אנחנו בסימן צח.
ותראו, הצחות של הסימן הזה היא כזו,
שאני,
אני לא יודע, כל פעם שאני בא ללמוד את הסימן הזה,
מחדש
אני מקבל באיזשהו מקום חלישות הדעת.
אז במקום שאתם תקבלו חלישות הדעת,
אני מבקש להתאמץ בלימוד הסימן הזה. למה? למה?
מכניס אותנו לפרופורציה,
מה זה בכלל תפילה.
אנחנו למדנו איך אדם צריך לעשות, מה לעשות.
ואיך יתנהג, מה יהיה המון.
אבל להבין את המשמעות הרוחנית הגדולה שבה אנחנו נמצאים
בשעה שאנחנו מתפללים, עומדים לפני הקדוש ברוך הוא בתפילת שמונה עשרה,
זו משמעות כל כך עליונה וגדולה, אפשר להגיע למדרגות כל כך גבוהות.
אז אתה אומר, טוב, אז מה אני עושה בתפילה?
שיחקתי בגולות.
הקשב והריכוז
שיכולים להביא את האדם למדרגה גדולה ברוחניות
בזמן התפילה,
הם לא יתוארו, עוד רגע אנחנו נראה את זה בפנים.
אני אקח טיפה מקדים כדי שלא ייבהלו לי האנשים באמצע,
יברחו לי באמצע השיעור.
מה, אתה רוצה מאיתנו?
אבל זה לא אני רוצה, הקדוש ברוך הוא רוצה שהם יהיו מחוברים איתו.
וזה היסוד של הרצינות בתפילה.
הרצינות בתפילה צריכה להתחיל מההתחלה. מרגע שנכנסתי לבית הכנסת,
אני מבין שנכנסתי לביתו של מלך.
כשאדם נכנס לביתו של מלך הוא הולך
על קצות האצבעות.
הוא כולו דיירקט, אני הולך לראות את המלך, להיפגש.
אני לא אשאל מתי בפעם האחרונה חווינו את החוויה.
אתה לא מדבר.
אני הולך למקום הקודש.
איך אדם צריך להיראות כשהוא נכנס למקום קודש?
מגיע לכותל המערבי.
הולדות הברכיים כבר מהמגנומטר.
שער ההשפעות בכלל.
זה ברור מה קורה פה?
וחוסר הסחת הדעת, קשב וריכוז בתפילה.
אם בתי כנסת היום היו מודרניים,
בכל בית כנסת בכניסה
היה מין כזה שמכניסים את הכרטיס אשראי
ומוציאים 25 מיליגרם.
יודע מה?
רטלים.
קשב וריכוז.
חצי התלמידים היום, לא?
קשב וריכוז אני רוצה.
אל תזוז כי אם לא אני מה.
עכשיו אתה מתפלל ואתה יכול להגיע לחיבור לבורא בצורה גדולה משמעותית.
השאלה האם אתה מבקש את זה.
דיברנו כמה פעמים, ראינו את זה גם,
המהר״ל מפראג מביא בנתיבות עולם נתיב התורה.
כשאדם מבקש להיות משהו גדול, הוא יהיה משהו גדול.
הבעיה היא שהוא לא מבקש, אני רוצה לדעת הלכה.
אני רוצה לדעת, אתה רוצה לדעתך, תדע הלכה.
אבל אני רוצה לדעת הלכה, בשביל מה?
כי הלכה בעצם זה ביטוי מעשי לצדדים הרוחניים שצריך לפעול לגביהם.
חיבור ישיר
בין נפש לבין גוף.
כל זה צריך להיות ביחד.
ואם נתייחס לתפילה
כמו שבאמת צריך להתייחס, נגיע למחוזות גבוהים.
אחד בא לך עם איזה כתובית על הגב,
תתחיל לבדוק
מי היו כל החבר'ה שלו במסלול.
אה, היה מסלול שניים אחריי, צעיר.
או פרסומת,
אני לא מדבר איתכם עכשיו על בחירות,
כל מיני כתוביות.
אתה לא בבין שאתה מסיח דעת האנשים?
עזוב את זה, אתה רואה שאני נשאר ב...
בסדר.
הוא גמר את השס בדף יומי, עשו להם חולצות
מסלול דף יומי.
בסדר.
אני צוחק, אני צוחק, אני צוחק.
אני אומר, אפילו מסלול דף יומי.
לא משנה מה, מסיח את הדת.
נעצנצים, לא יודע מה.
בתוך בית הכנסת,
מסכים ומקטרגים
בתוך בית כנסת, רץ.
מי יכול להיות מרוכז בתפילה ולהבין
שכשהוא מרוכז בתפילה הוא יכול להגיע לקרבת אלוקים?
ומה אמרנו?
מה אומר דוד המלך? קרבת אלוהים,
לי טוב.
כל התפקיד שלנו בסוף, בסוף בסוף, שורה תחתונה,
שורה עליונה.
מה אנחנו מחפשים בעולם?
קרובים לאבא.
כמה שיותר קרוב לאבא יש יותר שפע,
שיותר בורחה, יש יותר אפשרות
להיות ברמה יותר גבוהה.
זה מה שהם מחפשים, יש כל מיני דרכים.
אבל זו המטרה, מטרת-על.
אפשר להגיע לזה דרך התפילה.
כשלהגיע אתה הולך לימוד, זמן תורה לחו״ל,
זמן תפילה לחו״ל.
אל תלמד בתפילה
ואל תתפלל באמצע הלימוד.
כל דבר בזמנו.
כשאתה צריך להפעיל את השכל, תפעיל את השכל,
כשאתה צריך להפעיל
את הרגש, את הלב, תפעיל את הרגש, את הלב.
אז מה עושים אנשים?
יש להם סידור, הם באמצע כל מיני מילים,
כאילו מסבירים.
איך שזה מסיח את הדעת,
אותי זה מקומם, כי הרבה פעמים המילים לא נכונות.
ההסבר הוא לא אמיתי.
אתה רוצה עכשיו להתפלל, לשפוך את הלב.
מכניסים לך באורים, באורי מילים, באמצע התפילה,
זה סכר, אתה לא מתפלל, אתה קורא טקסטים חזליים.
הנושא ברור.
אני צריך להיות בקשב וריכוז
בתפילה על מנת להיות מחובר לבורא.
שולחן ערוך.
בואו נקרא בפנים,
מה שככה,
התחלתי טיפה לרמוז, נקרא לזה ככה, לרמוז בחוץ.
סימן צדיחי צעיף א' אומר על שולחן ערוך,
המתפלל צריך שיכוון בלבו.
לשים לב, את השכל,
את ההסברה,
את הלימוד, את הפלפול הוא עשה בשיעור,
הוא עשה בבית-מדרש.
עכשיו הכול יוצא החוצה.
אל תתחיל לבדוק.
למה כתוב אלוקי אברהם, אלוקי יצחק, אלוקי יעקב?
אלוקי ואלוקי ואלוקי. אה, זה בעלי אורות, ידידי, זה תעשה בבית מדרש.
אבלה, אברהם, יצחק, יעקב.
הם אבותינו צריכים להתחבר דרכם.
שבח הבורא,
משיב הרוח ומוריד הגשם.
הקדוש ברוך הוא.
הנה, אתה עושה את החסדים האלה.
אחר כך תתפלל, אתה חונן לאדם דעת.
זאת ה' מקירות הלב.
לא מהדוגמטיות של השכל.
עתה זה א', זה ת' ו-ה', בסדר?
אני מדבר אל הקדוש-ברוך-הוא בנוכח.
זה לא עכשיו,
זה עכשיו בשיעור,
אבל לא בתפילה.
בתפילה אתה מרגיש את החיבור.
וזה מה שאתה אומר בנוכח.
טוב, שולחן ערוך.
עם יתפלל צריך שיכוון בלבו פירוש המילות שמוציא בשפתיו, ויחשוב כאילו שכינה כנגדו,
ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתישאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפילתו.
כלום אין לי
חוץ מאשר ברגע זה התפילה אל הבורא,
שהוא יכול להיות מושיע לכל מה שאני צריך,
מהכלל אל הפרט.
מצורכי כל עם ישראל
עד הצרכים הפרטיים הקטנים שלי, שבאמת הם קטנים.
מה אני מבקש?
בגדול, מה אנחנו מבקשים?
גאולת עם ישראל,
עם כל הדברים הנלווים.
בקטן, מה מבקשים?
גאולת הפרט.
אבל הכול בא מתוך
בקשות כלליות. את הפרטיות איפה אנחנו שמים?
נשמע, הכול אינו בסוף.
אפשר להוסיף בקשות פרטיות.
עד אז הכול בקשות כלליות.
טוב,
ויחשוב כאילו הוא מדבר לפני מלך בשר ודם,
כי כאילו היה מדבר
לפני מלך בשר ודם, הוא היה מסדר את דבריו ומכוון באמצע יפה לבל ייכשל.
כאן וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא,
שהוא חוקר כל המחשבות.
וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה
שהיו מתבודדים.
מה פירוש מתבודדים?
אך בין, ביער. לא, לא על זה מדובר.
מדברים על תפילה בציבור.
הם מתרכזים בתפילה עד כדי כך שהם לא מרגישים כל מה שקורה מסביב.
נכון הוא, כדי שלא תהיה טעות,
שבאמת יש זמן שאדם צריך להתבודד.
אדם צריך לעשות את מחשבתו בכל יום.
מה היה לי היום?
ספירת מלאי.
לסגור קופה בסוף היום.
מה היה לקראת מה אני הולך בחר?
תלך לדקות האלה, כן.
אבל לא להפוך את זה ל...
וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונים בתפילתם,
עד שהיו מגיעים... שימו לב, אני אמרתי, כשאני קורא את זה,
אני שואל מה אנחנו עושים בחיים שלנו?
עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כוח השכלי,
עד שהיו מגיעים מקרוב למעלת הנבואה.
אתם מבינים מה הטופ שלנו?
חסידים ואנשי מעשיהם מגיעים עד כדי קרוב למעלת הנבואה.
יום, מותר לי לספר סיפור?
שבוע קראתי אותו. יש ספר
שנקרא
תורה מגן עדן.
מי כתב את הספר הזה?
אלה
חידושי תורה שהתבררו
לרב אסלן, הרב יעקב אסלן,
שהחלו אורחים טובים ויהיה בריא,
ידידי מבוגר היום,
אחרון תלמידיו של רבי חם יעקב טאיה, איך חם יהודה פטאיה.
בקיצור, הוא גר בפרדס כץ.
והוא באמת מברך אנשים,
מוריד מהם כל דבר.
היום כבר קשה לו מאוד מאוד, אבל ראינו דברים בעיניים.
והוא הוציא שני כרכים,
דרשות,
פרשת שבוע, דברים אחרים,
תורה מגן עדן.
דברים שהוא התקשר בהם,
ובסוף הוא קיבל הארה וקיבל את התשובה.
דוגמה של פרשת השבוע,
התקשו בבית הכנסת אליהו הנביא בפרדס כץ.
מכיר את המקום?
מכיר?
הוא היה מתפלל שם,
ובליל שבת מתפלל בכנסת אחרת,
אבל הוא היה גם מקבל קהל
בבית הכנסת אליהו הנביא בפרדס כץ.
קיצור,
למה כתוב
אצל הבהמות, בעלי החיים שנכנסו לנוח לתיבה, איש ואשתו,
אצל העופות כתוב
זכר ונקבה,
ונתנו תשובות,
אבל שום דבר לא סיפק את עצמנו.
ההפך, לא סיפק.
התפלדתי לקדוש ברוך הוא שייתן לי תשובה טובה.
שישי בבוקר למדנו שייתן לי לכבוד שבת תשובה טובה.
והתפללתי מנחה מוקדם והלכתי הביתה להתארגן ולסדר,
ועד שיצאתי מהבית עוד לא הייתה לי תשובה.
וראיתי תמונה, לא זוכר משהו של הצדיק שהוא אומר אותו,
שלמדתי את תורתו בסוכות.
אמרתי לו, בזכות התורה שלמדתי את התורה שלך,
שפתיך דובבות,
בוא, תאיר את עיניי, תן לי תשובה.
אתם מבינים על מה הוא מתפלל?
כמה אנשים מתפללים שתבוא להם תשובה מלמעלה?
לא, התפללת, בטוח לא יהיה לך.
התפללת, אולי.
זה מה שאנחנו רואים.
כשאדם מבקש,
הקדוש ברוך הוא ישמע את תפילתו. אם הוא לא מבקש,
מי יקשיב לו בכלל?
הוא לא ביקש.
בקיצור, הוא אומר, הלכתי לבית הכנסת, וקיבלנו שבת,
ואמרתי קריאה תשמע, ונעמדתי לתפילת עמידה,
ופתאום בא לי התשובה.
מתי?
מה כתוב פה?
שמכוונים לתפילת עמידה עד שמגיעים קרוב,
כן, התפשטות הקשמיות,
התגברות הכוח השכלי. ואז הוא אומר, ופתאום אני רואה מול העיניים
תיבה ענקית.
לפני כן הוא מסביר
שזה היה באמות שלהם והם היו גבוהים.
אז התיבה היא לאור 300 אמה שלנו, 150 מטר,
אולי אפילו 400 מטר.
הוא אומר שלעתיד לבוא, כשיבוא משיח,
כתושבי ברוך הוא יראה לנו את התיבה.
טוב, הקדמות שמה בדבר תורה,
אבל פה הוא אומר, פתאום אני
רואה את התיבה.
ואני רואה מלא בעלי חיים מסתובבים בקומה הראשונה.
מה היה בקומה הראשונה?
קומה שנייה וקומה שלישית?
ואני רואה שיש כבש רחב
מעץ
שכל הבעלי חיים עולים דרכו לקומה השנייה.
ובקומה השנייה,
כן, ובכל קומה יש אבן שתלויה ומאירה והרבה... בקיצור, הוא מסביר שם הסבר ארוך,
בדיוק איך זה נראה,
ואז הוא אומר, ועולים לקומה השנייה, ואני רואה
שיש תאים-תאים,
קרשים מבדילים,
וכל שני בעלי חיים, זכר ונקבה, נכנסים
לתא אחד.
מעליהם, ומעל כל תא יש אבן
שמאירה לו,
בקיצור, יש כל מלאך,
זה הכוונה צוהר תעשה לתיבה.
יש מי שאומר אבן טובה ויש מי שאומר,
יפה.
אז הוא רואה אבן על כל תה ותה.
אבל מעל הכל יש מדפים,
שורות של מדפי עץ,
ועל המדפים בערבוביה נמצאים ציפורים.
ואת כל זה ראיתי וקיבלתי את התשובה.
בעלי חיים נכנסים כל אחד,
זה איש ואשתו.
צניעות.
אבל הציפורים הם נמצאים
על מדף אחד, אז זה זכר ונקבה.
אין פה צניעות של בית.
לכן זה מוזכר בתור
זכר ונקבה.
ואז התחלתי את תפילת המידה, ובסופה של תפילת המידה התברר
שלא הארכתי לציבור,
כמו שהציבור מסיים,
יותר מרבע דקה.
זאת אומרת, כל המחזה הזה היה,
וכך קיבלתי תשובה.
אנחנו מבינים על מה מדובר.
קודם כל, הרב אסלן, שיהיה בריא.
אבל מה זה חסידים ראשונים שהיו מגיעים למדרגה,
שפתאום הוא מקבל תשובה מלמעלה.
רוב הספר שלו הוא כזה,
תשובות שהוא כיוון מלמעלה, על כל מיני דברים.
בסדר?
לא יודע אם אפשר להשיג את הספרים,
אז מה אפשר להשיג את זה אצלו ואת הכנסת,
אבל שני כרכים יש שיצאו לפני כמה שנים טובות.
במילים אחרות,
כשאנחנו מתפללים, יכולים להגיע לקרבת אלוקים,
אם אין לנו היסח הדעת,
אם אנחנו מתרכזים בעבודת השם שלנו, בתפילת המידה,
אנחנו נהגר עם מדרגות גבוהות.
אדם מרגיש חיבור לבורא.
ולמה אני כל פעם מחדש מזדעזע מהדבר הזה?
כי באמת, מהם התנאים
שאנחנו נמצאים היום בבית הכנסת
כדי להגיע למציאות הזאת של ריכוז כזה גדול בעבודת השם,
בלי שום דבר שמפריע?
אני אוכל באמת להגיע למדרגות גבוהות
של חיבור לבורא.
קשה.
בוא, בוא, תן לי להיות רעייה,
לא להיות קיצוני כמוך.
זה קשה.
זה קשה.
זה קשה כי באמת אנחנו לפעמים מגיעים למצבים
שאתה אומר, שמע, עדיף היה לי להישאר בבית
ולא להגיע לבית-הכנסת במציאות הזאת. אבל זה לא נכון.
כי גם אם מישהו מתפלל ביחיד,
מה אומר השולחן ערוך?
אדם שלא יכול להגיע להתפלל עם הציבור.
לא יכול.
מה המדרגה הבאה?
ובית-הכנסת ביחיד.
אם הוא לא יכול בכלל להגיע לבית-הכנסת,
שיכוון לשעה שהציבור נמצא.
אבל להתפלא בבית-הכנסת ביחיד יותר טוב מאשר
להתפלא בבית.
יש ערך לתפילה.
אני זוכר בזמנו
הרב נעים בן-אליהו, זכר צדיק לברכה,
שגדלנו אצלו, היה מישהו מגיע לבית-הכנסת אפילו מאוחר,
כנס, כנס, כנס, לבית-הכנס. הגעת, תיכנס.
כנס לבית-הכנסת.
אל תישאר בחוץ.
בסדר, יאללה, הגעתי מאוחר, אני חוזר הביתה. אין דבר כזה, תתכניס, תרגיש את החיבור.
שבטי בבית השם.
בסדר? יפה. ואם תבוא לו מחשבה אחרת
בתוך התפילה,
אשתוק
עד שתתבטל המחשבה.
בסדר? ואמרנו, איך אנחנו מסירים מחשבות לא טובות?
נחזור חזרה לעמוד הראשון.
תגיעו, תגיעו לעמוד הראשון.
עמוד ד',
למטה במשנה ברורה,
סעיף קטן, ד',
שיביתי השם לנגדי תמיד.
בסדר?
זה בצד שמאל.
בעמוד הראשון של המשנה הברורה,
בצד שמאל.
אתה רואה איזה כתוב למעלה, הלכות הנהגת הבוקר?
בסדר, מצאת?
הלכות הנהגת הבוקר, כתוב למעלה, ד',
יפה, ד',
קדימה, העמוד הראשון.
לא הקדמה.
יפה, סימן א', סעיף א'.
לא, סימן א'.
התחלה, התחלה.
העמוד הראשון.
העמוד הראשון, כתוב עליו ד'.
זה קצת שמאל, בסדר?
רד למטה בשורות,
שורה חמישית מלמטה,
יש הצדיקים.
יפה. דהיינו שיצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני השם יתברך,
כי הקדוש ברוך הוא מלוך הוא לארץ כבודו, וכתבו בשם האריזל
שיצייר שם הוויה תמיד נגד עיניו וניקוד יראה, כזה.
רואים איך?
כזה, יש לכם.
למה אמרתי?
שתסתכלו.
י' כו' כ וניקוד יראה אחרי, כשווה קמץ, כמו המילה יראה.
ברגע שיש לאדם מחשבה זרה, משהו לא טוב,
מה הוא מצייר מול העיניים?
תסתכל קדימה.
תסתכל קדימה?
לא אליי, באוויר.
אתה רואה יכווק?
שם השם?
כן או לא?
תסתכל. בורח ממני. או רואה או לא נעים לו. אתה תגיד.
רואה או לא רואה, בורח לך?
האותיות עפות?
נשארות יפה שלם?
יפה.
זה ברור?
ואם אפשר, מניקוד יראה,
זה מוציא מכל צרה.
איזה פסוק אמרנו? על סמך איזה פסוק?
יושב בסרט עליון.
כי בי חשק ואפלתהו.
מה זה כי בי חשק?
מי חושק בי?
מי שחושק בקדוש ברוך הוא.
שם השם בחשק.
חשק זה כראשי תיבות.
חיליק שבע קמץ.
בסדר?
כי בי חשק ואפלתהו.
אתה מגיע למצב שלא נדע.
משהו לא טוב, לא משנה מה.
גוף נפש, לא משנה מה.
ראית משהו לא טוב, אתה בצומת, לא יודע מה.
י' כו' כיראה.
כבי חשק ואפליתר.
אדם בעלו מחשבה לא טובה, מה הוא רואה מול העיניים?
להתרגל, לאט עד הזמן.
כבי חשק.
סיפרנו על חכם ישועה בן שושן,
זכר צדיק וקדוש לברכה.
אמרו את זה בשלושים
אב מאיר אלפסי, שהחלו אוכלים טובים,
שהוא אמר לו לפני כמה חודשים,
שכשהוא רוצה לעמוד, להתפלל תפילת עמידה,
רוצה להתפלל עמידה,
הוא אומר, אני נכנס בשער הרחמים,
מגיע לחצר, מגיע לאחד, מגיע לקודש,
מגיע לקודש הקודשים,
רואה את הארון, ומתוך הארון יוצא יהלום עם שם השם.
ואז אני מתחיל להתפלל.
זאת אומרת, רגע,
אם אנחנו נראה שם השם בשחור, זה כבר טוב.
הרי כותב זהב, זה כבר מעלה גדולה.
זה ברור?
תחשוב לבד, אל תגיד לי, באיזה צבע אתה רואה,
אם אתה רואה סימן שלו.
הוא היה רואה יהלום, זך.
ככה הוא סיפר
לפני שנפטר.
יהלום יוצא והוא רואה את זה.
איפה אנחנו עומדים?
רק מה זה מראה?
שיש בדור צדיקים כאלה שמגיעים למדרגה הזאת.
ואם יש אנשים שמגיעים למדרגה הזאת, סימן שאפשר.
ואם אפשר, לעבודות.
זמנך החופשי לעבודות.
יש אפשרות.
שואפים, רוצים, מבקשים, יש לנו את זה או אין לנו את זה?
בסדר? זה מה שיש פה, זה מה שחשוב.
ואם תעבור למחשבה אחרת בתוך התפילה, אשתו כשתבטל מחשבה ואמרנו, נצייר
שם השם.
וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאבים שבשמיים.
ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש.
אומר הרמב״ם, ויחשוב קודם התפילה,
מרוממות האל יתעלה ושפלות האדם,
ויסיר כל תענוגי האדם מליבו.
ואסור לאדם לנשק בנייו הקטנים בבית הכנסת.
מדוע?
כדי לקבוע בליבו שאין אהבה כאהבת המקום, ברוך הוא.
לא מנשקים ילדים קטנים בבית הכנסת.
הנה, כבר אתה יכול לרשום
איזשהו תיקון לשבת הקרובה לכל מיני אנשים.
זה ברור.
הגיע הבן שלו, הגיע הנכד שלו, אוי, פונסילי, פונסילי, פונסילי, חמוד יא דאדי, אתה עכשיו מתפלל, על מה?
כל מה שיש לך לו, טוב יכולים לתקן.
כל מה ששלם ישראל לא טוב, ברגע זה יכול לתקן.
עכשיו פוצילה, מוצילה, תשאיר בצד.
אחרי, אחרי,
אחרי הכל.
וגם זה, זה מתוך יראת שמיים.
זה מתוך אהבה.
פשק את היד של אבא מאהבה?
מלא מרוקאים.
איך אמרתי פעם, שואל את גיסי, כמה אנשים התפעלו בבית הכנסת השבת?
הוא אומר לי, 320 נשיקות.
הבנתי, 161, כי הוא גם...
בסדר?
זה עניין אחר.
ומה כותב הרב עובדיה יוסף?
חווה דעת?
להרגיע אותם,
להניא אותם מהדבר הזה.
יש כאלה יורדים בספר תורה, מתנשקים.
זה,
במרוקו עשו ככה, בארץ ישראל. לא, לא, לא, לא. כל בית הכנסת.
טק, טק, טק, טק. מה אתה מדבר?
טוב,
תראו מה אומר פה המשנה ברורה, בניו הקטנים.
בשלה הקדוש
יש עוד ג' שורה שנייה רחבה.
המשנה ברורה למטה.
בשלה הקדוש קורא תיגר.
על המביאים ילדים לבית הכנסת.
והיינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך.
מתי זה ילד שהגיע לחינוך
שיכול לשבת לקרוא?
אני לא יודע אם מישהו פעם,
מי שזוכר את החוויה או חווה,
ילד שמתחיל לקרוא
והולך ברחוב ורואה פרסומות.
כתוב ככה, כתוב ככה.
תסתכלו לעצמכם, תביאו אותו לבית הכנסת
והוא שומע בקול את החזן,
כמו בכנסת ספרדי,
הוא שומע את החזן והוא יכול לעקוב בסידור.
בסידור.
איזה אושר
יש לילד שהוא מגלה את האותיות.
שמחה שאין כדוגמתה.
אבל תביא אותו לשמוח, לא להעיק עליו.
שב פה כבר, מה אתה קופץ? קח את הביס לבמבה.
לא עובד ככה, זה לא עובד, פשוט זה לא עובד.
ברגע שהוא יוכל לברח, הוא ברח.
הנושא ברור.
גיל חינוך זה ילד שיכול לבוא ולשבת
בבית הכנסת, לעקוב בתפילה.
היי, אם אתה רוצה לפני כן להראות לו מה זה בית כנסת,
תביא אותו למנחה בשבת.
באה שבע-שמונה דקות, הוא רואה ספר תורה,
הוא רואה מתפללים, קח אותו החוצה.
טוב, אני קורא.
מטעם כי הילדים משחקים
ומרקדים בבית הכנסת ומחללים קדושת בית הכנסת.
תראו, הוא כותב את זה על ילדים,
אני... בסדר.
וגם מבלבלים דעת המתפללים.
ומה קורה היום הרבה פעמים?
שהמתפללים מבלבלים דעת הילדים.
ביי, אתה קח סוכריה, קח זה, קח זה.
אתה לא מתפלל, למה הוא בא?
אבא שלו הביא אותו, שיתפלל.
סוף התפילה הוא התפלל יפה.
הרמב״ם אומר, אפשר לתת ממתק.
ילד שלמד טוב, תן ממתק, תפתה אותו. בסדר.
אבל לא באמצע תפילה ולא באמצע בתי הכנסת.
ועוד,
לא רק שהם עכשיו מבלבלים דעת המתפללים,
משחקים ומרקדים בבית הכנסת.
גם כי יזכינו לא יסורו ממנהגה המרה אשר נתחנכו בילדותם להשתגע ולבזות קדושת בית הכנסת.
תראו את השלע הקדוש,
איך הוא רואה את הדברים לעתיד.
איך שאתה מחנך ומרגיל, ככה זה יהיה.
אני אספר את זה.
עוד הייתי רווק,
הייתי אצל הרב שפירא, זכר צדיק גרחה, ראש הישיבה.
נכנס אחד האברכים בישיבה,
היו לו כמה בנים,
והרב, אני לא יודע מה לעשות.
הבן שלי מברך, ברוך אתה מחונן.
מכירים את זה?
ברוך אתה מחונן? אמנם מחונן.
מה?
מה זה ברוך אתה מחונן?
ברוך אותה ה' אלוקינו מלך העולם.
צריך לחלום.
אבל מה אני עושה, הרב? מה אני עושה? שהילד יברך כמו שצריך.
אני, האמת, אז הרגשתי לא נעים.
הרב מסתכל עליו, אומר לו,
ואתה, איך אתה מברך?
זהו, הוא סגר את העניין, הלך כל טוב שלו.
אנחנו מדברים על קדושת בית הכנסת,
על ההתייחסות הרצינית לתפילה, כי היא באמת יכולה לעזור לנו.
אנחנו כן מתנהגים ככה? מה אתה שואל על הילדים אחר כך?
ילדים, למה אתם קופצים?
ואתה, מה עשית הרגע?
ישבת בהמה, ביראה,
אוה,
שחררת כיסא, שמת רגל על רגל.
בקושי התירו להישען בבית הכנסת.
שמת לב איך אני יושב עכשיו,
בסדר? ברור העניין.
בקושי התירו להישען בבית הכנסת. אתה יושב מול מלך ולכי המלכים עכשיו,
אתה מתפלל על דמך,
על כל מה שצריך,
בסדר?
לעשות את זה בכיף,
אבל להבין שאתה עומד עכשיו,
גם בשמחה הזאת שנותרו לך להיפגש עם המלך,
צריך את הרצינות שבעניין.
אבל כשהגיעו לחינוך, אדרבה,
יבינו איתו לבית הכנסת,
ילמדהו אורחות חיים להשב בימה וביירה,
ולא יניחנו לזוז ממקומו, ויזרזרו לענות אמן וקדיש וקדושה.
אין שם, בשלח הקדוש,
סוף ענייני תפילה וקריאת התורה,
בהם בית ענדב אליהו, חלק א', פרק י׳ גודל העונש שיש לאב שמניח את בנו לענות דברים של הבל
ותפלות בבית הכנסת.
טוב, אני כבר לא מדבר על אבא שעושה את זה.
מניח את זה.
והוא מה?
במילים אחרות, כשאנחנו מתפללים,
יכולים להגיע למדרגות כל כך גבוהות,
יכולים להגיע באמת לקיום
בקשותינו ורצוננו,
אבל בתנאי שאנחנו מתייחסים לזה ברצינות.
התייחסנו ברצינות, קיבלנו ברצינות, לא התייחסנו ברצינות.
סגרנו העניין.
טוב.
לא התפלא במקום שיש דבר שמבטל כוונתו,
הווה אומר, אנשים עם כתוביות,
משהו שרץ,
מסכים שרצים,
כל מיני דברים שמבטלים את הכוונה.
ולא בשעה שמבטל את כוונתו.
ועכשיו איננו נזהרים בכל זמן שאיננו מכוונים כל כך בתפילה.
טוב,
ויתרו לנו קצת.
נו, אז מה?
נוסיף לנו עוד דברים שמבטלים את הכוונה?
כל מיני רעיונות חדשים בבתי כנסיות?
לא.
קיר חלק.
התפלל לפני הקדוש ברוך הוא.
התפלל דרך תחנונים,
כרש המבקש בפתח ובנחת,
ושלא תראה עליו כמסע, הוא מבקש להיפטר ממנה.
התפילה היא במקום קורבן.
לכך צריך להיזהר שתהיה דוגמת הקורבן בכוונה,
ולא יערב מחשבה אחרת. יש פה מישהו כהן?
יש פה כהן?
יודעים שאם כהן
חשב מחשבה
זרה בתוך הקרבת הקורבן, באחת מארבע העבודות של הקרבת הקורבן,
פסל את הקורבן,
הוא אמר, וואלה, איזה כבש,
אני אקח קילו לאשתי הביתה.
או נשאיר בפריזר לעוד שלושה ימים.
מספיק שהוא חשב מחשבה כזאת,
חוץ ממקומו, חוץ מזמנו,
זהו. כבר לא מדבר שהוא חושב מחשבות אחרות.
חוץ ממקומו, חוץ מזמנו.
כך הביתה.
זהו, הקורבן פסול, תביא אחר.
תפילה
ונשלם אף פרים.
זאת אומרת, אין לנו פרים להקריב.
תפילה.
אז מחשבה זרה באמצע התפילה,
יואו, מה עושים מיד?
יהיו יקי מבקע.
שתחזיר מחשבה של הבורא.
בשביל הבורא יש לו פטנטים נוספים,
אבל זה הפשוט ביותר, הקל ביותר.
טוב,
כמו עכשיו יש פסקות השירים, הוא עומד, הוא מיידע עבודה.
אז קודם כל, מחשבה.
אחר כך הוא מועמד, כן? עבודה נעשית בעמידה.
וקביעות מקום כמו הקורבנות, שכל אחד קבע מקום לשחיתתו ומתן דמו.
ושלא יחוץ דבר בינו לבין הקיר.
דומי זה קורבן, שהחציצה פוסלת בינו לבין הכלי.
וראוי שיהיו לו מלבושים נעים מיוחדים לתפילה,
כמו בגדי כהונה,
אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה. כל מקום טוב הוא שיהיו לו מכנסיים מיוחדים לתפילה משום נקיות.
בסדר, תבוא מכובד לתפילה, על אף
שבכל מצב שאדם לבוש, גם אם הוא יצא מהמוסך
או שיצא מהבניין,
כן, הקדוש ברוך הוא מקבל את תפילתו.
הטוב ביותר,
תחליף בגדים,
או תלבש בגדי העבודה, מתחת יש לך בגדים נקיים.
טוב.
אל יחשוב,
ראוי הוא שיעשה הקדוש ברוך הוא בבקשתי כמו שכוונתי בתפילתי.
כי אדרבה, זה מזכיר עוונותיו של אדם,
שכשהוא אומר, מגיע לי, מה עושים?
מפשפשים במעשיו, לומר, בטוח ובזכויותיו.
אלא יחשוב שיעשה הקדוש ברוך הוא בחסדו,
ויאמר בלבו, מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,
אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו,
שבזכות זה שהקדוש ברוך הוא מרחם על בריאותיו,
עושה חסדים, גומל חסדים טובים לעמו ישראל,
כן, בזכות זה הקדוש ברוך הוא יענה לבקשתי.
זה הבסיס של התפילה.
במילים אחרות, כוונה,
קשב, ריכוז,
התייחדות מול הבורא,
שום דבר שלא יסיח את הדעת,
נשתדל כמה שיותר,
רמה יותר גבוהה,
ובסופו של דבר אבוא כעני שואל על פתח.
בבקשה ובתחנונים.
מתי הם רואים את זה?
יום כיפור, התפילה.
בסדר?
יפה. בעזרת השם, שנזכה להתפלל תפילה ראויה, הקדוש ברוך הוא,
נשמע את תפילתנו, יחיש את גאולתנו,
נזכה לבריאת משיח צדקנו, במהרה בימינו.
אמן. כל טוב.
שבוע הבא, סימן צדי ט'.
