בסדר?
מתחילים.
אנחנו בסימן קכד,
עמוד 294 בחלק הראשון.
ככה, נראה לי שאנחנו הולכים לקראת סיום.
נכון? שהחלק הראשון.
טוב, אולי עד סוף הזמן ככה נגמור.
בעזרת השם.
ככלנו גם את הפורים.
טוב, עובר על השולחן ערוך כך, סימן קכד,
לאחר שסיימו את ציבור תפילתן,
זאת אומרת, כולם ביחד
נעמדו לומר תפילת שמונה עשרה,
כמו שראינו בסימן צדי שכותב המשנה ברורה,
נלך אחורה?
בואו נראה איפה זה.
כן. עמוד קכב,
סימן צעדי,
למטה במשנה ברורה,
בשורה האחרונה מצד ימין.
ועיקר תפילה בציבור הוא תפילת שמונה עשרה,
דהיינו,
רואים?
שהתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד,
ולא כמו שחושבים מהמון שעיקר להתפלל בעשהו רק לשמוע קדיש וקדושו וברכו,
ולכן אינם מקפידים רק שיהיו עשרה בבית הכנסת, וזה טעות.
טוב, יש מניין, מתחילים עמידה. סליחה, מתי מתפעלים בציבור?
כשעשרה אנשים עומדים להגיד השם שפתי תפתח.
אבל אם שבעה אנשים שאומרים השם שפתי תפתח ושלושה משלימים מניין,
או אפילו אחד שמשלים מניין ותשעה אומרים,
זה לא תפילה בציבור, זו תפילה שאפשר להגיד בה דברים שבמניין.
קדיש, קדושה, ברכו, אפשר להגיד.
אבל תפילה בציבור, שקדוש ברוך הוא אומר שאתם לא מואס בתפילתם של רבים,
זה רק אם עשרה אנשים עומדים ביחד להגיד אשר שתי תפתח.
ולכן אומר המשנה ברורה,
חוב על האדם למהר לבוא לבית הכנסת כשהוא יגיע להתפלל לשמונה עשרה בציבור.
כן.
אפילו שבעה מתפללים.
אמרתי, שלושה. שלוש לא עוזרים.
שבעה מתפללים ושלושה משלימים.
אפילו תשעה מתפללים ואחד משלים.
אז הוא לא מתפלל עם תפילה בציבור, הוא מתפלל עם תפילה שאפשר להגיד בה דברים שבמניין.
אז אפשר להגיד קדושה, אפשר להגיד קדיש,
אפשר להוציא ספר תורה,
אבל תפילה בציבור זה לא.
מי כותב את זה?
המשנה הבוראה. מה הוא כותב? למי שחושבים שמספיק שיהיו שבעה, שמונה, תשעה
ואחרים משלימים?
מה התשובה?
טעות.
המשנה הבוראה.
בסדר?
סימן צד, סיף קטן כח.
טוב,
לענייננו, לאחר שסיימו הציבור תפילתה, נתפללו עשרה אנשים ביחד
יחזור שליח לציבור תפילה,
שאם יש מי שאינו יודע להתפלל, יכוון למה שהוא אומר ויוצא בו.
זה הטעם הפשטי,
מי שלא יודע.
נו, עכשיו, מה הוא לא יודע?
מה זה לא יודע להתפלל?
מה זה לא יודע לך ומי יודע לך ו...
יפה. עכשיו תגיד לי אתה, דוד.
אנשים שלא יודעים קרוא וכתוב,
הם נקראים, יש תופעה כזאת לאור מרובע, מועטת,
אנאלפביתית.
או גם אם הוא רוצה, הוא לא יודע לקרוא. זה לא מישהו שלא הלך לבית ספר.
עכשיו, מי שלא יודע לקרוא,
מה הדבר שמפותח אצלו הכי הרבה?
הזיכרון.
פעם אחת הוא ישמע תפילה,
גמרנו, יודע את הכל בעל פה.
נכון?
זה בדוק.
זאת אומרת, אם הייתי אומר,
אנשים שלא יודעים לקרוא, בוא,
בבית, פעם אחת מישהו יביא להם דיסק,
קלטת, יורידו להם באפליקציה, פעם אחת, איך אומרים,
תפילה ובזה ויגידו כל הזמן.
מה העניין פה?
שאנחנו תמיד אומרים,
מי שאינו יודע,
אינו יודע את הרמה הרוחנית הגבוהה שיש לכל אדם,
להתחבר עם הבורא.
והחיבור הכי גדול עם הבורא זה מדעת ההקשבה,
חשיבה בלבד.
כי גם כשאני מתפלל תפילת המידה,
אני חייב להוציא בשפתיים, נכון?
מי שקורא בעיניים תפילת המידה יוצא ידי חובה?
לא. מה צריך לעשות?
חיתוך שפתיים.
בלי חיתוך שפתיים
אין כלום.
חייב שיהיה חיתוך שפתיים.
אבל חזרת השץ,
מחתך בשפתיו,
מה הדבר היחיד שהוא עושה?
חשיבה, הקשבה.
המידה הכי גדולה שיש באדם זה הקשבה.
טיפה רק אחד יגיד את זה כדי ש...
אתם מבינים עכשיו למה יש הרבה כאלה שמטיילים בחזרת השץ?
כי הם לא מסוגלים להקשיב.
מתעסקים בדברים אחרים בחזרת השאץ. למה?
כי הם לא מסוגלים להקשיב. אז למי נתקנה תפילת חזרת השאץ?
בדיוק לאותם אלה.
איך אמרנו כמה פעמים?
דווקא אלה שלא פה הם צריכים ללמוד.
טוב, גם מי שפה צריך ללמוד, אבל
כל אלה בסוף באים לשאול אותך שאלות, למה לא היית בשיר? דווקא אלה שצריכים, לא נמצאים.
קורה הרבה פעמים, בהרבה תחומים, בהרבה נושאים.
דווקא אלה שצריכים להקשיב,
הם עושים מיליון דברים אחרים.
הוא צדיק, הוא צריך להשלים את העדפיואים משלו באמצע חזרת השעה.
מצאת זמן עכשיו.
איך פעם מישהו אמר? אם באת לבית הכנסת לדבר, לאן תלך להתפלל?
אם באת לבית הכנסת ללמוד,
איפה תתפלל?
המקום היחיד שמתפללים זה בית כנסת, נכון?
בסדר? אז זה מה שהוא אומר. למי שאינו יודע להתפלל, לכוון למה שהוא אומר ויוצא בו.
וצריך איכותו שיוצא בתפילת שליח ציבור, לכוון לכל מה שאומר שליח ציבור מראש ועד סוף.
ואינו מפסיק ואינו מסיח.
הוא פוסע שלוש פסיעות לאחריו כאדם שמתפלל לעצמו.
עומר סיף, פתע שהשולחן ערוך,
שליח ציבור,
הכוונה היא
שליח ציבור בעל מקצוע,
כן, או שליח ציבור של בית הכנסת.
נכנס לבית הכנסת ומצאת ציבור שהתפללו בלחש.
הגיע מאוחר.
אז מי עד עכשיו היה שליח ציבור?
לא יודע, הוא לא.
הוא צריך לעמוד לפני התיבה לאלתר.
נאמרו לו, יאללה, חזרת השץ, אתה יודע את כל האמירה,
את כל המנגינות, הפיוטים וכו',
יורד לפני התיבה ומתפלל בקול רם לציבור,
ולא צריך לחזור להתפלל בלחש.
זאת אומרת, יש מציאות
שבן אדם יכול להיות שליח ציבור
כשהוא עדיין לא התפלל בכלל.
מה הוא עושה?
הוא אומר בקול רם תפילה,
והתפילה הזאת בעצם זה תפילת המידה שלו,
שהוא אמור לומר אותה בלחש,
הוא אומר אותה בקול רם.
מה הוא יעשה בסוף התפילה ב...
אמר יכתוב ישראל בשלום?
יגיד בשקט,
אלוהיי, נצא ראשונים מרע,
עושה שלום,
יצטרף עם כולם לתחנות.
זה אומר שאין שליח ציבור. כן, הוא השליח ציבור, הוא קם מאוחר, התעורר מאוחר.
או שהוא היה בקפה עם החבר'ה בשבת לפני הזה, כמו שהשיעור קודם, בסדר?
התחילו בזמן.
תפילה מתחילים בזמן, לא מחכים לבן אדם.
זה כלל ברזל.
מישהו היה, אבל הוא לא היה קבוע, הוא מזדמן.
אז זה היה שליח ציבור, רק כאשר הוצאו איחר, אז מישהו מילא את מקומו.
טוב, עכשיו הוא יכול לבוא ולתפוס את מקומו.
אומר הרמה, וכן נימושת הדחה, כגון שירא שיעבור זמן תפילה,
יוכל להתפלל מיד בכל רם, והציבור מתפללים עמו מילה במילה בלחש,
עד לאחר אל הקדוש,
וטוב שאחד יכול לפחות שאני אאמן אחר השליח ציבור.
ואז אומרים קדושה, וזה מה שנקרא תפילה קצרה.
פה בשחרית, אנחנו מדברים על זה שכל הציבור מתחיל יחד עם השליח ציבור.
גל ישראל, השם סמטי תפתח,
הוא אומר בקול, הם בלחש, עד
האל הקדוש, ואחר כך כולם ממשיכים בלחש.
וברצה עוד פעם אומרים בקול,
ומי בינתיים גמר את התפילה עד רצה?
הכוהנים.
והם ברצה רצים
לטול ידיים, ועולים לדוכן, ואומרים ברכת כוהנים, והשליח ציבור ממשיך
את התפילת עמידה,
בכל.
טוב,
סעיף ג' קהל שהתפללו וכולם בקיאים בתפילה,
מה שקורה בדרך כלל אצלנו היום,
אף על פי כן ירד שליח ציבור וחוזר להתפלל כדי לקיים תקנת חכמים.
אומר הרמ״ב, אם יש יחידים בקהל שמאריכים בתפילתם,
אין לשליח ציבור להמתין עליהם,
אפילו היו חשובי העיר.
וכן אם היה מניין בבית הכנסת, אין להמתין על אדם חשוב או גדול שעדיין לא בא.
שמים לב,
הקדוש ברוך הוא הגיע. קבענו שהיה לי תפילה, מי מגיע?
ואם לא התחילו להתפלל, מה הוא אומר?
מדוע באתי ואין איש?
קראתי ואין עוני.
זמן של תפילה
זה זמן של תפילה.
לא מחכים לאף אחד.
הגיע הזמן, תתחיל להתפלל.
בסדר, יש כאלה יקים שהם בדיוק בדיוק בזמן מתפללים.
מספרים,
סליחה,
מספרים על מישהו שנכנס לבית הכנסת בקיבוץ שדה אליהו.
שאל אותם, מתפללים עכשיו ערבית?
אמרו לו, לא.
הוא יוצא החוצה מהדלת, רק הגיע לדלת, אומרים לו, עכשיו מתפללים.
זה ברור?
איזה זמן?
עכשיו מתפללים? לא, לא עכשיו.
עוד 30 שניות.
אומרים שלפי הברכו של שדה אליהו, מכוונים את הגריניץ'.
אתה יודע?
הנה, זה רמון מפורש.
הגיע הזמן, תתחיל להתפלל.
טוב.
סעיף ד',
כששליח ציבור חוזר התפילה, הקהל יש להם לשתוק ולכוון לברכות שמברך החזן ולענות אמן.
ואם אין תשעה מכוונים בברכותיו, קרוב להיות ברכותיו לבטלה.
לכן כל אדם יעשה עצמו כאילו אין תשעה זו לטוב, ויכוון לברכת החזן.
רואים מה כותב פה על שולחן ערוך?
אני צריך תשעה אנשים שעונים, מכוונים ועונים אמן על ברכת השליח ציבור.
אין תשעה עונים?
מה הדין עכשיו שליח ציבור?
קרוב. לא נגזים, לא נוסיף. מספיק חווה הוסיפה.
סובלים עד היום.
בסדר?
קרוב ברכותיו לבטלה.
לקחת ריזיקות.
לכן מה אנחנו צריכים?
לפני ששליח ציבור מתחיל את החזרת השעה עצמה, הוא צריך לוודא
תשעה אנשים ש...
לאור אדום.
קדיש זה משהו אחר. בקדיש מספיק שיהיו שישה שעונים,
יכולים השער יהיו יותר רדומים, באמצע הנחת תפילין, אין בעיה.
אבל תפילת עמידה, חזרת השץ,
צריך שיהיו תשעה עומדים ומכוונים לברכותיו.
אומר הרמה, סליחה,
יש אומרים שכל העם יעמדו כשחוזר השליח ציבור תפילה.
אז זה בעצם לפי הרמה,
אנחנו יודעים שגם חזרת השץ כולם בעמידה.
ספרדים הרבה נהגו לשבת, מדוע?
כי הם אמרו שברגע שהאדם יושב,
יותר סביר לנו שהוא הקשיב.
אז אתם רואים הרבה פעמים,
יותר בבתי כסים אשכנזים,
אני מקווה שאני לא טועה,
כן? אנשים מטיילים בחזרת השעה, צלוך חזור, בין המעברים ובין הזה, מה קורה פה?
אתה בבית המלך, מדברים עכשיו עם המלך.
אנשים מטיילים?
מוזר לי.
מה אתה אומר, דוד?
נראה לך מה שאני אומר?
אין לך ברירה, אתה אומר.
בסדר, כן.
מה דיברנו לפני רגע? איך השם?
יוחאי אמר את זה הרגע, שאל את השאלה הזאת, כן.
לא, אני, כדי להתפלל בציבור אני צריך עשרה אנשים שעומדים להתפלל תפילת עמידה ביחד.
הוא כבר התפלל, הוא בא להשלים לך מניין.
הדבר היחיד שהוא עשה לך זה שיכול לענות לך על ברחו,
יכול לענות על הקדיש
לפני העמידה, והקדיש תתקבל שאחרי העמידה. זהו.
אתה לא התפללת בציבור.
זה פלם נדבה.
הלוואי שאת התפילה שלו התפלל בכוונה.
אתה עוד נותן לו עוד אחד להתפלל.
גם ככה יש לנו ספק אם זה ברכות לבטלה, הם לא מכוונים.
מי שלא מכוון בברכות התפילה, ראינו את זה.
אתה מפיל תיקים על האנשים.
בסדר?
סעיף ה', על כל ברכה שאדם שומע בכל מקום אומר ברוך הוא וברוך שמו,
בסדר?
ברוך הוא וברוך שמו, כשהוא שומע ברוך אתה השם.
סעיף ה', ויענו אמן אחר כל ברכה, בין אותם שיצאו
ידי תפילה, בין אותם שלא יצאו.
תמיד, חזרת השץ, כל מי שנמצא במקום, תשעה אנשים
מינימום עונים ברוך הוא וברוך שמו ואמן על כל ברכה וברכה.
בין אם אתה יצאת ידי חובה, בין אם לא יצאת ידי חובה.
בסדר? אם לא יצא ידי חובה, ברור למה עונה אמן,
כדי לצאת ידי חובה.
על אף שגם בלי אמן יוצאים ידי חובה.
מספיק שבן אדם, מספיק שבן אדם
מקשיב לכל הברכה מתחילתה ועד סופה הוא יצא ידי חובה.
עכשיו, גם מי שלא צריך לצאת ידי חובה צריך לענות אמן, כן.
לא.
אומר לנו השולחן ערוך בסעיף הראשון,
של למה עושים חזרת השאט ושכאלה שלא יודעים להתפלל שהשליח ציבור יוציא אותם ידי חובה.
והוא אומר לך בין מי שרוצה עכשיו לצאת ידי חובה ובין מי שלא רוצה לצאת ידי חובה כי הוא כבר התפלל בעצמו
לענות אמיתם.
טוב.
יענו עומד אחר כך וקורא ברכה בין אותם שיצאו ידי תפילתם ובין אותם שלא יצאו ובכוונה
שיכוון בלבו מה הכוונת המילה אמן?
אמת היא
הברכה שברך המברך ואני מאמין בזה אמן במובנו של
אמת
יש אמן שהוא בקשה ויש אמן שהוא אישור.
אמן אמת זה דבר אחד ואמן כן יהיה רצון זאת אומרת שבעזרת השם יהיה ככה.
שני מובנים למילה אמן.
בכל מקום צריך לפי עניינו לכוון.
בסדר? תשקול בתוך ירושלים ברחק שדיברת.
אני אומר אמן מה הכוונה שלי שאני אומר אמן?
תשקול בתיאור ירושלים, ובנה אותה בניין עולם. מה אני אומר?
ברור אתה, השם בונו ירושלים. מה זה?
אמת או הלוואי שיהיה ככה?
אה,
בסדר?
יפה.
נושא ברור.
ואם אני אומר,
מגן אברהם,
יפה.
האל הקדוש,
יוחאי,
האל הקדוש,
הסתבכת.
מה זה האל הקדוש?
אמת.
נכון.
בסדר? אז יש מובן של אמן נכון,
ויש מובן של אמן
שיהיה ככה.
הלוואי.
כן.
מה השאלה עכשיו?
זה ראשי תיבות, זה לא פירוש.
המובן, הוראת המילה, זה מה שאנחנו אמרנו.
אתה אומר שיש פה ראשי תיבות של השם אמן,
אל מלך נאמן.
נו, ואוסנוך?
אתה מבין את השאלה שלי?
ובעדן, אחר כך מה אומרים בזה?
בסדר?
זה ראשי תיבות, נכון?
אתה יודע, אבא שלי אומר עוד ראשי תיבות של אמן.
אורז מזונות נפשות.
תמיד לימדו אותנו שהם ילדים קטנים.
אחים בהתחלה מזונות ואחר כך בורא נפשות.
מה?
כן, כנראה למדו מאבא שלי.
בסדר, זה ברור.
זהו.
טוב,
יפה.
הנה,
בואו נראה את זה במשנה ברורה בסעיף קטן כה.
אמתי,
יש?
וזהו בברכת הודעה, כגון ברוך שאמר והשתבח בגלל ישראל.
אבל בתפילה צריך שיכוון אמתי, וגם אני מתפלל שיהיה רצון שיקוים דבר זה.
היום בברכת אתה חונן,
מתפלל לקדוש ברוך הוא אתה חונן לאדם דעת, חונן הוא בא איתך.
מה הוא מכוון?
אמת שהוא חונן דעה, ויהיה רצון שיכונן לנו גם דעה.
זאת אומרת, מה אומרים במשנה ברורה? שתי הכוונות ביחד.
גם נכון שזה ממך,
וגם בעזרת השם שיהיה לי שכל, אוי כמה אני צריך שכל.
יש פה מישהו שיש לו מיותר?
בסדר.
בעזרת השם שנזכה.
יאללה,
נתקדם בשולחן ערוך.
סעיף זין
לא ישיח שיחת חולין בשעה ששלח ציווך חוזר התפילה.
ואם שח הוא חוטא בגדול אבל הוא מנשוא מגוהרים בו.
שמנו לב?
אם יש מישהו שמדבר בבית הכנסת בשעת חזרת השץ, מה עושים?
מכירים את כל אלה שעושים?
בסדר.
גוערים ואולי, גוערים, טוב, כל מקום צריך לראות מה סגנון הדברים,
איך אפשר שזה יהיה בצורה טובה ונעימה,
אבל ברור שלא צריך להתבייש בזה שלא מדברים בתפילה.
אני מקווה שזה כך.
טוב,
וילמד בניו הקטנים שיענו אמן.
כי אומר הכל בו, כי מיד כשהתינוק עונה אמן,
יש לו חלק לעולם הבא.
בסדר? מה צריך אבא דבר ראשון ללמד את הילד שלו?
אמן.
אמן.
אל מלך נאמן. סליחה, אדוני.
אמן. לענות אמן על ברכות.
סעיף ח',
לא יענה אמן חטופה, דהיינו כאילו האלף נקודה וחטף, אמן.
אחרי שלא יחטוף עם מהר לענות אותו קודם שיסיים ומברך,
וכי לא יענה אמן כתופה,
דהיינו שמחסר קריאת ענון ואינו מוציא בפשט אין ניכרת,
ולא יענה אמן יתומה, דהיינו שהוא חייב בברכה אחת.
ושליח ציבור מברך אותה וזה אינו שמעה.
אף פעם בשביל שהוא יודע איזו ברכה מברך השליח ציבור.
מאחר שלא שמעה,
לא יענה אחריו אמן. דעה ואמן יתומה.
כי אתה לא יודע על מה אתה עונה.
לכן שים לב,
הכלל אומר ככה,
אני עונה אמן רק אחרי שהשליח ציבור סיים את ברכתו.
שליח ציבור לא מתחיל לומר את הברכה הבאה לפני שאנשים ענו אמן.
כי אם לא נותן להם לומר אמן והוא מתחיל ברכה נוספת, אי אפשר לענות אמן.
הוא לא יכול לענות אמן.
בסדר?
זה היסוד.
אז אין שליח ציבור מתחיל לפני שהציבור סיים, ואין הציבור מתחיל לפני שהשליח ציבור סיים.
ואז עונים אמן בשלמותה.
א', מלאה אמן.
לא חוטפים,
לא קוטפים.
וגם לא אומרים אמן יתומה, לא יודע על מה,
העיקר שיהיה אמן.
מה זה משנה, תגיד כן. מכירים את זה?
תגיד כן.
על מה, על מה להגיד? תגיד כן.
אין דברים כאלה אצלנו.
אני אומר כן, אבל מה ששמעתי, שכדאי להגיד כן.
אומר הרמה, ויש מחמירים, דאפילו אינו מחויב באותה ברכה לא יענה אמן,
אם אינו יודע באיזה ברכה קרה יש שליח ציבור. דאז אינם יקרה אמן יתומה,
ולא ימתין עם עניית האמן,
אלא מיד כשקהילה הברכה יענה אמן.
ולא יענה אמן קצרה אלא ארוכה קצת,
כדי שיוכל לומר,
מה יוכל לומר דוד?
זמן
אל מלך נאמן.
ולא יעריך בה יותר מדי לפי שאין קריאת התיבה נשמעת כמקשה מעריך בה יותר מדי.
שלוש עברות שהן בכלל לא קשורות אחת לשנייה.
לכן אומרים אמן.
בסדר, אבל לא צריך לעזור אמן.
ואז הוא כבר נמצא במקום אחר,
מתחיל את התפילה, את הברכה הבאה, וזה לא עוזר לה.
סעיף ט',
אם יש קצת מהאונים שמאריכים יותר מדי,
הרי מה אמרנו?
ששליח ציבור צריך לחכות עד שיחלה האמן מפי האונים.
בסדר? הם מתחילים אחרי שהוא סיים,
והוא מתחיל אחרי שהם סיימו,
הציבור סיים.
אבל אם יש כאלה,
בלי עין הרע, מקובלים, מקופלים,
הם עונים אמן עם כל הכוונות שאין,
בסדר? לא אנחנו צריכים לחכות להם.
אין הצריך המברך להמתין להם.
הציבור בכללו גמר.
האחד הזה, איך אומרים?
דלג לחילופין.
תמשיך קדימה.
זה קורה הרבה פעמים בברכת כהנים.
גם בברכת כהנים זה בדיוק אותו דבר.
שליח ציבור לא יכול להתחיל לפני שהכהנים סיימו.
הכהנים לא יכולים להתחיל לפני ששליח ציבור סיים.
לפעמים בשם ה' בסוף הברכה אומרים אמן.
שליח ציבור לא צריך להתחיל את המילה הבאה לפני שהציבור סיים, אבל יש תלמיד כאלה שמעריכים.
מעריך,
טרחה.
מכיר את זה?
טעמי המקרא. מעריך, טרחה.
בדיוק.
מי שמעריך זה טרחה.
אנחנו לא מהמעריכים.
טוב,
מי ששכח
ולא אמר יעלה מי יבוא בראש חודש או בחולו של מועד או בכל דבר שצריך לחזור בשבילו,
יכוון דעתו וישמע משליח ציבור כל שמונה עשרה ברכות
מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח
או פוסח שלוש פסיעות לאחוריו
שקבע שכבר התפלל על שנכח ולא הזכיר, אף על פי שהוא בקי שליח ציבור מוציא אור.
אפשר, הוא יכול גם לחזור בעצמו,
אבל הוא יכול גם ששליח ציבור יוציא אותו יהיה די חובה.
סעיף יא אלף אם בעוד האדם מתפלל סיים שליח ציבור ברכה וקודם שקלטה נהיית אמין פירו והציבור סיים זה תפילתו עומד עם האמן.
כבר עונה אמן תענה יחד איתו.
אפילו אם לא שמע ברכה כלל, רק שומע הציבור עונה אמן ויודע על איזה ברכה קאי,
הוא יודע בערך איפה נמצא השולח ציבור, יודע על מה מדובר,
יענה מהם ויחבק איזושהי קדושה וברכו.
סעיף יב, העונה אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך.
שמנו לב,
מכירים את אלה שעונים אמן?
לא יגביה קולו יותר מהמברך.
אתה רוצה רמקול?
מה אתה רוצה?
מה זה אמן בכל כוח?
מי שעונה אמן בכל כוחו גוזרים אפילו גזר דין של 70 שנה מבטלים לו.
נו,
מה הכוונה?
צועק לשכנים,
מחריש את האוזניים,
שולח את החבר שלו זה שלפניו למכון שמיעה,
מה הוא עושה?
מה זה בכל כוחו?
אתה ראית פה אנשים צומחים?
מה אנחנו בסוף הרחוב?
מה יש בסוף הרחוב?
כפר שאול.
ברור,
כוח על כוחו, הכוונה היא בכוונה.
ידע מה הוא עונה.
ישקיע את עצמו בענייה של האמן, כאילו הוא מברך.
בסדר, זה הכוונה בכל כוחו.
לא להגביר הכל יותר מהמברך.
משום דכתיב, תראה משנה והוראה,
גדלו לה' איתי ונרו ממש לא יחדיו.
גדלו לה' איתי, לא אתם מעליי.
ונראה שהוא עוד אין עניין ברכו וברכת הזימון, גם כן לא יגביר, הוא עונה יותר מהמברך.
עוד נראה שעם כוונתו,
ברימו קודם לזרז העם שיענו גם הם מותר.
ויש עמוד, לאחר שקטנים בני חינוך צריך לענות אמן אחר ברכתם.
לאחר שוטה אין לענות אמן, דלאו בר מצווה הוא.
לפרימי גדים כתב שאחר שחרש ושוטה, שיגרדלישנא ודחרש מדבר ואינו שומע,
בוודאי חייב במצוות.
לאחר אנשים שבכל מצווה שעשה זמן גרמה יכול לענות אמן.
כי לא כולם סוברים שאישה יכולה לברך על מצוות אשה של זמן גרמה,
אבל אם היא ברכה תענה אמן.
אין בעיה אפשרית.
בסדר?
בעזרת השם, שבוע הבא נתנו לימד סימן קכה דיני קדושה.
שאלות?
כל טוב להתראות.
