[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/235174764″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
האינסוף שבסוף
לפי המחקרים האחרונים שדיברנו עליהם בפעם שעברה, הציור של חיים ההולכים בסדר כרונולוגי אינו נכון אלא העתיד עומד בבסיס ההווה ומשפיע עליו. כל החיים הם ספירלה. מציאות, באה מלשון יציאה לפועל, התגלות הדרגתית. אנחנו מבינים שאינסוף הולך ומתגלה, ויוצא לפועל במציאות. עצם הבריאה היא תהליך שלם של אקטואליזציה של האינסוף. יציאה לפועל. כל ההופעה האלקית בעולם אנו רואים אותה כאילו ה’ משגיח מלמעלה, אך בעצם הכל – מן הדומם ועד האדם – זה התגלות אלקית. זה תהליך. הראי”ה קוק אומר שהאידיאליות הולכת ומתגלה. כבר “חיה היא במלואה”. אלא המציאות מסתירה אותה, היא מסווה, וחג רק חושף לפנינו את האינסוף שקיים במציאות. המציאות היא חלק מהתמונה. לא רק שה’ ברא את העולם אלא הוא מתברא בעולם. ה’ מופיע בעולם בתור העולם. תחילה בצורה מצומצמת, בכוח שהולך ומתגלה יותר ויותר בפועל. ה’ הולך ומופיע גם בתור חומר. אפשר לקרוא את בראשית ברא – בראש יתברא אלקים, שמים וארץ. אומר הרמב”ן כי כל התורה כולה היא שמותיו של הקב”ה בחלוקה אחרת של האותיות, שיוצרות גם בראש יתברא. אנו הולכים וחושפים את הופעת ה’ בעולם יותר ויותר, וזה מה שאנחנו
