[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/232392033″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
שאיפות הייאוש וההצלה
שאיפה – הרצון הפנימי של האדם/חברה להופיע במציאות את האידאל, לקדם ולתקן את החסרונות הקיימים במציאות.
4 שאיפות עומדות ברוח האדם, חברה, היסטוריה:
1) שאיפת הרע הגמורה – כל מציאות שכביכול חסרת אלוקים היא הנקראת רע. מזה יצאה התקופה האלילית, עבודה זרה.
האדם רוצה להשליט את היצרים החומריים השפלים שלו ודרכם לפנות אל האל. זו שאיפה שאין לה שאיפה, לתת חופש פעולה לנפש הבהמית, חיים רק פעם אחת.
2) הכרת הרע ברשעתו ושאיפה לטוב אך היא רואה שהפער גדול מדי ולכן מתייאשת ומכריה על ייאוש מוחלט ושההצלה תהיה בכליון מוחלט של האדם, האנושות, ההווה. אין טעם לחיים
3) ייאוש למחצה – יש באדם ממד בהמי וכן יש בו ממד רוחני לכן נעשה הפרדת רשויות. זה מה שאמרה הנצרות: כל השבוע תגלה את הבהמה שבך וביום ראשון תבוא לכנסייה ותתוודה או שתלך למנזר וכך תתנתק מיצר המין והחברה ותתעלם מכל מה שקורה בחוץ. תזרוק את החלק הבהמי-חייתי ותדבק בחלק הא
