[fwdevp preset_id=”meirtv” video_path=”https://vimeo.com/234936805″ start_at_video=”1″ playback_rate_speed=”1″ video_ad_path=”{source:’https://meirtv.com/wp-content/uploads/2022/02/logomeir2.mp4′, url:”, target:’_blank’, start_time:’00:00:01′, fwdevp_time_to_hold_add:’0′, fwdevp_add_duration:’00:00:07′}”]
פרק א פסוק לא’
***לעילוי נשמת רות בת הרב מנחם יהושע***
פס’ לא’- כל מה שה’ עשה, טוב מאד ומה עם מה שלא עשה?
האדם לא כלול בטוב מאד.
”מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות”- האדם נכנס לתוך ההיסטוריה כשהוא אינו מושלם, עשוי.
האדם הוא היחיד שמתפתח בתחום התרבותי
בסיומו של כל יום, התורה מציינת ויהי ערב ויהי בוקר יום…
אך פס’ זה לא מופיע לאחר היום השביעי כיוון שהיום השביעי עוד לא נגמר.
אנו רואים עולם שכבר נברא ועלולים לחשוב שהוא קדמון כי הכל כבר מצוי, אך כיוון שאנו ביום השביעי וזהו היום בו ה’ שובת הכל סטטי.
פרק ב’:
ה’ שובת כדי שאחרים יעשו
פס’ ד’- ”אלה תולדות ..”- חז”ל אומרים, כל מקום שכתוב ”אלה” פסל את הקודם.
ה’ מוחק את כל מה שהיה כדי שעכשיו האדם ייצור וילד.
ההיסטוריה מורכבת משלוש קצוות: אדם , בן אדם (מושלם) ואנחנו (אדם בהתהוות).
בבריאת האור בפרק א’ פס’ ג’ יש ארבעה שלבים, ציווי (תוכנית), ביצוע, שיפוט וסיכום.
שלבים אלה חוזרים לאורך כל ששת ימי הבריאה.
אך ביום השביעי ה’ שובת ונותן לאדם לפעול, אם ה’ מתערב בבריאה זה חילול שבת לה’, לפעמים ה’ צריך להתערב מפני פיקוח נפש כמו למשל קריעת ים סוף ומעמד הר סיני.
התורה ניתנה לפני הזמן, לפני שישראל בשלים לקבלה ומצב זה משול לתינוק שאוכל מאכל שאינו מסוגל עוד לעכל.
התוצאה הטבעית היא שהאדם דוחה את התורה.
ה’ נתן את התורה מתוך רחמים לעולם כי אם היה מחכה עוד העולם היה מתדרדר.
פס’ ג’- ”ויקדש אותו”- המשימה של היום השביעי היא שעם ישראל יתקדש, כשמשימה זו תושלם, יושלם גם היום השביעי.
במשך כל ההיסטוריה אנו בביצוע המשימה של היום השביעי, כלומר להתקדש.
