בלימוד החשוב והיקר
והמרתק שלנו בספר בראשית
מאת הקב". בפרק כף ג'
פסוק ג'.
הערה טכנית.
השיעור מכאן והלך מתחיל
כמעוט החורף בשעה 20.30,
או בעברית שמונה וחצי.
לא כפי שהיה עד עכשיו, זה
היה ברבע לתשע, עשרים לתשע,
כיוון שההשקיעה מספיק מקדימה,
אז ספילת ערבית חזרה עוד בשעה וחצי,
אז הערבית, אז השיעור
מתחיל בשמונה וחצי, זהו.
אז אחריי משבוע הבא, בעזרת השם ילברך, אמן,
נחזיר תמידים כסדרן.
פרק כף ג', פסוק ג'.
ויהקום אברהם מעל פני
מתו והידבר אל בני חת למור.
מי הם בני חת?
מה? אחיתים, כן. מי הם אחיתים?
סוג של קננים, בדיוק התשובה שרציתי, נכון.
עכשיו, הייתי רוצה להגיד מה זה קננים?
מה זה קננים?
בנים של חם.
זה בנים של חם, זה
נכון, ולמה נקראים קננים?
מלשון קניה.
מלשון קניה. אז ארץ קנן קרויה על שם,
קרויה לארץ.
הם קננים על שם הקניה.
כלומר, יש אופי באישיות הקננית של קניה.
קניה למה? לא נאמר.
בעצם אפשר להיות נכנע לקדוש ברוך הוא.
מידה נפלאה, מידה טובה.
אפשר להיכנע ליצר הטוב, מידה טובה.
אפשר להיכנע לחוכמה,
ואפשר להיכנע ליצר הרע.
פשוט... זה עניין של אופי...
הקניה היא מידה בנפש, והשאלה למה?
מפנים אותה.
הוויה היא שקנן הוא ערור.
כתוב בדבר נוח, ערור קנן.
למה הוא ערור?
כי הוא נכנע ליצר הרע.
צריך לתקן אותו. איך עושים?
מה אומר נוח? כדי לתקן
את ערור קנן, הוא מתקן.
העבד עבדי יהיה לאכב.
על ידי שהוא יקנה לאכב,
בעלי הקדושה, מוסר, חוכמה, שם ויפת.
מתוך כך יש תקווה לקנן לצאת ממצבו.
כך שבעצם באופן בסיסי,
הקנעניות היא מידה חיובית,
אם היא מופנית למקום הנכון.
ארץ ישראל נקראת בתורה בשם ארץ...
קנן, יפה!
בתורה ארץ ישראל נקראת
ארץ קנן, או ארץ הקנעני.
זה עוד יותר טוב, כי הקנעני,
יש תוספת של ה' וי' במילה קנן.
י' ה', משהו אדיר.
זאת אומרת שהקנעניות היא המידה הנדרשת
כדי להיכנס לארץ.
אם אתה מסוגל להיות נכנע לפני הגורא,
יש לך שייכות לארץ.
אם לא, אז לא.
אבל אחד מהבנים של קנן שמו חטא.
בני חטא, החיטאים.
מה פירוש המילה חטא? -פחד.
משום חטא, מי שחטא.
זה היה נכון אם חטא היה כתוב ב-ט',
אבל חטא כתוב ב-ט', חטא-ט'.
אם כן, מוכרחים לתת פירוש אחר.
מה פירוש המילה חטא ב-ט'? -פחד.
פחד. איך אתה יודע? -חיטאט.
חיטאט.
יש עוד אפשרות לדעת, כי ירמיהו גם אמר.
אבל גם לפני שירמיהו אמר,
חטא משום חיטאט, מורה אחם וחטאיכם
מתן על פני כל הארץ.
החיטאט זה הקיצוניות של הקנאה.
כלומר, חטא הוא הקנאני האולטימטיבי.
זאת אומרת, הנכנע שבה נכנעים.
והם יושבי חברון.
המקום שבו צריך לקבור את שרה.
עכשיו, ברגע שאברהם קונה
לו אחוזת קבר, אצל בנכת,
הוא קנה לו אחיזה בארץ ישראל.
כי התנאים של הישיבה
בארץ זה הקנאניות והחיטאיות.
זאת אומרת ש... אגב, איך אומרים
קנאה בשפה הערבית, מישהו יודע?
אסלאם. -אסלאם, כן, זה קנאה.
כן, זו תכונה בנפש, להיכנע לפני האלוהות.
זאת לא אמנם התכונה האחרונה.
על גבי זה צריך להוסיף גם אהבה.
אבל כנקודת ההתחלה זה
לא רע, להתחיל מהקנאה.
הקנאה, חיטאט, מתוך כך מגיעים לאבא.
אברהם, שלמד משרה את מידת הדין,
והוא צריך על ידי קבורתה לקנות אחיזה בארץ,
מבקש מבניכת שייתנו לו אחוזת קבר.
עכשיו, אני רוצה קצת להוסיף
ידיעות שיש לנו מן ההיסטוריה הכללית,
זאת אומרת, מידיעות חיצוניות לתנח,
שבימי קדם, במיוחד אצל בניכת,
רק למי שיש לו אזרחות מלאה
של הארץ, יש זכות לאחוזת קבר.
כלומר, הבקשה של אברהם לקנות אחוזת קבר
היא בקשה להפוך לאזרח
הארץ, ואת זה צריך לבסס.
צריך שהוא יראה שיש לו זכות בדבר הזה.
בואו נראה מה אומר אברהם לבניכת בפסוק ד',
גר ותושב, אנוכי.
המילים גר ותושב הם מילים
הופכיות, מנוגדות זו לזו,
אנטיטטיות, יש פה סתירה פנימית, אנטינומיה.
הרי גר זה מי שזר, תושב זה מי ששייך.
אז איך אפשר להיות גם גר וגם תושב?
לטארטה דה סאטרה, הקיצד.
אלא מה? אנחנו צריכים לשאול את עצמנו,
מהו האדם בעולם?
האדם בעולם הוא גר או תושב?
הוא גם, וגם, אנחנו תושבי העולם מצד הטבע.
הרי מה מקיים אותנו? תפוחי האדמה, נכון?
גם בטטות, יש כל מיני סוגים.
אנחנו חיים מכוח הרבה
דברים של שייכות לטבע, נכון?
גם האבולוציה הרביעית, כלומר,
הרבה דברים בעצם מצד הטבע
עושים אותנו תושבי העולם.
אבל מצד הנשמה, אנחנו זרים לגמרי פה.
הנשמה יש לה נוסטלגיה אל עולם אחר.
היה גוי אחד בשם אלבר
קמי, שכתב ספר בשם הזר.
מה זה הזר? זה האדם.
האדם חש זרות בעולם.
אז יש כל מיני אופנים איך
להסביר את הזרות הזרות.
מה שלא יהיה האדם חש זרות? מצד הנשמה.
כלומר, בעצם מה שאומר
אברהם, גר ותושב, אנוכי.
זה מה שאני. אני גם גר וגם תושב.
גם רבי יהודה הלוי,
באדוניי נגדך כל תאוותי,
אומר, כגר תושב אני על גב
אדמה, ואף כי בביתנה נחלתי.
כלומר, אני בעולם הזה גם גר וגם תושב.
זהו המעמד הפרדוקסלי הקשה של האדם.
האדם הוא גם גר וגם תושב.
זה יפה מאוד מה שאומר אברהם.
מה זה נוגע לבנכת?
אומר להם, אברהם, גר ותושב, אנוכי.
אה, אם אכן, גם אתם כאלה.
כלומר, אני באתי ללמד
אתכם שאתם ואני אותו דבר.
כמו שאני גר ותושב, אף אתם גרים ותושבים.
גם הקב' הוא אמר מה שהוא דומה בפרשת בהר.
כי גרים ותושבים אתם עמדי, כי לי הארץ.
היה מבהר הרב יהודי
אשכנזי, אם אתם גרים בארץ,
אתם תושבים עמדי, אם אתם תושבים בארץ,
אתם גרים עמדי. כן.
מה הם חושבים, אני עוד לא יודע.
אני בינתיים יודע מה שאברהם אומר.
מה הם חושבים?
יש סיכוי טוב שאני אדע את זה בפסוקים הבאים.
אולי. אני עוד לא יודע מה כתוב.
אני מתקדם עם עיניים סתומות.
אבל בינתיים ראיתי את האור של הפסוק הזה.
גר ותושב, אני נוכל עמכם.
מכוח זה, מכוח ההכרה שאני גיליתי לכם
שאתם גרים ותושבים
כמוני, אז יש לנו שותפות.
תנו לי אחוזת קבר עמכם והקבירה מתי מלפני.
ויענו בנכד... יש להם מה להגיד.
ויענו בנכד אברהם למורלו.
שמענו, אדוני, נשיא אלוהים אתה בתוכנו.
כלומר, אתה מדבר ככה ביש שאתה נשיא אלוהים.
אתה משהו מיוחד, אתה חייזר. אנחנו לא כאלה.
אנחנו רואים בהמשך שהם עם הארץ.
אנחנו עם הארץ. אתה נשיא אלוהים, אין קשר.
הפער גדול מדי בינינו לבינך.
יותר מזה, מאחר ואתה נשיא
אלוהים, לא מגיע לך אחוזת קבר.
זה קטן עליך, האחוזת קבר.
אין מה שאומר, במבחר קברנו כבר את מתיך.
אחוזת קבר לא תקבל. אתה יכול לקבור.
אצלנו, אין בעיה, איש
ממנו, את קברו לא יחלה ממך,
מקבור מתיך.
ויעקב אברהם והאשטח הוא, לעם הארץ.
דבנכד. כלומר, הוא הבין שהם עם הארץ.
כלומר, סיכוי לקבל מהם משהו
אין, כי הם מסרבים לקבל את משנתו
האומרת שהאדם הוא גם גר וגם תושב.
עד כאן מובן.
ואז זה ברור מה שהם אומרים.
-שבזה מגיעים לתוך עם הארץ?
כן, בזה שהם אמרו, נשיא אלוהים אתה בתוכנו,
אז אברהם מיד זיהה אותם כים הארץ.
העם של הארץ.
מעניין, איך הגויים נקראים אצל חזל?
אומות העולם.
למה קוראים להם אומות העולם?
כי הם אזרחי העולם.
אז אם הגויים זה אומות
העולם ביש שהם באים מן העולם
כי הם אזרחי העולם, תושבי
העולם, אז היהודים, מה הם?
הם זרים.
כלומר, היהודי מוציא את
העולם מן היציבות שלו.
יש ביטוי של פיכטה, שבו הוא מדבר,
היהודים, הצוענים וכל מה שזז.
זאת אומרת, מה שמפר את היציבות.
הרי הגל הגדיר יפה מאוד מה זה אומה.
אומה זה ישות מדינית שיש
לה ארץ, שפה, תרבות משותפים.
אז היהודים לפי זה זה לא עם.
אבל יש עם יהודי, אי אפשר להסתדר איתם.
צריך למחוק את זה.
כלומר, באיזשהו מקום יש הזמנה לשואה.
כלומר, השואה היא הבקשה
להחזיר את הסדר למקום.
כל הדבר הזה שמוציא את האדם
מן ההרגשה של השייכות לטבע
באופן מלא, זה היהודי.
אז מה שאמרו לו, תראה,
אתה רוצה לקבור את המת.
מתים דווקא אנחנו מקבלים, מתים
יהודים זה בסדר, אין לנו בעיה.
רק אל תחשוב שיש לך אחוזת כבר.
כן, מה אתה רוצה?
העולם אצל חזרה, בדרך
כלל זה לא הייתי לעצמה,
העולם, הטבל?
האם אצל חזר עולם זה מידת זמן?
כך אתה שואל.
כלומר, אתה שואל האם חזר
ממשיכים את הסגנון התנכי
שבו עולם זה יחידת זמן,
או שמה הם מאמצים את הסגנון היווני
שבו עולם זה הטבל, הקוסמוס.
כן, מה אתה אומר?
היה לי שמאמצים את היווני. -כן, זה נכון.
זאת אומרת שבתנך, הביא לעולם זה נצח בזמן,
מן העולם ועד העולם, או לעולם ועד,
גם את העולם נתן בלבם,
אבל אצל חזר עולם זה
מונדוס, קוסמוס וכדובי.
כן.
אצל חזר המערכת דווקא היה
יהודים שהם חוטים ברוחנית.
נכון, גם פה.
אבל פה זה גויים. -זה גויים, נכון.
זאת אומרת, גם בישראל יש עם הארץ.
-גם בישראל יש עם הארץ.
כלומר, זה הגוי שבה יהודים. -מה?
זה כאילו גנאי ממש.
-זה כאילו גנאי אצל היהודים,
עם הארץ, נכון?
טוב, אז אם כך, פה אני
לא בטוח שזה לגמרי גנאי,
אבל זה מתאר את המרחק
שיש בין אברהם לבין בנכד.
הוא נשיא אלוהים מבחינתם והם עם הארץ.
מה? זה בעיה.
אברהם לא רצה שהם יהיו עם הארץ,
הוא רצה שהם יהיו גר ותושב כמו הוא.
גר ותושב אנוכי, והוא
הוסיף על זה מילה יפה,
האם אחר, נכון?
זאת אומרת, הוא בהתחלה בא
עם תזה שאין הבדל בינו לבינם.
הוא הראשון שגילה שהוא גר תושב,
והוא אומר, אני בא ללמד גם אתכם
את זה שאתם גרים ותושבים, נכון?
והם אמרו, לא, אתה נשיא
אלוהים ואנחנו עם הארץ.
הם סירבו לקבל את משנתו.
כן, רק השעה, הדניאל? -למה הם לא רצו לקבל?
מדוע הם לא רצו לקבל? אינני יודע.
אני יכול לתת השערות,
השערות זה טוב, אבל זה לא כתוב.
אני הולך רק על מה שכתוב.
מה יש להיות כתוב, אני לומר.
אני ללמוד.
אבל בכל זאת, תכן לומר, מדוע האדם מסרב
לקבל את הגורל של גר ותושב?
בגלל האחריות שזה מטיל על האדם.
גם בגלל המתח האדיר שזה מכניס לאדם אליו,
שהוא בנוי משני מוקדים,
מוקד טבעי, מוקד נשמתי.
זה קשה מאוד לחיות ככה. כן.
מי צודק, אברהם או בנכת?
-האה, זו שאלה מרתקת.
מי צודק, האם אברהם או בנכת? מה אתה אומר?
למה שאני עושה את כל העבודה?
יאללה, נו, תגיד מה...
בנכת, אבל עדיין לא.
לא, אברהם, אבל עדיין לא.
אתה משמע, עדיין לא.
כלומר, אברהם רוצה להקדים את הזמן.
כלומר, הוא מזהה את מה שהם עתידים להיות.
כן, הרי אנחנו מלמדים את העולם
כולו ונברחו בכל משפחות האדמה,
אז יש מטרה.
רק שאברהם נתקל בקרקע האיחור שיש במציאות.
במציאות זה עוד לא כך.
שוב, זה הכאב שרואים כל עורך התנ״ך,
שיש התוכנית ויש המציאות. זה לא קשה.
טוב, אז מה עושים? כדי לפתור את הבעיה.
אברהם לא רוצה לקבור בסתם כבר...
הוא רוצה להבין מה זה כברנו.
בימי קדם, מה שהיו עושים כשמישהו היה מת,
היו קוברים אותו בקבר המשפחתי.
היו מחכים שנה שלמה, אחר
כך היו מוצאים את העצמות,
אחרי שהבשר נעיקל,
ואת העצמות היו שמים בקופסה קטנה מחרס,
הנקראת גלוסקמה.
זה לא היה תופס הרבה מקום,
היו מניחים את זה ליד הקופסאות
של העצמות של המשפחה.
אבל הקבר היה מקום בעצם של קבורה זמנית.
זה בעצם מה שהם אומרים לו.
הם אומרים, קבור, את מתיך במבחר קברנו.
בכל מקרה, אחר כך אתה תוציא משם את העצמות.
כן.
זה מקום שנאסף אל אבותיו?
יכול להיות שזה נאסף אל
אבותיו משום שהליקו את העצמות.
אולי, אינני יודע.
טוב, והייתי דבר איתם למועסק, נמצאו פתרון.
אם יש את נפשכם לקבור את מתי מלפניי,
שמעוני ופיגעו לי בעפרון בן צוחר.
מאיפה הוא צץ, האיש הזה? עפרון בן צוחר.
מה זה השם הזה? קודם כול, עפרון.
מאיפה זה באה מילה עפרון? -עפר.
עפר. עפר זה היסוד הנמוך ביותר במציאות.
צוחר, מה זה צוחר?
זה לבן בוהק.
צמר צחר, זו הכוונה, צמר
נקי לגמרי, מבריק כזה, בוהק.
מה?
מה?
כן, והשתכחו... והוא רוצה כנראה,
הוא מאזהה אצל עפרון
מישהו שהוא עפר בן אור,
חושך בא מאור.
כלומר, אבות אבותיו של עפרון
היו במעלה עליונה, אבל נפלו.
מי זה אבות אבות אבות אבותיו של עפרון?
מי זה הראשון
מכל האבות של עפרון?
מי האבא של עפרון? מי האבא של צוחר?
הסבא של עפרון.
מי הסבא של הסבא של עפרון?
הסבא רבא שלו, נכון?
עד איפה זה מגיע?
אדם הראשון. -אדם הראשון, יפה.
אז מי האבא הראשון של משפחת עפרון?
אדם הראשון, יפה. אדם הראשון הוא צוחר.
מה ההבדל בין האדם כל האדם?
מה ההבדל בין האדם כל האדם? אני לא יודע.
אני לא יודע אם כל אדם
נפל, אבל אצל עפרון זה נפל
מאדם עד האפר.
לכן חזאל אמרו שאברהם ידע
שאדם הראשון כבור במערת המכבלה.
זאת אומרת, הוא מחפש שם את הזהות אדם,
והוא מאבחן שאצל בן אחת האנושיות נפלה.
נפלה מלהיות גר ותושב והפכה להיות עם הארץ.
אז הוא מחפש אצל מי שאצלו
נמצא הניצוץ האחרון של האדמיות,
אצל אפרון בן צוחר, הוא רוצה
לרומם מחדש את השדה הזאת.
ואז הוא רוצה לקחת על עצמו
את התפקיד של האנושיות.
כלומר, אברהם פותח היסטוריה האנושית חדשה
על ידי שהוא מביא אליו את
השושלת האנושית שמגיעה עד אפרון.
מובן? -כן, מה?
הם מגורשים בעצמם.
זאת אומרת, הם מגרשים את עצמם מהגן עדן.
כך, כן, נכון.
האם ישראל? -זה לא כתוב כאן.
מה שכתוב בהמשך אני לא יודע.
אני, יש לי בעיה, אני מאוד מאוד ממוקד.
קשה לי מאוד להרחיב הופקים.
מה שכתוב אני יודע.
בבקשה. כן?
מה?
בכל רגע אפשר להגיד שיש
ניצוץ, בכל אחד יש איזשהו...
בגלל שהוא צייתר של
אדם הראשון יש לו איזשהו...
אז אתה אומר שאצל כולם, כל
בני אדם הם אפרון בן צוחר בעצם.
או יותר מזה, הוא יוצא
לפה דווקא לאדם הכי נמוך,
דווקא למי שהכי נפל.
כן, למי שהכי נפל, כי ככל שדבר
יותר נמוך, כך שורשו יותר עליון.
אז דרך אפרון בן צוחר בעצם
הוא מרים את כל האנושות,
ולא ביחדי, אדם הראשון נמצא שם.
זאת אומרת, אברהם מחפש את
היסוד האוניברסלי בתוך בנכת,
ולכן הוא חפש את האדם הראשון שם. כן.
יוצא שבאפרון יש מעלה, כי
הוא, כמו שאדם מספר את אפרון
במורידת האדם, הוא ספר את בני הראשון...
יפה, יוצא שאפרון הוא אישיות חיובית ביותר.
אומנם הוא אפר, אבל האפר
הוא היסוד של הפריון, נכון?
כלומר, מזה אפשר לעשות משהו.
אנחנו נראה עוד מעט איך אפרון מגיב.
בן.
בסוג ת'
ויתן לי את מערת המכפלה אשר לא.
עכשיו, תדעו לכם שאברהם
מבקש מבנכת לדבר עם אפרון,
בסוף אפרון מדבר לבד.
אז כנראה שזה הכול משחק מכור.
כלומר, כנראה שאפרון מעוניין לעזור לאברהם,
אבל אברהם צריך לעשות
כאילו שאין הבנה בינו לבן אפרון,
ולכן הוא פונה אל בנכת שהם יהיו
כאילו בעלי האינטרס לדחוף את אפרון.
בואו נראה.
שנייה, למה?
למה לא יכולו להתחילו אחוזת קבר?
כן, אז בואו נראה מה אברהם בדיוק מבקש.
הוא אומר, אחוזת קבר אתם לא רוצים. נכון?
אז תבקשו מאפרון טובה.
מה היה טובה שהוא יבקש מאפרון?
אני עוד לא יודע.
בעזרת השם אני ידע, כשאני אקרא,
ויתן לי, ויתן לי הכוונה עם
קור, לתת, זה לאו דווקא בחינם,
זה גם, כל העברת בעלות נקראת בתנך נתינה.
ויתן לי את מערת המכפלה
אשר לא, אשר בקצה שדה הוא.
בחסף מלא ייתן לי, בתוככם, לאחוזת קבר.
אז מה בדיוק אברהם מבקש? מישהו יודע?
את האחוזה? אבל מה באחוזה?
מה הוא רוצה? איזה חלק? את המערה, נכון?
איפה נמצאת המערה? איפה נמצאת המערה?
הלו, אתה עם הקיפה? כן?
מה? כן, איתך אני מדבר, כן.
איפה נמצאת המערה? בקצה השדה.
שאלה, האם אברהם רוצה לקנות את השדה?
לא. יפה.
זאת אומרת, הוא רוצה את
המערה אשר בקצה שדה הוא.
האם אברהם אין לו מסוי
כסף כדי גם לקנות את השדה,
שיהיה ככה איזה אתר, ככה
לאתר הקדישה, משהו כזה?
הוא רוצה דווקא את המערה ולא את השדה.
אתם זוכרים שהתחלנו לשאול בשיעור הקודם
למה האחיזה הראשונה של עם
ישראל בארץ ישראל היא דרך קברים
ולא דרך שדות?
אמרנו כי שדה, הערך של השדה
זה הערך החקלאי של השדה,
זאת אומרת, מידת העיבוד.
אם אתה מאבד את השדה,
אז אתה מראה זכות של שייכות למקום.
אתה לא מאבד, בשביל מה אתה פה?
מה שאין כן קברים, הקבר לא דורש כל פעילות.
זאת אומרת, תושב הקבר איננו נדרש לכל מעשה,
עד רבה מבקשים ממנו
שלא יעשה יותר מדי בלגן,
לפחות לא בין שתיים לארבע.
ולכן אברהם רוצה לקנות מערה ולא שדה,
כי שדה זה שטח חקלאי.
מה שאין כן מערה, שהיא בטבע משמשת לקבורה.
אז למה הוא יקנה שדה?
-לא, הוא רוצה דווקא אחוזת קבר,
כי אם לא, אם הוא יקנה שדה, מה יגידו לו?
תראה, הייתה לך שדה, קברת את אשתך בשדה.
זה לא אחוזת קבר.
זה בעצם שימוש לא תקני בשטח חקלאי.
אתה בעצם, בשדה היית צריך
לנטוע עצים או לזרוח איתה.
זה שקברת את אשתך, זה לא
נותן לך שום זכויות על כלום.
זה איך שהסתכלו על זה,
ואז מלא אברהם בזה מכיר
שהוא לא תושב הארץ.
הוא רוצה אזרחות מלאה.
ואפרון יושב בתוך בנכת.
ויען אפרון אחיתי את אברהם באוזני בנכת.
מה אתה רוצה?
בתוך זה באמצע? -בתוך זה באמצע, כן.
באמצע בנכת.
ויען אפרון אחיתי את אברהם באוזני בנכת.
לכל בעי שערי רולימור. מה זה באוזני בנכת?
ברור שאם הוא דיבר והוא היה בתוך בנכת,
ברור שהדברים נשמעו לאוזניים שלהם.
כלומר, זה בנה לי מדי
לדעת שהאוזניים שלהם שמו.
לא מובן.
אלא כנראה שהוא מדבר כמו
אבו מאזן, אבו מאוזן, סליחה,
שהוא, יש לו שיח כלפי בני
עמו, ויש לו שיח כלפי אברהם.
אז מה שאפרון עומד להגיד
הוא לצורכי מדיניות פנים,
כלפי בנכת. באוזני בנכת הוא עונה לאברהם.
ואז יוצא שיש פה שיח כפול,
שבו בנכת מבינים דבר
אחד ואברהם מבין דבר אחר.
מה קורה כאן? לא, אדוני, שמעני,
השדה נתתי לך, אני מוכר לך גם את השדה,
והמערה שבו לך נתתיה.
כלומר, אני לא מסכים למכור לך רק את המערה,
אני רוצה למכור לך את השדה עם המערה.
לזה לא תהיה התנגדות מצד בנכת.
בנכת יאמרו, בסדר, יש
משהו שקרה כעניין אגב,
שאם אדם קנה שדה בהלכה,
אז הוא קנה גם את כלי העבודה
שנמצאים בתוך השדה, את המכרשה וכדומה.
אז גם פה אתה קונה בעצם
שטח חקלאי, לא שטח קבורה.
והמערה היא רק נספה אחת.
והמערה שבו לך נתתיה,
לעיני בני האמין נתתיה לך, כבר מתיך.
לא מובן, כלום.
לעיני בני האמין נתתיה לך, כבר מתיך.
והשטחו אברהם לפני המארץ.
והיידבר אלי אפרון, באוזני המארץ,
למרו, אחי מטל, הוא שמעני,
נתתי כסף השדה, קח
ממני וגבירה את מיתי שמה.
היה נפרון את אברהם למור לו, אדוני, שמעני.
מה זה שמעני, שמעני?
כלומר, הוא כנראה קורץ לו כל פעם.
ארץ, 400 שקל ביני,
שקל כסף ביני, הוא בן חמי.
היית מנחק לבוא. והשמע אברהם אל אפרון.
אברהם הבין מה שאפרון אומר לו.
עכשיו, בואו נראה.
צריך כאן קצת ללמוד הלכות.
איך בעלות על שטח עוברת לפי ההלכה?
סודר? מה פתאום? סודר לא קונה שדה.
כסף או שטר או חזקה, נכון?
כלומר, יש שלושה אופנים של קניית שטח.
או כסף או שטר או חזקה.
מה קירוש הדבר? כסף.
אנחנו מסכימים בינינו שהעברת הבעלות תיעשה
ברגע שהכסף יבוא ממני אליך.
ברגע שקיבלת את הכסף
ביד, אוטומטית, באותה שעה,
הקרקע הופכת לעוד שלי, אני הקונה.
זו אפשרות אחת.
אפשרות שנייה? לא.
אנחנו נקבע שברגע שאני מעביר
לך את השטר, השדה היא שלי.
ואז בכלל לא משנה אם הכסף
כבר ניתן או הכסף עתיד להינתן,
מה שקובע זה השטר.
אפשרות שלישית? חזקה.
בוא נסכים שהעברת הבעלות
תהיה ברגע שאני אחזיק במקום.
מה זה להחזיק במקום?
אני נוטה עץ או גודר את המקום
או מהלך לטיול בתוך המקום.
זה נקרא צידה חזקה.
ואז יוצא שגם אז לא משנה מתי הכסף ניתן,
אם הכסף כבר ניתן או עתיד להינתן,
בכל מקרה, העברת הבעלות
נעשית רק בזמן החזקה.
יוצא לפי זה שהכסף במקרה הזה
משמש, במקרה של חזקה או של שטר,
הוא משמש רק כחוב,
הוא לא חלק מדרכי הקניין.
זה ברור מה שאני אומר? מה? מה לא?
למשל, נגיד, אם אנחנו מסכימים
בינינו שהקניין יהיה בכסף,
נתתי לך את הכסף ועכשיו
אני רוצה לחזור בי, לא יכול.
אבל אם אנחנו מסכימים
שהקניין יעשה על ידי חזקה,
גם אם נתתי לך את הכסף,
כיוון שלא החזקתי במקום,
אני יכול לחזור בי, אני
אגיד, תשמע, תחזיר את הכסף,
בעצם אני לא רוצה לקנות, כי הכסף לא שימש
כמעשה העברת בעלות, הבנת? בסדר.
מה שאין כאן, אם אנחנו
הסכמנו שהקניין נעשה בכסף,
גם אם לא החזקתי במקום, זה כבר שלי, בסדר?
כלומר, השאלה המשפטית
של העברת הבעלות תלויה
במוסכם בין הכונה למוכר לגבי אופי הקניין.
אם הסכמנו שהקניין יהיה בכסף, הכסף קובע.
אם בשטר, בשטר.
אם חזקה, חזקה. עד כאן ברור?
עכשיו, שימו לב שבכל הפרשה
הזאת השטר בכלל לא קיים.
אין פה שטר, אתם יודעים למה?
כי הם לא ידעו לכתוב.
פשוט לא ידעו לכתוב.
הכתב עוד לא הומצא באזור הזה.
נכון שהכתב היה הדבר שכבר
היה בשימוש בכל המזרח העתיק,
כתב היתדות, אבל באזורים
הרריים התרבות הייתה מפגרת יותר
וסביר להניח שבניכת לא השתמשו,
לכל פנים, לא בשימוש קבוע בכתב.
ולכן השטר פה לא קיים בפרשה.
אבל מה שכן קיים זה הכסף.
והשאלה היא, מתי יכול קניין אסדי?
מה אתה רוצה? -אברהם לא ידע לכתוב.
אברהם ידע לכתוב.
אבל זה לא בשימוש.
הכתב הנה נו בשימוש אצל בניכת.
אני מניח שאברהם ידע לכתוב.
הוא בא בכל זאת מאורכזדים,
אזור מטורבט מאוד.
הוא כתב ספר יצירה. -מה?
הוא כתב ספר יצירה. -כתב ספר יצירה.
לפחות אמר אותו, כן.
אבל זה לא הנושא שלנו כעת.
אני מבקש לא לסתות בכוונה.
אני מאשים אותך בכוונה,
בכוונת זדון, לסתות מהנושא.
עכשיו, בואו נחזור לעניין.
השאלה היא, מתי יכול קניין אסדי?
בעצם יש פה תחבולה.
אברהם אומר, בעצם אפרון אומר לאברהם,
בוא נעשה כאלו שהכסף קונה.
כן? כי הרי בניכת, כשהם יראו 400 שקל כסף,
יגידו, וואו, סכום כזה?
סכום כזה בטח עושה את הקניין.
אבל ביני ובינך, הרי מהי?
יהיה ברור, יהיה מוסכם בינינו
שהעברת הבעלות תעשה על ידי חזקה.
עכשיו, מה זה משנה?
כי השאלה, אם באמת אברהם קונה את אסדי
רק על ידי שהוא מחזיק באסדי, אופיו של השטח
יתלוי בסוג החזקה.
איזו חזקה יכולה להיות על אסדי?
אם אברהם יאבד את המקום,
אז בעצם זה מברר שהוא קנה שטח חקלאי.
אבל אם דרך החזקה של המקום זו כבורה,
בעצם זה הופך רטרואקטיבית
את כל המקום כולו,
כולל אסדי, לבית קברות, לאחוזת קבר.
ובנכת לא יתנגדו כי הם יחשבו
שהקניין הוא על ידי הכסף.
רק אחרי שאברהם יקבור את
צרה, אנחנו נפרסם לעיני כולם
שבעצם התכוונו שהכבורה קונה.
זה כבר יהיה מאוחר מדי להתנגד.
בואו נראה את כל הדברים
האלה בתוכו, זה כתוב כך.
בפסוק י' א',
לא, אדוני, שמעיני, אסדי נתתי לך,
והמערה שרבו לך נתתי
עליה, לעיני בני עמי נתתי עליך,
אבל אתה כבור מתחה.
הכבורה היא בעצם, לא לעיני
בני עמי, היא מה שיקנה באמת.
פסוק י' ג', והיא דבר אל
אפרון באוזני המארץ, למור,
אך אם אתה, לושי מעיני, נתתי כסף אסדי,
הוא ילך ממני והכבירה את מיתי שמה.
בואו נעשה קניין כסף.
והיה נפרון את אברהם
למור לו, אדוני, שמעיני, ארץ,
400 שקל כסף ביני ובינך,
כלומר, עבורי ועבורך,
הכסף איננו משחק תפקיד,
ואת מותך כבור, זה מה שהקבע.
והשמע אברהם אל אפרון,
אברהם הבין מה הוא רומז לו,
והשקול אברהם לאפרון את
הכסף אשר דיבר באוזני בני ח'
400 שקל כסף עובר לסוחר, זה באוזני בני ח'.
ואז כאן, איך נעשה דברת הבעלות?
יש פה פסוקים כפולים.
ויקום, פסוק יוצאין, ויקום
שדה אפרון אשר במכפלה,
אשר לפני ממרה, השדה והמערה אשר בו,
וכל האצ אשר בשדה, אשר בכל גבול או סביב.
שימו לב להדגשת האופי
החקלאי, שדה, מערה שבתוך השדה,
העץ, לאברהם למקנה, לעיני בני ח'.
לעיני בני ח', הם חושבים
שזה מה שקנה בכל בעיה שערו.
ואחרי כן קבר אברהם את שרה
אשתו ואל מערה שדה המכפלה
על פני ממרה היחברון בארץ קנאן.
ורק אז, ויקום השדה והמערה
אשר בו לאברהם לאחוזת קבר,
קבר, מעת בני ח'.
עד כאן מובן? מה? מה לא מובן?
זאת אומרת, אברהם בהתחלה
חשב שמספיק לקנות את השדה,
בלי המערה, כי אז הוא
חושב שאז לא יתנגדו בני ח',
וגבירהם את שמה, ואז היא עיקרי אחוזת קבר.
מסביר לו אפרון, לא, זה לא עיקרי אחוזת קבר
כל הזמן שאתה לא קובר במערה,
כלומר שהקבורה היא לא ההחזקה
של המקום.
אבל הוא חשב שאולי לא יסכימו.
ולכן אפרון הולך לקראתו של אברהם.
לפי מה שאני מסביר כאן,
יוצא שאפרון הוא אחלה גבר.
כזה סימפטי, נכון?
הוא בסדר, הוא רוצה לעזור לאברהם
ואפילו הוא הצליח, שיתף פעולה, משטף גמור.
מה?
לא, זאת יש עירת שמיים.
יש שם עירת שמיים, כן.
אז זה סותר אולי מה שאתם
מאורגלים, שהמדרשים מדברים על אפרון
כאחד, לא אחי אחי, נכון?
דיבר מעט, הוא דיבר הרבה, עשה
מעט, אפילו מעט לא עשה, נכון?
ובסוף לקח לו כמה, סכום
כסף רציני והכול, נכון?
אז הפירוש שאני אמרתי הוא לא לפי המדרש,
הוא לפי הפשט. כן, בבקשה.
למה זה כזה חשוב שתהיה דרך בנכד?
שבסוף יצא, הוא כל הכול מנהל
נכון, בסוף בנכד הם אלה שמחרוכים.
כן, בנכד מוכרחים להכיר
בזה שיש לעברם אחוזת קוור,
אז יש לו אחיזה בארץ.
עכשיו, אזרח הארץ, כן.
מה ההתנגדות של בנכד שהוא
לא יתנהג דווקא אחוזת קוור?
למה בנכד מתנגדים בזה
שהוא יתנהג אחוזת קוור?
כי הם לא רוצים נשיא אלוהים.
הנשיא האלוהים הזה הוא מטריד את מנוחתם.
זה אם הוא יכנס לסדה, הוא יהיה שם.
כן, זה בדיוק העניין. לא, הסדה זה אף פעם
לא אחיזה מוחלטת. כי הסדה...
מה? -הוא יקנה גם בג'אן.
אם הוא יקנה מה?
-הסדה יביא את האחוזת קוור.
אבל הם לא רוצים שזה יחשב כאחוזת קוור.
יגידו שבסדר, הוא קבר את אשתו בסדה.
הסך הכול זה שטח חקלאי. ואז הם מסבירים,
הם חושבים שזו המערה כנספחת לסדה,
ואז יוצא שהמערה היא
בעלת תופי חקלאי אף היא,
כי היא נספחת לסדה.
ואילו כאן, על ידי שהחזקה של
הכבורה היא זו שקונה את המקום,
זה מברר את תופיו של המקום כאחוזת קוור.
מובן? בבקשה.
מה האינטרס של אפרון?
אפרון הוא רוצה להיגאול את עצמו.
הוא רוצה להיגאול על ידי
אברהם, כי הרי הוא מכיר בזה
שהוא אפרון בן צוחר. בבקשה.
ההתקרה היא, הוא אגב,
כי הוא רוצה לספר את מקום
הוא קבועתו של אדם הראשון. -נכון.
אם הקנאנים ידעו את זה? -האם הקנאנים?
האם את זה, האם את המקום הזה הקדוש,
האם אתם מתכנסים לאפרון?
אינני יודע אם הם יודעים
שזה המקום של אדם הראשון,
אבל ברור שאפרון יודע. שאפרון מרגיש
שמשהו מהצלם אלוהים
שבאדם הלך לאיבוד אצל בנכד,
ושאברהם, הוא בא לפוטנציאל להרים את זה.
אברהם יודע שזה המקום? -האם אברהם יודע?
תראה, ברור, הוא כל כך רוצה את
המקום, זה סימן שהמקום משמעותי עבורו.
כן?
בתוך בנכד, בפתוחה
מבחינה הציבוריית של האדם?
בתוך בנכד, נוזמה.
זאת אומרת שהוא יש לו תפקיד חשוב שם.
הם לא רוצים, הם אמרו
לאברהם שהוא נשיא אלוהים,
והם לא רוצים לתת לו
אחוזת קבר, ראינו את זה.
נשיא אלוהים זה מטריל את המנוחה.
הם, טוב להם בלהיות עם הארץ.
הם אומרים, תשמע, טוב לנו
ככה, מה אתה מבלבל את הברוך?
זה חבל. -תשמע, שהוא יש שם, זה לא נוכל...
לא, זה שהוא יש שם, זה בסדר כל זמן
שהוא לא תובע אחיזה בקרקע.
בסוף הם נוכלים לו על
ידי התחבולה של אפרון.
אפרון הוא זה שסייע, והם בעל כורחם בעצם
נפלו קורבן לתחבולה המשפטית. בסדר?
זה אגב אומר שכדי לקנות את ארץ ישראל,
אפרון צריך תחבולות.
-כלומר, הוא שפירי של המושג נשיא אלוהים.
נשיא אלוהים, הכוונה שאתה משהו משהו,
לא מפה. יוצא מן הכלל.
כמו שהשופט נקרא אלוהים. מה שמע לטבע כזה.
כן, מה אתה אומר?
למה אברהם אבידו קנה
דווקא בחברון ולא בירושלים?
למה אברהם קנה דווקא בחברון ולא בירושלים?
חברון היא, כלומר, מערת
המכפלה היא לפי המסורת של חזאל,
ניקום כבורתו של אדם הראשון.
כלומר, הנקודה האוניברסלית תמונה שם.
והוא רוצה לתקן את העולם כולו.
הוא רוצה את ההמשכיות של האנושיות הכללית.
למה זה שם? -למה זה שם?
כתוב בפרשת שלח, וחברון שבע
שנים נבנתה לפני צוען מצרים.
כלומר, יש איזה יחס בין חברון לבין מצרים.
חזאל אומרים, מי בנה את חברון?
חמה, אבי קנאן,
הוא זה שבנה את העיר חברון עבור קנאן בנו.
כלומר, זו הייתה הראשוניות
ההתיישבותית של בני חמה.
בני חמה הם אלה שגונזים
בתוכם את הכוחות החיוניים
שמהם צומחת כל תרבות.
ולכן מצרים נקראת בפיו
של יוסף בשם ערוות הארץ.
הערווה זה המקום שמנו באים החיים.
החמה, מה שחמה, זה נושא את האנרגיות.
וזה המקום שמחבר חברון.
מובן? -המקום המגורב של אברהם.
חברון היא אחד ממקומות מגורב של אברהם.
אבל אברהם ישב בבאר שבע,
ויהב הוא אברהם, איפה הוא בא?
מבאר שבע, נכון.
טוב, כן.
למה השדה היא קמה?
קמה, כי היתה תקומה לה, אמרו חזל.
שכלומר, מה שקם סימן שזה עכשיו שחב.
אז השדה שחבה, השחה היא דת הנפולה.
האנושות נפולה. דרך אברהם היא קמה,
יש לה תקומה. כן.
אם חברון מתוכן לנקודה
אוניברסלית בירושלים,
זה מקום שבו ישתי ארה״בים שביטוי,
שלאומים והלאומים האחרים עולים אליו,
אז בכלל אני חייתי להצליח שתביא לדבר קודם
לשאול איך בירושלים ועליכם זה משהו קודם.
זאת אומרת, קודם... למה אנחנו חושבים תמיד
שקודם צריך להגיע לנקודה לאומית,
ומתוכה להגיע ולהפיץ את ה...
אוניברסלית וכו'.
אתה אומר ככה, אתה הבנת מתוך
דבריי, אני לא יודע מאיפה הבנת...
בסדר, מותר לי גם כן לפרש את דבריך.
אתה הבנת מתוך דבריי,
או לא יודע מאיפה הבנת,
שחברון היא אוניברסלית וירושלים לאומית.
והזכורה הייתה צריכת לפי זה
שדוד קודם כול ימניח בירושלים
ואחרי זה בחברון, כי אנחנו מתחנכים לזה
שצריך להתחיל מהלאומיות
ואחר כך לאוניברסלית, נכון?
אבל מינין לך שירושלים היא לאומית?
זה לאומית שפותרת לאוניברסלית,
אבל מידי מבקשה להבין. -כי מציון...
מידי להבין, להביא רעב.
-כי מציון, תצא תורה.
הוא דבר ה' ירושלים, מי אמר את זה?
ישעיה הנביא. -ישעיה הנביא.
בפיו של מי הוא שם את זה? -של אומות העולם.
של אומות העולם, נכון?
זאת אומרת, ירושלים זה...
אוניברסלי בריבוע, אם חברון זה אוניברסלי,
ירושלים זה אוניברסלי בריבוע.
מה ההבדל ביניהם? שבחברון
נמצאת האוניברסליות מצד
הטבע הראשוני של האדם,
בעוד שבירושלים זה מצד
היסוד הנשמתי של האדם.
מה? -לכן דוד עולה פה.
נכון. לכן דוד מתחיל בחברון,
ואחר כך עובר לירושלים. כן?
מה שהאברהם היה, השם של הבניין הזה,
מה שהאברהם היה, פשוט כמו איזה שם,
בדיוק. -הוא היה כסף,
חזקה. -הוא היה פשוט כמו גבורה.
גבורה, כן, כן. -השם של הבניין היה כסף.
זה כל אברהם ניצח.
זאת אומרת, אברהם ניצח בזה שעכשיו התברר
שיש לו אחוזת קבר ולא סתם שדה.
-מה שהתברר, מה שהתפרסם...
מה שהתפרסם... לא, אחר כך שאלו את אפרון,
שאלו אותו, תגיד, בעצם מתי הכריחה לכניין?
מה הסכמתם ביניכם?
הוא אומר, הסכמנו שזה בזמן הקבורה.
אז הם לא יכולים להתנגד.
בעצם אברהם ואפרון שיתפו בעולה הזה עם זה.
טוב.
הקניין היה גר ותושב. -מה?
הקניין היה גר ותושב. -לא שומע.
אבל הקניין היה גר ותושב.
-הקניין היה גר ותושב, יפה.
לא רק אברהם היה גר תושב,
וגם הקניין היה גר תושב.
לא, עכשיו מתוך כך אני רוצה להבין פה משהו.
בואו נסתכל שוב בפסוק ד'
גר ותושב, אנוכי עמכם,
תנו לי אחוזת קבר עמכם
והקברה מתי מלפניי.
פסוק ד'
שמעינו אדוני שיהיה אלוהים
אתה בתוכנו, מבך הקברנו,
קבור את מתך.
איש ממנו את קברו לא יחלה ממך, מקבור מתך.
האם שמתם לב שהתגשתי משהו?
התגשתי איתה ביטוי, הכפול, קבור ומת, נכון?
והקברה מתי, לקבור את מתי, קבור מתך.
כמה פעמים היה לנו? -שלוש.
שלוש.
פסוק... זין והעקב אמרו,
הם ישתחו לה מאריס אבן יחד,
פסוק חדווה, ידבר איתם נאמור, אם יש נפשכם,
לקבור את מתי, כמה יוצא? -ארבע.
ארבע, יפה, אתם יודעים לספור.
פסוק...
י' א'.
לא אדוני שמעיני אסדל תעתי
למה מאר אשר בו לכאן תעתי עלי,
אבל בינם ינתדי עלך קבור מתך. חמש.
פסוק י' וידבר אליפרון
בוזניה אמר אצל מורח,
אם אתה לא שמעיני, נתתי כסף, זה תיקח מני,
והקבירה את מתי. שש.
תדבב, אדוני שמעיני,
ארץ, ארבע מאות שקל כסף,
ביני ובינך, מה ייבט? -מתך קבור.
שבע, אבל לראשונה פה, להפוך.
קודם כול, מתך, אחרי זה קבור.
עד עכשיו היה קבור, מתך.
אז סך הכול שבע פעמים.
יש מושג בפרשיות התורה
שנקרא מילה מנחה. זה רעיון שרוזנצוויג
ושותפו בובר העלו, שבכל פרשה
של התורה יש מילה שחוזרת על עצמה
שבע או עשר פעמים, והיא המילה המנחה
שמסבירה את הפרשה.
אז פה זה אחד הביטויים, קבור מתך.
בסדר, זה לא בבית מדרש.
עכשיו, מה זה אומר?
אומר הגאון מבילנה, שקדם להם,
אמר דבר מאוד יפה. הוא אמר בעצם,
כמה אנשים התכוונו
לקבור במערה אחרי קנייתה?
אז הוא התכוונו לקבור שישה.
שרה ואברהם ויצחק ורבקא
ויעקב ולאה.
סך הכול, שישה מתים שצריכים להיקבר שם,
להקברה מתי, לקבור ביתך וכו'.
אבל במציאות, יש עוד מישהו שנקבר שם.
אומר חז'ל, העיניים הוא הראש של אייסאב.
יש סיפור כזה, ש... מה? חושים בן דק.
כמובן, בירושלמי ובעוד כמה מדרשים,
שכאשר באו לקבור את יעקב במערת המכפלה,
עמד, הסב על פתח המערה ואמר, לא, זה שלי.
אמר, למה שלך? כן, אני הבן של יצחק,
בן בנו של אברהם, זאת אומרת,
אני הייתי גם צריך להתחתן עם לה,
זה שלי בכלל, מה אתם...
הוא אומר, בסדר, אבל...
בכל אותה מכרת את הבכורה, זה לא שלך עכשיו.
הוא אומר, אני מכרתי את הבכורה?
כן, כן, מכרת את הבכורה,
זה אפילו כתוב על שטר.
הוא אומר, כן, על שטר? איפה השטר? תראו לי.
הוא אמר, השטר במצרים.
הוא אומר, בסדר, אין בעיה,
אני מחכה, תביאו את השטר.
שלחו את נפתלי, שהוא הילה של
אוחה, לעבור את כל חצי היסיני,
להגיע עד מצרים, להביא את השטר.
היה בשגרירות, קשה להיכנס.
בינדיין, אתם רואים, יבין,
כן, יעקב אבינו הוא ככה...
הסרקופג שלו, המומיה של
יעקב אבינו, ממתינה בשמש
עם כל חיילי מצרים שנמצאים
שם, כל משפחתו של יעקב אבינו,
מחכים שיגיע השטר, והסב בפתח.
היה שם אחד הנכדים של יעקב
אבינו, שמו היה חושים, חושים בן דן,
שלפי חזל היה חרש.
חרש באותם הימים זה
בחור שלא מבין, לא שומע.
פתור מהמצוות בעצם.
אז הוא רואה, ככה חם לו, מתעצבן לו.
אז הוא, כאילו, הוא מנעו, מה קורה?
אז ככה מזמין לו, אבל
מראים לו בעצבה את הסב,
שבפתח של המערב הוא מפריע.
אז הוא לוקח אבן, זורק על הראש של הסב,
והראש של הסב מתגלגל לתוך הקבר של יעקב,
וככה נפטר העניין.
חזל מוסיפים שבאותה שעה יעקב חייך.
חייך להיות הסכמה.
עטוף במומיה, כן?
הראו את הסרקופג,
הסרקופג זה פתאום שוווו...
כאילו, חייך. צחק.
עכשיו, אומר אגרה, לכן כתוב שבע פעמים,
נקבוע את המדע, אבל יש הבדל.
צדיקים אפילו במיטתם נקראים חיים.
כשקוברים צדיק, לא קוברים מת, קוברים חי.
אבל, אומר אגרה, שעה לפני תחיית המתים,
כל הצדיקים שהם חיים ימותו
כדי לזכות את תחיית המתים.
אז קודם כול קוברים, ואחרי הרבה זמן מתך.
הקברה, בסוף מתים.
אבל רשעים אפילו בחייהם נקראים מתים.
אז הסב היה מת הרבה לפני
קבורתו, ואת מתך קבורה.
זה מדרכי הרמז שבמקרא.
אבל דבר אחד אני לומד מהסיפור הזה.
סיפור יפה, אבל אני לומד מהם ימינו משהו.
חושים בן דן, זה היה בסדר
לפי הלחם מה שהוא עשה או לא?
מה זה אומר לא? הוא פטור מהמצוות.
הוא אומר, אם הוא היה שואל
את הרבנים, הוא היה, אסור?
רצח, לא תרצח. אבל הוא לא בתוך העסק בכלל.
לכן אצלו זה כמו כוח הטבע, כאילו
שהייתה רידת אדמה או משהו כזה.
זה חושים בן דן.
זה אומר דבר מאוד מעניין.
דבר מאוד מעניין.
שבכל המהלכים הפוליטיים הגדולים
יש תמיד כוחות אפלים בלתי נשלטים
שהם חלק מן המשחק.
והמנהיג האמיתי צריך להיות מודע לזה.
במקום לגנות ואומרים,
לא כולם בהפגנה התנהגו כמו אתם ידי חכמים.
מעוזמה.
אבל לציבוריות יש דינמיקה משלו.
כמובן, אסור להיאור עוד כן, אבל
זה קורה, צריך לדעת שזה קורה.
זה חלק מעניין.
חושים בן דן הוא כלול בתוך ההוויה
הכללית של ההתקדמות של כנסת ישראל.
מה?
לא. קוראו תור.