אנחנו בסימן קכח, יכול להיות ברכת כהנים,
סיימנו שבוע שעבר בסעיף ל',
היום נראה ל',
בואו נראה אם עד הסוף, כן.
אומר לנו על שולחן עורו בסעיף ל',
סימן קכח, עמוד 14,
בשנבו הסטנדרטי.
יש?
אם מנהג המקום,
וזה המנהג הרווח אצלנו ולא ראינו משהו אחר,
תשלשל הכהנים טלית על פניהם, אפילו יש בפניו בידיו כמה מומים יישא את כפיו.
למה?
כי אמרנו, ברגע שזה מכוסה, אנשים
לא מסתכלים.
ודווקא הם היו ידיו בפנים מן הטלית,
כמו שאנחנו נוהגים.
אבל אם הם מבחוץ, לא מעניין הטלית לידיו.
בוודאי.
היו ידיו צבאות אסטיס ופואה, פירוש מיני צבעים.
לא יישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלים בהם.
ואם רוב העיר מלאכתם בכך,
יישא את כפיו, וכן אם הודש בעירו, יישא את כפיו. זאת אומרת, אם כולם יודעים שהבן אדם הזה הוא צבעי,
הבן אדם הזה הוא סכניק,
הבן אדם הזה לא יודע מה הוא עושה, הידיים שלו ככה,
מלוכלכות וצבורות,
אין בעיה. כולם מכירים?
כל מה שאמרנו זה שאנחנו לא רוצים שאנשים יסתכלו
על איזשהו דבר שהוא בעצם מעמיד את הכהן הזה במקום כזה כך, במקום גבוה יותר.
הוא תופס את העין, הסתכל בעין טובה, בעין לא טובה, לא משנה מה.
יותר מדי תופס.
מי שאינו יודע לחתוך
האותיות,
כגון שאומר לאלפין עיינין ולעיינין אלפין,
וכיוצא בזה, לא יישא את כפיו.
יואו, מה עושים?
הרי גם בקריאת התורה זה כתוב.
מה אמר המשנה ברורה על זה?
ובמדינותינו, שכולם כך, מה אתה רוצה, שאף אחד לא יישא כפיים?
אף אחד לא יקרא בתורה?
בסדר?
או למשל שלא אומרים חטא, מה אומרים?
ויהונקה.
למה אתה רוצה שעבר לא יישא?
וישם לך שלום.
כולם אומרים אותו דבר.
מכיר את זה?
איפה.
אז בסדר.
אבל, אם שואלים אותנו,
אם אנחנו מגיעים למקום כזה, צריך ללמד את האנשים, כמו שצריך, אבל
לא בגלל זה נבטל את האדם, כי זה לא בן אדם אחד שלא יודע,
אלא כל האוכלוסייה היא כזאת.
אז אתה לא יכול לבטל אותם,
לא מקריאת התורה, כי גם מקריאת התורה זה כתוב אותו דבר,
ולא מברכת כהנים.
בסדר?
קטן, שלא הביא שתי שערות, אינו נושא את כפיו בפני עצמו כלל.
אבל אם כהנים שהם גדולים נושא ללמוד ולהתחנך,
ומי שהביא שתי שערות נושא את כפיו אפילו בפני עצמו,
הוא דווקא באקראי בעלמא ולא בקביעות, עד שהתמלא זקנו,
שזה יכול לשאול כפיו אפילו יחידי בקבע.
וכל שהגיע לשנים
שראוי להתמלא את זקנו, אף על פי שלא יתמלא,
קרנן בן יתמלא את זקנו.
בסדר, צריך לראות שהוא בוגר כבר.
בוגר יכול לברך ברכת כהנים בפני עצמו, ואם לא רק,
דרך אגב, עם מרחב הכהנים הגדולים יותר.
כהן שהרג את הנפש, אפילו בשוגג לא יישא את כפיו,
אפילו עשה תשובה.
לשים לב, כהנים נהגים,
כמה צריכים זהירות הנהגים.
זה ברור?
יש רב בקהילה, נכון?
הרב יחליט.
אני לא יודע מה היה.
אתה מספר סיפור כללי. הרב כנראה בדק,
בירר את הנושא,
הבין מה היה,
ולפי זה פסק.
נראה לך אחרת?
לא, לא. רק בן אדם, רק יהודי.
בסדר?
ברור.
ויש אומרים שאם עשה תשובה, נושא כפיו.
ויש להקל על בעלי תשובה שלא לנעול דאז בפניהם, והכי נהוג. אתה רואה?
אתה יודעת מה הרמב״ם אומר?
הרמב״ם הרי לא מביא דבר כזה, ראינו את זה שבוע שמה.
הרמב״ם אומר, רק את הנפש לא נוסקת. פעימה אומר הרמב״ם,
לא לנעול דלת בפני בעלי תשובה.
אז כנראה שבעל תשובה או שהיה מקרה אחר, לא יודע מה,
הכל יכול להיות.
לשוגג, היה נוס, כל מיני דברים אפשר.
אבל הרמב״ם פה הוא חשוב.
ואני מניח שגם מי שאומר שהוא פוסק כמו מרן,
ירצה להסתמך על הרמה הזאת.
נכון?
מל תינוק ומת
מי מת?
מה?
אה, תינוק? חשבתי על המואל, בסדר.
מל תינוק ומת
נושא את כפיו,
ואם אב מרננים אחריו שהוא שופך דמים,
כבר שלא נתברר לדבר, יישא את כפיו.
אבל אם נתברר לדבר שהוא עשה טעות
והטעות היא שלו,
וזה לא תינוק,
לתינוק הייתה בעיה,
היום זה ברור שעושים בדיקה, נכון?
משרד הבריאות, משטרה,
כולם יעשו בדיקה מה היה שם,
מה קרה,
מי אשם.
בסדר? אין דבר כזה מרננים אחריו.
צריך בירור.
אם לא יהיה בירור ודאי, ממשי,
במוסדות הראויים לבירור,
אז תישא כפיך כל הזמן שאתה נושא.
טוב.
מומר,
לא יישא את כפיו, יש אמורים שאם עשה תשובה נושא כפיו, ואם נאנס לדברי הכל נושא כפיו.
שתה רביעית יין בבת אחת לא יישא את כפיו, שתען בשתי פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר, ואם שתה יותר מרביעית,
אף על פי שהוא מזוג,
ואפילו שתערו בכמה פעמים, לא יישא את כפיו,
וצייסיר אינו מעליו.
לא היה בו אחד מהדברים המונעים מנשיאת כפיים,
אף על פי שאינו מדקדק במצוות,
וכל העם מרננים אחריו,
נושא את כפיו, שאין שאר עבירות, מונעים מנשיאת כפיים.
ברור?
זוכרים שבוע שעבר מראינו ברמב״ם?
וכי אומרים לרשע, אל תקיים מצווה ותמשיך ברשעך?
הוא רשע, הוא גונה, בין משא ומתן ובין אמונה, אמרו, לא משנה, הם המחל יש שבת.
אז בגלל זה לא יישא כפיים?
מה פתאום?
לפחות שיתקיים מצווה
של ברכת כהנים.
בסדר? זה היה רמב״ם.
כהן שנשא גרושה.
אז פה אמרנו עבירות אחרות, אבל לא עבירות שפוגמות בעצם הכהונה.
כל אל שנשא גרושה לא יישא את כפיו,
ואין נוהגים בו קדושה אפילו לקרות בתורה ראשון,
ואפילו גרשה או מתה פסול,
עד שידור הנאה על דעת רבים מהאנשים שהוא אסור בהן.
האיסורים לא תופסים אצלך,
זה שכתוב שאסור, הוא לא משחק, תידור.
כי מה אנשים מפחדים יותר, מאיסור או מנדר?
תלוי מבני אדם.
תהיה בן אדם מנדר.
מוצא שפתיך תשמור,
ועשית.
אני סיפרתי פעם,
התקשרה אליי אחותי שיש מטפלת אצלם בעיר,
מטפלת של הילדה שלה,
שהיא רוצה לעשות התרת נדרים.
ואף רב בעיר
לא הסכים לעשות לה התרת נדרים, והיא לא שקטה.
אם אפשר שהיא תתקשר אליי.
היא אומרת, בואי, שתתקשר, למה לא?
אבל מה הנושא, מה הנדר?
התקשרו אליה בבית חולים,
הבן שלה נסע בארבעים, מאה חמישים באופנוע ונכנס באקס.
הבנו את המשמעות?
היא רצה לבית חולים, עמדה ליד הדלת של חדר טראומה.
אם הבן שלי חי, הולך על הרגליים, אני שומר את שבת.
זהו.
הבן שלך חי, הולך על הרגליים. היד קצת ככה, הרגל קצת פה.
קיצור,
הולך.
והיא שומרת שבת.
כבר שנתיים, שלוש.
הקשה.
בעלה, ילדים, כולל הבן הזה,
נוסעים בשבת בצהריים לבקר את ההורים, את הסבבה ואת הסבתא, לבקר פה, לבקר שם,
ורק היא,
ורק היא נשארת בבית. למה?
כי היא נדרה שהיא לא נוסעת בשבת.
היא רוצה אתרת נדרים.
מה אתה אומר?
אף רב לא רואה את זה.
אדרישית כשלום.
היא מספרת לי את הסיפור, זה היה באזור אלול.
מספרת את הסיפור וזה...
לא, לא, עכשיו תשים לב, תשים לב.
שהגברת הזאת,
מה שמעניין אותה זה מילה שלה.
הלוואי שהיו, לא יודע מי,
חושבים על המילים שהם מוציאים,
חילול שבת, איסור סקילה, לא משנה מה,
רק ככה משחק,
אבל הנדר משחק, זה בדיוק מה שאנחנו רואים פה.
אומרים לו לידור.
הנדר שלו יותר שווה מהאיסורים,
שידור מהנשים האסורות לו.
בסדר?
קיצור, התקשרה הרב, תעשה לי התרת נדרים, תעשה פה,
באמת קשה, קשה. כמה את צודקת, קשה. כולם נוסעים ורק את לא.
גם זה אשר לא טעון, הנוסע.
רק היא לא.
אז תשמעי, אני חושב שאת צודקת מההרוף.
זה מאוד קשה.
אבל מה, תגידי לי את האמת.
עכשיו אלול, ערב ראש השנה,
ערב כיפור, זה זמן לעשות התרת נדרים על שמירת שבת?
לקרוא את ראש השנה?
מה יצא מאיתנו?
את יודעת מה?
דברי איתי אחרי החגים.
זה ברור, היא לא התקשרה יותר, הבנים לא מצאו לה את הטיר נהדרים.
בסדר?
צריך לפעמים לא להיות רב, צריך להיות אוי ברוך רכי כזה,
להביא את זה בהפוכה.
זה דברים ש... זה כמה שנים זה היה.
טוב,
סעיף מא' נטמא למת שאינו משבעה מתי מצווה,
וכהן מותר לו להיטמא רק לקרובים,
ואפילו לאחותו, דווקא אני אחותו אם היא לא נשואה, אבל אם היא נשואה
הוא לא נטמע לה.
טוב,
נטמע למת שאינו מי שבא מתי מצווה, פסול מן הדוכן ומכל מעלות הכהונה עד שישוב ויקבל שלא יטמע עוד למתים.
אם כהן בא ואומר, לא אכפת לי להיכנס לבית קברות,
לא אכפת לך להיכנס לבית קברות,
לדוכן אל תעלה.
אבל אם הוא אומר, טוב טוב, הבנתי, הבנתי שזה לא בסדר, אני יותר נכנס לבית קברות
אלה שבעה קרובים, חס ושלום, כשנפטר לו מישהו,
אז יכול להיות לדוכן.
יש אמרו שמי שיש לו בת שהאמירה או זינתה,
אין מחויבים עוד לקדשו, כי אביה היא מחללת.
הכתוב, את אביה היא מחללת, בה אש תישרף, היא, אבל לא אביה.
בסדר, אז זה לא דבר שיש לו תאוות.
הבן אדם מרגיש שהוא יחליט, הוא יעשה.
בסעיף הקודם אתה מדבר על בן אדם שהוא חורם.
איך אומרים?
יש את שררה.
לא יודע כמה אי-צררה יש לאנשים להסתובב בבתי קברות.
יש את שררה כדאי.
יש משיכה מיסטית.
אנחנו לא.
אנחנו מתעסקים עם החיים, לא עם המתים.
טוב, אם צריך ללכת, אם זה צדיק, בסדר,
בסדר, יש סדר, השתתכות על קברי צדיקים,
יורציילד, כל מה שאנחנו עוברים.
אבל לא יותר מזה.
אין מה להסתובב שם.
בסדר?
טוב.
עד, כמובן, לשלב של הפינוי-בינוי.
הולכים היום לעשות הרבה פינוי-בינוי, נכון?
זו מגמה בארץ,
פינוי-בינוי.
זה ברור מה
תהיה שכונה בירושלים, איך תקראו לה?
שכונת הר המנוחות.
פינוי-בינוי.
אתה יודע שהולכים לפנות.
לא היה שם מטע?
את הר המנוחות, את הר הזיתים.
תחילת המתים.
פינוי-בינוי.
לפנות כדי לבנות בתים,
וביגור,
במקום שם הם יגורו,
בסדר?
פרלויים מתחת האדמה. עכשיו יהיו בעד פנטו עוזים,
יאללה, מגדלים.
טוב,
איפה אנחנו?
סעיף מ״ב, החלל, מה זה חלל?
מי שנולד לכהן, מי אישה שאסורה עליו.
נקרא חלל.
חלל אינו נושא כפיו.
מה הוא אשם?
נו,
זה שאלה קבועה,
זו שאלה קבועה
בכל דיני פסולי חיתון.
כל דיני פסולי חיתון.
ממזר, מה רושם?
אמא שלו עשתה מה שעשתה, זהו.
לא מחפשים פה אשמים
ולא מטילים אשמה על אף אחד.
מזהים פגמים.
יש פגמים,
מה שנקרא,
גשמיים, יש פגמים רוחניים.
אין פה שום מטלת אשמה.
ההפך, אומרת הגמרא,
ממזר תלמיד חכם
קודם לכהן גדול עם הארץ.
זה ברור?
אישית אין לנו שום דבר נגד אותו בן אדם, חס ושלום.
ומה כן?
יש פה פגימה,
והפגם הזה מברר לנו שיש דברים כאלה או אחרים.
כי זה נושא שהרבה מתחבטים בו ולא מבינים ולא...
חשוב לומר את זה.
אין לנו חיפוש אשמים.
אנחנו מציינים עובדה שפגם רוחני,
שיבוש רוחני.
זה נקרא חלל, זה נקרא מזר, זה נקרא כל מיני פסולי חיתוף.
טוב,
סעיף מג'
אחר שבעת ימי אבלות נושא כפיו, ובתוך שבעת ימי אבלות יצא מבית הכנסת שקורא כהנים.
ושאומרים שכל זמן האבלות אפילו עד יב' חודש על אביו ועל אמו אינו נושא את כפיו.
ולכן הוהגים במדינות אלו.
שמים לב, הרמה, למה הרמה אומרת את זה? כי במדינות אלו,
אשכנז וחוץ לארץ,
גם ככה בקושי הם נושאים כפיים, דיברנו על זה.
יש עצבות כל השנה.
יש כאלה בשבת, יש כאלה בחגים,
אז אבל גם לא יישא כפיו.
מה שאין כן,
יש מנהג בירושלים, מביא את זה גם גשר החיים, גם חלק מהספרדים נוהגים כך,
שהמשפחות הכהנים המיוחסות בירושלים נושאים כפיים אפילו אבלים.
לא רק שעושים כפיים בבית האבל, אלא
נושאים כפיים גם האבלים.
ראיתי את זה לא מזמן.
בסדר?
אז יש גם מנהג כזה, בניגוד לדעת מראה.
סעיף מ״ד, כהן, אף על פי שהוא פנוי נושא את כפיו.
אומר הרמב״ם, ויש אומרים, שאינו נושא כפיו, דאשר הואי בלא אישה,
שרוי בלא שמחה,
בא ברך, יש לו להיות בשמחה?
ולכן זה בדיוק אותו דבר, חוזר לאותה נקודה, דברי הרמב״ם,
בזה שלא נושאים כפיים במשך ימי השבוע באשכנז,
כי צריכים לברך,
אשר קידשנו בקדושתו של אהרון, וציוונו לברך את עמול ישראל באהבה.
מי יכול לאהוב?
מי ששמח, ומי שעצוב,
עצמו הוא לא אוהב, יכול לאהוב אחרים,
מי שבדיכאון,
מסער.
לכן בחוץ לארץ לא נושאים כפיים, אבל בארץ ישראל נושאים,
ועוד איך נושאים כפיים.
ואם יש אנשים בארץ ישראל שלא נושאים כפיים, מה נגיד?
נשארו בגלות.
בסדר?
יפה.
ונהגו שנושא כפיו על פי שלא נשוי.
אלא מה? שאני לפעמים אומר,
יש כהנים אשכנזים.
טוב, גם זה נשאר ברורה בחלק הראשון לגבי שיש מנהג אצל אשכנזים
שמי שלא נשוי
לא מתעטף בטלית.
מכירים את המנהג הזה?
מכיר את המנהג הזה?
אתה לא נוהג פה.
עד שהתחתנת?
וואו. טוב.
כי אצל... טוב, אתה לא... בסדר. יקים, אתה לא יקים, אתה לא מקרוא.
זה משהו אחר.
בסדר, בגיל ואומי צווה קורה לכם.
בכל מקרה,
למה? יש סמיכות של פסוקים.
ארבע...
כתוב שמה? גדילים תעשה לך ארבע קרפות כסותך,
אשר תכסה בה, וסמוך לזה, כי ייקח איש אישה.
מזה למדו שמי שם תהלית גדולה, רק מי שמתחתן.
כותב על זה המשנה ברורה, וכי מכיוון
שיש סמיכות כזאת שמישהו רוצה ללמוד,
אז שנתיים או שלוש מאז הבר מצווה הבן אדם יהיה בלי טלית?
על לוח הזמנים ברור?
שנתיים שלוש אחרי הבר מצווה יהיה בלי טלית?
אתה מבטל אותו ממצוות טלית שנתיים שלוש?
טוב, קובל על זה המשנה ברורה.
טלית גדול, צריך.
אתה רוצה ציט קטן, טלית גדל.
בסדר?
אז זהו, לכן קובץ.
הממשלה הוא רק עובר לזה, הוא לא מסכים לשיטה הזאת, אבל הרבה מאשכנזים.
רק מה שכן, לעניין שלנו,
אתה רואה, קוהנדים לפעמים,
אתה עומד להתפלל בבית הכנסת,
פתאום מישהו מקונן לך את הטלית.
מה התברר?
איזה כוהן רווק שרוצה לעלות,
סליחה, אתה כוהן, תקנה טלית, מה?
אתה רוצה לטטף ברק בברכיית כוהן, יוצא בברכיית טומנים, מה אתה לוקח את הטלית שלי?
טוב, אבל אין בעיה, אם הכוהן רוצה את הטלית,
ניתן לו בשמחה, בברכה,
הכל טוב, העיקר שיברך אותנו.
אין בעיה.
אבל הגישה הזאת של לא, לא קונים.
מישהו כאילו מפחד שאם הוא יקנה אז הוא כבר לא יתחתן.
דרך אגב, זו סגולה טובה לחתונה.
לבנות, כי אז שיקנו תהילת לחתן.
לא בנית, בואי נשמע.
בסדר.
אני גם שמעתי הרבה דברים. אני יודע, דיברתי בדיוק על זה.
אתה רואה שלא התקרתי.
דיברנו על זה שבוע שעבר באריכות.
כן, דיברנו על הצפון.
דיברנו.
אמרתי, אתה רואה, עניתי על כל השאלה כבר.
עניתי, נכון?
מה עניתי?
כן, יש גם קיבוצים, כל מיני.
בסדר, מעניין.
אם היו שואלים אותי, טוב, בשביל זה הם לא רבי קיבוץ.
הייתי אומר להם לעלות לברכת כהנים.
טוב,
איפה אנחנו?
כן.
מכל מקום, הוא רוצה שלא לישא כפיו,
רווק שלא לישא כפיו, אין מוכין בידו.
רק שלא יהיה בבית הכנסת בשביל מה שקוראים כהנים.
אומרים להם ליטול ידיהם. למה?
כדי שלא יוציאו עליו לעז.
מה לעז?
שהוא חלל, הוא פסול, בגלל זה, הוא לא עולה בקרית כהנים.
ואנחנו כל כך נזהרים בנושא הזה של משפחות ישראל.
בפרט,
הזכיר לנו בשם הרב צדודה,
האריסטוקרטיה הרוחנית של עם ישראל,
שזה הכוהנים.
היה קורא להם הרב צדודה אריסטוקרטיה רוחנית.
נהגו בכל מדינות אלו,
הנה,
שאין נושאים כפיים אלא ביום טוב,
משום שאז שבויים בשמחת יום טוב, וטוב לב
הוא יבורך. אל תקרא יבורך, אלא יברך.
מה שאין כן משאר הימים.
אפילו בשבתות השנה שטרודים בהרהורים על מחייתם ועל ביטול מלאכתם.
אוי, איזה לחץ, טיפים שהיה שומע.
בסדר, מה היה פעם?
יפה. ואפילו ביום טוב נושאים כפיים לבתוויית מוסף.
בתנאי שלא עשו קידוש לפניכם. כי מה ראינו?
שאם מישהו שתה רביעית,
הוא לא יכול לשאת כפיים.
אז תשימו לב, מתי יוצא לכהן לשאת כפיים?
ביום טוב,
במוסף,
בתנאי שלא יהיה קידוש קודם.
למה פעם יוצא לאשכנזים, מתי יוצאים קידוש?
לפני מוסף.
תראה, ראש השנה, שמחת תורה,
יש דברים כאלה.
תראה כמה זה מוריד.
אתה מדבר על ימים טובים.
בסדר? נושא ברור?
יפה.
ואפילו ביום טוב אין נושאים כפיים, ובמוסף שיוצאים על בית הכנסת, יששמחו בשמחת יום טוב. וכל שחרית ומוסף
שאין נושאים בו כפיים,
זאת אומרת, לא ש... לא צריך לשאול כפיים. צריכים לשאול כפיים, רק לא נושאים בפועל.
אומר השליח ציבור אלוהינו ולאבותינו, ברכים וברכם של אשת בתורה, הכתובה על ידי משה,
האמורה על ידי אהרון ובעליו כהנים עם קדושך כאמור.
בסדר?
ויש מקומות,
סליחה,
כדי לילה שחשימה קכז.
ביום הכיפורים נושאים בו כפיים, כמו ביום טוב, יש מקומות שעושים בו כפיים בנעילה.
נכון? ככה נוהגים. נוהגים, נעילה, כפיים.
כן, כן, זה ברור, זה לאכול לאלמא, אם השקיעה או לא, אבל באופן עקרוני.
ויש מקומות אפילו בשחרית.
ויש מקומות אפילו בשחרית.
בסדר.
ואנחנו בארץ ישראל נושאים כפיים כל יום,
כל שחרית,
כל מוסף, בתנאי
והכהן לא שתה משהו לפני מוסף.
טוב, סעיף מ״ה.
אלו תיבות שהכהנים הופכים בהן לדרום ולצפון.
הרי הכהנים עומדים,
אחרי שמתחילים ברכת כהנים,
גבם למזרח ופניהם למערב.
אם פניהם למערב,
אז ימין זה צפון ושמאל זה דרום.
אז הוא אומר ככה,
אלו תיבות שהכהנים הופכים בהם לדרום ולצפון.
יברכך וישמירך,
אליך ויחונאך,
אליך, לך, שלום.
לוקחים,
בסדר? איך הוא אומר שזה?
לדרום ולצפון.
לוקחים את הידיים.
שאר המילים נמצאים במרכז.
בסדר? שם השם
עם הפנים כלפי המרכז.
ובמילים האלה שאמרנו, לוקחים... אתה כהן?
לא. יש פה כהן?
רק אמרנו את זה, יאללה. לא צריך לתרגיל.
בסדר, דרום-צפון,
שמאל-ימין.
זה הסדר של הקרן. אומר הרמה,
ונוהגים שמעריכים בניגון אלו תיבות,
כי כל אחת מהן הוא סוף ברכה בפני עצמה.
ואומרים ריבון, כמו שמפורש בסביבים קלמות,
ובשעה שמעריכים בניגון התיבות שבסוף הפסוקים, דהיינו,
וישמריך ויחונקה. סיימנו לב?
אמרנו את זה, נכון?
מה ההבדל בין ויחונקה לבין ויחונקה?
יחונק הזה יחנוק אותך,
וחונק הזה יחנון אותך.
אנחנו רוצים שהקשר שבירוי יחנון אותנו, ייתן לנו חן,
ולא,
בסדר?
אני מקווה שהכוהנים יודעים מה הם אומרים,
שלא נסתבך
באיזושהי דרך,
בעזרת השם.
והמקרה לא יאמר ריבון.
בסדר? אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה.
דאבי כמועל בהקדש,
אם לא מחל על כך.
אמור שלך תביא לי.
אתה כהן?
בסדר, הוא יכול ללכת.
הבנו?
איך?
הוא אומר, הכהן אומר, אני רוצה לזכות בזכויות,
לשרת את הרב שלי,
כי זה היום.
כי היום אין לנו את העניין של הקרבת קורבנות וכל מה שקשור לזה.
אין עבודה ממש.
זה סיפרתי כמה פעמים. הרב משה בן טוב, זכר צדיק לברכה,
היה מקפיד בדבר הזה.
לא יאומן.
יושבים בסעודה,
מביאים לרב לאכול.
הוא לוקח את האוכל, נותן לכהן,
וקידשתו.
כהן בראש.
צריכים לעבור באיזשהו מקום, כהן קודם.
צריכים לעשות משהו, קודם כל כהן.
כהן בא אלינו ואתה אל תביא לי.
אני לא רוצה שאתה תביא לי.
בסדר? למה?
לקידשתו,
להבין מה זה קידושת הכהנים בעם ישראל.
אפשר לא לעשות דברים שלא צריך.
אתה כהן?
לא.
אתה אתה?
איך השם?
לא תגיד. לא, ליד אברהם.
אתה, כן. איך?
נועם. נועם. אתה כהן? לא.
בסדר, זהו, אני
רציתי לוודא שנצטרך פה.
בכל מקרה, צריכים לקדש את הכהנים.
עכשיו, אם כהן רוצה לעבוד,
מה אני אגיד? אני לא רוצה שהכהן ישרת אותי.
מה הפרנסה שלו? מה, אתה שם אותו בבית בלי פרנסה?
מה פתאום?
אם הוא מקבל על זה שכר, אז אין שאלה,
בוודאי,
זו העבודה שלו.
בוא, אני אגיד לך ככה,
אני חושב שאם מישהו לא נותן לבת שלו להתחתן עם כהן, הוא יפסיד.
יפסיד, פשוט יפסיד.
נכון? כי אם היא תתחתן עם ישראל,
תצטרכו לתת אחר כך פדיון הבן, עשרה 200 ומשהו שקל, בסדר? זהו. עכשיו אם הוא התחתן עם כהן, אז לא צריך.
טוב, בסדר, בואו נעזוב את הצד הזה.
זה נכון שכתוב שאהרון הכהן שומר על בנותיו.
יש פה מישהו שנשוי לבת כהן?
כן.
זה כן צריך להיזהר.
מי שיודע שהוא באיזושהי סיטואציה, באיזשהו זמן,
לא יודע, תביא בנפש של האדם, ירים את הכול על אשתו,
שלא יתחתן עם בת כהן, זה לא ייגמר טוב.
זה מדרש מפורש.
אהרון הכהן שומר על בנותיו.
תשימו לב,
ישראל שהתחתן עם בת כהן
זה מישהו באמת בשיא העדינות ושלוות הנפש.
לא הולך אחרת. אתה משחזר לך אנשים?
תנסה.
לא יאומן.
זה אמיתי. זה חייב להיות משהו מיוחד.
בסדר?
ובת כהן
לוקח מישהו יותר מתחכם.
כן. זה מה שצריך.
אה שקט. איך אנחנו אומרים, ביום שישי מישהו יכעס הביתה, מה עוד צריך לעשות כדי שלא יריב?
לדבר בקול של דג וללכת בגובה של שטיח.
ואז הכול יסתדר.
אף אחד לא יכעס ואף אחד לא... אתה מכיר את זה? לא, אני לא מכיר.
לא מכיר את יום שישי בצהריים, מה קורה.
אותו דבר כל החיים למישהו שמתחתן.
טוב, לא באתי להביא לך עכשיו.
באתי רק לומר שכדאי לתקן את המידות לפני שמתחתנים.
שיהיה אפשר להתחתן עם כל מי שרוצים, בסדר?
איך אומרים את זה? כדי שיהיה מודעות,
מודעות לעניין.
אבל לא הייתי עושה מה שאתה אומר.
לא לוותר.
שמישהו לא ירצה שהבת שלו תתחתן עם כהן?
הפסיד, אכל אותה.
יאללה.
טוב, סימן קכט אומר לשולחן ערוך
אין נשיאת כפיים אלא בשחרית ומוסף ובנעילה ביום שיש בו נעילה
כמו ביום הכיפורים.
ומה עוד?
ראיתם עוד איזה מקום שיש עיון נעילה חוץ מיום הכיפורים?
נו,
תעניות, מסכת תענית,
אנחנו לא נוהגים בזה היום.
המציאות שהיום אין את זה.
ואנחנו, יש לנו נעילה רק ביום הכיפורים.
אבל לא במלחה,
משום שזה שכיח השכרות באותה שעה, השם היה הכהן שיכור.
ולכן כל יום אין נשיאת כפיים בתפילת מלחה.
למה? כשמו ישתה,
ואם זה תענית,
יש סיכוי שהכהן שתה?
זאת שתה יין?
לא, למה?
בתענית.
לכן בתעניות
יש נשיאת גפיים במלחה.
בסדר?
בימינו.
בימינו.
לא משנה.
מה זה לא מקובל? תלוי באיזה אסכולה אתה, איפה אתה נמצא.
תלוי איפה.
יש בתי כנסת שבלי שיבציון הם לא חולמים.
בסדר?
פסוק מוכר, נכון?
איך?
אה, כבר, יפה. גזרו במנחה של תענית, עטו במנחת שער הימים. אבל בתענית שאין בו נעילה, הועילו תפילת המנחה
סמוך לשקיעת החמי, דומה לתפילת נעילה, ואינה מתחלפת במנחה של שער הימים.
היא ככה יש בה נשיאת כפיים.
אז לכן דווקא במנחה שסמוכה לשקיעה,
כמה זה סמוך לשקיעה?
חצי שעה-שעה.
הכי מוקדם פלג המנחה.
אבל חצי שעה-שעה.
הרב שפירא, ראש הישיבה, אמר תמיד חצי שעה.
לכן בתעניות היו מתפללים סמוך לשקיעה ולא במרחב הצהריים בישיבה,
כדי שיהיה אפשר לשאת כפיים.
ולכן, אם אנחנו הולכים להתפלל וכהן רוצה לשאת כפיים,
אם זו תפילה שהיא סמוכה לשקיעה, נושא כפיים, ואם לא, לא צריך גם להגיד,
אלוהינו ולאבותינו, כי זה לא זמן נשיאת כפיים.
בסדר, בתעניות.
והמנהג שלנו כבר התבאר לעץ, סימן כך.
כן, שמה שקורה רק במוסף, בחגים, נושאים כפיים.
כהן שעבר ועלה לדוכן ביום הכיפורים במנחה,
שבמנחה לא נושאים כפיים, מתי נושאים כפיים? שחרית, מוסף ונעילה.
כיוון שהדבר ידוע שאין שם שכרות, הרי זה נושא את כפיו,
אין מורידין אותו.
מפני החשד שלא יאמרו פסול הוא לך, חורידו.
בסדר?
תמיד אנחנו דואגים שלא
יהיה שם
של כסול על הכהן.
ולכן אומרים במלחה ביום הכיפורים, אלוהים ולאבותיהם, וגם שאין ראו דיסיין כפיים. מכל מקום מועיל, ואם העלה לא ירד,
זה יקרה קצת רעוי, וכן נוהגים מדינות אלף, על פי שיש חולקים.
אנחנו לא אומרים.
אצלנו לא אומרים.
הרמב״ם אומר שכן אומרים.
בסדר?
שלב רואה?
טוב, זהו.
סימן קל אומר על שולחן ערוך
מאן דחזה חלמה
ולא ידע מה היא חזה.
וקודם דיברנו בשיעור בהלכות שבת,
כן, שיעור לחוד שבת,
דיברנו על העניין הזה שמישהו שמטענה תענית חלום על מה שהוא חלם.
מתי מטענים תענית חלום? כשזוכרים שהיה חלום,
לא טוב. אבל מישהו קם בבוקר ונפשו עגומה.
מה זה נפשו עגומה?
בלבלה. הוא רואה, מה היה לי?
היה איזה חלום פה? לא זוכר מה היה.
מה היה?
כל אדם חולם כל לילה עשרות מאות חלומות.
מתי הוא זוכר אותם?
כשהוא התעורר באמצע.
אבל אם הוא ישן טוב,
אף אחד לא מעיר אותו,
לא התינוק,
לא השעון וכולי, הוא לא יזכור את החלומות.
אין דבר כזה שבן אדם לא חולם בלילה.
מי שלא חולם,
לא חי.
זה ברור?
יפה.
אנחנו מדברים על חלימה אמיתית.
השלב של החלימה הפנימית האמיתית הוא לא השלב הפרודיאני.
לא על זה דיברנו, חלום אמיתי, כולם חולמים.
טוב,
מאן דחזה חלמא?
כן.
התעניד חלום שדיברנו מקודם זה אם זוכרים את החלום.
אבל פה הוא אומר משהו אחר.
הסימן שלנו קל זה משהו אחר.
מי שחזה חלום ולא ידע מה היא חזה,
מי שראה חלום והוא לא זוכר מה היה החלום,
יעמוד לפני הכהנים בשעה שעולים לדוכן
ויאמר אחי.
כן?
יש לכם את זה בסידור?
ראיתם את זה פעם בסידור?
ריבונו של עולם,
אני שלך וחלומותיי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא,
בין אם אני חלמתי על אחרים, בין אם אחרים חלמו עליי.
מכירים את זה?
יהי רצון,
שאם הוא טוב כחלומותיו של יוסף הצדיק, בסדר, ואם הוא ראה,
תהפוך אותם לברכה. בקיצור, יש, בסדר, יש פה סידור.
יש פה סידור? בואו נראה.
ויכוון לסיים גם בהאדה כהנא, זאת אומרת הוא יסיים את האמירה הזאת יחד עם הכהנים,
שיענו הציבור אמן.
על מה יענו הציבור אמן?
על ברכת כהנים וגם על מה שהוא אומר.
בואו נראה אם יש פה.
קוראים לזה בעברית משתו.
אין פה. בסידור הזה אין.
ספרדים, אשכנזים, יוצא... כן, יש.
גם אשכנזים וגם ספרדים.
יש, יש, יש.
זה סידור ספרדי שאין בו, אבל לא, לא, לא.
לא, מתי הוא אומר את זה?
כשהכוהנים עולים לדוכן
והם אומרים את ברכת כוהנים, במקביל לכוהנים
הוא אומר את זה,
ומסיים יחד עם זה שהכוהנים מסיימים את השלום.
זהו, זה בגלל שיש לו נפש עגומה,
הוא לא יודע למה.
טוב, אין פה לא הטבת חלום ולא... למי?
שכל השנה יש לו, כן. אתה מבין? אז המשנה ברורה כבר נותנת לך תיקון,
תיקון על זה שאנשים כל החיים עגומים.
כל החיים שלהם עגומים כמו תיקון. אנחנו ירושלמים, ישראלים,
כל יום מברכת כהנים.
במקרה,
ומישהו קם בבוקר והוא פתאום
לא זוכר מה היה, אבל היה נראה לא טוב.
תגיד, ריבונו של עולם, איזו שאלה אנחנו חוזרים? כן.
חלומותיו של יוסף הצדיק, יחזקיה,
כי אני יודע מה שמה סדר מה שאומרים, ומסיים יחד איתו.
שנייה, שנייה.
ויהי לאלה מאחיו, ואם הוא לא אומר כך, אדיר במערום שולחן בקבורה אתה, שלום שולחן שלום, ויהי רצון שתשים עלינו שלום. מי אומר את זה?
כל יום.
אתה מבין?
זה המסתברות.
עכשיו, למה זה בא? מה זה כל יום?
כשהיו נושאים כפיים פעם בחצי שנה,
אז אתה אומר אדיר במערום, אבל עכשיו כל יום תגיד אדיר במערום?
זה במקום, ריבונו של עולם.
ובמקום שאין עולים לדוכן, יאמר כל זה בשעה
שעל יד השלך ציבור אומר שים שלום, ויסיים בעד השלך ציבור שאינו הקהל המלך.
זאת אומרת, אם אין כהנים באותו יום,
או שלא נושאים כפיים,
תגיד, כשהשלך ציבור אומר שים שלום, תגיד אתה את הריבונו של עולם,
יסיימו
ומברך אברכת אברהם ישראל בשלום,
סיים את שלך, וכולם יענו אמן.
כן.
אז זה מה שאמרנו, רגע.
אם אין כהנים,
כשהשלך ציבור אומר שים שלום,
יחד איתו תגיד את זה ותסיים כשמברכת אבו ישראל בשלום.
אז זה, יש לך תשובה.
אבל אין לך חלום שאתה קם בבוקר עגום, לא?
אין לך, אין לך. אתה כל היום שמח, למה לא?
למה אתה מזמין לעצמך דברים לאורך? חס ושלום.
הכל טוב, הכל בסדר, בחיוך, חייך.
יפי. ינון, חייך.
בסדר, סיים את השיעור בחיוך, לא?
חלומות, עניינים, פשוט לא ייכנסו לי לחוף האנשים.
ברור.
זהו, בעזרת השם. זה סיימנו כל נושא ברכת כהנים והטבת חלום של ברכת כהנים וכולי וכולי.
בשבוע הבא, בעזרת השם, סימן קלדא דיני נפילת אפיים.
תחנון בנפילת אפיים,
שבוע הבא קלדא. אז סיימנו את הסימן הזה, 45 סעיף.
כל טוב שלום.
