אנחנו זוכרים היום להתחיל את החלק השני של המשנה ברורה,
סימן קכח.
פעם שעברה זכינו לסיים את חלק א' של המשנה ברורה.
בעזרת השם אנחנו נתקדם בעבודת השם,
וכדי להתקדם בעבודת השם צריך ברכה.
מי מצווה לברך את עם ישראל?
כהנים.
יש להם מצוות עשה,
כן?
אמור להם, יבחיך השם וישמריך,
כה תברכו את בני ישראל אמור להם,
יברכה השם וישמר לך.
זאת אומרת, הכהנים מצווים מצוות עשה
על כל כהן לברך כל יום את עם ישראל.
בסדר? כהן שנושא כפיים,
הוא מקיים מצוות עשה.
וחס ושלום אם הוא לא נשא כפיים,
ביטל מצוות עשה.
עוד כמה דברים.
בסדר?
בסך הכול שלוש ירצה.
טוב, בכל מקרה הוא עלינו השולחן ארוך.
אין נשיאת, סימן קכח, סעיף א',
אין נשיאת כפיים בפחות מעשרה,
והכהנים מהמניין.
וואו, זה ייתקלו.
התפללתי, היום זה כבר הרבה יותר פתוח, אבל פעם,
שנים קדמוניות,
התפללתי בבית כנסת טייסדים בבוכרים.
הם גרים מאה מטר משם.
פתאום אני רואה,
חוץ מהגבאי,
אליאסיאן,
היה עוד אחד
שהיה גר שם על יד.
חוץ מהגבאי,
אפשר לומר, כל בית כנסת עלה לברך.
יעבדים, יש הרבה ביניהם כהנים.
כהנים מן הבית, טוב שהם מהמניין, אחרת לא מניין בכלל.
בסדר? או למשל,
יש
עיר שנקראת ג'רבה.
כולם כהנים.
נביאים היו גרים בג'רבה,
וואה וואה וואה, היה להם שם איזה מין
בעיה לוי לא גר יותר משנה בג'רבא, אתה יודע, סיפור.
עוד דבר, שבוע שעבר קראו פרשת צו
ולבש הכהן
מדובד ומכנה סיבד, הוא.
אז מה זה יוצא?
מדובד ומדובדו,
נכון? יפה.
כהנים של דובדו, כל העולם שם הכהנים, מה הם עושים?
אנחנו רואים את כל זה.
מה קורה אם הציבור הוא כהני?
טוב, כשאני הייתי, אז היו שניים-שלושה שישמעו את הברכות,
אחרת אין מי שיקשיב לברכות.
כל הכהנים עולים למעלה.
בסדר, בכל מקרה,
כהן צריך לשאת כפיים לפחות פעם ביום.
מצווה מהתורה.
טוב, אם אחד,
זה נקרא מצווה מהתורה, או לפחות שניים,
זה עוד נראה.
כי כתוב, אמור להם, להם לשון רבים.
צריך שני כהנים לפחות
מדין תורה.
אבל יש מצווה על הכהנים לברך את עמו ישראל באהבה.
אשר,
מה הברכה שהם מברכים? תראו, זו ברכה מיוחדת.
אשר קידשנו בקדושתו של אהרן,
תוספת,
וציוונו
לברך את עמו ישראל באהבה.
אז שים לב לתוספות, בקדושתו של אהרן, באהבה.
כי מה תפקידו של אהרן הכהן?
אוהב שלום, רודף שלום,
מחבר את הבריות,
ולכן,
אני תמיד אומר, כהנים דרבלקו,
אל תהיה אף פעם גבאי.
למה כהן לא יהיה גבאי?
כי גבאי תמיד רב עם מישהו.
חייב להגיד למישהו לא.
ומה התפקיד של אהרן הכהן?
להגיד תמיד כן.
כן אתה צודק, כן את צודקת, כן אתה צודק, אתה צודקת. כולם צודקים ועושה שלום.
הוא יגיד למישהו אתה לא צודק, יאמרנו, הוא לא יכול לעשות שלום.
אם אני לא צודק, אז יאמרנו, הוא מדבר איתו יותר.
נכון?
אם הוא אמר לי שאין לו בסדר,
והוא גמר חוץ.
זה ברור העניין?
אז כהנים צריכים באמת זהירות.
מצד שני, אנחנו צריכים לזהיר בכבודם של הכהנים.
איך הרב ציודה היה קורא לכהנים?
האריסטוקרטיה הרוחנית של עם ישראל.
הטייקונים הרוחניים של עם ישראל.
מי זה?
כהנים. צריכים לזהיר בכבודם, זה לא היה ככה.
צריכים לשים לב,
כל דבר שבקדושה, כהן קודם,
כל דבר שמכבדים,
כהן קודם, בסדר, צריך לשים לב לדבר. בכל מקרה, ברכת כהנים, כיוון שהיא קשורה
לכל קדושתו של עם ישראל, אי אפשר לשאת כפיים
ללא מניין.
חייב שיהיה מניין במקום.
אם אין מניין, אי אפשר לשאת כפיים.
כהן באיזה מוצב,
אין מה לעשות.
אין שם עשרה בשמירה, הוא לא יכול.
ואם יש שניים משנים ושמונה ערים,
טוב, בסדר.
לפחות הם נמצאים שם.
בסדר? לחזרת השד זה לא מספיק.
חברת השר צריך שיהיו תשעה,
איך קראנו?
תשעה עונים לברכותיו, ואם אין תשעה
עונים לברכותיו, מה אומר השולחן ערוך?
קרוב ברכותיו לבטלה.
סיפור אחר בכלל.
טוב, בואו נראה שולחן ערוך.
סעיף א', אומר השולחן ערוך, אין נשיאת כפיים בפחות מהעשרה,
והכוהנים מהמניין.
ואין לזר לשא כפיו אפילו עם כוהנים אחרים.
פרק ב' בכתובות, שזר עובר בעשה.
בתוספות פרק, כל כתבי,
לא ידע הרי מה איסור יש בזר העולה.
ואפשר שאם כהנים מכירים שרעים וצריך יהיו.
זה לא הכתוב פה. בקיצור,
מבחינתנו,
שורה תחתונה,
אדם שהוא זר, מה זה זר?
מישהו לא כהן. וכל זר לא יאכל קודש.
בסדר? מה התרגום של זר?
אז מה אתה?
בוא, שלא יהיה לך לא נעים.
מה אני?
מה אני?
חילוני.
למה אני חילוני?
כי היה לו כהן, אני זר.
איך מתרגם? חילוניה.
בסדר? זה התרגום של האונקלוס על התורה.
כששואלים אותי, תגיד לי, מה אתה?
לפעמים אני מבלבל את האנשים.
הרב בא עם כובע, בא עם זה, ואתה, אתה חרדי? מה אתה?
אני חילוני.
זה ברור, אדן?
על מה אני מסתמך?
תרגום אונקלוס.
תרגומו על התורה.
טוב,
סעיף ב' אומר השולחן ערוך.
כל כהן שאין בו אחד מהדברים המעכבים
אם אינו עולה לדוכן, אף על פי שביטל מצוות עשה,
אחת
הרי זה כעובר בשלוש עשה.
נכון? התחלנו מקודם, אמרנו,
אחד שהוא שלוש.
כן, אם היה בבית הכנסת
כשקורא כהנים,
הרי אם אמרו לו לעלות או ליטול ידיו והוא לא רצה.
ברגע שהוא סרב,
אתה מסרב?
מסרב.
תעלה במשפט. מה המשפט?
מסרב ליטול, מסרב לעלות בברכת כהנים,
עבר על עוד שניים.
לא בבית הכנסת כהנים זה השלישי.
בסדר?
אם היה בבית הכנסת בשלב ברכת כהנים,
לא הלך לטול ידיים ולא עלה בברכת כהנים,
עובר השלוש עשרה.
אבל אם הוא בבית, לא בא לבית הכנסת, זה עבר על השקט.
זאת אומרת, מה יותר גרוע?
לבוא לבית הכנסת ולא לעלות או לא לבוא לבית הכנסת?
ברגע זה זה לא יעלה יותר גרוע.
בסדר? ואין,
לא דברים המעכבים, בואו נראה את המשנה הברורה,
אני אומר מההתחלה.
אין נשיאת כפיים בפחות מעשריו הקונים אל המניין,
ודינו בכל דבר כמו שמבואר לעיל בסימן עונה לעניין קדיש.
בדיוק מה שאמרנו,
שבקדיש כמה אנשים צריכים לענות לקדיש?
מה?
מה?
מספיק שיש שישה שעונים, ואם יש שלושה מתנמנמים,
שלושה מתנמנמים,
אחד עומר את הקדיש ושישה עונים.
עובר או לא עובר?
עובר.
אבל בחזרת השעת לא עובר. זה מה שהדגשנו מקודם.
בסדר?
בא לי לשם משנה ברורה,
סעיף קטן ל' ג', מה שכתב רשימה פרי מגדים, שהסתפק לעניין ישן ומצטרף.
יש אומרים שאין נשיא את כפיים אלו במקום שיש ספר תורה,
אבל רוב אחרונים וכמעט כולם חולקים על זה.
יש אומרים שמי שבא ואמר כהן אני,
נאמן לשא כפיו.
וכן המנהג.
אדם נאמן.
מהמניין, לפי שהכהנים גם כן בכלל ברכה, כי דכתיב העני עבריכם, כלומר לכהנים,
אפילו אם רובם כהנים, גם כן שפיר דמי.
כיוון שיש על כל פנים ישראל אחד,
שיענה המלך על ברכת הכהנים.
בסדר?
אחד שונה. מי זה היה שם ביסדים?
הגבאי.
או עונה.
או בית כנסת שכולם כהנים,
האלה כמובן בסימן כ... בסעיף כה, שמה אומר סעיף כה?
קדימה, עמוד
12. בסדר?
קפצנו.
בית הכנסת שכולה כהנים,
אם אין שם אלא עשרה, כולם עולים לדוכן.
למי מברכים?
לכם שבשדות,
אלה שלא הגיעו לבית כנסת.
ומי עונה אחרי יממן?
נשים ועטף.
ואם יש שם יותר מעשרה,
יתרים מהעשרה יעלו ויברכו,
והעשרה עונים אחרי יממן.
בסדר?
אבל אם יש כבר
אנשים אחרים,
אז אחד אפילו מספיק.
בסדר? זה ברור?
יאללה.
אם יש מישהו אחד, אז אין שום שאלה.
אם אין אף אחד,
לפחות נשים וילדים, בדיוק עשרה.
אם יש יותר מעשרה, עשרה נשארים לשמוע וכל השאר עולים.
שלוש מאות, שלוש מאות
כהנים בבית הכנסת.
עשרה נשארים,
290 עולים.
כן.
השאלה היא אם עולים כל הכהנים,
זו השאלה בגביילים.
אם נגיד תשעה כהנים, זה בבית עצמי.
כן, כן.
ואם למה גביילים עולים?
אז זהו, זה מה שגמרנו בכה.
לא,
לעם שבשדות.
לעם שבשדות. הם מברכים את החיים שבשדות.
בשדות.
אתה יודע איפה זה שדה?
מה זה שדה?
בשטח, איפה שקוטפים חובזה.
בסדר?
השדה.
קוטפים בבונה. אתה לא זוכר את השדה בשכונת הבוכרים?
מה?
הם קוראים בעצמם.
כן?
בסדר, נתקלת בדבר כזה פעם? לא. מאיפה אתה?
החצור אמרת. זהו, כי חשבתי בטבריה.
כי בטבריה יש איתם בעיה, הטבריינים.
לא עולים ברכת כהנים, אשכנזים.
גלות.
כמו שדה אליהו, כמו עין הנציב, טירת צבי,
קיבוצים.
גלו.
גל יחם סוד, גל יחם סוד.
גל יחם סוד.
הרי כל יום מצווה
לעלות ברכת כהנים.
למה? לברך.
הסברנו מקודם.
לברך את עמו ישראל באהבה.
מי שהוא בדיכאון
יכול לברך באהבה?
יכול לברך בכלל?
את עצמו הוא לא אוהב.
הוא רוצה לברוח מעצמו.
דיכאון מוחלט.
אנחנו אומרים, על הפנים.
אמר לי פעם אחת מהחבר'ה קדישא, למה קוברים אנשים על הגב?
כל החיים היה על הפנים, לפחות עכשיו על הגב.
בסדר?
דיכאון, מישהו יכול לברך ברכת כהנים?
לא יכול.
לכן אצל האשכנזים בחוץ לארץ,
בגלות,
לא מברכים כל יום ברכת כהנים,
רק בשבת, ויש כאלה חגים.
כן. שאז יש שמחה ויתרה,
מרובה, שבת מעין עולם הבא, מעין, לא מעין,
בסדר?
ומברכים ברכת כהנים.
באו לארץ ישראל,
הגיעו לארץ ישראל,
אנחנו ממשיכים במנהגי אבותינו.
מה מנהגי אבותיהם?
יקים בפרט שם, בקיבוצים,
במשכנזים, מה מנהג אבותיהם?
לא עולים ברכת כהנים, אבל למה אבותיכם לא עלו ברכת כהנים?
כי היו?
מגלות. איפה אתם?
בארץ ישראל.
נא סליחה, למה אתם לא בברכת כהנים?
אני אתן לכם סיפור.
פעם,
בזמנו,
נפטר
אבא
של הרב אלישע וישליצקי,
זיכרונו לברכה.
נכנס הרב שפירא,
זכר צדיק לברכה, לנחם.
ישבו אצל הרב אלישע בבית.
היה נכנס, ואחיו
של הרב אלישע הוא גבאי
בקריית שמואל, הוא במקור בקריית שמואל,
הרב אלישע.
התכנסת של הרב הכרמי,
שיכולנו לברכה, כמה נפטר יותר, בסדר?
אז הוא שאל את רבבו מה בעניין ברכת כהנים, כי האזור חיפה
לא מברכים ברכת כהנים.
הם נשארו גם בגלות, בצפון,
אשכנזים, לא עולים ברכת כהנים.
אומר לו הרב שפירא, תשמע, אני יכול להגיד לך דבר אחד,
הרב מפחד מהגבאים.
בגלל זה הוא לא אומר לכם לעלות ברכת כהנים. אם אתה בתור גבאי
תגיד לרב, הרב, אנחנו נתחיל לעלות ברכת כהנים,
הרב ינשק אותך.
למה?
על גבי מה הרב שפירא אומר את זה? סיפור בתוך סיפור, כן?
נבחר רב צדיק אחד,
נפטר לפני שנתיים.
הרב שאר ישוב הכהן.
יודעים מי זה הרב שאר ישוב הכהן?
בנו של...
של הרב הנזיר.
ירושלמי, נולד בירושלים.
בחרו אותו להיות רב של חיפה.
הוא בא לחיפה,
בוקר ראשון, בא לשאת כפיים.
הם עדיין בגלות.
בא לשאת כפיים.
ורצו כל העם לרגום אותו בנעליו.
אמרו לו, אם אתה רוצה לשאת כפיים פה,
זה מעריך את התפילה, אתה מדהים, 26 דקות.
אתה רוצה לשאת בכפיים, תחזור לירושלים.
מי שנושא כפיים, חוזר לירושלים.
זה חרוץ, בסדר.
ככה היה.
והם לא נושאים כפיים בצפון.
חצור יש בכנסת רומני,
כי בכל ילד פתאום יש בכנסת רומני, לא?
חשבתי קריית שמונה.
ברור.
אז זהו.
אז אשכנזים לא נשאו כפיים כיוון שאין שמחה.
לכן לא נשאים כפיים. אבל במקום שיש
שמחה
לברך את עמו ישראל באהבה,
אז נושאים כפיים.
כל זה למה הזכרנו? מה שאלת?
למה הזכרנו את זה?
בנושא של נשאי את כפיים יום-יום.
כן, בטבריה בעיה, אני הייתי שם הפעם בבית כנסת.
לא נושאים כפיים, באשכנזי ליד העירייה.
בסדר, שתימלך.
לא נושאים כפיים.
טוב, בזמנו סיפר לנו הרב שפירא, זכר צדיק לברכה,
ראש הישיבה, כשהוא נבחר להיות רב ראשי,
אז הם היו צריכים לנסוע לסבב קהילות באמריקה.
אז הוא נפגש עם הרבל מלובביץ'.
הוא אומר, תראו, הרבל מלובביץ' הוא הרב הכי גדול פה, מרא דאתרא.
אז אמרתי לו, כי הוא מרא דאתרא, אני סיפרתי לו.
דוברו מעלו את העניין הזה שמרא דאתרא,
שיש רב במקום, צריך לעשות מה ש...
אבל הוא תדע לך.
אני פה במקרה,
אני בארץ ישראל,
אני בטעות פה.
כל בוקר אני עולה לברך ברכת כהנים.
לא נוהגים, אשכנזים.
אבל בואו עלה.
עכשיו, הם לא נעים להם, הרב הראשי.
מה הם יגידו?
אין מה לפתוח את זה פה.
הוא עלה ולברך ברכת כהנים.
לבד.
אנשים לא עולים כאשכנזים.
והוא הודיע את זה לרבי מלובביץ'.
צריך להודיע, למה דאטרה?
הוא עושה שלא כמענה גם מקום.
בקיצור, אמר לרבי מלובביץ', תדע לך, הרב,
שגם אני לא יכול להתאפק בלי ברכת כהנים.
לפעמים
אני בורח, מתגנב לבית כנסת של הספרדים כדי לשמוע ברכת כהנים.
זה רב אברום ככה חזר והרע.
איך אפשר בלי ברכת כהן?
אנחנו רואים אין חר.
צריך את הברכה הזאת כל בוקר שיהיה לנו... רק בעניין הגלות?
מה?
כן, זו הייתה הסיבה היחידה.
סיבה היחידה.
אז זה בעיה.
שמעתי גם שיש קיבוצים לא דתיים.
הם שומרים על המסורת.
היום בדיוק מישהו אמר.
מה הם שומרים על המסורת?
הם קוברים בתוך ארון.
איפה קוברים בתוך ארון?
חוץ לארץ.
טוב,
פה בגלל תקנה של כבוד הנפטר,
אז חיילים,
כדי שלא יהיה נעימות,
שמים בארון, אבל גם פותחים אותו מלמטה אחר כך.
זה בגלל,
לא צריך לפרט, אבל
זה בעצם כבוד.
אתה אומר, ארץ ישראל,
אדמת ארץ ישראל, מה יש יותר להתחבר לקדוש ברוך הוא, מלהתחבר לאדמה?
ועוד הם אומרים, ינעמו לך רגבי אדמת
ושמים בארון.
יש כמובן דברים שצריכים תיקון, שיפוץ. אמרנו שאנחנו בתקופה של,
נכון עדיין?
תקופה של תיקון, נכון?
אז זהו.
כן, כן, כן, צריך לתקן, תקן, יש הרבה מה.
טוב, נתקדם.
לפי שואה כהנים גם כבכלל הברכה, ראינו את זה.
יפה.
ואין לזר, דכתיב כה תברכו, אתם ולא זרים.
ולאו הבא בכלל לעשה, הוא עשה.
ואין בבח שכתבת דווקא מנשיאת כפיים.
אבל אם לא ברך בתחילה, אשר כתשאלנו בקדישתו של אהרן וציוונו.
כן?
כן. אבל אם אברך ברכת כהן ולא נשיאת כפיים, אינו עובר בעשה.
ומפרי מגדים משמע שעשו בכל גבנה.
בגאה אתה וספר בגין גיבורים, דעה דאמרה תורה, אתם ולא זרים,
אינו רק במתקבל לכוונת המצווה.
אבל אני לא מקבל לכוונת המצווה, רק שלא לעבור על דברי חבריו שחשבו שהוא כהן
ואמרו לו עליה לדוכן, פשוט אין איסור לעשה כלל.
ונדבר את כל זה דווקא למדי קיימה להם בסימן ס' לד' שמצוות זכות כוונה
כי אלה אבך אינו מותר רק דווקא אם יכוון בפירוש שלו לשם מצווה,
או שאינו מקבל כללי לברכה ואין מבירו הלכה, במילים אחרות.
האם עכשיו מישהו בא ורוצה שאני אברך אותו,
יכול לברך אותו בברכת כהנים?
בלי ברכה, בלי כלום. תקבל לברכת עשתה.
מה?
מישהו בא לאיזה רב, אומר לו, הרב, תברך אותי.
בברכתו ברכת כהנים? זה בדיוק הדיון.
יכול לברכת כהנים או לא?
לא.
יש מישון ברכת שלא.
אתה שמעת פעם את הרב כדורי מברך ברכת כהנים?
אני שמעתי שלא.
זאת אומרת, לא שמעתי שלא, כן?
זה לא נכון, אבל...
בסדר.
רבנים צדיקים, ראיתם מברכים ברכת כהנים?
לא.
אתה תברך את הברכה שלך.
זה,
אני אגיד, זה פעם היה לי,
התחילו בזמנו סעודות מלווה מלכה
ודוד המלך.
ציון של דוד המלך.
והתחיל עם זה שם, עשה בקדיש הרב שוורץ מנתניה.
רצו אז לתת את הציון לנוצרים, סיפורים שלמים היו שם.
עד היום יש
כל מוצאי שבת מלווה מלכה דוד המלך,
ברוך השם. אז פעם היה מישהו שהגיע לשם,
ואמרו שהוא תלמיד של איזה רב, הוא ככה, הוא ככה, הוא ככה.
אז אני שואל את הסבא קדישא,
זכר צדיק לברכה.
אתה הכרת את הרב שאומרים שהוא תלמיד שלו, מה הוא? תלמיד.
אז מה אומר לי הסבא קדישא?
בוא אלה.
אתה לא שם לב
שהוא מברך את כולם אותו דבר?
הבנת את זה, עדן?
אם הוא מברך את כולם אותו דבר, אז
אם הוא צדיק,
איך הוא מברך כל אחד?
שפשוט צריך.
אתה משווה לך אותו דבר, בסדר?
לא מברכים בברכת כהנים. ברכת כהנים זה ברכה לעם ישראל.
מי מברך לעם ישראל?
כהנים.
נושא ברור?
יפה. טוב.
רוצה לומר, אפילו אם נה מה שעשה אינו עובר הזר כשמברך עם הכהנים,
דמיוט אתם ולא זרים, הוא רק כשמברך לבדו.
אפילו אחרי הכל פנים אסור משום הברכה שמברך בתחילה אשר קידשנו,
להעביר ברכה לבטלה.
רק לכהנים צוותה התורה לברך את עם ישראל.
טוב,
בכל מקרה לא מברכים, אנחנו יודעים את ההלכה הזאת.
כל כהן שאין בו אחד מהדברים,
כי לקמאל מסימן זה מבורר הרבה דברים המעכבים לכהן לעלות לדוכן.
יש מהם שם דאורייתא,
יש מהם שם מדירבנן.
בסדר? זאת אומרת,
יש דברים שמעכבים את הכהן לעלות לדוכן.
נדבר על זה כשנגיע לשם, כי זה באמת
נושא מאוד מאוד חשוב לדעת.
האם יש משהו או מהם הדברים שמונעים כהנים מלעלות לדוכן.
רק אני אגיד בדבר אחד קטן, לא לפרט את זה עכשיו, בקטן אנחנו נאמר.
כהן שלצערנו, לצערנו, לא שומר שבת,
כן?
מצווה שיעלה לברכת כהנים.
כן, בטח.
אמרתי לכם, אני לא רוצה לפרט.
רמב״ם מפורש.
שמענו את זה? שנייה, שנייה, עזוב עכשיו.
אני לא רציתי לפתוח את התיבה הזאת. כשנגיע, נדבר על הכל.
כשנגיע לסעיף, נדבר על הכל.
אבל באופן עקרוני, לשים לב.
זה דבר,
כן, שלא פוסל בברכת כהנים.
יש דברים שפוסלים בברכת כהנים.
אבל כשנגיע לסעיפים,
נדבר על זה, כי יש פה פירוט, יש רמב״ם יפה,
כדאי לראות אותו בכל התחום הזה של מתי חס ושלום משהוא נפסל.
אי אפשר לעשות בן אדם סתם.
מה זה סתם?
שמיעת שבת זה חשוב, אבל זה לא פוסל אותו.
זה לא פוסל.
ברור?
נתקדם.
כעובר בשלוש,
הוא בעצם מבטל מצוות עשה,
אבל עובר בשלוש עשה.
והוא, כה תברכו,
אמור להם,
ושמו את שמי.
ומכל מקום עיקר עשה אינו אלא אחת, והוא כה תברכו, שנאמרה בלשון ציווי לברכה.
כתבו הפוסקים,
נשיאת כפיים אין דוחה לאיסור טומאה, והטעם כי יש בהם עשה ולא תעשה.
לנפש לא יטמא, הקדושים יהיו,
ולכן אפילו מת פתאום אחר שכבר אמר השליח ציבור כהנים,
כן?
ניחל עליהם מצוות עשה שסייעת כפיים, אפילו הלכת צריכים לצאת
תכף החוצה, בסדר? חס ושלום, חס וחלילה,
עלו לברכת כהנים,
החזן אומר כהנים, הם רוצים להתחיל לברך,
פתאום מה אומרים להם? הופה, מישהו פה נפטר.
טוב, אם זה קורה לא יודע, אבל
ערכת החייאה בבית הכנסת.
מכירים את זה?
יש היום בבתי כנסת ערכות אחייהם.
טוב, ראיתי בכמה בתי כנסת.
בסדר, ברור העניין?
מה עושים ברגע זה הכוהנים?
בורחים מבית הכנסת.
כי זה לא יכול להיות שזה ידחה את זה שהם מצווים לא להיטמא.
כוהן שאומרים לו שיש נפטר בבניין, מה עושה?
בורח החוצה.
אם באמצע הלילה אומרים לו,
בולן הכוהן, מישהו נפטר?
החוצה. ואם הוא ערום,
תחת השמיכה, איך הוא בורח החוצה?
ערום!
לא, זה ארבע ירד, כולם טמאים, זה להרבות טומאה.
טוב, אומרת הגמרא,
מדין כבוד האדם,
קודם יגידו לו להתלבש, אחר כך יגידו לו שמישהו נפטר.
כדי שאולי תצטרך לצאת,
ערוב החוצה.
כבוד האדם, בסדר?
גדול כבוד הבריות שדוחה,
לא תעשה שבתורה.
אז קודם כל להגיד לו,
שהתלבש, אחרי שהוא מתלבש.
עוף החוצה, מישהו במניין נפטר.
ואיזה קומה?
36. איזה קומה הוא גר?
קרקע.
מה זה משנה?
כל הבניין מחובר.
זה ברור?
כהן.
לכן מה יש בכניסה לבתי חולים?
עבירה לכהנים.
והיום בהדסה עין כרם יש אפליקציה לכהנים.
יכול לדעת מתי.
בסדר?
טוב, ברוך השם.
משנה ברורה, ואם הכהן אינו יודע מזה, צריך להגיד לו.
שיש נפטר.
מי הוא? אם התורה בבית הסמוך לבית הכנסת אפשר לסתום פתחים וחלונות של בית הכנסת או שבית שעומד שם
אפילו נודע לו צריך לצאת עד שגמור נשיאת כפיים.
אבל אחר כך צריך לצאת.
נשיאת כפיים לדבר תורה וטבעה כזו עיני אלא מדרבנן.
אמנם אם נודע לכהן שנוטה לידיו לעלות לדוכן, טוב שיצא תכף החוצה.
בסדר?
יצא החוצה מיד.
כשקורא כהנים אז עובר הלו דסדל ולאו האחראי אינו עובר.
תכתיב אמור להם, תרגמי להם כד יאמרו להון.
אתה יודע מה זה אמור להם? כד יאמרו להון. לכן,
כשרוצים שהכהנים יתחילו את ברכת כהנים, מה אומרים?
כהנים,
זה אמור להם. ופה יש דיון
האם אמור להם זה על כל מילה ומילה
או אמור להם זה רק בהתחלה.
מה נפקא מינה?
האם את המילה הראשונה היא בהכרחה,
גם אומרים להם או שהם מתחילים לבד?
בסדר?
בסדר?
הוא קורא לזה בלעד עצמו. -זה בדיוק, זה בדיוק הבדל.
מה זה, איזה עדה זה? -עדה מישהו. מאחגנה.
לא יודע, הנה, תימנים. הדעתי שמרוקאים ככה.
חלק מהמרוקאים, לבחיך, אומרים לבד.
גם אצל תימנים, איזה תימנים?
בלדיש.
בלדיש, זהו. שם אני יודע שלא.
היה לידות כזה.
היה רגיל כמו הספרדים.
כמו הספרדים.
רגע, אבל... מור יחיא נהרי, הכרת אותו.
זה היה דוד, כן.
כשאתה אומר לכהן יברכך, אתה מתחיל, כאילו, לא? אתה אמור להתחיל ל... אתה אומר לו, יברכך.
ככה עושים ספרדים.
חלק מהמרוקאים, ועכשיו אני שומע גם חלק מהתימנים, הבלדים.
הכהן מתחיל לבד, יברכך.
רק אחר כך.
השם...
יש פה עניין? כן, כן, זה בליכוד.
חלוקת, אמור להם.
האם האמור להם הוא על כל מילה ומילה?
או רק בהתחלה הכוהנים.
טוב,
כן, ומתרגמים ענקד ימרון לאון, והוא קריאת כהנים שאין אומרים. ואלה כמו בספר קרטן י'
כתב המגן אברהם שדווקא שעקר רגליו לעבודה, אבל אם לא עקר רגליו, אינו רשאי לעלות.
זאת אומרת, אם התחילו רצה,
הוא אומר ככה,
עדיין נמצאים ברצה והכהן עקר רגליו כדי לעלות,
אז הוא יכול לעלות לברכת כהנים. אפילו שסיימו כבר רצה והתחילו, מודים.
ברגע שעקר רגליו לעלות לברכת כהנים,
יכול לעלות עד התור שיוכל ללכה לנהל לעודות.
אבל אם הוא לא עקר רגליו, אלא במודיעין הוא רץ לכיוון
עלי על הדוכן, אז לא עולה.
ואף שהחסן קרא כהנים, או שאמר לו בפירוש לעלות, אינו עובר בעשה.
ואלי ירה באבי, הוא, איך אומרים, מתפלל לאט,
אז הוא לא הספיק.
ואלי ירה באבי בשם תשובת מר המינץ,
הסתפק בזה, שאולי באופן זה מחויב לעלות. על כן,
יש להיזהר שלא להיות אז בבית הכנסת, כדי שלא יבוא לזה.
ובלאו אך יש לעשות כן, משום שלא יאמרו עליו שהוא פגום.
כהן שלא עולה, מה יגידו עליו?
למה הוא לא עולה?
יש לו בעיה.
אתה מוציא שם רע.
הוא פגום.
יש פה איזשהו פגם.
לכן הוא לא עולה לדוכן.
מי ידע שלא עקר רגליו קצת בעבודה?
אז אם הוא לא עקר רגליו ועכשיו מתחילים כהנים, ימצא החוצה מבית הכנסת.
אל תשאר פה.
אז ידעו שהוא באמת כהן. למה הוא יוצא?
כי הוא צריך לעלות לדוכן והוא לא עולה,
לכן הוא יצא.
מה הסיבה הזאת? לא צריך להבין למה.
אבל אם הוא נשאר בבית הכנסת,
אה, יש איתו בעיית כהונה.
קוראים לו כהן והוא לא כהן.
איתו בעיה.
טוב,
בסדר.
סעיף ג',
אם עלה פעם אחת ביום זה, שוב אינו עובר, אפילו אמרו לו עלה.
החיוב של הכהן, פעם אחת ביום.
ברגע
שהוא עלה לדוכן פעם אחת,
גם אם אחר כך מזמינים אותו לעלות,
הוא לא עבר על השה.
בסדר? בעזרת השם אנחנו בפעם הבאה שנלמד,
כן?
ויהיה סימן קכח סעיף ד',
בסדר?
כל טוב להתראות.
