טוב, אנחנו בסימן צדד, סעיף ב'.
הסעיף הראשון התחיל
בעניין הזה של כיוון התפילה.
עברנו שהגמרא אומרת
שאדם
מתפלל
אם הוא בחוץ לארץ
כיוון מארץ ישראל,
ויכוון ליבו
כיוון ירושלים, ירושלים
הר הבית, הר הבית בית המקדש, בית המקדש קודש הקודשים,
שהוא נקרא תלפיות, תל שכל פיות פונים אליו.
כל התפילות כולן עולות דרך
קודש הקודשים.
אמרנו שזה מקביל
לתכלת.
למה
מדין תורה,
לא שיש לנו היום, אבל למה מדין תורה יש פתיל תכלת?
תכלת דומה לים,
ים דומה לרקיעה, רגיע דומה לכיסא הכבוד,
כיסא הכבוד
שכינה
הורידתם אותו והוזכרתם את כל מצוות השם.
שימו לב לאחד הדברים המרכזיים שיש לנו
בהקבלה בשתי המצוות האלה.
הראלת להגיד, תפילה,
תכוון את לבך לשמיים, תתפלל.
למי אתה מתפלל?
הקדוש ברוך הוא.
תרים את הראש,
תפתח ידיים לשמיים, תתפלל.
מה אומרים לך?
אם אתה בחוץ לארץ,
תכוון לבך
ארץ ישראל, ירושלים,
הר הבית,
מקדש קודשי קודשי.
לא יהיה אפשר לקדוש ברוך הוא, כמו התכלת.
אי-אפשר להגיד לי שתכלת זה כיסא הכבוד?
מה אומרים לך?
תכלת זה ים,
ים זה רקיע.
רקיע זה כיסא הכבוד.
במילים אחרות, מבחינתנו,
אתה תתחבר לקדוש ברוך הוא דרך המציאות.
תסתכל מה יש מולך.
חוץ לארץ?
ארץ ישראל.
ותכוון לבך לכיוון ירושלים.
ומה אומרת שם הגמרא?
ומי שלא יודע את הרוחות,
מי שלא יודע איזה כיוון הוא נמצא, איבד את הצפון, כמו שאומרים.
מה הוא עושה?
מה עושה מי שאיבד את הצפון?
מרים את ראשו לשמיים, מכוון ליבו לשמיים.
זאת אומרת, מי שאומר אני מכוון ישר ליבי לשמיים,
זה משהו מבולבל.
איבד את הצפון.
אדם רציני,
יהודי אלה שמיים, הוא חי במציאות.
ודרך המציאות של העולם הזה הוא מתחבר לקדוש ברוך הוא.
הוא לא מתנזר מהעולם הזה.
שימו לב לאן הגעתי,
מהדיבור הזה הכפול של
מצד חלק ומצד תפילה.
שכל מה שאנחנו מתחברים לבורא, ותפילה, אמרנו, זה פלול, זה להבליש, זה לקשור,
תפילין,
כל מה שמתקשרים לקדוש ברוך הוא זה דרך
המציאות שלנו פה, כי אנחנו נמצאים כאן.
אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה אותך במקום אחר, היה שם אותך במקום אחר. עכשיו אתה פה.
ואם אתה פה, דרך פה אתה תתחבר לקדוש ברוך הוא.
אל תברח לי מהעולם הזה.
אל תברח מהמציאות.
היסוד הזה ברור.
זה יסוד התפילה.
חיבור לקדוש ברוך הוא דרך המציאות שלנו.
הייתה נמצא בארץ ישראל, ארץ ה' בוודאי,
כיוון ירושלים,
ירושלים,
בית המקדש, קודש הקודשים.
שם החיבור שמיים ואבים.
במקום הזה שנקרא קודש הקודשים.
טוב, סעיף ב' אומר השולחן ערוך,
אם יתפלל לרוח ושאר הרוחות,
יצדה את פניו לצד ארץ ישראל אם הוא בחוץ-לארץ,
ולירושלים אם הוא בארץ ישראל, ולמקדש אם הוא בירושלים.
אומר הרמב״ם, ואנו שמחזירים פנינו למזרח,
כנראה שאנו יושבים במערבה של ארץ ישראל
ונמצא פנינו לארץ ישראל.
אין עושים מקום אהרון בצד התפילה נגד זריכת השמש ממש,
כי זהו דרך המינים.
שיחשבו שאנחנו מתפללים בבוקר
בזריכה לאן?
לשמש, עובדי השמש.
אז מכוונים נגד אמצע היום.
או מי שרוצה לקיים המרה מה רוצה, להעשיר יצפין או להחכים ידרים, מכל מקום מצדד פניו למזרח.
ומה אנחנו אומרים?
שיעמוד למזרח ויצדד פניו טיפה לדרום.
בסדר? לשים לב לנקודה הזאת.
מקווה שנמצאים בחוץ לארץ,
לפעמים היו שם כל מיני בתי תפלוט של עובדי עבודה זרה,
לא תמיד היו מתפנלים לכיוון המתאים,
שלא יגידו שמתפנלים לבית
עבודה זרה, שלא יגידו שמתפנלים לשמש.
אתה יכול לצודד את עצמך טיפה, צודד כנה, מה שנקרא, שים את הראש
בכיוון המתאים.
דרך אגב,
איפה חיה רמה?
קרקע, נכון?
יפה.
זה מזרחית לקרקע מה אש?
נפולין, לליטא נקרא לזה. מה יהיה שם?
סין אולי, לא? מה יש שם?
המשך רוסיה,
נכון?
אבל בקו כללי, ירושלים, ארץ ישראל, מזרחית ל...
הרי כל אירופה
היא צפונית לארץ ישראל.
צריך להתפלל לכיוון
דרום-מזרח,
מזרח-דרום, דרום-מזרח.
טוב,
קו כללי.
אתה יודע, זה ברור מה אני אומר?
ולכן גם כשמתפללים בבית כנסת,
לא תמיד בנו את בית הכנסת
בדיוק באזימות להר הבית.
גם בירושלים.
בסדר? יש הרבה בתי כנסת שהם לא בדיוק.
כדי להיות בדיוק בכיוון אתה צריך לעמוד באלכסון,
אתה צריך טיפה משהו...
בטעות, בטעות, בתנאי שטח, תוואי שטח,
כל מיני דברים.
בסדר?
לכן מה אנחנו עושים?
פתאום התחילו לעמוד לנו באלכסון?
עומדים,
עומדים, לא, לא נכון.
עומדים בדיוק
כמו שכל הציבור עומד.
אם אתה חושב שזה טיפה מזרחה, ימינה או טיפה שמאלה,
תעודד את הראש טיפה.
אבל לא לשנות מהציבור.
בסדר?
ציבור שעמד במקום שנראה אולי כזה יותר ימינה או יותר שמאלה, תעמוד עם כולם, אתה רואה שיש לך טיפה תזיז.
אבל לא לפרוש מהציבור בתוך כדי תפילה.
מה אמרת מקודם?
יפה. מה אנשים בדרך כלל מתפללים?
לכיוון הכותל.
יפה. איפה קודש הקודשים?
לפינה השמאלית,
נכון?
עכשיו אם באים למניין כמוני
ואני אשלח ציבור,
אני מתפלל לכיוון המתאים וכל המניין יתפלל יחד איתי.
הרי גם אם המניין מתפלל
כיוון הכותל ישר,
גם אני,
שאני לא זוליח ציבור,
ולא עושים כולם כמוני,
מתפלל כמו כולם, רק את הראש, טיפה מטה שמאללה.
בדיוק, כדוגמה יפה.
נתת דוגמה יפה.
בסדר?
זה ברור?
לא לפרוש מהציבור.
הציבוריות חשובה.
לא בדיוק בכיוון,
תזיז את הראש לכיוון.
אבל אנחנו מתפללים לכיוון,
לכיוון מירושלים, ער הבית, קודש וקודשים,
שהציבור כולו מתפלל לשם.
ציבור לא יתפלל לשם, אתה תטה את ראשך טיפה, אל תשנה, כן.
תשאל את הרב מה לעשות.
אין סתם, אין סתם, יש מציאות.
אם אתה שואל על מציאות קונקרטית, מעשית,
שככה זה קורה,
תשאל את הרב למה.
זה למדנו רבנו, בכבוד.
איך יכול להיות שאתה מתפלל לכיוון אחד וכולנו מכיוון אחר,
האלוקים שלך נמצאים בכיוון אחר,
או אנחנו מתפללים לאלוקים אחר?
זה ברור.
זה למדנו רבנו, בכבוד, כן.
או לפגוע באף אחד, או לשאול שאלות חצופות.
שאלות של לימוד.
איזה אמריקציה? עזוב.
לא, לא, אין לי.
אין דבר כזה. אני לא יודע.
לא, זה חדש.
תתחיל להיות אמריקאי, מתקדם.
משבוע שעבר, זה התחיל באמריקה.
אקסילפון.
אתה יודע מה?
התחילו, התחילו. עכשיו יש טרנד באמריקה.
לחזור לישנים.
אה, אנשים מבינים שהראש שלהם כבר לא במקום.
בסדר, זה ברור.
צריך לדעת למה.
לפי הנציף לפחות,
זה לא תקין.
זה באמת.
אם הרב חושב שזה הכיוון האמיתי,
וכך צריך,
בבקשה שכל הציבור יתפלל כמוהו. ואם הציבור לא עושה כמו הרב, אז זה מה הוא רב.
לא נעים, אני כבר...
בסדר?
אלא אם כן, חס וחלילה, לרב יש איזושהי בעיה שנתפס לו הגב.
זה יכול להיות שבכיוון הזה הוא לא נתפס עליו.
בואו תברר את העניין בצורה יפה,
עדינה,
מעמיקה,
כיווני תפילה.
אולי, אתה יודע, נראה מוזר.
לפעמים יש אנשים, אתם יודעים, יש אנשים צדיקים.
אני קורא לזה צדיק גמור.
בסדר?
כל בית הכנסת פעל צד אחד, הוא האוי גורחים.
הוא עם סמארטפון מתפלל, ויש לו שם את האפליקציה של הכיוון.
כולו בצד אחד.
אמרנו מי שמתפלל, מי שלומד מתוך
מסך מחשב, איך המוח שלו מתפקד?
כמו שבן אדם מת.
לא יודע, בטכניון עשו מחקר וראו שזה כך.
אז יש נווה, נווה. עזוב, עזוב, עזוב.
בוא, אנחנו עכשיו לא בטכניון.
רק אני מצטט מחקר, עזוב.
ואז כולם מתים.
ואז כולם מתים.
כן.
יפה, ואנחנו רוצים חיים.
לא,
לא, אני.
נכון, יש גם כאלה חשבים.
אין בעיה, מוכן.
תביא המכשיר, לוקח אותך איתי.
נותן לך C2. יאללה.
טוב,
איפה היינו? זהו.
זה הנושא של להחכים ידרים ולהשאיר יד צפין.
דרך אגב,
הגמרא אומרת שמי שרוצה להעשיר יד צפין,
צפון שמה ברכה, ומי שרוצה להחכים ידרים.
מה אנחנו מעדיפים?
למה?
אין לי שכל, אני אעשה כסף.
ואם אין לי כסף בלי שכל, אני יכול לעבד אותו, נכון?
מי אמר כמוני?
שלמה המלך. יפה מאוד. רק מה אתה רוצה?
הקדוש ברוך הוא רואה, אין לי שכל.
אה, כמה אנחנו חיים,
לפעמים אנחנו לא שמים להם חיים באיזה עולם של תוהו,
דמיונות, כל מיני דברים.
בסדר?
יאללה. סעיף ג'
מי שאינו יכול לכוון ארוחות, יכוון ליבו לאביו שבא שמיים.
זה המשך הגמרא שם במסכת ברכות.
מי שאיבד את הצפון, מרים את הראש.
אבל אם הוא מרים את הראש, מה זה אומר?
שהוא איבד את הצפון.
בסדר?
הבן אדם לא יודע איפה הוא נמצא.
מצפן, מצפן, מצפן. פעם היה לנו מצפן.
בסדר? אני הייתי חתום בצבא על מצפן.
חתומם על מצפן. אתה צריך לדעת.
ברור, אז דרך אגב, יש כל מיני פטנטים,
איך לדעת, באיזה כיוון אתה צריך ללכת,
יש פטנטים של הישרדות.
טוב,
היה רוכב על החמור.
אין צריך לרד ולהתפלל, אפילו אם יש לו מי שתופס חמורו,
אלא מתפלל דרך הילוכו.
וכן אם היה בספינה או לגבי קרון, אם יכול לעמוד עומד,
ואם לאו יושב במקומו ומתפלל.
או אם היה הולך ברגליו, מתפלל דרך הילוכו, אף אם אין פניו כנגד ירושלים,
אפילו שלא במקום סכנה.
כי אם יעמוד ויתפלל, יקשה בעיניו איחור דרכו,
ויתרד ליבו, ולא יוכל לכוון.
והכל לפי הדרך, ולפי המקום, ולפי עירתו,
וישוב דעתו.
יש מחמירים לעמוד באבות, וראוי לחוש לדברי מימוש שלא במקור סכנה.
שורה תחתונה מבחינתנו.
אדם עלה לאוטובוס,
היה בטוח שתוך
45 דקות
הוא נמצא בירושלים בתפילה.
פתאום
מה התברר?
בין שמן לטרום.
כבר
גמר את הפקק בין בין שמ�ל לבין לטרון,
מתחיל טיפה לנסוע, אומרים לו,
שער הגיא, שורש.
מכירים את ה...
מה? יודעים מה אני מדבר.
כמה זמן לקח לו לנסיעה?
שעה וחצי? אתה אופטימי.
טוב, מה אני עושה עכשיו?
עובר זמן תפילה,
הוא באוטובוס,
אוטובוס הוא עושה ברקס גז, גז דרקס.
מה עושים?
עומד ומתפלל, ואם הוא לא יכול לעמוד כי הוא ייפול?
יישב ויתפלל, בסדר?
ואם הוא נוסע לכיוון ירושלים,
ברור, בכיוון ירושלים.
אבל אם הוא נוסע לכיוון תל אביב,
בעוונות,
הוא יושב ככה על המושב עם הפנים לאיזושהי אחריו, לא.
גם אם לא בכיוון ירושלים הוא יכול להתפלל.
יכול לעמוד יעמוד, לא יכול לעמוד,
יישב. בסדר? העיקר שיתפלל בכוונה.
וכנראה שיש לו על מה להתפלל אם הוא תקוע בפקק.
מה הדבר הראשון שצריך להתפלל?
מה הדבר הראשון שצריך להתפלל?
כן?
משתקעו בפקק,
שיסתיים הפקק, תהיו במציאות.
מה זה תפילה?
אמרנו מה הגדרה תפילה,
על פי בית אלוקים,
ספר בית אלוהים המביט.
בקשת האדם מהעד והצורך שאינו ברשותו, זו ההגדרה.
התפללת
שתסתיים התפילה. בתפילת עמידה?
התפללת שתסתיים.
שאני אסיים אותה, שאני אזכה לסיים תפילה.
בוודאי, זה חשוב מאוד.
חשוב מאוד להתפלל
שנזכה לסיים את התפילה בכוונה, במתינות, בזמן, כמו שאתה יודע, כן, אתה צודק. אני כל יום מתפלל על זה, בסדר?
אני תכף הפכתי את מה שאמרת.
שמת לב. לא הפכת, וכיוון שהיית קרוב. הייתי קרוב, אני הפכתי. יאללה, קדימה.
טוב,
סעיף ה אומר על שולחן ערוך,
היה יושב בספינה ובעגלה,
אם יכול לעמוד במקום הקריאות, עומד,
כדי שיהיה קוראי המועמד ופרסה שלוש פסיעות.
הרמה אף על פי שיושב בכל התפילה,
וכל מקום אפשר לו לעמוד, יעמוד כדי לקיים הקריאות והפסיעות כדרכן.
אם אי אפשר לו, כגון שהוא רוכב על בהמה,
יחזיר הבהמה שלוש פסיעות לאחריה.
תעשה לה אי-אי-אי-אי,
הבהמה הולכת שלושה צעדים אחורה,
ראיתם בהמה שהולכת שלושה צעדים אחורה?
שני צעדים קדימה, צעד אחורה. מכירים את זה?
ריקוד כזה, נכון?
בסדר?
אז הבהמה הולכת שלושה צעדים אחורה, כי הוא לא יכול לרדת ממנה.
ועולה לו כאילו פוסע בעצמו.
בכל מקרה, אז הוא ייקח את האוטו רוורס,
שלוש
לחיצות גז,
לא יודע, טוב.
כן, כן. אבל אם אתה יודע שאתה יכול להבדת מהאוטו,
לעצור את האוטו בצד,
במקום שמותר, בדרך בין עירונית, אתם צריכים לדעת, היום יש איסור.
כביש ירושלים תל אביב, מישהו יוצר בצד
והולך להתפלל.
פעם היו הרבה, היית רואה הרבה אנשים עומדים בצד ומתפללים.
וזה אסור, זו עבירה על החוק.
בשוליים אני מדבר.
לפחות שלושה מטר מהשוליים, ולא תמיד יש לך.
אם יש מפרץ, זה משהו אחר.
מפרץ חירום, אז איזה אפשר משהו אחר.
אז אם בן אדם נמצא במצב כזה, תתפלל.
רק אני מקווה שכשהוא נהג, שלא יתפלל בעצימת עיניים.
בסדר?
זה חשוב לדעת.
היה לנו פה, במכון זה היה פעם,
איזה אבא של אחד התלמידים,
אמרתי לו, מה, שתהיה פעם סנדק.
נכד שלך, תהיה סנדק.
אני בחיים לא מתקרב לברית, אני לא יודע מה זה.
לא ראיתי ממש ברית אף פעם, תמיד אני מתרחק.
בוא, בוא, תהיה סנדק.
אבל יום נתניה שאתה עומד לידי.
הבעיה, אני עומד לידך.
עמדתי לידו, והוא אומר לי, תשמע, אני ממש מפחד.
אז המואל אומר לו, תשמע, גם אני מפחד.
המואל, שאני ממואל, כן, אני גם מפחד.
בוא תעשה כמוני.
הוא אומר לו, מה אתה עושה?
הוא אומר, אני עוצם עיניים.
מי עוצם עיניים?
המועד.
איזה, אז הוא גם עוצם עיניים וכדי להתפלל.
אז דברים כאלה זה רע.
בכל מקרה,
אפשר להתפלל גם בישיבה.
אפשר גם בהליכה, ראיתם, השולחן הולך אומר את זה.
אדם שטרוץ, הוא צריך להגיע למקום,
פתאום הוא רואה שזמן תפילה עובר, והוא עדיין,
איך אומרים?
יש עצירת רכבת והוא צריך להגיע, לא יודע לאן,
ועובר זמן התפילה.
הוא יכול להתפלל בהליכה.
אם הוא יעצור הוא יהיה אחר, אדם טעוד.
הטוב ביותר, שאדם ייכנס לבית הכנסת,
יתפלל בציבור, תפילה כהלכתה.
זה הטוב ביותר.
בסדר?
אנחנו לא נמצאים שם,
אנחנו נמצאים בהיתקלויות,
בלתמים.
עכשיו השאלה מה עושים.
במציאות שיש לי עכשיו, מה אני עושה?
הישרדות.
הוא חייב להגיע בשש בול למקום מסוים,
ב-16-16 נשקיע.
הוא עדיין חמש וחצי נמצא בהליכה של לא יודע מה.
גם אם הוא יעמוד להתפלל, הוא כל הזמן אומר, מה אני מאחר, אני מאחר, איזה תפילה?
עדיף, עדיף, פחות גרוע, כן,
שהוא יתפלל בהליכה.
הוא שקוע בתפילה תוך כדי ההליכה.
אבל אם זה מקום שיש שם כל מיני אבנים,
לא יודע מה, והוא צריך כל הזמן להסתכל
שהוא לא נופל,
אז בכלל לא עוד בעיה.
הוא שקוע בתפילה, הוא שקוע באבנים.
בסדר?
אלה הם ברירות מחדל למקרה ושעת הצורך.
אבל כששואלים אותנו מה הטוב ביותר,
התשובה,
תיכנס לבית הכנסת,
תפלל במניין,
חזרת השעת,
מניחו אותה,
תחבר לקדוש ברוך הוא,
בסדר?
בעזרת השם יתקבלו תפילותינו ברצף.
חולה, הנה,
חולה.
אנחנו רוצים שיהיה מישהו חולה?
לא.
אבל הוא חולה, מה הוא עושה?
אומר השולחן הרוך, הוא מתפלל, אפילו שוכב על צידו.
והוא שיכול לכוון דעתו.
אבל אם הוא חולה,
לא יודע איזה כאבים יש לו,
איזה בלאגנים יש לו, איזה כדורים יש לו, הוא לא יכול להתיישב בדעתו,
להתפלל.
הוא לא צריך להתפלל.
ברוך השם,
שאתה לא יודע מה זה חולה.
שלא תדע גם, שתמיד תהיה בריא.
בסדר?
אני לא מזמן היה דבר כזה. נכנסתי למישהו,
שהופיעו לידה איפה הוא נמצא.
ואז בסוף התברר שזה כתוצאה מלקיחת שני סוגי כדורים.
הוא יום, יומיים, בכלל לא בעניינים.
זה מזעזע, תתייחס למקום כזה, ורגע מה קרה לבן אדם?
בגיל שלו כבר נהיה, לא יודע מה.
זה אחרי שבועיים הוא חזר חזרה, כי התברר שזה לקיחת שני כדורים שסותרים אחד את השני.
בסדר?
יש כמובן כדורים שמביאים, כתוב עליהם גם,
מביאים בלבול, לא לנהוג.
כשלוקחים את הכדור הזה.
למה?
זה מוריד את הריכוז,
בסדר?
אז אדם עם כדורים כאלה, נגיד אפילו במינון קצת יותר גבוה,
מה עם התפילה שלו?
אתה אומר, אם בדרך כלל הוא בקושי מכוון, מה עכשיו יהיה?
אם ראשונים כמלאכים, אנחנו
כבני אדם, אם ראשונים כבני אדם,
עדיף לא להמשיך,
בסדר?
זה ברור?
זה שאנחנו לא כל כך מכוונים,
אז תאר לך מה קורה כשאדם חולה.
זה ממשיך בטור ישר.
מה קורה בדרך כלל, מה עכשיו?
כן,
מה, לא יכול בכלל?
זה עתים חלים, עתים חולה.
יש אנשים עם בעיה נפשית,
שלפעמים הם לא בעניינים ולפעמים הם בעניינים,
נכון?
שלגבי אכילת מצה, למשל.
אני אומר לך, אני בכוונה לוקח את זה לצד הרחוק,
כדי שנבין,
מקסים את זה,
בסדר?
אדם שלפעמים הוא בעניינים,
בקונטרול, ולפעמים לא.
ברגע שהוא נכנס לעניינים, מחויב למצוות.
עוד חמש דקות הוא עזב את זה, פטור.
אז אמרו לו, תנצל את הרגע הזה שאתה שפוי,
תתפלל.
מה תעשה אם לא תתפלל?
ובן אדם לא היה בעניינים.
ופתאום, כמעט בחצות הלילה, בליל הסדר,
מתפקח מהכדורים, מתפקח מההזרקה,
לא יודע מה כל אחד עם השטויות שלו,
תאכל מצה.
ומישהו סיפר לו שכשהוא היה לא בעניינים,
עכשיו הוא אכל מצה.
אתה יכול לחשוב מצה.
לא היה לדעתו.
הוא היה מחוץ לדעתו.
אתה יודע?
קוראים לזה בעברית?
יצא מדעתו.
מילים של עברית, כן.
טוב,
זין.
מי שהיו לו אנסים מכאן ומכאן,
ומתיירא שם יפסקו תפילתו, יפסידו מקחו,
יושב במקומו ויתפלל,
לפי שאין דעתו מיושבת עליו. אף על פי שצריך לעשות שלוש פסולות בסוף התפילה,
יושב ומתפלל וקורע.
ויש משהו שמבטל את דעתו,
מימין ומשמאל.
יושב,
תתפלל.
סעיף ח' יש להיזהר
שלא לסמוך עצמו לעמוד או לחברו בשעת תפילה.
לשים לב לדבר הזה.
זה אחד הדברים החשובים.
אדם בתפילה צריך לעמוד. מה זה תפילה?
שמונה עשרה.
יש לו סטנדר לפניו.
יש כאלה שנשענים על הסטנדר,
יש כאלה שנשענים על הקיר.
בסדר?
כל מיני הישענויות למיניהן.
הכלל אומר,
אם אני אוציא את הדבר הזה שמישהו נשען עליו,
הבן-אדם לא יחזיק מעמד בעמידה, הוא ייפול,
ונחשב שהוא יושב.
לכן אם אני לא יכול לשבת למשל בנפילת אפיים,
נשען על הקיר, שמח על הסטנדרט, נחשב.
אחד הדברים החשובים גם,
עוד יותר, עם שליח ציבור.
לפעמים זה מאוד מפתה שהשליח ציבור
קורא בתורה, שם את הידיים
על הבימה,
נכון?
נשען
אסור
בכל התפילה. מדוע? כי שלך ציבור בעמידה, לא רק בתפילת עמידה.
כל הזמן שהוא שלך ציבור בעמידה.
ואם הוא נשען
על סימן שהוא יושב,
הוא לא עומד, אין פה כבוד ציבור.
בתפילת עמידה אסור להישען על שום גורם
שאם לוקחים אותו אתה מאבד את היציבות, נקרא לזה ככה.
בעמידה עומדים.
בסדר?
תראו בסעיף קטן כב
שלא לסמוך. הטעם שתפילה צריכה עמידה, כדלקמא לסימן צדיח עת
ועמידה שעל ידי שמיכה לא חשיבה עמידה.
ולפי זה שמיכה קצת, דהיינו שסומך במקצת,
שאם ינטל אותו דבר לא ייפול מותר.
ושאומרים הטעם שצריכה להיות באימה,
כן?
הטעם צריכה לעמוד באימה בתפילה.
עומד לפני הקדוש ברוך הוא.
מה אתה עומד לי בסטייל צילומי סלפי?
נשען פה? נשען שם?
עומד, תעמוד עכשיו בהמה,
יושב-ראש ברוך הוא ולפי זה בכל גב נעשו ובמקום בדחק יש להקל ובמקום שצריך עמידה.
כגון בשעה שהוא רואה ספר תורה נגדו וכל כך יוצא בזה. בשעת תפילה
וחולה שבריא לו שיוכל לכוון בעמידה על ידי שמיכה,
יעשה כן, ואם לאו יתפלל מיושף.
אמרנו.
יכול לעמוד עומד,
לא יכול לעמוד, יושב.
איפה שהוא יכוון יותר טוב, שיעשה את זה כך.
טוב,
סעיף ט',
מי שהוכרח להתפלל מיושב,
כשיוכל צריך לחזור ולהתפלל מעומד.
שמים לב מה קורה פה?
הוא היה בטוח שהוא בפקק.
עכשיו שעה וחצי,
התפלל מיושב.
פתאום התפילה שלו עבדה,
והנהג האוטובוס התחיל לנסוע המאה ועשר.
הגיע לירושלים,
תחנה מרכזית, חמש דקות לפני שקיעה יש מניין.
להתפלל עוד פעם או לא?
כדאי שיתפלל עוד פעם.
למה אני אומר כדאי כשהשולחן הערוך אומר
שיתפלל,
כיוון
שזה נחשב תפילת נדבה.
על השולחן הערוך, עוד נראה את זה אחר כך,
כשהוא מדבר על נושא של כוונה בתפילה,
יש הלכה שאומרת שאדם שלא כיוון
מכל הברכות של התפילה, יחזור.
טוב, זה נשמע באחת מהברכות.
אחת מהברכות או בברכה הראשונה.
אומר על השולחן הערוך, היום אל תחזירו אם לא כיוונתם.
למה?
מי ייתקע לך כף
שבפעם השנייה שאתה תתפלל אתה כן תכוון.
בסדר. אבל כאן
אומר לנו המשנה מבואה, תראו במשנה מבואה למטה.
ואינו צריך. רוצה לומר דזה לא אבק אם תתפלל בתורת נדבה,
דקיימה לאן שצריך לחדש בה דבר.
ולדין ההסכים האחרונים שאין צריך לחזור להתפלל שנית.
למה?
כי אני לא יודע אם אתה תתפלל עוד יותר טוב ממה שהיה בישיבה.
וכן המנהג שאין עוברי דרכים שהתפעלו בדרך משווא וחוזרים להתפעלים שנית. בכל מקום, אם הוא רוצה,
יכול להתפלל שנית בתורת נדבה.
מתי?
אם הוא בטוח שיכוון ליבו בתפילתו,
כמו שכתוב, בסוף סימן קז. זה בעצם השולחן ערוך שכותב,
שהיום כמעט אנחנו לא מכירים את זה.
וצריך לחדש בדבר שזה שמתפלל אתה בעמידה הוא כחידוש.
מתפלל בעמידה זה כבר שוני ממה שהוא התפלל לפני כן, הוא התפלל בישיבה.
כן, כתב בספר בגן גיבורים, דברי פרי מגדים משמע
שאין כדאי להתפלל היום נדבה, בכלל.
לא להתפלל נדבה,
אלא אם כן הוא יודע שבאמת עכשיו הוא יתפלל משהו אחר, הרבה יותר טוב.
בטח, הכל, מההתחלה ועד הסוף, אין חצי-חצי.
לא, לא, אין דבר כזה חצי-חצי.
כולם.
אם מתפללים, מתפללים הכל.
לא,
לא,
התפלל ביחיד, זה סיפור אחר. דיברנו שהתפלל בישיבה.
התפלל ביחיד בעמידה.
תגיד, קדושה, תשמע חזרה, בסדר.
אבל התפללת, גמרנו.
מסיים על שולחן ההרמה, סליחה.
או מי שבא בדרך והוא סמוך למלון,
אם יכול להסתלק מן הדרך במקום שהוא יפסקו עבוד דרכים,
יסתלק שם
ולא יתפלל במלון של עובדי כוכבים,
שלא יבלבלו בני הבית.
אבל אם אי אפשר לא להסתלק מן הדרך במקום שהוא יפסקו, יתפלל במלון באיזה קרן זווית.
ובפרט,
שלא ייכנס ויתפלל במקום ששמע צלמים,
סימנים, סמלים של אבותי הצבא.
תראו, המשנה ברורה אומרת,
סף קטן,
שבוודאי יש בו גילולים ותועבות.
אתם יודעים, באירופה, בבתי מלון, מה הם שמים במגירות,
בשידה?
לא רק זה,
זה הספרים שלהם.
זה, בכל מקום.
ואין להכניס לשם דבר שבקדושה.
שהרי משה רבינו עליו השלום אמר,
כצאתי את העיר אפרוס כפיים.
למה כצאתך את העיר?
תעמוד במקום ותתפלל. לא, יש פה עבודה זרה.
ולא רצה להתפלל במצרים לפי שהייתה מלאה גילולים.
ברור?
לכן אחת הסיבות שאומרים למה הרב,
האדמו״ר מבלז הקודם,
שניצול מהשואה,
הרב ברון מבלז,
למה הוא גר דווקא בתל אביב?
ככה הוא אמר פעם.
כי זה עיר שאין בה עבודה זרה.
בירושלים יש עבודה זרה?
אוי, לצערנו.
בחיפה יש עבודה זרה?
בסדר?
בעכו יש?
תל אביב. אין? כלום.
עיר עברית.
עזוב יפו.
תל אביב.
הרבה רבי סיוגרים מתל אביב.
פעם תל אביב הייתה מרכז של אדמו״רים.
מה נראה לכם שזה כמו היום?
טוב,
בעזרת השם שהקדוש ברוך הוא יזכה אותנו להתפלל תפילה כהלכתה,
במקומות של קדושה וטהרה,
בלי שום סימנים, שלטים, לא יודע,
כל מיני צורות,
בתפילה שלמה, ברורה,
נזכה לבעולה שלמה, ואומרה בימינו אמן.
בשבוע הבא נתחיל סימן צד ה'.
כל טוב.
