אתם יודעים מה? בואו נתחיל מההתחלה. קכח,
אין נשיאת כפיים פחות מעשרה והכהנים מן המניין.
סעיף ב', כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים,
אם אינו עולה לדוכן, אף על פי שביטל מצוות עשה אחת,
כה תברכו, עובר בשלוש עשה.
מתי? אם הוא היה בבית הכנסת.
כשקורא כהנים, או אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיים והוא לא רוצה,
עובר בעוד עשה. שלושה עשים הוא עובר, מי שלא עולה לדוכן.
במילים אחרות, כהן צריך
לעלות לדוכן, יש לו מצוות עשה, לברך את עמו ישראל באהבה.
דיברנו ארוכות בעניין הזה של ברכת הכוהנים,
התחלנו בפעם הקודמת,
הרי בכל זאת כהן חייב לעלות.
וכל מה שרציתי לראות, ואני מקווה שיביאו לנו ונראה, שהרומבר כותב מהם הדברים המונעים מהכוהנים לעלות לברכת כוהנים.
סעיף ג', אומר השולחן ערוך, אם עלה פעם אחת ביום זה, שוב אינו עובר אפילו אמרו לו לעלות.
סעיף ד', כשהכוהנים אינם רוצים לעלות לדוכן,
אינם צריכים לשהות חוץ מבית הכנסת, אלא בשעה
שקורא החזן כהנים.
אבל כדי שלא יאמרו שהם פגומים,
נהגו שלא להיכנס לבית הכנסת, שגיברו ברכת כהנים.
לא יעלו הכהנים לדוכן במנהלים,
אבל בבתי שוקיים שר היא, ויש מחמירים
אם הם של אור. זאת אומרת, גרביים, בתי שוקיים זה גרביים,
אם הם מאור אז מחמירים שלא,
אבל בבת כן, ואדרבה,
כהן צריך לעלות עם גרביים.
לא יעלה כהן לבריקת כהנים בלי גרביים. מדוע?
לא צריכים כולם לראות בזכות מה יש תסיסה ביין,
בענבים.
זה ברור מה אני אומר?
אתה איתי? אתה איתי עבור מישהו?
עולים בגרביים. אף אחד לא צריך להסתכל ולראות בדיוק מה.
לא, בלי סנדלים,
עולים בגרביים.
לא, שישים גרביים.
כשהיינו בנתיב מאיר,
ישיבה תיכונית, הכוהנים היו באים בכיסאים עם גרביים
כדי שחרור לעלות עם גרביים.
קיבלתי, קיבלתי, תודה. בוא, תפתח גם אתה.
אני רגיל לרמב״ם של פעם,
מביאים לנו כל מיני כאלה כבדים.
דבר, אתה מבין? אתה רואה את זה? מה זה? זה אותו...
אלה.
פרק ט״ו מהלכות תפילה וברכת כוהנים.
רמב״ם.
שישה דברים מונעים נשיאות כפיים.
הלשון,
שלא יכול לבטא מילים בשפתיים,
והמום,
כהן בעל מום, לא עובד עבודה,
והעבירה,
והשנים,
הרי כהנים עובדים עד איזה גיל?
חמישים,
פנסיה מוקדמת, כמו צבא, כן, והיין,
כהן ששתה לא יכול לעלות, וטומאת הידיים,
ועכשיו מסביר הרמב״ם
מה זה הלשון ומה זה המומים.
אני רוצה להתעכב בנושא של העבירה,
כי אני רואה לפעמים מקומות שהם בולבלים בעניין הזה.
איזה כהן עולה לדוכן ואיזה לא.
אתה שמעת פעם איזה מגבלות?
אז הנה, אומר לך הרמב״ם,
בדיוק בשבילך.
הרמב״ם הזה נולד בשבילך.
יפה.
העבירה כיצד?
איזו עבירה מונעת מכהן
לעלות לברכת כהנים?
אומר הרמב״ם בהלכה ג' פרק ט״ו,
כהן שהרג את הנפש אפילו בשגגה.
קוראים לזה היום
תאונת דרכים.
יש תשובה בחווי דעת
על כהן שבמלחמת,
איך שזה מדובר במלחמת יום כיפור,
שהרג את הנפש.
אומר הרב עובדיה שיעלה פעמיים לברכת כהנים.
כי איזה נפש הוא הרג?
בסדר?
מלחמה.
מה לא הבא? למה הרגת רק אחד?
מה התפקיד החייל במלחמה?
מה התפקיד החייל במלחמה?
להשאיר סרנדות?
לא. מה התפקידו?
להרוג כל מי שעומד בדרך,
מי שאומר אחרת, הוא לא יודע מה זה צרה.
גם נהיינו אנחנו חולי נפש. בסדר? ברור?
יפה. זאת אומרת,
כהן שהרג את הנפש, הרג יהודי בשגגה,
אף על פי שעשה תשובה לא יישא את כפיו.
עשה תשובה, התחרט,
טעות, עניינים, לא משנה.
כהן שהרג את הנפש לא עולה לדוכן.
שנאמר ידיכם דמים עליהו,
כתיבו ופריסכם כפיכם לא אעלים עיניים מכם. וכהן שעבד עבודה זרה.
היה לנו פה מקרה במכון מאיר,
הבחור שבא מאחרי לא יודע כמה שנים בהודו
והוא כהן,
גם אם הוא עושה תשובה,
לא עוזר.
לא יכול להיות לברכת כהנים.
טוב,
אז מה עשינו?
ישבנו, טחנו,
בדקנו את אותה
עבודה זרה,
מה בדיוק העבודות שלה,
מה הוא עשה בדיוק, איפה היה. בסוף התברר שהוא לא עבוד עבודה זרה.
הבנת את העבודה שלי?
להוכיח לו שמשהו שהוא חשב שהוא עשה, הוא לא עשה.
זה ברור? יפה. כהן שעבר את עבודה זרה, גם אם עושה תשובה,
לא יכול לעלות לברכת כהנים.
בין באונס בין משגגה.
יפה.
וחלק כהן שהשתלמד לעבודה זרה, אף על פי שחזר בו, אינו נושא כפיים לעולם.
ושאר העבירות אין מונעין.
המשפט הזה ברור.
מה זה שאר עבירות?
כל השאר.
חוץ מי, הרג את הנפש, ועבד עבודה זרה.
ואז אומר פה הרמב״ם ככה,
כהן
שלא היה לו דבר מכל אלו הדברים,
מה זה אלו הדברים, השישה דברים שמונעים ממנו
לעלות לברכת כהנים,
אף על פי שאינו חכם
ואינו מדקדק במצוות,
או שהיו הבריות מרננים אחריו, מה זה מרננים אחריו?
מה?
לא, מרננים אחריו, מה זה לרנן?
העבירות של מה?
עזוב, בקיצור.
בסדר, זה ברור, מה אנחנו מדברים?
אתה איתי?
יש שכולה, בסדר.
בקיצור, ראש הבריאות היו מרנינים אחריו,
או שלא היה משא ומתנו בצדק.
אה, זה נוחל זה...
בקיצור, מספר.
הרי זה נושא את כפיו ואין מונעים אותו.
לפי שזו מצוות עשה על כל כהן וכהן שראוי לנשיאת כפיים.
ופה מגיע משפט מפתח,
באמת מתאים לעם ישראל הרמב״ם ואין אומרים לאדם רשע
הוסיף רשע ויימנע מן המצוות.
מדהים הדבר הזה. אתה מבין מה כתוב פה?
הוא בא באוטו
מרננים אחריו שהלילות צלו כמו ימים הוא ער גם בלילה
והוא בא לשאת כפיים אתה לא אומר לבן אדם
כיוון שעבר את העבירה אל תקיים מצווה אדרבה שיקיים מצוות
תגיד לי רועות כהן נכנס לבית הכנסת אם הוא לא עבד עבודה זרה ולא רק את הנפש מה אתה אומר לו?
אם אתה לבין תטול לו ידיים
תטול לו ידיים ותמשך כדימה.
זה ברור מה כתוב פה?
טוב אחר כך יש עוד כמה דברים אם הוא התחתן עם גרושה אבל זה דברים
שפוגמים בכהונה
אז זה סיפור אחר.
אבל מצד האדם עצמו
שני דברים שלנו מבחינת העבירה מונעים ממנו
עלייה לברכת כהנים.
מה הם הדברים שקשורים לעבירה?
עבודה זרה והרג את הנפש, כל השאר תפאדלה,
הדוכן מחכה לך.
אתה רואה מה כתוב פה? מרעיינים אחריו, על זה דיברתי בדיוק.
זה בדיוק הביטוי.
שאלתם מבינים אותי, עכשיו אתה מבין, נכון?
יופי.
טוב,
קדימה.
מי לוקח?
זה כבד.
יאללה.
טוב,
בכל מקרה לא היו לו כהנים על הדוכן במנהלים,
אבל ב...
גרביים, בתי שוקיים, כן.
אומר יוסי ו', אומר השולחן ארוך, אף על פי שנטלו הכהנים ידיהם שחרית,
חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חיבור היד והזרוע.
שמת לב, מה רואים לפעמים בבית כנסת?
איזה קמצוץ של מים,
נכון?
אז איפה צריכים לטול ידיים? אתה כהן, לא?
אז איפה אתה נוטל ידיים?
עד
חיבור של הזרוע,
עד פה, נתינת ידיים שלמה. נתינת ידיים של כהנים. בסדר, של כהנים,
בסדר, זה ברור? מפה כהן, מי כהן.
זהו, אתה היחיד פה?
טוב.
בסדר, זה ברור?
נוטלים ידיים. למה?
הרי נטלו כבר בבוקר,
יש רמה שונה של נטילה.
נטילה לחולין, נטילה לטהרה, נטילה
לחיים האזרחיים, נטילה לכהונה.
אבל אם מישהו בבוקר, כשהוא נטל ידיים, הוא התכוון שזה נטילה גם בשביל ברכת כהנים,
בסדר.
יפה. ברגע שהוא נגע במישהו, אז זה כבר נטילה של מישהו אחר שנטל רק לחולי, לא נטל ל...
בסדר.
מה הוא צריך לעשות כהן ברגע שהוא בא לבית הכנסת?
בשבת להתפלל?
מה אתה מטייל בין כולם ולוחץ ידיים?
מה זה, פה בכנסת ספרדי?
אתם מכירים את אלה שבאים בנשמת כל חי ולכל נשמה נוטלים אהלן סהלן?
לפחות הגעת בנשמת, שב במקום מהר,
שלא ישימו לב.
ברגע שהוא נטל בבוקר,
על מנת שהוא נוטל ידיים גם לעבודה, גם לברכת כהנים,
והוא שומר את ידיו נקיות,
שלא נגע באף אחד אחר ולא נגע בשום דבר אחר,
יכול לעלות לברכת כהנים.
אלא מה? זה לא כל כך מעשי,
לא פרגמטי, בסדר?
אני למשל, כשאני הולך ככה למקום,
עוזב את המקום לקראת ברכת כהנים, כשהכהנים באים,
אז ישר אני הולך ככה, כהנים בעבודתם, כהנים בעבודתם,
אז הם מבינים שלא צריכים ללחוץ יד לרב.
יש כאלה לא יודעים,
אז הוא בא ללחוץ יד לרב.
אתה רגע, אתה תעדה לי בבקת כהנים.
כהנים בעבודתם, כהנים בעבודתם.
אתה יודע, זו המצואה שלי, אם אכפת לך.
אני...
אין עלה לי רעיון כזה, שזה ממש ימנע מהם.
לא, זה תתאר לי בכלל שאיפה יראו את ההדוכה, אבל... זו שאלה גם אם לוחצים יד לכהן אחרי שהוא, זה שתי שיטות.
מגיע לו צ'ופר או שהוא עושה את העבודה שלו.
שתי שיטות.
שתי שיטות.
כף החיים הביא את שתיהן, אחרונים.
מה חזק הוא ברוך, מה? עשית מה שאמרו לך, מה?
בסדר, שתי דעות יש בזה.
טוב,
אומר השולחן הרוסי, ואף על פי שנטלו הקונים ידיהם שחרית, חוזרים ונוטלים ידיהם עד הפרק שהוא חיבור היד והזרוע.
והלוי יוצק מים על ידיהם,
וקודם לכן ייטול הלוי ידיו.
יפה.
אומר הרמה,
ולא נהגו הלוים ייטול ידיהם תחילה,
רק סמכו לנטילתם שחרית,
כי הוא לא נוגע פיזית בכהן, הוא רק לוקח,
היד שלו נגיע עם הנטלה.
אבל ברור דבר אחד, שצריכים לטול ידיים עד פרק היד.
זה לא מים אחרונים.
הנושא ברור.
אני רואה לפעמים במקומות שכאילו מקמצים, מה אתה מקמץ?
בלי עין הרע, מתפילים מים בלי הגבלה.
יש הרבה מים בישראל, נכון?
מתפילים מים.
יפה.
סעיף ז', אם נטיל לכהן ידיו שחרית וברך לנטילת ידיים,
לא יחזור לברר כשהוא נוטל לנשיאת כפיים.
אבל אם הוא בא, היה ער כל הלילה, ועכשיו הוא בא לשאת כפיים,
היה בשמירה, והגיע בדיוק לברכת כהנים.
מהשמירה.
עוד לא נטל ידיים,
נוטל ידיים לברכת כהנים ומברך על נטיית ידיים.
בסדר?
שולחן ארוך.
סעיף ח'
כשמתחיל לשליח ציבור יצא,
כל כהן שבבית הכנסת נעקר במקומו לעלות לדוכן,
ואף אם לא יגיע לשם תשעים שליח ציבור יצא,
שפיר דמי.
אבל אם לא עקר רגליו ברצה, שוב לא יעלה.
עד רצה, כולם צריכים להיות בכיוון
עלייה
לברכת כהנים.
לא משנה, יגיע עד תור שמחה וחנאי להודות.
ברגע שברצה הוא עקר ידיו,
עקר רגליו
כדי ללכת לברכת כהנים,
מתי שהוא יגיע זה טוב, העיקר לפני שהתחילו כהנים.
עוד פעם, עוקר רגליו לעלות לדוכן, זהו.
סעיף ט'.
לא, לא, לעקור רגליו.
לעקור, הכוונה היא להזיז אותו ממקומו.
הוא עוזב את המקום שלו, כן.
משפר עמדה לכיוון ברכת כהנים. מה עוד אני צריך להגיד כדי להבין, אה?
נעשה איזו שפה אחרת.
בסדר? זה ברור?
יפה.
כשהעוקרים כהנים רגליהם לעלות לדוכן, אומרים, ויהי רצון מלפניך, השם אלוקינו, שתי ברכה זו שציוויתנו לברך את עמך ישראל.
ברכה שלמה, ולא יהיה במכשול ועבוד מעתה ועד עולם.
המארחים בתפילה זו עד שיחלה אמן של הודעה מפי הציבור.
עומדים בדוכן על פניהם כלפי ההיכל ואחורים כלפי העם, ואצבעותיהם כפופים לתוך כפיהם
עד ששליח ציבור מסיים עודים, ואז אם הם שניים קוראים להם השליח ציבור כהנים.
ולא יאמר אלוהינו בלאבותינו ושומרו שומרים אותו בלחש את מילת כהנים ואז אמרו בקול רם מנהגים של אשכנזים
וחוזר ואומר עם קדושיך כאמור בלחש וכן נוהגים במדינות אלו.
בסדר, באשכנז, אשכנזים שאומרים אלוהים ולהבותינו בשקט.
כהנים,
עם קדושך כאמור, השליח ציבור אומר,
והכהנים מברכים.
אצל ספרדים,
השליח ציבור אומר כהנים בקול ואחר כך הם מברכים,
ואצל אשכנזים בדרך כלל,
גבאי, לא השליח ציבור, אומר כהנים.
השליח ציבור אומר את המילים של הברכה.
יברכך השם וישמריך,
יאיר השם פניו אליך ויחום.
אה? אתה שם לב מה הוא אמר?
ויחונקה וויחונקה.
מה זה ויחונקה?
יחנוק אותך.
מה זה ויחונקה?
דגש בנון?
יחנון אותך.
חן.
בסדר?
לחנון ולחנוק זה שני דברים נפרדים.
אה, אין דבר כזה.
אין דבר כזה. צריך להגיד את המילים כמו שצריך.
אם היית עיראקי, אני מבין,
אז זה לא אותו דבר, כי
ויחונקה,
זה יחנון אותך ויחנקה זה יחנק אותך אז זה ייראקי אבל אתה לא ייראקי אז צריך לשים לב שהילאנון תהיה דגושה
אם היא לא דגושה אנחנו בבעיה אנחנו פה מסתכנים בברכה של הכהן.
טוב
ומחזירים פניהם כלפי העם ואם הוא אחד אינו קורא לו אלא בעצמו מחזיר פניו
כשמחזירים פניהם כלפי העם מברכים אשר קידשנו בקדישתו של אהרון
שימו לב ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם
מסתובבים אשר קידישנו קדישתו של ערון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה.
זה מה שהדגשנו בשיעור הקודם,
שלכן בחוץ לארץ
מנהג האשכנזים לא לברך ברכת כהנים באמצע השבוע.
השקיעה לי רק בשבת והשקיעה לי רק בחג נוסף.
כי כשאני בדיכאון את עצמי אני לא אוהב, אני יכול לאהוב אחרים.
ראית שמחה בחוץ לארץ?
אין דבר כזה, דיכאון עמוק.
החיים בזבל.
למה בשבת?
בשבת, זה מעין עולם הבא. לא נכון שיש. מעין עולם הבא. אז כבר פה אפשר לברך אשר יקשבו לארץ.
נברך את עמו ישראל באהבה.
אשכנזים, ספרדים,
גם בחוץ לארץ כל השבוע עולים ברכת כהנים.
ספרדים תמיד שמחים.
אה, אוש אחר, עולם אחר, בלי ככה...
זה בזמנו היה אומר הרב משה בנטוב,
זכר הצדק לברכה.
הוא אומר, מה קרה, הרבה מהמרוקאים נהיו ברסלבים.
טוב, הוא עבר גם,
שיכול להיות שבזה חמישה-שישה דורות יש חלק מהאוקראינים שעברו למרוקו, הם ברחו.
כלומר, תסתכל למשל על משפחת הברשל,
שביניהם גדולים לבנים כאלה, אוקראינים,
בסדר?
זה,
ככה הוא היה אומר.
אבל מצד שני הוא אומר, תסתכל מה עשה רב נחמן,
החזיר את השמחה לעצמנות המרוקאית.
בסדר? זה ברור?
ברור. טוב, מה אני אעשה?
בואי נקרא, צריך להיות בשמחה.
היו בשמחה, אז תמיד ככה. עכשיו, מה הבעיה שלי? הבעיה הגדולה היא
שאנשים באו לארץ ישראל והם ממשיכים להיות בגלות.
וזה הדבר הכי איום שיש.
שעד היום יש יהודים בארץ ישראל
שמנהגי אבותיהם, מעניין שרק בדבר הזה.
בדברים אחרים ראינו כמה הם הזיזו דברים.
ובדברים האלה הם ממשיכים עם מנהג אבותיהם. אבותיהם היקים בגרמניה
לא ברכו ברכת כהנים באמצע השבוע,
גם הם עכשיו לא בורחים בבקרית כהנים באל תשע השבוע.
אתם יודעים איפה?
טירת צבי, שדה אליהו, הנציב, שטוחות, חיפה,
עיר הפועלים,
אשכנזים בטבריה.
לא מבחרים בבקרית כהנים.
אתם יודעים מה, לא באתם לארץ?
טוב, מה הרב אומר?
שיותר משקשה להוציא את עם ישראל מהגלות,
קשה להוציא את הגלות מעם ישראל.
זכר חשיבה, נשארת. כמה דברים מזיזו ופתאום זה לא מזיזים.
לא מברכים ברכת כהנים באמצע השבוע, באמת לא מובן הדבר הזה.
לא מובן.
בסדר, בעזרת השם יחזירו בתשובה כולם, תגיד אמן.
תברך ברכת כהנים.
תגיד אמן.
אמן. אתה כהן.
אבל הציבור לא נעשה בכלל כאילו לבד, כאילו שהם כהנים?
אין כהנים, לא יכול להגיד. זה ברכה?
פסוקים בעלמא,
איזה ברכה.
אז הם מדרגים?
כאילו נגיד מדרגים?
לא, אומרים אלוהים לאבותינו, ברכים ברוכים שלנו בתורה.
כן, אומרים.
סעיף יב.
מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם,
או מגביהים יד ימנית קצת למעלה מהשמאלית, ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם, ומכוונים לעשות חמישה אווירים
בין שתי אצבעות לשתי אצבעות, אוויר אחד בין האצבע לגודל לבין גודל לגודל,
ופורסים כפיהם כדי שיהיה תוך כפיהם כנגד הארץ, ואחורי ידיהם כנגד השמיים. שמים לב?
שתי ידיים מרימים כנגד הכתפיים, בסדר?
גובה הכתפיים, למה?
כי לעולם לא מרימים ידיים מעל גבי הראש,
שלא יהיה חיי המעשה מעל חיי הרוח.
מרימים ידיים,
כן, חולקים אצבעותיהם, אתם רואים? טיפה רווח,
אתם רואים את זה? טיפה רווח בין אצבע לאצבע, אבל רווח גדול
בין השתיים.
בסדר?
עכשיו אתה שומע, בשביל זה אני פה.
בסדר? עוד רגע, אחר כך נדבר על זה.
טיפה רווח, ורווח יותר גדול בין השתיים,
וחולקים אווירים.
ככה.
חלק הזה כלפי מעלה, חלק כלפי מטה, וככה מברכים ברכת כהנים.
וראיתי דברים אחרים.
אחרי כל הנחישות ראינו דברים אחרים גם, יש מנהיגים אחרים.
זה מראה.
כן, יש כל מיני שבויים ויש כל מיני...
מה היה? ישנם לא.
בסדר, ברור.
אני לא רואה אף פעם. טוב.
איך?
היום היא קליטה נוצרית, אני לא רואה מה הולך סתם.
ואני הרבה פעמים חזן, אז אני רואה מה יש מתחת לפליט.
הנושא ברור.
שלא יהיה כאילו זה אחד בלבד, אני חייב שיהיו פה חמישה וחמישה.
אז טיפה, טיפה אוויר, אתה רואה איך אני עושה?
אני לא כהן.
ואתה מתאמן על זה.
רווח גדול פה.
אם הוא עושה ככה זה לא טעון, אם הוא עובדי. לא, לא, אבל טיפה רווח זה יותר טוב.
זה כף החיים מביא,
את הדברים האלה.
לא מסתכלים על הכוהנים בשעת הברכה,
בשביל זה מכסים את פניהם.
אתה לא מסתכל, אתה רואה, מה אתה רואה? יש כיסוי.
ברגע שיש כיסוי, אתה לא רואה.
טלית זה כיסוי, כן, בשביל זה הם מכסים,
כדי שלא תסתכל.
ולכן גם צריכים ללכת בגרביים,
כי איפה הראש של האנשים בשעת ברכת כהנים?
כשמישהו מברך אותך, אתה בא אליו בגבורות ככה,
תברך אותי,
תברך אותי.
חסדים, נכון?
אתה רוצה לקבל שפע, חסד.
אז תמוריד את הראש, אם אתה מוריד את הראש, איפה הראש שלך נמצא, העיניים שלך נמצאות?
ברגליים של הכוהנים.
תעשו טובה, כוהנים.
כל יום להחליף גרביים ובלי חורים.
וברור שלא בלי גרביים,
שאף אחד לא צריך לדעת בדיוק כל אצבע, איך נראית אצל הכהן,
ואת בתי הגידול שבה.
בסדר?
זה ברור?
יפה. טוב.
ילד ג',
מתחילים הכהנים לומר יברכך,
ואחר כך מקריאו גרם שליח ציבור מילה במילה.
מישהו פעם ראה דבר כזה?
לא, יש פה בלאגן.
מה אומר מראם?
הכוהנים מברכים אשר קידשנו בקדושתו של אהרון וציוון מברכת, אומר ישראל באהבה.
ואז מה קורה?
מתחילים להגיד
מברכך
ורק אחר כך הכוהן, השליח ציבור מקריא אותם.
ראית פעם דבר כזה?
חלק מהמרוקאים עושים ככה, חלק ממרוקאים
שאת המילה הראשונה
הכוהנים אומרים לבד ורק אחר כך בשביל הסדר הטוב
מקריא אותם השליח ציבור.
אבל רוב עם ישראל, מה קורה?
אמור להם. אמור להם, זה תקריא להם מלכתחילה.
גם את המילה יברכך השליח ציבור מקרה.
מה מרן פוסק?
מה אנחנו עושים?
לא כמו מרן.
בסדר?
תרשום בפניך עוד דוגמה.
שגם מי שפוסק לפי מרן, פה במקרה הזה לא נוהג כמו מרן.
ראינו הרבה דוגמאות כאלה, נכון?
בסדר? זה ברור?
יפה.
טוב.
בוודאי.
תמיד זה שמקריא לא צריך להיות יותר מזה שאמור לקרוא.
המקריא תמיד הוא נמוך מהקורא.
בסדר?
התחתנת פעם, נכון?
ברוך השם, ברוך השם, בסדר.
אתם מכירים את זה שהרב אומר בחופה,
הרי ואחרי זה החתן אומר, הרי.
הרי את מקודשת לי, כן?
אז הרב אומר את זה ברמקול או החתן אומר ברמקול?
למה? מי שמקריא תמיד זה בשקט.
אתה צודק שיש היום חזנים ששם הם מראים את
עוצמתם וכוח גידולתם וגבורתם,
ומחזנים את הספרדים בפרץ, אשכנזים, לא נראה לי שיש את זה, נכון?
מפה מתפעל אשכנזי.
עושים חזונס?
מחר חזונס?
ניגונים גדולים, ככה ארוכים?
יפה.
אז אני, תראו, אני אגיד לכם שני דברים. קודם כל,
המקריא צריך להיות יותר חלש מהקורא.
דבר שני, אמרתי פעם לחזן,
כשאתה מעריך
אני רוצה אותך גם עם ידיים ככה.
איפה ואהבת לרעך כמוך?
תשים ידיים בארק ברטול ונדבר אחר כך.
בסדר?
עזוב, עזוב, עזוב.
עזוב, עזוב.
אני,
הימים היחידים שאני מעריך
זה בשם השם של ברכת כהנים בכיפור.
זה כן.
יש שם עניין מיוחד,
גם ראש השנה,
אבל בעיקר קיפור.
אבל עכשיו על זמניהם, טיק-טק, טיק-טק. רק מה? צריכים להקפיד.
מה צריך להקפיד?
שאדם לא יכול, שליח ציבור, לא יכול להתחיל את המילה הבאה אם הכוהנים לא סיימו את המילה הקודמת.
והכוהנים לא יכולים להתחיל
את המילה הבאה
אם לא סיימו את המילה שהייתה לפני כן.
ואי אפשר להגיד אמן לפני שסיימו הכהן ולפני שהם סיימו את האמן, אז שלח ציבור לא יכול להתחיל.
כמו בכל ברכה, גם בחזרת השעת,
שלח ציבור לעולם
לא מתחיל לפני שהציבור גמר ולא גומר,
הציבור לא מתחיל לפני שהוא גומר.
ברוך אתה ה' צריך לשמוע ברוך הוא ברוך הוא שמו, ואחר כך
מרגע נבע.
בסדר?
כל דבר, לגמור ולתת לסיים.
כי אם הוא מתחיל את הברכה הבאה לפני שהם סיימו, זה הייתה אמן
בלי כלום.
כאשר התחלת את הברכה, נתת להם את הזמן לענות.
לא ענו אמן על ברכתך.
תמיד לחכות.
וזה לא תמיד שמים לב.
לא החזנים ולא הכוהנים, צריכים לדעת את זה.
תמיד אני מתחיל אחרי שהקודם סיים.
כשאני מסיים, זה שאחריי מתחיל.
ולכן אני מקצר.
אבל בברוך הוא ברוך שמו ואמן, צריך לחכות.
שהציבור יגיד אמן,
יגיד ברוך וברוך שמעון.
בסדר, טוב,
איפה אנחנו?
כן, סעיף יז,
אז ראינו את זה. ויש אומרים שגם מילת יברכה יקרא אותה של איך ציבור תחילה.
וכן נוהגים בכל מדינות אלו.
וגם, יכול לומר, גם במדינות אלו.
גם בארץ ישראל, לא רק במדינותיו של הרמה,
לא רק באשכנז.
ומרוקאים, ביניהם יש, לא כולם גם.
שאת המילה הראשונה הכהנים אומרים לבד.
אחר כך מקריא אותם שליח ציבור מילה במילה והם עונים אחריו על כל מילה עד שיסיימו פסוק ראשון ואז עונים הציבור אמן
וכן אחר פסוק שני וכן אחר פסוק שלישי.
ורק אחרי שהציבור גומר את האמן, אח שליח ציבור יכול להתחיל
שים שלום או את הברכה הבאה.
סעיף יד
אין מברכים אלא בלשון הקודש ובעמידה ובנשיאת כפיים ובקול רם.
שימו לב למגבלות
או להתניות שיש כלפי הכהן.
א', בלשון הקודש,
אין דבר כזה ברכת כהנים בלעז,
כמו שתפילה יכולה להיות בשפה אחרת,
נותר,
ברכת כהנים לא,
וכהן צריך להיות בעמידה,
וכהן צריך לשאת את כפיו, לא יכול לעמוד ככה,
צריך לשאת כפיים,
וימין טיפה יותר משמאל,
ובקול רם,
לא בלחש, צריכים עשרה לשמוע אותו.
סעיף טו ואחר כך מתחיל שלך ציבור עושים שלום ואז הכהנים מחזירים פניהם להיכל ואומרים ריבון העולמים
עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שפתחתנו אשקיף אמון תמשיכה מן השמיים וברכת אבך את ישראל ויעריכו בתפילה הזאת שישראל שלך ציבור עושים שלום ושיענו הציבור אמן על שניהם
ואם אינם יכולים להעריך כל כך אמרו אדירו המרום יש פסוקים אצל אשכנזים באפרת רומתם כדלקמן סימן קל בסדר זה בעצם העניין של
אה... עצם רע.
מה פירוש?
ברגע שהוא אמר שלום, הכוהנים אמרו שלום,
הציבור ענה אמן,
ואז הוא עושים שלום.
לא, לא, ההפך, ההפך כתוב פה,
שהם צריכים להגיד את כל התפילה הזאת ולסיים אותה יחד עם
הברכת עמו ישראל בשלום, שאז הציבור ענה אמן
על הברכת עמו ישראל בשלום וגם על הברכה שלהם.
בסדר? בעזרת השם שבוע הבא אנחנו נמשיך בסעיף ט״ז.
בסדר? שבוע הבא קכ״ח סעיף ט״ז.
כל טוב להתראות שלום.
