם דעה ראשונה כדי לעורר הכוונה ונהרא, נהרא ופשטל לעניין זה.
יש שומרים של כסאים והוא רחום קודם השליח ציבור, ימתין עם רחום וחנון
על השליח ציבור ונופל עימו.
טוב, ספרדים זה אחרת.
אשכנזים אחר כך עושים נפילת אפיים, אחרי והוא רחום.
כתב השייך תשובה דאידניין הרוב הציבור מטילים על השליח ציבור וכל אחד נופל על אפיו
בשעה שגומר.
בסדר, ואנחנו רגילים
ליפול לפני כן, אבל עוד פעם, לא נופלים על הפנים ממש, ספרדים.
זה אשכנזים, נופלים על הפנים אחרי
ראור החום.
בסדר? הפוך.
טוב,
משום שהם ימי רצון,
ש-40 יום של קבלת לוחות האחרונות שהיו ימי רצון, עלה משה רבינו מעולב השלום ביום ה'
וירד ביום שני.
על היום חמישי,
וירד יום שני. זה המסורות.
להתענות בהם היה מסימן תקופה, מה שנכתוב שם במשטר ברורה לגבי תעניות,
מי מתענה, כמה מתענה, איך מתענה, זה צריך לשים לב, לא כל אחד
יכול להחליט כל יום שהוא מתענה,
צריכים להתקדם בחיים,
לא ללכת אחורה.
המשנה ברורה מביא שלא מספיק שהוא פגם בנפשו
על ידי החטא שהוא עשה,
הוא רוצה עכשיו לפגום גם בגופו ולהתענות.
מה לעשות?
אומר למשנה ברורה,
תענית דיבור.
לא מזיק לאף אחד. חפץ חיים.
לא תדבר, רק דברי תורה, זה לא מזיק לאף אחד.
תעשה תענית דיבור.
מה היו רגילים בישיבות לעשות?
תענית דיבור.
נעשה תענית, גם ככה בקושי יש מה לאכול.
הרבה שמן, תאבל בשם הרגוע, בסדר, אבל
בואו
תעני דיבור יותר טוב מכל דבר אחר, ואנחנו רואים בפרט בדורות האחרונים, כותב הבעל שם טוב, שצריך שתהיה תשובה קלה,
כי נחלשו הגופות,
ובפרט בארץ ישראל.
צריך מאוד להיזהר מאנשים שעושים הרבה תעניות, זה לא...
צריך הדרכה פרטנית לעניין הזה, לא לחשוב לבד, אני עושה תעניות, אני מכפר, משגף,
לא זו הדרך.
בפרט בארץ ישראל.
שכל קיום התורה הוא באהבה.
אז אנחנו צריכים לקדם.
תראה לי דיבור אפשרי.
מה, יכול להיות שהוא לא ידבר אלא רק דברי תורה?
יזיק למישהו?
כלום, לאף אחד. אפילו לו זה לא יזיק.
טוב,
אמרתי, כללתי הכול.
כללתי הכול, צריך פרטני.
דיברנו על זה, נכון? דיברנו על זה, נכון? נכון, דיברנו? יפה.
טוב,
סעיף ב'
מראה פני כתיבת ספר תורה לעם העומדים לימינו ולשמאלו
ומחזיר לפניו ולאחריו
שמצווה על כל האנשים ונשים לראות הכתב ולכרוע ולומר
וזאת התורה, תורת השם תמימה משיבת נפש.
אומר המה ונהגו לעשות כאן אחר שקראו בתורה.
אבל כשמוציאים אותו, אומר שילך ציבור גדלו והקהל אומר רוממו
אב הרחמים ורחמם עמוסים
ושומרים על הכל יתגדל וכן נוהגים ביום טוב ושבת.
יש להחזיק התורה בימין.
כשעולה הראשון לקרות, אומרים, ברוך שנותן תורה לעמו ישראל, כן, זה אחרי,
הגבאי אומר את זה, ואמרו, אומרים לו אנשים, ואתם הדבקים
בשם אלוקיכם,
חיים כולכם היום.
אצל מי אומרים את זה?
אשכנזים.
אמר לי פעם רפואי לוין,
שמי שאשתו בהיריון,
שכשאומרים בבית הכנסת, ואתם הדבקים בשם אלוקיכם, חיים כולכם היום,
שיכוון לעובר.
חיים כולכם היום.
בסדר? עמדנו כאן
סגולה טובה של רפרופוי לוין,
שמן הסתם קיבל מאבא שלו,
רברי לוין.
מן הסתם.
אבל חיים כולכם היום, תיכוון שם.
טוב,
בכל מקרה, גם אצל חסידים
שנוהגים להגביה את ספר התורה לפני הקריאה.
שתראה מה אתה קורא.
אשכנזים
מגביהים אחרי קריאת התורה.
אז ראינו ישיבות שלצאת ידי חורות כולם, מגביהים לפני, מגביהים אחרי.
כמו ירושלמים.
זה כשספר אשכנזי, ירושלמים מה עושים?
מההיכל, ארון הקודש,
עד לתיבה,
פתוח, ובחזור,
גם פתוח.
בסדר? זה המנהג בירושלים.
הלוך חזור שכולם יראו.
אין אחד שלא יראה את האותיות של ספר תורה.
חשוב לדעת, ככה גם מה שהוא יראה,
לפחות לראות בסדר הקריאה
את האות הראשונה של שמו.
ואם יכול לראות את כל האותיות של השם שלו, בכלל אור זורח.
ניסית רואה, אתה, אתה, מה הבעיה שלך בכלל עכשיו בפרשות האלה?
בספר בראשית יש בעיה, פרשת תצווה, יש לך בעיה.
שאר הפרשות, ראיתם מקום בלי משה?
או הקלות.
בסדר? אז
צריך לראות.
להתאמן בבית.
בסדר גיא?
תסתכל קודם, אתה רואה איפה הולכים לקרוא?
תסתכל בחומש.
עשינו איפה יש את האותיות של השם שלך לפי סדר,
כשמגביהים תסתכל שם, שם יש לך תקלוט ישר.
אות הראשונה מספיק,
כל השם יפה מאוד.
בסדר?
אז כמה טיפים נתנו היום?
כמה,
כמה טיפים. מה?
ודאי, ודאי.
אין שאלה, מה זה?
טוב,
סעיף ב',
משנה ברורה, המחבר כתב דין זה קודם הלכות קריאת התורה, שכן מנהג הספרדים,
להגביה קודם הקריאה.
ברור.
ואין לקווה בהגאה שמנגד לעשות ההגבהה אחר הקריאה.
המקביה, ספר תורה מעל התיבה להראות לעם גוללה עד שלושה דפים ומקביה.
אפשר לדווקא לקט שלושה,
ונראה לי דתלוי לפי כוח המקביה, שיהיה ביכולתו להגביה כשנגלה לתרבה.
זאת אומרת, יוצא לפי המשנה ברורה פה,
אם המקביה הוא כושר קרבי,
שיפתח שמונה.
טוב, לא רגילים בזה.
שלוש.
כשאנשים יראו, תעשה סיבוב,
שכולם יוכלו לראות ימין,
שמאל,
אחורה, קדימה,
כדי שכל העם יוכלו לראות את אותיות התורה.
האור שבתורה יאיר את עינינו.
מה?
מספרדים בנו, יש תתי ארגז, אז פותחים אותו,
מקום שפתוח, עמודה אחת,
והולכים מסביב.
בסדר? וגם כשעולים לתיבה, וזאת התורה, הוא מסתובב ימינה.
כל פניותיך, האמת?
הוא לא יכול לפתוח יותר, זה מה יש?
טור אחד,
עמודה אחת, בסדר?
בני כתיבת ספר תורה כתבו האחרונים,
כשמראה הספר תורה לעם והוא עומד במזרח התיבה,
יקיף ממזרח לדרום, כמו שכתוב בסימן קרופחי לעניין הכהנים.
אומרים קדיש עד לעילה, קודם הוצאת ספר תורה, אבל ביום שיש בו מוסף, אומר תתקבל,
קודם הוצאת הספר תורה.
בסדר, זה ארור רגילים.
חצי קדיש, מה שנקרא, זה קדיש שלם,
בלי תחנונים אומרים לפני קריאת התורה, ואם זה יום שיש בו מוסף, אז אומרים קדיש
תתקבל לפני קריאת התורה, ואחר כך
חצי קדיש לפני מוסף.
כן.
כן.
הוא אומר את זה מפורש, לא?
איפה ראינו את זה?
איפה זה?
כן, עקיבא.
כן. בסדר.
קודם ממני, אחר כך שמאל.
טוב,
מה עוד?
לראות הכתב, אומר המשנה ברורה,
שמצווה,
והיא אפילו אם התחילה היא עומד בחוץ, מצווה להיכנס לבית הכנסת, לראות שמוציאו אוכסיס ספר תורה משום ברוב עמד רת מלך.
לראות הכתב וטוב, שיראי האותיות עד שתהיה יכול לקרותם.
כי כתבו המקובלים שעל ידי זה נמשך אור גדול על האדם.
אז לראות את האותיות, שאני יכול לקרוא את האותיות.
מכירים את אלה שמעיפים לך ימין שמאל מהר, אתה לא קולט כלום?
עדיין, להתקרב.
ולאט לאט, שהאנשים יוכלו לראות.
לא מטיסים את הספר.
אתה לא רואה את האותיות, זה עף לך כמו
מכונית וסרט.
בסדר? שאנשים יוכלו לראות את האותיות. וכמו שאמרנו, הוא רואה את האותיות ששמו,
או יותר, אור יותר גדול זורח עליו.
ולומר וזאת התורה, ואין לומר וזאת התורה, רק כנגד הכתב של הספר תורה.
כשאתה רואה את הספר תורה מאחורה, מה תגיד? וזאת התורה? זה הדרתיק, זה הקלף.
אתה רואה את האותיות, וזאת התורה שעשה משה.
אתה מדבר על מה? על הקלף או על האותיות? על מה אתה מדבר על שדות התורה?
על מה שכתוב.
בסדר? יפה.
אומר השליח ציבור, הוא מנהג העולם לומר בריך שבי בשעת הוצאת ספר תורה, בין בכל בין בשבת.
ואם לא אמרו בשעת הוצאה, יוכלו אמרו עד שעה שפותחים לקרותו.
צריך להגביה התורה שלוש פעמים, דהיינו בשעה שאומר שמע
אחד וגדלו.
בסדר?
החזן שמחזיק את זה,
שמע ישראל,
אחד אלוקינו גדול אדוננו, גדלו לה' איתי.
זה בעצם, ככה עושים אצל אשכנזים.
דבר נוסף הוא שבריך שמיה בעצם אומרים כל פעם.
מנהג הספרדים הוא לא כזה.
כי בסוף פרשת פקודי ויקל,
ויקל, ויקל, ויקל.
בסוף פרשת ויקל,
לא, בבקשה שלא טעיתי, בסוף פרשת ויקל בזוהר הקדוש כתוב
כשפותחים שערי ההיכל בשבת בבוקר נפתחים שערי רחמים ולמרהכי
בסדר?
בשבת, כשפותחים שערי ההיכן, נפתחים שערי הרחמים, ויאמר כך. מה יאמר?
בריך שמי דמרי העלמה, בריך קדרה ועטראך, העיר יהודה חמר ישראל, ופה כניאמר לזה נגד בשרך. בסדר, כל זה כתוב,
זה פסקה בזוהר.
כולם אומרים, נכון?
אז כן, ספרד, חסידים, ספרדים, כולם אומרים.
יש מי שלא אומר, יש מי שלא אומרים, בסדר.
זאת אומרת, כולם אומרים, בורך שמי. אלא מה? מה כתוב?
שבשבת בבוקר כשנפתחים שערי אחר, נפתחים שערי רחמים.
מה עשו אשכנזים?
כל פעם שפותחים את שערי אחר, נפתחים שערי רחמים.
תגידו כל פעם ברוך שמי.
עכשיו פה זה דבר שהוא תמוה,
כי דווקא אצל אשכנזים, לא יודע, מישהו שם לב,
איך מכבדים בן אדם לפתוח את הארון קודש?
איך קוראים לזה אצל ספרדים, איך קוראים לזה אצל אשכנזים?
בסדר, דוד? בסדר. אצל ספרדים, פתיחת ההיכל.
מה אתה עושה ברגע זה?
פותח את ההיכל.
טוב,
אחרי שפתחת את ההיכל, זאת אומרת, מה המרכז הוא?
פתיחת ההיכל. כשאני פותח את ההיכל, נפתחים
שערי רחמים.
מה אצל אשכנזים?
הוצאה והכנסה.
מה העיקר?
אני ראיתי במקומות.
פותחים חצי דלת, רבע דלת, משחילים את הספר החוצה, חבל לפתוח הכול.
כי מה מבחינתו כיבדו אותו?
להוציא ולהכניס את הספר תורה.
מה הוא פספס?
וזה משנה ברורה פה.
הוא פספס את פתיחת ההיכל.
אתה שמת לב לזה?
אני עכשיו ככה...
מה אתה אומר?
לא חשבת על זה אף פעם.
גם אני, לא משנה, בסדר.
אני צריך לפתוח את ההיכל, כי כשפותחים את ההיכל נפתחים שערי הרחמים.
פתח לי רווחה.
לא תפתח לי איזה חריר ירי.
להוציא את הספר תורה.
חצי, רבע, שליש.
שום דבר, פתח.
אחד הדברים שכותב החידה,
סגולה, סגולה של החידה. היום סגולות, מה קרה לנו היום?
סגולות.
החידה כותב שאדם שאשתו צריכה ללדת,
שיפתח
את הארון קודש.
טוב, אבל הוא כותב
כל החודש התשיעי,
אבל בתנאי שאנשים לא שמים לב למה הוא פותח.
אני לא יודע אם מישהו פתאום מתחיל לפתוח את הארון קודש כל פעם,
אה, אשתו צריכה ללדת.
לפי החידה לא עשה כלום בזה.
אבל מה כותב החידה?
ויותר יקפיד בסגירה מהפתיחה.
כי חשיבות הסגירה היא יותר אפילו מהפתיחה.
אתם מבינים את החידה הזאת?
שיחזור המצב לקדמותו אחרי הלידה חשוב לא פחות מהפתיחה.
זה החידה.
כמה אמיתי שלם.
אז בסדר, אם מישהו, אף אחד לא מרגיש למה הוא פותח,
אבל אחד שמתפלל במכון מהיר, מכבדים אותו באיזשהו משהו פעם בשנתיים, כי
מתפעלים 200 איש
עד שיוצא לו לאיזה כיבוד, פתאום רואים חודש שלם פותח את האחד.
אף אחד לא יודע למה.
בסדר, אבל אל תסתכלו למה.
במקרה לא היה מישהו אחר, וכיבדו אותו כמה פעמים.
טוב, הבנתי.
בסדר?
יפה.
איפה המשנה ברורה?
מחזיקים ספר תורה בימין,
על שם הכתוב ועניינו תחבקני ועוד שגם התורה ניתנה בימין
ונוהגים בשבת בשחק כשמזרים התורה להיכל אומר מזמור ואהבו לה' בני אלים
ובמנחה בשבת וכן ביום טוב וחול לומר מזמור כד'. מה זה מזמור כד'?
מה זה מזמור כד'?
לה' הארץ ומלואה, נכון? זה אצל אשכנזים. ספרדים לא רגילים מזה.
טוב.
ואומרי ברוך שתה תורה לעמו ישראל אחר כך אומרים האל תמים שיש בו 40 אותיות נגד 40 יום
שהיה משה בהר סיני.
בסדר? זה מנהגים לגבי הפסוקים.
כל אחד שיעשה לפי מנהגיו.
בסדר? זה לגבי
הוצאת ספר תורה.
נתחיל היום את סימן קל.ה.
אני מניח שלא נסיים אותו היום,
אבל לפחות נתחיל.
אומר לנו השולחן ערוך,
אחרי שהוצאנו את הספר תורה צריכים לקרוא.
כמה קוראים בספר תורה? לא מוציאים ספר תורה כדי לקרוא בו פחות
מעשרה פסוקים, אלא אם כן
זו תוספת.
זאת אומרת, אם זו הקריאה היום,
עשרה פסוקים לפחות.
אבל אם זו רק תוספת,
מה שנקרא קדושת היום, מוסיף היום,
חגים,
אז גם אם זה פחות מעשרה פסוקים קוראים.
ועולה בו רק עולה אחד.
זה המפטיר.
ביום שיש
מפטיר שהוא ספר נוסף,
קורבנות היום,
אז אנחנו מוצאים שני ספרים, באחד קוראים פרשת שבוע כדי להשלים את הקריאה הפעם בשנה,
בניגוד למה שהיה פעם,
הייתה שיטה של סדרה,
שמסיימים את התורה פעם בשלוש שנים.
אנחנו היום רגילים לסיים פעם בשנה שמחת תורה.
קוראים שלושה עולים לפחות כל פעם,
והעולים הם לפי קדושת היום.
ביום חול רגיל עולים
שלושה עולים,
בראש חודש עולים ארבעה,
ביום טוב חמישה,
יום הכיפורים שישה,
שבת שבעה.
שמחת תורה, סיפור נוסף,
בסדר?
יפה.
אבל,
לא, מצעד החיוב,
זה יותר מחמישה.
בכל מקרה, לענייננו, עולים לפי קדושת היום.
ואם יש לנו את המוסף של אותו יום,
קורבנות היום,
מוציאים ספר נוסף וקוראים בקורבנות היום.
ואם יש לנו איזשהם אירועים נוספים,
אז מוציאים כמה ספרים.
למשל, למשל,
מתי יוצאנו שלושה ספרים לאחרונה?
לאחרונה,
בארבע פרשיות.
בסדר?
שבת,
ראש חודש ושבת החודש.
אה, ושבת שקלים, נכון?
או שבת החודש.
החודש.
החודש. בסדר?
או כשחל ראש חודש טבת,
בשבת.
מוציאים שלושה ספרים, בראשון קוראים
פרשת שבוע, בשני קוראים
ראש חודש, תדירו שאינו דבר קודם,
בשביעי, והמפטיר קורא בחנוכה.
בסדר? זה פרשת החודש,
שבת קוראים שישה בפרשת שבוע,
בשביעי קורא ראש חודש, והמפטיר קורא פרשת החודש.
מוציאים שלושה ספרים, וזה סדר הקריאה.
השאלה הגדולה היא,
למה בשבת לא מוציאים שני ספרים?
אם כל ראש חודש
וכל חג,
באיזה פרשה זה? פרשת פנחס.
קוראים את קורבנות היום,
למה לא נקרא בשבת?
קורבנות היום.
שתי תשובות.
תשובה אחת פשוטה ברורה, יאללה.
אין שלושה פסוקים.
אף אחד לא יכול לעלות לתורה פחות משלושה פסוקים.
בסדר.
והתשובה השנייה,
אולי תאהבו אותה יותר.
באורח ציבור, כל שבת הוא תאהב.
כל שבת מוספים.
טוב, אבל כשיהיה בית המקדש מה?
כל שבת מוסף.
אין דבר כזה, קורבן מוסף.
בסדר?
שני פסוקים.
איזה עוד מקום יש לנו כשמוציאים ספר תורה וזה פחות מעשרה פסוקים, ואז
או מסתבכים או קוראים את הפסוק האחרון פעמיים?
פורים.
לא פרשת זכור.
זה שלושה פסוקים.
ארבעה-חמישה פסוקים.
פורי ויבוא עמלק,
כמה פסוקים יש שם?
תשעה.
נקול עולה לשלושה פסוקים?
כן, אבל לא מוצאים פחות מעשרה.
טוב, כיוון שהסתיים העניין,
אז יש שלושה פסוקים.
ועמינגו,
את הפסוק האחרון
קוראים פעמיים.
בסדר?
זה כך.
אומר לנו השולחן ערוך, סימן קל'ה,
סעיף א', בשני ובחמישי ובשבת במנחה קוראים שלושה.
אין פוחתים מהם ואין מוסיפים עליהם.
ואין מפטירים בנביא.
שני וחמישי,
שבת במנחה,
לא מוסיפים שום דבר, אין מוסיף.
שבת, בבוקר יש אפשרות, אנחנו כל כך אוהבים את זה,
עוד פעם תורך ציבור,
אבל יש אפשרות להוסיף.
שני וחמישי, שבת במנחה, שלושה עולים, לא יותר.
ואם היו שני חתנים מבית הכנסת, הם ישראלים,
מותר להוסיף לקרוא רביעי, דלדידו, האבק היום טוב שמותר להוסיף.
ונראה שהוא הדין לשני בעלי ברית, יום טוב שלהם הוא כדלקמן
לעניין נוספה.
שמים לב?
מה אומר פה הרמה?
שאם יש שני בעלי ברית,
שני אבי הבן,
שני חתנים,
אתה יכול גם בשני וחמישי להוסיף רביעי. ראיתם פעם דבר כזה?
באותו רגע פיטרו את הגבאי
והביאו מישהו אחר במקומו.
אין דבר כזה.
לא נוהגים כך.
שני וחמישי, שבת במנחה, רק שלושה עולים,
לא יותר.
טוב,
התחלנו קצת,
בעזרת השם, שבוע הבא נחזור גם לסעיף הראשון, אז נתחיל שוב,
כן, בקריאה את קלע ונסביר יותר.
בעזרת השם,
שבוע הבא מתחילים שוב קלע.
בסדר?
כל טוב להתראות.
אפשר לדחות את זה?
בטח, בטח.
בגלל באש את זה? אין שאלה.
מה זה מוסיפים האלה, הכל מה? מעריכים.
זאת אומרת, זה שהיה...
21, 25. אני מכיר את זה, נו.
אתה יכול לגמור דף שבועי,
אם מותר.
מוסיפים, מוסיפים, מוסיפים, מוסיפים.
ידידי, איך דיברנו מקודם, כבר סעודת מלכה, לא סעודת שחרית.
מכיר, מכיר את זה. אצלי בבית הכנסת הנהגתי במקרה הצורך ואין שום אפשרות, שמחה או לא יודע מה,
שלושה מוסיפים.
אבל שבתות רגילות, אין דבר כזה.
לא קיים.
ממיניאל ותיקין, לא משנה מה. חוץ משמחת תורה, אין תוספות.
רק שמחת תורה, כולם עונים.
אי אפשר.
בסוד, אני אגיד לך,
זה הסיבה שכל החבר'ה הולכים לפעמים אצל אשכנזים.
כי אצל הספרדים זה ארוך.
ומילא, אם היה ארוך בגלל התפילה,
זה ארוך בגלל מה שמסביב.
אתמול מישהו בבית הכנסת אמר לי, הרב, בית הכנסת הזה, תראה, כל יום מזכירים את כל המתים.
אמרתי כן, וגם את אלה של השכונה.
למה?
טיק טק.
אני מתפלל תפילה בשבת רגילה,
ותיקי, עם כל המנגינות של הספרדים.
כל רק מקום שספרדים שרים, שרים.
זה לוקח בדיוק שעתיים.
שעה לפני הנץ, שעה אחרי הנץ, כל קריאת התורה.
אם יש קריאה ארוכה, אם יש... אז עוד חמש דקות,
שעתיים מקורבנות,
שהאשכנזים ילמדו איך להתפלל.
הם אפילו עושים את זה יותר ארוך לו,
אבל עם כל המנגנון, לא מפספסים.
לא צריך יותר.
טוב, יאללה.
עשרות טובות.
