כמו הקודמת,
התעסקנו בסימן צדיחת.
ככה סימן שכל פעם שאנחנו לומדים אותו, אנחנו מתחילים,
לא יודע, אם לקבל חלישות הדעת
או פרופורציה, מה זה בכלל תפילה.
למה אדם יכול להגיע בתפילה?
ואז באמת שואלים את עצמנו, נו, קדימה.
מה אנחנו עושים בתפילה? זאת אומרת,
איך אנחנו ניגשים בכלל לתפילה?
זה הסימן הקודם, ככה להעלות אותנו
לרמה של מה זה תפילה באמת.
עכשיו, הצד השני, אחרי שבן אדם בשיא הריכוז שלו,
בשיא המחשבה, מתרכז,
מתייחד עם בוראו,
מבין שהוא עומד עכשיו לפני מלך מלכי המלכים כדי שחיה שעה תפילה.
הצד השני בדיוק,
בן אדם שאין לו קונטרול,
בן אדם שהוא לא שולט,
מי זה בן אדם שלא שולט?
שתה.
אומר לו שובה נמוך צדית, תציף א',
שתה יין כדי רביעית,
אל יתפלל עד שיסיר ינו.
ואם שתה יותר,
ואם הוא יכול לדבר לפני מלך, אם יתפלל,
תפילתו תפילה.
ואם אינו יכול לדבר לפני מלך,
אם יתפלל, תפילתו תועבה.
הוא צריך לחזור ולהתפלל כשיסיר ינו מעליו.
ואפילו אם עבר זמן התפילה, משלים אותה בתפילה שאחריה כדין שוגג.
שים לב לדבר הזה.
אדם ששתה רביעית יין לא יכול להתפלל.
מה הקושייה?
פורים
שבתי כנסת עושים קידוש לפני מוסף.
מכיר את זה?
מי שעושה את הקידוש.
מי עושה את הקידוש?
בבית כנסת מי עושה את הקידוש?
כן, חשבתי הרב.
טוב, בסדר,
שעתה רביעית לא יכולה להתפלל עד שיסיר ינור.
איך מסיר ינור?
זה סיפר לי,
יש חילוחים טובים, הרר עזר בר שלום,
שאומר שהרב עובדיה,
ארץ צדיק לברכה,
היה עושה אבדלה במוצאי שבת ומייד הולך לישון רבע שעה.
כי אחר כך יש שיעור איפה?
מבייסדים.
אפשר לתת שיעור אחרי ששותים?
אי אפשר.
אז מה הוא עושה מייד?
מספרים על הרב זוננפלד שבליל הסדר היה עושה את ליל הסדר תוך שעה,
גומר הכל.
הוא אמר למה?
כל הרבנים עדיין נמצאים בתחילה.
אני כבר גמרתי את ארבע הכוסות,
לראשון עכשיו חצי שעה,
ואני אקום אם למישהו תהיה שאלה.
כי מי ששתה לא יכול לערות תורה.
אתה כהן?
לא, זה תימנים.
בקושי יש כהן, אבל לויים יש.
בסדר?
שימו לב, כהן למשל, ששתה רביעית,
לא יכול לעלות לדוכן.
אדם צריך להיות בעירות,
בשליטה.
אומרים חכמים, ברגע ששתו רביעית יין,
הוא לא יכול להחזיק את עצמו. ואם הוא שתה משהו יותר חזק,
משהו יותר חזק,
אז גם אם הוא שטה פחות, אי אפשר.
כהן ששטה רביעית יין לא עולה לדוכן.
תארו לעצמכם.
בית כנסת אשכנזי
בחוץ לארץ,
או כאלה שנשארו בגלות גם בארץ ישראל,
כמו למשל קיבוץ טירת צבי, שדי אליהו,
הם לא נושאים כפיים באמצע השבוע, כי ככה היו רגילים אייקים בחוץ לארץ.
בסדר?
עכשיו מתי נשאר לו
לשאת כפיים בשבת.
ובשבת, לפני מוסיו, הוא כבר שותה משהו.
מה נשאר לו? פעם בשבוע לשאת כפיים?
כהן,
מקיים מצווה באהבה,
יש בעיה.
לכן אומר לנו שר הדרור כך, מי ששתה רביעית,
שלא יתפלל עד שיסיר ינוע.
מה זה יסיר ינוע?
או שילך,
יעשה סיבוב מסביב לבסיס, או
ילך לישון
רבע שעה.
ואם הוא שתה יותר,
עכשיו תלוי.
אם הוא יכול לדבר לפני מלך, הבן אדם הזה שולט בעניינים.
שולט בעניינים, הווי אומר,
וגם אם הוא שתה יותר,
הוא יכול לעמוד עכשיו לפני מלך, לדבר לעניין.
והתפלל,
בדיעבד, עלתה לו תפילה.
אבל אם הוא לא יכול לעמוד לפני מלך והתפלל,
תפילתו תועבה.
מה זה תועבה?
תועה אתה בא.
זאת אומרת, כל מה שהתפללת פשר לכלום.
אבל כלום.
אני לא רואה שזה לא שווה, זה גם יזיק.
זה בדיוק,
זה בדיוק פורים.
מתי כן אפשר להתפלל?
מתי אי אפשר להתפלל?
אם הוא יכול לעמוד עכשיו לפני מלך ולהתפלל,
והתפלל, הכול בסדר.
מלכתחילה לא.
מה אתה שואל?
מי עושה קידוש לפני הקפות?
אנחנו,
שחרית,
קריאת התורה,
מוסף,
סליחה, קריאת התורה, הקפות,
מוסף, קידוש.
לפני חצות היום, עכשיו שעון קיץ זה לא בעיה, גם כשהיה שעון חורף היינו עושים את זה, אחת עשרה וחצי.
כן, כן, אני יודע, זה קשה.
זה היה קשה לי לעשות את זה, אבל בסוף הצלחתי.
הפתרון הוא, ישתו מיץ ענבים.
ישתו מיץ ענבים.
כן,
אפשר, אבל אתה רוצה לעמוד לפני מלך, לבקש בקשות,
אתה צריך להיות בשליטה מלאה.
אני עניתי עליה בחדות, כן? לא, לא, ברור.
אני מקווה שגם כשהוא יפיג את יאינו הוא יעשה את זה.
וזו לא היה משהו של שכרות,
שיגיד אחר כך אוי ואבוי, בטעות התפללתי.
אתה מבין?
בואו, אנחנו אנשים של שליטה עצמית.
זה תפקידנו בחיים.
אנחנו לא יוצרים שום מציאות על ידי קלקול.
כמו שלא מתנפלים על בן אדם שיש לו צרה, ואמרים לו עכשיו תתחיל להניח תפילין.
תמיד את הראש.
אז הסיטואציה שאתה מדבר עליה, לא יודע מה הייתה, לא הייתי שם.
אבל באופן עקרוני אני אומר,
באופן עקרוני אנחנו בונים,
לא נבנים על גבי חורבן של מישהו.
דרך.
אני יודע, זה יותר קשה.
הקל ביותר
זה לתפוס בן אדם באמצע אבל ולהרביץ בו,
לתת לו דרשה.
אתה מכיר כאלה שעושים את זה?
יש, יש.
כן.
פורים שביום שישי,
אנחנו עושים את הסעודה לפני חצות היום,
גומרים אותה קצת אחרי,
הולכים וישנים וחצי שעה.
קם דנדש,
קו חדש, לא זה בסדר, זה בסדר, הוא אצלי, זה בסדר, אני יודע כמו שזה.
טוב,
אומר הרמב״ם, ודין קריאת שמע כדין תפילה, והשאר ברכות יכול לברך על פי שהוא שיכור.
בסדר, אתה רואה תשובה?
איך השם?
אופיר, ברור.
ודרך אגב, כתם אופיר,
פירוש של הקומרנן וגילת אסתר.
דיברת על שכרות, אופיר.
בסדר?
מחבר הכול.
קדימה, סעיף ב'.
דרך מיל,
אתה יודע, אם בן אדם הולך מיל, כמה זה מיל?
לא מייל, מיל.
כמה זה מיל?
בסדר?
צריך לדעת.
פרסה זה ארבע מיל.
אלפיים אמה.
960 מטר. בקיצור, הולך קילומטר,
מפיג.
ושינה כלשהו, מפיגים את היין.
ואני מילה כששתה רביעית.
אבל אם שתה יותר,
קורה שכן ששינה משקרתו ודרך תורדתו.
ואני מילה במהלך ברגליו, אבל רוכב, ודאי דרך מפיגה את היין.
אחד שרוכב על סוס, על חמור,
דקדם דקדם, מה שנקרא,
יש לך סוס,
אין לך?
המאזדה אל תעלה כשאתה שתית.
זה יפיג את היין בצורה אחרת, חס ושלום.
עזוב, עזוב.
טוב, אנחנו משתדלים להיות עדינים.
ברור העניין הזאת, זאת אומרת, אני צריך להפיג את היין.
טוב,
כל אחד שהוא שטרוי,
סגי לי לפי מה שמרגיש,
ונפשו שיפיגי אינו.
אני מספיק רבע שעה במיטה, אני קם בן אדם חדש, אמר לי, עזוב אותי, שעתיים.
פחות מזה לא זזקו,
קם יותר גרוע ממה שהלכתי לישון.
דרך אגב, כללית גם, כשאדם הולך לישון,
אמרנו את זה כמה פעמים, ככה בונוסים על הדרך.
או לישון
רבע שעה 20 דקות,
או שעה ורבע שעה וחצי,
לא באמצע.
מי שהולך לישון 50 דקות,
45 דקות, שעה,
קם עייף יותר ממה שהוא הלך לישון.
זה ברור?
המחזוריות של השינה.
שעה ורבע, שעה וחצי,
תראוי באדם, כל אחד לפי מהשיעור,
אבל שלב השינה העמוקה,
הרם, מה שנקרא,
זה אחרי רבע שעה עשרים דקות. זאת אומרת, אם אתה...
תבדוק את זה בעצמך.
רבע שעה ישנת, אתה קם חדש.
חצי שעה, ארבעים דקות,
חבל שהלכתי לישון, פוצץ לי הראש.
בסדר? התקלת?
בסדר? זה חשוב לדעת.
כי לפעמים רוצים טיפה לנוח
אמצע היום, אני יודע מה, רבע שעה.
יותר טוב מכל זמן אחר.
כי אם לא, זה כבר מגיע לשעה וחצי.
טוב, יש לך את שיגיד, על הכיפאק, שעה וחצי.
למי יש זמן שעה וחצי לישון?
מי נותן לך זמן לישון שלך?
טוב,
אומר המשנה ברורה, אה, סליחה, הרמה.
ולכן אין נזרים בעיינות שלנו שאינם חזקים.
אתה מבין, מה היה באירופה?
עיינות לא חזקים.
אבל היום, בעיינות של ארץ ישראל,
השתבח שמונעת, משהו משהו.
בטח, עינות שארץ ישראל, מצוינים.
אני לא מדבר על עינות פטישים,
שזה בכלל בעיה, זה עינות עם סוכר.
עינות טובה, אני מדבר על עינות טובים.
שמתפללים, אבל פי ששתה רביעית ויותר.
וכל שכן הם מתפללים מתוך סידור שבידו, שאין חוששים לשכרות מעט,
כן נראה לי. למה הוא אמר את זה, אופיר?
אשכנזים עושים קידוש,
לפני מוסף, בשמחת תורה,
בראש השנה, אני יודע מה.
זה ברור.
יפה.
טוב,
סימן ק',
אומר השולחן ערוך,
תפילות של מועדות ושל ראשי חודשים.
צריך להסדיר את תפילתו קודם כשיתפלל, כדי שתהיה שגורה בפיו.
ושאומרים, דווקא כשמתפללים על פה, אבל כשמתפללים מתוך הסידור, מותר.
והרועם המתפלל,
וכן נוהגים, וזה מה שקורה אצלנו.
כן?
ברגע שאתה רוצה להתפלל, הרי תראו,
בזמנו לא היה הכול.
כמה אנשים החזיקו סידור ביד?
מי החזיק עשרה סידורים בבית?
זה היה כנראה אחד מעשירי העיר.
הדברים העיקריים.
היום, ברוך השם,
ברוך השם, חברת שפע,
יש לנו הכול.
ולא רק כך, אלא אני אגיד לכם,
בזמנו יש עדיין אולי ככה סידורים כאלה,
שכדי להשיג תפילה של חג או של ראש חודש,
היית צריך לטייל ארבע מקומות בסידור.
להתחיל את השחרית במקום אחד,
לעבור לעמידה למקום אחר,
למצוא יעלה ויבוא, לקפוץ להלל,
בסדר?
היום אעשות ספרים הרבה,
אין קץ.
אתה יודע, אם לוקח סידור,
הכול על הסדר, סידור השלם בלי דילוג.
ככה היו קוראים לזה לפני כמה שנים, גם זה לא כתוב,
כי זה ברור.
אין מי שיעשה לך סידור שאתה צריך לקפוץ ממקום למקום.
אבל ככה זה היה.
סידורים, היית צריך לעבור.
תפילת עמידה אחת מכל הסידור.
עכשיו תתחיל.
לשחרית, יש לך את זה בשחרית למלחה, תקפוץ שעה,
פתאום הקטורת
תעבור לשחרית לקורבנות כדי למצוא פתאום הקטורת של סוף התפילה.
כן? זוכרים את הסידורים האלה?
קיימים עדיין.
עדיין יש כאלה.
אבל היום הכל כבר רץ,
ובזמנו
לא היו יכולים להחזיק.
אז אדם חייב לסדר את תפילתו לפני שהוא בא להתפלל.
מדוע?
אם הוא היה הולך לפני מלך, לא היה עומד
נסדר, מה הוא רוצה לומר?
אתה יודע,
זה היסטוריה.
מה פירוש?
אתה מכניס למרבי?
אתה עולה מישהו ומסביר אותו, זאת אומרת, כל השינויים שעושים את הפעילה, הוא מקריא אותה.
הוא עובר על פעילת 18. כל הקטעים שמכניסים לתוך הפעילה, הוא מקריא אותה. יפה, יפה, יפה, יפה.
זהו, זה מנהג שאנחנו עושים אותו היום,
לכן אני ככה הקשבתי טוב.
למה? למה? אנחנו בבית הכנסת, יש הרבה אנשים שהם באים בשבתות
או רק בחגים,
הם באים לבית הכנסת ולא מצויים כל כך בסידור.
בזמנו לא היה צריך את זה. היום או שיש מישהו שאתה דואג,
הגיע מישהו חדש שנראה שהוא לא בא לבית הכנסת בדרך כלל,
מושיב אותו על יד מישהו שיארגן אותו בתפילה.
מצד שני, כשיש דברים, אז אתה אומר, אתה יודע, זה ספרדי.
אמרו בקול רם, אעלה ויבוא ברך עלינו, שעכשיו התחלנו
בסדר? כל הדברים, כל השינויים בתפילה
מכריזים עלינו.
זה גם אצל האשכנזים.
אעלה ויבוא.
ערבית,
שראש חודש, אעלה ויבוא. מחה פאץ',
פסטייסט,
מחה פאץ',
תן מכה.
בסדר?
אעלה ויבוא.
מכיר את זה?
לפני המידה. לפני המידה, כן, כן. אבל זה יפה שאתה אומר
שזה מעוגן בתוך הסידור, הסדרה של תימנים. יפה מאוד, חשוב.
חשוב פעם וחשוב בעתיד,
המציאות שלנו גם.
אבל בסידורים,
אם אתה לוקח סידורים שלמים,
שלא צריך לדלג, כמו עתיק לל הישנים ואלה,
אתה צריך כל פעם לעבור ממקום למקום,
אתה לוקח סידור חדש, טוב,
יש סידורים חדשים תימניים,
או שכולם,
כמו שהיה.
כן, כן, לא משנה שהמשיכו, אין לי בעיה.
כי אני אומר,
כתוצאה ממה זה נולד,
מזה שאתה צריך להתחיל לקפוץ בתוך התפילה, לחפש אותי עכשיו. בן אדם עומד בעמידה לבד,
מסתבך.
גם מזכירים לאנשים שלא ישכחו,
וגם למי שלא יודע.
שני הדברים גם יחד.
כן, כן, כן, ראיתי גם את אשכנזי בזה, כן.
כולם מחזיקים סידור עינת ישראל,
אשכנזי,
166,
182. אתה יודע, יש מישהו שדואג לומר, ברוך השם, צריך לקרב.
שאדם לא ירגיש, אני אומר את זה הרבה פעמים,
אדם שמגיע לבית הכנסת
צריך להרגיש
שהוא בבית,
בית אלוקים,
אבל כשהוא נמצא בבית,
הכוונה היא שהוא שוחה במקום.
היה לי כמה פעמים, אני אגיד את זה.
אני יושב קדימה ואני רואה בן אדם נכנס לבית הכנסת, שם קדימה.
בצד ההוא.
הגבאי לא קלט,
קורא לו לידי.
שירגיש נעים.
בן אדם שעומד שתי שניות בלי לדעת מה לעשות בכניסה לבית הכנסת,
איבדת אותו.
חייב הגבאי לשבת ליד הדלת,
כל מי שנכנס,
שים אותו במקום.
לפחות תגיד לו, אני מבקש שאתה תיכנס.
אדם שעומד מהסס, אני ראיתי את זה הרבה,
אנשים שבאים פעם ב-,
או פעם ראשונה,
והוא מהסס בדלת, אין מי שמושך אותו פנימה,
לא נעים.
לא נעים לחפש מקום.
אתה מכיר את זה?
אני פעם הייתי מאיזה חתונה, הם אמרו אוהב הזה.
עמדתי,
לא יודע,
חצי דקה, דקה,
הביתה.
אמרתי לך עכשיו לחפש איפה יש מקום?
מה קרה?
להתראות שלום.
נתתי את הצ'קט, זה בסדר.
ברור.
לא.
אתה צריך להגיש נעים טוב, בכיף.
מתכנסת ברור.
ברור לעולם, לא אכפת לי. בסדר, יש לו אכל.
יש לך הביתה יקנה פיצה בדרך.
טוב,
תפילות של מועדו של ראשי חודשים צריך להסדיר את תפילתו קודם שהתפלל כדי שתהיה שגורה בפיו
וישוב דווקא כשמתפללים על פה, במקומות שאין סידורים.
אבל כשמתפללים מתוך סידור,
מותר.
דעה רואה מה שמתפלל וכן נוהגים.
סימן תקופה א' אומר השולחן ערוך
שצריך לכוון בכל הברכות.
לשים לב לדבר אחד.
ופה עוד פעם, אנחנו,
שבוע שעבר למדנו צ״ח,
כן?
כן?
אנחנו חוזרים מצד יח,
נדלג על
צד יט, ק, ק, א',
נגיע לצד יט וק,
ונגיע לק, א'.
אם אנחנו מחברים אותו לצד יח,
שמדבר על חסידים ראשונים, איך היו עומדים בתפילה,
כן?
במקום הזה כתוב בשולחן ערוך, סעיף א', ק, א',
המתפלל צריך שיכוון בכל הברכות.
תשים לב מה הדרישה הראשונית מאיתנו בתפילה.
כל ברכה וברכה תשים לב מה אתה אומר.
לפחות תבין את המילים שאתה אומר.
אני לא מדבר כבר על
תשפוך את הנפש הקדוש ברוך הוא, אתה יודע מה חסר לי, הנה, תן, תן, תן, תן. זה בדיוק הרי תפילה, לא?
טוב, מתוך ידיעת הבורא, גדלות הבורא וכל מה שקשור לעניין, כמו שראינו בצד יחד.
אבל המתפלל צריך שיכוון בכל הברכות.
ואם אינו יכול לכוון בכולן,
בדיוק נגמר ה-25 מיליגרם.
מה?
איתי.
ברור, בדיוק אז נגמר, איך עכשיו יכול לכוון?
נגמר לו המטרייה.
בסדר?
לפחות יכוון באבות.
ברכה הראשונה, לפחות לכוון בה.
ואם לא כיוון באבות,
אף על פי שכיוון בכל השאר,
יחזור ויתפלל.
מסיימתי מה כותב פה על שולחן ערוך.
אני צריך לכוון בכל הברכות.
מה אני מוציא מהפה?
מילה מילה.
המינימום,
באבות.
אבל אם הוא לא כיוון אפילו בברכה הראשונה, אפילו שכיוון באחרות, לא יצא ידי חובה.
אומר הרמב״ם, ועל זה אנחנו סומכים היום,
והיינה אין חוזרים בשביל חסרון כוונה.
עכשיו בחזרה הקרוב הוא שלא יכוון, על כן למה יחזור?
ברורה.
האמירה הזאת ברורה.
אני רוצה לחזור כדי לכוון. מי ערב? מי תקע כף
שבסיבוב השני, מקצה שיפורים,
מועד ב',
כן, הוא יכוון יותר טוב.
אבל שים לב מה ההשתלשלות.
צריך לכוון בכל הברכות.
ואם לא כוון בכל הברכות, לפחות באהבות.
ואם לא, מה אני אעשה?
ידלג לחילופין.
בסדר? יחכה לתפילה הבאה.
זו המציאות.
סעיף ב', אומר על שולחן ערוך,
לא יתפלל בליבו לבד,
אלא מחתך הדברים בשפתיו
הוא משמיע לאוזניו בלחש, ולא ישמיע קולו.
ואם אינו יכול לכוון בלחש, מותר להגביה קולו.
ואני מי לבינו לבין עצמו,
אבל בציבור אסור.
דעה איתי למדרת ציבור.
אם אשמיע קולו בביתו כשמתפלל כדי שילמדו ממנו בני ביתו, זה מותר.
שים לב לדבר הזה שאנחנו אומרים,
שאדם צריך
לשים לב שכשהוא מתפלל תפילת עמידה,
הוא ייחתך בשפתיים.
פה אולי אני אגיד את זה,
יש לנו מדרגות בתפילה.
ככל שהרמה עולה,
הקול פחות נשמע.
כמו אצל חנה, רק שפתיה נאות
וקולה
לא ישמע.
צרה פתח.
בסדר? זאת אומרת, תפילה הגבוהה ביותר, הקול לא נשמע.
אבל שפתיה נאות.
צוקה לזמרה,
אתה יכול להגיד בקול רם.
שירה.
קריאת שמע משמיעה
לאוזנו ולא לאוזן חברו.
הוא יכול לדבר שישמע, אבל לא לזרעו.
תפילת עמידה,
מחתך בשפתיים.
הוא אומר לנו, תראו בשערי תשובה,
אומרים,
אתם יודעים, ביאור הלכה.
ביאור הלכה, ואם אינו יכול לכוון בלחש.
אתה יודע?
ולפי מדעיתא בזוהר,
יש,
שמגביה קולו בתפילה כל כך עד שחברו יכול לשמוע,
זה שלידו יכול לשמוע את המילים,
אין תפילתו נשמעת למעלה.
אז ראינו מה הוא מביא פה במשלב ברורה?
ברגע, זה לא היה בסדר בשערי תשובה, אבל פה הוא הביא את זה בקיצור.
ברגע שהאדם משמיע קולו בתפילתו, נאחזים בו חיצוניים ועינו עולה למעלה.
יש לו אחיזה פה בקרקע?
בואו נאמר ככה, דיברנו בשיעורים קודמים על זה שאדם צריך להשמיע את ברכותיו בקול רם.
מדוע?
למה מברכים בקול רם?
שהקול נהיה בדברו. למה?
לא רק.
שתחול לתפילה הברכה בארץ.
אם מישהו שומע ועונה על זה אמן,
הברכה יורדת למטה.
עכשיו תשים לב,
שאלת המידה זה בקשות אישיות שלי,
אישיות ציבוריות, כן?
ישיבה שופטינו, אני יודע,
התקעה בשופר גדול, זה מה שאנחנו צריכים, עבודה שבלב.
תפילה, סליחה, זה חיי שעה.
כל זה לא לשמיע. עכשיו נשים לב למדרגות שאמרנו,
נתקענו באמצע.
יש לנו מצד אחד פסוקי זמרה שזה בקול רם,
קריאת שמע משמיעה לאוזנו ולא לאוזן חברו,
תפילת המידע מחתך בשפתיים.
חזרת השץ
אפילו בשפתיים לא מחתך.
מה המדרגה הגבוהה ביותר?
הרוחנית הגבוהה ביותר?
הקשבה.
ועכשיו ברור למה אנשים מטיילים בחזרת השץ.
מי מסוגל להקשיב למישהו אחר?
זו הבעיה הכי גדולה של האדם.
וזו הרמה הגבוהה ביותר. הקשבה.
שמיעה, אתה יכול להסתכל, אין לי בעיה.
אדרבה, תהיה יותר שקוע בעניין.
לא יהיו דברים שמפריעים לך,
כן?
יוציא את הדברים המטרידים אותו, זה ראינו בפעם הקודמת גם.
שלא יהיה שום דבר טורדו.
בסדר? זה ברור?
עכשיו תשימו לב מה אמרנו פעם על תפילת שחרית.
אני מתחיל מקורבנות,
עובר לפסוקי דה זמרה,
עובר לקדושת יוצר,
מגיע לתפילת עמידה ושפיץ חרטום קדימה, חזרת השץ.
בסדר?
הפנים של תפילת המידע, פנים של הפנים,
ברור.
ומשם אני חוזר חזרה הביתה.
מול קדושת יוצר יש לי קדושת דה סידרה, הופעה לציון,
מול פסוקי וזמרה יש לי
שיר של יום, מול קורבנות יש לי פתאום הקטורת.
זאת אומרת, התחלתי בקורבנות, יצאתי בפתאום הקטורת. מה יותר גבוה?
קורבנות או פתאום הקטורת?
קטורת, זה ריח.
ומשם אני יוצא לחיי המעשה.
הבנו את הסולם של הצבעים?
ברור.
עכשיו תשאל אותי, הרב, אפשר להתחיל מהודו?
עדיין, מספיק.
הבנת שאי אפשר.
נכון?
כמו שאמרת מקודם, מישהו שתה התחיל להתפלל.
אמרנו, מאיפה אתה מתחיל להתפלל בבוקר?
מהודו.
אתה מכיר כאלה?
שהתחילו בהודו?
לא הבנת.
נסעו להודו, התחילו להתפלל.
אמרתי שזה הפרפרזה על מה שאתה אמרת מקודם.
המשכתי את הקו שלך.
כן.
הרגע הסברתי.
נו.
זו הרמה הכי גבוהה
של האדם בתפילתו.
אחד שלא ואחד שמקשיב, ויש מדרגות.
מה, אתה רוצה לקפוץ ישר למעלה?
רוח הקוטג'? מה אתה מחפש?
שנייה, שנייה, שנייה.
בסדר? זה ברור מה העניין?
כי זה רשות.
תפילת עמידה באופן בסיסי היא רשות, קיבלו עצמם כחובה.
לכן אין חזרת השץ.
כן?
האמת שהיו צריכים לעמוד.
כמו עמידה, כן, תפילת עמידה, חזרת השץ, אותו דבר.
אלא שיש מי שאומר שיותר יקשיבו כשיושבים.
באופן עקרוני, כן, לעמוד.
מי שיכול שיעמוד.
בסדר, אתה רואה, אני עניתי לו.
בסדר?
יושבים,
ומי שרוצה לעמוד שיעמוד, יש כאלה שדווקא עומדים בחזרת השץ, אדרבה.
אמרו מה, משנה ברורה.
הוא שאל אותי, לא אתה.
שום בעיה, שום בעיה. יש כאלה שדווקא יושבים ודווקא עומדים.
זה לא...
כן, כן. השאלה היא מה הכוונה משמיע לאוזניו בלחש.
איזה אוזן מדובר פה?
הרי
בקריאה עצמה כתוב משמיע לאוזנו ולא לאוזן חברו.
אז מה ההבדל?
אז יש מי שרצה להגיד,
זו עבודה שעשינו בברכות, בבואו הלכה.
כן, משמיע אוזן פנימית.
אתה יכול גם בעצמך, בלי קול, להשמיע לעצמך.
בלחש.
והרגע הוא אומר, אם אני לא יכול לכוון בלחש,
מותר להגביה קולו. מה זה להגביה קולו?
שהוא ישמע, בסדר?
וזה דווקא כשהוא בינו לבין עצמו.
כשיש אנשים אחרים,
אתה שומע לפעמים זמזומים בבית הכנסת, אז ההפך.
הוא מביא פה בירור ההלכה, שערי תשובה.
תראו את הבירור, את השערי תשובה, בואו, בשביל שיהיה יותר ברור.
ובראי המהמנה, פרשת פנחס כתב, בסדר?
יש לך?
ג', לאוזניו.
האם ביד אפרים, מה שכתוב מדברי ביקורי שמואל שמואל, בברכות.
ורעיה מאמנה פרשת פנחס כתב בצלותה כל חד מצא לי בחשאי
דלא אשתמה קלה דילה בצלותה לגבי דחברי
משמע שאף חברו העומד אצלו לא ישמע
אך גדולה מזו כתב בזוהר פרשת ויגש ורעיה מאמנה זה תוספת על הזוהר כן
ובגין כך לא יצטרך ברנש למישמע קלה בצלותה
ומשמע שגם הוא עצמו לא ישמיע לאוזניו
כתוב בשם מהרם דילון זנו
דאם הוא שמע אינו נענש אך אם השמיע לזולתו נענש
אף על פי שלא ישמע את דברים רק הכל.
דקא נמי, רק הכל, כן, הוא שמע זמזום.
כן, אז המעריד אילון זאנו אומר שאפילו הוא נהנה של זה.
כן? דקא נמי, דקא אמרת, אשתם עקלה.
וזה לא אומר אומן דשמה עקלה.
זה נשמע הכל,
שמישהו שמע. והדיוק אין לו כלום דמיילו לומר אומן דשמה. דמי אכפת להם לשומע.
כן?
וגם מזוהר הפרשת ואיגי יש להם דקלל, שכוונה שלא ישמעו על כל אחרים, ואתם עוד לא משמעו צריכים לומר בפתח,
גם בשם האריזה כתבו שלא ישמיע לאוזניו, ומי יבוא אחרי המלך.
מי זה המלך?
האריזה.
אך כתב המחזיק ברכה, מי זה המחזיק ברכה?
אחידה.
שאין זה אלא למיישרים אורחותם.
אמנם להמון, מסתייע, שלא ישמיע לאחר, ואנח להם לישראל.
כאילו אמרו השיעורים האלה למצניעיהם.
זה דווקא לאנשים רציניים.
בעיקר בזה שהכל לפי מה שהוא משער בנפשו.
שיש מי שאם לא יחתך את האב עד שיהיה הקול יוצא מהשפה ולחוץ ורוב שרפיו אף שפתיו לא יניע או תתקפהו שינה
ירדם באמצע
אם הוא לא יעשה איזשהו קול.
כל פנים, השמעת קול הברה בלי השמעת תיבה עצמה יכול לעשות אם אי אפשר בעניין אחר.
אתה רואה מה הקולה שבסוף הוא אומר?
להשמיע זמזום
בלי להשמיע מילים ברורות,
כן?
אפשר להקל.
ולא נמנעו מלעשות כן נפשי מעשיה המיישרים רוחותיו
כשמרגישים בעצמם שאין דעתם מיושבת כל כך,
שיכולים לחייבים בתפילה הלכה של גמרי.
אז יש כולה.
ואם מישהו לא יכול, יש לנו את השם זום.
אבל לשמוע מילים,
שערי תשובה
עם המקורות שהוא הביא, וכמובן הביאו הלכה,
משנה ברורה.
בסדר?
כן.
עזוב אותי, נאמרת.
לא, זה מיתר, זה מצוייבת.
בוא, בוא, אני אשאל אותך שאלה פשוטה.
אתם מבינים, אנשים בסוף נהיים דתיים, זה בעיה.
תהיו בני אדם.
אתה עומד לפני מלך, בסדר? אה, ראש הממשלה, מה שלומך?
תגיד לי, אתה בסדר?
נכניס אותך ישר לסוף הרחוב.
אתה יודע מה יש שם?
סוף הרחוב?
מה?
אתה ירושלמי?
אה, טוב, בשביל זה אתה... כפר שאול.
אתה יודע מה זה?
אברבנאל, גיאה, שער מנשה, בסדר?
סוף הרחוב, בקיצור. לא יודע איפה אתה גר, אז אני...
טוב, בואו נסיים. יש אומרים שבראש השנה ויום כיפור מותר להשמיע קולם בתפילה, אפילו בציבור.
וכן הורגו, ובקום מקום הזדהרו שלא יגביה קולם יותר מדי.
יכול להתפלל בכל לשון שירצה,
והעני מילי בציבור, אבל ביחיד לא יתפלל בשון הקודש.
שומרים דאעני מילי כששואל צרכיו, כגון שהתפלל חולה,
או שום צער שיש לו בביתו, אבל תפילה קבועה לציבור,
אפילו יחיד יכול לאמרה בכל לשון.
ושומרים דאף יחיד כשהוא שואל צרכיו יכול לשאול בכל לשון שירצה,
חוץ מלשון ארמי.
טוב, זה הנושא הזה של תפילה.
בואו נאמר את זה בקיצור,
תפילה בשפה זרה אפשר לומר רק אם זה שפת האם ובשפה של אותה מדינה.
כל השאר לא מתקבל, זה ברור?
אי אפשר,
כבר בעברית.
אפשר להסתכל על הפירוש של המילים לפני כן,
ללמוד מה זה התפילה, לראות את המילים, מצוין.
אבל בתפילה,
ראשון הקודש.
דיברנו על זה מתי?
לפני שני שיעורים. בסדר, סליחה.
אני עוד רגע, כשנגמור אנחנו נדבר.
בעזרת השם, שבוע הבא סימן קב,
נזכה לראות פני משיח צדקנו במהלב ימינו.
בוא אופיר, בוא.
