טוב,
סימן קכה,
עמוד קנ',
דיני קדושה.
נשים לב, אמרנו שכשמתפללים בציבור,
אומרים דברים שבמניין, נשים לב להגדרות,
כשמתפללים בציבור, הווי אומר, כשיש לנו עשרה אנשים מישראל,
ואמרנו תפילה בציבור, זה לא שמספיק כשיש עשרה אנשים,
חלקם מתפללים וחלקם לא.
תפילה בציבור,
הדגיש לנו, המשנה והוא רואה לא כמו ההמון שטועים
וחושבים שהעיקר שיש עשרה אנשים בבית הכנסת, אלא
עשרה אנשים עומדים ואומרים השם שפתי תפתח.
לפחות, אם יש מאה יותר טוב.
עשרה אנשים אומרים השם שפתי תפתח זה תפילה בציבור.
כל השאר זה תפילה במניין, מה הכוונה?
תפילה שבה יש עשרה אנשים,
שברגע שיש עשרה אנשים אנחנו יכולים להגיד דברים שבמניין. מה הם דברים שבמניין?
קדיש,
קדושה,
ספר תורה,
ברחו, כל הדברים האלה שצריכים
עשרה כדי לומר אותם.
עכשיו, חזרת השט.
חזרת השט צריך שיהיו תשעה אונים.
ראינו את זה, נכון?
כן.
בשבוע שעבר, קכד סעיף ד',
בסדר?
עמוד קמח.
בקכד סעיף ד' כתוב
אם אין תשעה מכוונים לברכותיו של
שליח ציבור קרוב להיות ברכותיו לבטלה.
הבנו?
תשעה אנשים צריכים להקשיב מינימום,
לכוון לברכות של השליח ציבור.
אין תשעה אנשים, קרוב ברכותיו לבטלה.
אז לא מספיק שעומדים עשרה אנשים, צריך תשעה אנשים שיענו.
בסדר?
כשאנחנו מתחילים חזרת השץ ויש תשעה עונים, עכשיו אנחנו מגיעים לשלב שאין אותו בתפילה בלחש.
מה אין בתפילת הלחש?
כשאנחנו חוזרים עליה, קדושה.
מהי הקדושה?
האדרת והגדלת שמו של הבורא.
הידיעה שהקדוש ברוך הוא,
הוא זה שהוא מחיה את הכל,
ממנו בא הכל, וכל הטוב נגזר ממנו.
זה בעצם הקדושה.
אומר לנו השולחן העור, סימן קרפי, סעיף א'.
אז ידעתם בניין, שיש לא עשרה שעושים את הקדושה.
אז לא אמרו לעשות את הקדושה?
אני אמרתי דבר כזה.
לא, אני...
אני אמרתי שכשיש עשרה אנשים בבית הכנסת
ורק חלקם מתפללים,
חלק אחר לא מתפלל,
זו תפילה שאפשר להגיד בה דברים שבמניין.
אבל זה לא תפילה בציבור.
המשנה ברורה הגדירה את זה במפורש. אתה זוכר איפה?
סימן צדי,
עמוד קכב,
סעיף קטן כח בסימן צדי.
ועיקר תפילה בציבור הוא,
שים לב, עיקר תפילה בציבור הוא,
תפילת שמונה עשרה.
עמוד קכב,
סעיף קטן כח למטה בשורה האחרונה, צד ימין.
יש?
בדף השמאלי,
בדף השמאלי,
למטה
שורה האחרונה.
ועיקר, יש לך?
כן כן.
ועיקר תפילה בציבור הוא,
למטה למטה, שורה האחרונה.
ועיקר תפילה בציבור הוא תפילת שמונה עשרה. דהיינו,
שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד,
ולא כמו שחושבים מהמון, שעיקר להתפלל ועשה הוא רק לשמוע קדוש וקדושה וברכו.
לכן אינם מקפידים רק שיהיו עשרה בבית הכנסת, וזו טעות.
ברור, יפה, נחזור לענייננו.
חוזרים חזרת השץ, יש תשעה עונים, הכל בסדר.
איך אומרים? שומרים על תקן.
איזה תקן?
אי זו,
קדוש ברוך הוא. בסדר?
יפה.
אין הציבור אומרים אם שליח ציבור נקדישך,
אלא שותקים ומכוונים למה ששליח ציבור אומר,
עד שמגיע לקדושה,
ואז עונים לציבור, קדוש, קדוש, קדוש, השם צבאות ולא כל הארץ כבודו.
מה פוסק מרן?
חכה רגע,
קודם כל תקשיב מה כתוב, אחר כך תגיד מה שאתה רוצה להגיד.
מה כתוב פה?
כשמגיע שליח ציבור, ברוך אתה ה' בחיי המתים, מה אומרים הקהל?
אמן.
נכון?
קודם כל אמן.
שאלתי, בחיי המתים מה אומרים?
אמן. ועכשיו מה?
מי היחיד שפותח את הפה?
שליח ציבור.
להקדישך ונעריצך,
לקדש את שמך בעולם.
לא משנה מה הנוסח, העיקר מה הקדושה.
וכשהוא אומר, וקרא זה, זה ואמר,
מה אומרים לציבור?
קדוש קדוש.
אתם ראיתם מקום שנוהגים ככה?
זה אחד הדברים,
אמר לי, שהחלו אורחים טובים.
הפגיש לי את הדברים הרב
עזרא בר שלום,
החתן הגדול של הרב עובדיה יוסף.
כי אני אמרתי, תראו, יש דברים שלא מפוסקים כמו מרן.
אבל היא תגיד בפירוש,
תפילה וברכות הולכים לפי הארי,
לפי הקבלה.
בסדר?
מי היה אומר ככה?
חמיב.
מי זה חמיב?
העובדיה. העובדיה. זכר צדיק לברכה.
בסדר?
ולכן,
מה אנחנו עושים?
על פי הקבלה.
ברגע שגומרים בחיי המתים, מה אנחנו אומרים?
אמן. ומייד אחר כך?
הקדישך.
ואז השליח ציבור טיפה מאט,
כדי שכולם יגידו ביחד קדוש קדוש,
והוא אומר, וקרא זה אל זה, ואמר,
כולם ביחד קדוש קדוש.
מה כתוב במרן?
ראיתם מישהו שעושה ככה?
אשכנזים, ספרדים? לא ראינו, בסדר?
רק אולי
כשיש פייטן רציני אצל מרוקאים,
ששום דבר מהתפילה הם לא אומרים, רק מקשיבים לו,
כי חס ושלום,
מישהו בא להתחיל לשיר איתו ככה, מתלהב וזה,
כולם משתיקים אותו,
עוצרים לו את הנפש.
אה זהו, הפייטה.
טוב, אז יכול להיות ש...
בסדר.
ידידי, אתה ראית מקום שאומרים בלחש?
כולם אומרים בקול רם, נגדישך ונעריצך.
איזה שער בלחש? איזה שער?
אתה ראית מקום שעושה ככה? אני לא ראיתי.
מה לעשות, אני צעיר, לא כמוך.
לא ראיתי.
ועוד שרים ומנגינות.
מה?
בסדר.
אתה מתפלל אצל אשכנזים או אצל ספרדים?
אצל ספרדים?
טוב, נו.
ושמה מה?
כולם שרים.
אז אתה רואה?
השטח מדבר.
זהו, אז זה על פי הקבלה.
לא להתבייש להגיד שפוסקים על פי הקבלה, הרוב עובדיה אמר ככה.
באיזה תחום?
תפילה וברכות.
שאר אנחנו מראים.
טוב.
מי שמתאר עם הציבור?
את הלחש מהציבורים הם בלי שהמלאכות איתם?
לא הבנתי.
הוא עכשיו, הציבור בחזרת השעת,
הוא מתפלל יחד איתם צמוד, הוא הגיע למחיי המתים והציבור הגיע לקדושה?
בוודאי שוב, מה השאלה?
הוא אומר לגישה ולהריסה. שיגיד הכול, כן, מה הבעיה?
למרות שהוא בלחש. כן.
וזה הוא בלחש.
שיגיד, כי זה לא חלק מהלכה שלו.
אבל זה לא הפסקה, כי זה במקום.
אם הוא תקוע באמצע התפילה, תקוע, הוא איטי, והם כבר התחילו.
פה אמרנו, אם השליח ציבורי יודע שהוא צריך להוציא אותו לידי חובה, אז הוא עומד ושותק,
שומע כעונה.
כי הוא באמצע תפילה במקום אחר, והשיבה שופטינו, לא יודע איפה הוא.
ברצה.
אם סיימה וערכת אבו ישראל בשלום, יהיו לרצון ורפייה, אז יכול לענות כרגיל, כי זה כבר סוף תפילה.
בסדר, ברור?
קדוש קדוש, ברוך כבוד, ואמלוך השם לעולם.
אותו דבר, למה הוא סיים את התפילה?
לא, יש לך איזה רצון הראשון,
ואז לא היה עם כל שבירה,
ואז יהיו לו רצון הראשון.
הדבר הראשון.
אז אם הוא הולך ראשון הוא יכול להגיד כל השלושה?
כן, כי בעצם הוא כבר סיים את התפילה,
אז זה תחנונים אחר כך.
כן, זה לא מה זה.
טוב,
סעיף ב' אומר השולחן ערוך, טוב לכוון רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור, כמו ש...
או מכוון רגליו בשעת תפילת המידה.
איך מכוונים רגליים בשעת תפילת עמידה?
ורגליהם
רגל ישרה.
על מי זה כתוב?
מלאכים.
רגליהם רגל ישרה.
אז זה לא עמידת דום
של עשר מחנה.
מה זה עמידת דום של עשר מחנה?
צ'רלי צ'פלין, בסדר?
מרחק, זווית, 90 מעלות בין הרגליים.
ברור, פה רגליהם רגל ישרה, רגליים שנראות כמו רגל אחת.
אז צריך שגם כפות הרגליים תהיינה עצמן. רגליים איזשהו לא יכול. לא יכול, מה אני אעשה לו?
מי שלא יכול, יש לו מבנה רגל אחר.
בסדר.
אתה צריך כל הזמן להיות במחשבה,
האם ארבעים אצלי בסדר או לא, אז איפה הוא יתפלל או לא מתפלל?
איך?
שניהם.
צריך ששניהם יהיו.
מי שלא יכול אז לא יכול, מה אני אגיד לו?
ככה או ככה, הוא לא יכול.
איך קודם את הרבליים באמצעות שלה, הם רואים את התפלל?
לא, לא, לא בעיה.
תנועה היא לא הפסק בתפילה.
אני לא אוהב את זה ככה, אבל אם אני רואה אנשים שהם רוצים,
אתה בינתיים, ואז קוראים.
יש לזה בעיה?
לא.
לא, זה גמרא במסכת ברכות.
הוא קורע כחזרא וזוקף כחיביא.
זאת אומרת, הוא כופף את הרגליים ומוריד את הגב עגול,
כמו חזרא, מה זה חזרא?
מקל ענף.
כשאתה נותן מקה עם ענף, איך קורא? הוא מתעגל.
הוא זוקף, זוקף כחיביא. מה זה כחיביא?
כמו נחש. היית בהודו פעם?
לא ראית נחש שעולה ככה?
מרים את הראש קודם, ואחרי כך רואה?
מה?
לא היית? אז איך אני יודע?
גם אני לא הייתי.
בסדר.
בואו רואה?
יפה.
תנועה זה לא הפסק, כי מישהו צריך ללכת.
דיברנו על זה כמה פעמים.
טוב.
למה?
בלי שום דבר בברכיים?
אה,
שני כיוון.
איך אומרים? בורר מסלול מחדש.
טוב.
טוב לכוון רגליו בשעה שאומר קדושה משליח ציבור, ויש לשא עיניים למרום בשעה שאומרים קדושה.
וכן מנענעים גופם ונושאים אותו מן הארץ.
ואין לדבר באמצע הקדושה. נו מה, אפשר לדבר קדושה? כבר מתחילת התפילה נכנסו לבית הכנסת, אנחנו לא מדברים.
אז עכשיו צריך להגיד לי שבאמצע הקדושה,
כן?
כן, לא מדברים שום דבר.
כולל אפילו דברים מיוחדים,
שחייבים אותם, לא מדברים.
או מי שאמר סדר קדושה ובא לבית הכנסת ומצא ציבור עונים קדושה, חוזר ועונה עימה אל.
בסדר, נשים לב לדבר הזה. כשנושאים את רגלי מן הארץ, קדוש, קדוש, קדוש,
המנהג הוא שקדוש ראשון קצת,
קדוש שני אחד מעליו וקדוש שלישי עוד אחד מעליו.
זאת אומרת, קדוש, קדוש, קדוש.
לא יורדים חזרה ועולים.
זה מנהגים, לא חייבים, ככה.
בסדר, זהו. וכמובן לא מדברים, אין שום שאלה.
עוד פעם, יחד עם הציבור.
לא יכול להיות שציבור מקדש את שם השם ואתה עומד מהצד אדיש.
אתה לא עומד ככה.
כמו שבאדם נכנס לבית הכנסת ואנשים רואים שמע ישראל,
מה הוא עושה?
אומר יחד איתם. אומר יחד איתם.
אה, אם הוא נמצא באמצע משהו, הוא מכסה כאילו אומר איתם. בסדר, באמצע הברכה.
אבל אדם שנכנס לבית הכנסת וראש הומו שמע ישראל,
אומר יחד איתם.
אין שאלה בזה.
בסדר?
טוב. קכו'.
כן.
נגיד, בדוחה אסור לזה. נו, גם אצל ספרדים.
אני במקומך מכהנו? אין במקומך, אבל כל דבר, שרים.
גם אצל ספרדים שרים את הקדושה.
כי יש להם קדושה יותר ארוכה בשחרית.
את המה. את הקשב ל... לא, זה מה אני דיברתי מקודם.
לא דיברתי דווקא ספרדים, לא דווקא אשכנזים. כל מי שמעריך
אנשים מאבדים קשב וריכוז,
כיוון שהם בשחרית ועדיין הם לא טעמו כלום, לא שתו ולא אכלו, אז כנראה הם גם לא לקחו את הריטלין.
אז בבקשה להזדרז בזה.
שליח ציבור טוב הוא שליח ציבור,
הוא לא שליח של עצמו,
הוא רואה איפה הציבור נמצא,
תהיה שליח של הציבור,
שליח של עצמך, אל תהיה בבית,
בסדר?
שליח ציבור, תראה איפה החבר'ה נמצאים.
יש ציבור שמעריך, יש ציבור שמקצר,
אם אתה רואה שהם לא בתחום בכלל, לא בטווח.
טוב,
כן.
כן, קרו שליח ציבור שטעה ודילג אחת מכל הברכות כשמזכירים אותו יודע לחזור למקומו אין מסלקין אותו אבל אם דילג ברכת המלשינים מסלקים אותו ממייד שמא אפיקורס הוא
ואם התחיל בו וטעה אין מסלקים אותו זאת אומרת זה היה בזמן החכמים הגמרא אומרת
שכיוון שאז התקינו את הברכה התשע עשרה
כן שמואל הקטן
התקינו את הברכה התשע עשרה זה ברכת לאמינים ולמלשינים ולתקווה או לשום מודים
תלוי כל אחד בזה שלו,
בנוסח שלו, בכל מקרה זו הברכה על הכופרים האלה.
עכשיו מי שבא ולא אומר אותה,
חוששים שהוא מהם.
מה עושים לו באותו רגע?
מורידים אותו, מחליפים חזן.
טוב, אחר כך שימו לו שמיכה וזה בסדר.
אבל בינתיים מורידים אותו ושמים מישהו אחר בתור חזן כדי לבדוק מה קורה איתו. אבל אם הוא התחיל את הברכה והתבלבל באמצע,
בוודאי,
טוב, הוא התבלבל, כמו כל ברכה אחרת הוא יוכל להתבלבל.
דבר אחד ברור, אם שליח ציבור טעה בברכה
והוא יכול לחזור לאותה ברכה,
אז שיחזור, ואם לא, הגמרא אומרת ששמים אחר תחתיו.
מתי הסיטואציה הזאת יכולה להיות?
כשאין סידור.
הרי בזמנו הכל היה בעל פה,
שליח ציבור צריך לסדר את תפילתו לפני שהוא מתפלל.
הוא טעה באיזה ברכה, עכשיו תתחיל להגיד לו, רגע, רגע, היית בברכה הזאת, התבלבל לחלוטין, לא יודע מאיפה הוא בלן הוא הולך.
אחד כזה, מה עושים?
מעמידים אחר תחתיו.
אבל אם הוא יודע לחזור לאן,
זאת אומרת, כל מיני פעמים קרה, אפילו לפעם שמישהו התבלבל,
רצתי מיד לבימה, הצבעתי לו, איפה תתחיל? זהו, שנייה לקח.
חזר למקום.
יש סידור.
בסדר? חשוב להתפלל מתוך סידור.
לכל אדם.
יש כאלה שאתה אומר להם, קחו סידור, אז הם נפגעים.
מה, אתה חושב שאני לא יודע בעל פה?
אני לא חושב שאתה יודע בעל פה, אני חושב שעדיף שתתפלל מתוך סידור.
תמיד עדיף שתתפלל מתוך סידור.
בסדר, אנחנו מספרים על הרב שפירא, זכר צדיק לברכה,
ראש הישיבה.
שעד גיל, בשנה האחרונה כבר, שהוא לא כל כך ראה טוב, הביאו לו את הסידור,
תפילת כל פה של החזנים. מכירים את זה?
הגדול הזה.
שהוא יראה, הוא היה מחזיק אותו ככה.
בגיל 90 ולא יודע, 6, 7, 8, לא יודע כמה היה,
באזור הזה הוא ככה מחזיק.
כי הוא לא רואה טוב, הוא צריך סידור גדול, אבל
סידור הוא היה מחזיק.
הוא אמר, מגיל שלוש, מהחיידר.
אף פעם, סידור לא מונח, תמיד הוא ביד.
פעלל מסידור.
נראה לך שהוא לא ידע תפילה בעל פה?
בסדר, אתה שש בעל פה.
ברור.
אז זהו.
יש עניין להתפעיל מתוך הכתב.
נפש החיים גם הביא את זה, רב חיים וולוז'ין.
תגיד יש לו תפילה מתוך הכתב.
טוב.
שליח ציבור שטעה ואינו יודע לחזור למקומו יעמוד אחר תחתיו.
הוא מתחיל מתחילת הברכה שטעה זה.
אם היה טעות באמצעיות,
ואם היה טעות בשלוש ראשונות,
מתחיל בראש.
ואם בשלוש אחרונות, מתחיל מרצה.
כמו כל מי שטעה, למשל, לא אמר המלך הקדוש,
טעה באחד מהראשונות,
חוזר לראש התפילה.
טוב, כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל,
שליח ציבור חוזר ומתפלל עם טעה כמותו.
כשמתפלל בקול רם, חוץ משחרית של ראש חודש,
שמשלח אח השליח ציבור ולא הזכיר יעלה ויבוא עד שהשלים תפילתו,
אין מחזירים אותו בפני טורח הציבור.
שהרי תפילת המוספים לפניו, שהוא מזכיר בראש חודש.
אבל אם נזכר קודם שהשלים תפילתו, לפני שים שלום,
חוזר לרצה, ואין בזה טורח ציבור.
למה? כי אם לפני שהוא שים המערכת עם ישראל בשלום,
חוזר לרצה, אין בזה טורח ציבור.
מה קורה אם שליח ציבור שכח ואמר,
האל הקדוש במקום המלך הקדוש?
מה יוצא מהשולחן ערוך הזה?
שחוזר לברכת האבות. למה?
כי השלוש ברכות זה לא טורח ציבור.
אבל יותר מזה, כל התפילה כולה, אם גמרת כל, אחזור כל התפילה כולה,
תורך ציבור.
כן, יש בזה מחלוקת,
אני כבר אומר.
כשמישהו אומר ששילך ציבור שטעה במלך הקדוש
חוזר לתחילת הברכה כתורך ציבור,
כשמישהו אומר שחוזר לראש,
מה שמה פה ממרן?
שחוזר לראש, כי אם ברצה הוא הגיע לפני הברכת אמור ישראל בשלום,
חוזר לרצה, חוזר להעלה ויבוא לתחילת רצה,
אז גם בשלוש ראשונות זה יכול לחזור לתחילת התפילה הזאת, אותו דבר.
זה לא טורח ציבורי יותר גדול.
טוב, יש מישהו שאומר שלא.
בסדר. אומר רמאי שאומרים שאם טעה בשחרית של שבת ויום טוב,
דינו כמו בראש חודש והאחי נהוג.
אם טעה השניח ציבור כשהתפלל בלחש,
לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית.
עד שהוא יגמור את התפילה השנייה,
טורח ציבור,
מפני טורח ציבור, אלא סומך על התפילה שמתפלל בקול רם.
והוא, שלא טעה בשלוש ראשונות, אם טעה בהם, לא, לא, הוא חוזר כמו שהאחד חוזר. מדוע?
כי שלוש ראשונות זה לא טרחה דה ציבורה, אז הוא קצת
נעריך יותר. וזה יכול להיות גם שרומז לנו לעניין של טעה במלך הקדוש, אם הוא חוזר או לא. כי שלוש ראשונות זה לא נחשב טרחה דה ציבורה.
רק שלוש.
אבל אם הוא טעה ביעלה ויעבור וגמר את התפילה,
עכשיו הוא יגיד פעם שנייה, הציבור כמו גומרים.
חכה ותגיד יעלה ויעבור בחזרת השץ.
שלא יהיה
אורח ציבור.
איך?
אין שאלה, אין חזרה.
אין חזרה.
כן,
כי בערבית ביאהלה וימו בכל מקרה לא חוזרים.
תשאל אם הוא לא אמר המלך הקדוש בערבית,
שיחזור, כי אחרי הוא יכול להגיד קדיש,
כי זה רק קדיש.
כן?
מה?
כן.
סימן קכז,
דין מודים דה רבנן.
כשיגיע שליח ציבור למודים,
שוחין עמו הציבור
ולא ישחו יותר מדי
ואומרים מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלוקינו אלוקי כל בשר
יוצרין ויוצר בראשית ברכות והודעות
איך זה נקרא?
מודים דה רבנן.
למה זה נקרא מודים דה רבנן?
כי המודים של העמידה הוא דאורייתא.
למה זה גם מודים דה רבנן?
תפילת עמידה זה דה רבנן או דה רבנן?
הנוסח שלה.
הנוסח של תפילת עמידה הוא
דהוריית או דה רבנן?
הכל דה רבנן.
אז למה המודים הזה הוא מודים דה רבנן?
אה, זו שאלה לפני פורט.
מה? שאלה מכשילה.
עמידה בין עמדים, אה, זה יכול להיות... אה, הכנסת הגדולה.
נו, למה זה גם מודים דה רבנן?
הגמרא שואלת,
כן, כשהשליח ציבור אומר מודים
אנחנו לך, שאתה הוא ה' בנקווים, מה אומרים הציבור?
אנחנו לא נוגד בגמרא מה אומרים?
אמרו לי, מודים אנחנו לך
שאתה הוא. אז אחד אמר, אלוקינו אלוקי כל בשר.
חכם אחר אומר, יוצרנו יוצר בראשית.
שלישי אומר, בקיצור, מה עשו בסוף?
לקחו את כל דברי, כל החכמים וליקטו אותם
כמקשה אחת.
לכן זה נקרא מודים
של החכמים.
שכל החכמים, לא שיטה אחת,
זה לא דעה אחת, זה כל החכמים.
לכן זה נקרא מודים
זה לא הפוקי מדאורייתא,
זה להגיד שזה שיטת כולם ולא שיטה של אחד.
בסדר?
זה יפה.
זה מודיעים שאמרו אותם כל החכמים ואנחנו מצרפים את כולם ביחד.
כן, נגמור את הסעיף וחותם ברוך אל ההודעות ולא אזכרת השם.
ויש אומרים שצריך לשחוט גם בסוף וטוב לחוש לדבריו.
כן, ויש אומרים שאומר הכל בשחייה אחת וכן המנהל, בסדר.
אנחנו רואים, מודיעים אנחנו לך ואחר כך
זוקפים בדרך כלל, מי שרוצה לשחות, סעיף ב'
אם אין שם כהנים
אם יש כהנים אנחנו נראה בחלק ב' של המשנה ברורה.
אנחנו היום ברוך השם מסיימים חלק א'.
אם אין שם כהנים אומר שליח ציבור אלוהינו ואלוהינו אבותינו
ברכנו וברכה משולשת בתורה
הכתובה על ידי אהרון
האמורה על ידי מפי אהרון ובניו כהנים
עם קדושך כאמור ואז אומר את הכל לברכה השם ישמריך
ולא מסיים
וישם לך שלום,
כי זה רק כהנים מסיימים,
הוא ממשיך את הפסוק הבא.
ושמו את שמי על בני ישראל ואני עבריכם.
בסדר? זה מה שהוא אומר.
מסיים ואני עבריכם.
ואין לציבור ואונים אחריו, אמן, אלא כן יהי רצון.
לבחיך ה' וישמירך,
יאר ה' פניו ביניך ויחונק,
כן יהיה רצון.
שא ה' וישם לך שלום,
כן יהיה רצון.
לא אומרים אמן, כי זה לא ברכה ממש.
טוב, אומר הרמב״ם, אבינו אומרים אלוהינו ולאבותינו רק בזמן שראוי לברכת כהנים ולישא כפיים.
ונהגו לומר בשחרית שים שלום, וכן כל זמן שאומר אלוהינו
אבל ולאו אנחנו מתחילים שלום רב. תראו בסידורים של אשכנזים
שהבדל בין שחרית לבין מנחה,
אשכנז ספר,
שים שלום, או בחזרת אשר שומרים שלום רב.
כן? ויש מתחילים
שים שלום במלאכה של שבת, הוא לא כתיב בבאור פניך נתת לנו, שהיא התורה שקוראים במלאכה ושבת.
האם גם בשבת אומרים שלום רב, אומרים שים שלום. זה מנהג אשכנז,
לשנות שלום רב במקום
שים שלום.
בכל מקרה,
מתי אומרים אלוהינו ולאבותינו? בזמן שראוי לברכת כהנים.
דוגמה קטנה אני אתן.
ברכת כהנים בתענית ציבור, עוד מעט תענית אסתר.
תענית אסתר,
אומרים ברכת כהנים, אבל מתי אמרו ברכת כהנים בתענית?
במנחה. סמוך לשקיעה.
כמה זה סמוך לשקיעה? יש מי שאומר חצי שעה,
יש מי שאומר פלג המנחה.
כשהיה אתה מתפלל לפני פלג המנחה,
אתה אומר אלוהינו ולאבותינו?
לא.
מדוע?
כי זה לא זמן שנושאים כפיים.
נכון שבמנחה, בתענית, נושאים כפיים, אבל רק סמוך לשקיעה. אם אתה מתפלל
מנחה גדולה או לפני פלג המנחה,
שאז לא נושאים כפיים,
אז אתה גם לא אומר אלוהינו ולאבותינו.
הוא מתחיל וממשיך ישר,
שים שלום, בסדר? בעזרת השם,
בואו נראה,
אומר המשנה ברורה,
ואני אברכם,
מוסיף המשנה ברורה, מנהגנו כיום שלומר רק עד שלום,
וכן משמע מביאו הגרש. זאת אומרת, אצל ספרדים אומרים ואני אברכם,
אצל אשכנזים, אומר המשנה ברורה,
לא אומרים.
ואין לציבור רשאי לומר אמן, דאמן לא שייח אלא כשעונה אמן, אחר כהן שברכנו השם יתברך בברכה שהכהנים מברכים.
אלא אומרים כן יהי רצון, רוצה לומר אחר סוף ברכה שלישית.
דעה כל עניין אחד הוא שמסדר השליח ציבור בתפילתו מה שהכהנים אומרים ושאומרים כן יהי רצון אחר כל ברכה. וזה מה שאמרנו.
שאחרי כל סיום שאחת משלוש
שלושת הפסוקים
אומרים כן יהי רצון.
בזמן שראוי רוצה לומר בשחרית ומוסף ולא במנחה
או בתעני ציבור גם במנחה ועתה משום שאומרים ברכת כהנים.
ויחיד המתעני אומר שלום רב.
אבל אם זה לא זמן שאומרים ברכת כהנים, מנחה גדולה או מנחה מוקדמת,
אחרי מנחה גדולה, לפני פלגמתך,
לא אומרים.
אבל בלאו אחי, ואם נאמר שים שלום או בשחרית שלום רב, יוצא.
ובסידור הערבי כתוב,
האזל כתוב, לעולם שים שלום ואין בביאור הלכה.
בסדר, אבל זו מחלוקת בין ספרד לאשכנז,
כי ספרדים תמיד אומרים
שים שלום,
ספרד גם אומרים שים שלום, יש כאלה שאומרים שלום רב,
לפי הערים אומרים
שים שלום, וזה מה שהוא מבאר פה בבירור ההלכה.
בעזרת השם,
שמתם לב מה קרה פה?
סיימנו היום את חלק א' של המשנה הברורה.
חלק ב',
חלק ב', בעזרת השם, נתחיל כל ברכת כהנים, דיני תחנון, קריאת התורה, כל מה שקשור לזה,
ברכות.
אנחנו בעזרת השם נתחיל,
נראה לי, לפי הלוח זמנים,
בקיץ.
בעזרת השם, שנזכה
נגיע לפורים, לפסח,
כל מה שצריך, ונזכה להתחיל את החלק הבא בשמחה.
ברכה והצלחה, הכל טוב.
