סימן צדי ו' בשולחן ערוך, עמוד 256,
בסדר, משנה ברורה, חלק א',
אומר על שולחן ערוך.
אחד הדברים המיוחדים, תראו, אני לא יודע אם לקרוא לזה בדור הזה,
בשנים האלה, בשבוע הזה,
איך יש תהיה אומרת, שתחילנו לחיים טובים.
כל שנה
בבית ספר זה דור חדש.
פעם הם אומרים שהדורות מתחלפים, אחרי כמה שנים.
אבל כל שנה, כל כיתה זה דור חדש.
הכל כבר, כן, הכל רץ, הכל רץ, או שאתה רץ, כשאתה הולך לאיבוד.
זה מדהים, מדהים, מה קורה במציאות שלנו היום, הכל עף קדימה.
בעזרת השם, הרב כותב, אבולוציה רוחנית.
מה הטופ של האבולוציה הרוחנית?
תחילת המתים.
זה אבולוציה.
בסדר, יבוא משיח,
תחילת המתים, אז לכן אנחנו רצים, עכשיו אין לנו זמן כבר, אנחנו בדרך,
בסוף הדרך כבר, זה הפיניש
של המרתן.
טוב, בכל מקרה,
למנוע הטרדות
כדי לכוון בתפילה.
אני לא יודע איך להגיד את זה,
כי מה שאני אגיד זה גם הדבר.
כמה דברים יכולים
למנוע מאתנו את הכוונה בתפילה?
אז דבר ראשון, בואו נתחיל חיובי.
כשאני עומד להתפלל תפילת שמונה עשרה,
אני והקדוש-ברוך-הוא בלבד.
שום דבר לא מעניין אותי.
אם אנחנו נתייחס לתפילה ברצינות כמו שהיא יכולה באמת להועיל,
אז היא תעבוד.
הבעיה הגדולה שלנו, שאנחנו בעצמנו
לא מתייחסים לתפילה שלנו כמו שבאמת היא יכולה לעזור.
הכל יכול להיות.
וזו הבעיה הכי גדולה.
ואז מישהו מתפלל, מסתובב אחורה, נותן סוכריה לילד,
או מישהו עושה פוצי מוצי לזה,
או השלישי מסתכל, וואללה, איזה פייטנות החזן.
ידידי, אתה עכשיו עומד פה לפני מי שיכול לפתור לך את כל הבעיות שיש לך.
ואני יודע שלאף אחד אין בעיות.
כולם עשר.
רק לא כמו
המכות של פרעה. שאלו אותו איך המכות, אמר עשר, נכון?
כן.
ברור.
אין בן אדם שלא צריך איזושהי התקדמות בחיים.
אתה יכול עכשיו לפתור את ה... אתה מאמין שאתה יכול?
אם היית אומר עכשיו למישהו, תשמע, בוא, הרגע, ברגע זה אתה יכול לפתור לך כל בעיה שיש.
והוצאות של יהודים כולנו מכירים.
מה, לא היה עכשיו נופל על הרצפה, גועה בבכי, נו.
עכשיו אני רוצה, תן לי את זה, אם אתה מסוגל לתת לי, תן לי.
איפה התפילה שלנו?
זה בעצם היסוד.
הדברים שמציקים לנו בתפילה,
כמובן שאנחנו לא צריכים להתאחס אליהם
או לא לגרום לכך שיציקו לאנשים אחרים.
אתן לכם דוגמה,
שלאחרונה דווקא כמה פעמים אמרתי לאנשים,
עשה לי טובה,
פגשתי להתפלל בספסל האחורי.
יש לכם דוגמה למה להגיד למישהו
תתפלל בספסל האחורי?
מילא, היה רק סוף מסלול, יש את הרשימה של כולם,
כולל המשאקיות, לא יודע.
בסדר, זה ברור.
הרי אם מישהו עומד לפניך עם כתוביות,
הרי זה שיווק, זה פרסומת.
למה עושים על הגב
כל מיני כתוביות?
שיסתכלו עליהן.
אתה יכול לעמוד להתפלל?
או מביאים לך בבית כנסת
מסך מרצד
עם זמני תפילות, אזכרות, שיעורים, לא יודע מה.
כשהבאתי מסך LSD, איך זה נקרא?
לא משנה, LCD, לא היה?
בכוונה אמרתי.
בסדר, ברור, מה קרה לכם?
אני צריך עכשיו להתפלל, אני לפני הקדוש ברוך הוא, שותח את בקשתיי
מי אתה חונה לאדם דעת
עד שמר קולנו.
כל מה שאני צריך יש שם, זה הצ'אנס שלי, זה ההזדמנות.
מה הבעיה שלנו? שותפים לנו יותר מדי הזדמנויות.
ומרוב שיודעים הזדמנויות, כבר התרגלנו אליהם ואנחנו לא מבקשים.
מה, אנחנו מאמינים באמת שהקדוש ברוך הוא יכול לעזור לנו בתפילה?
דוגרי.
אל תענה לי.
אם אנחנו מאמינים בזה, אז גמרנו, הוא לא מכיר אף אחד.
מכירים את זה שאכל מרק במסעדה?
פגש אותו חבר שלו, הוא אמר את הסוף שלו, תגיד לי, מה שלום חיים?
מת.
מה שלום יוסף?
מת. מה שלום איציק? מת. הוא אומר, כולם מתו?
כשאני אוכל מרק, כולם מתים.
לא מכיר אף אחד.
בסדר?
עכשיו אני מתפלל.
כשאני מתפלל לא מכיר אף אחד.
אני כבר לא מדבר על זה שאנשים,
אדרבה, יוזמים הכרויות.
סוכריות על מקל,
במבלה, בזוקה, לא יודע מה, דוריטוס,
צ'יפסים.
מבינים על מה אני מדבר, נכון?
אני כבר לא מדבר על זה,
כן, סימן הבא, עוד נראה את זה, בעזרת השם, נושא, בצד יח.
תראו, בצד יח, עמוד 258,
השורה השנייה של הרמה, זו שורה רביעית.
ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת
כדי לקבוע בליבו שאין אהבה, כי אהבת המקום ברוך הוא.
הנושא הזה ברור?
למה אתה צוחק?
אוי אוי אוי, אתה מבין את הבעיה?
אתה עכשיו,
אתה אומר לילדס, יעזוב עכשיו, אני עכשיו מבקש ממך את הפרנסה,
מבקש שתהיי גדול בתורה. מה אבא מבקש על הילדים שלו?
מה אתה עכשיו מבלבל במוח?
אני רוצה להגיד אם באיזה מצב הוא היה,
היה אומר לילד, עזוב אותי עכשיו, לך לאימא.
מה, יש לך רעיונות, מתי אבא אומר את זה לילד?
נו, ובתפילה מה?
אין אהבה כאהבת המקום.
סיפר לי בזמנו הרב משה בנטוב,
צדיק שאנחנו ככה,
אמר לי, תדע לך,
אני לעולם בבית הכנסת לא שמתי ילד על הברכיים,
בגלל העניין הזה.
אין אהבה כאהבת המקום.
כמה בנים היו לו? יש לו. אתה חושב שהחלקו לה?
הוא כבר לא ידע.
שר רבנים.
חוץ מזה גם שלוש בריאות.
אף אחד לא שם עליהם.
תפילה זה תפילה.
אם אני מתייחס לתפילה ברצינות,
היא תהיה רצינית.
אבל אם אני מתייחס לזה כאל
מפגש רעיון,
או בבתי כנסת אחרים,
שמיעת
חזנות כבקשתך,
בין חזנות אירופאית ובין חזנות מזרחית,
שלא משנה,
למבטה.
בסדר? זה הבסיס של
עכשיו תראו, השולחן ערוך,
כמה דברים שאני אמרתי פה בכלל לא מעלה על דעתו.
אני כבר הלכתי קדימה.
אומר השולחן ערוך, כשהוא מתפלל, סטדי וסעיף א',
כשהוא מתפלל לא יאחז בידו תפילין,
ולא ספר מכתבי הקודש,
ולא קערה מלאה,
ולא סכין ומעות וכיכר, זאת אומרת, לחם,
מפני שליבו עליהם שלא יפלו,
ויתרד ותתבטל כוונתו.
שמים לב?
אנחנו מדברים על מה?
דברים כאלה שאני צריך לשים לב עליהם שלא יפלו לרצפה.
כלים מזכוכית,
סידור,
סידור טוב, אני מתפלל מתוכו, אם אפשר.
כל דבר, אין דבר כזה. אם אתה מתפלל עכשיו, תתפלל.
אל תחזיק לי דברים שאתה פחד שיפלו.
ולוליו בזמנו מותר לאחוז בידו,
כי מה שיחזה בידו היא מצווה אינו נטרד בשבילו.
יפה. פה יש רמז למנהג שמופיע בארי.
בארי הוא כותב שאחרי שנטל את הלולב,
לפעמים ותיקים,
נטילת לולב ובהלן,
נכון?
תישאר עם הלולב עד סוף התפילה.
הרב אליהו ככה.
למה?
אז אצילא זה יש לולב מופיע אחרי מוסף, אחרי מוסף, מוסף.
במוסף.
בוודאי שאחראי המידע הזה, כולה.
כי מי שמתפלל לנץ בכלל לא יכול.
לא יכול.
בדיעבד, מעל אותה שחר אפשר, אבל מלכתחילה.
אז מתי אפשר להחזיק לולב? מתי זה קורה? במוסף.
הרב אליהו היה עולה לתורה עם הלולב.
כן, כן. אז תראו איזה רמזים יש לנו בשולחן ערוך.
דברים שכנראה היו מוכרים,
אבל לא כתבו עליהם.
כי הוא לא כותב את זה בשולחן ערוך, הוא מסכים בשום מקום,
שנשארים במוסף עם הלולב.
אבל מה אומר לך פה? לולב בזמנו מותר לאחוז. זאת אומרת, בחג.
חלק ממצווה.
במילים אחרות, לא אוחזים ביד שום דבר שאני אפחד עליו.
סעיף ב'
מותר לאחוז מחזות תפילות בידו בשעה שמתפלל.
הואיל ותופש לצורך תפילה עצמה לא תריד, ומיד אלוליו משום שלקיחתו מצווה לא תריד.
עוד פעם הוא חוזר על זה.
דבר שהוא ברגע זה המצווה זה לא טרות.
כל דבר אחר
אני לא מחזיק ביד.
כן.
לא, כי שם לא אכפת לי, זה לא יפון בערך.
לא, לא, לא, לא. מורידים משקפיים בשביל להגיד שמע ישראל בלי שיהיה להם חציצה.
מה היה, זה לא יודע.
מורידים שעון כדי להניח תפילין על יד שמאל. מה עוד זה?
מורידים שעון, מורידים זה, מורידים זה, מורידים זה.
כנראה הם עוברים מגנומטר.
בידוק.
תשאל אותם.
בואו, אני אסכם את זה, תשאל אותם.
אני יכול לעלות על דעתי, אבל אתה יודע, אין לזה שום בגלל, שלא יגידו שאני אמרתי גם, אתה מבין?
אני פה מפחד שאני אמרתי.
נגיד, אם אני מוריד את המשקפיים,
לא יודע כמה דברים יטרידו אותי.
אין מה שיטרידו אותי.
אם המספר במשקפיים שלי,
כן יטריד אותי כלום.
בסדר?
שעון,
שלא יתחיל להסתכל על השעון,
כמה זמן הוא בעמידה, בסוף הוא יגיד, עשר דקות עמידה.
שלא ייפול לו, אני יודע מה, עזוב.
לכן אני אומר,
אל תלמד ממני את הדבר הזה. לא אמרתי לך כלום בזה.
שאל את אותו בן אדם, למה?
אם הוא יגיד לך מהדין הזה,
הבנתי אותו.
הוא מפחד על כל דבר.
אובססיה של פחד מכל דבר שלא ייעלם.
אבל אם זה נמצא על השולחן, זה לא יותר חשש
שזה ייעלם?
מפרטים אותה באיזשהו שטיבלח של שלושת אלפים איש,
עוברים שם ואתה לא יודע מי עובר ומי חוזר.
שיקול דעת צריך פה.
אתה יודע, הבנת אותי?
יפה.
טוב, אומר הרמב״ר, מכל מקום,
אם לא היה בידו קודם שהתחיל, לא יחזיר אחריו בתפילה לתלו.
את מה?
את הסידור.
אלא אם כן היה במקום מיוחד שהוא מוכן,
אז מותר לתלו אפילו בתוך התפילה כדי להתפלל מתוך חום.
כי באמת אנחנו יודעים שיש כאלה שמאוד מקפידים להתפלל מתוך סידור.
לראות את האותיות,
לראות את שם השם.
זה דבר שחשוב לדעת אותו.
בסדר?
רב חיים אבולוז'י, בנפש החיים,
הוא כותב
מתי אדם יכול להתפלל באלפי?
כשהוא יכול להריץ
את כל המילים
כמו שהם מול העיניים, בעיניים עצומות.
אתה יכול להריץ טקסטים?
למה לא?
לא יודעת בעברית.
מה, אתה לא רואה? ברוך. אתה, השם, כאילו כאלה... מה?
הוא אומר שזה לוקח הרבה זמן.
זהו, אז הוא אומר,
זו אפשרות להתפלל בלי סידור. כשאתה מריץ את כל המילים, איפה שחי.
טוב, יש אחרים.
מה?
מצייר את הקולמות,
מצייר את הקולמות, כמו פרסומת רצון.
מצייר את זה מול העיניים.
בסדר? רב אברהם שפירא, זכר צדיק לברכה,
גם בעת זקנותו,
שנה, שנה ראשון האחרונות,
תמיד ככה.
מכירים את הסידור תפילת כל פה אשכנזי, המאורך ככה.
הוא אומר, מגיל ארבע, חמש אני ככה, 90 שנה.
לא מוריד את הסידור מהיד. לא, הוא משאיר על הסטנדר.
ביד.
בסדר, זה הנהגות, הנהגות.
להיות מרוכז בתפילה.
עכשיו, זה לא דבר שמונע את ריכוז בתפילה, שאין לי מחזיק סידור. כל שאר הדברים,
שאדם מפחד שייפלו,
זה טרדה
בתפילה
ולא משאירים דברים כאלה בתפילה.
טוב,
שימן צעדי זין,
אומר על שולחן ערוך,
לא יגהק
ולא יפהק,
ואם צריך לפהק מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תיראה פתיחתו.
בסדר, אדם עומד בתפילה, הוא צריך לעמוד בכבוד.
לא מגעקים, לא מפרקים, הביטויים ברורים,
הביטוי ברור.
מה ההבדל בין גיוק לפיוק,
חברים?
בסדר?
בסדר. יפה. מה שלא מובן, לשאול, לא להתבייש.
טוב.
וייזהר שלא יניח ידוע לסנטרו בשעת התפילה, דאהב את דרך גסות רוח.
מכירים את אלה שעומדים ככה?
בסדר?
יש כל מיני כאלה
שעומדים
עמידת מפקד,
שתי ידיים בתוך החגורה, או שתי ידיים מאחורה בחגורה,
הקשקשים והאגודלים.
מכירים את הסגרה הזאת? או שתי ידיים מאחורה סתם.
איך עומדים בתפילה?
דיברנו על זה חושב לפני שיעור.
איך עומדים בתפילה?
ראש למטה, לב למעלה.
ראש למטה, ידיים כפותות
ימין על שמאל,
עם האגודלים ככנפי יונה. רואים?
ראינו את זה בפעם הקודמת, אני חושב שזה נכון?
בסדר? זה ברור?
על הלב.
אבל אם הוא מחזיק סידור ביד, מחזיק סידור ביד.
מי שלא מחזיק סידור, עוצם עיניים,
דובר על תפילת
שמונה עשרה כלומר תפילה,
בהלכה זה שמונה עשרים. זהו, ככה, בסדר?
כעבד
לפני רבו.
מי שידיים מאחורה, מי הולך עם ידיים אחורה?
אפנדי.
בסדר? בעל הבית.
עכשיו אתה בעל הבית, בא בגבורות,
רוב החסדים,
שייתן לך כדאי שהוא חסד ולחמך.
טוב,
סעיף ב', עובר השולחן ערוך.
אסור לו לרוק,
ואם אי אפשר לו שלא לרוק, מבליעו בכסותו,
בעניין שלא יהיה נראה
וימו איסטניס,
שלא יוכל לראות דבר מאוס, ולא יכול לבליעו בכסותו,
זורקו לאחוריו.
במילים אחרות,
אנחנו צריכים מאוד מאוד להיזהר,
ופה אנחנו לא מדברים כשיש אנשים אחרים שרואים את זה.
זה נושא נוסף.
אדם לא יכול, לא יכול,
קח מטפחת,
קח בגן.
בעברית שלנו,
מה מחזיקים קבוע בכיס?
טישו.
אי אפשר.
בפרט אבא של ילדים חייב טישו בכיס כל החיים.
בסדר? זה ברור?
נתקלת?
תבליע.
יש דבר שמופיע בגמרא,
כי את כל יביא במשפט.
את כל יביא במשפט, אומרת הגמרא, זה מי שרק
בפני חברו.
ליד החבר שלו הוא רק,
הוא יורק.
למה?
הקב' ברוך הוא עתיד להביא אותו בדין על הדבר הזה.
כי הוא ממאיס את החבר שלו. מה זה אתה יורק ליד חבר?
איך היינו אומרים את זה בלשוננו?
גועל נפש.
אני יודע את השאלה הזאת. אני פעם פה נתתי למישהו משהו.
פללנו ערבית מוצאי שבת.
מכון מאיר, שם בכיתת אמונה ישנה.
אני עומד בתפילה,
ואיתו מישהו מסתובב אחורה, יורק. אתה נמצא,
באיזה מקום אתה נמצא,
מה אתה יורק?
נגיד לך שורה תחתונה.
בשולחן ערוך הרב זה לא מופיע.
הסימנים האלה חסרים.
לא יודע.
בדקתי.
לא מופיע.
וחלק מהסידורים שלהם זה מופיע.
של חב״ד.
כן.
למה? איפה הם יורקים?
שהם משתחווים לאבל וריק.
תגידו לאיפה אתם חיים. טוב, אז פעם היו מבליעים, גם כתוב שאם כן, גם שם הוא מופיע.
השם מופיע.
צריך להבליע את זה בתוך
העפר של בית הכנסת.
זה כמו שאמרנו בחודש הבא.
היה עפר.
היום יש עפר בבית הכנסת.
אם ילד ייכנס עם טיפה עפר, כבר
גבאי ידאג להודיע לאבא שלו.
נכון או לא?
או במחצלת, יש מחצלת על הרצפה?
לא יודע, אולי חב״ד אתיופיה,
משחקתי לתל אביב, לא יודע איפה.
בסדר, זה ברור.
איפה אתה מבליע, מה אתה מבליע?
וזה מה שכתוב במפורש, הגמרא מדברת במפורש
על זה שמישהו עתיד לציין את הדין אם הוא יורד בפני חברו.
הוא אמר לי, לא, אנחנו ככה רגילים, אמרת לו, אתה רגיל ככה, תלך לבית כנסת שרגילים, פה לא רגילים ככה.
אתה ממאיס את עצמך ואת המציאות על האנשים, רוצים להתפלל,
צריך החוצה.
אז אמרתי לו, שילך אחות, אתה יודע?
לשאלתך.
אני חושב שהגבתי נכון.
טוב, מה זה להבל ומה זה וריק?
הרי אומרים שאלינו לשבח מי תיקן, שור בינואר.
ומה אומרים? מה זה להבל וריק?
דרך אגב, בסידורים איטליה,
אפילו בשוויץ,
כן? לא כתוב.
לא כתוב. שהם משתחווים ואנחנו...
כי וריק זה בגימטריה 316.
וריק בגימטריה,
נכון? ר' וק' זה 100,
י' ו... ו... ו... 100 ו-200 זה 300,
י' זה 310, ועוד שש,
316. אתה מבין מה זה?
איי, איי, איי. אתם איתי או לא איתי?
מה זה גימטריה 316?
כמה זה באותיות 317? י', א', ש',
י' ו', נכון?
או י' ש', ו'.
בסדר?
הם משתחווים לאבל וריק.
וריק.
וריק מה זה?
לא להגיד,
שם אלוהים אחרים ולשמוע על פיך.
ומה זה לאבל?
שלושים תענית, חמש תפילות, שני חגים, בסדר?
זה היה מוסלמי, זה היה נוצרי.
טוב, חידודים.
אבל יהושע כתב את זה.
עוד לפני כן יש משהו היה.
מי יודע?
מי יודע?
אז לכן הם יורקים.
וריק.
טוב.
ואם אפשר לזרוקו לאחריו, זרוקו לשמאלו, אבל לא לימינו, וכל שכן לפניו, שאסור.
למה? כי אתה מתפלל, הקדוש ברוך הוא לפניך.
מה אתה יורק? אל מי?
מה זה פה, בעל הפאור?
בעיה.
כן, כן, כן.
כן, כן. למה יתישו?
והיה דלקמן,
בארץ תימא קכ״ג, שהופך פניו לצד שמאל תחילה שהוא ימין של הקדוש ברוך הוא,
כלומר שאתם כמה שמעולם לא ירד השכנה למטה מהסהריים. כן, אין השכנה כנגן המתפלל.
ולכך קרקו כבוד לימין דידי ברקיקה שהיא בשעת התפילה וכשפוסע שלוש פסיעות
האדם מרחיק את עצמו במקום תפילת אגבו כנגד השכינה
ולכך נותן שלום לשמאלו שאז הוא כנגד ימונו של הקדוש ברוך".
פה אנחנו נכנסים לדבר נוסף.
תשים לב.
וזה מה שיהיה בהמשך בקכ ג.
כשאני אומר בקדושה וקרא זה אל זה,
מה אתה עושה?
אתה עשית עכשיו שמאלה.
שמת לב, אוטומטית,
בלי לחשוב, עשית קודם שמאלה ואחר כך ימין.
ומה הוא אמר?
ימין שמאל. לא, לא, זה מחלקת.
אתה נכון, אתה צודק. גם הוא צודק.
עכשיו, כשאומרים עושה שלום במרומיו,
קודם שמאל אחר כך הם אומרים, אז אתה יודע מה הוא אומר? הפוך בדיוק. זה מה שמביא פה הרמה.
הוא אומר, כשאני באמצע התפילה, הקדוש ברוך הוא יחד איתי,
ימין שלי ימין שלו,
אבל כשאני אומר עושה שלום, איפה הקדוש ברוך הוא?
מולי.
אז אני קודם כל הימין שלו שמאל ימין.
זה בדרך כלל, זה רמה.
זה ספרדים בדרך כלל ככה נוהגים.
אשכנז, תמיד עושים קודם שמאלה, אחר כך ימין,
כי תמיד יש שכינה מולי.
אמרתי, אתה רואה מה קורה פה?
אתה שם לב?
למה צריכים ללמוד עם העם?
הנה, זה בדיוק מה שקרה פה.
אתה אשכנזי, נכון?
יפה. אבל ראית שאינסטינקט עשית את זה. עזוב, זה מבפנים.
כן, כן, כן, נו, מה?
לא התבלבלתי.
אז מה?
אתה רוצה עוד מקומות כאלה? אין לנו זמן.
הראינו את זה הרבה פעמים.
אתה יודע?
זו לא פעם היחידה.
יש לנו הרבה דברים כאלה.
לכן צריכים להיות איתי כל הזמן.
אל תוותרו.
ימין בקדושה,
וכשרימום מכסה שלום, אז אתה לאחורה,
השמאל שזה ימין של הקדוש ברוך הוא.
הנה.
כשמרחי קצור במקום תפילתו, אומר הרמה,
שהוא כנגד השכנה,
אבל לפחות נותן שלום לשמאלו, שיעשו כנגד ימינו של הקדוש ברוך הוא, בסדר?
ובשם מי הוא מביא את זה, הרמה?
בית יוסף, בשם אביו.
טוב, בדיוק.
והרמה כן אומר ככה.
סעיף ג', אם כי נעו קצתו
לימין דידה ברקיקה שהיא בשעת תפילה,
לכן הוא צריך לקחת את זה לצד.
שמאל,
כי צד שמאל שלו זה גם שמאל של הקדוש ברוך הוא,
כי הוא באמצע תפילה.
אבל אם זה אחרי עושה שלום, אז זה הפוך.
איך?
בואו נסיים ואז נראה אם קוראים. אמרנו, עכשיו אנחנו עשינו חלוקה בשיעורים.
נקרא, נקרא, אבל בסדר, עוד לא יאיר.
אם כנאו קצתו ימשמש בגלדיו להסירה, שלא תתבטל כוונתו, אבל לא יסירנה בידו.
ודווקא בשביל התפילה, ושלום בשביל התפילה יכול לטול כנאו וזרקה בבית הכנסת. טוב, ברוך השם, היום אנחנו גם מתעסקים עם זה.
אם נשמט טליתו ממקומו, יכול למשמש בו, להחזירו. אבל אם נפל כולו,
אני לא יכול לחזור ולהתעטף בו באמצע תפילת המידה. למה?
דעה והפסק.
לכן, אם מישהו הגביה ספר תורה,
נפלה לו הטלית. אם חצי נפל,
תחזיר.
אם כולה נפלה,
אתה תגמור את ההגבהה, ואחר כך יש שימו לך את הטלית עליך.
לפעמים אנשים באים לעזור לבן אדם ושמים עליו את הטלית. מה עוד צריך לעשות עכשיו כיוון שהיא נפלה?
נברך עליה מחדש,
התבטלה.
חצי נפל,
תרים.
נפל הכול,
תחזיק את הטלית אצלך עד שהוא יגמור, ואז
תן לו לברך על הטלית.
כי זהו, התבטלה ההתעטפות שלו.
זה בגלל שהייתה לך כוונה מלכתחילה.
יפה. פה זה נפל.
לא צריך.
גם מקלחת לא צריך.
ים, חמש שעות,
שלוש שעות, לא יודע כמה.
סיפור אחר.
בסדר?
סעיף ה'
הנושא מסורי על כתפיו והגיע הזמן תפילה.
פחות מארבעה קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל. ארבעה קבין מניחה בין לגבי קרקע ומתפלל. למה?
ברגע שיש לו מסע כבד,
מה שנקרא פקל,
אז תתפלל חופשי. משנה ברורה, בסדר?
יאללה.
איפה אנחנו?
איזה סעיף אנחנו?
אה, ברורה. בסימן הקודם אתה רוצה שנגיע עוד?
כשהוא מתפלל, לפי מגידים כתב, דור הדין בשעת קריית שמר, פסוקי די זמרה, שלא יהיה שום דבר שטורד אותו.
לא יאחוז בדיעבד, אין צריך לחזור ולהתפלל,
אם לא שיודע שלידי זה לא כיוון באבות.
טוב, ואמרנו כבר שהיום, בזמננו,
אם מכוונים באבות, זה כבר מצוין.
ומותר השליח ציבור להחזיק את ספר תורה בידו בשבת, כשאומר ייקום פורקן.
וכיוון שכוונתו אז להתפלל ללומדי תורה,
הכל מחזיק את ספר תורה בידו, ולא לשם שמירה.
והיה וכמו לולב בזמנו, וכן מותר להחזיק בשעה שמברכים החודש".
בסדר, השבת,
אצל אשכנזים, מה עושה השליח ציבור כשהוא מברך את החודש?
מחזיק את ספר תורה. מה עושים את הספרדים?
מה? הוא בכל מקרה על התיבה.
אז זה השליח ציבור,
שאומר בקראת החודש.
כן, שם את היד.
איפה? כן. הוא עומד בכל מקרה.
בסדר?
כן, בלא ספר, בו הדין כל הספרים שלנו.
כער המלאה שלבו עליה שלא ישפך ממנה.
ובסכין שלא יפול בארץ ויתקע ברגלו ובמאות שלא יתפזרו.
ואף אם הם צרורים תריד שמא יאבדו.
אם לא, שאוחזן באופן שילקן למך שמא יאבדו.
כתב בברכי יוסף,
בסדר, שזה אחידה,
שורדים שאסור להושיב תינוק לפניו בשעת התפילה.
שמים לב?
אל תשים תינוק לפניך.
לא עליו.
לפניו.
כי מה יקרה?
אתה תתעסק עם התינוק,
טורדו,
שלא ייפול,
בפרט אם יש כיסאות קיבוץ לוי.
תינוק מטייל על הכיסא, מה קורה לו?
הרבה פעמים
הוא דורך מאחורו ונופל פנימה. וואו, כל בית כנסת מתרומב.
בסדר.
הסיטואציות ברורות, אני פשוט מביא מהשטח מה קורה.
טוב,
איפה אנחנו? כן.
ומעות וכיכר, ודווקא הני, שאם יפלו, יש בהם הפסד או יזיקו לו.
אבל על שאר הדברים מותר לאחוז. ויש אמורים לדבר הני, לאו דווקא,
אלא אורך הדמי קטנה כת,
שאין ליטול שום דבר בידו בשעת התפילה, וכן הסכימה תז.
פני שליבו צריך עיון אם מותר לקח תפילין בספר תורה בידו,
היכה שמתייראים מפני גנבים,
שאפשר שיתירו לו,
כי עדיף שהוא יחזיק אותו ביד,
מאשר כל שניה הוא יסתכל,
אם מישהו לא גונב לו את הלפטופ.
בסדר?
חומר מסווג.
טוב, מותר לאחוז. נפל ספר על הארץ, ואינו יכול לכוון.
מותר להגביאו כשיסיים הברכה שהוא עומד בה. ואם לאו,
ויהי לאו אחי, לא יפסיק.
וכל שכן שאין לי קרוץ באצבע וכיוצא בשעת תפילה.
שימו לב מה קורה פה.
מישהו בבית הכנסת, פתאום הוא רואה
בפינה נפל סידור.
מה הדבר הטוב ביותר?
תמשיך להתפלל.
תמשיך להתפלל.
נפל, נפל, נפל, מה אתה עושה עכשיו?
אני לא יכול לראות את זה.
אני לא מסוגל לראות ספר על הרצפה.
אתה לא מסוגל לראות ספר על הרצפה?
תעצום עיניים, תסיח את הדעת. אה, אתה לא יכול לעצום עיניים ולהסיח את הדעת?
גש,
תגמור ברכה אחת מתוך שמונה עשרה.
גש, תרים את הסידור, תחזור למקום.
תמשיך להתפלא.
מה הדבר האחרון
שלא צריך לעשות אותו?
כולל ששכונת הפחים, כדברי הגשר שלי. בסדר?
ברגע זה הסחת את הדעת, לא שלך בלבד, אלא של כל בית הכנסת.
מה יצא מזה?
בסדר? זה הדבר האחרון.
הכי טוב להתעלם.
להתעלם, להמשיך את התפילה.
אממה, בן אדם אומר, תשמע, אני לא יכול.
אני לא יכול להתעלם, אני לא מסוגל להתעלם.
מה אומרים לו?
מור ברכה,
גש,
תרים, תחזור למקום,
תמשיך את התפילה.
בסדר?
אבל לקרות,
לקרצץ,
להשמיע קולות זה לא בבית ספרנו.
טוב.
ואם יתחיל להתפלל שמונה עשרה ויתבלבל, מותר ללכת למקום הידוע, לא משם לקחת סידור, כי אמרנו
שסידור לוקחים דווקא אם אני יודע איפה הוא קיים.
אם לא, אני לא הולך לחפש סידור באמצע, אבל הוא יתבלבל, מה נעשה?
תלך באמצע ותיקח.
לא יחזיר אחריו בגלל שמטריד.
שיעור הדין שיש להיזהר למי שמתפללים מתוך סידור, שירשום תחילה כל המקומות
שצריך להתפלל באותה תפילה.
ולא יחפש אחריהם בשעה שמתפלל". טוב, בסידורים של פעם.
יעלה ויבוא במקום אחד, זה במקום אחר, במקום שלישי,
אתה חונתנו.
בקיצור, היום ברוך השם הכל מלא ושלם.
כן, וכן כתב ברכי יוסף שכן נוהגים רבים מאנשי מעשה,
שרוצים לומר תפילה מחודשת כגון ענינו או תודיענו כשחל יום תמוצאי שבת.
אסמן מראש
להתפלל מתוכו, מתוך הסידור,
ונמצא באחרונים שאף בחזרת שץ נכון שיהיה סידור פתוח לפניו,
להיות אוסניו פקוחות על מה שאומר השליח ציבור.
גם בחזרת השץ.
כי אנחנו סברנו כמה פעמים
שחזרת השץ היא ברמה יותר גבוהה אפילו מתפילה בלחש.
טוב.
איפה עוד? אנחנו צריכים...
זהו.
טוב.
זהו. בעזרת השם,
שבוע הבא אנחנו נתחיל את סימן צדיח ח'.
כל טוב ויתרום.
