ק.י. סעיף ד.
שבוע שעבר התחלנו לדבר על מי שהוא בשעת הדחק, לא יכול להתפלל,
קשה לו, לחוץ לו,
צריך לצאת לדרך,
תפילת אביננו, דווקא בקיץ, לא בחורף,
לא במוצאי שבת,
לא בראש חודש,
צריך להגיד יעלה ויעבור.
טוב.
לא, אם את ראש חודש אפשר, אפשר להגיד יעלה ויעבור. טוב.
סימן ק.י. סעיף ד.
היוצא לדרך,
התפלל.
איזו תפילה מתפללים כשיוצאים לדרך?
יהי רצון מלפניך, השם אלוקינו ואלוקי אבותינו,
שאת הולכנו לשלום ואת הצידנו לשלום וכו' וכו',
וצריך לומרה בלשון רבים,
לא בלשון יחיד.
ואם אפשר,
יעמוד מי ללך כשיאמרנה.
ואם היה רוכב,
אין צריך לרד.
בסדר? לא צריכים לעצור את האוטובוס,
לרדת ולומר את התפילה בעמידה. אבל אם הוא הולך
בשביל ישראל,
יעצור, יעמוד,
יגיד תפילת הדרך, ואחר כך
צריך ללכת. מה? לעמוד. עדיף לעמוד.
אם אפשר יעמוד, מי ללך כשיאמרנה?
אם הוא יכול, שיעמוד.
אומר המשנה מברורה,
היוצא לדרך. סעיף זה מאירי, אפילו אחר שכבר התפלל שמונה עשרה,
ויאמר שתולכנו לשלום.
למה?
מה כתוב פה?
הנפטר מחברו,
אל יאמר לו לך בשלום, אלא
לך לשלום. למה?
למי אמרו לך בשלום?
לא, למי אמרו?
נו, לא, אבימלך,
לא, איך קראו לו?
נו,
יואו,
הבן של דוד,
אבשלום,
תברך לי רגע, אבשלום.
בסדר, לך בשלום, הכוונה היא one way ticket.
בשלום, בשלמות, זהו,
סגור.
לך לשלום,
בסדר? תלך לשלום, גם תחזור.
יפה. אלא לך לשלום, כשנפטר מן המת יאמר,
בשלום.
בסדר?
לך בשלום ותנוח על משכבך.
למי אומרים את זה?
לאמת.
ואתה מהם בסוף ברכות, בהן יעקב, בהכותב ובמארשה.
בסדר, זו הסיבה, כמו שאמרנו,
את העניין הזה,
כן,
עם אבשלום.
כן,
סעיף קטן יוד חטא,
וצריך ובדיעבד יצא,
אפילו אם אמר כל הנוסח בלשון יחיד.
אבל צריך להגיד בלשון רבים.
למה?
שמתוך כך תהיה תפילתו נשמעת יותר.
כשאדם מתפלל עם הציבור,
התפילה שלו נשמעת יותר. אל כביר ולא ימאס, לא מועצת בתפילת רבים.
גם כשאתה אומר את התפילה עצמה, תגיד אותה בלשון רבים.
שתוליכנו לשלום, תצעידנו לשלום.
אתה מתפלל על עצמך עם כל השאר.
כשאתה כורך את עצמך עם האחרים, אז הקדוש ברוך הוא
שומע יותר לתפילתך, כי אתה לומד פה בפני עצמך. אמרנו את זה הרבה פעמים.
וחשוב העניין הזה שהאדם לא מתפלל לעצמו בלבד
וגם לא מתפלל ביחיד,
מתפלל עם הציבור.
למה?
אמרנו כמה פעמים,
ספינה,
אנחנו כמו ספינה, נכון?
שתים בנהר החיים.
פתאום הגיעו גלים,
הולכים להפוך את הספינה.
כמה אנשים יש בספינה?
5,000. מה? כמה?
נגיד,
בא בן-אדם,
הקדוש ברוך הוא תוציא אותי מפה,
תציל אותי מהספינה הזאת.
מה צריך לעשות בשביל להוציא את הבן אדם הזה מהספינה?
ניסים גלויים, לא?
אבל אם הוא מתפלל לקדוש ברוך הוא תציל את הספינה,
אז זה רגע, פתאום היה נחמיזה פה.
את מי הצילו?
את הספינה, את כולם.
דבר נוסף,
בא איש אדם ואומר, תוציא אותי.
הקדוש ברוך הוא תשמע את תפילתי,
לא תשמע את תפילתנו, תשמע את תפילתי.
תשמע את תפילתך,
אה, בוא הנה, יש פה מסך, נכון?
בוא נעביר על המסך
מההתחלה עד היום, מה עשית, מגיע לך או לא מגיע לך?
ידידי, חווה, חווה מהר את המסך, עזוב אותי.
עדיף שלא ידליקו, לא?
מה אתה אומר?
עדיף שלא ידליקו, שישאר שם, יותר טוב לנו.
לכן, מה אנחנו אומרים?
עם כולם.
בסופו של דבר,
ציבור,
כן,
באים, מתקדם, ממשיך, בסדר?
חשוב לדעת את זה, תמיד לשתף את עצמו עם הציבור.
לכן כשמתפללים על חולה, מה אומרים?
בתוך שאר
חולה ישראל.
לא בן אדם פרטי לבד.
בן אדם
שהוא בתוך הציבור,
והציבור מגן.
מי שמבליט את עצמו, הייתם פעם בזה, גבוה, בוא הנה.
ג'ינג'י, בוא הנה.
תכיר את זה.
לך ב-level של כולם, תתנהג כמו כולם.
אל תהיה לי אחד בדור.
הוא אחד בדור, הוא נשאר אחד.
איפה הריבוי שלו?
בעיה.
לכן גם כאן,
כשאדם יוצא לדרך, אפילו יוצא לבד,
אומר את הכול בלשון רבי,
מי אמר בלשון יחיד?
אמר, בסדר, נו, מה אני עושה?
לא הבנתי.
שעשה לנו כל צורכי?
נו, אז מה?
לא יודע.
שתרגילנו בתורותיך ותדבקי למצוותיך.
נו, בעדיין.
כולם אומרים ככה, לא?
למה?
מה זה?
תביא, נו, שמה יש ספרדית.
כן, לשון יחיד.
שתצילני היום.
לא.
אחת.
פעם אחת.
שנייה אחת.
לא, לפני כן.
יהי רצון שתרגילנו ותדבקנו
על טבענו.
בסדר?
ותרחיקנו הכל.
בסוף,
כן, תפילת רבי זה שתצילני היום וכל יום היום.
אבל הרוב זה לשון רבים.
שנייה, לא, אני... כן. זה בספרד.
בספרדית,
כן?
בלשון יחיד, תרגילני, תדביקני,
ולא יודעני, ותרחיקני מאצל, בסדר.
נו, בקיצור, ספרדים אומרים בלשון יחיד,
ספרד אומרים
בלשון רבים, ומה יש לך עוד להגיד?
כמו אשכנזים.
בסדר, כבר מזמן, מה אתה שואל אותנו?
מרוקאים זה חצי אשכנזים.
נו, מה? אין מה עדיף.
מה זה מעדיף?
יש מנהגים שונים, תגיד מה שרגילים.
כל אדם לפי מה שהוא.
יש מסורת אבות,
תמשיך מסורת אבות.
בסדר?
מאיפה הסבא שלך?
תראה מה, יפה.
מה שרגילים. טוב,
הנה.
בלשון רבים, תראו את המשנה ברורה, סעיף קטן כ',
ודווקא בתפילה הקבועה לרבים,
אבל כשאדם רוצה לבקש איזו בקשה בעד עצמו, אין צריך להתפלל בישיון רבים ולעסוק בתורה בדרך. כבר אמרו,
המהלך בדרך ומפנה ליבו לבטלה ומתחייב בנפשו, אבל לא יעניין בהלכה.
דילמאתי לעטרו דיי.
אם הוא יתחיל להתפלפל בהלכה,
צריך להתווכח, ישכחו את הכיוון של הנסיעה,
ייכנס בעץ,
בסדר? או שהוא הולך ברגל, יטעה בדרך.
כתב מגן אברהם שאפשר שבי יושב בעגלה וישחרר מנהיג הסוסים.
יש לו נהג,
הוא יושב מאחורה עם עוד מישהו אחר.
מותר אפילו עיון.
עוד משהו בגומרה, שהמהלך בדרך צריך להרעיב עצמו מעט,
כי השביעה קשה אז למעיים מפני טורח הדרך.
וייזהר כל אדם שיהיה לו פת, אפילו הולך במקום קרוב במקום שכי אכפת.
כי כמה פעמים שיקרה מקרות, רחמנא ליצלן, בדרך.
ונכון לכל ירא שמים, לשים לב,
בעת יציאתו לדרך שייקח עמו טלית ותפילין שלו.
מכירים את החבר'ה שבאים בבוקר, יואו, שכחתי, חשבתי שאני אשאר ביום, אני חוזר הביתה, ופתאום הוא נתקע, ואין לו תפילין.
אתה יודע שאתה יוצא למקום, קח איתך תפילין.
אפילו שהוא נוסע למקום קרוב, לדעתו לחזור היום.
ונקרה מקרה, והתבטל ממצווה.
ובעוונותינו הרבים, יש עברי דרכים שאין לוקחים עמם אפילו תפילין.
סומכים עצמם שבדרך ישאלו מאחרים, ובעוונם גדול.
כי הרבה פעמים מצאו שעל ידי זה עוברים זמן קריאת שמע ותפילה כשממתינים עד שיזדמן להם. ועוד,
שלוקחים תפילין ממה שבא בידם
ולא מקפידים עם הקשר של ראש ולפי מידתו או שהוא לא לפי מידתו.
תראו את המשנה והוא רואה איך הוא נכנס פה עכשיו
לתוך עוד עשרה דברים מתוך זה שתפילת הדרך, איך אומרים.
מה אדם ייקח לדרך?
כמה אדם צריך להיזהר להניח תפילין דווקא שלו,
שמותאמים לו.
אני כבר לא מדבר
על מישהו שהוא שמאלי.
פה ראיתי.
מישהו שמאלי צריך ללכת ביד ימין. מה הוא עשה?
פירק את הרצועה
של תפילין ושם אותה הפוך.
הייעוד הפוך,
הקשר הפוך.
אז מה, הוא ייקח את הבית ויהפוך אותו?
צריך לעשות קשר שזה שמאלי.
אין, לא מצאתי, כולם פה ימניים, רק אני שמאלי בשטח.
בעיה?
טוב, אז גם אנשים
שכותבים ביד ימין וגם מישהו שמאלי,
בפרט השמאלים,
אתה לא יוצא לדרך בלי תפילין,
כי בכל מקרה
אתה לא יודע מה יקרה.
טוב, על היום שנוסעים שעה הלוך-שעה חזור,
לא לדבר על מישהו שבא לבקר את החבר'ה בישיבה.
מכירים את זה?
חברים באים לבקר,
יושבים, מדברים, מדברים, פתאום נהיה 12-01.
אחד שיודע שהוא בא לבקר את החברים בלי הגבלה,
ייקח אתך תפילין.
אבל אם מישהו יודע שהוא נוסע עכשיו
לאיזה מקום בתל אביב,
נוסע, יש לו מה לעשות, שעה, שעתיים, שלוש,
יום עבודה חוזר בסוף היום, עושה את זה כל יום. לא צריך לקחת תפילין, כי זה דבר רגיל.
אבל כשאדם יוצא לדרך,
ובזמנו לצאת לדרך, זה לצאת לדרך.
או בזמננו מי שהולך לבקר את החבר'ה בישיבה.
נתקע בלי טרמפים,
לא יודע איפה הישיבה נמצאת.
הוא ישב לדבר עם החבר'ה, נהיה אחת בלילה.
אתם בעניינים האלה? בסדר, הבנת אותי.
מכיר את זה.
אתה יודע, אני לא יודע...
אה, בסדר, מה אני אעשה?
חבר'ה, חבר'ה, יושבים עם החבר'ה בערב, לא יודע מה, עזבו ישיבות,
בסדר?
הולכים לפגוש את החבר'ה, לשבת איתם ותלבד בבית של מישהו.
אתה יודע מתי זה ייגמר?
ואני נתקל את השם בלילה.
טוב, תשערו לישון. מה עם הבוקר? מה עם תפילה?
מה עם תפילין?
כשאדם יודע שהוא הולך למקום, לא מוגדר,
קח איתך תפילין.
מקסימום,
היה איתך בדרך.
מה כותב משנה ברורה בהלכות שבת?
שאפשר אפילו לקחת בשבת
תפילין לדרך
כסגולה לשמירה.
בשבת הוא מתחיל תפילין?
לכאורה מוקצה, לא?
כשאדם יוצא לדרך בשבת,
היה צריך.
אתה יכול לקחת תפילין איתך?
לא? אתה לא מניח?
צריך היה. יש סיבה שצריך לתת לדרך.
יש הרבה סיבות.
לא, לא, לא מקרי סטנדרטים.
ספק פיקוח הנפש, פיקוח הנפש, לא יודע מה, כל מיני דברים.
קח איתך את התפילין בתור שמירה.
אפשר.
טוב,
זה מה שהוא קורא,
אם מישהו נוהג בעגלה.
בסדר?
איפה זה היה?
ראינו את זה, נכון?
יפה.
ואם אפשר, כגון שהחברות הממתנת, יעמוד מלילך.
אך אם עיכוב עמידתו יטרידו,
מותר לומר במעלך ובמיושר.
אין צריך לרדת יומו על העגלה,
שירדתו ועלייתו תורדתו, אלא יעמיד הבהמה מלילך אם אפשר לו.
שמרכב הרי הוא כי הוא מלילך, והוא הדין ליושב בעגלה.
שצריך לרדת, אלא להעמיד את הסוסים אם אפשר לו.
אבל אם יש מישהו אחר שנוהג, כמו שראינו קודם,
בסדר? יש לו עגלון שנוהג, יש
הנה, זה היה מגן רון אפשרי שהוא יושב בעגלה
וייש אחר ממנהיג את הסוסים, שאר יהיה אפילו עיון.
אז אותו דבר פה, אם מישהו אחר מנהיג את הסוסים,
בסדר? באיזה אוכל הוא נוסע?
מי שמנהיגים את הסוסים?
הוא סתם.
יש מי שמנהיג את הסוסים חוץ ממנו,
אז הוא
זה יכול לברך כך.
כן.
טוב,
זה סעיף ד', סעיף ה'.
אין צריך לומר אותה
אלא פעם אחת ביום,
אפילו אם ינוח בעיר באמצע היום.
אבל אם דעתו ללון בעיר ואחר כך נמלח ויצא ממנה לעבור
חוצה לה או לשוב לביתו, צריך לחזור להתפלל אותה פעם אחרת.
בסדר? זאת אומרת, קודם כל,
אני יצאתי בבוקר לדרך, בירכתי תפילת הדרך.
התפרדת תפילת הדרך.
מתי בפעם הבאה אני צריך?
בבוקר הבא.
אם באותו יום הייתי בעיר מסוימת ויצאתי עוד פעם לעיר אחרת, זה לא משנה.
בירכת פעם אחת. אבל אם חשבת ללכת לישון באותה עיר,
כבר סדרו לך את המיטה,
פתאום החלטת לא, לא עזבו, עזבו אותי, אני חוזר הביתה.
כבר התכוונת לסיים את היום.
עכשיו אתה מתחיל מחדש.
תברך עוד פעם, תגיד תפילת הדרך פעם שנייה.
בתנאי שהייתה פה הרטה.
הוא שינה את דעתו.
אבל אם הוא לא שינה את דעתו, חשב לנסוע ולחזור,
אותו דבר.
מתי הוא יצטרך לברך שוב?
עם שחר.
בסדר? בבוקר הבא.
אז צריך לברך שוב תפירת הדרך.
אמרתי,
מתי הוא התחיל?
יום קודם. יפה. שחר?
נברך תפירת הדרך.
כל יום בפני עצמו.
אבל כל היום.
לא חלקיות.
אלא אם כן הוא התכוון להפסיק ללכת והתחרט והתחיל והמשיך.
על הדרך.
חובת האדם פעם ביום כשהוא יוצא לדרך.
כל יום חייב לברך מחדש.
זה לא קוראים ברכת הגומל. כשאתה גומר את הדרך,
אתה תברך הגומל, לא כל יום.
כן, כן.
סיבה,
אמר רמר רוטנבורג שהיה יצא לדרך בבוקר,
היה אומר אחר יי רצון
כדי להסמיכה לברכת גומל חסדים איתי, ברכה סמוכה לחברתה.
בסדר?
ואנחנו, מה אנחנו רגילים לומר?
כי היום יש הרבה ספקות אם בכלל אומרים תפילת הדרך,
בשם ומלכות, בשם,
כי מלכות אין בכל מקרה.
ברוך אתה ה' שומע תפילה.
כי יש הרבה יישובים בדרך,
יש עוד כל מיני סיבות.
הדרך הטובה ביותר, מי שיודע שהוא צריך לצאת לדרך,
שזה בעצם הפטנט של מהר״ם מרוטנבורג, הוא מסמיך אותה לגומי חסדים.
אבל אנחנו מסמיכים אותה לשמע קולנו.
אומר שמע קולנו בתפילה שלפני היציאה לדרך,
ואומר יהי רצון מפניך,
ומסיים, ברוך אתה ה'
שומע תפילה
בתוך
תפילת עמידה.
בזמן שהוא יודע שהוא הולך לצאת לדרך.
על אף שאנחנו אומרים שצריך להתחיל לומר אותה כשהוא
מחזיק בדרך, אבל הקבע שכבר החליט שהוא רוצה ללכת לדרך,
אז הוא יכול להגיד תפילת דרך
בתפילה לפני היציאה לדרך.
אם הוא יוצא אחרי הערבית, אז בערבית, אם הוא יוצא אחרי מלחה,
מלחה, ואם הוא יוצא אחרי שחרית, אז בשחרית.
טוב,
זה לא קשור, אני אגיד לך למה.
כי פה אומר השולחן ערור בשם מהר״ם מרוטנבורג
ותהיה הברכה הסמוכה לחברתה.
מה הבעיה שלי?
אנחנו יודעים שכל ברכה שאין עם השם ומלכות איננה ברכה.
נכון? ברוך אתה השם,
אלוקינו מלך העולם.
מה אנחנו אומרים בתפילת הדרך?
ברוך אתה השם שואלת על מה פתאום?
כל ברכה שאין עם השם ומלכות אינה ברכה. אלא
שאם היא ברכה סמוכה לחברתה, מספיק שאמרתי פעם אחת
אלוהינו מלך העולם ואחר כך לא צריך יותר.
למשל, תנו לי דוגמה.
ברוך אתה ה' הוקם מלך העולם, יוצר אור,
יפה, מה אני מסיים?
ברוך אתה ה'
יוצר המאורות.
יפה.
מסמיך לה את ברכת אהבת עולם, אהבה רבה.
מה אני מסיים?
ברוך אתה ה'
הבוחר במשרד הבא. למה?
כי ברגע שברכה סמוכה לחברתה,
מתקנת חכמים, שזה הכול סמוך,
אז מספיק שאמרתי בפעם הראשונה אלוקינו מלך העולם, ובפעמים הבאות לא צריך.
זה מה שקורה בתפילת המידה.
איך מתחילים בתפילת המידה?
ברוך אתה ה׳
נו
אלוקינו ואלוקי רבותינו אלוקי אברהם נכון?
וכו'.
אמרנו אלוקים, יפה, מה לא מסיימים?
ברוך אתה ה׳
אף אחד, אתה גיבור, מה מסיימים?
ברוך אתה ה׳ כל הברכות, למה?
כי הן סמוכות לברכה הראשונה.
ברגע שפעם אחת אמרתי אלוקינו מלך העולם,
אני לא צריך להמשיך להגיד אלוקינו מלך העולם.
לכן ברכת שמע כולנו מהי, ברוך אתה השם,
שומע תפילה.
אבל כשאני אומר אותה
בפני עצמה, תפילת הדרך,
איפה הפתיחה של הברכה?
אין לי.
הרציונד היה מקפיד,
איך אמר הרב יוסף בדיחי,
הרב רמר אמר לי פעם, זכר צדיק לברכה,
כשהיה נוסע איתו בדרך, הוא אומר, לך תגיד לנהג שאני מברך
מזונות או שהכול כדי לברך את ברכת תפילת הדרך.
למה?
כדי שתהיה סמיכות.
הוא מברך ברוך אתה ה' וכן מלך העולם שהכל נהיה בדברו,
טועה משהו,
יהיה רצון לפניך, ברוך אתה ה' שומע תפילה.
לכן אומר המרב רוטנבורג,
אתה תסמיך אותה את ברכת גומל חסדים.
כי התחלנו.
אפשר ככה ואפשר אין.
אבל אם, אבל אם, זו תפילה על ברכת השכב.
אבל אם אתה נמצא בתפילה
ואתה אומר את זה בשמר קולנו,
אין שאלה בכלל.
זה חלק מהברכה.
אפשר,
אפשר גם.
הרצו דקה ככה יפה, רק אני דיברתי על נדבך נוסף,
שבכלל יש שאלה אם אתה אומר ברוך אתה ה' שבא התפילה,
כי כבר יצאת לדרך, אבל לאיזה דרך יצאת?
תוך עשרים דקות אתה נמצא בעיר אחת, עובר על יד עיר אחת,
עוד חצי שעה אתה עובר על עיר אחרת,
איפה יש לך נסיעה?
כאילו עובר מעיר לעיר בפחות מ-72 דקות.
אז זהו, זה בדיוק השאלות עכשיו, מה שצריך, מה לא צריך,
זו השאלה פה, בסדר?
לכן הוא היה עושה ככה, ואנחנו
אומרים. טוב, סעיף ז',
אומר אותה אחר שהחזיק בדרך.
אחרי שהוא התחיל ללכת בדרך וכבר יצא מהעיר, אז הוא אומר תפילת הדרך.
כשיוצאים מירושלים, איפה הוא אומר תפילת הדרך?
לדעתי באזור שורש.
עד אז נמצאים בתוך העיר.
העירוב של מבשרת מחובר לירושלים.
מבשרת, אם הקסטל מגיע עד,
איפה השכונה החדשה? אין חמד, לא?
מכירים שכונת אין חמד?
הבתים שמה.
מגיע עד המחלף
של מלחמת.
ושמה מה יש מצד ימין?
אבו גוש.
מעל זה מעלה החמישה.
בסדר? ואתה עובר את אבו גוש, צמוד לו מה?
קריית יערים, טלסטון.
אז אתה מגיע מצד שמאל, זה שואבה.
איפה אחר כך?
עד אז אתה בתוך עיר.
טוב, יש כאלה שאומרים, טוב, החזקנו בדרך, יצאנו מ...
כתוב צדכם לשלום.
אתם יודעים איפה הוא? בסך הרוב שם, כתוב, קצת חבל לשלום,
שמה כבר אפשר להגיד שאתה יודע. אתה בתוך העיר עדיין.
אולי אפילו בתוך העירוב.
לא יצאת מעיבורה של עיר.
ברור?
לדעתי, שם. ומשם עד תל אביב כמה זמן לוקח?
חצי שעה.
בסדר, 35 דקות.
בסדר.
מה עשינו פה?
ולכן, תמיד עדיף להגיד בשמע הכולנו.
טוב.
ואלה, הוא אמרה להם, כן, יש לו ללך פרסה.
מה זה פרסה?
ארבע מיל.
מי זה 960?
40. בסדר? יפה.
ומה זה הכוונה? מי שהולך שלושה קילומטר, אז בטוח רצה שלושה-ארבעה קילומטר.
זמן של הלכת פרסה. כמה זמן הלכת פרסה?
72 דקות.
אבל פחות בלי פרסה לא יחתום בברוך.
ולכתחילה יאמר אותה בפרסה הראשונה.
ואם שכח ולא יאמרה,
יאמר אותה כל הזמן שהוא בדרך, ובלבד שלא יגיע תוך פרסה סמוכה לעיר שרוצה ללון בה, ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה.
זה לא, זאת אומרת, צריכים באמת
להיות בדרך.
סעיף ח' אומר על שולחן ערוך, הנכנס לבית המדרש,
להתפלל,
ירצום לפניך ה' אלוקינו וכי אבותינו, שהוא לקשה בדבר הלכה,
זה יקרא תפילת רבי
נכוניה בן הכנה.
וביציאתו יאמר מודל לפניך ה' אלוהי ששם את החלקים מיושבי בית המדרש,
ואנחנו ביציאה לא אומרים כלום. למה?
כי עד שהולכים לישון, לא מפסיקים ללמוד.
לא יוצאים מבית מדרש.
רגילים לומר דווקא את
ממשיכים, יש המשך.
אז למה רואה בבוקר ואומרים עוד פעם את התפילה?
כי זה יום חדש,
כמו תפילת הדרך.
טוב,
בעזר השם,
בשבוע הבא נלמד סימן קי״א.
בינתיים מה שעשינו היום זה ענייני
תפילת הדרך ותפילת דרכה של תורה, הווה אומר,
מי שנכנס ללמוד בבית המדרש.
תראו את הסמיכות של השולחן ערוך.
תפילת הדרך ומי שנכנס לבית המדרש.
בעזרת השם, שבוע הבא קי״א, כל טוב.
